כָּל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים. תַּנֵּי אַף לֶחָרוּבִין. תַּנֵּי אוֹכְלִין עַל הַתְּמָרִים עַד שֶׁיִּכְלוּ מִירִיחוֹ וְעַל הַזֵּיתִים עַד שֶׁיִּכְלוּ מִמֵּרוֹן וּמִגּוּשׁ חָלָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא (פ''ז). אף לחרובין כל הארצות כאחת הן:
תני. שם. והנסחא נשתנית דהתם גריס אוכלין על הזתים עד שיכלה האחרון שבתקוע ראב''י אומר אף על גוש חלב וגי' דהכא נראית דקתני תמרים עד שיכלו מיריחו שהיא נקראת עיר התמרים והלכך קאמר מתניתא. כלומר הך ברייתא אתיא כר''ש דלדידיה ארץ יהודה חלוקה היא לג' ארצות ואם כלו שביריחו אין אוכלין על שאר ארצות שבה דאלו לרבנן כל הארצות כאחת הן ואוכלין התמרים בכל א''י על יריחו שביהודה וכן על שאר מקומות:
26a אִיתָא חָמִי אִילֵּין עֵמֶק שֶׁבִּיהוּדָה אֵינוֹ אוֹכֵל עַד הַר יְהוּדָה וְעֵמֶק שֶׁבְּגָלִיל אוֹכֵל עַד הַר יְהוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איתא חמי. ומתמה הש''ס אליבא דר''ש דקאמר דביהודה חלוקות הן הג' ארצות שבה ושאר כל הארצות כאחת הן בא וראה אילין שבעמק שביהודה אינן אוכלין על ידי הר שביהודה ואילין שבעמק שבגליל אוכלין על ידי הר שביהודה בתמיה אם אין החיה שבעמק שביהודה הולכת להר שביהודה מכ''ש שאין החיה בעמק הגליל הולכת להר שביהודה:
משנה: אוֹכְלִין עַל הַמּוּבְקָר אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף עַל הַשָׁמוּר. אוֹכְלִין עַל הַטְּפִחִין וְעַל הַדִּיפֳרָא אֲבַל לֹא עַל הַסִּתְוָונִיּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּיכְרוּ עַד שֶׁיִּכְלֶה הַקַּיִץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכובש שלשה כבשי'. שלשה מיני ירק שכבשן בחבית אחת במים ומלח או' בחומץ:
ר''א אומר אוכלין על הראשון. כלומר אוכלין כל זמן שלא כלה שום אחד מן המינין מן השדה אבל אם כלה אחד מהן ראשון שוב אין אוכלין שאר המינין שבחבית אע''פ שהן עדיין לא כלו מהשדה ומפרש בגמרא טעמא דר''א דס''ל הראשון נ''ט באחרון כלומר מכיון שהן נכבשין בחבית אחת נותנין טעם זב''ז ואחר שא' מהן כלה נאסרו כולן בנו''ט ממנו:
ר''י אומר אף על האחרון. כדקאמר בגמ' דס''ל האחרון נותן טעם בראשון כלומר כי היכי דזה שכלה ראשון נותן טעם באחרון כך זה האחרון שלא כלה נותן טעם הוא בראשון וא''כ אוכלין אף הראשון על סמך זה האחרון שעדיין לא כלה שהרי יש בו נתינת טעם מהאחרון:
רבן גמליאל אומר דאין הולכין בזה אחר נתינת טעם אלא כל שכלה. מינו מן השדה יבער מינו מן החבית ואיפסקא הלכתא בגמ' כר''ג:
רש''א כל ירק אחד לביעור. כלומר ר''ש ס''ל דלא נתנו חכמים שיעור לכל מין ומין של ירק בפני עצמו לענין ביעור אלא כל הירקות כמין אחד הן וכל זמן שיש איזה מין ירק בשדה אוכלין כל המינין על סמך אותו המין ואוכלין ברגילה והוא עשב חלוגלוגת ויש בו לחות הרבה ומתקיים הוא זמן רב. עד שיאכלו סגריות. מין ממיני עשבים מבקעת בית נטופה והוא מקום שיש בו לחות הרבה וע''ש זה נקרא בית נטופה וכשיבש זה העשב באותה בקעה יודעין שכבר נתייבש בכל מקום ואין הלכה כר''ש:
אבל לא על הסיתווניות. הן פירות שלא נגמרו עד ימי הסתיו ואם יש לו מאותו המין בבית אין אוכל בשביל אלו ורבי יהודה מתיר כל זמן שביכרו שהתחילו לבכר עד שלא יכלה הקיץ ואין הלכה כרבי יהודה:
ועל הדופרא. מל' דו פרי. אילן העושה פירות שני פעמים בשנה ואם יש לו בבית מפירותיו הראשונים אוכל אותן כל זמן שפירות שניות שלו מצויין בשדה:
אוכלין על הטפחין. טופח הוא מין ממיני השעורים נקרא קורטמא''ן ובפ''ה דפאה אין מגלגלין בטופח. והוא קשה ויבש מאוד ולפיכך הוא מתקיים בארץ זמן רב וקמ''ל דאוכלין עליו כל שיש בבית מאותו המין על סמך זה שעדיין לא נגמר מפני קשיותו וה''ה בכל כיוצא בזה:
