Vayedaber

הלכה: מִיכָּן סָֽמְכוּ לִפְרוֹזְבּוֹל שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וּפְרוֹזְבּוֹל דְּבַר תּוֹרָה. כְּשֶׁהִתְקִין הִלֵּל סָֽמְכוּהוּ לִדְבַר תּוֹרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ופריך וכי פרוזבול דבר תורה דאמרת מכאן אמרו ומשני דה''ק כשהתקין הלל סמכוהו לד''ת על הכתוב הזה דכמו דהתורה מיעטה להמוסר שטרותיו לב''ד ה''נ נתקין לפרוסבול שאם בתחלה מסר החוב בלבד להב''ד דגם כן אינו משמט:

גמ' מיכן סמכו וכו' בספרי פ' ראה דריש להא דלעיל ואשר יהיה לך וכו' ולא המוסר שטרותיו לב''ד מיכן אמרו הלל התקין פרוסבול:

משנה: 29b פְּרוֹזְבּוֹל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעוֹבְרִין עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר בִּלְבָֽבְךָ בְּלִיַּעַל לֵאמוֹר וגו'. הִתְקִין הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל. זֶהוּ גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוֹל מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּייָנִים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאַגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה וְהַדַּייָנִים חוֹתְמִין לְמַטָּן אוֹ הָעֵדִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

על נכסי אשתו. נכסי מלוג שלה לפי שמשועבדין הן לו לפירות:

מתני' פרוזבול המוקדם כשר. כדמפרש טעמא בגמ' מפני שהוא מרע כחו של המלוה לפי שאין הפרוזבול מועיל אלא להחוב שלפניו שהוא מוסר להב''ד ואינו משמט החוב ולא למה שהלוה לו לאחר כתיבת הפרוזבול ונמצא אם הפרוזבול היה כתוב בניסן והקדים זמנו בתוכו לומר שנכתב באדר אם כן אינו מועיל אלא להלואה שהיא קודם אדר ולא להלואה שהיא לאחר אדר דאותה נשמטת והמאוחר פסול מפני שמייפה כחו של מלוה שלא כדין שהרי אם מסר להב''ד בניסן ונכתב בו זמנו מאוחר שהוא באייר ונמצא כל הלואה שהיא עד אייר אינה נשמטת וזהו שלא כדין שהרי בניסן הוא נכתב כשמסר לפני הב''ד ואינו מועיל להלואה שהיא אחר המסירה לב''ד:

שט''ח המוקדמין. שלוה ממנו בניסן והקדים לכתוב זמנו בתשרי שלפניו:

פסולין. לפי שטורף מהלקוחות של תשרי עד ניסן שלא כדין וקנסו רבנן שלא יטרוף מהלקוחות כלל ואפי' מאותן שלקחו מהלוה מניסן ואילך אבל מבני חורין של הלוה גובה הוא:

והמאוחרין כשרין. שעומד בניסן וכותב הזמן הלואה בתשרי שלאחריו וא''כ הוא מורע כחו של המלוה נגד הלקוחות שמניסן ועד תשרי ולפיכך כשרין:

אחד לוה מחמשה כותבין פרוזבול לכאו''א. מן המלוין לפי שהמלוה הוא שמוסר להב''ד וצריך כל מלוה ומלוה לפרוזבול בפ''ע אבל חמשה לוין ממלוה אחד דיו כשמוסר כל חובותיו להב''ד וא''צ אלא פרוזבול אחד לכל הלוין:

מתני' אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. שיש לו קרקע להלוה דאז חשיב הוא כגבוי במסירת חובו להב''ד:

אם אין לו. להלוה מזכה הוא המלוה להלווה בתוך שדהו כל שהוא וסגי בכך משום דקרקע כל שהוא ראוי לגבות בה כל חובו דגבי והדר גבי ואע''ג דחוב הוא ללוה תקנת חכמים הוא דכל דהו כותבין פרוזבול:

היתה לו להלוה שדה ממושכנת בעיר משל אחרים כותבין עליה דהשתא הויא כשלו:

על נכסי אפוטרופין. שלוו לצורך היתומין ואין להן קרקע כותבין על נכסי האפוטרופין וכן הלכה דליכא מאן דפליג עליה:

מתני' כוורת דבורים וכו'. בגמ' מפרש דלא פליגי אלא כשמונחת ע''ג הקרקע ואינה מחוברת בטיט להקרקע:

הרי היא כקרקע. לענין שיש לה דין קניית קרקע שנקנית בכסף וכו' כשאר הקרקע:

וכותבין עליה פרוזבול. אם יש להלוה כוורת דבורים וקמ''ל דאע''פ שאין המקום שעומד עליו הכוורת של הלוה אלא שהעמידה בתוך שדה של אחר שלא בידיעתו מ''מ כותבין לפי שהכוורת עצמה נחשבת כקרקע:

ואינה מקבלת טומאה במקומה. כקרקע שאינה מקבלת טומאה דסד''א להחמיר בטומאה הואיל והיא מיטלטלת קמ''ל:

