תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה חָצֵר שֶׁהִיא נֶעֱדֶרֶת הֲרֵי הִיא כְגִינָּה אוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ עֲרַאי. אָמַר רִבִּי שִׂמְלַאי הֲלָכָה כְּרִבִּי נְחֶמְיָה. תַּנֵּי זָרַע רוּבָּהּ חַייָב. נָטַע רוּבָּהּ פְּטוּרָה. אָמַר רַב חִסְדָּא וְהוּא שֶׁנְּטָעָהּ לְנוֹייָהּ שֶׁל חָצֵר. הָדָא יְלָפָא מִן הַהִיא. וְהַהִיא יְלָפָא מִן הָדָא. הָדָא יְלָפָא מִן הַהִיא זָרַע רוּבָּהּ חַייֶבֶת וְהִיא שֶׁתְּהֵא נֶעֱדֶרֶת. וְהַהִיא יְלָפָא מִן הָדָא שֶׁאִם הָיְתָה נֶעֱדֶרֶת שֶׁהִיא כְשֵׁירָה וְהוּא שֶׁעִידֵּר רוּבָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וההיא. ברייתא דר' נחמיה דפטר בעודרה ילפא מן הדא ברייתא דהא דקאמר שאם היתה נעדרת שהיא כשדה היינו דוקא והוא שעודר רובה של חצר דבהא אמרינן דכל זמן שלא זרע בה פטורה משום שאפשר שעידרה על מנת ליטע בה אילנות לנויה של חצר ועתיד הוא לקיימן ובטלה מתורת חצר והרי היא כגינה וכשדה של אילנות:
הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. כלומר דקאמר הש''ס דהני ברייתות חדא נלמדת מחבירתה דהדא ברייתא ילפא מברייתא דר' נחמיה דבחצר הנעדרת מייירי וכל זמן שלא זרע בה פטורה כדר' נחמיה ואם זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת כדפרישית דאיגלאי מילתא דבשביל שדעתו לזרוע בה הוא שעידרה בתחילה ולפיכך לא בטלה עכשיו מתורת חצר לפי שעתיד הוא לעוקרן:
תני. בברייתא אחריתא זרע רובה חייב נטע רובה פטורה וטעמא דמילתא דמכיון שזרע בה אגלאי מילתא דמה שעידרה בתחילה בשביל שדעתו היה לזרוע בה כדקאמר לקמן דהא דקתני זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת כלומר דעכשיו נראה מה שהיא נעדרת בתחילה בשביל שרצה לזרוע בה ומפני שאין מדרך לזרוע בחצר ואף לא לנטוע בה אמרינן דאין דעתו לקיים לא להזרעים ולא להאילנות ועתיד הוא לעקור אותן ולפיכך בדין הוא שלא בטלה מתורת חצר לא מחמת הזרעים ולא מחמת האילנות ובשתיהן חייבת ואין אוכלין בה עראי אלא שזה הוא ההפרש שבין זרעים לבין האילנות דבזרעים שאינם עשוין לנוי החצר לעולם חייבת היא דמסתמא יעקור אותן ולא יניחן בחצר אבל באילנות שלפעמים נוטעין בה שייהיו לנוי החצר אמרינן שדעתו לקיימן וכדמפרש רב חסדא והוא שנטען לנויה של חצר ועתיד לקיימן שיהיו לנוי בכה''ג הוא דאמרינן נטע רובה פטורה דבטלה מתורת חצר אבל אם אינם לנוי עתיד הוא לעקור אותן ואף בנטע רובה חייבת:
גמ' תני. בתוספתא פ''ב ר' נחמיה אומר חצר הנעדרת הרי היא כגנה ואוכל בה עראי דמכיון שעדר וחפר בה כדרך שעודרין להשדות או בשביל האילנות בטלה מתורת חצר והרי היא כגנה ואינה קובעת למעשר ולקמן מסיק דעד שיעדר רובה:
17b תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה אוֹכֵל אֶת הָאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּינָּה לֶחָצֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמוֹר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִגְמוֹר. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹ דְּרִבִּי טַרְפוֹן עֲבַד עוּקְצַת הָאוֹכֶל מִתְּחִילָּתוֹ. רִבִּי אִילָּא רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן עֲבַד אֲכִילָה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אֲכִילוֹת כַּאֲכִילָה אַחַת. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אָמַר רִבִּי נָתַן לֹא שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא שַׁבָּת אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיא חוּץ לַחֲצֵרוֹ וְיִגְמוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' נתן. בתוספתא דתרומות פ''ז גריס לה דר' נתן אליבא דר''א לא ס''ל דטעמא משום שהתחיל בהיתר דא''כ היה מותר לגמור אף בחצר וכן בחשיכה לילי שבת דקאמר התם ר''א יגמור היה מותר אף בשבת ולא שמעינן ליה הכי אלא שר''א לא התיר כ''א שימתין עד מוצאי שבת ויגמור וכן שיצא חוץ לחצר ויגמור בגינה:
מ''ט דר''א. דהתם:
ר' אילא וכו'. דהכי הוא דמספקא לי' לר' יוחנן או דר''ט כר''א או דטעמי' דר''ט משום דעושה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות כלומר שיכול הוא לחלק אותה לאכילות הרבה ואע''פ כן כאכילה אחת נחשבת היא ולפיכך אינו צריך לחלקה:
או דר' טרפון. דמתני' כר''א דהתם דטעמא הויא משום שהתחיל בהיתר או דטעמא דר' טרפון משום דעבד עוקצת האוכל כתחלתו. כלומר מה שנשאר לבסוף מן האוכל כתחלתו הוא ובתרומות לא גריס בדברי ר''ז ור' חייא בלישנא דספיקא אליבא דר' טרפון אלא אומר ר' טרפון עושה קציעות האוכל כתחלתו ונראה דשם ט''ס הוא וצ''ל או דר''ט כר''א או דר''ט עושה וכו' כדהכא:
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ''ח דתרומות הלכה ד' וגרסינן נמי להא שם:
הָדָא דְתֵימַר אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ פָטוּר בְעוֹמֵד בְּגִינָּה. הֵן דְּתֵימַר אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד פָּטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב בְּעוֹמֵד בְּחָצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דתימר. אמתני' קמהדר דהא דקתני בנוטה לגינה אוכל כדרכו ופטור בעומד האדם בגנה ואוכל וההן דאת אמר בעומדת בגנה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת בדוקא בעומד האדם בחצר הוא וברישא קמ''ל דאע''פ שהתאנה עומדת בחצר מ''מ כשהאדם עומד בגנה אוכל כדרכו מהנוטה לגנה ופטור ובסיפא קמ''ל דאע''פ שהתאנה עומדת בגנה מ''מ כשהאדם עומד בחצר ואוכל מהנוטה לחצר אינו אוכל אלא אחת אחת ופטור אבל אם צירף חייב:
מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הַכֹּל כְּלִפְנִים. תַּנֵּי הֶחֱזִיר אֶת הַנּוֹף מִבִּפְנִים כּוּלּוֹ כְּלִפְנִים. וְאִית בָּהֶן תַּנַּייָא קַדְמִיָּא כְּבֵית שַׁמַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך המעביר תאנים
תני. בתוספתא דמעשר שני פ''ב והכי תנינן לה שם אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לפנים אין למע''ש שלו פדיון ובסיפא גריס התם פלוגתא דב''ש וב''ה בבתי בדים והיינו דקאמר עלה ואית בהן תנייא קדמייא כבית שמאי כלומר יש צד אחד בזה הת''ק שסובר כב''ש דאע''ג דהרישא לאו כב''ש הוא דסברי לעולם הכל כלפנים לחומרא מ''מ הסיפא בהחזיר את הנוף בפנים כולו כלפנים ואין פודין מעשר שני שם אע''פ שתחלת נטייתו לחוץ אזלינן לחומרא וזהו כסברת בית שמאי:
מתניתא. דקתני ובירושלים הכל הולך אחר הנוף ומפרש לה דבאילן העומד בחוץ לתומת ירושלים ונופו נוטה לפנים דהכל הולך אחר הנוף ואין פודין מעשר שני אפי' הוא תחת האילן מבחוץ ואתייא כב''ש דלקמן בפ''ג דמעשר שני בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב''ש אומרים הכל כלפנים ואין פודין שם מעשר שני וה''נ במתני' דאלו כב''ה הא אמרי שם מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ובמתני' דתני הכל הולך אחר הנוף הנוטה לפנים לא אתייא כוותייהו:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְהוּא שֶׁעָלָה דֶרֶךְ הַנּוֹף אֲבָל אִם עָלָה דֶרֶךְ הָעִיקָּר כְּבַר קְלָטוֹ הַעִיקָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר חיננא והוא שעלה דרך הנוף. הא דתנינן במתני' ובערי המקלט הכל הולך אחר הנוף מפרש לה דה''ק שאף על פי שהאילן עומד בתוך התחום ונופו הוא נוטה חוץ לתחום והרוצח הוא על הנוף אינו נקלט ולא מהני מה שהאילן עצמו הוא בתוך התחום דלא שדינן נופו בתר עיקרו ועלה קאמר דוקא כשעלה דרך הנוף ולא היה בתחילה במקום העיקר אבל אם עלה דרך העיקר והלך לו להנוף כבר קלטו העיקר בתחילה ואע''פ שעכשיו הוא על הנוף שהוא בחוץ נקלט מכבר:
אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה פְּרָט לְבַיִת הַבָּנוּי לְחוֹמָה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוֹתְלָהּ הַחִיצוֹן הוּא הַחוֹמָה. רִבִּי יְהוּדָה דָּרַשׁ אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּרַשׁ אֲשֶׁר לֹא חוֹמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רש''א כותל החיצון. שלו הוא חומתו ונידון כבתי ערי חומה ומפרש במאי פליגי דכתיב לא חומה באל''ף וקרינן לו חומה ר' יהודה דורש המקרא לו חומה דוקא ור''ש דורש הכתיב לא חומה כלומר למעוטי את שאין לו חומה כלל אבל זה כותל החיצון הוא חומתו:
אשר לו חומה פרט להבית הבנוי בחומה. דאין לו חומה מוקף:
תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה הֲרֵי הִיא כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה חוּץ מִן הַשָּׂדוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשָּׂדוֹת. מַה טַעֲמָה דְּרַבָּנִין וְקָם בַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר. יָכוֹל אַף הַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת. מַה בַּיִת שֶׁהוּא מְיוּחָד שֶׁהוּא בֵּית דִּירָה. יָֽצְאוּ שָׂדוֹת שֶׁאֵינָן בֵּית דִּירָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר וְקָם הַבַּיִת אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת מְנַיִין לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַּדִּין וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת וּמִגְדָּלוֹת וְהַשָּׂדוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּעִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקם הבית כתיב אין לי אלא בית מנין לרבות וכו' תלמוד לומר אשר בעיר. והכי דריש לה בתורת כהנים פרשת בהר ולר''מ אשר בעיר לרבות אף השדות שבפנים:
כל שהוא לפנים מן החומה. כגון בתי הבדים וכו' כדחשיב לקמן הרי הוא כבתי ערי חומה שאם לא נגאלו תוך י''ב חודש נחלטו:
תמן תנינן. בפ''ט דערכין ועל דאיירי במתני' בבתי ערי חומה מייתי לה הכא:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הָֽיְתָה נִיטֶּלֶת בְּדוקני. דֵּלֹמָא רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי לֵוִי הֲווֹן יָֽתְבִין וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַנְתֵּר לְאִילֵּין דַּאֲגַדְּתָא וְצָוַוח לְהוֹן סִפְרֵי קוֹסְמֵי. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא לָמָּה אַתְּ מְקַנְתֵּר לוֹן שְׁאַל וְאִינּוּן מֵגִיבִין לָךְ. אֲמַר לֵיהּ מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר. אָמַר לוֹ חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ בְּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר לְעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹ נֵימַר חֲמַת אָדָם תּוֹדֶֶךָּ בְּעוֹלָם 18a הַבָּא. שֶׁאֵרִית חֵמוֹת תַּחְגּוֹר בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רִבִּי לֵוִי כְּשֶׁתִּתְעוֹרֵר חֲמָֽתְךָ עַל הָֽרְשָׁעִים צִדִּיקִים רוֹאִין מַה אַתְּ עוֹשֶׂה לָהֶן וְהֵן מוֹדִין לְשִׁמְךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הִיא הָֽפְכָה וְהִיא מְהַפְּכָה לֹא שְׁמָעִינָן מִינָהּ כְּלוּם. יִרְמְיָה בְנִי אֵזֶל לְצוֹר צוֹר דּקניתָךְ דְּהִיא טָבָא מִן כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' ועירא היא הפכה והיא מהפכה. תהפוך בהכתוב כמו שתרצה ואע''פ כן לא שמעינן מינה כלום לפירוש האמיתי אלא ירמיה בני כלך לך מדרש אגדה ואזיל וצור צור דוקניתך ומלשון צור תעודה הוא כלומר תסיים דבריך והחזק עצמך בשאלה זו ששאלת היתה ניטלת בדוקני מהו שזה הוא דבר הלכה ובו נעסוק והוא טבא מדבר אגדה שהוא מן כלום:
א''ר לוי. כך הוא פי' הכתוב כשתעורר חמתך על הרשעים וכו' ורישא דקרא על הרשעים קאי ותודך על הצדיקים הוא אומר שע''י כך הצדיקים הן מודים לשמך ולפי פי' זה שארית חמות תחגור נוכל לפרש או על העוה''ב כדר' בא או על העה''ז שהוא נפרע מהן בתחילה מעט מעט:
א''ל כי חמת אדם תודך בעולם הזה. מה שהקב''ה מביא חמה על האדם לענשו בעולם הזה על עונותיו גורם הוא שמודה ומצדיק עליו את הדין ואין בעל הרחמים נפרע ממנו את הכל בעולם הזה אלא ושארית חמות תחגור לעוה''ב תעכב אותן מליפרע ממנו עד לעולם הבא. תחגור מלשון תחגור את הצפורן וא''ל ר' זעירא מנין הוא לך לפרש כך דאדרבה או דנימר איפכא כי חמת אדם תודך בעולם הבא שעיקר החימה והעונש ממתין להפרע ממנו בעוה''ב וע''י כן גורס ששם מודים לו וכדדרשו חז''ל בפ''ב דעירובין עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה שהרשעים בגיהנם מברכים ומודים ומצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה דנת יפה חייבת וכו' ושארית חמות תחגור הוא בעוה''ז שאינו נפרע ממנו אלא מעט מעט בעולם הזה ולפי פירוש זה תחגור מלשון זירוז הוא כדכתיב חגור חרבך וגו':
והוה ר' זעירא מקנתר לאילין. שדורשין באגדה והיה קורא להן סיפרי קיסמין משום שאינם מכוונים להאמת בפירוש הפסוקים וא''ל ר' בא למה את מקנתר לון שאל מהם איזה פירוש על מקרא אחד ותראה שהן משיבין לך וא''ל מהו הדין פירושא דכתוב הזה כי חמת אדם תודך וגו' מה זה הכפל ומהו החימה ומהו השארית:
דלמא. מעשה בר' זעירא וכו' ואותו מעשה היה בשעה שבא ר' ירמיה ושאל אותה הבעי' מר' זעירא כדא''ל לקמן:
ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא היתה ניטלת בדוקני. כמו בדי קני כלומר שהיו שני תאנים בעוקץ אחד וניטלות השתים כאחת מהו אם זה נקרא כצירוף הואיל ושתים הן או דילמא מכיון דבעוקץ אחד הן וניטלות בבת אחת לאו כצירוף דמיא ואוכל ופטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source