ר' יוסי וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
מתני אוכלין על המובקר. כל זמן שמצוי מאותו המין במקום ההפקר אוכלין אותו בבית אבל אם כלה אותו המין במקום ההפקר אע''פ שהוא מצוי אלא שהוא במקום השמור כגון בפירות האילן שבחצר וכיוצא בזה אין אוכלין עליו לפי שאין זה מצוי לחיה:
הלכה: מַתְנִיתִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּתִיב מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. כָּל זְמָן שֶׁאַתְּ אוֹכֵל מִן הַשָּׂדֶה אַתְּ אוֹכֵל מֵהַבַּיִת. כָּלָה מִן הַשָּׂדֶה כָּלָה מִן הַבַּיִת. מַה טַעְמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אַתְּ הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לָךְ שֶׁלֹּא לוֹכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני עלה. בברייתא דת''כ והלכה כדבריו דלא אזלינן כאן בתר נתינת טעם מכיון שכל מין ומין ניכר בפ''ע הוא:
גמ' מה טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני' וקשיא על דר' יהושע אין הראשון נותן טעם באחרון. בתמיה כלו' הניחא לר''א דאזיל לחומרא אלא לר' יהושע קשיא דמאי חזי דאזיל ליה בתר מין האחרון ולקולא ואימא איפכא לחומרא דכי אין הראשון נותן נמי טעם באחרון וכיון שהוא כלה בדין הוא שיאסור גם האחרון שיש בו נתינת הטעם ממנו ולא משני מידי:
מ''ט דר''ש. דאמר כל הארצות וכו' דדריש תאכלו על כל מה שהוא בשדה בכל הארץ זאת הוא שגרמת לך שלא תאכל שהמתנת עד שכלה מכל השדות:
כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאתה אוכל וכו'. הכי דריש לה בת''כ ומכאן למדין אנו שאף האדם אינו אוכל אחר שכלה מן השדה:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּתַנֵּי אֵין אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַפְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִין בְּסִיתְוָונִיּוֹת הָא בְּדִפֳרִין לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵי רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בְּדִפֳרִים וְהֵם שֶׁבִּיכְרוּ עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוסי. הוא ר' יוסי אמורא:
הוינן סברין מימר. מה פליגין ר' יודא ורבנן. כצ''ל. כלומר דהוה סלקא דעתן דלא פליגי אלא סיתנוניות בלבד:
אשכח תני. בתוספתא שם ר' יהודה מתיר בדופרא ודוקא הם שבכרו עד שלא יכלה הקיץ וא''כ פליג גם בדופרא דלתנא דמתני' לא בעינן שהפירות השניים ביכרו עד שלא יכלה הקיץ:
מכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא. האי אוצר דקאמר על מה שהוזכר בתוספתא קאי דתני התם (בריש פ''ח) בראשונה היו שלוחי ב''ד יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בידו נוטלין אותן ממנו ונוחנין לו מהן מזון ג' סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר וכו' וקחשיב שם לכל הפירות שהגיע זמן שנגמרו מכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כאו''א לפי ביתו הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה וכו' כדתנן בפרקין לקמן רש''א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור. והיינו דקאמר חזקיה דאזלא שיטתיה כר''ש. דמכיון שהתחיל להכניס באוצר של העיר הרי הוא כמבוער ויכולין הכל לאכול ממנו אחר הביעור:
לא דאנא סבר כוותיה. דהא מילתיה כיחידאה הוא דאזלא אלא מפני שאנו רואין דרבנן מקילין בזמן הזה ועבדין עובדא כותיה מורה אני ג''כ כותיה:
הו''ל עובדא. שהיולו פירות שביעית והגיע שעת הביעור:
מה. זה הרי אריות הם לפניך ואתה שואל מהשועלים כמוני ודרך ענוה אמר כן:
חמי לך תלתא רחמין. שתוכל לסמוך עליהן שלא יזכו בהן אם תפקירן בפניהם ומשום שצריך להפקיר בפני ג' והפקר לפניהן ותחזור ותזכה בעצמך בהן:
קפודקאי דציפורין. אנשי קפודקיא שהיו דרים בציפורין ובאו ושאלו לר' אימי בשביל שאין לנו כאן אוהב ולא שואל בשלומינו שמחזיקין אותנו כגרים ביניהן והיך צריכין אנחנו למיעבד שמתיראין אנו אם נפקיר יזכו הן מיד בהן ואמר להן כשתראו הרגל צלולה מן השוק שאין בני אדם מצוין תוציאו הפירות להשוק ותפקירו ובזה אתם יוצאים שהרי מ''מ ההפקר בשוק הוא ותחזרו ותזכו בהן בעצמיכם:
גמ' מתני' דקתני אוכלין על הטפיחין דר' יוסי היא דתני בתוספתא (פרק ז') אין אוכלין וכו' שבעכו ששם היו מצויין:
משנה: הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אַף עַל הָאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה יְבָעֵר מִינוֹ מִן הַבַּיִת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל יֶרֶק אַחַת לְבִיעוּר. אוֹכְלִין בִּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִנְדִּיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכובש שלשה כבשי'. שלשה מיני ירק שכבשן בחבית אחת במים ומלח או' בחומץ:
ר''א אומר אוכלין על הראשון. כלומר אוכלין כל זמן שלא כלה שום אחד מן המינין מן השדה אבל אם כלה אחד מהן ראשון שוב אין אוכלין שאר המינין שבחבית אע''פ שהן עדיין לא כלו מהשדה ומפרש בגמרא טעמא דר''א דס''ל הראשון נ''ט באחרון כלומר מכיון שהן נכבשין בחבית אחת נותנין טעם זב''ז ואחר שא' מהן כלה נאסרו כולן בנו''ט ממנו:
ר''י אומר אף על האחרון. כדקאמר בגמ' דס''ל האחרון נותן טעם בראשון כלומר כי היכי דזה שכלה ראשון נותן טעם באחרון כך זה האחרון שלא כלה נותן טעם הוא בראשון וא''כ אוכלין אף הראשון על סמך זה האחרון שעדיין לא כלה שהרי יש בו נתינת טעם מהאחרון:
רבן גמליאל אומר דאין הולכין בזה אחר נתינת טעם אלא כל שכלה. מינו מן השדה יבער מינו מן החבית ואיפסקא הלכתא בגמ' כר''ג:
רש''א כל ירק אחד לביעור. כלומר ר''ש ס''ל דלא נתנו חכמים שיעור לכל מין ומין של ירק בפני עצמו לענין ביעור אלא כל הירקות כמין אחד הן וכל זמן שיש איזה מין ירק בשדה אוכלין כל המינין על סמך אותו המין ואוכלין ברגילה והוא עשב חלוגלוגת ויש בו לחות הרבה ומתקיים הוא זמן רב. עד שיאכלו סגריות. מין ממיני עשבים מבקעת בית נטופה והוא מקום שיש בו לחות הרבה וע''ש זה נקרא בית נטופה וכשיבש זה העשב באותה בקעה יודעין שכבר נתייבש בכל מקום ואין הלכה כר''ש:
אבל לא על הסיתווניות. הן פירות שלא נגמרו עד ימי הסתיו ואם יש לו מאותו המין בבית אין אוכל בשביל אלו ורבי יהודה מתיר כל זמן שביכרו שהתחילו לבכר עד שלא יכלה הקיץ ואין הלכה כרבי יהודה:
ועל הדופרא. מל' דו פרי. אילן העושה פירות שני פעמים בשנה ואם יש לו בבית מפירותיו הראשונים אוכל אותן כל זמן שפירות שניות שלו מצויין בשדה:
אוכלין על הטפחין. טופח הוא מין ממיני השעורים נקרא קורטמא''ן ובפ''ה דפאה אין מגלגלין בטופח. והוא קשה ויבש מאוד ולפיכך הוא מתקיים בארץ זמן רב וקמ''ל דאוכלין עליו כל שיש בבית מאותו המין על סמך זה שעדיין לא נגמר מפני קשיותו וה''ה בכל כיוצא בזה:
ר' יוסי וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
מתני אוכלין על המובקר. כל זמן שמצוי מאותו המין במקום ההפקר אוכלין אותו בבית אבל אם כלה אותו המין במקום ההפקר אע''פ שהוא מצוי אלא שהוא במקום השמור כגון בפירות האילן שבחצר וכיוצא בזה אין אוכלין עליו לפי שאין זה מצוי לחיה:
הלכה: מַה טָעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּאַחֲרוֹן. מַה טָעֲם דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָאַחֲרוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּרִאשׁוֹן. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן טַעַם בָּאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה יְבָעֵר מִינוֹ מִן הַבַּיִת. תַּנֵי וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני עלה. בברייתא דת''כ והלכה כדבריו דלא אזלינן כאן בתר נתינת טעם מכיון שכל מין ומין ניכר בפ''ע הוא:
גמ' מה טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני' וקשיא על דר' יהושע אין הראשון נותן טעם באחרון. בתמיה כלו' הניחא לר''א דאזיל לחומרא אלא לר' יהושע קשיא דמאי חזי דאזיל ליה בתר מין האחרון ולקולא ואימא איפכא לחומרא דכי אין הראשון נותן נמי טעם באחרון וכיון שהוא כלה בדין הוא שיאסור גם האחרון שיש בו נתינת הטעם ממנו ולא משני מידי:
מ''ט דר''ש. דאמר כל הארצות וכו' דדריש תאכלו על כל מה שהוא בשדה בכל הארץ זאת הוא שגרמת לך שלא תאכל שהמתנת עד שכלה מכל השדות:
כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאתה אוכל וכו'. הכי דריש לה בת''כ ומכאן למדין אנו שאף האדם אינו אוכל אחר שכלה מן השדה:
חִזְקִיָּה אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּאוֹצָר כִּמְבוּעָר הוּא. אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְהוֹרֵי כְּחִזְקִיָּה. אָמַר לָא דַאֲנָא סְבַר כְּוָותֵיהּ אֶלָּא מִן מַה דַאֲנָן חָֽמְייָן רַבָּנִין עָֽבְדִין עוּבְדָּא כְּוָתֵיהּ. רִבִּי יִצְחָק בַּר רְדִיפָה הֲוָה לֵיהּ עוּבְדָּא אֲתָא שְׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. אֲמַר לֵיהּ מַה אַרְיְוָותָא קָמָךְ וְאַתְּ שְׁאַל לְתַעֲלָייָא. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יֹאשַׁיָּה. אֲמַר לֵיהּ חָמֵי לָךְ תְּלָתָא רְחִמִין וְאַבְקְרָהּ קוֹמֵיהוֹן. קַפּוֹדָקָאֵי דְצִיפּוֹרִין שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי בְּגִין דְּלֵית לְאִילֵּין עַמָּא רְחִם וְלָא שְׁאַל שְׁלֵם אֵיךְ צוֹרְכָא מֵיעֲבַד. אֲמַר לוֹן כַּד תֶּחֱמוּן רַגְלָא צְלִילָא תַהֲוֵין מַפְקִין לָהּ לְשׁוּקָא וּמַבְקְרִין לָהּ וְחָֽזְרִין וְזָֽכְייָן בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוסי. הוא ר' יוסי אמורא:
הוינן סברין מימר. מה פליגין ר' יודא ורבנן. כצ''ל. כלומר דהוה סלקא דעתן דלא פליגי אלא סיתנוניות בלבד:
אשכח תני. בתוספתא שם ר' יהודה מתיר בדופרא ודוקא הם שבכרו עד שלא יכלה הקיץ וא''כ פליג גם בדופרא דלתנא דמתני' לא בעינן שהפירות השניים ביכרו עד שלא יכלה הקיץ:
מכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא. האי אוצר דקאמר על מה שהוזכר בתוספתא קאי דתני התם (בריש פ''ח) בראשונה היו שלוחי ב''ד יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בידו נוטלין אותן ממנו ונוחנין לו מהן מזון ג' סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר וכו' וקחשיב שם לכל הפירות שהגיע זמן שנגמרו מכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כאו''א לפי ביתו הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה וכו' כדתנן בפרקין לקמן רש''א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור. והיינו דקאמר חזקיה דאזלא שיטתיה כר''ש. דמכיון שהתחיל להכניס באוצר של העיר הרי הוא כמבוער ויכולין הכל לאכול ממנו אחר הביעור:
לא דאנא סבר כוותיה. דהא מילתיה כיחידאה הוא דאזלא אלא מפני שאנו רואין דרבנן מקילין בזמן הזה ועבדין עובדא כותיה מורה אני ג''כ כותיה:
