Vayedaber

הָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. רַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר בְּמַלְוֶה הַדָּבָר תָּלוּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דר''מ היא דר''מ אמר במלוה הדבר תלוי. האי מילתא איתא בהאי תלמודא (בפ''ד דכתובות בהלכה ב') דגריס התם על המתני' עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין רש''א אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ומפרש בגמרא רש''א במגבה הדבר תלוי כלומר משעה שהיא גובה הדבר תלוי שיהו של אב להורישו לבניו ורבי אומר בעמידת ב''ד הדבר תלוי ורבי היינו ר''מ דהוא הת''ק ובר פלוגתי' דר''ש ומסיים ואזיל ר''ש עביד לה כמעשה ב''ד ורבנן עבדין לה כמלוה על דעתיה דר''ש אין השביעית משמטתה על דעתון דרבנן השביעית משמטתה. כלומר דר''ש עושה הקנס כשאר פסק דין דלא הוי ממון להורישו לבניו עד שעת הגבייה ואין השביעית משמטתה כשאר מעשה ב''ד דאין משמטין והת''ק משוה להקנס כמלוה ומשעת העמדה בדין הוי כמלוה מן התורה עליו והשביעית משמטתה משעת העמדה בדין כשאר מלוה. והיינו נמי דקאמר הכא דר''מ היא והיינו ת''ק דר''ש התם ומשום דקשיא ליה לרב מאי איצטריך למיתנינהו דאינן משמטין הא כל בעל משה ידו כתיב ואין הקנס משה ידו הלכך מוקי להמתני' כר''מ דאמר במלוה הדבר תלוי וכלומר דהשתא לדיוקא אצטריך דהא דתני אין משמטין בשלא זקפן במלוה והיינו עד שלא עמד בדין אבל משעמד בדין הוי כמלוה עליו ומשמטתן השביעית:

29a תַּנֵּי שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתֵיי. מַהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתֵיי שְׁמוּאֵל אָמַר בְּמַלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָאַל רַב יְהוּדָה וְאָמַר טַעֲמָא קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁבַע וְלֹא הִיא שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים וְהוּא לֹא יִגְבֵּינוֹ לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא הִיא שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה שֶׁלֹּא תֹאמַר כָּל שֵׁשׁ שָׁנִים שָׂדֵהוּ לְפָנַי כַּרְמוֹ לְפָנַי וּלְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנַים בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים וְהוּא לֹא יִגְבֵּינוֹ לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר קָֽרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לפום כן צריך מימר וכו'. דכלפי תלונתו אמרה התורה כך שלא תאמר קרבה שנת השבע ואסור אני בעבודת שדה וכרם וקרבה שנת השמיטה על תלונת מהשמט כספים קאי והשתא לא גמרינן מהכא מידי להא דלעיל:

אשכח תני ר' ישמעאל. שינויא היא כלומר רב דלא דריש למילתיה מהאי קרא כהאי ברייתא ס''ל דאשכחן דדריש ליה ר' ישמעאל לדרשה אחריתא:

שלא תאמר כל שש שנים הריני יכול לפרנס את עצמי מכרמי ומשדי אשר לפני ולאחר שש שנים שאסור אני בעבודת שדה וכרם ואתה אומר לי שג''כ בהשמט כספים הוא ולא אגבה חובי מהלוין וא''כ במה אתפרנס בשנה השביעית:

תני ל' יום לא איתי כדמפרש ואזיל שהלואה שהיא בסתם לא יש בה תביעה עד לאחר ל' יום עאל רב יהודה לבית המדרש ואמר טעמא דכתיב קרבה וגו':

שלא תאמר כל ל' יום וכו'. כלומר אם אני מלוה לו קודם השמיטה ל' יום איני רשאי לתובעו בלאו הכי דסתם הלואה ל' יום וכשיעברו הל' יום יגיע השמיטה והיא בהשמטת כספים ונמצא שלא אגבנו כלל ויהיה עם לבבך בליעל ולא תתן לו וגו' נתון תתן לו:

לפום כן צריך מימר וכו' דלהכי כתבה התורה כפל ללמדנו זה דסתם הלואה ל' יום:

ולא כן א''ר בא וכו'. כלומר דפריך אי דמוקמינן לקרא בהכי אם כן קשיא להא דקאמר רב לעיל אמאי קאמר סתמא ולא יליף ליה בהדיא מהאי קרא שהרי אם הלוהו ל' יום קודם השמיטה הוי כאילו בתחילה הלוהו על מנת שלא לתובעו שכל ל' יום אינו רשאי לתובעו ואח''כ יגיע השמיטה ואמרה התורה דמשמטת ואפי' הלואה כי הך שלא היתה בכלל תביעה. א''נ כמו לימא מסייע ליה לרב מיתפרשא והיינו הך:

וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֵילּוּ גִּזְרֵי דִינִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גיזרי דינין. פסקי דינין שאמרו חייב אתה ליתן לו:

פְּשִׁיטָה דָא מִילְתָא מִלְוָה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית כַּפְרָנִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. כַּפְרָנִית שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוָה מְשַׁמֶּטֶת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן לֹא צוֹרְכָה דְלֹא מִלְוָה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית כַּפְרָנִית גּוֹבֶה. [כַּפְרָנִית שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוָה] גּוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא צורכה דלא כפרניית שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית כצ''ל. וכך הוא בגיטין (פרק ה בהלכה א') דגרסי' נמי להא כלומר לא צריכה דקמיבעיא ליה אלא הא מי נימא דהאי כפרנית שנעשית מלוה במילתא קמייתא קיימא ונגבית בבינונית כמו דהויא כשאר מלוה לענין שמיטה או דילמא דהוי ליה כנמחל שעבודו הראשון ומוקמינן אד''ת ואינו גובה אלא מזיבורית ולא איפשטא:

ר' ירמיה בעי אם למידת הדין כן. כלומר אלא הא דקמבעיא ליה אם לכל הדין כן ולענין גבייה נמי ממה לגבות ג''כ אמרינן הכי כדמסיים ואזיל:

כפרנית שנעשית מלוה. כלומר וכן לאידך גיסא אם בתחלה כפר בו ואח''כ הודה לו או שבאו עדים והשתא נעשית מלוה קודם השמיטה בהא נמי פשיטא לן דמשמטת היא כשאר מלוה בשלא כתבו לו ב''ד פסק דין:

פשיטא דא מילתא מלוה שנעשה כפרנית. שתבעו קודם השמיטה וכפר בו והגיע השמיטה והוא עודנו בכפירתו ולאחר השמיטה הודה לו או שבאו עדים והעידו שחייב הוא לו הא ודאי פשיטא לן דאינה משמטת דבשעת השמיטה לא קרינן ביה לא יגוש שהרי כפר בו:

הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילוּ עַל הַמַּחַט. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶיךָ. פְּרָט לְמָה שֶׁיֵּשׁ לְאָחִיךָ תַּחַת יָדֶיךָ. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶיךָ וְלֹא הַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואשר יהיה לך וכו'. טעמא דמשכון ומוסר שטרותיו מפרש כדפרי' במתני' ומשכין יליף מדכתיב את אחיך תשמט ידיך פרט וכו' ומוסר שטרותיו לב''ד מאשר יהיה לך קדריש פרט ליה דלא אתה הוא הגובה אלא הב''ד:

אפי' על המחט. הלוה לו הרבה משמט הוא את כל החוב משום דס''ל לשמואל דאם אבד המחט אבד הכל הילכך הויא ליה נמי כמשכון על כל החוב לענין שמיטה:

משנה: 29b פְּרוֹזְבּוֹל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעוֹבְרִין עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר בִּלְבָֽבְךָ בְּלִיַּעַל לֵאמוֹר וגו'. הִתְקִין הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל. זֶהוּ גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוֹל מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּייָנִים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאַגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה וְהַדַּייָנִים חוֹתְמִין לְמַטָּן אוֹ הָעֵדִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' פרוזבול המוקדם כשר. כדמפרש טעמא בגמ' מפני שהוא מרע כחו של המלוה לפי שאין הפרוזבול מועיל אלא להחוב שלפניו שהוא מוסר להב''ד ואינו משמט החוב ולא למה שהלוה לו לאחר כתיבת הפרוזבול ונמצא אם הפרוזבול היה כתוב בניסן והקדים זמנו בתוכו לומר שנכתב באדר אם כן אינו מועיל אלא להלואה שהיא קודם אדר ולא להלואה שהיא לאחר אדר דאותה נשמטת והמאוחר פסול מפני שמייפה כחו של מלוה שלא כדין שהרי אם מסר להב''ד בניסן ונכתב בו זמנו מאוחר שהוא באייר ונמצא כל הלואה שהיא עד אייר אינה נשמטת וזהו שלא כדין שהרי בניסן הוא נכתב כשמסר לפני הב''ד ואינו מועיל להלואה שהיא אחר המסירה לב''ד:

שט''ח המוקדמין. שלוה ממנו בניסן והקדים לכתוב זמנו בתשרי שלפניו:

פסולין. לפי שטורף מהלקוחות של תשרי עד ניסן שלא כדין וקנסו רבנן שלא יטרוף מהלקוחות כלל ואפי' מאותן שלקחו מהלוה מניסן ואילך אבל מבני חורין של הלוה גובה הוא:

והמאוחרין כשרין. שעומד בניסן וכותב הזמן הלואה בתשרי שלאחריו וא''כ הוא מורע כחו של המלוה נגד הלקוחות שמניסן ועד תשרי ולפיכך כשרין:

אחד לוה מחמשה כותבין פרוזבול לכאו''א. מן המלוין לפי שהמלוה הוא שמוסר להב''ד וצריך כל מלוה ומלוה לפרוזבול בפ''ע אבל חמשה לוין ממלוה אחד דיו כשמוסר כל חובותיו להב''ד וא''צ אלא פרוזבול אחד לכל הלוין:

מתני' אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. שיש לו קרקע להלוה דאז חשיב הוא כגבוי במסירת חובו להב''ד:

אם אין לו. להלוה מזכה הוא המלוה להלווה בתוך שדהו כל שהוא וסגי בכך משום דקרקע כל שהוא ראוי לגבות בה כל חובו דגבי והדר גבי ואע''ג דחוב הוא ללוה תקנת חכמים הוא דכל דהו כותבין פרוזבול:

היתה לו להלוה שדה ממושכנת בעיר משל אחרים כותבין עליה דהשתא הויא כשלו:

על נכסי אשתו. נכסי מלוג שלה לפי שמשועבדין הן לו לפירות:

על נכסי אפוטרופין. שלוו לצורך היתומין ואין להן קרקע כותבין על נכסי האפוטרופין וכן הלכה דליכא מאן דפליג עליה:

מתני' כוורת דבורים וכו'. בגמ' מפרש דלא פליגי אלא כשמונחת ע''ג הקרקע ואינה מחוברת בטיט להקרקע:

הרי היא כקרקע. לענין שיש לה דין קניית קרקע שנקנית בכסף וכו' כשאר הקרקע:

וכותבין עליה פרוזבול. אם יש להלוה כוורת דבורים וקמ''ל דאע''פ שאין המקום שעומד עליו הכוורת של הלוה אלא שהעמידה בתוך שדה של אחר שלא בידיעתו מ''מ כותבין לפי שהכוורת עצמה נחשבת כקרקע:

ואינה מקבלת טומאה במקומה. כקרקע שאינה מקבלת טומאה דסד''א להחמיר בטומאה הואיל והיא מיטלטלת קמ''ל:

והרודה ממנה. דבש בשבת חייב כדדריש בגמ' דכתיב ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב:

וחכ''א וכו'. והלכה כחכמים והרודה דבש בשבת אסור הוא משום שבות כחכמים דברייתא בפ' המצניע (דף צה):

מתני' המחזיר חוב בשביעית. כלומר חוב שעברה עליו שביעית ואף על פי כן מחזיר לו זה צריך שיאמר לו המלוה משמט אני וכבר נפטרת ממני:

אמר ליה הלוה אף עפ''כ אני רוצה ליתן לך יקבל הימנו שנא' וזה דבר השמיטה בדיבור שאמר משמט אני יוצא הוא ידי חובתו ואחר כך כשיאמר לו אף על פי כן אני רוצה ליתן לך ולא משום החוב אלא בתורת מתנה יקבל הימנו:

כיוצא בו וכו'. וזה דבר הרוצח. שצריך שיאמר בתחלה רוצח אני ואם אמרו לו אעפ''כ אז יקבל מהן:

מתני' פרוזבול אינו משמט. פרוז ל' תקנה פורסא דמילתא בול עשירים ושברתי את גאון עוזכם אלו בולאות שביהודה כלומר תקנה לעשירים שלא יעברו על הכתוב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונקרא ג''כ פרוסבוטי בוטי הן העניים שהוא ג''כ תקנה לעניים שימצאו להלוות להם וקאמר בגמרא דהואיל והשמטת כספים בזמן הזה דרבנן היה כח ביד הלל לתקן תקנת פרוזבול:

מתני' זהו גופו של פרוזבול. גוף הנוסח שלו איש פ' ופ' הדיינים וכו' הא דנקט תרי לאשמעינן דסגי בב''ד של שנים:

והדיינים חותמין למטה או העדים. להכי קתני הדיינים או העדים לאשמעינן דהעד נעשה דיין הואיל ומדרבנן היא ובמידי דרבנן העד נעשה דיין:

הלכה: מִיכָּן סָֽמְכוּ לִפְרוֹזְבּוֹל שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וּפְרוֹזְבּוֹל דְּבַר תּוֹרָה. כְּשֶׁהִתְקִין הִלֵּל סָֽמְכוּהוּ לִדְבַר תּוֹרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מיכן סמכו וכו' בספרי פ' ראה דריש להא דלעיל ואשר יהיה לך וכו' ולא המוסר שטרותיו לב''ד מיכן אמרו הלל התקין פרוסבול:

ופריך וכי פרוזבול דבר תורה דאמרת מכאן אמרו ומשני דה''ק כשהתקין הלל סמכוהו לד''ת על הכתוב הזה דכמו דהתורה מיעטה להמוסר שטרותיו לב''ד ה''נ נתקין לפרוסבול שאם בתחלה מסר החוב בלבד להב''ד דגם כן אינו משמט:

אָמַר רִבִּי חוּנָא קַשִּׁייְתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כְּמָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת [מִדִּבְרֵיהֶם נִיחָא שֶׁיְּתַקֵּן הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל בְּרַם מָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת] מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהִלֵּל מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי מִשָּׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל לֹא נִפְטְרוּ מִן הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה [מִשּׁוּם דְּחוֹבַת הַגּוּף הֵן]. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֶגֶת דְּבַר תּוֹרָה הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֶגֶת מִדִּבְרֵיהֶן הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם. תַּמָּן אָֽמְרִין אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת דְּבַר תּוֹרָה מוֹדֶה בִשְׁמִיטָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן. דְּתַנֵּי וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. רִבִּי אוֹמֵר שְׁנֵי שְׁמִיטִּין הַלָּלוּ שְׁמִיטָּה וְיוֹבֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שְׁמִיטָה נוֹהֶגֶת דְּבַר תּוֹרָה. פָּֽסְקוּ יוֹבֵילוֹת שְׁמִיטָּה נוֹהֶגֶּת מִדִּבְרֵיהֶן. אֶימָתַי פָּֽסְקוּ יוֹבֵילוֹת [כָּל] יוֹשְׁבֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְבֶיהָ עָלֶיהָ לֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ עָלֶיהָ אֲבָל הָיוּ מְעוּרְבָבִין שֵׁבֶט יְהוּדָה בְבִנְיָמִין וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה יָכוֹל יְהוּ הַיּוֹבֵלוֹת נוֹהֲגִין. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹשְׁבֶיהָ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּיוָן שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה בָּֽטְלוּ הַיּוֹבֵלוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כמ''ד מעשרותיו ד''ת. בזמן בית שני ופלוגתא היא לעיל (בפ''ו בהלכה א') והשתא להאי מ''ד דס''ל דכל המצוות התלויות בארץ היו נוהגות מד''ת בבית שני קשיא והלל מתקין על דבר תורה:

א''ר יוסי. ומאי קשיא ליה וכי משעה שגלו לא נפטרו וגו' ואכתי לא אסיק ר' יוסי למילתיה עד דאקשי ליה ואמאי קרית לה להשמט' כספים מצוה התלויה בארץ הרי חובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח''ל דבר תורה:

חזר ר' יוסי ואמר. דהכי קאמינא דמשעה שגלו נפטרו ממצוות התלויות בארץ ואח''כ אע''פ שחזרו בבית שני לא היו נוהגות אלא מדבריהם והשתא דרשינן מקרא דכפל וזה דבר השמטה שמוט דבשתי שמיטות הכתוב מדבר בשעה וכו' וס''ל לר' יוסי דהאי דהלל לא מיתוקמא אלא כמ''ד לעיל דכל מצות התלויות בארץ לא נהגו בבית שני אלא מדבריהם:

תמן. בבבל אמרין. שאפי' כמ''ד מעשרות מד''ת בבית שני מודה הוא בשמיטה שהיא מדבריהן וכדדריש רבי וזה דבר השמיטה וכו':

אימתי פסקו היובלות. וקאמר דלכל יושביה כתיב ומשמע בזמן שיושבין עליה ולא בזמן שגלו מתוכה ואע''פ שחזרו:

ת''ל יושביה לכל יושביה. מדמצי למיכתב ליושביה וכתב לכל יושביה דרשינן מיושביה פרט למעורבבין ואין כל שבט ושבט ניכר בפ''ע דאין זה מיושבין עליה כתקונן ומלכל דרשינן בזמן שכל יושביה עליה ולא מקצתן נמצאת אומר משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהיו בעבר הירדן בטלו היובלות שאין כל יושביה על הארץ שניתן לכולן ואפי' בבית ראשון לא היה היובל נוהג לאחר שגלו אלו השבטים:

רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה וַאֲפִילוּ נְתוּנִּין בְּרוֹמֵי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ואפי' נתונין ברומי. אינו צריך שיהא לפני הבית דין אלא אפי' הן במקום רחוק מוסר להם ע''י הכתב:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן שְׁלֹשָׁה שֶׁדָּנוּ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן חוֹתְמִין בִּשְׁנַיִם וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁחָתַמְנוּ בִשְׁנָיַם דָּנַנּוּ בִשְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וְהַדַּייָנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה אוֹ הָעֵדִים. וּלְמֵידִין מִידַּת הַדִּין מִפְּרוֹזְבּוֹל. אַשְׁכָּח תַּנֵּי הוּא מִידַּת הַדִּין לָמַד מִפְּרוֹזְבּוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולמדין מדת הדין מפרוזבול. בתמיה דילמא שאני פרוזבול דאינו אלא מסירת דברים בעלמא אבל היאך נלמד דין ממש ממנו:

חותמין בשנים ואומרים אע''פ וכו'. כדי שלא יאמרו בשנים ישבו בתחלה לדון וגרסי' להא בסוף (פ''ה) דסנהדרין:

מתני' אמרה כן. מהמתני' שמענו כרבנן דתמן דקתני ברישא הדיינים שבמקום פלוני משמע שבפני ב''ד של שלשה הוא מוסר דבריו וקתני והדיינין חותמין למטה או העדים ש''מ שאע''פ שבתחלה מסר דבריו לפני הב''ד של ג' סגי בחתימת שנים וה''נ בשלשה שדנו כן:

אֵין לוֹ קַרְקַע וּלְחַייָבִין לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. הֵיךְ עֲבִידָא רְאוּבֵן חַייָב לְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי חַייָב לִרְאוּבֵן. רְאוּבֵן אֵין לוֹ קַרְקַע וְלֵוִי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין לְשִׁמְעוֹן עַל נְכָסָיו שֶׁל לֵוִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין. מצינו דתני בברייתא דלמדין שאר דיני ממונות מפרוזבול כדלקמיה:

אין לו קרקע וכו'. תוספתא היא (בפ''ח) לפי שאין כותבין פרוזבול אא''כ יש קרקע להלוה כדתנן לקמן ואם אין להלוה קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין לו פרוזבול כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' וטעמא דלוי הלוה של ראובן משועבד הוא לשמעון כאלו הוא לוה שלו וכך היא בדיני ממונות אלמא דדין פרוזבול ושאר דיני ממונות דין אחד להם:

משנה: פְּרוֹזְבּוֹל הַמּוּקְדָּם כָּשֵׁר וְהַמְּאוּחָר פָּסוּל. שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין פְסוּלִין וְהַמְּאוּחָרִין כְּשֵׁרִין. אֶחָד לֹוֶוה מֵחֲמִשָּׁה כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. חֲמִשָּׁה לֹוִוין מִן אֶחָד אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא פְּרוֹזְבּוֹל אֶחָד לְכוּלָּן. אֵין כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל אֶלָּא עַל הַקַּרְקַע אִם אֵין לוֹ מְזַכֶּה הוּא בְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כָּל שֶׁהוּא. הָֽיְתָה לוֹ שָׂדֶה מְמוּשְׁכֶּנֶת בָּעִיר כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל. רִבִּי חוּצְפִּית אוֹמֵר כּוֹתְבִין לְאָדָם עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. וְלִיתוֹמִין עַל נִכְסֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין. כַּוֶורֶת דְּבוֹרִים. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֲרֵי הִיא כְקַרְקַע וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בַּשַּׁבָּת חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵינָהּ כְקַרְקַע וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וּמְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית אוֹמֵר לוֹ מְשַׁמֵּט אָנִי. אם אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵּן יְקַבֵּל הִימֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה. כְּיוֹצֵה בּוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ. יֹאמַר לָהֶן רוֹצֵחַ אָנִי אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵּן יְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שט''ח המוקדמין. שלוה ממנו בניסן והקדים לכתוב זמנו בתשרי שלפניו:

מתני' אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. שיש לו קרקע להלוה דאז חשיב הוא כגבוי במסירת חובו להב''ד:

היתה לו להלוה שדה ממושכנת בעיר משל אחרים כותבין עליה דהשתא הויא כשלו:

על נכסי אשתו. נכסי מלוג שלה לפי שמשועבדין הן לו לפירות:

מתני' כוורת דבורים וכו'. בגמ' מפרש דלא פליגי אלא כשמונחת ע''ג הקרקע ואינה מחוברת בטיט להקרקע:

הרי היא כקרקע. לענין שיש לה דין קניית קרקע שנקנית בכסף וכו' כשאר הקרקע:

ואינה מקבלת טומאה במקומה. כקרקע שאינה מקבלת טומאה דסד''א להחמיר בטומאה הואיל והיא מיטלטלת קמ''ל:

וחכ''א וכו'. והלכה כחכמים והרודה דבש בשבת אסור הוא משום שבות כחכמים דברייתא בפ' המצניע (דף צה):

כיוצא בו וכו'. וזה דבר הרוצח. שצריך שיאמר בתחלה רוצח אני ואם אמרו לו אעפ''כ אז יקבל מהן:

מתני' זהו גופו של פרוזבול. גוף הנוסח שלו איש פ' ופ' הדיינים וכו' הא דנקט תרי לאשמעינן דסגי בב''ד של שנים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source