רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַחַת בְּמַגְדָּלָא וְאַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא הֶעֱבִירוֹ בְּזוֹ שֶׁבְּמַגְדָּלֶָא לְאוֹכְלָן בְּזוֹ שֶׁבְּטִיבֵּרִיָּא מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר. אַתְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה וְרוֹבָה מִן דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה בְּעוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר. וּמַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי בְּעוֹמֵד בִּמְקוֹם חִיּוּב. מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר. וְרִבִּי אֶלִיעֶזֶר רוֹבָה מִן דִּתְרֵיהוֹן דְּרִבִּי אֶלִיעֶזֶר אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהֶן דֶּרֶךְ הֵתֵיר מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' אליעזר רובה מן דתריהון. דידיה עדיפא הוא מן תרווייהו האי דר''א בתוספת אהוא והבאתי בפ' דלעיל בהלכה ד' גבי פלוגתא דר''א וחכמים בתורם פירות עד שלא נגמר מלאכתן דקתני התם ומודה ר''א לחכמים בתורם שבלין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן שיאכל מהן עראי אלמא דס''ל מכיון שהתחיל בהן דרך היתר וכלומר דמכ''ש לא עשה בהן מעשה כ''א שהעבירן דרך החצר והוא מקום היתר אלא אפי' שהתחיל המעשה הגורם לקובען רק שהוא דרך היתר כגון בשבלים וכיוצא בהן דאכתי לא נגמר מלאכת עצמן בהן מותר לאכול מהן עראי ובהא עדיפא דר''א מדתרווייהו. והא דנקט ר''א אע''ג דלחכמים פשיטא דמותר משום דאליבא דחכמים אין כאן מעשה כלל לקביעות דהא לדידהו לעולם אין התרומה קובעת בדבר שלא נגמר מלאכתו ולא דמיא כלל לההיא דהעברה דרך החצר ולר''א שפיר הוא דקאמר דאף דס''ל דהתרומה מעשה הויא לקביעות מ''מ אם התחיל המעשה בהן דרך היתר מותר:
מכיון שהעבירן דרך היתר. באותה שבמגדול מותר לאכול מהן עראי אפי' בחצר שבטבריא:
היו לו. מי שהיו לו ב' חצירות אחת במגדלא. בהמגדול ואותה חצר אינה משתמרת ואחת בטבריא עצמה וחצר המשתמרת היא:
כר' יוסי בר' יהודה. דלעיל ורובא ועדיפא הוא מן דר' יוסי בר' יהודה דאלו מה דאמר ר' יוסי בר' יהודה בעומד עכשיו בשעת אכילה במקום פטור שלא התיר לאכול אלא בראש גגו אחר שהעבירן מהחצר ואלו מה דאמר ר''ש בן יוחי. כצ''ל אפי' עומד עכשיו במקום חיוב בחצר שבטבריא מכיון שהעבירן בתחלה במגדול דרך היתר מותר באכילת עראי לעולם:
תַּנֵּי דְּבֵי רִבִּי אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲשוֹת עִמּוֹ בַּזֵּתִים כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. וְאִם שֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּגוּפָן שֶׁל זֵיתִים כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁשְּׂכָרוֹ לְנַכֵּשׁ עִמּוֹ בַּזֵּתִים. מִן דְּבַתְרָהּ לְנַכֵּשׁ בַּבְּצָלִים אָמַר לוֹ עַל מְנַת לוֹכַל יָרָק מְקָֽרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כי אנן קיימין בששכרו לנכש וכו' מן דבתרה וכו'. כלומר כדשמעינן מן דאיירי בסיפא לנכש בבצלים וה''נ ברישא לנכש בזיתים ובהא פליגי דלתנא דמתני' כעושה במחובר בשעה שאינו גמר מלאכה הוא דהויא ואינו אוכל מן התורה מן הזיתים שנגמר מלאכתן אלא מפני התנאי והוי כמקח וכדפרישית במתני' ולתנא דבית רבי לא חשיב ליה כעושה במחובר הואיל ואינו עושה בגופן של אילני הזיתים אלא כעושה בתלוש עד שלא נגמר מלאכתו ולדידיה אוכל מן התורה הוא:
ואם ששכרו לעשות עמו בגופן של זיתים. כלומר בגוף האילנות של זיתים לתקן אותם בזה כ''ע מודים דדוקא אוכל אחת אחת וכו' שאין זה אוכל מן התורה לדברי הכל דבמחובר הוא ואינו גמר מלאכה:
אם בששכרו לעשות עמו בזיתים. שילקט עמו הזיתים כ''ע מודים שהוא אוכל כדרכו ופטור שהרי זה אוכל מן התורה מן המחובר בשעת גמר מלאכה וכל שאוכל מן התורה פטור ממעשר ואפי' התנה עמו כדאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ו':
מה אנן קיימין. במתני' ובמאי פליגא ברייתא דבית רבי:
גמ' תני דבית רבי. ופליגא אמתני' וס''ל אוכל כדרכו ופטור מלעשר:
נִיחָא לֹא מִן הַסַּל וְלֹא מִן הַקּוּפָּה וְלֹא מִן הַמּוּקְצֶה כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן מְלַקֵּט אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב. וֶאֱמוֹר אוּף הָכָא כֵּן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מוּקְצֶה עָשׂוּ אוֹתוֹ כִמְצוּרָף.
