אָמַר רִבִּי חִינְנָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל מַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר קְרַייָא דִּבְרֵי מֵאִיר. וְהָא כְתִיב וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה וגו'. אֶלָּא מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁהַחוֹמֶשׁ קָרְבָּן. וַאֲפִילוּ יִסְבּוֹר חוֹמֶשׁ קָרְבָּן קֶרֶן קָרְבָּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם מַתְנִיתִין אָֽמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס דְּתַנִּינָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂין תְּרוּמָה. אִלּוּ מִמַּה שֶׁאָכַל הָיָה מְשַׁלֵּם יֵאוּת. וְתַנֵּי כֵן אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוּלִין טְהוֹרִין וְאִם שִׁלֵּם חוּלִין טְמֵאִין יָצָא. וְלֹא דְמֵי עֵצִים הוּא חַייָב לוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס. וּכְמַה דְתֵימַר קֶרֶן קְנָס וְדִכְווָתָהּ חוֹמֶשׁ קְנָס. אֶלָּא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר תַּמָּן הַכֹּל הָיוּ בִכְלָל לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֵר. יָצָא זֶה וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו לְחַייְבוֹ מָמוֹן. וְהָכָא הַכֹּל הָיוּ בִכְלָל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קוֹדֶשׁ. יָצָא וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה לְחַייְבוֹ מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכא נמי הכל היו בכלל. הלאו וכל זר לא יאכל קודש בין שוגג בין מזיד דחייב מלקות ויצא אוכל בשגגה מן הכלל דכתיב ביה ואיש כי יאכל וגו' דמחייב לשלם ממון והשתא לק''מ לר''ל דבפירוש רבתה התורה גביה לתשלומין לענין שוגג דאיירי ביה כמו דרבתה התורה בעדים זוממין בענין דאיירי בהו:
אלא אמרי רשב''ל כדעתיה. והיינו טעמיה דאע''ג דכל חייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מן התשלומין מ''מ שאני באוכל תרומה בשוגג דמשלם ממון דכמה דר''ל אמר תמן בהאי תלמודא בפ''ק דמכות הכל היו בכלל לא תענה ויצא זה עד זומם דכתיב ביה ועשיתם לו וגו' ובודאי לחייבו ממון יצא מן הכלל דגלי ביה רחמנא דהיכא דמיחייב תרתי ממונא משלם מילקא לא לקי:
וכמה דתימר קרן קנס. מסקנת הקושיא היא וכלומר ולא עוד דכמה דתימר דהקרן קנס ה''נ נימא ודכוותה דהחומש משום קנס דרבתה התורה לאוכל בתרומה בקנס ואף החומש לא משום כפרה היא כקרבן והשתא היכי מתרץ ר''ל לכוליה קרא דאוכל בשגגה:
ותני כן. ועוד הא תניא בהדיא דהוי קנס אכל תרומה טמאה וכו' כדמייתי להאי ברייתא בפרק דלעיל בהלכה א' ולא דמי עצים הוא חייב לו בתמיה דהא תרומה טמאה אינה ראויה אלא להסקה ואפ''ה משלם חולין טהורין ש''מ משום קנס הוא:
א''ר יודן בר שלום וכו'. כלומר דמייתי ראיה דקרן דתרומה משום קנס הוא דהא תנינן באוכל בשוגג אינו משלם תרומה וכו' ואילו ממה שאכל היה משלם יאות הוי דלאו קנס הוא אבל השתא דמשלם חולין ודאי קנס הוא ונהי דאמרת דמה דמשלם מן החולין אינו משלם אלא כפי שווי התרומה וגזירת הכתוב הוא דלא ישלם אלא מן החולין מ''מ אכתי מדאמרי' דאף התשלומין תרומה דאם אכל אותן חוזר ומשלם אלמא דקנס הוא:
אלא מיסבר סבר רשב''ל שהחומש קרבן. כלומר אלא ה''ט דר''ל גבי אוכל תרומה בשוגג דמשלם חומש משום דלכפרה בא במקום קרבן ולא משום חיוב תשלומין:
ואין יסבור. ואף אם יסבור ר''ל דכל מתני' כר''מ אתייא הני דהכא ודאלו נערות אכתי קשיא קרייה דר''מ בתמיה וכי יכול לתרץ המקרא נמי אליבא דר''מ דהא כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' דישלם ולר''ל כל חייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:
ואפי' יסבור חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה והרי הקרן משום קנם הוא ולר''ל הא לא שני ליה בין ממון לקנס דאין משלם אצל מכות מדאצטריך ליה לאוקמי הני כולי מתני' כר''מ:
וְהָתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּגוֹנֵב חֶלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם שֶׁכֵּן הָאוֹכֵל חֵלֶב לוֹקֶה. וְהָתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּגוֹנֵב תְּרוּמַת חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם שֶׁכֵּן הָאוֹכֵל תְּרוּמָתוֹ לוֹקֶה. וְהָתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹסֵם פָּרָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם שֵׁשֶׁת קַבִּין לְפָרָה וְאַרְבָּעַת קַבִּין לַחֲמוֹר שֶׁכֵּן הַחוֹסֵם פָּרָתוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שֶׁכֵּן בִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת. גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם מִכָּל מָקוֹם הִפְסִיד מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכן במחוייבי מיתות. כלומר ר''י מסיק לטעמא דמילתא שכן במחוייבי מיתות ג''כ מצינו דלוקה ומשלם כגון גנב תרומת הקדש שהקדיש הכהן לבדק הבית וקראו מחוייבי מיתות כמאן דאמר הזיד במעילה במיתה ומשום דמ''מ הפסידו ממון להקדש וכן גבי גונב של חבירו:
ששה קבים וכו'. שכך שיערו חכמים באכילתן:
והתני וכו'. ומשני שכן וכו' כדלעיל:
שכן. ומשני שכן האוכל חלבו שלו לוקה והלכך בגונב של חבירו לא מיפטר מתשלומין דלא אתי מלקות דידיה ומיפטר ממון דחבריה וכדקאמר רבי יוסי לקמן שכן במחוייבי מיתות וכו' דמכל מקום הפסידו ממון:
והתני מודין חכמים לר''מ בגונב חלבו של חבירו. ואכלו שהוא לוקה על החלב ומשלם על הגניבה אלמא דמצינו דבמזיד לוקה ומשלם אף לחכמים ואמאי:
מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהָא תַנִּינָן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. וְהָא תַנִּינָן הָאוֹכֵל 35b תְּרוּמָה מֵזִיד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה דוּ אָמַר מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה וְאִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. פָּתַר לָהּ מֵזִיד בְּלֹא הַתְרָייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לא שַׁנְייָא הִיא מֵזִיד הִיא שׁוֹגֵג. הִיא הִתְרוּ בוֹ הִיא לֹא הִתְרוּ בוֹ. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר רִבִּי מֵאִיר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סבר רשב''ל וכו'. כלומר דמוקי להאי מתני' נמי כר''מ ובכתובות גריס בהדיא פתר לה כר''מ:
על דעתיה. אלא לדעתיה דר''ל דלא שנייא אליביה והוא מזיד והוא שוגג פטור מתשלומין כדיליף לעיל מרשע רשע דאף חייבי מלקות שוגגין פטורין וכן במזיד אין תילוק בין התרו בו ובין לא התרו בו פטור מתשלומין כדקאמר לעיל מאחר שאילו התרו בו וכו' קשיא אמאי באוכל תרומה במזיד משלם את הקרן:
והא תנינן האוכל תרומה מזיד. משלם את הקרן ואמאי הא אין כאן תשלומין לר''ל דבשלמא על דעתיה דנתן בר הושעיא ניחא דס''ל משלם ואינו לוקה וכן על דעתיה דר' יוחנן דמחלק וס''ל דבלא התרו בו משלם ואינו לוקה נמי ניחא דפתר לה במזיד בלא התראה:
פתר לה כר''מ. דס''ל לוקה ומשלם הלכך הכא דלא שייכא ביה מלקות דבשוגג הוא נשאר חיובו השני עליו ומשלם ולקמן פריך עליה מהכתוב עצמו:
מתני' פליגא על רשב''ל. דקאמר חייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין דמאחר דאלו התרו בו לוקה ואינו משלם כי לא התרו בו נמי אינו משלם והא תנינן האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש והא הכא כי אתרו ביה אינו משלם ואמאי משלם בשוגג:
שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וְמֵזִיד בְּחָמֵץ. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּנָזִיר. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וְמֵזִיד בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִין נִפְתְּרִינָהּ בִּשְׁנֵי דְבָרִים נִיחָא. אִין נִפְתְּרִינָהּ בְּדָבָר אֶחָד מַחְלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תפתרינה בדבר אחד. אבל אם תעשה לזה כדבר אחד שנתחייב עליו מלקות ותשלומין הואיל דבאכילה אחת באו עליו שניהן כאחד אם כן תליא במחלוקת דר''י ור''ל דלעיל דלר''י אם התרו בו על שהזיד פטור הוא מתשלומין ולר''ל אליבא דרבי מאיר דלעיל לוקה ומשלם:
במזיד בתרומה וכו'. כמו שכתוב כאן טעות הוא דהא בהדיא מסיק בריש פרק דלעיל דגזירת הכתוב הוא גבי תרומה שתהא כל אכילתה בשגגה. וכך צריך לגרוס כמו שהוא בכתובות וכן בפסחים בפ''ב בסוף הלכה ג'. שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה''כ. שאכל תרומת חמץ בפסח ולא ידע שהיא תרומה אבל ידע שהוא חמץ וכן נזיר שאכל ענבים ושתה יין של תרומה ובתרומה שוגג היה וכן הזיד ביה''כ ואכל ולא ידע שהיא תרומה ותנן בפ' כל שעה האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ובאינך תני להו בתוספתא דמכילתין ריש פ''ז נזיר ששתה יין של תרומה שוגג משלם את הקרן ואינו משלם את החומש אכל תרומה ביום הכיפורים משלם קרן וחומש והשתא קאמר הש''ס אין נפתרינה בשני דברים ניחא כלומר אם תעשה אותן כמו שני דברים של איסור ושגג באחד מהן והזיד בשני שפיר הוא דככ''ע אתיא דאין מלקות דמזיד של איסור פוטר מתשלומין דשוגג של איסור השני ולר''ל נמי שוגג דתרומה חייב בתשלומין כדאמר לעיל דיצא מן הכלל:
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מֵעַתָּה הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ קְטַנָּה יִלְקֶה 36a וִישַׁלֵּם. שֶׁכֵּן הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ בוֹגֶרֶת לוֹקֶה. חָזַר רִבִּי מָנַא וְאָמַר תַּמָּן חָל עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת. בְּרַם הָכָא מֵהַחֲסִימָה הָרִאשׁוֹנָה נִתְחַייֵב מַלְקוּת וּמִכָּן וָאֵילַךְ לְתַשְׁלוּמִין. הָתִיב רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא הַמֵּצִית גְּדִישׁוּ שֶׁל חֲבֵירוֹ בַשַּׁבָּת מִשִּׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה נִתְחַייֵב מִיתָה מִכָּן וְאֵילַךְ לְתַשְׁלוּמִין. וְלֵית אַתְּ אָמַר הָכֵין אֶלָּא עַל כָּל שִׁיבּוֹלֶת וְשִׁיבּוֹלֶת יֵשׁ בָּהּ הַתְרָייַת מִיתָה. וְאוּף הָכָא עַל כָּל חֲסִימָה יֵשׁ בָּהּ הַתְרָייַת מַכּוֹת (וְהַתְרָייַת תַּשְׁלוּמִין). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תְּרֵין אֲמוֹרִין חַד אָמַר בְּחוֹסֵם בִּתְרוּמָה בְמוּקְדּוֹשִׁין. וְחָרָנָה אָמַר בְּחוֹסֵם עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. שָׁלִיחַ לוֹקֶה וְהוּא פָטוּר. דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא וְלֹא לִשְׁלוֹחָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דם יחשב לאיש ההוא. כלומר לפי שבשחוטי חוץ דריש לה בת''כ ההוא ולא לשולחיו וגלי רחמנא הכא וה''ה בכל התורה כולה דאין המשלח חייב אלא השליח:
וחרנה. ואידך מהני אמוראי אמר דבחוסם ע''י שליח מיירי שהשליח לוקה והוא פטור דאין שליח לדבר עבירה ולפיכך הוא משלם:
חד אמר בחוסם. דייש תרומה וקדשי בדק הבית מיירי הברייתא דאינו עובר בה בלא תחסום וכגון שקרא שם לתרומה בעודה בשבלין והלכך משלם דאין כאן מלקות:
אמר רבי יוסי בר' בון תרין אמוראין. פליגי בתירוצא ובאוקמתא דברייתא דהחוסם את הפרה דסתמא קתני בשל חבירו וקאמר הש''ס לעיל שכן וכו' והשתא חזר בו מהאי טעמא מכח האי קושיא דר' זעירא מהשורף גדישו של חבירו בשבת:
התיב ר' זעירא קומי ר' מנא. הרי המצית גדישו של חבירו בשבת דקיי''ל בפ' המניח דפטור מתשלומין משום דמתחייב בנפשו הוא ונימא נמי דבשבולת הראשונה כלומר מיד שהתחיל לשרוף נתחייב מיתה והתשלומין באין אח''כ. ולית את אמר הכין. כלומר ואפ''ה לא אמרינן התם כן אלא דפטור משום דעל כל שבולת ושבולת יש בה התריית מיתה והתריית תשלומין. כצ''ל וכן הוא בכתובות דסוף סוף כמו חיוב מיתה וממון באין כאחד הוא משום דשייכא התרייה על כל אחד ואחד והכא נמי על כל חסימה וחסימה הבאין אחר כך שייכא הני התראות והדרא קושיא לדוכתה אמאי מחייבת ליה בתשלומין:
ברם הכא. בחוסם את הפרה של חבירו ה''ט דלוקה ומשלם דאין חיוב המלקות והתשלומין באין כאחת דמכיון שחסמה בחסימה הראשונה מיד נתחייב במלקות והתשלומין לא באין אלא מכאן ואילך בשעה שמנע ממנה אכילה בשעת הדישה וכן באינך בגונב חלבו ותרומתו של חבירו ה''ט דלוקה ומשלם דהתשלומין באין משעת הגניבה ומלקות משעת אכילה:
חזר רבי מנא ואמר. לנפשיה דלא דמי דשאני גבי אחותו דתמן חל עליו מיתה ותשלומין כאחת כלומר כרת ומלקות עם הקנס דבשעת ביאה נתחייב בשתיהן והלכך אמרינן קים ליה בדרבה מיניה לפטור מתשלומין:
מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו הבוגרת לוקה. כצ''ל וכך הוא בכתובות כלומר מעתה דאמרת דהואיל ומצינו בחוסם פרתו ודש בה וכן באינך שלוקה מיחייב נמי בתשלומין בשל חבירו אף על גב דלוקה וקס''ד דעיקר טעמא הואיל ומצינו מלקות לפעמים בחוסם פרה וה''ה לאינך הלכך אע''ג דאיתיה בתשלומין לוקה א''כ אף הבא על אחותו קטנה דיש לה קנס לרבנן וה''ה לנערה ומשוס דאצל הבוגרת קטנה היא ונימא נמי דילקה וישלם ולא יהא פטור מתשלומין מחמת המלקות הואיל דמצינו הבא על אחותו בוגרת דלעולם לוקה וכגון במפותה דליתיה גבה תשלומין כלל כדאוקימנא לעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source