Vayedaber

יְהוּדָה בֶּן כֵּינִי רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

יהודה בן ביני אמר בשם ר' אימי. דקאמר אף בשם ר''ל כן דמפני שממעטו משותיו הוא:

55a רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִמִּידָּתוֹ. וְחָרָנָה אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְאָמַר רִבִּי לָעְזָר אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת תַּמָּן בְּכֹהֵן כָּאן בְּבַעְלִים. הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן הוּא דְאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי אלעזר ורבי יוחנן. פליגי בפירושא מפני שממעיטו דמתני':

ממידתו. שנחסר ע''י בישול:

משותיו. שאינו יפה כל כך כמו יין חי ובנ''א חפצין בחי יותר מבמבושל:

ולא ידעין וכו'. כדגרסי' להא לעיל בפ''ב בהלכה ט' ושם מפורש:

משנה: דְּבַשׁ תְּמָרִים וְיֵין תַּפּוּחִין וְחוֹמֶץ סִיתְוָונִיּוֹת וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵּירוֹת שֶׁל תְּרוּמָה. רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִין כְּמוֹנֵי פַטָּמִין אֶלָּא אָֽמְרוּ שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִין וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא מנו חכמים שבעה משקין. כדתנן בפ''ו דמכשירין ואינם כמוני פטמין כהפטם הזה שמונה מיני בשמים שלו כך וכך ושלא בדקדוק אלא בדקדוק אמרו שבעה משקין טמאין ומכשירין את הזרעים ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים והסימן י''ד שח''ט ד''ם ושאר כל המשקין טהורין והלכה כר' יהושע:

מטמא משום משקה. כשאר משקין שהן מיטמאין ומכשירין את הזרעים:

ור' יהושע פוטר. דלא חשיבי משקה ובגמרא מוקי לה בשזבו מהן עד שלא נטבלו למעשרות:

ר''א מחייב קרן וחומש. לזר האוכלן בשגגה דחשיב להו משקה תרומה:

וחומץ של סתווניות. והן ענבים שאינם מתבשלים עד ימות הסתיו ועושין מהן חומץ:

ושאר כל מי פירות של תרומה. חוץ מהיין והשמן:

מתני' דבש תמרים. אם עשה מהן דבש דלכתחילה אין עושין מתמרים של תרומה דבש ולא וין מתפוחים כדתנן במתני' דלקמן:

הלכה: הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר מַה פְלִיגִין בְּחוֹמֶשׁ אֲבָל בְקֶרֶן אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. מַה פְלִיגִין לְשֶׁעָבַר הָא בַתְּחִילָּה אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. וְתַנִּינָן דְּבַשׁ תְּמָרִים רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. כָּאן שֶׁזָּכוּ מִשֶּׁנִּטְבְּלוּ. וְכָאן שֶׁזָּכוּ עַד שֶׁלֹּא נִטְבְּלוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כאן שזבו בשנטבלו. כלומר לעולם לר' יהושע חשיבי הן ומה דמדייקי ומפרשי אליביה דבקרן מיהת מודה בשזב הדבש מהן לאחר שנטבלו למעשרות כדתנן בפ''ק דמעשרות התמרים משיטילו שאור וכאן בתוספתא דר' יהושע פוטר אותן מחיוב מעשרות כשזבו קודם שנטבלו למעשרות ולא חל עליהם חיוב מעשרות וקמ''ל דאע''פ שכבר זב הדבש מהן וה''א דכמו שנטבלו דמי אפ''ה הואיל והתמרים עצמן לא נטבלו לאו כלום הוא:

ותנינן. בתוספתא פרק ט' דבש תמרים ר''א מחייב במעשרות דחשיבי משקה ור' יהושע פוטר דלא חשיבי משקה ובתוספתא שלפנינו חסר דברי ר' יהושע שמעינן מיהת דלר' יהושע לא חשיבי משקה וקשיא על דהוון בעיין מימר דבקרן מודה ר' יהושע הא מכיון דר' יהושע פוטרן ממעשרות לא חשיבי מידי דעיקר התמרים משום גופן היא:

גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר דלא פליגי ר''א ור' יהושע אלא בחומש אבל בקרן מודה ר' יהושע דחייב עליהן וכן לא פליגי אלא בלשעבר אם עשה מהן דבש אבל לכתחילה אף רבי יהושע מודה דאין עושין מהן שאין משנין אותן מברייתן כבמתני' דלקמן:

מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁאִם עִישֵּׂר עַל הַתְּמָרִים אֲפִילוּ בְּאִסְפָּמִיָּא דִּבְשָׁן מוּתָּר. מִילְתֵיהּ אָמַר שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִן הַתְּמָרִים עַל הַדְּבָשׁ לְפִי תְּמָרִים. רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּנֵּי רִבִּי נָתָן אוֹמֵר לֹא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא יֹאכַל מִן הַתְּמָרִים עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר עַל הַדְּבָשׁ. מִילְתֵיהּ אָמַר שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִן הַתְּמָרִים עַל הַדְּבָשׁ לְפִי דְבָשׁ וּלְפִי תְּמָרִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מילתיה אמרה. שמעינן מר' נתן אליבא דר''א שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי הדבש ולפי התמרים כלומר דהא דקאמר שהדבש פטור מן המעשרות היינו אם כבר עישר על התמרים ולא עישר על הדבש אין הדבש בפני עצמו מתחייב במעשרות אבל לכתחילה צריך שיעשר מן התמרים על שתיהן לפי שיעור התמרים ולפי שיעור הדבש והלכך לא יאכל בתחלה מן הדבש עד שיעשר את התמרים:

לא שר''א מחייב במעשרות אלא שרבי אליעזר אומר שלא יאכל מן הדבש עד שיעשר על התמרים. כצ''ל וכך הוא בתוספתא:

ר''א מחייב במעשרות. תני שם דר' נתן אליבא דר''א לא אמר כן:

אפי' באיספמיא דבשן מותר. כלומר שעישר על התמרים שהן כאן אפי' הדבש שיצא מהן כבר הובא במקום רחוק אפילו באיספמיא ואי אפשר לו לידע שיעור הדבש כמה יעשר עליו אפ''ה מותר כדמסיק ואזיל. מילתיה אמרה כלומר שמעינן מהא דחכי בתוספתא דמודי ר''א וכו' שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים אשר הן לפניו וא''צ לידע כמה דבש יצא מהן אלא משער איתו לפי התמרים:

טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְכָל מַשְׁקֶה. מַה טַעֲמָא דְּרַבָּנִין אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה. מַה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. וְרוּבָּה מִדְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר אֲפִילוּ כְּלָל וּפְרָט וְחָזַר וְכָלַל הַכֹּל בִּכְלָל. רִבִּי פֶּרִיגוֹרִי דְקַיְסָרִין אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶלָּא כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַה דְאִית לְכוֹן אֲשֶׁר יֵאָכֵל פְּרָט לְאוֹכֶל סָרוּחַ. כֵּן אִית לִי אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה פְּרָט לְמַשְׁקֶה סָרוּחַ. אָמַר לוֹ לֹא דוֹמִין אוֹכְלִין לְמַשְׁקִין. לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכֶל סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָָהוֹר. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָמֵא. דָּבָר אַחֵר לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכְלִין הַמְּיוּחָדִין לְאָדָם אֵין צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקִין הַמְּיוּחָדִין לְאָדָם צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. וּמִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִין מַחֲשָׁבָה יְהֵא מַשְׁקִין סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָמֵא. הוֹאִיל והֵן צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה יְהֵא מַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָהוֹר. דָּבָר אַחֵר אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכְלֵי בְהֵמָה לְאָדָם אֵינָן בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקֶה בְהֵמָה לְאָדָם בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה. וְתַנֵּי כֵן כָּל מַשְׁקֶה מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה פְּרָט לְמַשְׁקֶה סָרוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. אָֽמְרוּ לֹו אֵין מַשְקִין יוֹצְאִין לֹא עַל יְדֵי עוֹפוֹת וְלֹא עַל יְדֵי פָרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין משקין יוצאין לא ידי עופות ולא ידי פרה. כלומר אין המשקין יוצאין מטומאתן לא כשהן ראויין לעופות ולא כשהן ראויין לפרה ואע''פ שאינן ראויין לאדם דהוא משקה סרוח אפ''ה כל זמן שראויין לעופות ולבהמה לא יצאו מכלל תורת משקין:

ותני. בברייתא דת''כ פרשת שמיני בהדיא כן דפליגי במשקה סריח בדרשה דקרא אשר ישתה:

שכן אוכלי בהמה לאדם אינן באין במחשבה. דלא מהני מחשבת אוכלי בהמה לאדם תאמר במשקין דחמירי דמהני בהו מחשבה למשקה בהמה לאדם כגון המים וא''כ בדין הוא דנחמיר בהו דאפי' משקה סרוח מעיקרא טמא:

דבר אחר וכו'. כלומר אלא אי שמעת להאי דבר אחר הכי הוא דקאמרי ליה:

ומפני וכו'. כלומר דמתמה עלה דהאי פירכא דכי מפני שהמשקין צריכין מחשבה אתם רוצין ללמוד דיהא משקה סרוח מעיקרו טמא אדרבה דהואיל וקילי שהן צריכין מחשבה א''כ בדין הוא דיהא משקה סרוח מעיקרו טהור:

שכן אוכלין המיוחדין לאדם אינן צריכין מחשבה. לענין טומאת אוכלין כדתנן ברפ''ג דעוקצין תאמר במשקין שצריכין לעולם מחשבה:

לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור. הוא וכמ''ד דאין ראוי לגר לאו בר קיבולי טומאה הוא תאמר במשקה דלית לן למעוטי לענין טומאה ואפי' משקה סרוח מעיקרו מקבל טומאה וה''ה לענין הכשר:

ר''א בר' ישמעאל. כלומר לעולם ר''א בעלמא כר' ישמעאל ס''ל וכהאי דתני בי''ג מדות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ושאני הכא דכך משיב ר''א לחכמים כמה דאית לכון אשר יאכל פרט לאוכל סרוח כלומר דהא גבי אוכלין ג''כ כתיב מכל האוכל כלל אשר יאכל פרט דוקא הראוי לאכילה לכל ואפ''ה לא דרשיתו במידת כלל ופרט משום דאשר יאכל לא בא למעט אלא פרט לאוכל סרוח דאינו ראוי לאכילה כלל ה''נ דריש גבי משקה אשר ישתה פרט למשקה סרוח ולא למעוטי מי פירות:

ורובה מדר' ישמעאל. דר''א עדיפא מדר' ישמעאל דר''א ס''ל אפי' במקום דאיכא כלל ופרט וחזר וכלל הכל בכלל ולא דריש כעין הפרט ואלו לר' ישמעאל דרשינן כעין הפרט דוקא כדתני בברייתא די''ג מדות:

מה. ושואל הש''ס אם ר''א ס''ל כר' ישמעאל דהוא אמר כלל ופרט הכל בכלל כלומר אפי' הכלל בתחילה ואח''כ הפרט כמו הכא וכל משקה כלל אשר ישתה פרט ואפ''ה הכל בכלל וזהו כמ''ד הכי בהאי תלמודא בפ''ו דנזיר דאין חילוק בין כלל ופרט ובין פרט וכלל:

טעמא דר''א. דכתיב גבי הכשר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי. יטמא ודריש ר''א וכל משקה לרבות מי פירות שהן מכשירין ורבנן דרשי אשר ישתה העשויין לשתיה פרט למי פירות שאינן לשתייה:

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נָתָן רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר אֵין מֵי פֵּירוֹת בְּטֵילִין לְעוֹלָם. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא טָמֵא. וְהָדֵין רִבִּי לִיעֶזֶר דְּהָכָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דתני. בפ''ו דמכשירין ראב''י אומר ציר טהור שאינו מוכשר לקבל טומאה שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ואינן בטלין בציר והדין ר''א דהכא דס''ל דשאר המשקין אינן בטלין במי פירות:

ר''מ דהוא אמר. בתוספתא דמכשירין פ''א דאין מי פירות בטלין לעולם דתנינן שם מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהן טמאין דברי ר''מ וחכ''א הולכין אחר הרוב:

55b רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. תַּנֵּי רִבִּי נָתָן אוֹמֵר לֹא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַשְׁקֶה. שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''א מטמא משום משקה. תני עלה בתוספתא שם ר' נתן אומר לא שר''א מטמא אותן לבדן משום משקה אלא בנפל משאר משקין לתוכן בהא הוא דנחלקו דר''א ס''ל דשאר משקין לא נתבטלו בהן וחכמים אומרין הולכין אחר הרוב ואם הרוב מאותן מי פירות נתבטלו שאר המשקין ברוב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source