Pnei Moshe (non traduit)
מוקצה עשו אותה כמצורף. דהואיל וכנסן בכרי הוי כמצורף וכל מה שיאכלו ממנה כצירוף הויא:
ולא מן המוקצה. בתמיה ואמאי לא יהא כמה דתימר תמן במתני' דלקמן מלקט אחת אחת וכו' ואמור אוף הכא כן דמיהת אחת אחת יאכלו:
גמ' ניחא לא מן הסל ולא מן הקופה. מפני שכשאוכלין מן אלו שמכונסין בכלים כקביעות הויא:
רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי אֲפִילוּ דְּיִסְבּוֹר כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה חוֹמֶר הוּא בְּשַׁבָּת שֶׁכֵּן נְשָׁרִים שֶׁנָּֽשְׁרוּ מֵאֵילֵיהֶן אֲסוּרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אֲפִילוּ דְּיִסְבּוֹר כְּרִבִּי חוֹמֶר הוּא בְּחָצֵר בֵּית שְׁמִירָה דְּאָמַר רִבִּי 14a יוֹחָנָן מִקַּח בְּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינָן תּוֹרָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן זֶה חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
דאמר ר' יוחנן וכו'. כדאשכחן דפליגי בה ר' יוחנן ור''ל לעיל בפ''ב בהלכה ה' דר' יוחנן ס''ל דהמקח והחצר והשבת אינן תורה דאין קובעין אלא מד''ס ורשב''ל ס''ל דהמחוור שבכולן חצר בית שמירה שקובעת אף מן התורה כמו הבית שקובע:
ר' יוחנן כרבי. כלומר דדחי לה הש''ס דהא דקאמרת ר' יוחנן כרבי לא היא דאפי' אם יסבור כר' יוסי בר' יהודה גבי חצר שאני שבת דחמירא שכן מצינו דאפי' פירות שנשרו מאליהן קודם השבת כשהגיע שבת אסורין לאכול דהשבת קובעת וכן הא דקאמרת דרשב''ל כר' יוסי בר' יהודה לא היא דאפי' יסבור כר' גבי חצר שאני הוא דחומר הוא בחצר בית שמירה לענין קביעת מעשר יותר משבת:
ר' יוחנן כר'. פלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל לעיל בפ''ב בהלכה ג' בפירות שלקטן שלא לצורך השבת ר' יוחנן אמר השבת טובלת ורשב''ל אמר אין השבת טובלת והשתא לימא דפליגי בפלוגתא דרבי ור' יוסי בר' יהודה דר' יוחנן סבירא ליה כרבי דקאמר דהחצר קובעת אף על פי שלא היה בדעתו לאכלן בחצר כ''א דרך העברה בעלמא הכניסן וכדי לאכלן במקום פטור וה''ה בשבת דאע''פ שלא לקטן בתחילה לצורך השבת אפילו הכי כשהגיע שבת קובעת ורשב''ל כר' יוסי בר' יהודה ס''ל:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי דָּמִים מַהוּ שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּמִקַּח. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ לֹא נִטְבְּלָה. רִבִּי מָנָא בָּעֵי הֲגַע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה בְּפִיו. לֹא כְמָאוּס הוּא יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירָהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא אוֹכֵל טֵבֵל לְמַפְרֵיעוֹ הָדָא אָֽמְרָה דָּמִים כְּמִקַּח הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' מנא בעי. על זה דמספקא ליה אם הדמים קובעין למעשר או עד שימשוך כל הפירות דהגע עצמך שנטל אחת מהן והיתה נתונה בפיו לטעום מהן אם טובים הן וכי לא כמאוס הוא יכול הוא להחזירה מפיו בתמיה הלא ודאי אוכלה ואם אומר את כן דכל זמן שלא משך את כולן לא נקנו לו והרי אותה האחת שאוכלה משך אותה והיא מתחייבת במעשר ועכשיו אינו יכול לתקנה שהשאר לא נקנו לו וא''כ לא נמצא זה אוכל טבל למפרעו דאי אפשר לתקן אותה אלא ודאי הדא אמרה דמים כמקח הן לענין קביעות למעשר אע''פ שלא משך את כולן וממילא אפי' נתן לאחת מהן בפיו יכול הוא להפריש אח''כ עליה כלומר דאם מתקן את השאר לא אכל טבל למפרע:
