Vayedaber

משנה: 18a מֵאֵימָתַי מוּתָּר אָדָם לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִשֶּׁיֶּעָשֶׂה כְיוֹצֵא בָהּ. עָשָׂה הַבָּכִיר הִתִּיר הָאָפֶל. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד. אֵין מוֹצִיאִין שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וּפֵירוֹת שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין לְסוּרִיָּה וְאֵין מוֹצִיאִין לְחוּצָה לָאָרֶץ. אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין מִסּוּרִיָּה וְאֵין מְבִיאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' משיעשה כיוצא בו. מזה המין דאז תלינן ביה:

עשה הבכיר. מקום שממהר לבכר ולהוציא בתחלת מוצאי שביעית הותר גם מקום האפל שמאחר מלהוציא משום דתלינן ממקום הבכיר הביאום:

רבי התיר ליקח ירק מוצאי שביעית מיד. משום שראה שבשנים או בשלשה ימים הוא נתגדל והכי אמרינן לעיל פ''ז דפאה (בהלכה ד') והלכה כרבי:

מתני' אין מוציאין שמן שריפה שמן של תרומה שנטמא והואיל ואינו ראוי אלא לשריפה קרי ליה שמן שריפה ואין מוציאין אותה מהארץ לח''ל וכן פירות שביעית אלא מתבערין במקומן שמוציאין לסוריא ואין הלכה כר''ש:

מתני' אין מביאין תרומה מחו''ל לארץ. כדמפרש טעמא בגמרא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח''ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים ור''ש מתיר להביא מסוריא הואיל ויכולין ליכנס לתוכה בשיד' תיבה ומגדל כדאמרי' (בפ''ק דגטין) דסורי' על עפרה גזרו ועל אוירה לא גזרו וחכמים ס''ל דאעפ''כ חוששין אנו שמא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה ואין הלכה כר''ש:

הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַיֶּרֶק אָסוּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא הַיֶּרֶק מוּתָּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אָסוּר לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אָסוּר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד בַּר מִן קֶפַלּוֹטָא. מַה עָֽבְדוּן לֵיהּ צִיפּוֹרָיֵי אַלְבְּשׁוּנֵיהּ סַקָּא וְקִיטְמָא. וְאַייְתוּנֵיהּ קוֹמֵי רִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ מַה חָטָא דֵין מִן כָּל יַרְקָא וְשָׁרָא לֵיהּ הוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בראשונה היה הירק אסור. במוצאי שביעית מיד בעיירות הסמוכות לספר א''י משום דחששו שמא מא''י ומשביעית הוא:

אעפ''כ היה אסור להביא ירק מח''ל לארץ כלומר שלא יסמכו על זה ויקחו אף מהארץ אסרו להביאו מח''ל עד שיעשה כיוצא בו בארץ ואח''כ התירו להביא ולא חששו לכך:

אעפ''כ היה אסור. בא''י ליקח במוצאי שביעית מיד אא''כ היה ידוע שהוא מח''ל עד שבא רבי והתיר:

בר מן קפלוטא. דאותו לא רצה להתירו שהיה חושש שמא משביעית הוא לפי שאינו ממהר להוציא כמו שאר ירק ומה עשו אנשי ציפורי הלבישוהו להקפלוט בשק ואפר על גביו כמתאבל על עצמו והביאו אותו לפני רבי ואמרו לו מה חטא הדין קפלוט יותר מכל הירק והתירו להן רבי לפי שהעידו לפניו שגם זה המין ממהר לעשות מיד:

עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רִבִּי וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה נַחְתוֹן לְעַכּוֹ. וְאִיתְקַבְּלוּן גַּבֵּי רִבִּי מָנָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲשֵׂה לָנוּ לֹפַּס אֶחָד שֶׁל יֶרֶק עֲבַד לֵיהּ קוּפָּד. לְמָחָר אָמַר לֵיהּ עֲשֵׂה לָנוּ לֹפַּס אֶחָד שֶׁל יֶרֶק עֲבַד לֵיהּ תַּרְנְגוֹלְתָא. אָמַר רִבִּי נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא מִפֶּתַח שֶׁל סָמָאֵל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אֲפִילוּ מִפֶּתַח שֶׁל סָמָאֵל אֵינוֹ. וְלָמָּה עֲבַד כֵּן דּוּ תַלְמִיד מִן תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הַיֶּרֶק אָסוּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּד אֲתָא לְגַבֵּהּ תַּנֵּי לֵהּ עוּבְדָא. אָמַר לֵיהּ צָרִיךְ הֲוֵיתָה עֲבִיד כְּוָותִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עולא בר ישמעאל בשם ר' חנינא. היה מספר המעשה שפ''א ירדו רבי ור' יוסי בר''י לעכו ומוצאי שביעית היה ונתקבלו אצל ר' מנא וא''ל רבי עשה לנו לפס של תבשיל ירק ועשה להם תבשיל של בשר וכך אמרו לו למחר ועשה להם תרנגולת אחת וכסבור היה רבי שזה מגודל ותרנות שלו ואמר ניכר הוא זה שהוא מפתח של שמואל כלומר שנתגדל בביתו ותלמידו היה ונוהג בוותרנות כשמואל. א''נ על שם ששמואל רופא מומחה היה וזה נתגדל אצלו ויודע שתבשיל של ירק אינו יפה להגוף לפיכך עושה לנו תבשיל אחר:

והשיב לו ר' יוסי אפי' וכו'. כלומר לא בשביל כך אלא אני אגיד לרבי למה הוא עושה כן דמתלמידיו של ר' יהודה הוא ור' יהודה היה אוסר הירק במוצאי שביעית בספרי א''י כמו עכו וכיוצא בו וכשבא אח''כ ר' מנא לפניהם ושאל לו רבי והגיד להם המעשה שבשביל שקיבל כך מתלמידי ר' יהודה הוא נוהג כן ואמר לו רבי צריך היית לנהוג ולעשות כוותין שאנחנו התרנו ליקח ירק במוצאי שביעית מיד:

תַּמָּן תַּנִּינָן מִן הַיֶּרֶק מוּתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא שֵׁם לְוָוי. וְתַנֵּי עֲלָהּ הַנּוֹדֵר מִן הַיֶּרֶק בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר אַף בְּיַרְקוֹת שָּׂדֶה. תַּנֵּי רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר טַעְמָא. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ אֲבָל מִשֶׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר עוּלְשִׁין חֲשׁוּבוֹת הֵן לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בַּשְּׁבִיעִית. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי. אֲבָל מִשֶׁהִתִּיר הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. (בפ''ו דנדרים):

הנודר מן הירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לוי שנקרא ירק השדה וזה לא נדר אלא מסתם ירק:

אסור אף בירקות שדה. לפי שאין זורעין ואין נוטעין ואין ירקות הגנה מצויין ולא נתכוין זה אלא על ירקות השדה:

ואמר טעמא. להך דאמרן והדא דתימר דדוקא עד שלא התיר רבי להביא ירק בשביעית מחו''ל אבל לאחר שהתיר היא שביעית היא שאר שני שבוע. משום דשכיחי ירקות גנה מח''ל ואדעתא דהכי נדר:

עולשין. עולשי שדה חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית דבשאר שני שבוע דשכיחי עולשי גינה לא חשיבי עולשי שדה ולא הוו אוכלין עד שיחשב עליהן כדתנן בפ''ג דעוקצין:

היא שביעית היא שאר שני שבוע. לענין טומאת אוכלין ולענין נדר דהואיל ושכיחי עולשי גנה הבאים מח''ל עולשי שדה לא חשיבי:

הֲווֹן בְּעָייָן מֵימַר לָא פְלִיגִין. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה אָמַר עַד גְּזִיב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד אֲמָנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוון בעיין מימר וכו'. הכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ולא שייך אלא על המתני' דלקמן:

גמ' הוון בעיין מימר. סברי בני הישיבה לומר דלא פליגין ת''ק ורבי שמעון אלא דמר קאמר לח''ל ורבי שמעון מאי דשמיע ליה קאמר דלסוריא מוציאין:

אשכח. והדר אשכחן חדא ברייתא דפליגי בהאי דינא דר' יהודה סבר עד כזיב הוא דמוציאין דעד כאן מקום שהחזיקו עולי בבל הוא ורבי שמעון סבר עד אמנה והשתא רבי שמעון דמתני' פליג את''ק דלא שרי להוציא לסוריא ור''ש מתיר ולר''ש דברייתא עד אמנה מקום שהחזיקו עולי מצרים ותרי תנאי ואליבא דר''ש:

תני. בתוספתא (ריש פ''ה):

תַּנֵּי פֵּירוֹת הָאָרֶץ שֶׁיָּֽצְאוּ חוּץ לָאָרֶץ מִתְבַּעֲרִין בִּמְקוֹמָן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מֵבִיאָן לָאָרֶץ וּמְבַעֲרָן דִּכְתִיב בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכוֹל. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי כְהֵן תַּנְיָא קַמַּיָּא לְקוּלָּא. אָמַר רִבִּי הִילָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבִירֵם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פירות הארץ. של שביעית:

מתבערין במקומן דברי רבי. כצ''ל וכמו שהוא בתוספתא:

מביאן לארץ ומבערן דכתיב בארצך וגו'. ומהאי קרא ילפינן ביעור דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ודרשינן כל זמן שיש לחיה בשדה אתה אוכל בבית כלה לחיה בשדה כלה מן הבית ודריש האי תנא מדכתיב בארצך דגזירת הכתוב הוא שיהא הביעור בארצך ואפי' בדיעבד ורבי דריש אלכתחלה שמצוה להיות הביעור בארצך ואם הוציאן לחו''ל מתבערין במקומן:

הורי ר' אימי. למעשה כהדין ת''ק לקולא:

ובלבד שלא יעבירם ממקום למקום. אע''פ שהכל חו''ל הוא. צריך לבערן במקום שהוציאן:

תַּמָּן תַּנִּינָן אֲרִיסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרִים מֵאִסְפַּמֵּיָא וְקִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. וְיָבִיא תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּיכּוּרִים בַּאֲחֵרַיּוּת בַּעֲלִים. תְּרוּמָה אֵינָה בַּאֲחֵרַיּוּת בַּעֲלִים. אִם אָמַר אַתְּ כֵּן אַף הֵן מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶם לְשָׁם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תמן תנינן. (סוף מסכת חלה):

אריסטון הביא בכוריו מאפמיא שם מקום וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרור ירושלים:

ויביא תרומה. ג''כ משם:

בכורים באחריות בעלים. שהן צריכין להביאן לירושלים וחייבין באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן בפ''ק דבכורים אבל תרומה אין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא מחזר אחריה שיתנו לו ואם אומר את כן שיביאו תרומה משם אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים חששו לזה כדפרישית במתני':

הדרן עלך שלש ארצות

משנה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשְּׁבִיעִית כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים וְאֵינוֹ מִתְקַייֵם בָּאָרֶץ יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. יֵשׁ לוֹ בִּיעוּר וּלְדָמָיו בִּיעוּר. וְאֵי זֶה זֶה זֶה עָלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה. הָרַנְדְּנָה הָעוּלְשִׁין וְהַכְּרֵשִׁין וְהָרְגִילָה וְנֵץ הֶחָלָב. וּמַאֲכַל בְּהֵמָה הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים סְפִיחֵי אִסָּטִיס וְקוּצָה יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. עוֹד כְּלָל אַחֵר אָֽמְרוּ כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים וּמִתְקַייֵם בָּאָרֶץ יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּיעוּר. אֵי זֶה זֶה זֶה עִיקַּר הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה וְעִיקַַּר הָרַנְדָּנָה הָעַרְקַבָּלִין וְהַחַלְבִּיצִין וְהַבּוּכָּרִיָּה. וּמִין הַצּוֹבְעִים הַפּוּאָה וְהָרִכְפָּא יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לָהֶן בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר דְּמֵיהֶן מִתְבַּעְרִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אָֽמְרוּ לוֹ לָהֶן אֵין בִּיעוּר קַל וָחוֹמֶר לִדְמֵיהֶן. קְלִיפֵּי רִימוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ קְלִיפֵּי אֶגּוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַצַּבָּע צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ לֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר. שֶׁאֵין עוֹשִֹין סְחוֹרָה בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. וְלֹא בִּבְכוֹרוֹת וְלֹא בִּתְרוּמוֹת. ולֹא בִּנְבֵילוֹת וְלֹא בִּטְרֵיפוֹת וְלֹא בִּשְׁקָצִים וְלֹא בִּרְמָשִׂין. וְלֹא יְהֵא לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק אֲבָל הוּא לוֹקֵט 18b וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר מוּתָּר לְמוֹכְרוֹ. לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֶּה בְּנוֹ אוֹ לְרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מוּתָּר לְמוֹכְרוֹ. צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּתְמַנּוּ לָהֶן מִינִין טְמֵיאִין מוּתָּר לְמוֹכְרָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִשֶּׁנִּתְמַנֶּה לוֹ לְפִי דַרְכּוֹ לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אוּמְנָתוֹ בְכָךְ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' כלל גדול אמרו בשביעית. הא דאמרו גדול מפרש בשבת משום דגדול עונש של שביעית יותר מן המעשר דאלו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ואלו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא:

ואינו מתקיים בארץ. משום ביעור נקט לה:

ולדמיו שביעית. שאם מכרן נתפסין הדמים בקדושת שביעית:

יש לו ביעור. כשכלה לחיה בשדה:

זה עלה הלוף השוטה. יש ממיני לוף ששם לויי שלו הוא כך ועל שם שהוא מר כדתנן בפ''ג דעוקצין ומשום שהעיקר שלו הוא מתקיים הרבה בארץ ואין לו ביעור כדתנן במתני' דלקמן תני ליה הכא דהעלין שלו יש להן ביעור:

ועלה הדנדנה. מינט''ו בלע''ז:

העולשין. תרי גווני עולשין איכא עולשי גנה ועולשי שדה וכך בכרישין כרישי גנה וכרישי שדה:

והרגילה. פורקוקל''י בלע''ז:

ונץ החלב. נקרא מקדונ''ס והוא עשב כשסוחטין אותו יוצא ממנו חלב וידוע הוא אצל הרופאים:

החוחים והדרדרים. מיני קוצים של מאכל בהמה:

ספיחי אסטיס. הצבע שלו כעין צבע תכלת וקוצרים אותו וחוזר וצומח ולכך נקרא ספיח:

וקוצה. מין ממיני הצבעונים:

יש להן שביעית. קדושת שביעית נוהגת בהן שלא להפסידם ושלא לעשות בהן סחורה ויש להם ביעור שצריך לבער' מן העול' כשהגיע זמן הביעור:

מתני' עוד כלל אחר אמרו וכו'. ומתקיים בארץ. דכיון שאינה כלה לחיה מן השדה שמתקיים בארץ אין לו ביעור אע''פ שיש לו ולדמיו קדושת שביעית:

הערקבלין. בסוף פ' עושין פסין אמרינן מאי ערקבלין אצוותא חרוזיאתה והוא כמין סיב עבה הגדל ונכרך סביבות הדקל ועולה בו כעין לולבי גפנים:

והחלבצין. מפורש בסוף הלכה דלעיל ביצי נץ חלב:

והבוכריא. מין עשב אחד ובערבי נקרא כנג''ר:

הפואה. פוו''א ובלע''ז זרוי''א:

והרכפא. ברז''ל בלע''ז ויש ששולקין אותן ושותין את המים להמית התולעים שבבטן:

דמיהן מתבערין עד ר''ה. כלומר רואין שיהו מתבערין עד ר''ה ואם לא ביערן מקודם ר''ה מבערן לאח''כ:

ק''ו לדמיהן. וטעמיה דר''מ משום דיש חומר בדמי שביעית יותר מבהן כדקאמר בגמ' ואין הלכה כר''מ:

מתני' קליפי רימון והנץ שלו הנץ הוא הפרח של הפיטמא:

וקליפי אגוזים. וכל אלו ראוין לצביעה הן:

והגלעינין. גרעיני פירות כגון הגרעינים שבזיתים שמוציאין מהן שמן וגרעיני תמרה ראוין למאכל בהמה הן יש להן שביעית ולדמיהן שביעית:

מתני' הצבע צובע לעצמו. כדאמרינן לעיל דשביעית ניתנה לצביעה דכתיב לכם לכל צרכיכם:

ולא יצבע בשכר לפי שאין עושין וכו'. וצביעה בשכר הוי סחורה:

ולא בבכורות. דין הבכור דמוכרין אותו תמים חי בזמן הזה שעומד לאכילה אבל לא בזמן הבית שעומד לקרבן אין לכהן זכות בו כדי למוכרו ובעל מום מוכרו בין בזמן הבית בין בזמן הזה בין חי בין שחוט וכדתנן לקמן (בפ''ק דמעשר שני) והכא קאמר דאע''פ שמותר למכרו כדאמרן מ''מ לא יעשה תמיד סחורה בו שאין עושין סחורה לא בבכורות ולא בתרומות:

ולא בנבלות וכו'. כדקאמר בגמרא דכל שאיסורו מד''ת אסור לעשות בו סחורה מן התורה כדדריש לה מקראי:

ולא יהא לוקח ירקות שדה. שלו ומוכר בשוק דזה הוי כלוקט פירות שביעית לסחורה:

אבל הוא לוקט. כלומר כשלוקט לעצמו לאכילה זה מותר אם בנו מוכר על ידו וכן אם לקט לעצמו לאכילה והותיר מותר למכרו אפי' הוא עצמו והדמים דמי שביעית הן בין כשבנו מוכר ובין כשמוכר הוא בעצמו:

מתני' לקח בכור למשתה בנו. בכור בעל מום ומותר באכילה לכל:

מותר למכרו. דזה הוי כנזדמן ואינו אסור אלא לקיימן לעשות סחורה כדלעיל:

ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו. אע''פ שאינו צייד אלא שנזדמן לו לפי דרכו לוקח ומוכר:

וחכמים אוסרין. דלא התירו אלא לצייד דוקא ומשום כדי חייו והלכה כחכמים:

הלכה: צְבָעִין לְאָדָם מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָכֶם כָּל שֶׁהוּא צוֹרֶךְ לָכֶם. וְתַנֵּי עֲלָהּ כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָה וסִיכָה וּצְבִיעָה. יָצָאת מָלוּגְמָא שֶׁאֶינָהּ אֶלָּא לְחוֹלִין. יָצָאת אֳלֵינְתִּין שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לַתֲּפִילִין. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וְלָמָּה יָצָאת מָלוּגְמָא שֶׁאֵין עָלֶיהָ קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. וְהָתַנֵּי דִּן וְצָד וְזֶרַע אִיסָטִיס שֶׁזּוֹרְעִין אוֹתָן בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶם. מַיי כְדוֹן לָכֶם הַשָּׁוֶה לְכֻלְּכֶם. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא שָׁמַע מִן הָדָא תִהְיֶה. אַף לְהַדְלָקַת הַנֵּר וְלִצְבּוֹעַ בּוֹ צֶבַע. וְלֹא נִמְצָא מְאַבֶּד אֶת אוֹכְלֵי בְהֵמָה. תִּיפְתָּר בִּצְבוּעִין לְאָדָם. אָמַַר רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר בְאֹכְלֵי בְהֵמָה לְאָדָם וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִנֵּיהּ כְּלוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' צבעין לאדם מהו שיהא עליהן קדושת שביעית. משום דמין הצובעים דקתני במתני' היינו מה שצובעין בהן מיני בגדים דזה ודאי מותר ויש להן קדושת שביעית דשביעית נתנה לאכילה לשתיה לסיכה ולצביעה והבעיא היא אם מותר לצבוע לאדם בדבר שדרך לצבוע בהן כגון אלו הנשים שמתקשטין במיני צבע אם פירות שביעית הותרו ג''כ לכך ולא נקרא הפסד או לא. נשמעינה מן הדא. דכתיב והיתה שבת הארץ לכם ודרשינן לכם לכל שהוא צורך לכם וצביעת אדם נמי בכלל ועוד הא תני עלה בהדיא בת''כ כגון אכילה וכו' יצאת מלוגמא שאינה אלא לחולין לרפואה יצאת אלינתין והוא אלונתית שעושין מיין שמן ודבש שאינה אלא לתפילין כמו לטפלין. לקטנים שעושין האלונתית להן והואיל ואינה שוה לכל אדם לא הותרו פירות שביעית לכך ומדלא ממעט בברייתא אלא אלון ש''מ דלצביעה דקתני כולל ג''כ צביעה לאדם שניתנו פירות שביעית לכך:

ר' יונה בעי. מ''ט דיצאת מלוגמא שלא יהא עליה קדושת שביעית ומי גרעה מהא דתני הדן וצר וזרע אסטיס ומינין צבעונין הן ומשל שביעית מיירי:

שזורעין אותן במוצאי שביעית. כלומר אפי' שזרע מהן במוצאי שביעית עדיין קדושת שביעית חלה עליהן וחייבין בביעור ומ''ש דממעטינן מלוגמא:

מאי כדון. והשתא מ''ט וקאמר דשאני מלוגמא דאינה שוה לכל אדם דלכם כתיב השוה לכלכם:

שמע מן הדא. אבעיא דלצבוע לאדם מהדר דר' הילא פשיט לה מהדא ברייתא דדריש לקרא ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה וגו' ותהיה לכל דבר אף להדלקת הנר ולצבוע בה צבע:

ולא נמצא מאבד את אוכלי בהמה. בתמיה כלומר דהא האי קרא באוכלי בהמה משתעי ואי מפרשת לה כפשטה דמרבה גם לצבוע ממאכל בהמה הלא הוא מפסיד אותן ושביעית לא ניתנה להפסד אלא על כרחך תיפתר בצבועין לאדם דלאו הפסד הוא וש''מ לצבוע לאדם מותר:

א''ר מנא. דלא היא דמהכא לא מצית למיפשט בעיין דתיפתר להא דמרבה צבע היינו באוכלי בהמה לאדם שמותר לצבוע לאדם במאכלי בהמה ואנן קמיבעיא לן אם אפי' במיוחד למאכל אדם מותר לצבוע בהן לאדם ולית ש''מ מההיא כלום אלא כדפשטינן מעיקרא מקרא דלכם דבמאכלי אדם משתעי ודרשינן אף לצביעה ש''מ דגם מאכלי אדם הותרו לצבוע בהן לאדם כדאמרן דלא ממעטינן אלא דבר שאינו שוה לכל אדם:

צְבָעִין לִבְהֵמָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא עִיקַּר הַוֶורֶד וְעִיקַּר הָאֵגָה וְעִיקַּר הָאוֹג אֵין בָּהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. מִינֵי (כְּנִיסוֹת) מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַייַרְעָנִין וְהַבּוֹרִית וְהָאָהָל יֵשׁ לָהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. בְּשָׂמִים מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַפַּרְחָלָבַן וְהָאוֹרֶן אֵין עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. חֲבֵרַייָא דְּרִבִי שִׁמְעוֹן הוּא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין לִקְטָף שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶרִי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ תִּיפְתָּר דִבְרֵי הַכֹּל כְּהָדָא נְסוֹרָתָה. מִינֵי אַדְלָקוֹת מַה אִית לָךְ כְּגוֹן הָהֵן פְּקוּעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

צבעין לבהמה וכו'. השתא בעי אם ניתנו פירות שביעית אף לצבוע לבהמה:

נישמעינה מן הדא דתני בתוספתא (פ''ה):

עקר הורד וכו'. אין בהן קדושת שביעית. כלומר שאותן העיקרין מן המינים הללו עושין מהם מיני צבעים לבהמה ואין להן קדושת שביעית אלמא דלכל מילי שיש בהן קדושת שביעית לא נתנו לצבוע לבהמה שאין לצבע בהמה קדושת שביעית:

מיני כביסות. שכובסין בהן בגדים מהו שיהא עליהן קדושת שביעית ואם הותרה הכביסה בשל שביעית:

נשמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא שם:

הירעונין. ממיני כביסה הן והבורית סאפונ''ו והאהל ממיני אלומ''א הוא וקתני דיש להן קדושת שביעית אלמא דשביעית ניתנה לכביסה מאותן המינין:

בשמים מהו וכו'. ואם מותר לאבדן ולהפסידן ופשיט לה דתני הפרח הלבן וכן פרחי האורז שעשויין להריח בהן ואין עליהן קדושת שביעית:

חברייא. הוו אמרי דר''ש היא הא דקתני הפרח אין לו קדושת שביעית אתיא כרבי שמעון דאמר לקמן בפרקין אין לקטף שביעית והוא אילן אפרסמון מפני שאינו פרי ור' שמואל דחי לה דתיפתר להא כדברי הכל בהדא נסורתא כמו נשורתא כלומר הפרח הנושר ולד''ה אינו פרי:

מיני אדלקות מה אית לך. בעיא היא מיני הדלקות שמדליקין בהן מה את אומר בהן אם יש להן שביעית כגון ההן פקועה מל' הפקעת של גמי (בפ''י דכלים) שעושין מגמי מכורך כמין פקעיות ועשוי ג''כ להדליק אותן:

וְהָהֵן וֶורֶד תַּנֵּי בָּהּ תְּלַת מִילִּין. עָלִין שֶׁלּוֹ יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. פִּיקָה שֶׁלּוֹ יֵשׁ לָהּ שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֶיהָ בִּיעוּר. עִיקָּר שֶׁלּוֹ אֵין לוֹ שְׁבִיעִית וְלֹא לְדָמָיו שְׁבִיעִית אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּיעוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מַהוּ לִכְבּוֹשׁ מִן הָהֵן וֶורֶד. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ לוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא אוֹכֶל אָדָם הוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וההן ורד תני בה תלת מלין. הוורד דאמרינן לקמן דיש לו שביעית ושנינו בו שלשה חלוקי דינים עלין שלו וכו' מפני שהן נושרין ואינן מתקיימין בארץ לפיכך יש להן ג''כ ביעור:

פיקה שלו הוא העץ האמצעי ובלשון המשנה כמין פיקה יוצא מגודלו כעין חתיכת בשר (בפ''ז דבכורות) גבי מומין וכהנה הרבה במשנה כלומר חתיכות העץ שלו זה יש לו שביעית ואין לו ביעור לפי שמתקיים הוא ואינו כלה:

עיקר שלו. אינו חשוב כלום לפיכך אין לו שביעית ואין לו ביעור שמתקיים בארץ:

מהו לכבוש בשמן מן ההן ורד של שביעית. אם אין זה הפסד הפרי:

אמר לו וכי יש לו מלאכה אחרת. כלומר והלא למלאכה זו עומד שדרך לכבשו כדתנן בסוף פרקין וורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' שמעינן מיהת שכן דרכו:

תני ר''ת אוכל אדם הוא. כלומר דר' ירמיה השיב לו והא תני ר''ת דאוכל אדם הוא ואפשר דשל שביעית אין לכבשו דמפסידו ומתני' דפרקין לקמן דינא אתא לאשמעינן אם כבשו בשמן ולענין נתינת הטעם בהשמן מיתניא:

הוֹרֵי רִבִּי מָנָא אוֹרֳסָטִין שָׁרֵי קִטְרָטוֹן שָׁרֵי מִירְסִנָּטוֹן שָׁרֵי דרמינון שָׁרֵי אִידְרוֹמִירוֹן אָסוּר דיומילן אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הורי ר' מנא אורוסטון וכו'. כל אלו שמות המינין מהעשבים הן ועושין מהן מאכל הידוע להם והיו קוראין אותן כך ואלו שדרכן לעשות מהן כך ולא נקרא הפסד שרי ואידך אסור:

צִיפּוֹרַיֵּי שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי מַהוּ לְחַטִּן בְּחוֹחִין. אָמַר לוֹ אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אֲפִילוּ עֲלֵי קִינָרִיסָא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה לְעוּבְדָּא וּסְמוֹךְ עָלַיי. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֵין לָךְ מְיוּחָד לִבְהֵמָה אֶלָּא חָצִיר בִּלְבַד וּשֶׁלְּקָחוֹ לְחַטִּין בּוֹ מוּתָּר לְחַטִּן בּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מהו לחטן בחטין. לחטן כמו להטן (בפ''ג דמכשירין) המלקט עשבים כשהטיל עליהם להטן בהם חטים להטמין אותן בהן אינן בכי יותן והבעיא אם זה הוא הפסד ומאכלי בהמה יש להן ג''כ קדושת שביעית שאין להפסידן או אין זה הפסד והשיב להם הלא אתון אמרין בשם ר' חנינא שהיה בצפורי והורה שאפי' עלי קרסייה הן הכרישין והן לפעמים מאכל אדם ואפ''ה שרי להטן בעלין שלהן ולא נקרא הפסד:

א''ר יאשיה. כלומר וכן ר' יאשיה אמר שהורה כן ר''ח לעובדא וסמיך עלי להתיר:

אלא חציר בלבד. מיני עשבי בהמה נקראו חציר מצמיח חציר לבהמה:

ושלקחו לקטו בתחלה להטן בהן חטין מותר ותני נמי הכי בתוספתא שם חציר כו' ואם חישב עליהן לאוכל אדם אסור לחטן בהן דזה הפסד מאכל אדם הוא:

וְתַנֵּי תָצִיר וְכָל שְׁאָר יְרָקוֹת שֶׁלְּקָחָן לְחַטִּן בָּהֶן מוּתָּר לְחַטִּן בָּהֶן. חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאֹכֶל אָדָם אָסוּר לְחַטִּן בָּהֶן. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא מוּתָּר לְחַטִּן בָּהֶן וְאָסוּר לָלוֹת מֵהֶן לָמָּה שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה אֵין עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית דְאַתְּ אָמַר עוֹשִֹין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁמָעִינָן שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם וּשְׁמָעִינָן שֶׁמּוּתָּר לְסוֹחְטָן וְלַעֲשֹוֹתָן מִן סַמְמָנִין לְאָדָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואסור ללות מהן. כלומר להלוות ולשלם ההלואה מהן שאין פורעין חוב משל שביעית כדתנן בפרק דלקמן:

ופריך ולמה אם מפני שיש עליהן קדושת שביעית והרי כל אוכלי בהמה יש להן קדושת שביעית ואפ''ה את אמר דעושין מהן מלוגמא לאדם כדתנן בריש פ' דלקמן:

א''ר יוסי. ומאי קשיא לך שמעינן דזה מותר לעשות מהן מלוגמא לאדם וכן נמי שמעינן שמותר לסוחטן ולעשות מהן סממנין לאדם דהיינו הך אבל לא שמעינן מכאן לעשות מהן שאר דברים שאסור לעשות ממה שיש לו קדושת שביעית:

תַּמָּן תַּנִּינָן לוּלָבֵי זְרָדִים (וְשֶׁל עָרְלָה) וַעֲלֵי לוּף שׁוֹטֶה אֵין מְטַמְּאִין טוּמְאַת אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ לָמָּה שֶׁהֵן מָרִין. וְתוּרְמוֹסִין לָאו אִינּוּן מָרִין שַׁנְייָא הִיא תוּרְמוֹסִין שֶׁעִיקָּרָן אוֹכֶל אָדָם. לֹא צוֹרְכָא דְלֹא שְׁמָעִינָן שֶׁאֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. (בפ''ג דעוקצין):

לולבי זרדים. הם הענפים רכים שיוצאין בעת שהאילנות מלבלבין והקצוות הרכים מהן יש שכובשין אותן בחומץ או במים ומלח ואוכלין אותן:

ושל ערלה. ממיני הצנון הוא:

ועלי לוף שוטה. כדפרישית במתני':

למה לפי שהן מרין. ואינן חשובין אוכל עד שיוצא מהן מרירותן:

ותורמוסין לאו מרין אינן. עד שישלקו אותן ואמאי מטמאין טומאת אוכלין בתחלה. ומשני שאני תורמסין שעיקרן הן נזרעין לאוכל אדם אבל אלו לאו אוכל אדם מיקרו עד שימתקו:

לא צורכה דלא שמעינן וכו'. כלומר לא צריכה דקמיבעיא לן אלא הא אם שמעינן נמי שאין קדושת שביעית חלה עליהן עד שימתקו דלא הוו אוכלין לענין שביעית מקודם שימתקו כמו לענין טומאה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source