הו''ל עובדא. שהיולו פירות שביעית והגיע שעת הביעור:
מה. זה הרי אריות הם לפניך ואתה שואל מהשועלים כמוני ודרך ענוה אמר כן:
חמי לך תלתא רחמין. שתוכל לסמוך עליהן שלא יזכו בהן אם תפקירן בפניהם ומשום שצריך להפקיר בפני ג' והפקר לפניהן ותחזור ותזכה בעצמך בהן:
קפודקאי דציפורין. אנשי קפודקיא שהיו דרים בציפורין ובאו ושאלו לר' אימי בשביל שאין לנו כאן אוהב ולא שואל בשלומינו שמחזיקין אותנו כגרים ביניהן והיך צריכין אנחנו למיעבד שמתיראין אנו אם נפקיר יזכו הן מיד בהן ואמר להן כשתראו הרגל צלולה מן השוק שאין בני אדם מצוין תוציאו הפירות להשוק ותפקירו ובזה אתם יוצאים שהרי מ''מ ההפקר בשוק הוא ותחזרו ותזכו בהן בעצמיכם:
גמ' מתני' דקתני אוכלין על הטפיחין דר' יוסי היא דתני בתוספתא (פרק ז') אין אוכלין וכו' שבעכו ששם היו מצויין:
רִבִּי חַגַּיי מַפְלַג לָהּ צְלוּחִיִין צְלוּחִיִין. רִבִי אֶלְעָזָר מַפְלַג לָהּ צְלוּחִיִין צְלוּחִיִין. רִבִי חִזְקִיָּה סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לֵיהּ זָכִיתִי בְּהֵן אוֹצָרָה. אָמַר לֵיהּ צוֹר לִי אִילֵּין פְּרִיטַייָא גַּבֵּיךְ אָמַר לֵיהּ הֲרֵי מְקוֹמָן מוּשְׂכָּר לִי. אָמַר לֵיהּ לֹא כֵן אַפַּקְתָּךְ חֲזֹר וְזָכִיתָה בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפלג לה צלוחין צלוחין. היה מחלק השמן או היין צלוחית צלוחית לכל מי שראה לפניו וכן היה נוהג ר''א:
זכיתי בהן אוצרה. אוצר אחד של פירות שהופקר ואני זכיתי בו וא''ל ר' ירמיה צור לי אילין פריטייא גבך תשמור לי אלו הפרוטות שאני נותן לך ולאחר שקיבלן ממנו א''ל הרי מקומן של אותן הפירות שזכית בהן יהו מושכרין אצלי באותן הפרוטות שקיבלת ממני ועכשיו זוכה אני בהן ע''י שכירות מקומן וחזר ואמר לו לא כן אפיקתך ראה וכי לא הוצאתיך מהזכות שזכית בהן ולך ותחזור ותזכה בהן פעם אחרת וללמדו נתכוין על שהיה מתפאר שזכה מן ההפקר והראה לו שהיה יכול להוציאן מידו ע''י תחבולה זו:
לֹא נִמְצָא מְאַבֵּד אוֹכְלֵי בְהֵמָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹכְלֵי בְהֵמָה לָאָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר בִּקְדוּשַׁת שְׁבִיעִית בְּבִיעוּר וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא נמצא מאבד אוכלי בהמה. אמתני' פריך מאימתי נהנין ושורפין וכו' הא מאבד אוכלי בהמה ומשני תיפתר באוכלי בהמה לאדם כלומר דמיירי לצורך האדם והותר ליהנות באוכלי בהמה לאדם:
א''ר מנא. דלא היא דתיפתר שהוא נוהג בו קדושת שביעית וכן בביעור ומשתרד רביעה שניה במוצאי שביעית זמן ביעורו של תבן הוא ולית ש''מ כלום דהותר לאבד אוכלי בהמה בשביל צורך האדם:
משנה: 26b הַמְּלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים עַד שֶׁיָּבֵשׁ הַמָּתוֹק. וְהַמְגַּבֵּב בְּיָבֵשׁ עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים עַד שֶׁיִישְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. וְהַמְגַּבֵּב יָבֵשׁ עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בְּכוּלָּם עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. כְּיוֹצֵא בוֹ הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. הַמּוֹדֵר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עַד אֵימָתַי נִכְנָסִין עֲנִייִם לְפַרְדֵיסוֹת עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. עַד אֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המלקט עשבים לחים. יכול הוא ללקטן ולאוכלן עד שייבש המתוק וזהו כדפרישית לעיל (ריש פ''ג) דקאמר בגמרא מתוק פקועה והן הסדקין שבבקעה וכשהמטר יורד מתמלאין מים ואינן מתייבשין אלא לאחר זמן וע''ד מתקו לו רגבי נחל:
והמגבב ביבש. לקיטה ביבש נקרא מגבב על שם שהיבש נקרא גבבא:
עד שתרד רביעה שניה. במוצאי שביעית והיא בשנה בינונית בכ''ג במרחשוון ומכאן ואילך חייב לבער. עד שיישרו מאביהן. עד שינשרו ויפלו מהענפים שהן אביהן:
ור''ע אומר בכולן. בין לחים בין יבישים זמנן עד שתרד רביעה שניה ואין הלכה כר''ע:
מתני' עד אימתי נכנסים עניים לפרדיסות. במוצאי שביעית כדי לאסוף פירות שביעית:
עד אימתי נהנין ושורפין וכו'. לפי שבשביעית אסור לשרוף תבן וקש שלה מפני שהוא ראוי למאכל בהמה ובמוצאי שביעית משתרד רביעה שניה נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית:
הלכה: רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן עֲלֵי קָנִים אֶלָּא עֲלֵי גְפָנִים. עֲלֵי קָנִים אֵין לָהֶן בִּיעוּר. וְתַנֵּי כֵן עֲלֵי קָנִים וְעֲלֵי הָאוֹג וַעֲלֵי חָרוּבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר מִפּנֵי שֶׁאֵין מִינָן כָּלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לית כאן עלי קנים. סמי מכאן עלי קנים ותני עלי גפנים בלחוד דלעלי קניס אין להן ביעור ותני בתוספתא (פ''ה) כן עלי קנים וכו' לפי שהן קשות ואינן נובלות וכלות וכל דבר המתקיים אין לו ביעור:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי אָמַר עַד הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' זעירא בעי. גרסי' להא בנדרים (פ''ח בהל' ה') על המתני' דקתני נמי התם האומר עד הגשמים או עד שיהו הגשמים מסתמא דעתו עד הרביעה השניה שאינה מוקדמת כל כך כמו הראשונה ולא מאוחרת כמו השלישית ובעי ר''ז אם אמר עד הגשם מהו לאיזה זמן גשם נתכוין ופשיט לה שאסור עד שירד הגשם אחר כלומר גשם האחרון והיינו רביעה שלישית:
תַּמָּן תַּנִּינָן הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְּזִירִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר רִבִי בָּא בַר מָמָל בָּעֵי אָמַר הֲרֵי עָלַי עֵץ מֵבִיא גִיזֶר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר מַתְנִיתָא אָמַר כֵּן שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. דְּתַנִּינָן שְׁנַיִם בְּיָדָן שְׁנִֵי גְזִירֵי עֵצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר הרי עלי עץ. אם מביא גיזר אחד או שני גיזרי עצים דחדא מילתא היא:
מתני' אמרה כן. דמביא גיזר אחד שכל אחד קרבן בפני עצמו הוא דתנן (בפ''ב דיומא) תמיד קרב בתשעה וכו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזרי עצים לפי שבין הערבים צריך להוסיף שני גיזרין ומדבעי שני כהנים אלמא כל גיזר קרבן בפני עצמו הוא:
תמן תנינן. (בפ''ו דשקלים) ואיידי דבעי לקמיה כגוונא דבעיא דר''ז מייתי לה הכא:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל דָּבָר שֶׁהוּא תָלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה וּשֶׁאֵינוֹ תָלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיָּֽרְדוּ בָּהֶן גְּשָׁמִים וְלֹא פָֽסְקוּ יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעָה שְׁנִייָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רְבִיעָה שֶׁהִיא רוֹבַעַת אֶת הָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל דבר שתלוי ברביעה. אם הדבר הנדור ממנו תלוי בגשמים עד שתרד רביעה שנייה ואם אינו תלוי בגשמים מסתמא לא נתכוון אלא עד שיגיע זמנה של רביעה ואע''פ שלא ירדו גשמים:
תני בתוספתא (סוף פ''ז):
יש בהן כדי רביעה שניה. כלומר יש בהן נמי כדי רביעה שניה דס''ל כר' יוסי דאמר התם רביעה ראשונה י''ז במרחשוון ושנייה בכ''ג ושלישית בר''ח כסלו ומי''ז עד כ''ג ז' ימים ובהן ב' רביעיות:
ולמה נקרא שמה רביעה על שהגשם רובע את הארץ:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה מִכֵּיוָן שֶׁתִּסְרַח מַה שֶׁבְּשָׂדֶה הוּתָּר מַה שֶׁבַּבַּיִת. תַּנֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲפִילוּ אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָסוּר עַד שֶׁיִּסְרַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שתסרח. על תבן וקש דמתני' קאי דמכיון שתסרח מה שבשדה והיינו משתרד רביעה שנייה הותר מה שבבית:
תני ר' הושעיא. ופליג אמתני' שאפילו לאחר ג' שנים אסור עד שיסרח ממש:
תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּטִיט. שָׁרִייָן בְּטִיט בָּטֵל וְהוּא שֶׁגְּבָלוֹ. תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ בְכָר. נְתָנוֹ בְכָר בָּטֵל וְהוּא שֶׁיָּשַׁן עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין שורין אותו בטיט. לפי שאינו בטל ומ''מ נפסד הוא:
שריו בטיט בטל והוא שגבלו. כצ''ל כלומר ואם שרה אותו בטל והוא שגבלו. ואינו נראה וניכר:
תבן של שביעית אין נותנין אותו בכר. מפני שלא ניתן ליהנות כך ואם נתנו בכר בטל הוא והרי הוא כמבוער והוא שיישן עליו דמתוך כך נתקלקל הוא ואינו ראוי למאכל בהמה:
תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית מַהוּ שֶׁיְּהֵא אָסוּר מִשּׁוּם סְפִחִין. רִבִּי לֵוִי צֶנַּבָּרָיָא שְׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא וְשָׁרָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וַאֲנָא דְלָא סָֽמְכִית עָלַי אִשְׁתְּאֵלִת לְאִילֵּין דְּבֵית כַּרְסָנָה וְאָֽמְרִין נָהֲגִין הֲוֵינָא כְּנַשִּׁין תֶּבֵן מִן עֲרוּבָת שְׁמִיטְּתָא. וְכַד מְחַסְּרִין מַייתֵי מִן שׁוּרַיָּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה מִתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא מוּתָּר. דְּתַנֵּי הַצַּבָּעִין וְהַפַּטָּמִין לוֹקְחִין מוּרְסָן מִכֵּל מָקוֹם וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימוֹר אֲפִילוּ מִן הֶחָשׁוּד. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוּ יוֹדֵעַ אִם חָשׁוּד הוּא. אִם אֵינוֹ חָשׁוּד הָא דָבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חָשׁוּד אָסוּר. אָמַר רִבִּי שַׁמַּאי מַתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא אָסוּר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן וּבַשְּׁבִיעִית וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְהֶקְדֵּשׁ אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו שיהא אסור משום ספיחין. אם גזרו עליו משום ספיחין כמו בשארי ספיחין או דילמא דלא נחשדו עוברי עבירה על התבן:
ואנא דלא סמכית עלי. להתיר ושאלתי לאלו דבית ברסנא ואמרו שהיו נוהגין להחמיר על עצמן והיו אוספין תבן מערב שביעית לצורכן ואם היה חסר להן היו מביאין ממה שנדבק בחומה של טיט ולא היו נהנין מתבן של שביעית משום גזירת ספיחין:
מתניתא. מהברייתא דהתוספתא שמענו שהוא מותר ולא גזרו עליו דתני בתוספתא (פ''ה) הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מ''מ דלא נחשדו על הפסולת וה''ה על התבן:
ר' ירמיה וכו'. כדאמר לעיל בפ' דלעיל (בהלכה ב') ושם מפורש:
א''ר שמאי הא ממתני' דתרומות שמענו שהוא אסור דתני תמן (בפ''י) ובשביעית וכו' אלמא קדושת שביעית חלה גם על העץ וה''ה לתבן דנחשב כמו התבואה עצמה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source