רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. כְּמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין אָנוּ אַחֵרָאִין לְרַמָּאִין. כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין אָנוּ אַחֵרָאִין לְרַמָּאִין. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאֵין אָנוּ אַחֵרָאִין לְרַמָּאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ חָבֵר לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי ורשב''ג אמרו דבר אחד. ר' יוסי דפ''ג דדמאי גבי הנותן לפונדקית שאמר אין אנו אחראין לרמאין וזהו כרשב''ג דמתני' וגרסי' להא עד דבר שאינו מתוקן בדמאי שם בהלכה ה' ושם בארתי ע''ש:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי לָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מָה שֶׁהוּא. כְּהָדָא דְתַנֵּי אִילָן שֶּׁלְהֶקְדֵּשׁ סוֹקְרִין אוֹתוֹ בְסִיקְרָא. בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה מְפָחֲמִין אוֹתָן בִּפְחָמִין. בַּיִת מְנוּגָּע נוֹתְנִין עָלָיו אֶפֶר מַקְלֶה. מָקוֹם הָרוּג בְּדָם. מָקוֹם עֶגְלָה עֲרוּפָה בַחֲגִורָה שֶׁל אֲבָנִים. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא אִילָן שֶׁהוּא מְנַבֵּל פֵּירוֹתָיו הוּא. וְלֹא כֵן תַּנֵּי אִילָן שֶׁהוּא מְנַבֵּל פֵּירוֹתָיו סוֹקְרִין אוֹתוֹ בְסִיקְרָא וּמַטְעִינִין אוֹתוֹ אֲבָנִים וּמְבַהֲתִין לֵיהּ דִּי עֲבַד. תַמָּן דְּלָא יַתִּיר פֵּירוֹי. בְּרַם הָכָא דְּיַעֲבִד כַּתְּחִילָּה. 28b רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וְלָמָּה לֵי נָן מָרִין חוּט כְּחוּט שֶּׁלְסִיקְרָא זֶכֶר לַמִּזְבֵּחַ. כֵּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן חוּט שֶּׁלְסִיקְרָא חוֹגְרוֹ בְאֶמְצַע לְהַבְחִין בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא סוֹקְרִין עָלָיו בְּסִיקְרָא הֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למה לית אנן אמרין כל אחד ואחד לפי מה שהוא. כלומר דמדייק על הא דאמר טעמא שזה הוא לשעה וזה מתקיים החיוורא יותר מכאן וזה עוד יותר מכאן ולמה לא נאמר דהיינו טעמא דכולהו שכל א' וא' עושין לו סימן לפי מה שהוא זה באדמה מפני שעתיד ליהנות בו וכמו האדמה וזה בחרסית שאין לו הנאה ממנו כחרסית וזה בסיד מפני שהוא לבן כעצמות וכדפרישית במתני':
כהדא דתני. בתוספתא פ''ה שלכל א' וא' עושין סימן לפי מה שהוא דאילן של הקדש עושין לו סימן בסיקרא רמז לחוט הסיקרא של מזבח כדלקמן ושל בתי ע''ז מפחמין אותו בפחמין על שם ע''ז של עץ הנעשה פחמין ושל בית המנוגע נותנין עליו אפר מקלה על שם שנותצין אותו עד לאפר וכן להרוג למדוד ממקומו אל העיר הקרובה עושין סימן אחר שקוברין אותו בדם ולמקום עגלה ערופה להכיר לאחר זמן מקומה שלא יעבד בו ולא יזרע עושין סימן בחגורה של אבנים כלומר בגל אבנים וזהו סימן שאין המקום הזה ראוי לעבודה כמו האבנים:
ולמה לית אנן אמרין חוט כחוט של סיקרא זכר למזבח. כלומר אמאי קתני סוקרין אותו בסיקרא דמשמע שסוקרין אותו כולו בסיקרא ולמה לא נימא דחוט של סיקרא בלבד סגי ובזה הוא זכר למזבח כהאו דתנינן תמן וכו' בפ''ג דמדות:
סוקרין עליו בסיקרא הקדש. כלומר לא שסוקרין את כולו אלא סוקרין תיבת הקדש עליו בסיקרא ולפי שהסיקרא מתקיים ביותר:
וחש לומר. אאילן הקדש פריך שסוחרין אותו בסיקרא והא איכא למיחש שיאמרו אילן מנבל פירותיו הוא ולפי שהפירות נובלין ממנו עשו כך לסימן דהא לא כן תני בתוספתא דשבת פ''ז חילן וכו' ומטעינין אותו אבנים כי היכי דלכחוש חיליה ומבהתין אותו כלומר שמטעינין עליו לבהלו כדי דיהא עביד פירות ולא יהא משירן ומשני דלא דמי דתמן דלא יתיר פירוי כלומר שהרי שם עושין [כדי שלא] ינתר פירותיו שסוקרין אותו בסיקרא וגם מטעינין אותו באבנים שזה עיקר תיקונו והסקרא אינו אלא כדי שיראו ויבקשו עליו רחמים אבל הכא באילן של הקדש עושין כי היכי דיהא עביד בתחילה כלומר שלא יגעו בו ושלא ימנע מלעשות פירות ובסיקרא בלבד עושין כדי שיפרשו ממנו:
מְנַיִין לְצִיּוּן. רִבִּי בְּרֶכְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּת יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָּה דִבְרַת חַוְורָן רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָּה דִבְרַת חַוְורָן. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה דִבְרַת חַוְורָן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי עוּזִּיאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חוֹנִיָּה דִבְרַת חַוְורָן בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָּה דִבְרַת חַוְורָן וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַטּוּמְאָה קוֹרָא לָהּ בְּפִיהָ וְאוֹמֶרֶת לָךְ. פְּרוֹשׁ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְעָֽבְרוּ הָעוֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן. מִכָּן שְׁמְצַייְנִים עַל הָעֲצָמוֹת. אָדָם מִכָּן שְׁמְצַייְנִים עַל הִשִּׁיזְרָה וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת. וּבָנָה. מִכָּן שְׁמְצַייְנִים עַל אֶבֶן קְבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ עַל תְּלוּשָׁה אַף הִיא הוֹלֶכֶת וּמְטַמָּא בְּמָקוֹם אַחֵר. אֶצלוֹ. בְּמָקוֹם טָהֳרָה. צִיּוּן. מִכָּן לְצִיּוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכאן לציון. וכלומר לציון של סיד ששופכין שם ע''ג הקרקע מדלא כתיב ובנה אצלו מצבה:
לשם:
אצלו. ולא כתיב עליו מכאן שעושין הציון במקום טהרה ולא על מקום טומאה ממש שלא להפסיד את הטהרות שאם הציון על הטומאה ממש פעמים אינו מרגיש ובא פתאום על הציון ויטמאו הטהרות אשר נושא ולפיכך עושין הציון רחוק קצת מן הטומאה וכשבא אל הציון מרגיש ואינו הולך:
ובנה מכאן שמציינים על אבן קבועה. בקרקע כדרך הבנין כדמפרש ואזיל שאם אתה אומר ע''ג אבן תלושה אף היא הולכת ותתגלגל למקום אחר ויחזיק טומאה בחנם למקום טהרה ומקום הטומאה יחזיק לטהרה:
ועברו עוברים בארץ. ביחזקאל כתיב שהיה מתנבא לעתיד לבא שיעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין ורמז הכתוב להזהירו וללמד שיהיו עושין ציון וכתיב עצם מלמד שמציינין על העצמות כגון שיש בהן רובע הקב או שהן רוב בנין ורוב מנין שמטמאין באוהל כדתנן בפ''ק דאהלות:
מנין לציון. רמז לציון קברות מן התורה מנין וגרסי' להא לקמן בפ''ק דשקלים ולקמן בפ''ק דמ''ק ובפ' בתרא דסוטה בהלכה א':
ר' ברכיה. אמר דר' יעקב בר בת יעקב אמר לה בשם ר' חוניא דבית חורן ור' יוסי אמר ר' יעקב בר אחא אמרה משמיה ור' חזקיה אמר ר' עוזיאל אמרה משמיה דכתיב וטמא טמא יקרא ודרשינן מכפל הכתוב כדי שתהא הטומאה קוראה וכו' כלומר שתעשה סימן על הטומאה שתהא מרגיש בה ופורש ממנה:
על השדרה או על הגלגולת. שמטמאין באוהל כשהן שלמים:
תַּנֵּי מָצָא אֶבֶן אַחַת מְצוּייֶנֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַייְמִין כֵּן הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ טָהוֹר. אֲנִי אוֹמֵר מֵת קַמְצוֹץ הָיָה נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. הָיוּ שְׁתַּיִם הַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן טָהוֹר וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. הָיָה חָרוּשׁ בֵּנְתָייִם הֲרֵי הֵן כִּיחִידִיּוֹת בֵּינֵיהֶן טָהוֹר וּסְבִיבוֹתָן טָמֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה חרוש ביניהן. שהיה מקום הנחרש בינתיים ומיירי שהיה הסיד שפוך על ראשי האבנים ומרודד לכאן ולכאן ביניהן לפיכך תלינן דמחמת החורש הוא שנקלף מן האבנים ונפל שם ביניהן ולא היה ביניהן טומאה וביניהן טהור וסביבותיהן טמא ואית דגרסי היה חרס ביניהן שהוא לעד שאין זה ציון להמקום שביניהן אלא בנין דלטומאה מציינין בסיד:
היו שתים המאהיל עליהן טהור. דתלינן משום טומאה שהיא ביניהן עשה הסימן ואין שום טומאה תחתיהן ולפיכך ביניהן טמא:
המאהיל עליה טמא. כצ''ל וכך הוא בפ' עגלה ערופה ובפרק קמא דמועד קטן. לפי שאני אומר מתקמצין והתם גריס קמציץ והיינו הך. כלומר שהטומאה קמוצה וטומאה תחתיה ואף על גב דאין עושין ציון על מקום הטומאה היינו אם עושין אותו ע''פ השדה אבל באבן שהוא גבוה מן הקרקע ורואה את הציון מיד קודם שפוגע בה ואין כאן משום הפסד טהרות חיושינן שמא נתן האבן ע''ג הטומאה וציין עליה:
מצא אבן אחת מצוינת. בסיד על גבה אף על פי שאין מקיימין כן שאין עושין לכתחילה אבן לסימן:
תַּנֵּי אֵין מְצַייְנִין עַל הַבָּשָׂר שֶׁמָּא יִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. רִבִּי יוּסְטֵי בַּר שׁוּנֵם בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְלֹא נִמְצָא מְטַמֵּא אֶת הַטַּהֲרוֹת לְמַפְרֵעַ. אָמַר לוֹ מוּטָּב שֶׁיִּתְקַלְקְלוּ בוֹ לְשָׁעָה וְלֹא יִתְקַלְקְלוּ בוֹ לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יאות אמר רבן שמעון בן גמליאל. במתני' דאין מציינין על הרבעי אלא בשביעית שבהיתר הן באין לאכול שהוא הפקר אבל על דרבנן דסברי דגם בשאר שני שבוע מציינין עליו קשיא:
מוטב שיתקלקלו בו לשעה. אם לא יציין ואל יתקלקלו בו לעולם שהרי ודאי סופו להתעכל ואם יעשה עליו ציון יטמא אח''כ כל הטהרות ע''ג בחנם:
ולא נמצא מטמא את הטהרות למפרע. כשימצא שעדיין לא נתעכל:
אין מציינין על הבשר. אם היה כזית בשר מצומצם לפי שסופו שיתעכל ויחסר:
חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי יְאוּת אָמַר רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּנִין. לֹא בַיּוֹם הוּא מְצַייֵן. לֹא בַלַּיְלָה הוּא גוֹנֵב. אָמַר לוֹן רִבִּי מָנָא מִבְּיוֹם כַּיי דְּאָמַר רִבִּי חְנִינָה חָתַר בַּחוֹשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ לֹא רָאוּ אוֹר. מִיּוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ. כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂין הָיוּ רוֹשְׁמִין בָּאֳפּוֹבַּלְסַמּוֹן וּבָאִין וְגוֹנְבִין בַּלַּיְלָה. כָּךְ דְּרָשָׁהּ רִבִּי חֲנִינָא בְצִיפּוֹרִין. אִיתְעֲבִיד תְּלַת מֵאָה חַתִּירָן בָּתִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כך דרשה ר' חנינא בצפורין. כפי אשר פירש המקרא על אנשי דור המבול ואיתעבד תלת מאה חתירן לבתים מחמת ששמעו ולמדו לעשות כן:
אמר לון ר' מנא מביום. כלומר דאין חוששין לגניבה בלילה אא''כ הגנבים עצמן עושין סימן מבעוד יום כדי שידעו לבוא באישון לילה ולגנוב וכהאי דדריש ר' תנינא על הפסוק חתר בחשך בתים וגו' על אנשי דור המבול שכך היו עושין ויומם חתמו היינו שמיום חתמו להם לסימן והיו רושמין בשמן אפלסמון על המקום שהיו יודעין שיש שם ממון כדי שמחמת הריח של אפלסמון היו מכירין לבוא בלילה אף שלא ראו אור וגונבין אבל כאן מכיון שאין להם סימן לבוא בחשך אפילה ולגנוב אין חוששין לכך:
לא ביום הוא מציין לא בלילה הוא גונב. כלומר ומאי מהני הציון כלל בשאר שני השבוע וכי לא אפילו באותו היום שהוא מציין בלילה הן באין וגונבין ואוכלין שהרי אם חשודין הן על הגגיבה וגזל מאי איכפת להן שמציינין להודיע שהוא דבר האסור אם חשודין על כך חשודין על כך:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דְּאָמַר לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. דְּתַנֵּי רִבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כָּל מַה שֶׁיְּלַקְּטוּ עֲנִייִם בֵּין הָעֳמָרִים הֶבְקֵר הֲרֵי הוּא הֶבְקֵר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הֶבְקֵר אַנָּסִין הֶבְקֵר שֶׁאֵין אָנוּ אֲחֵרָאִין לְרַמַּאִין. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר בְּשַׁחֲרִית לֹא אַתְיָא. וְיֵשׁ אָדָם מַבְקֵר בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר בְּשַׁחֲרִית אַתְיָא הוּא. וְלָאו רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא. וְעוֹד הוּא אִית לֵיהּ מְשִׁיכָתוֹ שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא פְדִייָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַייְנוֹ וְקָם לוֹ. אִילּוּ רָאָה כִכָּר מִתְגַּלְגֵּל בַּנָּהָר וְאָמַר כִּכָּר זֶה הֶקְדֵּשׁ שֶׁמָּא כְלוּם אָמַר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לֵיהּ בְּשַׁחֲרִית קַשְׁייָתָהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. אָמַר לֵיהּ מָאן דְּאִיתֵיהּ לֵיהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. לֵית לֵיהּ לְאִילֵּין קַשְׁייָתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. ר' יוסי לר' ירמיה דהא ליתא דלמאי דאמר ר' יוחנן דאתיא כמ''ד לעתותי ערב לית ליה לאילין קשייתא כלומר דנהי דהאי קושיא מצינו להקשות דהא אינו ברשותו הוא מ''מ להא מצינן למידחי דאע''ג שאינו ברשותו עשו אותו כמי שהוא ברשותו לענין פדיון והשתא לא קשיא מידי ומאי דאוקי כהאי מ''ד לעתותי ערב אתא לאשמועינן דכמו להאי מ''ד לעתותי ערב לאו במחובר לקרקע הוא התם הכא נמי כן וא''כ נוכל לומר דכל עיקר מילתיה דר' יוחנן הא הוא דאתא לאשמועינן דקפדינן שלא יהא במחובר לקרקע אבל אי מוקית לה כמ''ד בשחרית וא''כ קשיא לן חדא דהא כל הנלקט קתני ומיבעי לך לדחוקי ולומר אימא כל המתלקט ועוד קשיא ההוא דמחובר לקרקע הלכך שפיר טפי כהאי אוקימתא דר' יוחנן דכמ''ד לעתותי ערב אתיא הא דרשב''ג במילתא דצנועין:
א''ר ירמיה עד דאת מקשי ליה בשחרית קשייתה להאי קושיא לעתותי ערב. כלומר ומה שייך לקושיא זו משום דבר שאין ברשותו למאי דבעינן לאוקמי מילתיה דצנועין דרשב''ג כמ''ד גבי לקט בשחרית דלדידיה לאו קושיא הוא דהרי אומר כל מה שילקטו ועדיין ברשותו הוא והאי קושיא דאקשית לה היה לך להקשות על ר' יוחנן לעיל למאי דבעי לאוקמי מילתיה דרשב''ג כמ''ד לעתותי ערב גבי לקט והא תני במתני' כל הנלקט וא''כ לאו ברשותו הוא:
אמר ר' יוסי והיינו וקם לו. בתמיה כלומר לדידך דקאמרת דלרשב''ג אף מעשר נפדה במחובר לקרקע וא''כ מעתה לדידיה הקדש נמי נפדה במחובר לקרקע בתמיה דהא רשב''ג מדמי מעשר להקדש לגמרי כדאמר לעיל וכי זה היינו וקם לו דכתיבא גביה. א''נ דקושית ר' יוסי קאי על המתני' דקתני כל הנלקט וכי זה היינו וקם לו וכלומר דהא לאו ברשותיה הוא שהרי כבר לקטו והיאך יכול הוא לפדותו הא רבעי ממעשר ילפינן דכתיב גביה קדש וכדון הקדש הן והשתא קשיא אילו ראה אחד ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא אמר כלום בתמיה הלא אינו ברשותו שיהא חל ההקדש עליו וה''נ ברבעי היאך חל הפדיון על דבר שאין ברשותו דמה שאינו יכול להקדישו אינו יכול לפדותו:
ועוד הוא אית ליה משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו. כלומר דהא מהיכא נפקא להו למ''ד דאין פודין רבעי במחובר לקרקע לאו משום דילפי קדש קדש ממעשר שני מה להלן אין פודין אותו במחובר לקרקע אף רבעי כן והא רשב''ג ס''ל גבי מעשר גופיה דעיקר החילול תלוי בנתינת המעות כדאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' דלעולם משיכתו של מע''ש פדיונו הוא וא''כ אימא לך דלרשב''ג אפי' מעשר גופיה נפדה הוא במחובר לקרקע דהא העיקר בנתינת המעות הדבר תלוי ומה לנו אם מחובר לקרקע הוא ואין יכול למשכו הלא הפדיון שלו הוא משיכתו:
א''ר ירמיה. מאי קשיא לך דלעולם אפי' כמ''ד בשחרית אתיא הא דצנועין ותני כל מה שילקטו ודפרכת מהאי דאין פודין במחובר לקרקע ולאו רשב''ג הוא דהא אמרינן דמאן תנא צנועין רשב''ג ורשב''ג פליג אדב''ש ואדב''ה וס''ל דהפדיון חל על המחובר לקרקע:
ברם כמ''ד בשחרית. אומר כל מה שעתידין ללקוט יהיה הפקר לא אתיא הא דצנועין דאע''ג דאיכא למימר דהאי כל הנלקט דתני גבי צנועין. לאו דוקא הוא אלא כל מה שילקטו להבא הוא דקאמרי וא''כ שפיר אתיא כהאי מ''ד דס''ל בשחרית ובאומר כל שילקטו נמי מהני תינח גבי הפקר אבל הכא גבי חילול מעשר קשיא ויש אדם מחלל במחובר לקרקע כצ''ל ותיבת הבקר דכאן ט''ס הוא ואגב שטפא דלעיל הוא דגבי הפקר למה אינו יכול להפקיר במחובר לקרקע הלא גם כל קרקעות שלו יכול אדם להפקיר אבל בחילול מעשר תנינן בתוספתא פ''ה כרם רבעי ב''ש אומרים אין פודין אותו ענבים אלא יין וב''ה אומרים ענבים ויין והכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע והשתא לא מצית למיתני גבי צנועין כל מה שילקטו דא''כ מחובר לקרקע הוא ואין הפדיון חל על המחובר לקרקע:
וחכמים. פליגי על תרווייהו וס''ל דאין הפקר בשביל האנסין שהן באין לחטוף שלא כדין הפקר שאין אנו אחראין לרמאין ולעשות תקנה להן שיגזלו:
ר' יהודה אומר לעתותי ערב. הוא אומר כל מה שלקטו היום יהיה הפקר ואע''פ שמה שכבר לקטו אינו ברשותו אפ''ה יכול להפקירן וא''כ רשב''ג דהוא תנא דצנועין כהאי מ''ד דאמר לעתותי ערב:
ר' דוסא אומר כל מה שילקטו וכו'. כלומר בשחרית צריך שיאמר הבעה''ב כל מה שיילקטו העניים היום בין העמרים יהיה הפקר דשמא ילקטו יותר מן הראוי כדתנן בפ''ו דפאה שני שבלין לקט ושלשה אינן לקט וכדי שלא יהיה גזל בידם אומר בשחרית כל שילקטו היום ואף יותר מן הדין הבקר או הרי הוא הפקר:
דתני. בתוספתא דפאה בפ''ב ושם הגי' הפוכה דר' דוסא לר' יהודה ודר' יהודה לדר' דוסא:
אתיא דרשב''ג כמ''ד לעתותי ערב. ר' יוחנן מפרש להמתני' דמאן תנא צנועין רשב''ג הוא דמסיים ואזיל שכך היו עושין הצנועין ומדקתני כל הנלקט מזה דמשמע מה שכבר נלקט היום ואף על פי שאין עכשיו ברשותו אפ''ה בידם לחלל על המעות ואתיא הא כמאן דאמר לקמן דלעתותי ערב אומר הבעל הבית:
29a וִיצַייֵן. אִם מְצוּייָן הוּא הֵיאַךְ נִקְרָא הוּא צָנוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויציין. על הצנועין דמתני' קאי ואמאי היו מניחין מעות להתחלל עליהן מוטב היה להם לציין עליו שלא יבאו ויאכלו ומשני אם כך היו עושין להיות מצוין היאך הן נקרא צנועין הלא כל עיקר שאנחנו קוראין אותן צנועין לפי שהן מדקדקין הרבה על עצמן שאפילו ימצא אחד שיעבור ויאכל ממנו לא יהא בא לידי מכשול איסור רבעי והן חוששין אף על אלו שאוכלין בשאר שני שבוע שלא בהיתר לפיכך מניחין את המעות להתחלל עליהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source