הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִּי קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהָתַנֵּינָן רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. אָמַר לֵיהּ תִּיפְתָּר בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי. וְהָתַנִּי נָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּפִירֵס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּהּ. אָמַר לֵיהּ עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי. וְהָתַנִּי רִבִּי חִייָא שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מִתְכַּתְּשִׁין עַל הָעוֹמֶר וּבָא עָנִי אַחֵר וַחֲטָפוֹ מִלִּפְנֵיהֶן זָכָה בָּהּ. אָמַר לֵיהּ עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
עוד היא בשלא אמרו. ה''נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד''א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות:
שנים שהיו מתכתשין. היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר:
והתני ר' חייא. בתוספתא שם:
א''ל עוד היא. ה''נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא:
והתני הכא נפל לו עליה וכו'. וקס''ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד''א קונין לו אמאי לא קנה:
תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי. כלומר אע''ג דממילא קונות לו מ''מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד''א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי:
השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר''ל. כצ''ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר''ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו:
אָמַר רִבִּי אָבִין מַהוּ בְּעוֹנְיִי שֶׁאֵין עֲשִׁירוּת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר בְּעוֹנְיִי בְּעִינּוּי שֶׁהָיָה 21b מִתְעַנֶּה וּמַקְדִּישׁ סְעוּדָתוֹ לַשָּׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
בעינוי שהיה מתענה. שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.
א''ר אבין. כלומר א''נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא:
אָמַר רִבִי יָסָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוֹ בְגִיטִּין מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמַתָּנָה. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרוּבָּהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מַה אִם מְצִיאָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ מִדַּעַת אַחֵר הֲרֵי הוּא זוֹכֶה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. מַתָּנָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ מִדַּעַת אַחֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רוּבָּהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה אִם מַתָּנָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ בְּתוךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הוּא זוֹכֶה בָּהּ מִדַּעַת אַחֵר. מְצִיאָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא 22a כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
רובה דר' יוחנן ורובה דרשב''ל. כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם:
זו בגיטין. התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה''ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד''א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד''א קונין לה משא''כ במתנה אין ד''א קונין לו:
רובה דר''י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא''כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר''ל וס''ל דאין ד''א קונין במציאה בכ''מ עד שתפול לתוך ידו וע''כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר''י דר' יסא משמיה ס''ל דלא פליג ר' יוחנן אר''ל במציאה כ''א במתנה ס''ל דאין ד''א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק''ו הוא:
מה אם מציאה. שאין דעת אחרת זוכה לו ד''א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ''ש דד''א יהו קונין לו:
רובה דר''ש בן לקיש. וכן קשיא על דר''ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס''ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק''ו הוא:
מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד''א. דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד''א קונין לו כדאמר ר''ל לעיל לא כ''ש יזכה לו חבירו:
הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְהָתַנֵּינָן וְכֵן לְעִנְיָן הַקִּידּוּשִׁין. אָמַר לֵיהּ הִיא גִּיטִּין הִיא קִידּוּשִׁין. וְהָתַנֵּינָן וְכֵן לְעִנְיָן הַחוֹב. אָמַר לֵיהּ שֶׁכֵּן אִם אָמַר לֵיהּ זֹרְקֵהוּ לַיָּם וִיהֵא מָחוּל לָךְ מָחוּל לוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ קָרוֹב לְלוֶֹה זָכָה הַלֹּוֶה. וְתַנֵּינָן קָרוֹב לַלֹּוֶה הַלֹּוֶה חַייָב שֶׁכֵּן אִם אָמַר לַיהּ זֹרְקֵהוּ עַד שֶׁיִּכָּנֵס לִרְשׁוּתִי וַעֲדַיִן לֹא נִכְנַס בִּרְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּל אִילֵּין תֲתוּבָתָה דַּהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מָתִיב קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מוֹתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מְקַבֵּל מִינֵיהּ פָּתַר לֵיהּ בְּאִילֵּין פִּיתְרָיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
והא תנינן. שם בפ' הזורק.
וכן לענין הקידושין דד''א קונין וקס''ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן:
היא גיטין היא קידושין. דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:
והתנינן. שם.
וכן לענין החוב. ומ''ש מתנה מן החוב:
א''ל שאני חוב שכן אם א''ל זרקהו לים. כלומר דס''ד דבהכי מיירי התם שא''ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד''א שלו פטור הלוה:
מעתה אפי' קרוב ללוה. ואי דמיירי דא''ל זרוק קרוב לים ותיפטר א''כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב:
שכן אם אמר וכו'. כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח''כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.
