רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא עַד שֶׁיִּגּוֹם בֶּעָלִים וִישַׁנֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' דלא כר' יודה. דקס''ד דלר' יהודה אינן נותנין טעם לעולם בדגים דהא מתיר בבצל בצחנה וא''כ מתני' דמעשר שני דלא כר' יהודה דהכא:
תמן תנינן. לקמן בריש פ''ב דמעשר שני דגים שנתבשלו עם הקפלוטות והן הכריתין פורו''ש בלע''ז השבח שהשביחו מחמת בישולן והן שוין יותר מחשבין לפי חשבון ופודה המעשר שני לפי מה שהשביח והשאר של חולין שהרי דגים של חולין השביחו גם כן מהקפלוטות וכל שהשביחו מחמת המעשר שני הרי הוא של מעשר שני:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן. על הא דקתני ר' יהודה אומר עד שיגום וישנה ומפרש כיני מתניתא דמה הוא דיגום העלין שצמחו ועד שיגום בעלין וישנה בעלין השניים ואח''כ מה שיצא מהן האוכל מותר באכילה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שִׁיתְלֵי תְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת שְׁתָלָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ תְרוּמָה מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַיִם שֶׁנִּיטְמְאוּ מַשִּׁיקָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן מֵי חָג וְאִם הָיוּ מֵי חָג מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תְּאֵינִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּיטְמְאוּ סוֹחְטָן וְעוֹשֶה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ תְרוּמָה מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר סוֹחְטָן עַד פָּחוֹת מִכְּזֵיתִים וְיֵינוֹ כָּשֵׁר אֲפִילוּ לִנְסָכִים. אָֽמְרִין רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פְּלִיג. מַה בֵּין לְקוּלָּא בֵין לְחוּמְרָא. 50b אִין תֵּימַר לְקוּלָּא נִיחָא. אִין תֵּימַר לְחוּמְרָא הָא תַנִּינָן עַד שֶיִּגּוֹם אֶת הָאוֹכְלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תימר לקולא ניחא. אם תפרש דעל רישא דלקולא הוא דפליג ניחא דלא קשיא מידי דסבר ר''ל דלא מהני במה שסוחטן דלדידיה משקין מיבלע בליעי ומחוברין הן להאוכל וכיון שנטמאו נטמא גם המשקין שבתוכן:
אין תימר לחומרא. אבל אם נאמר דעל גוונא דסיפא דלחומרא היא דאם היו תרומה מעיקרא כבר נדחו ועלה הוא דפליג ר''ל וס''ל דאף בתרומה מעיקרא ונטמאו מהני בשסחטן הוה קשיא עליה המתני' דהא תנינן בשתילי תרומה שנטמאו ושתלן דאסורין מלאכול עד שיגום את האוכל אלמא אמרינן כבר נדחו:
שתילי תרומה שנטמאת. הדין הוא כך שתלן ועושה אותן תרומה. כלומר אם בעודן חולין נטמאו ושתלן יכול לעשות אותן תרומה שכיון ששתלן טהרו מטומאתן וכשקרא עליהן שם תרומה לא נטמאו והלכך מותרין באכילה לכהנים אבל אם היו תרומה מעיקרא ונטמאו ואח''כ שתלן אע''פ שטהרו מטומאתן מ''מ אסורין הן באכילה לפי שכבר נדחו מעיקרא כשהיתה תרומה ונטמאת:
מים שנטמאו משיקן. במקוה שזהו זריעתן להעלותן מטומאה דהשקה זו במי טהרה כזריעה היא ואח''כ יכול לעשות אותן מי חג לניסוך המים אם אין כאן מים אחרים כגון בשבת שבתוך החג שהיו ממלאין בע''ש מן השילוח כדתנן בספ''ד. דסוכה ומניחה בחבית שאינה מקודשת ואם נטמאו והשיקן קודם שקידשן לשם מי חג יכול לעשותן למי חג אבל אם כבר מקודש לשם מי חג ונטמאו והשיקן כבר נדחו ואינן ראויין משום דקיי''ל אין זריעה להקדש משום מעלה וכן נמי אין זריעה לתרומה לענין היתר אכילה ואע''ג דלענין טהרה טהרו מטומאתן וה''ט דשתילי תרומה דלעיל:
סוחטן ועושה אותן תרומה. דהמשקין שבתוכן לא נטמאו דמיפקד פקידי ואינן חיבור להאוכל:
ואם היוי תרומה מעיקרן. ואח''כ נטמאו כבר נדחו ושוב אין ראויין לאכילה:
ר' זעירא ור' יסא בשם ר' אלעזר סוחטן וכו'. כלומר אף בתרומה מעיקרא ואח''כ נטמאו יש תקנה שסוחטן פחות פחות מכביצה עד שלא יהו מקבלין טומאה ואז יינו כשר אף לנסכים:
אמרין. בבית המדרש דר''ש בן לקיש פליג על הא דר' יוחנן והם אמרו סתם ושואל הש''ס מה פליג אם בין לקולא ברישא תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ואח''כ עושה אותן תרומה ובין לחומרא בסיפא אם היו תרומה מעיקרא פליג הוא או לא פליג אלא על גוונא דרישא דלקולא:
משנה: בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹךְ עֲדָשִׁים אִם שָׁלֵם מוּתָּר. אִם חִיתְּכוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וּשְׁאָר כָּל הַתַּבְשִׁיל בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחוּתָּךְ בְּנוֹתֵן טַעַם. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָה. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. שְׂעוֹרִים שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שעורים של תרומה שנפלו לתוך הבור של מים אע''פ שהבאישו מימיו. מחמת השעוריס מותר דנטל''פ אינו אוסר בכ''מ:
מתני' תפוח. של תרומה שריסקו ונתן לתוך העיסה והחמיצה ה''ז אסורה לזרים דהוי מדומע דקיי''ל כל המחמץ והמתבל אוסר בכל שהוא:
מתיר בצחנה. הוא תבשיל של מיני דגים קטנים ומטוגן בשמן שאינו נותן בצל שלם לתוכן אלא כדי ליטול את הזוהמא ולא כדי ליתן בו טעם. וי''מ צחנה הוא דבר סרוח מלשון ותטל צחנתו ובאשו ודרך הבצל כשמבשלין אותו עם דבר סרוח מסיר הוא זוהמתו ומתקנו מריחו אבל אין נותן בו טעם ואין הלכה כר' יהודה:
ושאר כל התבשיל. בין שנתבשל הבצל עם התבשיל ובין שנתנו לתוכו אחר שנתבשל בין שלם בין מחותך שיעורו בנ''ט ובגמרא מפרש לטעמא דעדשים מפני שהן צופרות שמעכבות ומונעות מליתן טעם אחר שכבר נתבשלו ויצאו מימיהן וכן אין מקבלין טעם מהבצל אחר שנתבשלו אם הוא שלם ויבש:
אם חיתכו. שיעורו בנותן טעם ואם בשלו עם העדשים בין שלם בין מחותך משערין אותו. בנ''ט ובין שהבצל חולין והעדשים תרומה הבצל הוא נאסר לזרים בנותן טעם ובין שהבצל תרומה והעדשים חולין נאסרין העדשים בנ''ט:
אם שלם מותר. לפי שכשהוא שלם אינו בולע ודוקא כשהוא יבש כדקאמר בגמ' ודוקא אם הוא בקליפתו החיצונה דאז אינו בולע:
מתני' בצל שנתנו לתוך עדשים. בצל של חולין שנתנו לתוך עדשים. של תרומה אחר שנתבשלו:
הלכה: בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹךְ עֲדָשִׁים כו'. רִבִּי חִזְקִיָּה רַב אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל מַתְנִיתִין בְּשֶׁהוֹצִיאוּ עֲדָשִׁים מֵימֵיהֶן שֶׁעֲדָשִׁים צוֹפְדּוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע. וּכְמַה דְתֵמַר עֲדָשִׁים צוֹפְדוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע. וְדִכְוָותָהּ עֲדָשִׁים צוֹפְדוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִתֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכמה דאמר וכו'. בעיא היא דקאמר שלא יבלע אלמא דבבצל של חולין עסקינן שנתנו לתוך עדשים של תרומה ולפיכך קאמר שהעדשים לאחר שנתבשלו מעכבות את הבצל שלא יבלע מהן ומותר כשהוא שלם ואי נימא ודכוותה עדשים צופרות אותו שלא יתן כלומר אם אמרינן איפכא נמי הכי דאם הבצל של תרומה הוא ונתנו לתוך עדשים של חולין העדשים מעכבות את הבצל שלא יתן טעם בהן ומותרין העדשים:
גמ' מתניתא בשהוציאו עדשים מימיהן. שכבר נתבשלו ויצא לחלוחית מים שלהן ואח''כ נתן הבצל לתוכן לפי שעדשים צופדות או צופרות כדגריס בפ' דלעיל בהלכה ג' כלומר שמעכבות ומונעות את הבצל שלא יבלע טעם מהן. צופרות מל' ישוב ויצפור:
מַתְנִיתִין בְּבָצָל שֶׁל חוּלִין שֶׁנִּתָנוֹ לְתוֹךְ עֲדָשִׁין שֶׁל תְּרוּמָה. אֲבָל בְּבָצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנְּתָנוֹ לְתוֹךְ עֲדָשִׁין שֶׁל חוּלִין לֹא בְדָא. בְּיָבֵשׁ אֲבָל בְּלַח אָסוּר. בְּבָצָל אֲבָל בְּקֵפַלּוֹטוֹת בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחוּתָּךְ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ביבש. והא דהתירו בשלם דוקא אם הבצל יבש וכו' כמפורש בפרק דלעיל שם דפשיט התם דאם יש בקליפה החיצונה כדי ליתן טעם אסור:
מתני' בבצל של חולין וכו'. ופשיט לה דמתני' דוקא בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים תרומה איירי לפי שהעדשים מונעות את הבצל שלם שלא יבלע מהן אבל בבצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין לא בדא התירו אפי' הבצל שלם וטעמא דס''ל שהבצל אינו בולע מהעדשים שכבר הוציאו מימיהן אבל מ''מ הוא נותן טעם בהן מאחר שהוא נתון בתוכן:
הֶעֱבִיר פְּטוּמָתוֹ כִמְחוּתָּךְ הוּא. הָיוּ שְׁנַיִם שְלֹשָׁה קְטַנִּים כִּמְחוּתָּכִין הֵן. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵין קְלִיפָתוֹ הַחִיצוֹנָה כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם. אֲבָל אִם יֵשׁ בִּקְלִיפָתוֹ הַחִיצוֹנָה כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תימר לקולא ניחא. אם תפרש דעל רישא דלקולא הוא דפליג ניחא דלא קשיא מידי דסבר ר''ל דלא מהני במה שסוחטן דלדידיה משקין מיבלע בליעי ומחוברין הן להאוכל וכיון שנטמאו נטמא גם המשקין שבתוכן:
אין תימר לחומרא. אבל אם נאמר דעל גוונא דסיפא דלחומרא היא דאם היו תרומה מעיקרא כבר נדחו ועלה הוא דפליג ר''ל וס''ל דאף בתרומה מעיקרא ונטמאו מהני בשסחטן הוה קשיא עליה המתני' דהא תנינן בשתילי תרומה שנטמאו ושתלן דאסורין מלאכול עד שיגום את האוכל אלמא אמרינן כבר נדחו:
שתילי תרומה שנטמאת. הדין הוא כך שתלן ועושה אותן תרומה. כלומר אם בעודן חולין נטמאו ושתלן יכול לעשות אותן תרומה שכיון ששתלן טהרו מטומאתן וכשקרא עליהן שם תרומה לא נטמאו והלכך מותרין באכילה לכהנים אבל אם היו תרומה מעיקרא ונטמאו ואח''כ שתלן אע''פ שטהרו מטומאתן מ''מ אסורין הן באכילה לפי שכבר נדחו מעיקרא כשהיתה תרומה ונטמאת:
מים שנטמאו משיקן. במקוה שזהו זריעתן להעלותן מטומאה דהשקה זו במי טהרה כזריעה היא ואח''כ יכול לעשות אותן מי חג לניסוך המים אם אין כאן מים אחרים כגון בשבת שבתוך החג שהיו ממלאין בע''ש מן השילוח כדתנן בספ''ד. דסוכה ומניחה בחבית שאינה מקודשת ואם נטמאו והשיקן קודם שקידשן לשם מי חג יכול לעשותן למי חג אבל אם כבר מקודש לשם מי חג ונטמאו והשיקן כבר נדחו ואינן ראויין משום דקיי''ל אין זריעה להקדש משום מעלה וכן נמי אין זריעה לתרומה לענין היתר אכילה ואע''ג דלענין טהרה טהרו מטומאתן וה''ט דשתילי תרומה דלעיל:
סוחטן ועושה אותן תרומה. דהמשקין שבתוכן לא נטמאו דמיפקד פקידי ואינן חיבור להאוכל:
ואם היוי תרומה מעיקרן. ואח''כ נטמאו כבר נדחו ושוב אין ראויין לאכילה:
ר' זעירא ור' יסא בשם ר' אלעזר סוחטן וכו'. כלומר אף בתרומה מעיקרא ואח''כ נטמאו יש תקנה שסוחטן פחות פחות מכביצה עד שלא יהו מקבלין טומאה ואז יינו כשר אף לנסכים:
אמרין. בבית המדרש דר''ש בן לקיש פליג על הא דר' יוחנן והם אמרו סתם ושואל הש''ס מה פליג אם בין לקולא ברישא תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ואח''כ עושה אותן תרומה ובין לחומרא בסיפא אם היו תרומה מעיקרא פליג הוא או לא פליג אלא על גוונא דרישא דלקולא:
תַּמָּן תַּנִּינָן דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקֵּפַלּוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִיחוּ הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתִין דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה דְּתַנִּינָן רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' דלא כר' יודה. דקס''ד דלר' יהודה אינן נותנין טעם לעולם בדגים דהא מתיר בבצל בצחנה וא''כ מתני' דמעשר שני דלא כר' יהודה דהכא:
תמן תנינן. לקמן בריש פ''ב דמעשר שני דגים שנתבשלו עם הקפלוטות והן הכריתין פורו''ש בלע''ז השבח שהשביחו מחמת בישולן והן שוין יותר מחשבין לפי חשבון ופודה המעשר שני לפי מה שהשביח והשאר של חולין שהרי דגים של חולין השביחו גם כן מהקפלוטות וכל שהשביחו מחמת המעשר שני הרי הוא של מעשר שני:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן. על הא דקתני ר' יהודה אומר עד שיגום וישנה ומפרש כיני מתניתא דמה הוא דיגום העלין שצמחו ועד שיגום בעלין וישנה בעלין השניים ואח''כ מה שיצא מהן האוכל מותר באכילה:
משנה: הָרוֹדֶה פַת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בְּכָמוֹן שֶׁל תְּרוּמָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת הַפַּת מוּתָּר שֶׁאֵין טַעַם כָּמוֹן אֶלָּא רֵיחַ כָּמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הפת מותרת. לזרים שאין נכנס הטעם כמון בפת אלא הריח וריחא לאו מילתא היא בכל איסורין שבתורה ואי משום דהוסק התנור בתרומה לאו כלום הוא דאין התרומה אסורה בהנאה:
מתני' תנור שהסיקו בכמון של תרומה. כמון הוא הנזכר בפסוק והפיץ קצח וכמן אישפילט''ה בלע''ז:
מפני שהשעורים שואבות. דרכן לשאוב וקולטות מלחלוחית של היין והלכה כר' יוסי:
רבי מאיר אוסר ור' יהודה מתיר. בבבלי בפרק ח' דפסחים (דף עה) קאמר דכולי עלמא ריחא מילתא ובפת חמה וחבית סתומה או בפת צוננת וחבית פתוחה הוא דפליגי:
מתני' הרודה. מן התנור פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה והפת כשהיא חמה קולטת מריח היין:
כָּל נוֹתְנֵי טַעַם בֵּין לִשְׁבָח בֵּין לִפְגָּם אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁבָח אָסוּר לִפְגָּם מוּתָּר. אָמָר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה פְלִיגִין בְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. אֲבָל אִם פָּגַם וְאַחַר כָּךְ הִשְׁבִּיחַ אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא פָגַם הִיא הִשְׁבִּיחַ. הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא פָגַם הִיא מַחְלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִינָן שְׂעוֹרִים שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מוּתָּרִין. הָדָא מַתְנִיתִין מַה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחְלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעָתָא הָכָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחְלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי בר' בון. כלומר וכן פירש ר' יוסי בר' בון לשמועתא זו דלר' יוחנן בכל מקום פליג הוא ר''מ ומתני' מוקי לה במחלוקת ולרשב''ל מוקמינן לה כדברי הכל:
ר''י אמר במחלוקת. כלומר דפשיט לה דודאי כן הוא לר''י אליבא דר''מ דאפילו בפוגם מתחילה ועד סוף אסור הוא ולדידיה מתני' במחלוקת היא דלא אתיא כרבי מאיר אלא כרבי שמעון אבל לרשב''ל מתני' דברי הכל הוא דאפי' בפוגם בתחלה והשביח לבסוף ס''ל לר''ל אליבא דר''מ דמותר ומכ''ש בפוגם מתחלה ועד סוף:
הדא מתני' מה היא. כלומר דהש''ס שואל דהאי מתני' דידן דפוגם מעיקרו הוא ואין כאן שבח כלל אם ר''מ מודה בזה דמותרין דמספקא לן אי ר' יוחנן לא פליג אדר''ל אליבא דר''מ אלא בפוגם בתחילה ולבסוף השביח דר''ל ס''ל אליבא דר''מ דמודה דמותר ור' יוחנן סבר דאף בהא פליג ר''מ דהואיל ויש כאן שבח לא איכפת לן בין אם הוא בתחילה או בסוף ואסור אבל היכא דאין כאן שבח כלל אלא פוגם הוא מתחילה וכיון אלו שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אף ר' יוחנן ס''ל אליבא דר' מאיר דמותר או דילמא לר' יוחנן בכל מקום פליג ר''מ וס''ל דאסור ואפי' בפוגם מתחילה ועד סוף:
תמן תנינן וכו'. משום דמייתי שם בהאי לישנא מייתי כאן נמי כן כדרך הש''ס הזה:
ר' יוחנן אמר לא שנייא וכו'. כלומר דאין חילוק בין שיש כאן שבח באיזה זמן אלא שאף שיש כאן ג''כ פגם ובין בתחילה ובין הוא בסוף וכן בכ''מ פליג ר''מ וס''ל נטל''פ אסור וכדלקמן:
אמר רשב''ל מה פליגין וכו'. כלומר דר''ל סבר דלא פליג ר''מ בפוגם בתחלה אלא דוקא ביש כאן שבת בתחילה ואע''פ שהוא פוגם לבסוף בהא הוא דפליגי וס''ל לר''מ דאסור אבל אם השביח ולבסוף הוא דהשביח ומעיקרא היה פוגם מודה ר''מ דמותר דהכל הולך אחר בתחלה:
כל נותני טעם וכו'. תוספתא שם ומייתי להא לקמן בפ''ב דערלה וכן בפ''ה דע''ז אלא שבע''ז נשתבשה הגי' וכאן ובערלה היא הגי' נכונה בהיא דלקמן:
תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. תַּנֵּי וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה מַה פְלִיגִין בִּמְחַמֵּץ בְּמֵימָיו אֲבָל בִּמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ מוּתָּר. כְּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר תַּמָּן אֵין חִימּוּצוֹ חִימּוּץ בָּרוּר. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַּבְשִׁיל בָּרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה פליגין במחמץ במימיו. ולהכי תני שריסקו והחמיץ במימיו שהן חמוצים אבל במחמץ בגופו מותר לדברי הכל דאין זה חימוץ וגרסי' להא לקמן ריש מס' חלה ובפרק כירה על המתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר וקאמר עלה ר' יוסי כדעתיה כמה דהוא אמר תמן אין חימוצו חימוץ ברור כן הוא אמרהכא אין תבשילו תבשיל ברור ואיידי דקאמר שם תמן והכא גריס נמי הכא כן. כלומר דר' יוסי לשיטתיה כמו דאינו אוסר אלא בחימוץ ברור לענין תרומה כן לענין שבת אינו אוסר אלא בבישול ברור לאפוקי הך דביצה לאו בישול גמור הוא:
גמ' תני. בתוספתא פ''ח. ר' יוסי אומר אין חימוצו חימוץ:
51a רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּעָייָן. וְהָדָא דְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הָאִיסּוּרִין מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפַלּוֹט דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה. מוֹדֵי רִבִּי יוּדָה בְּבָצָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּמוֹדֵי רִבִּי יוּדָה בְּבָצָל שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודה ר' יודה. מילתא באנפי נפשה היא דבבצל של הקדש דחמיר וכן בשל ע''ז דחמירא איסורה מודה הוא דלעולם אוסר הוא:
רבכן דקסרין בעיין. הקשו על זה דלדידך נימא דהדא דאמר ר' יוחנן גבי נותני טעמים בריש פ''ו דנזיר כל האיסורין שנתבשלו עם היתר מין במינו ואי אפשר למיקם אטעמא משערין את האיסור כאלו הוא בצל או קפלוט ואם היה נותן טעם בההיתר באותו שיעור שהוא לפנינו אוסרו וא''כ הא נמי דלא כר' יודה וכי לית ליה לר' יודה נ''ט בבצל וקפלוט בתמיה אלא ודאי דלא קאמר כ''א בצחנה לפי שהן מינין שמעלין זוהמא הרבה ובהן הוא דאמר שאין הבצל אלא ליטול את הזוהמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source