ותני. בברייתא בהדיא כן כל פרצה וכו'. בשאינה מכשלת את הרבים. כלומר והא דאמרינן דאם היא סוגה בעפר אסור לגודרה דוקא בשאינה מכשלת את הרבים העוברין שם אבל אם היא מכשלת את הרבים דמחמת שנפרצה והיא סמוכה לרה''ר נכשלין בה בני רה''ר העוברין מן האבנים הפרוצות וכיוצא בזה בכה''ג אע''פ שהיא סוגה עדיין בעפר ואינה פרוצה לגמרי מותר לגודרה בשביעית שלא להכשיל את הרבים:

בפרצה וכו'. זה שייך להמתני' דפ''ק דמו''ק (בהלכה ד') ואדהתם הוא דקאי ואיידי דאיירי בבנין בשביעית מייתי לה הכא והגירסא בכאן משובשת היא ובמ''ק שם היא הגירסא הנכונה דהכי אמרינן התם על המתניתין דקתני מקרין את פרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו כלומר דבמועד לא התירו אלא בקירוי מסידור אבנים זע''ז ובלא טוח בצרור וטיט אבל בשביעית בונה את הפרצה של הגדר כדרכו באבנים ובטיח טיט וצרור ביניהן והכי מפרש לה שם וקאמר התם עלה. ובפרצה שאינה סגה את העפר אבל בפרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ותני כן כל פרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ושאינה סגה את העפר מותר לגדרה בשביעית בשאינה מכשלת את הרבים אבל אם מכשלת הרבים אע''פ שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. ע''כ שם. ופירושה דבתחלה קאמר הא דהתירו לבנות פרצת הגדר בשביעית כדרכו דוקא בפרצה שאינה סגה את העפר כלומר שנפרצה לגמרי ואינה סוגה בעפר כלל אבל אם הפרצה עדיין סוגה וסתומה בעפר אלא שהאבנים נפרצו ממנה לא דמכיון דאינה פתוחה כולה לא התירו לגודרה בשביעית:

אבל במועד וכו'. דכל שהוא משום טירחא אסרו במועד:

גמ' לא שנו. שהתירו לבנות גדר בשביעית בהשדה אלא בינו לבין ר''ה מפני בני ר''ה העוברין אבל בינו לבין שדה חבירו אסור דהוי כמתקן את שדהו בשביעית:

מהו חייץ חייץ ליה. להגיא שמבדילו מבין שדות אחרות שסביבותיו כמה דתימר והוא בונה חייץ פסוק הוא (ביחזקאל י''ג) גבי נביאי שקר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו' והוא בונה חיץ והנם טחים אותו טפל ועל בנין מחיצה גרועה נאמר כתרגומו ואינון דמין דבני מחיצה ושעע ליה טין פטיר דלא תבן:

אפילו פחות מאבני כתף. כלומר ששיעור האבנים אינן כשיעור אבני כתף אעפ''כ הוא מביא אף מן השדה שקיבלה לפי שאינה נחשבת כשדה שלו כדאמרינן לעיל מתוך של חבירו מה שהוא רוצה הוא נוטל:

גמ' אפילו מתוך שלו. כדפרישית במתני':

מתניתא לא אמרה כן. כלומר דהדר הש''ס ודחי לטעמא דקאמר ר' מנא דליתא וכדדייקינן ממתני' דהא לא אמרה אלא אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים וכו' ואי ס''ד כטעמא דידך דלחרישה התירו בערב שביעית משום דלא אתו למטעי שחורש עכשיו כדי לזרוע בשביעית שהכל יודעין שאסור לזרוע בשביעית וא''כ גם בלבנות מפני מה אמרו דדוקא משפסקו הגשמים מותר לבנות לצורך מוצאי שביעית אבל קודם לא הא לא אתי למטעי ולומר שמתקן המדרגות שיהא נוח לו לירד לתוך השדה שבגיא לחורשה ולזורעה בשביעית אלא מה שהוא מתקן לצורך מוצאי שביעית עושה וא''כ לכל הפחות נתיר לו לבנות אף קודם שפסקו הגשמים אלא ע''כ לא מיתוקמא מתני' אלא בזמן איסור שני פרקים והא דהקשה ר' שמאי דא''ה אף לצורך מוצאי שביעית יהא אסור משום תוספת השביעית שלאחריה הא בלא''ה לאו קושיא היא דלא אסרו בתוספות שלפניה ושלאחריה אלא בעבודה שהיא בגוף השדה כדדריש מבחריש ובקציר וכו' אבל לבנות המדרגות לא חששו לאסור כל זמן שנוכל לתלות דלצורך מוצאי שביעית הוא עושה ולא לשביעית וכגון שפסקו הגשמים וכדפרישית במתני':

גמ' ר' קריספא וכו' באיסור שני פרקים היא מתניתא. הא דקתני אין בונין המדרגות בערב שביעית היינו דווקא למשנה הראשונה שאסרו כל מלאכות שאסורין בשביעית גם בתוספת שביעית כמו ששנינו בשני פרקים הקודמין דבשדה האילן אין חורשין אלא עד העצרת ובשדה לבן עד הפסח אבל למשנה אחרונה והוא לאחר שבא ר''ג וב''ד והתירו באיסור שני פרקים הראשונים כדאמרינן בריש מכילתין ואין איסור בתוספת שביעית כ''א בזמן המקדש מותר גם לבנות המדרגות בערב שביעית בזמן הזה:

תני וכו'. כלומר וראיה לזה כמו דתני בתוספתא (בפ''ג). ושם לא גריס לר' יודא אלא כך היא שנויה ר' נחמיה אומר אין בונין מדרגות על פי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להן עפר ונותנן ע''פ גאיות. ובספרי דפוס כתוב שם ר' נחמיה אומר בונין וט''ס הוא וכדגריס הכא בהדיא אוסרין:

ר' שמאי בעי. על האי אוקמתא דר' יוחנן ויש כאן חילופי השיטות שנתחלפו מענין לענין בספרים וטעות דמוכח הוא וכצ''ל בקושיא דר' שמאי אם באיסור שני פרקים בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקינן למוצאי שביעית ומה שכתוב כאן שייך לקמן בקושיא דמקשה הש''ס על הא דרבי שמאי אם בהיתר שני פרקים בהדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור וה''פ דר' שמאי מקשה במאי אוקימתא באיסור שני פרקים אי הכי קשיא בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית וכו' בתמיה. והרי בזמן איסור תוספת שביעית היה נוהג גם במוצאי שביעית כמו בערב שביעית כדדרשינן להאי מאן דאמר והוא רבי עקיבא דיליף לה מקרא בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר של שביעית וכו' וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית כדאייתינן לעיל בריש מכלתין וא''כ כל שנעשה בשביעית לצורך מוצאי שביעית אסור הוא:

אלא בהיתר שני פרקים. מיירי במתני' לאחר שהתירו ר''ג וב''ד לתוספת שביעית ואפ''ה אין בונין בערב שביעית כדמפרש ר' מנא לטעמא לקמן:

ופריך הש''ס אם בהיתר שני פרקים בדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור. בתמיה דהא אמרינן לעיל דלר''ג וב''ד שביטלו איסור שני פרקים מותר לחרוש בערב שביעית עד ר''ה וא''כ אמאי אסרו כאן לבנות המדרגות בערב שביעית:

א''ר מנא יאות א''ר שמאי. דלעולם בהיתר שני פרקים מיתוקמא המתני' ודקשיא לך מ''ש דלחרוש מותר ולבנות אסור היינו טעמא:

הדא קדמיתא לחרוש מותר. כלומר הא דאמרינן לעיל דלחרוש מותר בתוספת שביעית לפי משנה האחרונה מפני דבחרישה תלינן שהוא מתקינן להשדות בשביל מוצאי שביעית ולא בשביל שביעית דכ''ע ידעי שאסור לזרוע ולחרוש בשביעית ולא אתו למטעי בה והרואין שזה חורש בערב שביעית יאמרו ודאי בשביל שנה שאחר השביעית הוא חורש עכשיו כדי למהר הזריעה לאחר שתעבור שנת השביעית:

לבנות אסור. אבל לבנות בערב שביעית אסור מפני שיאמרו שזה הוא מתקינן למדרגות לצורך שביעית שאם דעתו לצורך מוצאי שביעית מפני מה הוא מקדים לתקנן בערב שביעית הלא אף בשביעית עצמה יכול הוא לבנות בשביל מוצאי שביעית ושמא בתוך הזמן יחזרו ויתקלקלו אלא ודאי לצורך שביעית הוא עושה והלכך אסרו לבנות בערב שביעית:

לא באיסור שני פרקים. כלומר וכי לא מיירי בהתוספתא באיסור שני פרקים דהא לא קתני טעמא מפני שהוא מתקנן לשביעית אלא משום איסור תוספת שביעית גרידא קתני והכי נמי במתני' באיסור שני פרקים מיירי והא דמסיים התנא מפני שהוא מתקן לשביעית משום דבא להשמיענו טעמא דאיסור תוספת שביעית שכל מה שנאסר בתוספת שביעית הכל מפני שכמתקן לשביעית הוא:

כדרך שאין מקלקלין בר''ה כך לא יתקן. כלומר אע''פ שמתקן ומסלקו אח''כ לא ניחא להו לבני ר''ה לא קלקולו שבתחלה ולא תיקונו שאח''כ שאם מסירו ממקום זה ומניחו במקום אחר נמצא לעולם מקלקל הוא אלא מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין ששנינו בריש פרקין שיעורן וכן החופר בור ושיח ומערה בשביעית צובר העפר בתוך שדהו כדרך המזבלין והלכה כר''ע:

צוברו בר''ה. לפי שעה ומתקינו אח''כ ומסלקו:

מה יעשה בעפר. שהוא נוטלו משם:

מותר להעמיק עד הסלע. כלומר אע''פ שחופר בעומק להעמיק הגדר עד מקום קרקע קשה התירו לו מפני שהיא סמוכה לרה''ר ושלא יקלקלו העוברין את השדה:

מתני' הבונה גדר בינו ובין רה''ר. בשביעית ולפי שהשדה סמוכה לו התירו לו לעשות גדר בשביעית אבל בינו לבין שדה חבירו אסור כדקאמר בגמ':

כל שהן ניטלות ג' או ב' על הכתף. כלומר אף שלפעמים הן ניטלות ג' אבנים גדולות מיקרו שצריכות להנשא על הכתף והלכה כר' יוסי:

הקובלן. האריס שמקבל השדה בקבלנות מביאין מכל מקום ואפילו מתוך שדה זו שקבלוה בקבלנות ואפילו הן פחותין מאבני כתף כדמפרש בגמ':

מתני' אבני כתף באות מכל מקום. ואפי' מתוך שדה שלו דהני מינכרי הם ולא נתכוין לתקן את השדה:

אפילו פחות מאבני כתף. כלומר ששיעור האבנים אינן כשיעור אבני כתף אעפ''כ הוא מביא אף מן השדה שקיבלה לפי שאינה נחשבת כשדה שלו כדאמרינן לעיל מתוך של חבירו מה שהוא רוצה הוא נוטל:

גמ' אפילו מתוך שלו. כדפרישית במתני':

מתניתא לא אמרה כן. כלומר דהדר הש''ס ודחי לטעמא דקאמר ר' מנא דליתא וכדדייקינן ממתני' דהא לא אמרה אלא אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים וכו' ואי ס''ד כטעמא דידך דלחרישה התירו בערב שביעית משום דלא אתו למטעי שחורש עכשיו כדי לזרוע בשביעית שהכל יודעין שאסור לזרוע בשביעית וא''כ גם בלבנות מפני מה אמרו דדוקא משפסקו הגשמים מותר לבנות לצורך מוצאי שביעית אבל קודם לא הא לא אתי למטעי ולומר שמתקן המדרגות שיהא נוח לו לירד לתוך השדה שבגיא לחורשה ולזורעה בשביעית אלא מה שהוא מתקן לצורך מוצאי שביעית עושה וא''כ לכל הפחות נתיר לו לבנות אף קודם שפסקו הגשמים אלא ע''כ לא מיתוקמא מתני' אלא בזמן איסור שני פרקים והא דהקשה ר' שמאי דא''ה אף לצורך מוצאי שביעית יהא אסור משום תוספת השביעית שלאחריה הא בלא''ה לאו קושיא היא דלא אסרו בתוספות שלפניה ושלאחריה אלא בעבודה שהיא בגוף השדה כדדריש מבחריש ובקציר וכו' אבל לבנות המדרגות לא חששו לאסור כל זמן שנוכל לתלות דלצורך מוצאי שביעית הוא עושה ולא לשביעית וכגון שפסקו הגשמים וכדפרישית במתני':

גמ' ר' קריספא וכו' באיסור שני פרקים היא מתניתא. הא דקתני אין בונין המדרגות בערב שביעית היינו דווקא למשנה הראשונה שאסרו כל מלאכות שאסורין בשביעית גם בתוספת שביעית כמו ששנינו בשני פרקים הקודמין דבשדה האילן אין חורשין אלא עד העצרת ובשדה לבן עד הפסח אבל למשנה אחרונה והוא לאחר שבא ר''ג וב''ד והתירו באיסור שני פרקים הראשונים כדאמרינן בריש מכילתין ואין איסור בתוספת שביעית כ''א בזמן המקדש מותר גם לבנות המדרגות בערב שביעית בזמן הזה:

תני וכו'. כלומר וראיה לזה כמו דתני בתוספתא (בפ''ג). ושם לא גריס לר' יודא אלא כך היא שנויה ר' נחמיה אומר אין בונין מדרגות על פי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להן עפר ונותנן ע''פ גאיות. ובספרי דפוס כתוב שם ר' נחמיה אומר בונין וט''ס הוא וכדגריס הכא בהדיא אוסרין:

ר' שמאי בעי. על האי אוקמתא דר' יוחנן ויש כאן חילופי השיטות שנתחלפו מענין לענין בספרים וטעות דמוכח הוא וכצ''ל בקושיא דר' שמאי אם באיסור שני פרקים בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקינן למוצאי שביעית ומה שכתוב כאן שייך לקמן בקושיא דמקשה הש''ס על הא דרבי שמאי אם בהיתר שני פרקים בהדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור וה''פ דר' שמאי מקשה במאי אוקימתא באיסור שני פרקים אי הכי קשיא בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית וכו' בתמיה. והרי בזמן איסור תוספת שביעית היה נוהג גם במוצאי שביעית כמו בערב שביעית כדדרשינן להאי מאן דאמר והוא רבי עקיבא דיליף לה מקרא בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר של שביעית וכו' וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית כדאייתינן לעיל בריש מכלתין וא''כ כל שנעשה בשביעית לצורך מוצאי שביעית אסור הוא:

אלא בהיתר שני פרקים. מיירי במתני' לאחר שהתירו ר''ג וב''ד לתוספת שביעית ואפ''ה אין בונין בערב שביעית כדמפרש ר' מנא לטעמא לקמן:

ופריך הש''ס אם בהיתר שני פרקים בדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור. בתמיה דהא אמרינן לעיל דלר''ג וב''ד שביטלו איסור שני פרקים מותר לחרוש בערב שביעית עד ר''ה וא''כ אמאי אסרו כאן לבנות המדרגות בערב שביעית:

א''ר מנא יאות א''ר שמאי. דלעולם בהיתר שני פרקים מיתוקמא המתני' ודקשיא לך מ''ש דלחרוש מותר ולבנות אסור היינו טעמא:

הדא קדמיתא לחרוש מותר. כלומר הא דאמרינן לעיל דלחרוש מותר בתוספת שביעית לפי משנה האחרונה מפני דבחרישה תלינן שהוא מתקינן להשדות בשביל מוצאי שביעית ולא בשביל שביעית דכ''ע ידעי שאסור לזרוע ולחרוש בשביעית ולא אתו למטעי בה והרואין שזה חורש בערב שביעית יאמרו ודאי בשביל שנה שאחר השביעית הוא חורש עכשיו כדי למהר הזריעה לאחר שתעבור שנת השביעית:

לבנות אסור. אבל לבנות בערב שביעית אסור מפני שיאמרו שזה הוא מתקינן למדרגות לצורך שביעית שאם דעתו לצורך מוצאי שביעית מפני מה הוא מקדים לתקנן בערב שביעית הלא אף בשביעית עצמה יכול הוא לבנות בשביל מוצאי שביעית ושמא בתוך הזמן יחזרו ויתקלקלו אלא ודאי לצורך שביעית הוא עושה והלכך אסרו לבנות בערב שביעית:

לא באיסור שני פרקים. כלומר וכי לא מיירי בהתוספתא באיסור שני פרקים דהא לא קתני טעמא מפני שהוא מתקנן לשביעית אלא משום איסור תוספת שביעית גרידא קתני והכי נמי במתני' באיסור שני פרקים מיירי והא דמסיים התנא מפני שהוא מתקן לשביעית משום דבא להשמיענו טעמא דאיסור תוספת שביעית שכל מה שנאסר בתוספת שביעית הכל מפני שכמתקן לשביעית הוא:

ותני. בברייתא בהדיא כן כל פרצה וכו'. בשאינה מכשלת את הרבים. כלומר והא דאמרינן דאם היא סוגה בעפר אסור לגודרה דוקא בשאינה מכשלת את הרבים העוברין שם אבל אם היא מכשלת את הרבים דמחמת שנפרצה והיא סמוכה לרה''ר נכשלין בה בני רה''ר העוברין מן האבנים הפרוצות וכיוצא בזה בכה''ג אע''פ שהיא סוגה עדיין בעפר ואינה פרוצה לגמרי מותר לגודרה בשביעית שלא להכשיל את הרבים:

בפרצה וכו'. זה שייך להמתני' דפ''ק דמו''ק (בהלכה ד') ואדהתם הוא דקאי ואיידי דאיירי בבנין בשביעית מייתי לה הכא והגירסא בכאן משובשת היא ובמ''ק שם היא הגירסא הנכונה דהכי אמרינן התם על המתניתין דקתני מקרין את פרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו כלומר דבמועד לא התירו אלא בקירוי מסידור אבנים זע''ז ובלא טוח בצרור וטיט אבל בשביעית בונה את הפרצה של הגדר כדרכו באבנים ובטיח טיט וצרור ביניהן והכי מפרש לה שם וקאמר התם עלה. ובפרצה שאינה סגה את העפר אבל בפרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ותני כן כל פרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ושאינה סגה את העפר מותר לגדרה בשביעית בשאינה מכשלת את הרבים אבל אם מכשלת הרבים אע''פ שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. ע''כ שם. ופירושה דבתחלה קאמר הא דהתירו לבנות פרצת הגדר בשביעית כדרכו דוקא בפרצה שאינה סגה את העפר כלומר שנפרצה לגמרי ואינה סוגה בעפר כלל אבל אם הפרצה עדיין סוגה וסתומה בעפר אלא שהאבנים נפרצו ממנה לא דמכיון דאינה פתוחה כולה לא התירו לגודרה בשביעית:

אבל במועד וכו'. דכל שהוא משום טירחא אסרו במועד:

גמ' לא שנו. שהתירו לבנות גדר בשביעית בהשדה אלא בינו לבין ר''ה מפני בני ר''ה העוברין אבל בינו לבין שדה חבירו אסור דהוי כמתקן את שדהו בשביעית:

מהו חייץ חייץ ליה. להגיא שמבדילו מבין שדות אחרות שסביבותיו כמה דתימר והוא בונה חייץ פסוק הוא (ביחזקאל י''ג) גבי נביאי שקר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו' והוא בונה חיץ והנם טחים אותו טפל ועל בנין מחיצה גרועה נאמר כתרגומו ואינון דמין דבני מחיצה ושעע ליה טין פטיר דלא תבן:

היתה שדהו מלאה גסין. ואין שם דקין כלל אם הוא מותר ללקט את כולן אף למשנה האחרונה הואיל ואין שם דקין וכיצד הוא נוהג וקאמר הש''ס דתרתי מתני' פליגי בה חדא אמרה דשרי ללקט כשהוא ניכר שאינו מתקן את השדה וחדא מתני' אמרה אסור כלומר דאיכא תנא בהך מתניתין דס''ל דאעפ''כ אסור כדמפרש ואזיל:

המסקל שדהו. דתנינן בפרק דלעיל (בהלכה ה') שנוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ הדא אמרה שרי כלומר דמהאי מתני' שמעינן דהכל מודים שמותר ללקט כל העליונות ובלבד שיניח אלו הנוגעות בארץ ובהכי סגי שניכר שאינו מתכוין לתקן את השדה:

איזהו וכו'. אבל האי מתני' בפרקין לקמן דקתני המידל בזתים שכורת איזה מהן לעצים ולא את כולן כדמפרש התם איזה מידל אחד או שנים ופליגי התם בית שמאי וב''ה דבש''א יגום שאסור לשרש אותן אלא גומם ומקצץ את האילן ומניח השורש בארץ שלא יראה כמתקן את הארץ ואע''פ שאינו נוטל את כולן וא''כ הדא מתני' אליבא דב''ש אמרה אסור:

הדרן עלך מאימתי מוציאין

עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו וכו'. כלומר הא דקתני צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין אם אפילו עד שלא פסקו עובדי עבודה התירו לזה שחופר בהשדה ברשות וכדרך המזבלין דקאמר על האשפתות ושיעורן קאמר כמו ששנינו בריש פרקין או דילמא כדרך המזבלין אכולא מילתא קאמר דדוקא משפסקו עובדי עבודה יעשה כן:

היתה בהמתו שם. עומדת בתוך שדה שלו מלקט ואינו חושש שהרי בהמתו מוכחת עליו שהוא מלקט להביא לפניה לאכול וכן אם היתה הכירה שלו סמוכה לשדהו מלקט שהרי כירתו מוכחת עליו שמה שהוא מלקט להדליק הוא מלקט:

ליקט בגסין מהו שיחזיר וכו'. אמשנה ראשונה מהדר ולפרש להא דקתני את הגס הגס. ואם ליקט את הגסין בתחלה מהו שיהא מותר אחר כך לחזור וללקט הגסין שבדקין כלומר ממה שנשארו הדקין ילקט הגסין שבהן והיינו דקתני את הגס הגס ופשיט לה דאת הגס הגס דוקא קתני שאם אתה אומר כן א''כ אף הוא ילקט את כל שדהו בשביעית ויאמר יש איזה מהן שנחשבין לגסין נגד הדקין מהן ונמצא מתקן הוא את שדהו שלא יניח אלא מעט מן הדקין שבדקין ואינן נכרין אבל למשנה אחרונה דאינו מלקט אלא מתוך של חבירו מותר ללקט את הכל:

דארשב''ל וכו'. כלומר דמייתי ראיה שיש להזהר שלא לעשות איזה קלקול בר''ה כ''א לעשות להם תיקון וזכות הוא לו כהאי דאמר ר''ל לא זכה שאול למלוכה אלא ע''י זכות זה שהיה זקנו מדליק נר לרבים במבואות האפלים ולכן ג''כ נקרא שמו נר ואף ששמו האמיתי היה אביאל כדדרי' ואזיל מהפסוקים בד''ה:

ומשני שנייא היא הכא שהוא תיקון וסופו לקלקול כדפרישית במתני'. דמה שהוא מתקן כאן במקום שמסיר את העפר מקלקל הוא במקום שהניחו וסוף סוף קלקול הוא:

כחיב ושם דרך אראנו בישע אלקים. כלומר אהא דקתני כשם שאין מקלקלין ר''ה כך לא יתקן פריך דאמאי לא יתקן הלא הוא משים דרך לרבים:

ראשונה ראשונה מתקיימת. כלומר דר''ז קאמר דחזרו לומר שתקנה הראשונה מתקיימת דמלקטין אף משאינו קרוב ומצוי ושלא בטובה ואין חוששין שמא ילקטו בטובה:

גמ' והכין צורכה מיתני וכו' כן צריך לפרש המתני' דאת הגס הגס אמתוך שלו קאי דאילו מתוך של חבירו אין חשש אף אם הוא מלקט את הכל כדפרישית במתני':

נחשדו להיות מלקטין בטובה. חזרו ונחשדו גם על כך שהיו מלקטין בהחזקת טובה זה לזה ואמרו שלא בטובה לקטנו:

התקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי. הכי תנינן לה בתוספתא (פ''ג) דכשאין מביאין אלא מן הקרוב ומצוי אין חוששין שיחזיק לו טובה בשביל כך:

משרבו עוברי עבירה. והיו מתכונין לתקן את השדה ומלקטין את הכל ואומרים את הגס הגס אנו נוטלין:

התקינו שלא יהא מלקט כלל מתוך שלו אלא זה מלקט מתוך של זה וזה מתוך של זה וכדאמרן דמתוך של חבירו אין חוששין לכלום ומלקט את הכל אלא שצריך שיהא שלא בטובה שלא יחזיק לו טובה ולא יאמר לו זה שליקט כמה טובה עשיתי לך שנקיתי את שדך:

ואין צריך לומר שיקצץ להן מזונות. בשביל שהוא לוקט זה מתוך של זה יקצצו להן מזונות זה לזה דהא פשיטא דאסור:

מתני' בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו וכו'. מפרש בגמ' דאת הגס הגס אמתוך שלו קאי וה''ק בראשונה היו אומרים שמלקט מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין דכשהוא מלקט מתוך שלו את הגס הגס ומניח את הדקין ניכר הוא שאינו מלקט לתקן את השדה אלא לעצים הוא צריך ואבנים הגסין לבנין ועשבים לבהמתו כדרך דתלינן במלקט מתוך של חבירו אף הדקין דלא לתקן את השדה הוא מכוין דלא עביד אינש לתקן שדה חבירו:

היתה שדהו מלאה גסין. ואין שם דקין כלל אם הוא מותר ללקט את כולן אף למשנה האחרונה הואיל ואין שם דקין וכיצד הוא נוהג וקאמר הש''ס דתרתי מתני' פליגי בה חדא אמרה דשרי ללקט כשהוא ניכר שאינו מתקן את השדה וחדא מתני' אמרה אסור כלומר דאיכא תנא בהך מתניתין דס''ל דאעפ''כ אסור כדמפרש ואזיל:

המסקל שדהו. דתנינן בפרק דלעיל (בהלכה ה') שנוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ הדא אמרה שרי כלומר דמהאי מתני' שמעינן דהכל מודים שמותר ללקט כל העליונות ובלבד שיניח אלו הנוגעות בארץ ובהכי סגי שניכר שאינו מתכוין לתקן את השדה:

איזהו וכו'. אבל האי מתני' בפרקין לקמן דקתני המידל בזתים שכורת איזה מהן לעצים ולא את כולן כדמפרש התם איזה מידל אחד או שנים ופליגי התם בית שמאי וב''ה דבש''א יגום שאסור לשרש אותן אלא גומם ומקצץ את האילן ומניח השורש בארץ שלא יראה כמתקן את הארץ ואע''פ שאינו נוטל את כולן וא''כ הדא מתני' אליבא דב''ש אמרה אסור:

הדרן עלך מאימתי מוציאין

עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו וכו'. כלומר הא דקתני צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין אם אפילו עד שלא פסקו עובדי עבודה התירו לזה שחופר בהשדה ברשות וכדרך המזבלין דקאמר על האשפתות ושיעורן קאמר כמו ששנינו בריש פרקין או דילמא כדרך המזבלין אכולא מילתא קאמר דדוקא משפסקו עובדי עבודה יעשה כן:

היתה בהמתו שם. עומדת בתוך שדה שלו מלקט ואינו חושש שהרי בהמתו מוכחת עליו שהוא מלקט להביא לפניה לאכול וכן אם היתה הכירה שלו סמוכה לשדהו מלקט שהרי כירתו מוכחת עליו שמה שהוא מלקט להדליק הוא מלקט:

ליקט בגסין מהו שיחזיר וכו'. אמשנה ראשונה מהדר ולפרש להא דקתני את הגס הגס. ואם ליקט את הגסין בתחלה מהו שיהא מותר אחר כך לחזור וללקט הגסין שבדקין כלומר ממה שנשארו הדקין ילקט הגסין שבהן והיינו דקתני את הגס הגס ופשיט לה דאת הגס הגס דוקא קתני שאם אתה אומר כן א''כ אף הוא ילקט את כל שדהו בשביעית ויאמר יש איזה מהן שנחשבין לגסין נגד הדקין מהן ונמצא מתקן הוא את שדהו שלא יניח אלא מעט מן הדקין שבדקין ואינן נכרין אבל למשנה אחרונה דאינו מלקט אלא מתוך של חבירו מותר ללקט את הכל:

דארשב''ל וכו'. כלומר דמייתי ראיה שיש להזהר שלא לעשות איזה קלקול בר''ה כ''א לעשות להם תיקון וזכות הוא לו כהאי דאמר ר''ל לא זכה שאול למלוכה אלא ע''י זכות זה שהיה זקנו מדליק נר לרבים במבואות האפלים ולכן ג''כ נקרא שמו נר ואף ששמו האמיתי היה אביאל כדדרי' ואזיל מהפסוקים בד''ה:

ומשני שנייא היא הכא שהוא תיקון וסופו לקלקול כדפרישית במתני'. דמה שהוא מתקן כאן במקום שמסיר את העפר מקלקל הוא במקום שהניחו וסוף סוף קלקול הוא:

כחיב ושם דרך אראנו בישע אלקים. כלומר אהא דקתני כשם שאין מקלקלין ר''ה כך לא יתקן פריך דאמאי לא יתקן הלא הוא משים דרך לרבים: