רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עַל הַשּׁוֹנֶה הַזֶּה. מַהוּ כְדוֹן אֲתֵי דְרִבִּי יוֹחָנָן דִּתְרוּמוֹת כְּרִבִּי יִשְׁמָעַאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דְקִידּוּשִׁין. וּדְרִבִּי יוֹחָנָן בְּגִיטִּין כְּרַבָּנִין דְּקִידּוּשִׁין. דִּתְנָן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁקִּידְּשׁוּ אֵין קִידּוּשֵׁיהֶן קִידּוּשִׁין. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן אֵין קִידּוּשֵׁיהֶן קִידּוּשִׁין. בֵּינָן לְבֵין אֲחֵרִים קִידּוּשֵׁיהֶן קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' ישמעאל וכו'. וכדפרישית:
דתנן חש''ו שקידשו וכו'. בתוספתא ס''פ י''א דיבמות תנינן לה שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה וכדתנן נמי במתני' בפ''י דיבמות גבי קטן והכא דגריס נמי חרש משום דמדאורייתא חרש נמי לא הוו קידושיו קידושין ורבנן הוא דתקינו להו נשואין לחרש וחרשת ולשוטה ולקטן לא תקינו להו:
אתיא דר' יוחנן דתרומות. דקאמר דטעמא הוי משום דכתיב בה מחשבה הא לאו הכי הואי תרומתן תרומה כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא דקידושין דקאמר בברייתא דלקמן דאם קדשו בפני אחרים הוו קידושין והכא נמי כן דאי לאו משום דכתיב בה מחשבה תרומתן תרומה כשאחרים עומדין על גביהם ומלמדין אותן לתרום:
ודר' יוחנן בגטין. דפוסל אפי' בגדול עומד על גביו כרבנן דקידושין דלא מחלקו וקסברי דלעולם קידושין שלהן לאו קידושין ואפי' באחרים עומדין על גביהן ומלמדין אותן איך לעשות וה''ה בגיטין דהא איתקש יציאה להויה וה''ט דר' יוחנן דמחמיר בגטין:
חלוקין על השונה הזה. אדרב הונא דגטין קאי דקאמרי רבי יעקב בר אחא ור' חייא דקבלו מר' יוחנן וחלוקין עליו על ששנה התם להכשיר בגדול עע''ג וכדבעי ר' יוחנן עליה כדלעיל:
מאי כדון. ומ''ט דר' יוחנן דפליג עליה בגיטין והא ר' יוחנן גופיה קאמר לעיל דבתרומה היינו טעמא משום דכתיב בה מחשבה וא''כ גבי גט דלא כתיב ביה מחשבה לא ליפסל אלא בכותב בינו לבין עצמו ולאחרים מטעמא דשליחות אבל אם גדול עומד ע''ג דליכא חשש דשליחות שהרי הגדול הוא השליח דהבעל והוא מלמדן לכתוב ואמאי לא נכשיר בזה וקאמר דה''ט דר''י:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַשִׁייָתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל הֲרֵי גִיטִּין הֲרֵי אֵין כָּתוּב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה. וְאֵין מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ. דְּתַנִּינָן הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֶּט אֲפִילוּ שׁוֹטֶה חֵרֵשׁ וְקָטָן. אָמַר רַב הוּנָא וְהוּא שֶׁיְּהֵא פִּיקֵּחַ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי וְהַייְנוֹ וְכָתַב לָהּ לִשְמָהּ. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר תַּמָּן זֶה כוֹתֵב וְזֶה מְגָרֵשׁ. בְּרַם הָכָא הוּא חוֹשֵׁב וְהוּא תוֹרֵם. 1b רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר הָא אִילּוּ כָּתַב הוּא וְגִירֵשׁ הוּא גֶּט הוּא. בְּרַם הָכָא הוּא חוֹשֵׁב וְהוּא תוֹרֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קשייתה. הקשתי לפני שמואל והרי גיטין שהרי אין כתוב בהן מחשבה ואפ''ה לא מהני המעשה שלהן המוכיח על המחשבה דהא דתנינן בפ''ב דגיטין הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חש''ו הא אמר רב הונא עלה והוא שיהא גדול פקח עומד על גביו ומלמדו לכתוב הא לאו הכי לא:
ר' יוחנן בעי. ורבי יוחנן הקשה התם על הא דמכשיר רב הונא על ידי שגדול עומד על גביו וכי זה היינו וכתבלה לשמה וכדפרישית שם דעיקר הקושיא דהא בעינן בכתיבת התורף שתהא לשמה מדאורייתא ובעינן שליחות לכתיבת הגט והני לאו בני שליחות נינהו שמעינן מיהת דבינן לבין עצמן אינם כשרים לכתיבת הגט והרי אין כתוב בו מחשבה:
חזר ר' יוסי ואמר. ומפרק לה לנפשיה דשאני גט דתמן זה כותב וזה מגרש והלכך פסולין הן בינן לבין עצמן דזה המגרש אומר להן לכתוב בשליחותו ולאו בני שליחות הן ומיהת כשגדול עומד ע''ג מכשיר רב הונא וכדמשנינן התם להא דבעי ר' יוחנן דבששייר מקום התורף איירי ולא גזר תופס אטו תורף ושיכתוב לבדו בינו לבין עצמו:
ברם הכא הוא חושב והוא תורם. דהא ע''כ בתרומת עצמן מיירי המתני' דאי בשל אחרים מאי קמ''ל פשיטא דהא לאו בני שליחות נינהו אלא בתרומת עצמן קאמר דאינה תרומה והלכך הוא דבעינן טעמא מפני שכתוב בה מחשבה:
ר' יעקב בר אחא. מוסיף על הא דר' יוסי ומהדר לאוקמי שנויא דידיה דהא אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא ואפי' בכותב בינו לבין עצמו דהואיל והוא בעצמו המגרש וליכא טעמא דשליחות הוי גט משום דלא כתיב ביה מחשבה ומהני המעשה המוכיח על המחשבה ברם הכא הוא חושב והוא תורם ואי לאו דכתוב בתרומה מחשבה הוי נמי מהני מעשיהן המוכיח:
תַּנֵּי חֵרֵשׁ שֶׁתָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה חֵרֵשׁ מִתְּחִילָּתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה פִּיקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ כּוֹתֵב וַאֲחֵרִים מְקַייְמִין כְּתַב יָדוֹ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר הֲרֵי הוּא כְפִיקֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא ריש פ''ק רי''א חרש שתרם אין תרומתו תרומה רשב''ג אומר איזהו חרש שהיה חרש מתחלתו אבל פקח שנתחרש הוא תורם והן מקיימין על ידיו. וכן ס''ל לענין גיטין כותב ואחרים מקיימין כתב ידו והכי אמרינן בהאי תלמודא בפרק מי שאחזו בהלכה א' וגריס שם לכל הסוגיא:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עַל הַשּׁוֹנֶה הַזֶּה. אָֽמְרִין וְהָא מַתְנִיתִין פְלִיגָא נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשָּׁטֶה אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית. וְיִכְתּוֹב וִיקַייְמוּ אֲחֵרִים כְּתַב יָדָיו. קַייְמוּנָהּ בִּשְׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתּוֹב. מוֹתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא וַהֲרֵי שֶׁכָּתַב כְּתַב יָדָיו אוֹ שֶׁאוֹמֵר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ אַף עַל פִּי שֶׁכָּֽתְבוּ וְחָֽתְמוּ וְנָֽתְנוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ אֵינוֹ גֶט. אָמַר רִבִּי ייָסָה אֱמֹר סוֹפָה וְלֵית הִיא פְלִיגָא אֵינוֹ גֶט עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ. שֶׁאָמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ לֹא סוֹף דָּבָר עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ הִרְכִין בְּרֹאשׁוֹ אַתְּ אָמַר לֵית כָּאן וְאַף הָכָא לֵית כָּאן. אָמַר רִבִּי מָנָא אִית כָּאן הִיא שְׁמִיעַת הַקּוֹל הִיא הַרְכָנַת רֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר מנא אית כאן. לעולם האי ברייתא דוקא היא ולא קשיא הא דקתני בסיפא עד שישמעו את קולו משום דהיא שמיעת הקול היא הרכנת הראש ועד שישמעו את קולו דקאמר הרכנת הראש נמי בכלל דחדא היא אבל כתיבת יד לא מהני כדקתני ברישא ופליגא אדרשב''ג:
את אמר לית כאן ואף הכא לית כאן. כלומר וע''כ דאמרת דהאי עד שישמעו את קולו לאו דוקא וה''נ הא דקתני ברישא כתב בכתב ידו לאו מתקנתא היא דבאמת כתב ידו מהני בחרש:
אמור סופה ולית הדא פליגא. כלומר ע''כ האי ברייתא לאו דוקא היא דהא קתני בסיפא אינו גט עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא הא לא סוף דבר עד שישמעו את קולו אלא אפי' הרכין בראשו מהני כדתנן במתני' דמי שאחזו נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג''פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו:
והרי שכתב בכתב ידו וכו'. תוספתא היא בפ''ב דגיטין כלומר שבכתב ידו צוה לסופר כתוב ולעדים חתומו ה''ז אינו כלום אלמא כתב ידו לא מהני וקשיא לרשב''ג דאמר דאיכא תקנתא לחרש בכתב ידו:
והא מתניתא פליגא. ואכתי האי ברייתא פליגא עליה דרשב''ג דשמעינן מינה דכתב ידו לאו כלום הוא:
קיימונה. מהמתני' לא קשיא דמצי לאוקמה בשאינו יודע לכתוב מיירי:
חלוקין על השונה הזה. חלוקין הן חביריו על רשב''ג ואמרין דהא מתני' פליגא עליה דתנן בפ' י''ד דיבמות נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית ואמאי ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו:
2a רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא כְּמַה דְּתֵימַר עַד שֶׁיָּֽרְכִין בְּרֹאשׁוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים וְדִכְוָותָהּ עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹלוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. אָמַר לֵיהּ לִשְׁמִיעַת הַקּוֹל פַּעַם אַחַת. לְהַרְכָנַת הָרֹאשׁ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמור סופה ולית הדא פליגא. כלומר ע''כ האי ברייתא לאו דוקא היא דהא קתני בסיפא אינו גט עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא הא לא סוף דבר עד שישמעו את קולו אלא אפי' הרכין בראשו מהני כדתנן במתני' דמי שאחזו נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג''פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו:
ר' זעירא בעא קומי ר' מנא. לדידך דהרכנת הראש ושמיעת הקול חדא היא א''כ כמה דתימא עד שירכין בראשו ג''פ ה''נ דכותה עד שישמעו קולו ג''פ ואמאי לא קתני הכי בהדיא בהסיפא:
א''ל. הא לא קשיא דאע''ג דאמרי הרכנת הראש הויא כשמיעת הקול מ''מ לא דמיין להדדי לגמרי אלא לשמיעת הקול בפעם אחת סגי אבל להרכנת הראש לא הוי סימן הניכר עד שיבדקו אותו ג''פ:
והא מתניתא פליגא. ואכתי האי ברייתא פליגא עליה דרשב''ג דשמעינן מינה דכתב ידו לאו כלום הוא:
והרי שכתב בכתב ידו וכו'. תוספתא היא בפ''ב דגיטין כלומר שבכתב ידו צוה לסופר כתוב ולעדים חתומו ה''ז אינו כלום אלמא כתב ידו לא מהני וקשיא לרשב''ג דאמר דאיכא תקנתא לחרש בכתב ידו:
את אמר לית כאן ואף הכא לית כאן. כלומר וע''כ דאמרת דהאי עד שישמעו את קולו לאו דוקא וה''נ הא דקתני ברישא כתב בכתב ידו לאו מתקנתא היא דבאמת כתב ידו מהני בחרש:
א''ר מנא אית כאן. לעולם האי ברייתא דוקא היא ולא קשיא הא דקתני בסיפא עד שישמעו את קולו משום דהיא שמיעת הקול היא הרכנת הראש ועד שישמעו את קולו דקאמר הרכנת הראש נמי בכלל דחדא היא אבל כתיבת יד לא מהני כדקתני ברישא ופליגא אדרשב''ג:
אָמַר רִבִּי יוּדָן תַּמָּן בְּאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי הָכָא בְּאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עֲשׂוּ. רִבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי בָּעֵי אִם יֵשׁ בּוֹ דַעַת לְשֶׁעָבַר יֵשׁ בּוֹ דַעַת לְהַבָּא אִם אֵין בּוֹ דַעַת לְשֶׁעָבַר אֵין בּוֹ דַעַת לְהַבָּא. אָמַר רִבִּי אֲבוּדַימִי בְּחֵרֵשׁ אֲנָן קַייָמִין וְאֵין שְׁלִיחוּת לְחֵרֵשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּבָרִיא אֲנָן קַייָמִין. וְלָמָּה אֵינוֹ גֶט אֲנִי אוֹמֵר מִתְעַסֵּק הָיָה בִשְׁטָרוֹתָיו. וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁפִּירֵשׁ מִתּוֹךְ בּוּרְייוֹ. אֲבָל אִם נִשְׁתַּתֵּק מַחְמַת חוֹלְייוֹ דַּייוֹ פַּעַם אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דיו פעם אחת. שאין כאן חשש שמא מקרוב מתעסק בשטרותיו היה שהרי חולה היה ובתוספתא דגטין פ''ה גריס היה חולה ומשותק בודקין אותו ג''פ:
א''ר יודן תמן באומר וכו'. ר' יודן אדלעיל קאי דרצה לדמות תרומות לגיטין כדשקיל וטרי לעיל וקאמר דיש לחלק ביניהן תמן בתרומות על לשעבר הוא ששואלין אותו היאך עשית והוא אומר כך וכך עשיתי. והלכך מסתברא דגם הרכנת הראש לא מהני בתרומה אבל הכא בגיטין להבא הוא ואומר כך וכך עשו ומהני נמי סימן הרכנת הראש:
רבי בנימין. הקשה על זה דממ''נ אם יש בו דעת לשעבר וכו' דמאי שנא להבא מלשעבר אלא לא שנא:
בחרש אנן קיימין. האי מילתא אמתני' דהתם קאי ואגב מייתי לה נמי הכא דהתם קתני נשתתק בודקין אותו ג''פ ור' אבהו מפרש דאפי' בשהיה חרש שאינו שומע בתחילה ושוב נשתתק גם כן מהני נמי גבי' בדיקה דס''ל חרש מוציא ברמיזה. ואין שליחות לחרש כלומר וכי אין שליחות לחרש בכה''ג ור' יוסי בר בון קאמר דבבריא שנשתתק אנן קיימינן אבל בחרש לא מהני רמיזה:
ולמה אינו גט. עד שיבדקו אותו ג''פ לפי שאני אומר מתעסק בשטרותיו היה דהואיל ובריא היה מקוד' אפשר שזה זמן מועט שמתעסק בשטרות היה וכשמרכין בראשו כוונתו על אלו השטרות הלכך עד שיבדקו אותו ג''פ ויבינו דכוונתו לשם גט הוא:
ותני. בברייתא כן בד''א שצריך בדיקה ג''פ בזמן שפירש ונשתתק מתוך בוריו:
מָאן תַּנָּא חֵרֵשׁ דְּלָא כְרִבִּי יוּדָה דְּתַנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה בְּבָנָיו שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגָּדָא שֶׁהָיוּ כּוּלּוֹ חֱרֵשִׁים וְהָיוּ כָּל הַטָּהֳרוֹת בִּירוּשָׁלֵם נַעֲשִׂין עַל גַּבֵּיהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַטָּהֳרוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת מַחֲשָׁבָה וְנַעֲשׂוֹת עַל גַּבֵּי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אֲבָל תְּרוֹמוּת וּמַעְשְׂרוֹת צְרִיכוֹת מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן נִפְסָלוֹת בְהֶסֶּח הַדַּעַת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא אֵין כָּתוּב בָהֶן מַחֲשָׁבָה שְׁמִירָה כָּתוּב בָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאן תנא חרש. אמתני' מהדר מאן תנא דחרש אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה:
דלא כרבי יודה. דתוספתא שהבאתי לעיל דקאמר דבדיעבד תרומתו תרומה ומסיים שם א''ר יהודה מעשה וכו':
אמרו לו. משם ראיה בתמיה. דמפני שהטהרות אין צריכות מחשבה ובן דעת אבל תרומות ומעשרות צריכות מחשבה ולידע כמה צריך לתרום ולעשר:
ואינן נפסלות בהיסח הדעת. וכי הטהרות אינן נפסלות בהיסח הדעת והיאך נסמוך על אלו שאינן בני דעת וקא''ר יוסי בשם ר' אילא דאפ''ה הואיל ואין כתוב בהן מחשבה אלא שמירה הוא דכתיב בהן דבפרשת טמאים וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' ושמרו את משמרתי כתיב ואע''ג שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת הגוף סמכו מכאן גם על הטהרות וטומאת בשר וכיוצא בו ולאפוקי תרומה דמחשבה כתיב בה ולפיכך צריכה בן דעת:
ותני. בברייתא כן בד''א שצריך בדיקה ג''פ בזמן שפירש ונשתתק מתוך בוריו:
דיו פעם אחת. שאין כאן חשש שמא מקרוב מתעסק בשטרותיו היה שהרי חולה היה ובתוספתא דגטין פ''ה גריס היה חולה ומשותק בודקין אותו ג''פ:
סֵימָנֵי שׁוֹטֶה הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. אָמַר רִבִּי הוּנָא וְהוּא שֶׁיְּהֵא כוּלְּהֶן בּוֹ דִּלָא כֵן אֲנִי אוֹמֵר הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה קֻנִיטְרוֹפּוֹס. הַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת מַקְטִיר לַשֵּׁדִים. הַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ כוֹלִיקוֹס. וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ קִינִיקוֹס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן. אָמַר רִבִּי בּוּן מִסְתַּבְּרָה מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן בִּלְבַד בִּמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לֹו אֲפִילוּ שׁוֹטֶה שֶׁבְּשׁוֹטִים אֵין מְאַבֵּד כָּל מַה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ. קוֹרְדְייַקּוֹס אֵין בּוֹ אַחַת מִכָּל אֵילּוּ. מָהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הִמִּים. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּחַד טַרְסִיי דַּהֲווֹן יְהָבִין לֵיהּ סִימוּק גַּו אָכִים וְהוּא לָעֵי. אָכִים גַּו סִימוּק וְהוּא לָעֵי. אֲמַר דּוֹ הוּא קוֹרְדְייַקּוֹס שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סימני שוטה וכו'. בתוספתא פ''ק:
והוא שיהא כולהם בו. להא דקחשיב דאל''כ אלא עושה דבר אחד מהן לאו סימן שוטה הוי שאני אומר היוצא בלילה יחידי שמא קניטרופוס הוא שאחזו החולי הבא מחמימות הגוף ויצא למקום האויר:
הלן בבית הקברות. אימר מקטיר לשדים ועושה כן כדי שתשרה עליו רוח הטומאה:
המקרע את כסותו. אימר כוליקוס הוא ובגיטין גריס קינוקוס בעל מחשבות:
קודייקוס. או קוביקוס. משחק בקוביא הוא:
בלבד מאבד מה שנותנים לו. קאמר דאפי' באחת מהן שאפי' שוטה שבשוטים כלומר שהעולם מחזיקין אותו לשוטה ואפי' כן אינו מאבד כל מה שנותנין לו וכיון שזה הוא עושה כן בודאי שוטה גמור הוא:
קונדיקוס קורדייקוס. זהו שאמרו בגטין מי שאחזו קורדייקוס ואין בו אחת מכל הסימנין הללו אלא דבר אחר הוא כדמפרש ואזיל:
המים. שם החולי הנקרא כן ע''ש שהוא מהומם ומבולבל:
דהוון יהבון ליה סימוק גו אכים. סימוק הוא בשר כחוש בשרא סומקא ואכים הוא יין המזוג במים ועל שם שנשתנה ונשחר מראה היין וכלומר שהיו נותנין להגרדי הזה שהיה לו אותו החולי ופעמים שהיו מקדימין זה לזה שאלו הדברים הם רפואתו:
והוא לעי. ואפי' כן היה חלוש ורפה ידים ואמר להן ר' יוסי דהוא הוא קורדייקוס שאמרו חכמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source