והרודה ממנה. דבש בשבת חייב כדדריש בגמ' דכתיב ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב:

וחכ''א וכו'. והלכה כחכמים והרודה דבש בשבת אסור הוא משום שבות כחכמים דברייתא בפ' המצניע (דף צה):

מתני' המחזיר חוב בשביעית. כלומר חוב שעברה עליו שביעית ואף על פי כן מחזיר לו זה צריך שיאמר לו המלוה משמט אני וכבר נפטרת ממני:

אמר ליה הלוה אף עפ''כ אני רוצה ליתן לך יקבל הימנו שנא' וזה דבר השמיטה בדיבור שאמר משמט אני יוצא הוא ידי חובתו ואחר כך כשיאמר לו אף על פי כן אני רוצה ליתן לך ולא משום החוב אלא בתורת מתנה יקבל הימנו:

כיוצא בו וכו'. וזה דבר הרוצח. שצריך שיאמר בתחלה רוצח אני ואם אמרו לו אעפ''כ אז יקבל מהן:

מתני' פרוזבול אינו משמט. פרוז ל' תקנה פורסא דמילתא בול עשירים ושברתי את גאון עוזכם אלו בולאות שביהודה כלומר תקנה לעשירים שלא יעברו על הכתוב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונקרא ג''כ פרוסבוטי בוטי הן העניים שהוא ג''כ תקנה לעניים שימצאו להלוות להם וקאמר בגמרא דהואיל והשמטת כספים בזמן הזה דרבנן היה כח ביד הלל לתקן תקנת פרוזבול:

מתני' זהו גופו של פרוזבול. גוף הנוסח שלו איש פ' ופ' הדיינים וכו' הא דנקט תרי לאשמעינן דסגי בב''ד של שנים:

והדיינים חותמין למטה או העדים. להכי קתני הדיינים או העדים לאשמעינן דהעד נעשה דיין הואיל ומדרבנן היא ובמידי דרבנן העד נעשה דיין:

אָמַר רִבִּי חוּנָא קַשִּׁייְתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כְּמָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת [מִדִּבְרֵיהֶם נִיחָא שֶׁיְּתַקֵּן הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל בְּרַם מָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת] מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהִלֵּל מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי מִשָּׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל לֹא נִפְטְרוּ מִן הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה [מִשּׁוּם דְּחוֹבַת הַגּוּף הֵן]. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֶגֶת דְּבַר תּוֹרָה הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֶגֶת מִדִּבְרֵיהֶן הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם. תַּמָּן אָֽמְרִין אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר מַעְשְׂרוֹת דְּבַר תּוֹרָה מוֹדֶה בִשְׁמִיטָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן. דְּתַנֵּי וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. רִבִּי אוֹמֵר שְׁנֵי שְׁמִיטִּין הַלָּלוּ שְׁמִיטָּה וְיוֹבֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שְׁמִיטָה נוֹהֶגֶת דְּבַר תּוֹרָה. פָּֽסְקוּ יוֹבֵילוֹת שְׁמִיטָּה נוֹהֶגֶּת מִדִּבְרֵיהֶן. אֶימָתַי פָּֽסְקוּ יוֹבֵילוֹת [כָּל] יוֹשְׁבֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְבֶיהָ עָלֶיהָ לֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ עָלֶיהָ אֲבָל הָיוּ מְעוּרְבָבִין שֵׁבֶט יְהוּדָה בְבִנְיָמִין וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה יָכוֹל יְהוּ הַיּוֹבֵלוֹת נוֹהֲגִין. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹשְׁבֶיהָ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּיוָן שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה בָּֽטְלוּ הַיּוֹבֵלוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ת''ל יושביה לכל יושביה. מדמצי למיכתב ליושביה וכתב לכל יושביה דרשינן מיושביה פרט למעורבבין ואין כל שבט ושבט ניכר בפ''ע דאין זה מיושבין עליה כתקונן ומלכל דרשינן בזמן שכל יושביה עליה ולא מקצתן נמצאת אומר משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהיו בעבר הירדן בטלו היובלות שאין כל יושביה על הארץ שניתן לכולן ואפי' בבית ראשון לא היה היובל נוהג לאחר שגלו אלו השבטים:

אימתי פסקו היובלות. וקאמר דלכל יושביה כתיב ומשמע בזמן שיושבין עליה ולא בזמן שגלו מתוכה ואע''פ שחזרו:

תמן. בבבל אמרין. שאפי' כמ''ד מעשרות מד''ת בבית שני מודה הוא בשמיטה שהיא מדבריהן וכדדריש רבי וזה דבר השמיטה וכו':

חזר ר' יוסי ואמר. דהכי קאמינא דמשעה שגלו נפטרו ממצוות התלויות בארץ ואח''כ אע''פ שחזרו בבית שני לא היו נוהגות אלא מדבריהם והשתא דרשינן מקרא דכפל וזה דבר השמטה שמוט דבשתי שמיטות הכתוב מדבר בשעה וכו' וס''ל לר' יוסי דהאי דהלל לא מיתוקמא אלא כמ''ד לעיל דכל מצות התלויות בארץ לא נהגו בבית שני אלא מדבריהם:

א''ר יוסי. ומאי קשיא ליה וכי משעה שגלו לא נפטרו וגו' ואכתי לא אסיק ר' יוסי למילתיה עד דאקשי ליה ואמאי קרית לה להשמט' כספים מצוה התלויה בארץ הרי חובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח''ל דבר תורה:

כמ''ד מעשרותיו ד''ת. בזמן בית שני ופלוגתא היא לעיל (בפ''ו בהלכה א') והשתא להאי מ''ד דס''ל דכל המצוות התלויות בארץ היו נוהגות מד''ת בבית שני קשיא והלל מתקין על דבר תורה:

רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה וַאֲפִילוּ נְתוּנִּין בְּרוֹמֵי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ואפי' נתונין ברומי. אינו צריך שיהא לפני הבית דין אלא אפי' הן במקום רחוק מוסר להם ע''י הכתב:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן שְׁלֹשָׁה שֶׁדָּנוּ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן חוֹתְמִין בִּשְׁנַיִם וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁחָתַמְנוּ בִשְׁנָיַם דָּנַנּוּ בִשְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וְהַדַּייָנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה אוֹ הָעֵדִים. וּלְמֵידִין מִידַּת הַדִּין מִפְּרוֹזְבּוֹל. אַשְׁכָּח תַּנֵּי הוּא מִידַּת הַדִּין לָמַד מִפְּרוֹזְבּוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אמרה כן. מהמתני' שמענו כרבנן דתמן דקתני ברישא הדיינים שבמקום פלוני משמע שבפני ב''ד של שלשה הוא מוסר דבריו וקתני והדיינין חותמין למטה או העדים ש''מ שאע''פ שבתחלה מסר דבריו לפני הב''ד של ג' סגי בחתימת שנים וה''נ בשלשה שדנו כן:

ולמדין מדת הדין מפרוזבול. בתמיה דילמא שאני פרוזבול דאינו אלא מסירת דברים בעלמא אבל היאך נלמד דין ממש ממנו:

חותמין בשנים ואומרים אע''פ וכו'. כדי שלא יאמרו בשנים ישבו בתחלה לדון וגרסי' להא בסוף (פ''ה) דסנהדרין:

אֵין לוֹ קַרְקַע וּלְחַייָבִין לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. הֵיךְ עֲבִידָא רְאוּבֵן חַייָב לְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי חַייָב לִרְאוּבֵן. רְאוּבֵן אֵין לוֹ קַרְקַע וְלֵוִי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין לְשִׁמְעוֹן עַל נְכָסָיו שֶׁל לֵוִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין. מצינו דתני בברייתא דלמדין שאר דיני ממונות מפרוזבול כדלקמיה:

אין לו קרקע וכו'. תוספתא היא (בפ''ח) לפי שאין כותבין פרוזבול אא''כ יש קרקע להלוה כדתנן לקמן ואם אין להלוה קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין לו פרוזבול כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' וטעמא דלוי הלוה של ראובן משועבד הוא לשמעון כאלו הוא לוה שלו וכך היא בדיני ממונות אלמא דדין פרוזבול ושאר דיני ממונות דין אחד להם:

משנה: פְּרוֹזְבּוֹל הַמּוּקְדָּם כָּשֵׁר וְהַמְּאוּחָר פָּסוּל. שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין פְסוּלִין וְהַמְּאוּחָרִין כְּשֵׁרִין. אֶחָד לֹוֶוה מֵחֲמִשָּׁה כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. חֲמִשָּׁה לֹוִוין מִן אֶחָד אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא פְּרוֹזְבּוֹל אֶחָד לְכוּלָּן. אֵין כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוֹל אֶלָּא עַל הַקַּרְקַע אִם אֵין לוֹ מְזַכֶּה הוּא בְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כָּל שֶׁהוּא. הָֽיְתָה לוֹ שָׂדֶה מְמוּשְׁכֶּנֶת בָּעִיר כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל. רִבִּי חוּצְפִּית אוֹמֵר כּוֹתְבִין לְאָדָם עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. וְלִיתוֹמִין עַל נִכְסֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין. כַּוֶורֶת דְּבוֹרִים. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֲרֵי הִיא כְקַרְקַע וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בַּשַּׁבָּת חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵינָהּ כְקַרְקַע וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וּמְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית אוֹמֵר לוֹ מְשַׁמֵּט אָנִי. אם אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵּן יְקַבֵּל הִימֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה. כְּיוֹצֵה בּוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ. יֹאמַר לָהֶן רוֹצֵחַ אָנִי אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵּן יְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ.