אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דְּאָמַר לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. דְּתַנֵּי רִבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כָּל מַה שֶׁיְּלַקְּטוּ עֲנִייִם בֵּין הָעֳמָרִים הֶבְקֵר הֲרֵי הוּא הֶבְקֵר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הֶבְקֵר אַנָּסִין הֶבְקֵר שֶׁאֵין אָנוּ אֲחֵרָאִין לְרַמַּאִין. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר בְּשַׁחֲרִית לֹא אַתְיָא. וְיֵשׁ אָדָם מַבְקֵר בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר בְּשַׁחֲרִית אַתְיָא הוּא. וְלָאו רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא. וְעוֹד הוּא אִית לֵיהּ מְשִׁיכָתוֹ שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא פְדִייָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַייְנוֹ וְקָם לוֹ. אִילּוּ רָאָה כִכָּר מִתְגַּלְגֵּל בַּנָּהָר וְאָמַר כִּכָּר זֶה הֶקְדֵּשׁ שֶׁמָּא כְלוּם אָמַר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לֵיהּ בְּשַׁחֲרִית קַשְׁייָתָהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. אָמַר לֵיהּ מָאן דְּאִיתֵיהּ לֵיהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. לֵית לֵיהּ לְאִילֵּין קַשְׁייָתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. ר' יוסי לר' ירמיה דהא ליתא דלמאי דאמר ר' יוחנן דאתיא כמ''ד לעתותי ערב לית ליה לאילין קשייתא כלומר דנהי דהאי קושיא מצינו להקשות דהא אינו ברשותו הוא מ''מ להא מצינן למידחי דאע''ג שאינו ברשותו עשו אותו כמי שהוא ברשותו לענין פדיון והשתא לא קשיא מידי ומאי דאוקי כהאי מ''ד לעתותי ערב אתא לאשמועינן דכמו להאי מ''ד לעתותי ערב לאו במחובר לקרקע הוא התם הכא נמי כן וא''כ נוכל לומר דכל עיקר מילתיה דר' יוחנן הא הוא דאתא לאשמועינן דקפדינן שלא יהא במחובר לקרקע אבל אי מוקית לה כמ''ד בשחרית וא''כ קשיא לן חדא דהא כל הנלקט קתני ומיבעי לך לדחוקי ולומר אימא כל המתלקט ועוד קשיא ההוא דמחובר לקרקע הלכך שפיר טפי כהאי אוקימתא דר' יוחנן דכמ''ד לעתותי ערב אתיא הא דרשב''ג במילתא דצנועין:
א''ר ירמיה עד דאת מקשי ליה בשחרית קשייתה להאי קושיא לעתותי ערב. כלומר ומה שייך לקושיא זו משום דבר שאין ברשותו למאי דבעינן לאוקמי מילתיה דצנועין דרשב''ג כמ''ד גבי לקט בשחרית דלדידיה לאו קושיא הוא דהרי אומר כל מה שילקטו ועדיין ברשותו הוא והאי קושיא דאקשית לה היה לך להקשות על ר' יוחנן לעיל למאי דבעי לאוקמי מילתיה דרשב''ג כמ''ד לעתותי ערב גבי לקט והא תני במתני' כל הנלקט וא''כ לאו ברשותו הוא:
אמר ר' יוסי והיינו וקם לו. בתמיה כלומר לדידך דקאמרת דלרשב''ג אף מעשר נפדה במחובר לקרקע וא''כ מעתה לדידיה הקדש נמי נפדה במחובר לקרקע בתמיה דהא רשב''ג מדמי מעשר להקדש לגמרי כדאמר לעיל וכי זה היינו וקם לו דכתיבא גביה. א''נ דקושית ר' יוסי קאי על המתני' דקתני כל הנלקט וכי זה היינו וקם לו וכלומר דהא לאו ברשותיה הוא שהרי כבר לקטו והיאך יכול הוא לפדותו הא רבעי ממעשר ילפינן דכתיב גביה קדש וכדון הקדש הן והשתא קשיא אילו ראה אחד ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא אמר כלום בתמיה הלא אינו ברשותו שיהא חל ההקדש עליו וה''נ ברבעי היאך חל הפדיון על דבר שאין ברשותו דמה שאינו יכול להקדישו אינו יכול לפדותו:
ועוד הוא אית ליה משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו. כלומר דהא מהיכא נפקא להו למ''ד דאין פודין רבעי במחובר לקרקע לאו משום דילפי קדש קדש ממעשר שני מה להלן אין פודין אותו במחובר לקרקע אף רבעי כן והא רשב''ג ס''ל גבי מעשר גופיה דעיקר החילול תלוי בנתינת המעות כדאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' דלעולם משיכתו של מע''ש פדיונו הוא וא''כ אימא לך דלרשב''ג אפי' מעשר גופיה נפדה הוא במחובר לקרקע דהא העיקר בנתינת המעות הדבר תלוי ומה לנו אם מחובר לקרקע הוא ואין יכול למשכו הלא הפדיון שלו הוא משיכתו:
א''ר ירמיה. מאי קשיא לך דלעולם אפי' כמ''ד בשחרית אתיא הא דצנועין ותני כל מה שילקטו ודפרכת מהאי דאין פודין במחובר לקרקע ולאו רשב''ג הוא דהא אמרינן דמאן תנא צנועין רשב''ג ורשב''ג פליג אדב''ש ואדב''ה וס''ל דהפדיון חל על המחובר לקרקע:
ברם כמ''ד בשחרית. אומר כל מה שעתידין ללקוט יהיה הפקר לא אתיא הא דצנועין דאע''ג דאיכא למימר דהאי כל הנלקט דתני גבי צנועין. לאו דוקא הוא אלא כל מה שילקטו להבא הוא דקאמרי וא''כ שפיר אתיא כהאי מ''ד דס''ל בשחרית ובאומר כל שילקטו נמי מהני תינח גבי הפקר אבל הכא גבי חילול מעשר קשיא ויש אדם מחלל במחובר לקרקע כצ''ל ותיבת הבקר דכאן ט''ס הוא ואגב שטפא דלעיל הוא דגבי הפקר למה אינו יכול להפקיר במחובר לקרקע הלא גם כל קרקעות שלו יכול אדם להפקיר אבל בחילול מעשר תנינן בתוספתא פ''ה כרם רבעי ב''ש אומרים אין פודין אותו ענבים אלא יין וב''ה אומרים ענבים ויין והכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע והשתא לא מצית למיתני גבי צנועין כל מה שילקטו דא''כ מחובר לקרקע הוא ואין הפדיון חל על המחובר לקרקע:
וחכמים. פליגי על תרווייהו וס''ל דאין הפקר בשביל האנסין שהן באין לחטוף שלא כדין הפקר שאין אנו אחראין לרמאין ולעשות תקנה להן שיגזלו:
ר' יהודה אומר לעתותי ערב. הוא אומר כל מה שלקטו היום יהיה הפקר ואע''פ שמה שכבר לקטו אינו ברשותו אפ''ה יכול להפקירן וא''כ רשב''ג דהוא תנא דצנועין כהאי מ''ד דאמר לעתותי ערב:
ר' דוסא אומר כל מה שילקטו וכו'. כלומר בשחרית צריך שיאמר הבעה''ב כל מה שיילקטו העניים היום בין העמרים יהיה הפקר דשמא ילקטו יותר מן הראוי כדתנן בפ''ו דפאה שני שבלין לקט ושלשה אינן לקט וכדי שלא יהיה גזל בידם אומר בשחרית כל שילקטו היום ואף יותר מן הדין הבקר או הרי הוא הפקר:
דתני. בתוספתא דפאה בפ''ב ושם הגי' הפוכה דר' דוסא לר' יהודה ודר' יהודה לדר' דוסא:
אתיא דרשב''ג כמ''ד לעתותי ערב. ר' יוחנן מפרש להמתני' דמאן תנא צנועין רשב''ג הוא דמסיים ואזיל שכך היו עושין הצנועין ומדקתני כל הנלקט מזה דמשמע מה שכבר נלקט היום ואף על פי שאין עכשיו ברשותו אפ''ה בידם לחלל על המעות ואתיא הא כמאן דאמר לקמן דלעתותי ערב אומר הבעל הבית:
29a וִיצַייֵן. אִם מְצוּייָן הוּא הֵיאַךְ נִקְרָא הוּא צָנוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויציין. על הצנועין דמתני' קאי ואמאי היו מניחין מעות להתחלל עליהן מוטב היה להם לציין עליו שלא יבאו ויאכלו ומשני אם כך היו עושין להיות מצוין היאך הן נקרא צנועין הלא כל עיקר שאנחנו קוראין אותן צנועין לפי שהן מדקדקין הרבה על עצמן שאפילו ימצא אחד שיעבור ויאכל ממנו לא יהא בא לידי מכשול איסור רבעי והן חוששין אף על אלו שאוכלין בשאר שני שבוע שלא בהיתר לפיכך מניחין את המעות להתחלל עליהן:
רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה אֲפִילוּ כֶרֶם שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַחוֹמָה הָיָה נִפְדֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' כרם וכו'. אהא דקתני במתני' ומשרבו הפירות קאי דאפי' כרם שהוא סמוך לחומת ירושלים היה נפדה שם ולא חששו להעלותו לתוך העיר:
מִכְּלָל דִּפְלִיגָא. וַאֲפִילוּ תֵימַר לֵית הוּא פְלִיגָא מְחִילוֹת הֲווֹ וְנִגְנְזוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב גָּדַר דַּרְכִּיי בְגָזִית נְתִיבוֹתַיי עִוָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכלל דפליגא. הדר להא דלעיל דמיהת שמעינן דלוד היה סמוך לירושלים ומי נימא דפליגא הא על המתני' וקאמר דאפי' כן נימא דלא פליגא אלא דמחילות היו בתוך הארץ שהיו יכולין לבוא בשעה מועטת ונגנזו אותן המחילות הדא הוא דכתיב וגו':
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה קָאִים רְדִי. פָּֽסְקָת תּוֹרָתֵיהּ קוֹמוֹי. הֲוָות פָֽרְיָא וַהֲוָה פָרֵי פָֽרְיָא וְהוּא פָרֵי עַד דְּאִשְׁתְּכָח יְהִיב בְּבָבֶל. אָֽמְרוּ לֵיהּ אֵימַת נָֽפְקָת. אָמַר לוֹן יוֹמָא דֵין. אָֽמְרִין בְּהֵיידָא אָתִיתָא. אָמַר לוֹן בְּדָא. אָמַר לוֹן אִיתָא חָמֵי לוֹן. נְפַק בְּעֵי מֵיחְמַייָא וְלָא חַכִּים בְּהֵיידָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוה קאים רדי. היה עומד וחורש ונפסקה הפרה מתוך עול המחרישה מלפניו והיתה רצה והוא רץ אחריה רצת והוא רץ אחריה עד שבזמן מועט נמצאה בבבל וכדאמר לקמן דרך מחילות היו ואגב מייתי לכל הני עובדי ושאלו אותו אימתי יצאת ממקומך וא''ל יום הזה ואמרו באיזה דרך באת ואמר בזה הראה אותו לנו וכשיצא להראות להם נעלם ממנו ולא הכיר באיזה הדרך:
בְּנוֹת צִפֹּרִי הֲווֹ סַלְקוּן שַׁבְתּוּן בְּגַו בֵּית מִקְדְּשָׁא וְלָא הֲוָה בַּר נַשׁ קָרַץ לִתְאֵינַייָא קֳדָמוֹי מִינְהוֹן. בְּנוֹת לוֹד הָיוּ לָשׁוֹת עִיסָּתָן וְעוֹלוֹת וּמִתְפַּלְלוֹת וְיוֹרְדוֹת עַד שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּ.
