Vayedaber

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן נִכְבָּשִּׁין אֶלָּא נִשְׁלָקִין. כָּבוּשׁ כְּרוֹתֵחַ הוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

גמ' לית כאן נכבשין. ל''ג במתני' נכבשין אלא נשלקין אבל כבוש במלח כרותח דמבושל הוא ושלוק ס''ל לר' יוחנן דהוא פחות מבישול:

משנה: 53b כָּל הַנִּכְבָּשִׁין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין אֶלָּא עִם הַחִיסִּית. חִיסִּית שֶׁל חוּלִין עִם חִיסִית שֶׁל תְּרוּמָה יָרָק שֶׁל חוּלִין עִם חִיסִית שֶׁל תְּרוּמָה אָסוּר. אֲבָל חִיסִּית שֶׁל חוּלִין עִם יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הַנִּשְׁלָקִין עִם הַתָּֽרְדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹתְנִין טַעַם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּרוּב שֶׁל שִׁיקְיָא עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר כָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא פוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בוֹלַעַת. בֵּיצָה שִׁנִּיתַּבְּלָה בְתַבְלִין אֲסוּרִין אֲפִילוּ חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. מֵי כְּבָשִׁים וּמֵי שְׁלָקוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אֲסוּרִין לְזָרִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ביצה שנתבלה בתבלין אסורין. כגון של תרומה אפי' חלמון שלה הוא האודם שמבפנים אסור מפני שהוא בולע וכ''ש החלבון שהוא אסור:

מי כבשים ומי שלקות. שנכבשו או נשלקו בהן תרומה אסורין לזרים דקבלו הטעם מהתרומה:

מתני' כל הנכבשין זה עם זה. ממיני ירקות ואחד של חולין והשני של תרומה מותרין:

אלא עם החסיות. הן דברים חריפים כגון מיני בצלים והשומין והכרתין שהן נותנין טעם להנכבשין עמהם ואם החסיות של תרומה בין שהחולין הוא חסית או ירק אסור אבל החסית של חולין עם הירק של תרומה מותר:

ר' יוסי. מוסיף וס''ל דאף הנשלקין אינן נאסרין אלא עם התרדין אם הן של איסור אוסרין את הנשלקין עמהן:

רש''א כרוב של שקיא. של ארץ יבישה שצריך להשקותה ששלקו עם כרוב. של בעל של ארץ המסתפקת ממי גשמים והוא של תרומה אסור השל שקיא מפני שהוא בולע:

ר''ע אומר כל המתבשלין זה עם זה. ואחד של איסור ואחד של היתר או תרומה עם החולין ואינן נותנין טעם זה בזה כגון שהוא מין במינו מותרין:

אלא עם הבשר. אם נתבשל הירק של תרומה עם בשר מפני שהבשר מקבל טעם הירק ואסור:

ריב''נ אומר הכבד אוסרת. את המתבשלין עמה מפני שהיא פולטת דם ואינה נאסרת מפני שאינה בולעת שהיא טרודה לפלוט דמה ואין הלכה כהני תנאי אלא כל הנשלקין וכל המתבשלין אוסרין זה את זה וכן הכבד מהבהבין אותה באור תחלה ואח''כ מבשלה ואם בישלה כך אוסרת את המתבשלין עמה ונאסרת גם כן והלכה כת''ק דאמר כל הנכבשין מותרין אלא עם החסית:

רִבִּי חֲנִינָה תִּירְתָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חִסִּית בְּחִסִּית מִין בְּמִינוֹ רִבִּי עֲקִיבָה מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא וְאִילּוּ לֹא אִתְאֲמָרָת הָדָא לֹא הֲוִינָן יֹדְעוּן דְּהוּא כֵן. וְדִילְמָא לֹא אִתְאֲמָרָת אֶלָּא מוֹדֵי רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֵי רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי חִינְנָה שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין חוּץ מִן הַבָּשָׂר. הָא בָּשָׂר בְּבָשָׂר אָסוּר. דִּילְמָא אִתְאֲמָרָת אֶלָּא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' חנניא ר' אבהו. קאמרי בהדיא הכי משמיה דר' יוחנן מודין חכמים וכו' שהוא אסור:

הא בשר בבשר אסור. כלומר דמשום דמשמע דר''ע הוא דס''ל הכי דהבשר מקבל הוא טעם מהירק של תרומה אבל חכמים פליגי עליה אף בבשר עם הירק ודייקינן הא בשר איסור עם בשר היתר אסור לכ''ע מפני שבשר בבשר מקבלין טעם ביותר זה מזה והשתא דחי לה הכי להא דר' יסא דאין ה''נ דשמעת ליה מדר' יוחנן דקאמר מודין חכמים לר''ע אבל לא כדקאמרת דארישא קאי אחסית בחסית ומודין הן בבשר בבשר שהוא מותר דהא ודאי לא מצית אמרת כדפרכינן לה לעיל אלא דהכי קאמרינן ודילמא לא אתאמר אלא הכי מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר שהוא אסור והיינו אסיפא במתבשלין זהעם זה וכדפרישית:

ר' חיננא שמע לה מן דבתרה. כלומר להא דדחינן לההיא דר' יסא בשם ר' יוחנן דודאי לא קאמר רבי יוחנן הכי מודין חכמים לר''ע וכו' אלא איפכא מודי ר''ע לחכמים וכו' ושהוא אסור כדדחי ליה ר' זעירא ור' חנינא הכי הוא דדחי ליה וכדמשמע ליה מן הסיפא דמתני' דקתני ר''ע אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין חוץ מן הבשר וכדפרישי' במתני' דס''ל לר''ע כל הירקות מין במינו הן של שאר איסור והיתר הן של תרומה ושל חולין אינן נותנין טעם זה בזה אפי' במבושלין חוץ מן הבשר שנתבשל עם הירק של תרומה או של שאר איסור אסור לפי שהבשר מושך טעם הירק אצלו:

אתא ר' אבהו. וקאמר בהדיא משמיה דר' יוחנן הכי מודי ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור והיינו בנשלקין וכדאמרן:

ודילמא לא אתאמרת אלא מודי ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור. כלומר דילמא לא קאמר ר' יוחנן כדבעינן למימר בשמיה דכבוש לא הוי כמבושל אלא כדאמרי' מעיקרא דר' יוחנן לא גריס במתני' נכבשין אלא נשלקין דכבוש הוי כמבושל ובנשלקין הוא דפליגי דחכמים ס''ל חסית בחסית אסור ולר''ע מותר ור' יוחנן הכי הוא דקאמר מודה ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור והשתא שפיר דאיצטריך לאשמעינן דאע''ג דפליג ר''ע בחסית בחסית הנשלקין ומשום דשלוק לא הוי כבישול אפ''ה מודה הוא בבשר איסור עם בשר היתר הנשלקין זה עם זה שהוא אסור וטעמא משום דבשר הוא נותן טעם ביותר ואי לאו דאשמעינן הכי ה''א דאפי' בבשר בבשר פליג ר''ע בנשלקין דלא הוי כבישול:

א''ר זעירא לר' יסא ואילו לא אתאמרת הדא לא הוינן ידעין דהוא כן. כלומר לשיטתך דס''ל לר' יוחנן דכבוש לא הוי כמבושל וא''כ למאי איצטריך לך לאשמעינן הדא פשיטא דהכי הוא דלא פליגי חכמים עם ר''ע אלא בחסית בחסית דהואיל והאיסור דבר חריף הוא ס''ל דנותן טעם אפי' בכבוש ור''ע מתיר אף חסית בחסית אבל בשר איסור עם בשר היתר מהיכי תיתי דנאסר בכבוש ובודאי מודים חכמים לר''ע שהוא מותר:

ר' יסא בשם ר' יוחנן מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר שהוא מותר. כלומר דר' יסא קאמר דלא כדאמרן בשם ר' יוחנן מעיקרא דלא גריס במתני' נכבשין אלא נשלקין ואיהו קאמר בשמיה דגריס נכבשין ובחסית עם חסית פליג ר''ע וס''ל דמותר ועלה קאמר מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר של איסור ושל היתר ונכבשין זה עם זה שהוא מותר דס''ל דאין כבוש כמבושל:

חסית בחסית. של תרומה ושל חולין והן מין במינו פלוגתא דר''ע ורבנן היא ות''ק דמתני' כחכמים דר''ע ובנכבשין זה עם זה מיירי כנסחת המשנה שלפנינו וכדמוכח מדלקמן:

רִבִי זְעִירָא סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חִייָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשַׁייָא אַשְׁכְּחֵיהּ יְתִיב. אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוּבַּן חֶלְמוֹן אֲבָל בְּלוּבַּן חֶלְבּוֹן מוּתָּר. הוּא סָבַר דְּהוּא גַּבֵּיהּ מִן אַבְהָתֵיהּ. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בֵּין חֶלְבּוֹן בֵּין חֶלְמוֹן אָסוּר. תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל חֶלְמוֹן אָסוּר חֶלְבּוֹן מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הֵן דְּאָמַר חֶלְמוֹן אָסוּר בְּשֶׁנִּמְצָא בִּמְקוֹם זְכָרוּתוֹ שֶׁל חֶלְמוֹן וַאֲפִילוּ חֶלְמוֹן וְהוּא שֶׁנִּמְצָא בִּמְקוֹם זְכָרוּתוֹ שֶׁל מוֹחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְרוֹחַ נוֹצַר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא בלובן חלמון. הוא מקום זרע הנקשר והוא הלבן שבחלמון אבל נמצא הדם בלובן חלבון מותר:

הא סבר הוא גביה מן אבהתיה. כלומר זה ר' חייא בריה דר' יצחק היה סובר שהלכה זו מוחזקת היא בידו שכך קבל מאבותיו וכי אתא ר' אבהו אמר בשם ר' יוחנן דלא היא אלא בין נמצא דם בחלמון או בחלבון אסור:

תני ר' חלפתא בן שאול וכו'. כהאי דר''ח בריה דר' יצחק:

במקום זכרותו של חלמון. למעלה:

ואפי' חלמון. כלומר ואפי' תימא דגם בנמצא בשאר המקום שבחלמון דוקא כנגד מקום זכרותו של מוח שממנו אפרוח נוצר:

גִּיעוּלֵי בֵיצִים מוּתָּרִין שׁוֹרוֹ עִיבַּר וְלֹא יַגְעִיל. בֵּיצִים שֶׁהִקְרִימוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרוֹת מוּזָרוֹת הַנֶּפֶשׁ הַיָּפָה תֹאכַל. מָצָא בָּהֶן דָּם קוֹלֵף מְקוֹם הַדָּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גיעולי ביצים מותרין. תוספתא היא בפ''ט פליטות של ביצים מותרין ומפרש דזהו מל' שורו עבר ולא יגעיל:

ביצים שהקרימו. שקרם עור האפרוח בתוכן הרי אלו אסורות:

מוזרות. שנתחממה התרנגולת מן הקרקע:

נפש היפה. שאינו קצה בהם תאכלם:

מצא בהם דם קולף מקום הדם. כלומר נוטל מקום הדם וזורק והשאר יאכל:

רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וְהַיֶּרֶק וְהַקְּלִיפִּין וְהַמַּיִם מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְאִיסּוּר מִתּוֹכָן. אָמַר רַב חוּנָא קְלִיפֵּי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הַהֵיתֵר. רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְתֵימַר וְהוּא שֶׁשְּׁלָקָן בִּקְלִיפֵּיהֶן שְׁלוּקוֹת בִּשְׁלוּקוֹת אֲבָל שְׁלָקָן בֵּיצִים קְלוּפוֹת בִּשְׁאֵינָן קְלוּפוֹת אוֹ שְׁאֵינָן קְלוּפוֹת בִּקְלוּפוֹת שְׁלוּקוֹת בִּשְׁאֵינָן שְׁלוּקוֹת צְרִיכִין שִׁיעוּר אַחֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מצטרפין. לכשיעור:

ואיסור מתוכן. כלומר אף הביצה אסורה נחשבת מתוכן ומצטרפת לכשיעור:

קליפי איסור מעלין את ההיתר. שמצטרפין לכשיעור:

הדא דתימר. אותו שיעור שאמרנו דמר ס''ל הכי ומר ס''ל הכי דוקא ששלקן בקליפיהן האיסור וההיתר וכן עד שיהו שלוקות בשלוקות אבל אם שלקן ביצים קלופות של איסור בשאינן קלופות של היתר או שאינן קלופות בקלופות או שנתערבו שלוקות בשאינן שלוקות צריכין שיעור אחר דבקלופות צריכין יותר שהן בולעות זו מזו ובשאינן שלוקות יחד א''צ כל כך:

רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָדָא בַּר גֵּרְשׁוֹן רִבִּי בִּירַיי רִבִּי לֵוִי בַּר פְּלָטָא זָקֵן אֶחָד בְשֵׁם רִבִּי שִׁשִּׁים וְאַחַת אֲסוּרוֹת. שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם מוּתָּרוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן הֵעִיד אָדָא חֲבֵירֵינוּ לְפָנֵינוּ בְּשִׁשִּׁים. וְאָמַר מִי שֶׁיָּבִיא לִי יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים מַכְשֵׁר אָנָא. אָֽמְרִין לְשִׁמְעוֹן בַּר וָוא אָמַר אַתְּ הָכֵין וְאִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. אָמַר לוֹן אֲנָא מַה דְשָֽׁמְעִית וְאִינּוּן מַה דְשָֽׁמְעוּן. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה [בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה עַד שְׁלֹשִׁים וְאָמַר לֵיהּ גִּיזְמָה שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה] מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי אָמַר לֵיהּ אֲנָא לֹא מוֹדֵי בְּאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע וַאֲנָא מוֹדֶה בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ. רִבִּי חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי אָמַר אִית תַּמָּן חֲמִשִּׁין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר את הכין. בשמיה דר' יוחנן דששים ואחת אסורה והא אינון אמרין הכין דיותר מששים כשר והשיב להן אנא מה דשמעית מר' יוחנן אמרי ואינון מה דשמעון מרבן אמרין:

מעשה בא לפני ר''ג בריבי. ולא היו שם אלא מ''ה ביצים וא''ל אבא לא מודי להתיר במ''ז ואנא מודה במ''ה בתמיה וכן אמר ר''ח דמעשה בא לפני רבי ושאל אם יש שם חמשים ולא להתיר בפחות:

העיד אדא חבירנו לפנינו בששים. כלומר בששים הוא שאסורה ואמר מי שיביא לו יותר מששים ואפי' אחת מכשר אנא:

ששים ואחת אסורות. עד שיהו ששים ושתים אז מותרות:

יִצְחָק רַבָּה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֵּיצִים שֶׁשְּׁלָקָן וּמָצָא בָהֶן אֶפְרוֹחַ בְּנוֹתֵן טַעַם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בנ''ט. בששים:

חֶלְמוֹן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. תַּנִּי בַּר קַפָּרָא חֶלְמוֹן אָסוּר וְכָל שֶׁכֵּן חֲלֵב בֵּיצִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' חלמון אסור מפני שהוא בולע. קתני במתני' ותני בר קפרא עלה דאם חלמון אסור כ''ש חלב ביצים אסורה והוא החלבון:

רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי שְׁלָקָהּ בְּחָלָב מַהוּ. רִבִּי זְעִירָא לֹא אָכַל כָּבֵד מִיָּמָיו. שְׁלָקָהּ רִבִּי בָּא וְאָֽכְלָה לָהּ. וְאִית דְּאָמַר מְלָחָהּ רִבִּי בָּא וְאָֽכְלָה לָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא אכל כבד מימיו. שלא היה יודע היאך להתנהג ושלקה ר' בא בשבילו והאכילו ואית דאמרי שמלחה לו והאכילו אח''כ בבישול:

שלקה בחולב מהו. חולב הוא החומץ ומלשון חלא הוא ואכבד דתנינן במתני' קאי אם חלטו בתחלה בחומץ מהו שיאסר אח''כ:

54a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁל בַּעַל בּוֹלֵעַ מִן מַה דְאָמַר רַב הוּנָא סַב מִן אִיבָּהּ וְהַב לִפְלוּפָהּ. הָא אָֽמְרָה שֶׁל שַׁקִּי בוֹלֵעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לפלופה. לחלוחית שלה ודוגמתו לפלוף שבעין בפ''ט דמקואות:

אמר רבי יוסי הוונן סברין מימר. על הא דקאמר ר''ש במתני' כרוב של שקיא עם של בעל אסור מפני שהוא בולע והיינו סבורין לומר דשל בעל הוא בולע משל שקיא משום דמסתמא לח הוא מהמים שמשקין אותו תמיד ושל בעל אין בו לחלוחית כל כך אבל מן מה דאמר רב הונא סב מן איבה והב לפלופה כלומר אם תרצה לידע אם הכרוב של בעל יש בו לחלוחית תקח מעט מן הפרי שלו והוא נותן לך הלחלוחית שתרגיש מיד שיש בו לחלוחית הרבה מפני שהארץ היא לחה הדא אמרה של שקיא הוא בולע משל בעל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source