תַּנֵּי לֹא יְהוֹ חֲמִשָּׁה מְלַקְּטִין יֶרֶק וְאֶחָד מוֹכֵר אֲבָל מוֹכֵר הוּא שֶׁלּוֹ וְשֵׁל חֲבֵירוֹ. חֲמִשִּׁין אַחִים מְלַקְּטִין וְאֶחָד מוֹכֵר עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ פַּלְטֵיר. שֶׁלֹּא יְהֵא מַזְבִּין בְּהוּא אָתָר בְּכָל שָׁנָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר דְּלֹא יְהֵא מַזְבִּין בְּכָל שָׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא (פ''ו):
לא יהו חמשה מלקטין ירק ואחד מוכר. את הכל ביחד לפי שכשמוכר הרבה ביחד הוי כסחורה:
אבל מוכר הוא שלו ושל חבירו. כלו' אבל מוכר הוא על יד על יד בתחלה את שלו ואח''כ של זה ושל זה דמכיון דמוכר מעט. מעט לא מתחזי כסחורה ואותה מכירה לא אסרו:
ואחד מוכר על ידיהן. על יד על יד כדקתני ברישא ומשום סיפא הוא דהדר קתני לה כדמסיים שם ובלבד שלא יעשוהו פלטר ומפרש לה ר' יוסי בר' בון שלא יהא מזבין בהוא אתר בכל שנה כלומר שלא יקבע עצמו למכור באותו המקום בכל שנה ולהעשות כפלטר המוכר על יד על יד דזה נראה כעושה סחורה תמיד בהן שהרי בכל שנה הוא מתעסק בכך וא''כ אסור בשביעית:
ואית דבעי מימר דאע''פ שאינו מתעסק למכור אותן בכל שנה אמרו ובלבד שלא יעשוהו פלטר והיינו דלא יהא מזבין בכל שעה בשביעית שלא התירו אלא בהזדמנות פעם או פעמים אבל לא בכל שעה שזה כעושה סחורה בפירות שביעית:
כְּתִִיב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם. אֶלָּא אֶחָד אִיסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִיסּוּר הֲנַייָה. כָּל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן מוּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וַהֲרֵי חֲמוֹר. לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. וַהֲרֵי גָמָל. 19b לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. רִבִּי יְהוֹשַׁעְיָה נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין מוּרִייֵס. רִבִּי חוּנָא נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין חִלְתּוּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב טמאים הם לכם וכו'. ומיתורא דקראי דרשינן דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה אסור והיינו לסחורה כדמסיק ואזיל כל דבר שאיסורו דבר תורה וכו' וגרסי' להא בבבא קמא סוף פרק מרובה:
והרי חמור. או גמל שאיסורן מדבר תורה ויהא אסור לעשות בהן סחורה. ומשני למלאכתן הם גדילים ואינן עומדין לאכילה ולא אסרה תורה אלא בהעומדין לאכילה:
ר' הושעיא. היה נושא ונותן בשביעית בהדין מורייס שזה נעשה ממיני קמח וידוע הוא דלאו משל שביעית הוא שאין זורעין בה וקמ''ל דלא היה חושש שמא יאמרו מספיחי שביעית הוא:
בהדין חלתותא. קורט של חלתית וקמ''ל דאין קדושת שביעית עליו:
תַּנֵּי הַחֶנְוָונִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל יְרָקוֹת בַּשְּׁבִיעִית לֹא יְהֵא מְחַשֵּׁב שְׂכָרוֹ עַל דְּמֵי שְׁבִיעִית אֲבָל מְחַשֵּׁב הוּא עַל הַיַּיִן וְעַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הָאַבְטָלָה. רִבִּי לָא מְפַקֵּד לְאִלּוֹן חֲלִטָרַיָּא לָא תַהֲווֹן מְחַשְּׁבִין אַגְרֵיכוֹן עַל מִישְׁחָא אֶלָּא עַל חִיטַּיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
החנווני שהיה מבשל ירקות בשביעית. למוכרן והירק של שביעית הוא לפיכך לא יהא מחשב שכרו על דמי שביעית שהוא שכר הירק אבל מחשב הוא על היין ועל השמן שיש לו מקודם שביעית ועל האבטלה על שכר בטלה וטרחתו ומבליע שכר הירק בהן:
תני. בתוספתא שם:
לאלין חלטריא. המוכרין מיני חליטות והן ממיני קמח מטוגנין בשמן וכשהן מטגנין בשמן של שביעית היה מצוה אותן שלא יחשבו שכרן על השמן אלא על הקמח של חטין שזה הוא מקודם שביעית שאין חטין בשל שביעית:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא אֲבָל יֵשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא הֲרֵי זֶה מוּתָּר. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה יוֹשֵׁב וּבָטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵֹא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה דְמַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה לְחוּמְרָה. הֵיךְ עֲבִידָא הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית הִתְחִיל וּמְפַשֵּׁיט אֶת יָדוֹ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. (אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת אָסוּר) לֹא בְדָא. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה מַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. אוּף הָכָא כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַמָּן אֵין מַלְכוּת אוֹנֶסֶת. בְּרַם הָכָא הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. בפ' זה בורר וכל הסוגיא עד סוף הלכה להתם שייכא ואיידי דאיירי ר' יהודה במתני' ובלבד שלא תהא אומנותו בכך מייתי לה הכא דהתם נמי קאמר ר' יהודה כעין זה דלענין פיסול עדות נמי בעינן שלא תהא אומנותו אלא בכך ודקאמר הלכה כר' יודה דמתני' נמי אר' יודה דזה בורר שייכא ולא אמתני' דהכא וכן הא דקאמר בסוף הלכה על דפריך אוף הכא כן ומשני תמן אין המלכות אונסת וכו' לא קאי כלל אהאי מתני' אלא על המתני' דלעיל בפ''ד (בהלכה ב') שדה שנחרשה וכו' דהך קושיא והכא כן אהתם קאי וכן האי שינויא דר' יוסי בר בון כדמייתי הש''ס לעיל בקצרה ואני בארתי הכל שם עיין עליו ובמה שמצוין שם:
משנה: לוּלָבֵי זְרָדִים וְהֶחָרוּבִין יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. לוּלָבֵי הָאֵלָה וְהָבּוֹטְנָא וְהָאֲטָדִים יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לָהֶן בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. אֲבָל לֶעָלִים יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹשְׁרִין מֵאָבִיהֶן. הָוֶורֶד וְהַכּוֹפֶר וְהַקְּטָף וְהַלּוֹטֶת. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין לִקְטָף שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּרִי. וֶורֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן יִלָּקֵט הַוֶורֶד. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ חַייָב בְּבִיעוּר. חָרוּבִים חֲדָשִׁים שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן וִישֵׁנִים בְּחָדָשׁ חַייָבִין בְּבִיעוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא בְּנוֹתֵן טַעַם חַייָב לְבָעֵר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וּמִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא. שְׁבִיעִית אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא בְּמִינוֹ וּשְׁלֹא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והקטף. סתם קטף פירושו הוא השרף היוצא בין מהפרי בין מן העץ או מן העלין ובאילן אפרסמון עיקר השרף שלו הוא מן העץ והוא הצרי הנקרא באלסו''ם ולכן נקרא אילן אפרסמון קטף ע''ש שעיקר הבושם שלו היוצא מן העץ הוא וזהו פריו לפי שאינו עושה פרי אחר:
מתני' לולבי זרדים. זרדים הן הענפים ולפעמים יכרתו מן הגפנים וכשהן לחין נקראו זרדין ולולבי הן הפרח שעליהן:
לולבי האלה. מין אילן כדכתיב כאלה וכאלון גלנד''י בלע''ז ובערבי באלו''ט:
והבטנה. מל' בטנים ושקדים פאסתא''ק בערבי:
ואטדים. מין ממיני הקוצים וצומחים בו גרגרים שחורים קשים כמו אפונים ונאכלין הן:
אבל לעלים. של אלו יש ביעור מפני שנושרין מאביהן והן הענפים המחוברין בהן וקרוי אביהן וכיון שנושרין יש להן ביעור אבל הלולבים אינן נושרין ומתקיימין הן לפיכך אין להן ביעור כדאמרינן לעיל:
מתני' הוורד. הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב כדכתיב שפתותיו שושנים נוטפות וגו':
והכופר נקרא בערבי אלח''נא וי''א שהוא הבושם הנקרא גרופיל''י:
והלוט'. צרי ולוט תרגומו קטף ולטום וי''א שהלטום הוא הנקרא בלו''ט בל' ישמעאל והוא קאסטאני וי''א שהוא הנקרא צינוב''ר בערבי ובלע''ז פילוניש:
רש''א אין לקטף שביעית. מפני שאינו פרי ר''ש פליג על כל מיני קטף דס''ל דאין השרף פרי והלכה כת''ק ודוקא באילן שאינו עושה פירות כמו אילן האפרסמון וכיוצא בו וקטפו זהו פריו ויש לו ולדמיו שביעית אבל אילן העושה פרי שרף היוצא מן הפרי הוא כהפרי ויש לו שביעית והיוצא מן העץ או מן העלין אינו פרי ואין לו שביעית:
מתני' ורד חדש שכבשו בשמן ישן. הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן ישן של ששית ילקט את הורד והשמן מותר מפני שהשמן כשהוא ישן אינו נכנס בו כח הוורד מיד אא''כ יניחנו בו זמן רב:
וישן בחדש. אם הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן של שמינית שעכשיו נקרא הוורד ישן לגבי השמן וזה חייב בביעור כל השמן מפני שהשמן חדש הוא ונוח להכנס בין טעם הורד מיד ולפיכך חייב השמן בביעור:
חרובין. אבל החרובין ביין מיד הן קולטין לטעם היין וכן היין קולט לטעם החרובין מיד לפיכך בין החרובין הן של שביעית ביין של ששית או שהן של שביעית ביין של שמינית חייבין בביעור:
והשביעית אוסרת כל שהוא וכו'. הא דהדר תני להא לאתויי פירות בפירות שאם נתערבו פירות של שביעית בפירות אחרות מין במינו אוסר בכל שהוא אף לענין אכילה והיינו שקדושת שביעית חלה עליהן וצריך לאכול הכל בקדושת שביעית. ושלא במינו בנ''ט:
הלכה: בְּרֹאשָׁה דְפִירְקָא אַתְּ אָמַר אֵין אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס תַּמָּן אֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. בְּרַם הָכָא סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהֻקְּשׁוּ נַעֲשֹוּ כָאָבִיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בראשה דפירקא את אמר וכו'. אעלין דסיפא פריך דקתני אבל לעלים יש להם ביעור מפני שהן נושרין מאביהן ומשמע דכל זמן שאינם נושרין אין להן ביעור והא ברישיה דפרקא תנינן סתמא דעלי הלוף השוטה וכיוצא בו יש להן ביעור ואין אוכלין אותן אחר זמן הביעור על ידי העיקר שלהן שהעיקרין אין להן ביעור כדתנן לעיל והכא את אמר דאוכלין העלין כל זמן שלא נשרו ע''י העיקר שלהן ואמאי לא נימא מכיון שהן עתידין לישור לא יהו אוכלין אוחן ואע''פ שעדיין לא נשרו כדאמרי' גבי העלין דלעיל:
א''ר פנחס. לא דמיא דתמן בעלין דריש הפרק אין סופו להקשות שהרי העלין אין דרכן להקשות וכיון דהתם אין בהן לולבין הלכך לעולם יש להן ביעור להעלין מפני שאין מתקיימין ועתידין לישור אבל הכא סופו להקשות כלומר דהכא דאיכא לולבין והלולבין סופן להקשות ומכיון שהקשו נעשה הלולבין כאביהן של העלין משום דעל הרוב מחוברין הן העלים עם הלולבין לפיכך כל זמן שלא נשרו הרי הן כלולבין ואין להן ביעור א''נ יש לפרש דהקושי' ארישא דמתניתין קאי דקתני לולבי זרדין והחרובין יש להן שביעית ויש להן ביעור והעלין לא קתני ומשמע דאין להן ביעור להעלין ומ''ש מהעלין דר''פ דיש להן ביעור ומשני תמן אין העלין סופן להקשות ברם הכא סופו להקשות והיינו עלין של החרובין והדומה להן אין דרכן להיות נובלות וכלות וסופו להקשות קרי להו מפני שמתקיימין הן ולפיכך נעשו כאביהן והן הענפים ואין להן ביעור:
עָלִין שֶׁכְּבָשָּׁן עִם לוּלָבִין אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ אֵין לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עָלִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר. מָאן דְּאָמַר אֵין לָהֶן בִּיעוּר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָאן דְּאָמַר יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עלין שכבשן עם לולבין. מדין סיפא דמתני' דהעלין דין ביעור להן והלולבין אין להן ביעור ואם כבשן יחד פליגי בה דאית תנא תני דלאלו ואלו יש להן ביעור הואיל דנותנין טעם זה בזה ואית תני איפכא דלכולן אין להן ביעור ואית דתני דבדין הראשון שלהן עומדין לעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן וקאמר הש''ס דפלוגתייהו תליא בהך פלוגתא במתני' דלקמן (בפ''ט) הכובש ג' כבשים בחבית אחת וכו' ומ''ד אין להן ביעור לאלו ולאלו כר' יהושע דהחם דאמר אוכלין אף על האחרון ומ''ד דבדינן הראשון קיימי כר''ג דאמר התם כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית ואין ענין מין זה למין זה וה''נ כן ולעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן ביעור:
תַּנֵי וְכוּלָּן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. 20a חוּץ מִן הֶעָדָל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְיֶרֶק. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. וְהָתַנֵי הַסִּיאָה וְהָאַזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁהוֹבִילוֹ לֶחָצֵר. אֲבָל אִם הָֽיְתָה שְׁנִייָה נִכְנֶסֶת לַשְּׁלִישִׁית שְׁלִישִׁית מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. הָכָא אַתְּ מָנֵי לַחוֹרֵיהּ. וָכָא אַתְּ מָנֵי לְקוֹמֵיהּ. אָמֵר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵשׁ בָּהֶן מַעְשְׂרוֹת שְׁבִיעִית אֵין בָּהּ מַעְשְׂרוֹת כָּל עִיקָּר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. תַּמָּן בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בְּרַם הָכָא בִּרְשׁוּת הֶעָנִי הֵן. מוּטָּב לוֹ אֶחָד בְּוַדַּאי וְלֹא שְׁנַיִם בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מוטב ליתן לי אחד בודאי ולא שנים בספק. דרך משל הוא כאדם האומר יותר נוח לי שיהא ת''י האחד בודאי מלהמתין עד שיתנו לי שנים והוא בספק דשמא לא יתנו לי וה''נ כן דיותר נוח הוא לעניים שיהא לאלו דין שביעית והן באין ונוטלין מעצמן מלחייבן לאלו במעשרות ואע''פ שיהיה לה מעשר עני כדין הששית מ''מ הרי לכאו''א בספק הוא דשמא לא יתנו הבעלים לו אלא לעני אחר ומה''ט נמי לא חיישינן דאתו למימר אם אתה מחייבן בשביעית א''כ לא נפריש מהן המעשרות דלא ישמעו לחכמים האומרים דהולכין בזה ובזה להחמיר משום דאף אם לא ירצו להפריש המעשרות לא איכפת להו להעניים ומשום תקנתא דעניים עבדינן הכי:
תמן גבי מעשר ברשות הבעלים הוא ליתן לכל מי שירצה ואין העני יכול ליטלו מעצמו שאומר לו לעני אחר אני נותנו ברם הכא לענין שביעית ברשות העני הן דהפקר הוא וכל מי שירצה נוטל בעצמו וכדמסיק ואזיל:
לא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. השתא פריך כדי לאסוקי טעמא דידיה כלומר ואמאי מחייבת להו בשביעית כדא''ר אבהו בשם ר' יוחנן לעיל והא כיון דאמרת דלענין מעשרות אמרינן בששית שנכנסת לשביעית דדין ששית להן ונימא נמי לענין שביעית כן ויהו פטורין מדין שביעית ומשני דהיינו טעמא:
א''ר יוסי היינו טעמא דשלישית וששית אע''פ שאינו נוהג בהן מעשר שני מ''מ יש בהן מעשרות דמתעשרין מעשר ראשון ומעשר עני וכיון דמיהת איכא חיוב מעשרות בשנה שעברה כמו דאיכא חיוב מעשרות בשנה זו לא איכפת לן ומתעשרין כשנה שנכנסין לתוכה אבל בששית שנכנסת לשביעית אם אתה הולך אחר שנה זו שנכנסין לתוכה הרי שביעית אין בה מעשרות כל עיקר ונמצא פוטר אתה אותן מן המעשר לפיכך אזלינן בתר שנה שעברה ודין ששית להן ומתעשרי כשנת ששית:
הכא. ופריך דהא גופה קשיא הכא את מני לחוריה והכא את מני לקומי' דבסיפא את אמרת מששית לשביעית ששית ואת מחשב לאחריה כשנה שעברה והכא ברישא בשניה נכנסת לשלישית את מחשב לפניה דאמרת דין שלישית להן:
מששית לשביעית ששית. ואם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן ומעשרין מעשר ראשון ומעשר עני דגם שנת ששית מעשרות כמעשר שנת שלישית:
אבל אם היתה שניה נכנסת לשלישית שלישית. כלומר אבל לענין מעשרות אם הן משנה שניה של שני השבוע שמעשרות שלה מעשר ראשון ומעשר שני ונכנסת לשלישית שמעשר שלה מעשר ראשון ומעשר עני דין שלישית להן ומתעשרין מעשר עני:
והתני הסיאה והאיזוב והקורניס שהובילן לחצר. סיומא דמילתיה דר' אבהו בשם ר' יוחנן היא דמייתי ראיה דמחמרינן בשביעית טפי מלענין מעשרות דהא לענין מעשרות תנינן לקמן (בפ''ג דמעשרות) הסיאה והאיזוב והקורני' שבחצר אם היו נשמרין חייבין דמשמע דוקא אם הן נשמרין אבל אם אינן נשמרין אע''פ שהובילן לחצר פטורין מן המעשרות ואלו לענין שביעית תנינן בריש פרק דלקמן כל שאינו מיוחד למאכל אדם ולא למאכל בהמה חישב עליו לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה חישב עליו לעצים הרי הוא כעצים כגון הסיאה והאיזוב והקורנית אלמא דלענין שביעית מחמרינן טפי דבמחשבה בעלמא סגי כשחישב עליהן לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליהן חומרי שתיהן ולענין מעשרות הא אמרינן דעד שיהו נשמרין בחצר ואכתי לא אסיק הש''ס לפרש טעמא דר' אבהו עד לקמן:
לית כאן מששית לשביעית ששית. סמי מכאן הא דקתני דאם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן דהא ליתא אלא שביעית הן והתוספת' משבש' היא דהכי מיבעי למיתני דהואיל ונכנסו לשביעית אזלינן לחומרא ושביעית נוהגת בהן ואע''ג דלענין מעשרות אזלינן בהו בתר שנה שעברה כדין אילן מ''מ לענין שביעית מחמרינן:
תני. בתוספתא (פ''ה) והכי גרסי' שם לולבי האלה והבטנא והאטדין והעדל ר''מ אומר ללולבין עם העלין אין ביעור וחכמים אומרים לעלין עם הלולבין יש ביעור רש''א ללולבין אין ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שנושרו מאביהן וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית נידונין כאילן חוץ מן העדל שנידון כירק והיינו דמייתי הכא הסיפא אמתני' דסתמא כר''ש דתוספתא היא וכולן שנכנסו מששית לשביעית דין ששית להן וחייבין במעשרות ופטורין מן הביעור מפני שנידונין כאילן דאזלינן ביה בתר שנת חנטה ועונת המעשר חוץ מן העדל מפני שהוא כירק דאזלינן ביה אחר שנת לקיטתו בין למעשרות בין לשביעית. עדל מין צנון הוא ושנוי בפ''ג דעוקצין והובא לעיל (בהל' א'):
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source