Chap. 13
1
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נִקְרָ֛א בְּסֵ֥פֶר מֹשֶׁ֖ה בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְנִמְצָא֙ כָּת֣וּב בּ֔וֹ אֲ֠שֶׁר לֹא־יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָאֱלֹהִ֖ים עַד־עוֹלָֽם:
En ce temps-là, on lut dans le livre de Moïse en présence du peuple, et l’on y trouva écrit que ni Ammonite ni Moabite ne seraient jamais admis dans l’assemblée de Dieu ;
M. David (non traduit)
ביום ההוא. ביום שקדשו את החומה : אשר לא יבוא וגו'. לא יקבלו גרים מהם להתחתן בם :
2
כִּ֣י לֹ֧א קִדְּמ֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּלֶּ֣חֶם וּבַמָּ֑יִם וַיִּשְׂכֹּ֨ר עָלָ֤יו אֶת־בִּלְעָם֙ לְקַֽלְל֔וֹ וַיַּהֲפֹ֧ךְ אֱלֹהֵ֛ינוּ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָֽה:
pour n’avoir pas offert le pain et l’eau aux enfants d’Israël et pour avoir stipendié contre eux Balaam, à l’effet de les maudire malédiction que notre Dieu transforma en bénédiction.
M. David (non traduit)
לא קדמו. לא באו לפניהם ללכת לקראתם בלחם ובמים בעת יצאו ממצרים : ויהפוך וגו'. גם זה קראו בתורה ולפי שלא רצה לעמוד בדבר רע לזה אמר גם ויהפוך וגו' :
M. Tsion (non traduit)
לא קדמו. לא באו לפניהם כמו במה אקדם ה' (מיכה ו') :
3
וַיְהִ֖י כְּשָׁמְעָ֣ם אֶת־הַתּוֹרָ֑ה וַיַּבְדִּ֥ילוּ כָל־עֵ֖רֶב מִיִּשְׂרָאֵֽל:
Lorsqu’on eut entendu la loi, on élimina d’Israël tout élément hétérogène.
Rachi (non traduit)
כָל עֵרֶב. כָּל תַּעֲרוֹבוֹת העכו''ם כְּמוֹ וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם (שְׁמוֹת י''ב):
M. David (non traduit)
כל ערב. כל תערובות מבני עמון ומואב :
Ralbag (non traduit)
ויבדילו כל ערב מישראל. ידמה שנתגיירו מעמון ומואב והם הבדילום מישראל שלא יתחתנו בהם :
4
וְלִפְנֵ֣י מִזֶּ֔ה אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֔ן נָת֖וּן בְּלִשְׁכַּ֣ת בֵּית־אֱלֹהֵ֑ינוּ קָר֖וֹב לְטוֹבִיָּֽה:
Avant cela, Elyachib, le prêtre, qui occupait une salle de la maison de notre Dieu et qui était parent de Tobia,
Rachi (non traduit)
וְלִפְנֵי מִזֶּה. וּמִקּוֹדֶם לָכֵן:
קָרוֹב לְטוֹבִיָּה. אוֹתוֹ אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הָיָה קָרוֹב לְטוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ שֶׁל סַנְבַלַּט וְנָתַן שָׁם הַכֹּהֵן כֵּלָיו שֶׁל טוֹבִיָּה:
M. David (non traduit)
ולפני מזה. קודם זה ההבדל : נתון וכו'. ר''ל אשר היה יושב בלשכת של בית אלהינו הוא היה קרוב לטוביה ועמוני הנזכר למעלה חברו של סנבלט :
Ralbag (non traduit)
קרוב לטוביה. הנה טוביה היה עמוני כמו שנזכר במה שקדם (ב' י''ט) :
5
וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים נֹ֠תְנִים אֶת־הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים וּמַעְשַׂ֤ר הַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר מִצְוַת֙ הַלְוִיִּ֔ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים וּתְרוּמַ֖ת הַכֹּהֲנִֽים:
avait agencé pour celui-ci une grande salle, où l’on déposait précédemment les oblations, l’encens, les ustensiles, ainsi que la dîme du blé, du moût et de l’huile, redevance régulière des Lévites, des chanteurs et des portiers, et le tribut des prêtres.
Rachi (non traduit)
וַיַּעַשׂ. אֶלְיָשִׁיב:
לְפָנִים. שָׁם הָיוּ נוֹתְנִים קוֹדֵם שֶׁבָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם:
מִצְוַת הַלְוִיִּם. מַתָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לַלְוִיִּם:
M. David (non traduit)
ויעש לו לשכה. אלישיב עשה ותיקן לטוביה לשכה גדולה בחצר בית ה' ר''ל פנה לשכה למושבו : ושם. בלשכה ההיא היו נותנים בה לפנים קודם שפינה אותה אלישיב להיות לטוביה למושב : את המנחה. סולת למנחות : הלבונה. הבאה על המנחה ועל לחם הפנים : והכלים. כלי בית המקדש : מצות הלוים. מה שאנו מצווים לתת ללוים. והמשוררים והשוערים. אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מנות משרתי ה' להיות מקום פנוי לטוביה העמוני :
M. Tsion (non traduit)
ויעש. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י''ח) :
6
וּבְכָל־זֶ֕ה לֹ֥א הָיִ֖יתִי בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֡י בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁתַּ֜יִם לְאַרְתַּחְשַׁ֤סְתְּא מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ בָּ֣אתִי אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וּלְקֵ֥ץ יָמִ֖ים נִשְׁאַ֥לְתִּי מִן־הַמֶּֽלֶךְ:
Pendant que tout cela [se passait], j’étais absent de Jérusalem ; car la trente-deuxième année d’Artahchasta, roi de Babylone, j’étais retourné auprès du roi. Au bout d’un certain temps, je sollicitai un [nouveau] congé du roi,
Rachi (non traduit)
וּבְכָל זֶה. וּבְכָל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ וְחָזַרְתִּי לְבָבֶל:
נִשְׁאַלְתִּי. שֶׁיִּתֵּן לִי רְשׁוּת לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְלַחֲזוֹר:
M. David (non traduit)
ובכל זה. בעת שנעשה הדבר הזה אשר פינה אלישיב את כל אלה בעבור טוביה. באתי אל המלך. ואז נעשה הדבר הרע הזה : ולקץ ימים. ולסוף ימים ולא פירש כמה : נשאלתי. שאלתי מעמו לתת לי רשות ללכת לירושלים :
M. Tsion (non traduit)
נשאלתי. מל' שאלה ובקשה ועל כי שאלתו היה על עצמו אמר בלשון נפעל וכן נשאל נשאל דוד (שמואל א' כ') :
Ralbag (non traduit)
ובכל זה לא הייתי בירושלים. ר''ל כאשר נעשית לשכה לטוביה בחצרי בית האלהים וזה כי בשנת שלשים ושתים לארתחששתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ שנה נשאלתי מן המלך ולקחתי רשות ממנו לשוב לירושלים :
7
וָאָב֖וֹא לִֽירוּשָׁלִָ֑ם וָאָבִ֣ינָה בָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֶלְיָשִׁיב֙ לְט֣וֹבִיָּ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת לוֹ֙ נִשְׁכָּ֔ה בְּחַצְרֵ֖י בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים:
et je revins à Jérusalem. Alors je me rendis compte de la mauvaise action qu’avait commise Elyachib au profit de Tobia, en lui agençant une salle dans les parvis de la maison de Dieu,
M. David (non traduit)
ואבינה ברעה. נתתי לב להבין ברעת המעשה אשר עשה אלישיב בדבר טוביה לתקן ולפנות לו לשכה באחד מחצרות בית ה' :
M. Tsion (non traduit)
נשכה. כמו לשכה :
8
וַיֵּ֥רַֽע לִ֖י מְאֹ֑ד וָֽאַשְׁלִ֜יכָה אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֧י בֵית־טוֹבִיָּ֛ה הַח֖וּץ מִן־הַלִּשְׁכָּֽה:
cela me déplut beaucoup, et je fis jeter hors de la salle les ustensiles de ménage de Tobia.
M. David (non traduit)
וירע לי. הדבר הזה היה רע בעיני : את כל כלי וגו'. ר''ל כלי תשמישי הבית :
9
וָאֹ֣מְרָ֔ה וַֽיְטַהֲר֖וּ הַלְּשָׁכ֑וֹת וָאָשִׁ֣יבָה שָּׁ֗ם כְּלֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים אֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְהַלְּבוֹנָֽה: (פ)
Sur mon ordre, on purifia les salles, et j’y fis réintégrer les vases de la maison de Dieu, les oblations et l’encens.
Rachi (non traduit)
וָאֹמְרָה. צִוִּיתִי לְטַהֵר וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת וְגוֹמֵר:
M. David (non traduit)
ואומרה. צויתי על הדבר וטהרו הלשכות מכל דבר טומאה ומיאוס : ואשיבה שם וגו'. להיות בה כאשר היה מאז עד לא ישב בה טוביה :
Ralbag (non traduit)
ואומרה ויטהרו הלשכות. ר''ל לשכת אלישיב ולשכת טוביה ואשיב שם בלשכת טוביה כלי בית האלהים את המנחה ואת הלבונה :
10
וָאֵ֣דְעָ֔ה כִּֽי־מְנָי֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לֹ֣א נִתָּ֑נָה וַיִּבְרְח֧וּ אִישׁ־לְשָׂדֵ֛הוּ הַלְוִיִּ֥ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים עֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה:
J’appris également que les redevances des Lévites n’étaient pas acquittées, et que Lévites et chanteurs, chargés du service, s’étaient enfuis chacun vers son champ.
