צֵא וְלַקֵּט לָךְ עֶשְׂרִים תְּאֵינִים מִשֶּׁלִּי אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ וְהוּא פָטוּר. צֵא וּמַלֵּא אֶת הַכַּלְכָּלָה. רִבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַכַּלְכָּלָה. וְכַמָּה הוּא שִׁיעוּר הַכַּלְכָּלָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן סְתָם כַּלְכָּלָה 8b אַרְבָּעַת קַבִּין. וּגְדּוֹלָה סְאָה. וּקְטַנָּה שְׁלֹשָׁה קַבִּין. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי לְמַעְשְׂרוֹת אִיתְאֲמָרַת אוֹ לְמִידַּת הַדִּין. אִין תֵּימַר לְמַעְשְׂרוֹת אִיתְאֲמָרַת כָּל שֶׁכֵּן לְמִידַּת הַדִּין. אִין תֵּימַר לְמִידַּת הַדִּין אִיתְאֲמָרַת הָא לְמַעְשְׂרוֹת לֹא. רִבִּי יוֹסֵי פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְמַעְשְׂרוֹת אִיתְאֲמָרַת כָּל שֶׁכֵּן לְמִידַּת הַדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
צא ולקט לך עשרים תאנים משלי. בכה''ג אמרינן שאוכל והולך כדרכו והוא פטור כדלעיל. ובתוספתא פ''ג גריס בהאי בבא צא ולקט לך תאנים מן התאנים אוכל ואינו חושש משום גזל צא ומלא לך כלכלה זו חושש משום גזל והיינו דקאמר הכא בהך בבא צריך להראות לו את הכלכלה ולפי הגי'. דגריס דאמר לו כלכלה סתם צריך להראות לו דשמא הוא מקפיד על כך. וכדברי התוספתא באומר כלכלה זו חושש משום גזל אם ממלא לו כלכלה אחרת:
סתם כלכלה. באומר כלכלה סתם שיעורה ד' קבין ואם אמר גדולה סאה וקטנה ג' קבין:
למעשרות איתאמרת. האי מילתא וכדמסיים בתוספתא בדין זה בין כך ובין כך מוציא עליהן תרומה ומעשרות משל בעה''ב ואינו חושש דכשאומר לו צא ולקט לך דעתו שיהיו התרומות ומעשרות משלו והיינו דבעי ר' יונה אם דווקא לענין מעשרות איתמר הך שיעורא דכלכלה דקאמר הכא או למידת הדין כלומר לענין דין דמקח וממכר דבאומר לו כלכלה אני מוכר לך אם בסתם ד' קבין וכו':
אין תימר למעשרות וכו'. דאם לענין מעשרות איתמר הך שיעורא ומשום דסתם כלכלה היא בת ד' קבין וגדולה סאה וכו' א''כ כ''ש לענין מקח וממכר דהיא כן דהרי כך נקראת בלשון בני אדם ולפי מנהג המדינה מכר לו זה אבל אי אמרינן דלענין מקח וממכר איתמר הך שיעורא דילמא הא למעשרות לא ולעולם צריך להראות לו הכלכלה וכ''ז מבעי' דר' יונה היא:
ר' יוסי. לא מספקא ליה כלל אלא פשיטא ליה דלענין מעשרות איתמר דבמעשרות מישתעי הכא וכ''ש לענין דין דמקח וממכר:
משנה: הַמַּעֲלֶה פֵּירוֹת מִגָּלִיל לִיהוּדָה אוֹ עוֹלֶה לִירוּשָׁלַםִ אוֹכֵל עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְכֵן בַּחֲזִירָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה. הָרוֹכְלִים הַמְחַזְּרִים בָּעַייָרוֹת אוֹכְלִין עַד שֶׁהֵן מַגִּיעִין לִמְקוֹם הַלִּינָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּיִת הָרִאשׁוֹן הוּא בֵּיתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בית הראשון. הסמוך להשער העיר שהוא לן שם הוא ביתו וכיון שהגיע לאותו הבית הוקבע למעשר אע''פ שאינו לן באותו בית עצמו ומפ' טעמא בגמ' לפי שרוצה הוא אדם לפלח עסקיו כלומר לפנות עצמו מהן בבית ראשון שהוא פוגע בו וללון שם ואין הלכה כר' יהודה:
הרוכלין המחזירין בעיירות. למכור בשמים ותמרוקי הנשים והן נכנסין מחצר לחצר אוכלין עראי מן הפירות שמוליכין עמהן ולא הוקבעו למעשר עד שהן מגיעין למקום הלינה ולהבית שלנין בו שם הוקבעו הפירות למעשר:
עד שהוא מגיע למקום השביתה. שבדעתו לנוח שם בשבת דס''ל דמיד כשהגיע לאותו מקום הוקבעו למעשר אע''פ שעדיין לא הגיע שבת ואין הלכה כר' מאיר:
וכן בחזירה. אם נמלך להחזירן למקומו אוכל מהן עראי בדרך וכדאמרינן בהלכה דלעיל דבית שאינו שלו אינו טובל למעשר:
מתני' המעלה פירות מגליל ליהודה וכו'. רבותא קמ''ל דאפי' מוליכן ממדינה למדינה ובדרך רחוקה כזו ונכנס הרבה פעמים לבתים ולחצרות אעפ''כ לא הוקבעו למעשר עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך ושהי' בדעתו מתחילה להביאן ואוכל מהן עראי עד שיגיע לשם:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּיִיחוּר שֶׁהוּא נוֹטֶה לֶחָצֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן בְּאוֹכֵל אַחַת אַחַת וּבְאוֹכֵל בִּרְשׁוּת הַכֹּל וּבִמְשַׁייֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר אֲפִילוּ אֵינוֹ אוֹכֵל אַחַת אַחַת אֲפִילוּ אֵינוֹ אוֹכֵל בִּרְשׁוּת הַכֹּל וְלֹא שִׁייֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ובמשייר. כלומר ודוקא בדמשייר מקצת דאם אוכל הכל ממש ודאי יש לו קביעות אבל על דעתי' דר' אלעזר אליבא דר' יהודה אפי' אינו אוכל אחת אחת וכו' כלומר הכל דין אחד להן דבמקום שאינו בוש לעולם חייב הוא ובמקום שהוא בוש לעולם פטור:
ובאוכל ברשות הכל. כלומר וכן אפי' הכל ברשות של הבעלים אלא שהוא אוכל אחת אחת ואינו מצרף אותן:
על דעתי' דר' יוחנן. אליבא דר' יהודה א''כ באוכל אחת אחת פטור אפי' מחזיר פניו:
ר' יוחנן. ס''ל דטעמי' דר' יהודה משום הכי הוא דהויא דעשו אותו כיחור של אילן הנוטה לחצר דהואיל ונוטה למקום החיוב קובע שם כדתנן לקמן בפ''ג תאנה שהיא עומדת בגינה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת וכו' ומפרש הש''ס מאי בינייהו דר' יוחנן ור' אלעזר אליבא דר' יהודה:
9a הָדָא אָֽמְרָה שֶׁבֵּיתוֹ טוֹבֵל לוֹ אֲבָל לֹא לַאֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלּוֹכַל בְּתוֹכָהּ חַייֶבֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר מִפְלְגוֹן רִבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנִן בְּחָצֵר שְׁהוּא בּוֹשׁ לוֹכַל בְּכוּלָּהּ. הָא מִקְצָתָהּ בּוֹשׁ וּמִקְצָתָהּ לֹא בּוֹשׁ לֹא. מִן דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד הָדָא אָֽמְרָה מָקוֹם שֶׁהוּא בּוֹשׁ פָּטוּר מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ בּוֹשׁ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
הוינן סברין. היינו סוברין מעיקרא למימר דמה פליגין ר' נחמי' עם שאר חכמים התם במתני' בחצר שהוא בוש לאכול בכולה דהתם רבנן מחייבי מפני שהכלים נשמרין בתוכה או כאינך תנאי דהתם ולר' נחמיה פטור אבל אם מקצתה בוש ומקצתה לא בוש לא פליג ר' נחמיה אלא דמודה הוא דכולה חייבת הואיל ויש בה מקום שאינו בוש כך היינו סבורים אבל מן מה דאמר ר' אלעזר וכו' ש''מ דגם במקצתה בוש ובמקצתה אינו בוש במקום שהוא בוש הוא פטור ובמקום שאינו בוש הוא דחייב וכסברת ר' יהודה במתני':
דתנינן תמן. לקמן בפ''ג איזו הוא חצר שחייבת במעשרות וכו' ר' נחמי' אומר וכו' וזהו נמי טעמי' דר' יהודה במתני' ודקאמר התם ר' יהודה ב' חצירות וכו' נמי לשיטתי' אזיל דהפנימית אין אדם בוש לאכול בתוכה:
גמ' הדא אמרה שביתו טובל לו וכו'. כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source