דמים מהו שיטבלו במקח. הא דקי''ל מקח קובע למעשר אם דווקא שמשך את הפירות דאז נקנה המקח בכל מקום או בנתינת דמים בלבד נקנה לענין קביעות מעשר או דנימא מאחר שהבעלים מוציאין אותן הדמים קודם שימשוך הלוקח לא נטבלו הפירות למעשרות ועד שימשוך אותן:
רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל לַחֲבֵרַיָּא מַהוּ אָהֵן פָּטוּר דְּתַנִּינָן הָכָא אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם אוֹכֵל עֲרַאי בַּשָּׂדֶה וְהוּא פָטוּר. אָמַר לוֹן וָכָא אֲתִינָן מַתְנִיתִין מִשׁוּם אוֹכֵל עֲרַאי בַּשָּׂדֶה וְהוּא פָטוּר אֶלָּא מִשּׁוּם הֶבְקֵר שֶׁכֵּן אִם הִכְנִיסוֹ לַבַּיִת פָּטוּר. דְּתַנֵּי מָצָא 14b כַלְכָּלָה מְחוּפָּה בֶּעָלִין אֲסוּרָה מִשּׁוּם גֶּזֶל וְחַייֶבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת. אֲסוּרָה מִשּׁוּם גֶּזֶל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵימָנִין. וְחַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעַד עַכְשָׁיו דַּעַת בְּעָלִים עָלֶיהָ. עַד הֵיכָן. עַד כְּדֵי שֶׁיָּכוֹל לִתְרוֹם מִן הַמּוּבְקָר. לֹא הָיָה יָכוֹל לִתְרוֹם מִן הַמּוּבְקָר עוֹשֶׂה אוֹתָהּ דָּמִים וְאוֹכְלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
עושה אותה דמים ואוכלה. מפריש הדמים מה שהיא שוה שאם יבואו הבעלים ויתנו סימן ישלם להם הדמים ועכשיו יכול הוא לתקן התרומה ומעשרות ואוכלה ובתוספתא מסיים בהדיא כיצד הוא עושה עושה אותה דמים ומייתי לה לראיה להא דלעיל דשמעינן מיהת דאף אם הכניסם לבית אם הוא דבר הפקר אין כאן מעשרות:
לא היה וכו'. כלומר דכך הוא עושה דהואיל אם ימתין אין כאן תרומה ומעשרות בלאו הכי. ואם יאכל אחר שיפריש הרי אסורה משום גזל אלא כיצד הוא עושה אם רוצה לאכול ממנה:
עד היכן עד כדי שיכול לתרום מן המובקר. בתמיה כלו' דמתמה עלה דאי אמרת אסורה משום גזל ומאי האי דקאמר וחייבת במעשרות הרי אינו רשאי לאכול הימנה ועד היכן הוא ממתין להתחייב בה בתרומה ומעשרות וכי עד שיודע לו שהפקירוה הבעלי' ומותר לאכול ממנה ויכול הוא להפריש תרומ' מן המופקר הא אם הפקירה א''כ פטורה מתרומה ומעשרות והרי לא יכול לתרום מן המופקר:
וחייבת במעשרות. לפי שעד עכשיו דעת בעלים עליה שאינו מפקיר אותה שהוא אומר יש לי ליתן סימן להמוצא אותה:
אסורה משום גזל משום דבר שיש בו סימן. דאין הבעלים מתייאשין ממנה שהרי יכולין ליתן סימן להמוצאה שהוא מחופה בעלין:
דתני. בתוספתא פ''ב מצא כלכלה מחופה בעלין אסורה משום גזל וכו' כדמפרש טעמא:
אלא משום הבקר. היינו טעמא הכא דהבע''ב מסתמא הוא מפקיר להדבר מועט כזה ואינו מקפיד על כך ושכן אפי' אם הכניסו לבית אח''כ פטור דהפקר פטור ממעשר:
וכה אתינן מיתני משום אוכל עראי. והכא אתא לאשמעינן להא וכי עד כאן לא שמענו זה דאוכל עראי בשדה ופטור עד שהוא מגיע לביתו כדתנן בפ''ק:
מהו אהן פטור דתנינן הכא. מאיזה טעם הוא האי ופטור דתנינן הכא במתני' באוכל אחת אחת והשיבו לו משום אוכל עראי בשדה שהוא פטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source