זְרָעוֹ לְזֶרַע לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ מוּתָּר. זְרָעוֹ לְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ אָסוּר. זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית פְּשִׁיטָא זַרְעוֹ מוּתָּר יַרְקוֹ מַהוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה אָסוּר תַּנֵי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר מוּתָּר דְּבַר תּוֹרָה מָאן דְּאָמַר אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִדָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילוּ לְהַאֲכִיל אֶת בְּהֶמְתּוֹ יְהֵא אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר לֵיהּ לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ וְלֹא יְהֵא לוֹקֵט עַל אוֹמָן. אָמַר רִבִּי יוֹסָה בֵּי רִבִּי בּוּן אִם נֶעֶקְרָה הַגּוּמָא מוּתָּר וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר אָסוּר הָיָה לוֹקֵט וְנִמְצָא בְּתוֹכוֹ יֶרֶק מוּתָּר. כְּהָדָא בַּר נַשׁ עָאַל טָעוּן עֶשֶׂר מֵיסָרִין דְּלוּבִי מַעֲשֵׂר לְרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ לֹא תֵיעָבֵד כֵּן לֹא תְלַקֵּט אֶלָּא צוֹרְכָה דְלֹפַּצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ונמצא בתוכו ירק. בתוך הלקיטה של זרע נמצא גם מעט מן הירק מותר דלא אסרו ללקוט הירק אלא מפני מראית העין וכיון שהנמצא דבר מועט הוא לא גזרו:
כהדא. עובדא דשמעינן מינה דבדבר מועט לא הקפידו חכמים:
עשר מוסרין דלובי מעשר. עשרה איסורות ואגודות של לוף מעשר עשר עיקרין בכל אגודה ואגודה ובלוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית היה המעשה כדתנן לקמן (בפ''ה) שהתירו לעקור אותו בשביעית וזה הביא הרבה לפני ר' ירמיה וא''ל לא תו עבד כן לא תוסיף לעשות עוד כן:
לא תלקוט אלא צורכה דלפצה. כמו לפסה כלומר לצורך האילפס והקדרה לבשל בה לפעם אחת שלא התירו אלא מעט מעט:
אם נעקרה הגומא. כדרך שעושין כעין גומות בין שורה לשורה ואם נתקלקלה הגומא ואינו יכול לעמוד שם מותר ללקט אף על האומן:
ואפי' כמ''ד אסור היה לוקט. מה שמותר כגון שיש שם מה שזרע לזרע לפני ר''ה של שביעית דבזה הכל מותר ללקט בשביעית או אפי' זרע לזרע ולירק דהזרע מותר ללקט לד''ה:
ולא יהא לוקט על אומן. למ''ד מותר קאי אבל לא יהא לוקט אותו על השור' כסדר שצריך לשנות בשביעית אף בדברים שהתירו ללוקטן בשביעית אלא עומד מצד השורה ולוקט מעט מכאן ומעט מכאן:
א''ל לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו. כלומר מ''ש לבהמתו דמבעיא לך אם אמרינן דאסור הוא כפירות שביעית מפני מראית העין א''כ כדין פירות שביעית לכל מילי הוא ואף לבנו ולשלוחו לא יתן כמה שאסור ליתן להם שאר פירות שביעית כגון שהן חשודין על השביעית שאין מוסרין פירות שביעית להחשוד או שהוא אחר זמן הביעור בשביעית:
ואפילו. אם אפילו להאכיל את בהמתו נמי יהא אסור כדין פירות שביעית שהן מיוחדין למאכל אדם שאין מאכילין אותן לבהמה כדתנינן בתוספתא (בפ''ה) ובפול המצרי הזה שנגמר מערב שביעית ונכנס בשביעית דאמרת דאסור מפני מראית העין אם להאכיל לבהמתו ג''כ אסור מפני מראית העין:
מאן דאמר מותר דבר תורה. מן התורה הוא מותר שהרי כבר נגמר קודם השביעית ומאן דאסר מפני מראית עין הוא דאסור שהרואה עוקר אותו בשביעית ואינו נוהג בו קדושת שביעית יאמר פירות שביעית מותרין הן:
זרעו לזרע ולירק וכו'. פשיטא זרעו מותר שהרי זרעו גם בשביל הזרע והלכך לא מתבטל לגבי הירק אלא ירקו מהו משום ספיחי שביעית:
זרעו לירק לפני ר''ה השביעית. והרי הירק הוא העיקר ונכנסה שביעית וגדל הירק הלכך הכל אסור משום ספיחי שביעית שאף הזרע שנגמר מקודם בטל הוא לגבי הירק:
בין זרעו בין ירקו מותר. ואע''פ שעודנו הוא מתגדל ביותר בשביעית אפ''ה לא נאסר משום ספיחי שביעית משום שהוא זרעו לזרע וכבר השריש או נגמר קודם שביעית ותתבטל הירק לגבי הזרע שהוא העיקר:
ונכנסה שביעית. ועדיין לא עקרו:
זרעו לזרע בששית. וכגון שהשריש לפני ר''ה של שביעית להאי מ''ד דאזיל ביה בתר השרשה ולמ''ד דהולכין אחר גמר הפרי מיירי שנגמר פריו קודם ר''ה של שביעית:
זרעו לזרע לפני ר''ה שביעית. הני חילוקי דינים בפול המצרי דלעיל במעשר הן והשתא קאמר האיך דינו לענין שביעית:
זְרָעוֹ לְזֶרַע וְחִיֹשֵּׁב עָלָיו לְיֶרֶק בָּאִין מַחֲשָׁבָה. זְרָעוֹ לְיֶרֶק וְחִישֵּׁב עָלָיו לְזֶרַע לְעוֹלָם אֵין מַחֲשֶׁבֶת זֶרַע חָלָה עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן מָנַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ מוֹרְבִיּוֹת. בְּשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲפִילוּ לֹא מָנַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ מוֹרְבִיּוֹת. זְרָעוֹ לְזֶרַע וְעָשָׂה כוּלּוֹ קְצָצִין גְּמוּרִין לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. מִקְצָתוֹ עָשָׂה קְצָצִין גְּמוּרִין וּמִקְצָתוֹ לֹא עָשָׂה הָדָא הִיא צוֹבֵר גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. תַּנָּא רִבִּי אֶבוּדַמָא דְּחֵיפָה וַאֲפִילוּ לֹא עָשָׂה כוּלּוֹ קְצָצִין גְּמוּרִין לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא שֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לְמַחֲשֶׁבֶת זֶרַע אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ לְמַחֲשֶׁבֶת יֶרֶק אֵיפְשַׁר לוֹמַר זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ 6a וְאַתְּ אָמַר צוֹבֵר אֶת גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
זרעו לזרע וחישב וכו'. כלומר והא דאמרינן לעיל דמחשבה שלאחר הזרע מהניא היינו דוקא אם בתחלה זרעו לזרע ואח''כ חישב עליו גם לירק אז באין מחשבה וכלומר שבאת המחשבה של הירק וחלה על מחשבה שבתחלה שהיתה לזרע וכזרע בתחלה בשביל שתיהן דמיא כדלעיל אבל איפכא שזרעו בתחלה לירק ושוב חישב עליו לזרע לעולם אין מחשבת הזרע חלה על המחשבה שהיא בתחלה לירק מפני שהעיקר שזורעין בשביל אכילת הירק הוא ואין מחשבת הטפל חל על העיקר:
אא''כ מנע ממנו ג' מורביות. גידולין שמתגדל בתחלת צמיחתו ולוקטין אותו מעט מעט נקרא מורביות ודוגמתו בשלהי הפרק דלעיל הדא מרביתא דתאנתה ואם מנע ג''פ ולא ליקט ממנו כלום אז גילה דעתו שלא בשביל הירק בלבד זרעו בתחלה ולפיכך חלה עליו גם מחשבת הזרע שאח''כ וחזר דין הזרע והירק כאחד:
בשהביא שליש לפני ר''ה. והא דבעינן ג' מורביות בשהביא שליש לפני ר''ה ואעפ''כ נמנע ולא ליקט אבל אם לא הביא שליש גידולו לפני ר''ה אלא לאחר ר''ה אפי' לא מנע ממנו ג' מורביות הדין הוא כך אם זרעו לזרע בתחלה ועשה כולו קצצין גמורין לפני ר''ה כלומר אע''פ שלא הביא שליש גידולו מ''מ עשה כל כך שיוכל לקצוץ ממנו בידו לפני ר''ה ואז חלוקין הן דין הזרע מהירק מפני שמ''מ לא הביא שליש לפני ר''ה וכדלעיל וזרעו מתעשר לשעבר וירקו מתעשר להבא כשעת לקיטתו וזה דוקא אם כולו עשה קצוצין גמורין לפי שנראה וניכר כולו הוא והזרע לחוד והירק לחוד אבל אם מקצתו עשה קצוצין גמורין ומקצתו לא עשה בהדא הוא הדין דצובר את גרנו לתוכו ומעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו:
אמר ר' יוסי והוא שהביא שליש למחשבת זרע. ר' יוסי אהאי חלוקה דלעיל אם לא הביא השליש עד לאחר ר''ה קאי דאמרינן בה דהיכא שזרעו לזרע בתחלה אע''פ שאח''כ חישב עליו לירק ובעלמא מחשבת ירק חלה על מחשבת הזרע והוי כמי שזרעו בתחלה לזרע ולירק ובדין היה שיתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אפ''ה משום שלא הביא שליש עד לאחר ר''ה חלוק הוא דין הזה מדין הירק וזרעו מתעשר לשעבר וירקו מתעשר כשעת לקיטתו ועלה קאמר ר' יוסי דהיינו דוקא בשהביא השליש לאחר ר''ה למחשבת זרע כלומר בעודו במחשבת זרעו ואכתי לא חישב עליו לירק בהא הוא דאמרינן דמכיון שכבר הביא השליש קודם מחשבתו על הירק חלוק הוא דין הזרע מדין הירק שחישב עליו אח''כ ולא הוי כמו שזרעו בתחלה לזרע ולירק:
תנא ר' אבדומה דחיפה. לברייתא חדא דפליגא על הא דלעיל בענין הקצוצין וס''ל דאפי' לא עשה כולו קצוצין גמורין לפני ר''ה דין הזרע לחוד ודין הירק לחוד כל היכא שלא הביא השליש לפני ר''ה וזרעו שליקט ממנו לפני ר''ה מתעשר לשעבר וירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו כפי אותה השנה שמתלקט בה:
ואת אומר צובר את גרנו לתוכו וכו'. כלומר לכל היותר דאת יכול להחמיר בו הוא זה דאת אומר דאינו מתעשר כולו כאחד אלא א''כ צובר את גרנו לתוכו ונמצא מעשר מזה על זה שפיר אבל לא שתאמר בו שיהא חלוק לגמרי דין הזרע מדין הירק אלא דדי הוא בזה דנחמיר שצריך שיצבור את הגורן לתוכו כי היכי דליעשריה כולו כאחד ולא דנחמיר ביה טפיה וא''ת ומאי קשיא ליה לר' יוסי הא אמרינן לעיל בחלוקה זו דדוקא בשליקט ממנו להזרע לפני ר''ה בהא הוא דאמרינן דהזרע חלוק הוא מהירק אבל לא בשליקט ממנו לאחר ר''ה יש לומר דר' יוסי האי גופי' הוא דקשיא ליה דכיון שלא הביא שליש לפני ר''ה אמאי יהיה דין הזרע חלוק מדין הירק ואע''פ שליקט ממנו איזה גרעיני זרע לפני ר''ה ס''ל לר' יוסי דהאי לקיטה לאו כלום היא מכיון שעדיין ליכא שליש הפרי והלכך לא מסתברא ליה לדידיה לחלק דין הזרע מדין הירק אלא בענין הבאת שליש שלאחר ר''ה בהא דאיכא לחלק אם הוא קודם מחשבת הירק או אח''כ כדלעיל ותנא דברייתא דלעיל ס''ל דהאי לאו קושיא היא דהא מיהת לקט מן הזרע לפני ר''ה ואע''פ שעדיין לא הביא שליש מ''מ כשלקט ממנו אחשביה ואמרינן ביה ג''כ בשעת לקיטתו עישורו ומתעשר לשעבר:
אבל אם הביא שליש למחשבת ירק. כלומר שהבאת השליש שלאחר ר''ה לא היתה עד לאחר שחישב עליו לירק בכה''ג חזר הדין להיות הזרע והירק כאחד שהרי לא הביא כלום עד שחשב עליו לירק ושפיר הוי כמי שזרעו בתחלה לזרע ולירק וכדמסיק ואזיל אפשר לומר וכו' בתמיה וכי אפשר לומר בכה''ג שיהא חלוק דין הזרע מדין הירק והזרע יתעשר לשעבר והירק כשעת לקיטתו והלא לא הביא כלום עד לאחר מחשבת הירק:
זְרָעוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ אָסוּר. זְרָעוֹ לְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ מוּתָּר. זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית זַרְעוֹ אָסוּר וְיַרְקוֹ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
זרעו לפני ר''ה השמינית. כגון שעבר וזרע בשביעית:
בין זרעו בין ירקו אסור. כדין ספיחי שביעית שאסורין אף במוצאי שביעית:
זרעו לירק וכו' מותר. הכל במוצאי שביעית דמכיון שזרעו לירק אין לו דין ספיחי שביעית לפי שהירק אינו נלקט אלא לאחר שנגמר כולו ומתחלה זרעו ע''מ ללקטו במוצאי שביעית:
זרעו לזרע ולירק וכו'. הזרע אסור משום ספיחי שביעית וירקו מותר:
משנה: בְּצָלִים הַסָּרִיסִים וּפוּל הַמִּצְרִי שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית וְאִם לָאו אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה. וְשֶׁל בַּעַל שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁתֵּי עוֹנוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בצלים הסריסים. כדמפריש בגמרא אילין בוצלייא כופרייא מיני בצלים שגדילין בכפרים ואין עושין זרע כשאר בצלים ואינם אלא לירק וכן פול המצרי שלא זרעו לזרע וסתמו לירק:
שמנע מהם מים ל' יום לפני ר''ה. לפי שרגילין להשקותן וכשמנע מהם מים ל' יום הרי הן גדלו בשנה שעברו לפיכך מתעשרין לשעבר:
ומותרין בשביעית. לפי שהן כפירות ששית:
ושל בעל. שדה שהיא בעמק אין רגילין להשקותה אלא מסתפקת ממי גשמים אבל כשזורעין בה ירקות צריכה השקאה ואם מנע מהם מים שתי עונות והם זמן השקאה לפי ההרגל להשקותה וקרוי עונה הרי מה שגדל בה משנה שעברה:
וחכ''א שלש עונות. אם מנע מהן הרי הן כגדלין בשנה שעברה פחות מכאן כגדילין בשנה הבאה הן וכן אם הם מששית שנכנסו לשביעית אסורין משום ספיחי שביעית והל' כחכמים:
מתני' הדלועין שקיימן לזרע. ליטול מהן הזרע לזריעה אם הוקשו לפני ר''ה של שביעית שנעשו קשין ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית לפי שהן מפירות ששית ואם לאו אסור לקיימן בשביעית מפני שהן כספיחי שביעית ובגמרא מפרש למה לי תרתי הוקשו ונפסלו מאוכל אדם:
התמרות. אלו הן הציצים וקודם שנפתחות דומות לתמרה וכעין דאמרינן בפרק לולב הגזול נקטם ראשו ועלתה בו תמרה:
אסורות בשביעית. משום ספיחי שביעית:
מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן מרביצין אותן במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות:
ממרסין באורז בשביעית. מערבין עפר שלו במים ודוגמתו ביומא נתנו למי שהוא ממרס:
אבל לא מכסחין. שאין חותכין את העלין ממנו כדי שיתגדל ביותר והלכה כר''ש בשתיהן:
הלכה: מַהוּ בְּצָלִים הַסָּרִיסִין אִילֵּין בּוֹצְלַייָא כּוּפְרַייָא דְּלָא עָֽבְדִין זֶרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו הבצלים הסריסין וכו'. כדפרי' במתני':
גמ' ל''ל הוקשו אפילו לא הוקשו בנפסלו מאוכל אדם סגי וקאמר דה''ט משום שכיון שהוקשו נעשו כשאר זרעוני גנה שאין נאכלין ואינן עומדות אלא לזריעה לפיכך אם הוקשו לפני ר''ה הוו להו כזרעוני גנה של ששית ומותר לקיימן בשביעית אבל אם לא הוקשו לפני ר''ה הו''ל כזרעוני גנה של שביעית ואסור לקיים מפירות שביעית לזריעה:
אָמַר רִבִּי מָנָא מִכֵּיוָן שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה נַעֲשׂוּ כְבַעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' מנא. טעמא מפרש דמכיון שמנע מהן מים ל' יום לפני ר''ה יצאו הן מתורת ירקות ונעשו כשדה הבעל לענין שהן כגדלין ממי גשמים בשנה שעברה אלא אם הן זרועין בשדה הבעל גופה צריך שימנע מהן מים שתי עינות לר''מ וג' לחכמים לשיהו נחשבין כגדלו בשנה שעברה:
עוקצו. תוחב במחט או בקוץ אם נתאחה הנקב עדיין יש בהן לחלוחית ואסור ואם לאו מותר:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה זֶרַע זַרְעוֹ מִיכָּן לָבֹא. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן לָקַט בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אִין תֵּימַר לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה זֶרַע מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה אִין תֵּימַר מִיכָּן וְלָבֹא אֵינוֹ מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יונה בעי. אם מנע מהן ל' יום לפני ר''ה מי אמרינן למפריעו הוא נעשה זרע זרעו כלומר שנעשה כמי שזרעו לזרע ולא לירק מפני שהירק צריך השקאה תמיד וכל הל' יום מחשבין ליה כאלו זרעו לזרע והולכין בו אחר השרשה כדתנן במתני' דלעיל או מכאן ולהבא לאחר הל' יום הוא דמחשבינן ליה כאלו זרעו לזרע:
מה נפק מביניהון. וקאמר דהנ''מ אם לקט ממנו בתוך אלו השלשים וחזר ולקט ממנו לאחר ל' דאין תימר למפריעו הוא נעשה כזרעו לזרע א''כ שתי הלקיטות משנה שעברה הן נחשבין ומעשר מזה על זה אבל אין תימר מכאן ולהבא הוא דנעשה כזרעו לזרע אינו מעשר מזה על זה דמה שליקט בתוך ל' דינו כירק ולאחר ל' דינו כזרע ואין מעשרין מזרעו על הירק ומירק על הזרע חלא אם הוא בענין דאמרינן בהלכה דלעיל גבי ו' מדות בפול המצרי ולא איפשטא:
קרמולין מין ירק וכדאמרינן פ''ז דנדרים (בהלכה א') קרמולין הן כירק ולענין מעשרות הדין הוא כדמסיק ואזיל:
הדא דתימר. דפטורין עד שלא עשו דלועין. כלומר עד שלא גדלו ונעשו כדלועין אבל אם גדלו ונעשי כדלועין כשאר ירק הן וחייבין במעשרות:
מאן הורי כן ר' יוסי. כלומר להא דלקמן ובנדרים שם גריס הורי ר' יוסי באילין עלי קולקסייא. והוא מין שורש נטע שגדל במצרים ואוכלין אותה. כך פי' הערוך:
משנה: הַדִּילוּעִין שֶׁקִּייְמָן לְזֶרַע אִם הוּקְּשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאוֹכֶל מוּתָּר לְקַייְמוֹ בַשְּׁבִיעִית וְאִם לָאו אָסוּר לְקַייְמוֹ בַשְּׁבִיעִית. הַתִּימָרוֹת שֶׁלָּהֶן אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית. מַרְבִּצִין בְּעָפָר לָבָן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר. מְמָֽרְסִים בָּאוֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית דִּבְרֵי רִבִּי שִמְעוֹן אֲבָל לֹא מְכַסְּחִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בצלים הסריסים. כדמפריש בגמרא אילין בוצלייא כופרייא מיני בצלים שגדילין בכפרים ואין עושין זרע כשאר בצלים ואינם אלא לירק וכן פול המצרי שלא זרעו לזרע וסתמו לירק:
שמנע מהם מים ל' יום לפני ר''ה. לפי שרגילין להשקותן וכשמנע מהם מים ל' יום הרי הן גדלו בשנה שעברו לפיכך מתעשרין לשעבר:
ומותרין בשביעית. לפי שהן כפירות ששית:
ושל בעל. שדה שהיא בעמק אין רגילין להשקותה אלא מסתפקת ממי גשמים אבל כשזורעין בה ירקות צריכה השקאה ואם מנע מהם מים שתי עונות והם זמן השקאה לפי ההרגל להשקותה וקרוי עונה הרי מה שגדל בה משנה שעברה:
וחכ''א שלש עונות. אם מנע מהן הרי הן כגדלין בשנה שעברה פחות מכאן כגדילין בשנה הבאה הן וכן אם הם מששית שנכנסו לשביעית אסורין משום ספיחי שביעית והל' כחכמים:
מתני' הדלועין שקיימן לזרע. ליטול מהן הזרע לזריעה אם הוקשו לפני ר''ה של שביעית שנעשו קשין ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית לפי שהן מפירות ששית ואם לאו אסור לקיימן בשביעית מפני שהן כספיחי שביעית ובגמרא מפרש למה לי תרתי הוקשו ונפסלו מאוכל אדם:
התמרות. אלו הן הציצים וקודם שנפתחות דומות לתמרה וכעין דאמרינן בפרק לולב הגזול נקטם ראשו ועלתה בו תמרה:
אסורות בשביעית. משום ספיחי שביעית:
מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן מרביצין אותן במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות:
ממרסין באורז בשביעית. מערבין עפר שלו במים ודוגמתו ביומא נתנו למי שהוא ממרס:
אבל לא מכסחין. שאין חותכין את העלין ממנו כדי שיתגדל ביותר והלכה כר''ש בשתיהן:
הלכה: לָמָּה לִי הֻקְּשׁוּ אֲפִילוּ לֹא הוּקְּשׁוּ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּקְּשׁוּ נַעֲשׂוּ כִשְׁאָר זֵירְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו הבצלים הסריסין וכו'. כדפרי' במתני':
גמ' ל''ל הוקשו אפילו לא הוקשו בנפסלו מאוכל אדם סגי וקאמר דה''ט משום שכיון שהוקשו נעשו כשאר זרעוני גנה שאין נאכלין ואינן עומדות אלא לזריעה לפיכך אם הוקשו לפני ר''ה הוו להו כזרעוני גנה של ששית ומותר לקיימן בשביעית אבל אם לא הוקשו לפני ר''ה הו''ל כזרעוני גנה של שביעית ואסור לקיים מפירות שביעית לזריעה:
כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אוֹמֵר עוֹקְצוֹ אִם נִתְאָחֶה אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' מנא. טעמא מפרש דמכיון שמנע מהן מים ל' יום לפני ר''ה יצאו הן מתורת ירקות ונעשו כשדה הבעל לענין שהן כגדלין ממי גשמים בשנה שעברה אלא אם הן זרועין בשדה הבעל גופה צריך שימנע מהן מים שתי עינות לר''מ וג' לחכמים לשיהו נחשבין כגדלו בשנה שעברה:
עוקצו. תוחב במחט או בקוץ אם נתאחה הנקב עדיין יש בהן לחלוחית ואסור ואם לאו מותר:
רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרָייָא אָמַר קרמולין פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא עָשָׂה דִילוּעִין אֲבָל אִם עָשׂוּ דִילוּעִין כְּיֶרֶק הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יונה בעי. אם מנע מהן ל' יום לפני ר''ה מי אמרינן למפריעו הוא נעשה זרע זרעו כלומר שנעשה כמי שזרעו לזרע ולא לירק מפני שהירק צריך השקאה תמיד וכל הל' יום מחשבין ליה כאלו זרעו לזרע והולכין בו אחר השרשה כדתנן במתני' דלעיל או מכאן ולהבא לאחר הל' יום הוא דמחשבינן ליה כאלו זרעו לזרע:
מה נפק מביניהון. וקאמר דהנ''מ אם לקט ממנו בתוך אלו השלשים וחזר ולקט ממנו לאחר ל' דאין תימר למפריעו הוא נעשה כזרעו לזרע א''כ שתי הלקיטות משנה שעברה הן נחשבין ומעשר מזה על זה אבל אין תימר מכאן ולהבא הוא דנעשה כזרעו לזרע אינו מעשר מזה על זה דמה שליקט בתוך ל' דינו כירק ולאחר ל' דינו כזרע ואין מעשרין מזרעו על הירק ומירק על הזרע חלא אם הוא בענין דאמרינן בהלכה דלעיל גבי ו' מדות בפול המצרי ולא איפשטא:
קרמולין מין ירק וכדאמרינן פ''ז דנדרים (בהלכה א') קרמולין הן כירק ולענין מעשרות הדין הוא כדמסיק ואזיל:
הדא דתימר. דפטורין עד שלא עשו דלועין. כלומר עד שלא גדלו ונעשו כדלועין אבל אם גדלו ונעשי כדלועין כשאר ירק הן וחייבין במעשרות:
מאן הורי כן ר' יוסי. כלומר להא דלקמן ובנדרים שם גריס הורי ר' יוסי באילין עלי קולקסייא. והוא מין שורש נטע שגדל במצרים ואוכלין אותה. כך פי' הערוך:
הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּאִילֵּין עֲלֵי קוֹלָקַּסִּיי שֶׁאָסוּר לִגְמוֹת בָּהֶן מַיִם מִפְּנֵי שַׁהַצְּבָאִין אוֹכְלִין אוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
שאסור לגמות בהן מים. בשביעית דתנן לקמן (בפ''ז) כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה יש להן שביעית ויש להן ביעור ואילו העלין הואיל והצבאים אוכלין אותן חייבין הן בביעור וכלה לחיה מן השדה קרינן בהו וכשהגיע זמן הביעור אסור ליהנות מהן ולגמות מים בהן:
מַרְבִּצִין בְּעָפָר לָבָן 6b דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אַוֹסֵר. אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְרַבָּנִן וּדְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּשִׁיטָּתֵיהּ דְּתַנִּינָן תַּמָּן מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְּׁקוּ אֶת כָּל הַשָּׂדֶה כוּלָּהּ. רִבִי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בִּסְתָם חוֹלְקִין. מַה נָן קַייָמִין אִם בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר אִם בִּרְצוּפִין דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כֵינָן קַייָמִין בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עֲבַד לוֹן כִּמְרוּוָחִין וְרַבָּנִין עָֽבְדִין לוֹן כִרְצוּפִין. הָא רַבָּנִין אָֽמְרִין בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת מַהוּ לְהַמְשִׁיךְ. נֵילַף הָדָא דְרַבָּנִין מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּמָה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת וּמוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ כֵן רַבָּנִן אָֽמְרִין מוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ וְאָסוּר לְהַשְׁקוֹת. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר וְהֵן עָפָר לָבָן לֹא בִּמְרוּוָחִין הוּא אֶלָּא כָאן בַּשְּׁבִיעִית כָּאן בְּמוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אנן קיימין. פלוגתייהו אם בנטועין מרווחין ד''ה אסור להשקות שדה ביניהן דכיון שיש ריוח הרבה ביניהן אינו נראה כמשקה לצורך האילנות שלא יפסידו אלא כמשקה השדה עצמה וזה אסור בשדה של אילנות:
אתיא דר''ש כרבנן דלקמן וראב''י לשיטתיה אזיל:
דתנינן תמן. (בפ''ק דמ''ק) וגרסינן להאי סוגיא התם. ראב''י אומר מושכין את המים מתחת אילן זה לתחת אילן זה דליכא טירחה יתירה ובלבד שלא ישקה את כל השדה וחכמים מתירין:
ר' מנא אמר לה. להא דלקמן סתם ולא בשם שמואל ור' אבין קאמר לה בשם שמואל:
בסתם חלוקין. כלומר הא דפליגי בו שקצת כל השדה לא תוקמי לאילנות בשהן נטועין מרווחין ולא כשהן נטועין רצופין זה אצל זה פליגי אלא בסתם שהן לא כמרווחין ולא כרצופין אלא כדמסיק ואזיל:
אם בנטועין רצופין אף ראב''י מודה דמשקה להשדה ביניהן שניכר שלצורך האילנות הוא משקה:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בנטועין מטע עשר אילנות למקום בית סאה דמר משוי להו כמרווחין ומר משוי להו כרצופין:
ובעי הש''ס הא לרבנן דאמרינן דמודו במרווחין הרבה דאסור להשקות השדה שביניהן מהו שמותר להמשיך המים מאילן לאילן וקאמר דנילף הדא דרבנן מן הדא דראב''י כמה דלדידיה במרווחין דיליה להשקות השדה ביניהן הוא דאסור דהא איהו דאוסר במטע עשר לבית סאה משום דעביד להו וא''כ מה דמתיר להמשיך אף במרווחין דלדידיה מותר וה''נ לרבנן אפי' במרווחין ממש:
לא כן סברינן מימר. השתא פריך על הא דקאמר אתיא דר''ש דהכא כרבנן דהתם והא לא כן סברין למימר דגם לרבנן במרווחין אסור והרי עפר לבן שבין האילנות וכי לא אף במרווחין ג''כ מתיר ר''ש להרביץ דהא סתמא קאמר מרביצין בעפר לבן וא''כ לא אתיא כרבנן דהתם:
אלא כאן בשביעית כאן במועד. השתא לא צריכא לן לאוקמי לדר''ש כרבנן בכל מילי דסברי התם אלא לענין השקאת השדה בלחוד הוא דאמרן דר''ש מתיר הכא כמו דרבנן שרו התם כך ר''ש הכא ולעולם יש חילוק בין שביעית דכאן למועד דהתם וראב''י מחמיר אף בשביעית וכשישתיה במועד דהתם:
מַה בֵּין שְׁבִיעִית וּמַה בֵין מוֹעֵד. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁהוּא מוּתָּר בִּמְלָאכָה הִתִּירוּ בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא טוֹרַח בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹרַח. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁהוּא אָסוּר בִּמְלָאכָה לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא אָבַד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹרַח. וְאִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁזְמַנָּהּ מְרוּבָּה הִתִּירוּ מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁזְמַנָּוֹ קָצוּר אָסוּר. וְאוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרוֹת לֹא מִיסְתַּבְּרָא מֵיעַבְדִּינָן כְּשִׁבְעַת יְמֵי הָרֶגֶל וְיִהְיוּ אֲסוּרִין. אַשְׁכָּח תַּנֵּי מַרְבִּצִין בְּעָפָר לָבָן בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא בְּמוֹעֵד דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך שדה לבן
אשכח תני. לברייתא בהדיא דר''ש מתיר בשביעית אבל לא במועד. וש''מ דכנגד הימים שאסור במועד מותר בשביעית ואפילו באלו הז' ימים אחרונים מותר:
ואית דבעי נשמעינה. להחילוק בין מועד לשביעית מן הדא טעמא דשביעית שזמנה מרובה ואם ימתין להרביץ יפסידו האילנות לפיכך התירו אבל מועד שזמנו קצר ימתין עד לאחר המועד:
ואותן ז' ימים אחרונות. כצ''ל וכן הוא במ''ק. כלומר של שביעית לא מסתברא שנעשו אלו הז' ימים אחרונים כז' ימי הרגל שהרי זמן קצר הוא ויכול להמתין ויהיו אסורין ודרך בעיא הוא אם מסתברא לומר כן:
משנה: מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לָאַשְׁפָּתוֹת מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֶּׁיָּבַשׁ הַמָּתוֹק. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. עַד כַּמָּה מְזַבְּלִים עַד שָׁלֹשׁ אַשְׁפָּתוֹת לְבֵית סְאָה שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת וְשֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ. מוֹסִיפִין עִל הַמַּשְׁפֵּלוֹת וְאֵין מוֹסִיפִין עִל הָאַשְׁפָּתוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל הָאַשְׁפָּתוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות. לפי שדרך עובדי אדמה להוציא הזבל ולכונסו במקום אחד בשדה ולעשות אשפה גדולה ואח''כ מפזרין אותו בשדה כדי לזבלה ומאימתי מותר להוציאו בשביעית ושלא יהא נראה כמזבל שדהו:
משיפסקו עובדי עבודה. ויש נסחאות שכתוב בהן עוברי עבירה והיינו הך שהם עוברים ועובדים עבודת הארץ בשביעית ועד שלא יעבור זמן שרגילין לזבל לעבודת הארץ אסור להוציא שלא יאמרו לזבל שדהו הוא מוציא:
משיבש המתוק. בגמרא מפרש:
פקועה. כההן פקועה דבקעתה והם הסדקין שבבקעה וכשהמטר יורד מתמלאין מים ואינן מתייבשין אלא לאחר זמן וע''ד מתקו לו רגבי נחל. כך פי' הערוך וכלומר שכשעבר זה הזמן שוב אין דרך לזבל השדה לפי שאינו מועיל כ''כ:
משיקשר. בגמרא קאמר משיעשה קשרין קשרין כלומר שיעשה הזבל כמו קשרים מחוברים יחד ואינו ראוי לזבל השדה כהמפוזר:
עד כמה מזבלין. כלומר והא דהתירו לאחר זמנים הנזכרים להוציא הזבלים לאשפתות וכמה יהיו אותן האשפתות:
עד ג' אשפתות. לתוך קרקע בית סאה וכל אשפה ואשפה יהיו בה עשר משפלות והן קופות שמוציאין בהן הזבל וכל משפלה תהיה מחזיק לתך והוא ט''ו סאין שהלתך הוא חצי הכור:
מוסיפין על המשפלות. הא דאמרן עשר עשר משפלות היינו שלא יפחות מעשר משפלות לאשפה אבל אם רצה להוסיף עוד למשפלות מוסיף:
ואין מוסיפין על האשפתות. אבל לא יעשה יותר מג' אשפתות לכל בית סאה שזה נראה כמפזר להזבל לתוך שדהו:
ר''ש אומר אף. מוסיף הוא על האשפתות דס''ל דמכיון שיש הרבה בכל אשפה ואשפה לא מיחזי כמזבל שדהו ואין הלכה כר''ש:
הלכה: מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין כו'. עַד שֶׁלֹּא פָּֽסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה מַהוּ שֶׁיִּהְיֶה מוּתָּר לַעֲשׂוֹת אַשְׁפָּה עַל פֶּתַח חֲצֵירוֹ. סִילָנִי שָׁאַל לְרִבִּי חִייָא בַּר בָּא וְאָסַר לֵיהּ. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר שָׁרָא לֵיהּ וַהֲווֹן אָֽמְרִין דּוּ נְסַב מַעֲשֵׂר וְהוֹרֵי עַל גַּרְמֵיהּ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ דְּלָא לְמֵיסב מַעֲשֵׂר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִשֶּׁפָּֽסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה יְהֵא אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים לְתוֹךְ שְׂדֵה בֵית הַשַׁלְּחִין שֶׁלּוֹ הוּא מוֹצִיא. יוֹדְעִין הֵן בְנֵי עִירוֹ אִם יֵשׁ לֹו בֵּית הַשַּׁלְּחִין אִם אֵין לוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה לֹא חָשׁוּ לְעוֹבְרִין וּלְשָׁבִין מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עד שלא פסקו וכו'. מהו שיהא מותר. לעשות אשפה על פתח חצירו. אם דווקא להוציא וליתן בתוך שדהו הוא דאסרו או דלמא על פתח חצירו נמי אית ביה משום מראית העין שהרואה אומר דעתו של זה ליטלו מכאן וליתנו בתוך שדהו:
סילני. כך היה שם איש אחד:
ר' חנינא אמר. לא כך היה המעשה אלא מעיקרא שרא ליה דכיון שעשה על פתח חצירו ליכא חששא והיו אומרים על ר' חייא בר בא בשביל שהוא לוקח המעשר של זה סילני שהיה רגיל ליתן לו מעשרותיו לפיכך הוא מקיל עליו ואח''כ אסרו:
והורי על גרמיה. ר' חייא בר בא כשראה שחושדין אותו הורה על עצמו היתר לצאת מא''י לחו''ל וחזר לבבל כדי שלא יטול מעשרות:
מעתה. אם חוששין אנו מפני מראית העין א''כ אפי' משפסקו עובדי עבודה יהא אסור להוציא שלא יהו אומרים לתוך שדה בית השלחין שלו הוא מוציא שאע''פ שכבר עבר הזמן של המזבלין לשדה הבעל מ''מ בית השלחין שדרך להשקותה תמיד מועיל לה הזבל אף לאחר הזמן. ומשני שיודעין הן בני עירו שאין לזה שדה בית השלחין:
הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין. שאע''פ שהן אין יודעין אם יש לו בית השלחין או לא אין מראית העין אלא מפני בני עירו שהן רואין שהוא מוציא הזבל מתוך חצירו ונותנו לשם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source