תַּנֵּי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה הֲרֵי אֵלּוּ מְדוּמָעִין וְאֵין מְשַׁלְּמִין לָהּ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ עַל מָקוֹם אַחֵר. וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר עֲלֵיהֶן אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. 28a וּבַדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִיבָּלֵל אֲבָל בַּדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִיבָּלֵל הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב אִם רוֹב תְּרוּמָה תְרוּמָה וְאִם רוֹב חוּלִין חוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובדבר שאין דרכו להבלל. כלומר דדוקא אם הוא דבר שאינו דרכו להבלל זה בזה שלא יהא ניכר כלל אבל בדבר שדרכו להבלל כגון יין של תרומה שנפל לתוך יין חולין וכיוצא בו ונדמעה שזה מדבר שדרכו להבלל ולא יהא ניכר כלל בזה הולכין אחר הרוב לענין דימוע בשנפלו מהן עוד למקום אחר אבל לא לענין תשלומין קרן וחומש דלעולם צריך שיהו חולין מתוקנין וכאן אע''פ שרוב חולין אסורין לזרם הן:
ולא ממקום אחר עליהן. אם אכל מן המדומע אינו משלם ממקום אחר אלא לפי חשבון התרומה שנדמעה בהן:
תני. בתוספתא רפ''ו ואין משלמין לה קרן וחומש על מקום אחר. אם אכל תרומה בשגגה ממקום אחר אין משלמין מהן הקרן והחומש אלא לפי חשבון החולין שבהן כדתנן בריש פרק דלקמן שאינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והלכך אינו יכול לשלם מן המדומע אלא לפי חשבון החולין:
הלכה: רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי וְרִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יָֽתְבִין אָֽמְרִין תַּנִּינָן אַחַר שֶׁהוֹדוּ. מִי הוֹדָה לְמִי. בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל. אוֹ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי. אָֽמְרִין נֵצֵא לְחוּץ וְנִלְמַד. נָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בַר חֲנִינָה לֹא מָצִינוּ שֶׁהוֹדוּ בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל אֶלָּא בְדָבָר זֶה בִּלְבַד. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אַבַּיי שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. הַמְּעָרֶה מִכֵּלִי לְכֵלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּקִילוּחַ יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמֵאָה. וְאִם תֹּאמַר בֵּית הִלֵּל יוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּאי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה. מָאן תָּנָא הָכָא תַעֲלֶה לֹא בֵּית שַׁמַּאי לֹא בֵית הִלֵּל. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל נֹאמַר בֵּית הִלֵּל שָׁנוּ אוֹתָהּ קוֹדֶם שֶׁיּוֹדוּ לָהֵן בֵּית שַׁמַּאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן אַחַר שֶׁהוֹדוּ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּירוֹם וְתִשָּׂרֵף. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמּוּתִּי הוּא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן אַחַר שֶׁהוֹדוּ אֵילּוּ לָאֵילוּ תַעֲלֶה בֵּית שַׁמַּאי מְסַלְּקִין לוֹן וְאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. אָמַר רִבִּי אָבִין יֵשׁ כָּאן תְּשׁוּבָה אֲחֶרֶת. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּמַה טְהוֹרָה שֶׁהִיא בְּעָוֹן מִיתָה אֵצֶל הַזָּרִים עוֹלָה. טְמֵאָה שֶׁהִיא בַּעֲשֵׂה אֵצֶל כּוֹהֲנִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. בתוספתא פ''ו אמרה בהדיא כן אחר שהודו וכו' תעלה. ופריך הש''ס והריב''ש מסלקין להון לב''ה בתשובתן במתני' ואינון מודיי לון בתמיה וקאמר ר' אבין יש כאן תשובה אחרת שהשיבו להן ב''ה לב''ש על תשובתן כהדא דתני רבי הושעיא וכו' ומייתי לה בתוספתא שם כדפרישית במתני':
מתני' אמרה כן. ממתני' גופה שמעינן דב''ש הן שהודו לב''ה דקתני אחר שהודו ר''א אומר וכו' וכי ר''א לאו שמותי הוא מתלמידי ב''ש וקאמר תרום ותשרף אלמא ב''ש הודו לב''ה שתעלה:
א''ר חנינה בריה דרבי הלל. דמהתם לא מוכחא מידי דנאמר ב''ה שנו אותה קודם שהודו להן לב''ש ואחר שהודו חזרו בהן מההיא דטבול יום:
שמע לה מן הדא. דתנינן בפ''ב דטבול יום המערה משקין של תרומה מכלי לכלי ונגע טבול יום בהקילוח וטבול יום פוסל את התרומה אם יש בו במשקה שנפל בו הקילוח כל כך לעלות יעלה בא' ומאה דקיי''ל הניצוק אינו חיבור לטהרה ולטומאה כדתנן בסוף פ''ח דטהרות והלכך לא נפסל כאן אלא הקילוח בלבד והוי כתרומה טמאה שנפלה לתרומה טהורה ועולה בא' ומאה והשתא אם תאמר דבמתני' ב''ה הוא דיודו לב''ש שלא תעלה א''כ מאן תנא הכי במתני' דטבול יום תעלה לא ב''ש ולא ב''ה וכך הוא בפ''ב דסוכה דמייתי להא:
לא מצינו וכו'. א''כ ב''ש הן שהודו לב''ה:
גמ' אמרין נצא לחוץ ונלמד. ממה דנשמע משאר בני חבורה:
משנה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה סְאָה טְהוֹרָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי הוֹאִיל וּטְהוֹרָה אֲסוּרָה לְזָרִים וּטְמֵאָה אֲסוּרָה לְכֹהֲנִים מַה טְהוֹרָה עוֹלָה אַף טְמֵאָה תַעֲלֶה. אָֽמְרוּ לָהֵן בֵּית שַׁמַּאי לֹא אִם הֶעֱלוּ הַחוּלִין הַקַּלִּין הַמּוּתָּרִין לְזָרִים אֶת הַטְּהוֹרָה תַּעֲלֶה תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה הָאֲסוּרָה לְזָרִים אֶת הַטְּמֵאָה. לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוּרָם וְתִשָּׂרֵף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אָֽבְדָה בְמִיעוּטָהּ. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה הִגְבִּיהָהּ וְנָֽפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְדַמָּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מְדַמָּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְנִדְמְעוּ וְנָפַל מִן הַמְּדוּמָע לְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְדַמָּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַמְּדוּמָע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאֵין הַמְּחוּמָּץ מְחַמֵּץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה הִגְבִּיהָהּ וְנָֽפְלָה אֲחֶרֶת הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת עַד שֶׁתַּרְבֶּה תְרוּמָה לַחוּלִין. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ עַד שֶׁנָּֽפְלָה אֲחֶרֶת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אינה מדמעת אלא לפי חשבון. תרומה שבה ואינו אלא חלק א' ממאה לפי שהשאר חולין ואם יש באותו מקום אחר אחד ומאה לזה החלק תעלה וכגון שנתערבה עם סאה אחרת של חולין דאותו חלק א' ממאה של תרומה עולה בא' ומאה ואי אתה מוצא שתדמע אלא אם כן נתערבה אותה סאה עם פחות מסאה של חולין וכן כל כיוצא בזה:
מתני' סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה וכו' ור''ש מתיר. הכי גריס נמי בתוספתא פ''ו ותני עלה א''ר אליעזר בר''ש בד''א בזמן שלא ידע בה ואח''כ נפלה אחרת אבל אם ידע בה ואח''כ נפלה אחרת ה''ז מותרת. ודברי ר''א בר''ש אינן מתפרשין אלא אדברי ת''ק דכשלא ידע בנפילת הראשונה עד אחר שנפלה השניה אסורה מפני דהוי כאלו נפלו שתיהן כאחת אבל אם ידע בנפילת הראשונה קודם שתפול השניה הואיל והיה לו להעלותה הרי היא כאילו עלתה ולא נדמעו החולין אלא מפריש סאתים והשאר מותר דאלו לר''ש הא קאמר ה''ז מותר ולא שייך האי בד''א ואין הלכה כר''ש:
מתני' הגביהה ונפלה אחרת של תרומה לשם. וכן אם עוד נפלה אחרת והגביהה ה''ז הכל מותר מה שנשאר עד שתרבה תרומה לחולין כגון שנפלה סאה אחר סאה עד מאה ועוד של תרומה דאז נעשה הכל מדומע:
ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. דקיי''ל ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה שאין בו ארבעים סאה ודוקא אם נפלו לתוך המקוה מן הכלי אבל אם נמשכו השאובין ע''ג קרקע או בתוך הסילון וכיוצא בו מדברים שאינן פוסלין את המקוה וירדו להמקוה אינם פוסלין את המקוה עד שיהו מחצה על מחצה כגון שהיו שם עשרים סאה מי גשמים והמשיך לתוכן עשרים סאה שאובין פוסלין אותן אבל אם היו שם עשרים סאה ומשהו מי גשמים כל שהמשיך לתוכן שאובין ואפי' עד אלף סאה אינם פוסלין והיינו לפי חשבון שאם היו מחצה על מחצה פוסלין ואם היו רוב הארבעים סאה מן הכשרים אינן פוסלין:
ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון. כהאי דתנן בפ''ב דערלה שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו דחכ''א בין שנפל האיסור בתחילה בין בסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ אבל הכא זה וזה גורם הוא וקיי''ל דמותר והיינו לפי חשבון עד שיהא באותו של איסור בלבד כדי לחמץ:
מתני' אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. כגון אם נפלו עשר סאין של תרומה לתשעים סאה חולין ונדמע הכל ונפל מהמדומע הזה עשר סאין לפחות ממאה חולין נדמעו לפי שיש בעשר של מדומע סאה של תרומה ואם נפל לתוכן פחות מעשר סאין אינן מדמעות:
מתני' ר''א אומר מדמעת כתרומה ודאי. לטעמיה אזיל דס''ל אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה:
וחכ''א אבדה במיעוטה. בטלה הטמאה בתוך מאה של טהורה ויאכל לכהנים הכל בטהרה והל' כחכמים:
ר''א אומר. דכך הוא הדין שתרום אותה סאה ותשרף דאותה סאה שנפלה היא שעלתה:
לאחר שהודו. כדקאמר בגמ' שהודו ב''ש לב''ה שהשיבו להם תשובה נצחת על תשובתן דאם החולין מעלין את התרומה שיש בה איסור מיתה לזרים לא תעלה תרומה טהורה את הטמאה שאין בה אלא איסור עשה לכהנים:
מתני' בית שמאי אוסרין. דס''ל דאין תרומה טמאה עולה באחד ומאה של טהורה כדאמרי טעמייהו הואיל ותרומה חמורה שאסורה לזרים אינה מעלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source