כל אלין תתובתה. כל אלו הקושיות ממתני'.
דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג''כ מקשה ר''ל לר''י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד''א קונין וקיבל ר''ל מן ר''י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא:
משנה: פֵּיאָה אֵין קוֹצְרִין אוֹתָהּ בְּמַגָּלוֹת וְאֵין עוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדּוּמוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכּוּ אִישׁ אֶת רְעֵהוּ. שָׁלוֹשׁ אוֹבָּעְיוֹת בַּיּוֹם בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין עַל הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוֹמָן וְאוֹמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
בקרדומות. הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל:
היו מלקיטין על החבל. שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ':
של בית נמרה. שם מקום כדכתיב את בית נמרה:
אלא כדי שלא יפחתו. מג' זמנים הללו ור''ע ס''ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ''א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה''ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה''ב כדתני בתוספתא פ''ב:
בשחר וכו'. מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ':
שלש אבעיות ביום. אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב''ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו:
כדי שלא יכו איש את רעהו. כשיבואו לידי קטטה:
מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח''כ נתגייר פטור. ובת''כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח''כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:
שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר''י:
מתני' עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה:
קמה ופדה עומרין פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עכו''ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה''ה נמי גבי הקדש:
עד שלא באו לעונת המעשרות. כמו ששנוי הוא בפ''ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.
וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:
מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות. שקוצרין בהם חטין ושעורין:
הלכה: מַהוּ אֹבָּעְיוֹת אָמַר רִבִּי בּוֹן דְּתֵימַר אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂיו נִבְּעוּ מַצְפּוּנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נבעו. נתגלו מצפיניו:
בחלה. במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה''נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש:
גמ' יאות א''ר יודה ומ''ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:
את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג''כ בשכחת העומרין:
גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין. הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ''ג דחלה ותרי זימני למה לי:
אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח''כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ''ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין:
ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא. בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך:
בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. בְּשַׁחַר מִפְּנֵי הַמֵּנִיקוֹת. וּבְחַצּוֹת מִפְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת. וּבְמִנְחָה מִפְּנֵי הַנְּמוּשׁוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני הנמושות. הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה:
מפני התינוקות. קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום:
בשחר מפני המניקות. שצריכות לאכול בתחילת היום:
ישראל וגוי וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
במחלוקת. לאו ד''ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו''ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו''ם ממחא אבל אין העכו''ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו''ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח''כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו''ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. הָא אִם רָצָה לִפְחוֹת אֵינוֹ פּוֹחֵת.
שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין אוֹתָהּ עִם הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן. תַּנִּי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַאי וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַאי שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה אֶחָד מִמֵּאָה. וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח שֶׁהָיוּ מַלְקִיטִין עַל הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ומזכירין אותן לשבח וכו'. על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה:
מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ''ק:
תַּנִּי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי חֲמִשָּׁה דְּבָרִים לֹא יִתֵּן אָדָם פֵּיאָה אֶלָּא בְסוֹף שָׂדֵהוּ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִייִם. וּמִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִייִם. וּמִפְּנֵי הָרַמָּאִין. וּמִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וּמִשּׁוּם שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָֽׂדְךָ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִייִם כֵּיצַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם הַשָּׁעָה פְּנוּיָה וְיֹאמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי בֹּא וְטוּל לָךְ אֶת הַפֵּיאָה. מִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִייִם כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ עֲנִייִם יוֹשְׁבִין וּמְשַׁמְּרִין כָּל הַיּוֹם וְאוֹמְרִים עַכְשָׁיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה עַכְשָׁיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה אֶלָּא יֵלְכוּ וִילַקְּטוּ בְשָׂדֶה אֲחֶרֶת וְיָבוֹאוּ בִשְׁעַת הַכִּילּוּי. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין כֵּיצַד שֶׁלֹּא יֹאמַר כְּבָר נָתַתִּי וִיהֵא בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה וּמוֹצִיא אֶת הָרָע. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים אוֹמְרִים רְאוּ הֵיאַךְ קָצַר אִישׁ פְּלוֹנִי שָׂדֵהוּ וְלֹא הִנִּיחַ פֵּיאָה לָעֲנִייִם. וּמִשּׁוּם שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָֽׂדְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני וכו'. בתוספתא פ''ק ושם גריס מפני ד' דברים:
את השעה קנוייה. כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן:
משנה: נָכְרִי שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּייֵר פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה. רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב בְּשִׁכְחָה שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֵלָּא בִשְׁעַת הָעִימּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
בקרדומות. הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל:
היו מלקיטין על החבל. שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ':
של בית נמרה. שם מקום כדכתיב את בית נמרה:
אלא כדי שלא יפחתו. מג' זמנים הללו ור''ע ס''ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ''א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה''ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה''ב כדתני בתוספתא פ''ב:
בשחר וכו'. מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ':
שלש אבעיות ביום. אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב''ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו:
כדי שלא יכו איש את רעהו. כשיבואו לידי קטטה:
מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח''כ נתגייר פטור. ובת''כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח''כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:
שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר''י:
מתני' עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה:
קמה ופדה עומרין פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עכו''ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה''ה נמי גבי הקדש:
עד שלא באו לעונת המעשרות. כמו ששנוי הוא בפ''ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.
וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:
מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות. שקוצרין בהם חטין ושעורין:
הלכה: יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַה טַעֲמָא דְרַבָּנָן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב רִבִּי חִזְקִיָּה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל כְּתִיב וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ קָמָה אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁכְחַת קָמָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין. וְאֶת שֶׁאֵין לוֹ שִׁכְחַת קָמָה אֵין לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נבעו. נתגלו מצפיניו:
בחלה. במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה''נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש:
גמ' יאות א''ר יודה ומ''ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:
את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג''כ בשכחת העומרין:
גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין. הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ''ג דחלה ותרי זימני למה לי:
אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח''כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ''ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין:
ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא. בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך:
יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ שׁוּתָפִין בְּקָמָה חֶלְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַייָב וְחֶלְקוֹ שֶׁל גּוֹי פָּטוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה בִּמְחוּלֶּקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני הנמושות. הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה:
מפני התינוקות. קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום:
בשחר מפני המניקות. שצריכות לאכול בתחילת היום:
ישראל וגוי וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
במחלוקת. לאו ד''ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו''ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו''ם ממחא אבל אין העכו''ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו''ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח''כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו''ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה:
משנה: הִקְדִּישׁ קָמָה וּפָדָה קָמָה חַייָב. עֳמָרִין וּפָדָה עֳמָרִין חַייָב. קָמָה וּפָדָה עֳמָרִין פְּטוּרָה שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָֽיְתָה פְטוּרָה. וּכְיוֹצֵא בוֹ הַמַּקְדִּישׁ פֵּירוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּאָן חַייָבִין וּמִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּאָן חַייָבִין . הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן פְּטוּרִין שֶׁבִּשְעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בקרדומות. הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל:
היו מלקיטין על החבל. שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ':
של בית נמרה. שם מקום כדכתיב את בית נמרה:
אלא כדי שלא יפחתו. מג' זמנים הללו ור''ע ס''ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ''א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה''ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה''ב כדתני בתוספתא פ''ב:
בשחר וכו'. מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ':
שלש אבעיות ביום. אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב''ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו:
כדי שלא יכו איש את רעהו. כשיבואו לידי קטטה:
מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח''כ נתגייר פטור. ובת''כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח''כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:
שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר''י:
מתני' עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה:
קמה ופדה עומרין פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עכו''ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה''ה נמי גבי הקדש:
עד שלא באו לעונת המעשרות. כמו ששנוי הוא בפ''ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.
וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:
מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות. שקוצרין בהם חטין ושעורין:
הלכה: וְלָמָּה תַּנִּיתָהּ תְּרֵין זִימְנִין. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָיָה אַחַת לְמֵרוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי בָּא וַחֲבֵרָיָא. חֲבֵרָיָא אָֽמְרֵי אַחַת לְמֵרוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי בָּא מְפָרֵשׁ בְּחַלָּה לְמֵירוּחַ. וּבְפֵיאָה בִשְׁלִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נבעו. נתגלו מצפיניו:
בחלה. במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה''נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש:
גמ' יאות א''ר יודה ומ''ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:
את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג''כ בשכחת העומרין:
גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין. הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ''ג דחלה ותרי זימני למה לי:
אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח''כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ''ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין:
ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא. בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source