רִבִּי עֶזְרָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא אַף לְעִנְייָן מַתָּנָה כֵן. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן הַתּוֹרָה זִיכָּת אוֹתָהּ בְּגִיטָּהּ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ. אִית לָךְ מֵימַר בְּמַתָּנָה אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אָמַר לֵיהּ וְהִינוֹ הִין צֶדֶק. אָֽמְרִין בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין צֶדֶק הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קם ר' יוסי. והקשה לר' יעקב וא''ל והיינו הן צדק וכי זה הוא הן צדק דדרשינן הין צדק שיהא ההן שלך צדק והשיב לו בשעה שאמר הן צדק הוה כדאמר התם שבשעת אמירה צריך לומר לו בדעת גמורה ולא בדרך היתול ועל זה הקפידה התורה אבל אם בא לחזור קודם שהגיע ליד המקבל חוזר:
ועוד מן הדא. דקאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן בהדיא לעיל בסוף שביעית ובכמה מקומות דהאומר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בוו א''כ במתנה ודאי לא אמרינן הולך כזכי דמי דכל זמן שלא הגיע לידו יכול הנותן לחזור בו:
א''ל לא דמי. דתמן בגט שאני היא דהתורה זיכתה בגיטה לענין שהיא יכולה לעשות שליח לקבלת גיטה כדדרשינן מושילחה אבל במתנה וכי אית לך מימר דאדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ושלא יוכל הנותן לחזור בו בתמיה:
אף לענין מתנה כן. לרבי הוא דקא בעי אי ס''ל דגם במתנה הולך כזכי דמי ויכול אדם לעשות שליח לקבל דבר שאינו שלו מיד הנותן לו במתנה ואם אמר לו הנותן הולך לו אינו יכול לחזור בו או דבמתנה אין הדין כן:
רִבִּי חַגַּי בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי כְּרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי נָתָן כְּרִבּי יוּדָה דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵיפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ. אֶלָּא הָא לָךְ וְתֵן לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי דְּתַנֵּי אָֽמְרָה הָבֵא לִי גִיטִּי וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ אִשְׁתָּךְ אָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ זַכֵּה לָהּ הִתְקַבֵּל לָהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. זַכֵּה לָהּ וְהִתְקַבֵּל לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. רִבִּי אוֹמֵר בְּכוּלָּן לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבְּלִי אֶלָּא שֶׁתּוֹלִיכִי לָהּ. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי. הָא לָךְ 25a מִדִּיבּוּרִי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וִקַשְׁייָא עַל דְּרִבִּי נָתָן. הָא לָךְ מִדִּיבּוּרָא אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. רִבִּי חוּנָא אָמַר נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. אִיסָּה אָמַר כּוּלְּהוֹן דְּתַנִּינָן שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ מְגוּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוּרֶשֶׁת. אָמַר לֵיהּ וּמָה בְיָדָךְ. וְאָמַר רִבִּי זְעִירָא חִייָה בַּר בּוּן אָדָא בַּר תַּחְלִיפָא בְּשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה מַה פְלִיגִין בְּשֶׁהִפְלִיגוּ דַעְתָּן לְעִנְייָנִים אֲחֵרִים אֲבָל אִם הָיוּ עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן גֶּט הוּא. וְהָכָא אֲפִילוּ הֵן עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן הִיא הַמַּחְלוֹקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכא. אבל הכא במתניתין דגיטין בפלוגתייהו דרבי ורבי נתן במילתא אחריתא הוא דפליגי ואפילו הבעל והשליח עסוקין הן באותו ענין עדיין הוא המחלוקת דרבי' סבירא ליה הולך כזכי דמי ור' נתן ס''ל לאו כזכי דמי:
דאמר ר' זעירא וכו'. כצ''ל וכך הוא בגיטין כלומר שהשיב לו דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי דהא אמר ר''ז לעיל דלא נחלקו ר' יודה ור' יוסי במתני' דמעשר שני אלא בשהפליגו עצמן לענין אחר אבל אם עסוקין באותו ענין הכל מודים דא''צ לפרש:
א''ל ומה בידך. מסקנת השאלה דר' חגי לר' ייסא דבעי מיניה לעיל אם מוקמינן פלוגתא דהני תנאי דמתני' כהני תנאי דגיטין דלר' דס''ל בהולך אם רצה לחזור לא יחזור ומשום דלא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה אלא דאפילו בהולך אמרינן דמסתמא דעתו כמו שאמר השליח בתחילה בשם האשה ואומר לו הולך כמו שאמרה וזהו ג''כ סברת ר' יוסי במתני' דהכא שאע''פ שלא פירש זה גיטך אמרינן דדעתיה אדמעיקרא הוה ור' נתן דס''ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיי' שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר לו השליח דשליח קבלה הוא זהו כסברת ר' יהודה במתני' דאומר שצריך לפרש דעל דעת הראשונה הוא עושה וא''ל ר' חגי לר' ייסא ואת מה בידך אם כך הוא לדעתך דהני תנאי כהני תנאי א''נ ר' ייסא חזר ושאל לר' חגי וא''ל ואתמה בידך בדבר הזה:
כולהון דתנינן. כל היכא דאמרינן שלוחו ושלוחה מספיקא מגורשת ואינה מגורשת כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואי מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
רבי הונא אמר. דהיינו טעמא דרבי נתן דמכיון דהאשה אמרה התקבל לי והבעל אומר הילך נעשה כשלוחו ושלוחה דמספקא לן אי הילך כזכי דמי או לא. ויש לפרש להא דרב הונא כמילתא באנפי נפשה וכך פירשתי בגיטין שם:
וקשיא על דר' נתן הא לך מדבורה. וכן הוא בגיטין כלו' דאדרבה תקשי לך טפי אדר' נתן דקאמר בהילך אם רצה לחזור יחזור ואמאי הא הילך משמע כדיבורה דקאמר השליח בשמה וא''כ בדין הוא דאם רצה לחזור לא יחזור דנתגרשה מיד בקבלתו של השליח ור' נתן לא קאמר אלא דוקא באומר זכה לה והתקבל לה דלא יחזור והרי הילך נמי כפי דיבורה משמע:
וקשיא על דרבי הא לך מדבורי אם רצה לחזור לא יחזור. בתמיה כלומר דהרי הילך מן דבורי משמע הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ולא נתרצה במה שאמר השליח בשם האשה. ואמאי אם רצה לחזור לא יחזור:
ר' נתן אומר אם אמר הוליכו ונותנו לה וכו' ר' אומר בכולן לא יחזור לפי שעל דבוריה דשליח קא סמיך עד שיאמר לו אי אפשי שתקבל לה אלא שתוליכו לה וא''כ מתני' דגיטין רבי הוא:
דתני. בתוספתא שם וה''ג התם אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה וכו' כלומר שהאשה אמרה התקבל לכך אמר השליח בשמה שאמרה התקבל ואמר לו הבעל בח' מלשונות הללו הילך הוליכו לה או ונתנו לה וכו' אם רצה לחזור לא יחזור דברי רבי וכגון שלא אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך וכו' כדמסיים רבי בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:
מתני' דרבי. ואמרינן התם מתני' דבעינן דוקא שיאמר אי אפשי שתקבל אלא הולך בהא הוא דאם רצה לחזור יחזור רבי הוא:
דתנינן תמן. בריש פ''ו דגיטין במתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור דמיד שקיבל שלוחה הגט הרי הוא כידה ונתגרשה לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה הבעל לחזור יחזור כל זמן שלא הגיע הגט לידה:
ר' חגי בעי קומי ר' יוסי. אמורא אי נימא דר' כר' יוסי ור' נתן כר' יהודה פלוגתא דר' ור' נתן נשנית בתוספתא דגיטין פ''ד וכדמייתי לקמן:
משנה: הַמֵּנִיחַ אִיסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּפוֹנְדִּיּוֹן אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִיסָּר. הַמֵּנִיחַ פּוֹנְדִּיּוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּאִיסָּר אוֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלָג. הַמֵּנִיחַ אִיסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר 25b אִיסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִיסָּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל עֲשָׂרָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר וּבִדְמָאי עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המניח איסר. של חולין להיות מחלל עליו פירות מעשר ואכל עליו פירות מעשר בחציו ונמצא האיסר הזה הוא חציו מעות מעשר שנתפס קדושת מעשר על החצי הזה שאכל כנגדו וחציו השני אכתי חולין הוא ונשאר להיות אוכל עליו עוד חציו ואח''כ יהיה האיסר כולו מעות מעשר והלך למקום אחר והוליך האיסר עמו והרי הוא יוצא שם בפונדיון שהוא שני איסרין אוכל עליו עוד איסר לפי שהחציו שנשאר שוה עכשיו חצי פונדיון שהוא איסר לפיכך אוכל עליו עוד בשוה איסר וכן להפך שהניח את הפונדיון של חולין להיות אוכל עליו פירות מעשר ואכל עליו חציו שהוא איסר והלך עמו למקום אחר והרי הפונדיון הזה יוצא שם באיסר שאינו שוה אלא איסר אוכל עליו עוד פלג איסר לפי שהכל הולך אחר המקום שהוא עומד שם עכשיו והרי לא נשאר בו אלא חציו שיאכל עליו וחציו הוא שוה כאן חצי איסר לפיכך אינו אוכל עליו אלא עוד חצי איסר והפונדיון יהיה כולו מעשר:
המניח איסר של מע''ש. להיות אוכל עליו והולך:
אוכל עליו אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר. כלומר לפעמים הולכין אחר אחד עשר חלקים של איסר ולפעמים הולכין אחר מאה חלקים של איסר והיינו אם היה איסר הזה ממעות מעשר שני של דמאי הולכין אחר אחד עשר חלקים שבו כגון שהיו הרמונים אחד עשר באיסר מכיון שאכל עשרה רמונים ולא נשאר בו אלא אחד שהוא חלק אחד עשר ממנו יצא כל האיסר כולו לחולין לפי שבדמאי הקילו אבל אם היה האיסר הזה ממעות מעשר שני של ודאי הולכין אחר מאה חלקים שבו שאם היה איזה דבר שנותנין מאה באיסר כגון שהיו תאנים נמכרות מאה באיסר ואכל עליו תשעים ותשעה תאנים כיון שלא נשאר בו אלא חלק אחד ממאה יצא כל האיסר לחולין:
בית שמאי אומרים הכל עשרה. בין ודאי בין דמאי הולכין אחר עשרה כלומר אם לא נשאר בו אלא העשירית ממנו יצא לחולין כגון שהיו עשרה רמונים נמכרים באיסר ואכל עליו תשעה כיון שלא נשאר בו אלא עשיריתו יצא לחולין ואם נשאר בו יותר כגון שלא אכל עליו אלא שמונה לא יצא לחולין וצריך לאכול עוד כנגדו:
ובית הלל אומרים בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה. האי אחד עשר לא כאחד עשר שבדברי הת''ק מיתפרש לפי הי''א של הת''ק א''א לפרש חלק אחד מעשרה דא''כ היה לו לומר כך אחד מעשרה באיסר וא' ממאה באיסר אבל כאן בדברי ב''ה שלא הוזכר באיסר בפירוש בדבריהם מתפרש הוא כך על חלק א' מעשרה ועוד דזיל בתר טעמא לפי מה שחילקו בין ודאי לדמאי וא''א שתפרש בו אלא חלק אחד מעשרה מפני שכך הוא הדין שכל שהוא פחות משוה פרוטה אינו ממון לשום ענין והלכך בודאי אף אם לא נשאר ממנו אלא חלק אחד מעשרה שבאיסר לא יצא לחולין לפי שהפרוטה אחד משמנה באיסר ונמצא עשירית האיסר הוא שמנה חלקי עשיריות של פרוטה שהוא פרוטה פחות חומש ולפי שדין מעשר שני של ודאי כשפודין את הפירות או הפדיון של הפירות כמו האיסר של מעשר הזה דאיירינן ביה צריך להוסיף חומש והוא חומשא מלבר ונמצא כשתוסיף עליו החומש הרי בין הכל הוא פרוטה וזהו הטעם דבודאי אף שנשאר אך חלק העשירית של האיסר עדיין לא יצא לחולין שיש כאן עוד שוה פרוטה של מעשר עד שאם לא נשאר אלא פחות מפרוטה בין הכל עם החומש שלו אז אין חוששין לכלום ויצא לחולין אבל בדמאי שאין מוסיפין חומש על פדיונו כלל והלכך אם לא נשאר בו אלא עשיריתו והוא פחות משוה פרוטה יצא לחולין זהו שאמרו בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה והלכה כב''ה ולא כהת''ק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source