טַרְטִירוֹי דְּמַהֲלוּל הֲוָה סְלִיק שָׁבַת לְגַו בֵּית מִקְדְּשָׁא וְלָא הֲוָה בַּר נַשׁ קָרַץ לִתְאֵינַייָא קֳדָמוֹי מִינֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טרטירו. כך שמו דשם מקום מהלול היה עולה לעשות שבת בבה''מ וכשחזר אחר שבת לא היה אדם שהשכים לקוץ התאנים מקודם לו וכן בנות צפורי וכו' ובנות לוד כו' אלמא מקום סמוך לירושלים היה:
הָדָא פְלִיגָא עַל נֻקַּיי. נֻקַּיי הֲוָה שַׁמָּשׁ בְּמִגְדָּל צְבָעִייָה. בְּכָל עֶרוּבָא שׁוּבָא מִן דַּהֲוָה עֲבִיד קַנְדֵילוֹי הֲוָה סְלִיק שָׁבַת בְּבֵית מִקְדְּשָׁא וְנָחִית וּמַדְלִיק לוֹן. וְאִית דְּאָֽמְרִין סַפָּר הֲוָה. בְּכָל עֶרוּבָא שׁוּבְתָא הֲוָה סְלַק פָּשַׁט סִדרוֹי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְנָחִית שָׁבַת בְּבֵיתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא פליגא על נקיי. הא דקחשיב במתני' לוד מן המערב מהלך יום אחד מירושלים פליגא על מעשה של נקיי כך שמו כדמסיים וקאמר שהיה שמש במגדלא דצבעייא מקום הסמוך ללוד ובכל ע''ש אחר שהיה מתקן קנדילוי הנרות ומלה לעז הוא היה עולה לקנות שבות בבית המקדש וירד והדליק הנרות של בהכ''נ במקומו אם כן היה קרוב הרבה לירושלים ואית דאמרי סופר מלמד תינוקות היה והיה עולה לפשוט הסדר להתינוקות בבה''מ וירד ושבית במקומו וכך מוכיחין עובדי דלקמן דמייתי להו איידי דקאמר להא:
הלכה: אָמַר רִבִּי הִילָא בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹשִׂין יַיִן בְּטָהֳרָה לִנְסָכִים וְלֹא הָיוּ עֲנָבִים מְצוּיוֹת. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא עוֹלֶה לִירוּשָׁלֵם מַהֲלָךְ יוֹם לְכָל צַד. אַף הֵן מְחַלְּקִין אוֹתוֹ לִקְרוֹבִין וְלִשְׁכֵנִין וְלִמְיוּדָעִין. אֲפִילוּ דָבָר קַל הָיָה מְעַטֵּר אֶת הַשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף הן מחלקין וכו'. תוספתא הוא כלומר אף כשהיו מעלין את הענבים היו מחלקין אותן לקרובין ולשכינים ולמיודעים שלהן מ''מ אפי' דבר קל ומועט שנשאר היה מעטר את השוק:
גמ' בראשונה וכו'. טעמא דהתקינו בכרם דוקא הוא דמפרש כדפרישית במתני':
משנה: 29b כֶּרֶם רְבָעִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלֵם מַהֲלָךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צַד וְאֵי זוֹ הִיא תְחוּמָהּ אֵילָת מִן הַדָּרוֹם וְאַקְרַבָּה מִן הַצָּפוֹן וְלוֹד מִן הַמַּעֲרָב וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרַח. וּמִשֶּׁרָבוּ הַפֵּירוֹת הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא נִפְדֶּה סָמוּךְ לַחוֹמָה. וּתְנַיי הָיָה הַדָּבָר אֵימָתַי שֶׁיִּרְצוּ יַחֲזוֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַתְּנַיי הַזֶּה וּתְנַיי אֵימָתַי שֶׁיִיבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ יַחֲזוֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. כֶּרֶם רְבָעִי בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִּיעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר יֵשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֵשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת וַעֲנִייִם פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כּוּלֹּו לְגַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כרם רבעי בית שמאי אומרים וכו'. משנה זו שנויה לעיל בפ''ז דפאה בהלכה ו' ושם היא מפורשת:
ר' יוסי אומר משחרב ביהמ''ק היה התנאי הזה. כלומר דעל התנאי הוא דפליג דודאי משחרב המקדש לכ''ע לא חששו שיהא מעטרין שווקי ירושלים בין שיהו הפירות מרובין או לא אלא דלמאי דקאמר הת''ק דהתנאי היה אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה על זה קאמר ר' יוסי דלא כך היה התנאי אלא דתנאי הזה כך הוא שהתנו שאימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה:
ומשרבו הפירות. והיו מצוין בירושלים התקינו שיהא נפדה אפי' סמוך לחומה ותנאי היה הדבר וכו' שיחזור הדבר לכמות שהיה הכל לפי הזמן:
מתני' כרם רבעי היה עולה לירושלים וכו'. תקנת ב''ד היתה שיעלו הענבים מהרבעי לירושלים כל שיש מהן במהלך יום לכל צד ירושלים וכדמפרש בגמרא משום שהיו עושין יין בטהרה לנסכים וע''י כך לא היו הענבים מצוין בירושלים והתקינו שיהא הרבעי מהן עולה לירושלים ולאכלן שם כדי לעטר שווקי ירושלים בהן ושאר כל האילן היה הרבעי שלהן נפדה אפי' סמוך לחומה והכי תני' בהדיא בתוספתא פ''ה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source