אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּכַלְכָּלָה שֶׁלְּכָל דָּבָר הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִיקַת שְׁלֹשָׁה מַעְשְׂרוֹת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא זִיקַת שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת לֹא כָּל שֶּׁכֵן. רִאשׁוֹן מַה הוּא שֶׁיִּטְבּוֹל לַשֵּׁנִי. וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִיקַת שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא זִיקַת מַעֲשֵׂר אֶחָד לֹא כָּל שֶּׁכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא. האי ברייתא דלקמיה פליגא על הוויה דר' מנא על מה שהקשה להכריח מהאי דגינת וורדים דבלוקט ונותן לו הוא דפליג ר''מ:
אמר ר' מנא לית כאן בלוקט ואוכל. על כרחך ליכא לאוקמי פלוגתייהו בלוקט הלוקח ואוכל דהכי שמעינן מן הדא דגינת וורדין דקאמר ר' יהודה לר''מ במתני' ומביא ראיה לדבריו וכי אית לך מימר דבגינת וורדים בלוקט ואוכל הוה עובדא הא וודאי לא כדמסיק אבתרה דהוא א''ל אם את עליל להגינה את מקלקל ורדיה ומסתמא לא היה מניח לאדם ליכנס לתוכה אלא בעל הגינה היה לוקט ונותן לו להלוקח אוף הכא פלוגתייהו בלוקט ונותן לו דאי לאו הכי מה מביא ר' יהודה ראיה לדבריו מגינת וורדים:
ר' יודן בעי. על הא דמוקי לעיל דלא פליג ר' מאיר אלא בלוקט ונותן לו דמה חמית אומר בלוקט ונותן לו דוקא פליג ומנא לך הא או דילמא דנימר דאף בלוקט ואוכל פליג ר''מ:
אין את מודה לי בנותן לבנו. מה שהוא לוקט אחת אחת שהוא פטור דאין כאן קביעות ומה לי הלוקט ונותן לבנו ומה לי הלוקט ונותן לאחר שבדין הוא שאינו חייב לעשר אלא א''כ צירף:
ר' אימי בשם רשב''ל. לא ס''ל דהמקח והחצר המשתמרת שוין הן אלא המחוור שבכולן של הששה דברים שקובעין כדחשיב להו לקמן ריש פ''ד זו חצר בית שמירה הוא שהכל מודין בה שקובעת למעשרות:
כשם שהן חלוקין כאן. גבי מקח כך חלוקין בחצר בית שמירה דתנינן לקמן בפרק ג' איזהו חצר שחייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה דחצר המשתמרת הוא שקובעת למעשרות ור''א קא משמע לן דדין מקח ודין חצר המשתמרת שוין הן דאינן קובעין אלא מדבריהם כדא''ר יוחנן מקח וכן בחצר וכן בשבת אינה תורה דכל אלו אין קובעין מן התורה אלא מד''ס ולפיכך לא החמירו באוכל אחת אחת ור''מ ור' יהודה דפליגי כאן במקח כך נמי פליגי בחצר המשתמרת:
גמ' מה פליגין. ר''מ ור' יהודה בלוקט בעל הגינה ונותן לו להלוקח דבהא סבירא ליה לרבי מאיר דאף בלוקט אחת אחת ונותן לו לא יאכל עד שיעשר דמיד כשקיבל את הדמים וליקט ונותן לו נגמר המקח אבל בלוקט לאכול שהלוקח לוקט ואוכל כ''ע מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף הוא דחייב:
ראשון מהו שיטבול לשני. אליבא דר''ש בעי אם הפריש אח''כ מעשר ראשון מהו שיקבע לאסור באכילת עראי עד שיפריש מעשר שני דאפשר אף לר''ש הואיל דתרם ממנה תרומה ומעשר ראשון קובעין הן באיסור אכילת עראי עד שיפריש כל המעשרות וקאמר דלא היא דק''ו הוא לר''ש דמה אם בשעה שיש עליו זיקת שני מעשרות שלא הפריש אלא תרומה גדולה את אמר מותר באכילת עראי בשעה שאין עליו אלא זיקת מעשר אחד לכ''ש דמותר:
ר''ש מתיר מק''ו וכו'. כך הוא בתוספתא שם. כלומר ומה כל זמן שלא תרם בפירות שלא נגמר מלאכתן ויש עליהן זיקת שלשה מעשרות תרומה ומעשר ראשון ושני או עני בשנת מעשר עני אתה אמר מותר לאכול מהן עראי בשעה שאין עלי' אלא זיקת שני מעשרות שכבר תרם ממנה תרומה לכ''ש דמותר לאכול עראי:
בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. הא דקתני דפליגי ר''ש ורבנן בכלכלת תאנים שתרמה לאו דוקא של תאנים אלא ה''ה כלכלה של כל דבר ותאנים דנקט משום אורחא דמילתא הוא שכן דרך ללקט התאנים וליתנן לתוך הכלכלה:
הַלּוֹקֵחַ תְּמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן גְּרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן אָסוּר לוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי. מְתַקְּנָן דְּמַאי דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְתַקְּנָן וַדַּאי דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי הִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם חִילְפַיי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַשְׁכְּחוֹן כְּתַב בְּפִּינַקְסֵיהּ דְּחִילְפַיי אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְתַקְּנָן וַדַּאי. וְקַשְׁיָא אִם אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי מְתַקְּנָן וַדַּאי. אִם מְתַקְּנָן דְּמַאי 10b יְהֵא אָסוּר לוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וּמְתַקְּנָן וַדַּאי מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבֵּיתוֹ טוֹבֵל אַף הוּא מַפְרִישׁ תְּרוּמָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אוכל מהן עראי משום דבר שלא נגמר מלאכתו. כלומר בשתיהן תלינן לקולא דלענין אכילה אוכל מהן עראי שהרי עתיד לדורסן ולדושן ולא נגמר מלאכתן למעשר ומתקנן דמאי כצ''ל שכך הוא הנוסחא אחרת וכדמסיים טעמא דמתוך שיודע המוכר שביתו טובל כשתגמר מלאכתן אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה כלומר תולין אנו שאפשר שהפריש תרומה ומעשרות מקודם שמוכר אותן דבשעה ראשונה לא ידע שיזדמן לו למכרן ואפשר שתיקנן לפיכך אין מתקן הלוקח אלא דמאי:
ר' יוסי בשם ר' הילא. בא לתרץ להנוסחא דחילפיי דהיינו טעמא:
וקשיא. על האי נוסחא דחילפיי דאם אוכל מהן עראי א''כ מתקנן ודאי מבעי ליה שהרי תלינן דלא הוקבעו למעשר מפני שלא נגמרה מלאכתן ומסתמא לא עישרן המוכר ואם מתקנן דמאי דמספקא לן שמא עישרן א''כ יהא אסור לאכול מהן עראי דשמא לא עישרן דהא לדידיה יש להן כל תורת פירות דמאי:
אשכחן כתוב בפנקסיה דחילפיי. כלומר דלא אמר כך ר''א בשם חילפיי אלא כך מצאו כתוב בפנקסיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן דמאי. כצ''ל כדמוכח מדלקמיה ובתוספתא כת''י אשר לפני כך הוא הגי' בדברי חכמים אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי:
וחכמים אומרים אוכל מהן עראי. דלא חיישינן שמא הוקבעו למעשר שהרי עומדין הן לדורסן ולדושן ועדיין לא נגמר מלאכתן לפיכך כשבא לתקנן מתקנן וודאי ואין כאן ספק שמא עישרן המוכר:
אסור לאכול מהן עראי ומתקנן דמאי דברי ר''מ. דלענין אכילה ס''ל דחיישינן שמא הוקבעו למעשר ואסור באכילת עראי דשמא לא עישר המוכר ומשום שספק הוא דשמא עישר לפיכך מתקנן דמאי:
הלוקח תמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. תוספתא בפ''ב ובלוקח מעם הארץ איירי:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בַּחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִקַּח בְּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמְחוּוָר מִכּוּלָּן זוֹ חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מַר פְלִיגִין בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל בְּלוֹקֵט לְאוֹכֶל כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר. וְאִם צֵירַף חַייָב.
תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה עוֹשֶׂה בְּיָדָיו אֲבָל לֹא בְּרַגְלָיו. בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְּיָדָיו אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ הֲרֵי זֶה יֹאכַל. וְתַנֵּי כֵן בְּיָדָיו אוֹגֵד בְּרַגְלָיו מְקַמֵּץ. אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ טוֹעֵן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ כְּדַייִשׁ מַה דַייִשׁ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁהוּא בְּתָלוּשׁ אַף כָּל שֶׁהוּא בְּתָלוּשׁ. יָצָא הַמְנַכֵּשׁ בְּשׁוּם וּבִבְצָלִים וְהַמְסַמֵּךְ בִּגְפָנִים וְהָעוֹדֵר תַּחַת הַזֵּיתִים. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ אַף כָּל דָּבָר שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. יָצָא הַחוֹלֵב וְהַמְגַבֵּן וְהַמְחַבֵּץ. דַּייַשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. יָצָא הַבָּדֵיל בִּתְמָרִים וְהַמְפָרֵד בִּגְרוֹגְרוֹת וְהַיַּיִן מִשֶׁיִּקְפֶּה וְהַשֶּׁמֶן מִשֶּׁיֵּרֵד לְעוּקָה. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁלֹּא בָּא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ' השוכר את הפועלים והובאה שם מקצת מהסוגיא בהלכה ב':
היה עושה. הפועל בידו כו'. אפי' הוא טוען על כתיפו. ואינו מזיז ידיו ורגליו ה''ז יאכל:
ותני כן. בתוספתא דב''מ פ''ח שמפרש היכי דמי בידו כגון אוגד ברגליו מסמיך. והתם גריס מקמץ והיינו הך שהוא דוחק ברגליו וסומך בענין המלאכה:
אפי' על כתיפו. כגון שהוא טוען ואינו מזיז ממקומו:
ר' יוסי ב''ר יהודה אומר וכו' כדיש. דכתיב גבי שור הנחסם ואיתקש חוסם לנחסם גם לענין זה מה דייש שהשור הוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל וכו':
דייש. ברייתא אחריתא היא וככ''ע אתיא דילפינן מדייש שהוא מיוחד שהוא בתלוש אף כל וכו' כדפרשינן התם דדריש מדלא כתיב לא תדוש בחסימה וכתיב לא תחסום שור בדישו שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה אף חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה ומה חוסם אוכל במחובר בשעת גמר מלאכה אף נחסם וילפינן עוד מדיש מה דיש מיוחד שהוא דבר מגידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל וכו' יצא המנכש בשום ובבצלים שמסיר הקטנים שאינם גדילים עוד לעולם מבין האחרים להרחיב מקום להגדולים וכן המסמך בגפנים בקנים והעודר שהוא חופר תחת הזיתים שכל אלו אינם גמר מלאכה ויצא החולב וכו' שאינן גידולי קרקע ויצא הבודל בתמרים וכו' שהן מחוברין יחד ובודלן ומפרידן זה מזה והיין וכו' שכל אלו כבר נגמר מלאכתן למעשר:
דייש מה דייש מיוחד שלא בא לזיקת המעשרות. ועוד ילפינן מדיש שמיוחד שלא בא לזיקת מעשרות כלומר לשום זיקה שהוא קרוי בשם תרומה ומעשר והיינו חלה דקרויה תרומה אף כל וכו' יצא הלש וכו' שכבר באו לזיקה של תרומה שנגמר מלאכתן לחלה:
לָמָּה לִי עַל מְנָת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא עַל מְנָת. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי שַׁמַּי לָכֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ אָמַר לוֹ עַל מְנָת.
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת וְהוֹלֵךְ וְאוֹכֵל. אָמַר לוֹ רִבִּי חִייָה בַר וָוא וְכֵן רִבִּי עֲבִיד. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֲבַטִּיחַ שֶׁסָּפַת בּוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא קְנָייוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי אַף בְּרִמּוֹן כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. על הא דקתני במתני' באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל ומפרש לה מגרגר אחת אחת מהענבים והולך ואוכל ולאפוקי שלא יקצוץ את האשכול כולו דאז חייב לעשר:
תני בשם ר' יוסי. דפליג אמתני' באבטיח וס''ל דאם ספת בו אפי' כל שהו קנייו והוי מקח לקבוע למעשר ור' יונה בעי אם אף ברמון דפליג ר' יוסי דברייתא או דילמא מודה דפורט גרגר גרגר ואוכל:
משנה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ אִיסָּר זֶה בְּעֶשְׂרִים תְּאֵינִים שֶׁאָבוֹר לִי בּוֹרֵר וְאוֹכֵל. בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבוֹר לִי מְגַרְגֵּר וְאוֹכֵל. בְּרִימּוֹן שֶׁאָבוֹר לִי פּוֹרֵט וְאוֹכֵל. בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבוֹר לִי סוֹפֵת וְאוֹכֵל. אֲבָל אִם אֲמַר לוֹ בְּעֶשְׂרִים תְּאֵינִים אֵילּוּ בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֶילּוּ בִּשְׁנֵי רִימּוֹנִים אֵילּוּ בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵילּוּ אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִקְצוֹת בִּתְאֵינִים אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל תְּאֵינִים הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל אֲנִי וּבְנִי אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנִי בִשְׂכָרִי הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר וּבְנוֹ אוֹכֵל וְחַייָב. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה. בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וּפָטוּר לְאַחַר הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וְחַייָב שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה. זֶה הַכְּלָל הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה פָּטוּר וּשְׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה חַייָב. הָיָה עוֹשֶׂה בַּלְּבָסִים לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע לֹא יֹאכַל בַּלְּבָסִים. אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵירוֹ זֶה לוֹכַל וְזֶה לוֹכַל. זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת. זֶה לוֹכַל וְזֶה לִקְצוֹת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמַּחֲלִיף לוֹכַל חַייָב וְלִקְצוֹת פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל מונע וכו'. יכול הפועל למנוע א''ע שלא לאכול מן הרעות עד שהוא מגיע למקום היפות ועושה בהן ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול מן הרעות:
המחליף עם חבירו זה לאכול וזה לאכול. אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:
זה לקצות וזה לקצות. תעסוק אתה בקציעות שלי ואני עושה בקציעות שלך. זה לאכול וזה לקצות. קח לך תאנים שלי לאכילה ותן לי משלך להקצותן ולעשות מהן קציעות חייב בכולן במעשרות מפני שהוא כמכר וקובע למעשרות:
רבי יהודה אומר המחליף לאכול חייב ולקצות פטור. משוס דמקחאינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו הלכך אם החליפו שניהם לאכילה אז הוי המקח בדבר שנגמר מלאכתו ושניהן חייבין במעשרות ואם החליפו שניהן לקצות שניהם פטורין ויכולין לאכול אכילת עראי שהקציעות לא נגמר מלאכתן ואין המקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו ואם החליפו זה לאכול וזה לקצות אותו שלקח לאכילה חייב לעשר לפי שהוא דבר שנגמר מלאכתו ואותו שלקח כדי להקצות לא נקבע למעשר ואוכל אכילת עראי ופטור והלכה כר' יהודה:
לא יאכל וכו'. דלא זיכתה לו התורה אלא במין שהוא עושה בו ולא יאכל ממין אחר עד שיעשר:
בנות שבע. הן תאנים הלבנים וטובים:
מתני' היה עושה בלבסים. מין תאנים הגרועים:
גמ' למה דקתני על מנת. הא בלא''ה אוכל מן התורה בשעת הקציעה ומשני ר' אבין דלכן היא צריכה שאפי' א''ל על מנת ומיחזי כתנאי אפ''ה פטור משום דבלאו הכי אוכל הוא מן התורה:
בשעת הקציעה. דאז אוכל מן התורה פטור ולאחר הקציעה שאינו אוכל מן התורה אלא בתנאי מקח הוא וחייב במעשר:
על מנת שאוכל אני ובני. הוא אוכל ופטור אבל בנו דאוכל בתנאי הוי כמקח וכן אם אמר שיאכל בנו בשכרו וחייב במעשר:
מתני' השוכר את הפועל לקצות בתאנים. לחתוך ולקצות אותן במקצועות או לשטחן כדי לייבשן ונקראות קציעות ודין הפועל שאוכל מן התורה בעושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמר מלאכתו כדתנן בפ' השוכר את הפועלים לפיכך אוכל הוא ופטור מן המעשר ולא הוי כמקח דהרי מן התורה יש לו לאכול:
חֲבֵרַייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יוּדָה אֶת רִבִּי מֵאִיר אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי בְּנוֹתֵֵן לִבְנוֹ שֶׁהוּא פָטוּר. מַה לִי הַלּוֹקֵט וְנוֹתֵן לִבְנוֹ מַה לִי הַלּוֹקֵט וְנוֹתֵן לְאַחֵר. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי מַה חֲמִית מֵימַר בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אוֹ נֵימַר בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל. אָמַר רִבִּי מָנָא לֵית כָּאן בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל אֶלָּא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. מִן הָדָא גִּינַּת וְורָדִין. אִית לָךְ מֵימַר גִּינַּת וְורָדִין בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל לֹא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אַף הָכָא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ דוּ אָמַר לֵיהּ אִין אַתְּ עֲלִיל אַתְּ מְקַלְקֵּל וְורָדֶיהָ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל הֲוָויָה דְּרִבִּי מָנָא 11a כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כרמא אני מוכר לך וכו'. תוספתא היא בפ''ו דב''ב אלמא דאפי' לענין מכר אמרינן שלא מכר לו אלא שמו א''כ ה''ה נמי דהאי גינת וורדים מנא ליה לר' מנא דהיו בה וורדים להכריח דמסתמא היה שם בעל הגינה לוקט ונותן כדי שלא יהו הנכנסין מקלקלין את הוורדים אימא לך דלא היו בה וורדים כלל אלא כך היתה נקראת בשמה וא''כ מצינו לומר דאף בלוקט ואוכל פליג ר''מ ור' יהודה מביא ראיה מהאי גינת וורדים דלא הופרש ממנה מעשרות מעולם משום שהיו לוקטין אחת אחת ואוכלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source