Rachi (non traduit)
מְנָיוֹת. מָנוֹת:
לֹא נִתָּנָה. שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל שָׁם הַמַּתָּנוֹת וְעַל כֵּן בָּרְחוּ וְהָלְכוּ לָהֶם אָנֶה וְאָנָה לִשְׁאוֹל מַתְּנוֹתֵיהֶם וְלֹא הָיוּ עוֹסְקִים כָּל כָּךְ בַּעֲבוֹדָתָם:
M. David (non traduit)
ואדעה. נודע לי אשר לא ניתן מתנות הלוים ואין להם די סיפוקם ולזה ברח כל אחד לשדהו לעבדה בחרישה וקצירה להחיות נפשו : עושי המלאכה. מלאכת השיר והגפת השערים :
Ralbag (non traduit)
ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה. ר''ל כי מנות הלוים לא נתנו להם בבית האלהים. ולזה ברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים לחזור על הגרנות בעבור מנותיהם :
11
וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹ֣מְרָ֔ה מַדּ֖וּעַ נֶעֱזַ֣ב בֵּית־הָאֱלֹהִ֑ים וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם וָֽאַעֲמִדֵ֖ם עַל־עָמְדָֽם:
J’adressai des remontrances aux chefs et leur dis : "Pourquoi le temple de Dieu est-il déserté ?" Et je recueillis [les fuyards] et les rendis à leurs fonctions.
Rachi (non traduit)
וָאֶקְבְּצֵם. קִבַּצְתִּי אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲמִידָם עַל מִשְׁמַרְתָּם בַּעֲבוֹדָתָם וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְבִיאִים לָהֶם שָׁם מַתְּנוֹתָם:
M. David (non traduit)
מדוע נעזב. למה היא עזובה מן הלוים משרתי הבית : ואקבצם. קבצתי את הלוים והעמדתים על מקום מעמדם כ''א במשמרו כמו שהיה מאז :
M. Tsion (non traduit)
ואריבה. מלשון ריב :
Ralbag (non traduit)
ואריבה את הסגנים וגו'. ולא נתנו מנותיהם בבית ה' ללוים. ואקבץ את הלוים ואעמידם על עמדם הראשון וסבבתי שכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות בית ה' למען לא יצטרכו הלוים לעזוב עבודת בית המקדש :
12
וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֵבִ֜יאוּ מַעְשַׂ֧ר הַדָּגָ֛ן וְהַתִּיר֥וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֖ר לָאוֹצָרֽוֹת:
Tout Juda apporta la dîme du blé, du moût et de l’huile dans les dépôts.
M. David (non traduit)
וכל יהודה. כאשר חזרו הלוים למקומן חזרו גם הם להביא המעשרות אל האוצרות לחלקם ללוים :
13
וָאוֹצְרָ֣ה עַל־א֠וֹצָרוֹת שֶׁלֶמְיָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וְצָד֣וֹק הַסּוֹפֵ֗ר וּפְדָיָה֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם וְעַל־יָדָ֔ם חָנָ֥ן בֶּן־זַכּ֖וּר בֶּן־מַתַּנְיָ֑ה כִּ֤י נֶאֱמָנִים֙ נֶחְשָׁ֔בוּ וַעֲלֵיהֶ֖ם לַחֲלֹ֥ק לַאֲחֵיהֶֽם: (פ)
Et je plaçai à la direction de ces dépôts Chélémia, le prêtre, Çadok, le scribe, et Pedaïa, un des Lévites, en leur adjoignant Hanân, fils de Zaccour, fils de Mattania, car ils étaient considérés comme intègres. A eux fut confié le soin de la répartition entre leurs frères.
Rachi (non traduit)
כִּי נֶאֱמָנִים. הָיוּ לַחֲלוֹק הַמַּתָּנוֹת בֵּינֵיהֶם:
M. David (non traduit)
ואוצרה. שמתי אוצרים ר''ל ממונים וגזברים על האוצרות : ועל ידם. סמוך להם ונטפל אליהם היה חנן וכו' : נחשבו. בעיני העם : ועליהם. הטלתי עליהם לחלק את המעשר לאחיהם הלוים :
Ralbag (non traduit)
כי נאמנים נחשבו וגו'. שהם בחזקת נאמנים והם ישיבו לאחיהם חלקם :
14
זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י עַל־זֹ֑את וְאַל־תֶּ֣מַח חֲסָדַ֗י אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו:
Tiens-moi compte de cela, mon Dieu, et n’efface pas le souvenir des services que j’ai rendus à la maison de Dieu et à son fonctionnement !
M. David (non traduit)
זכרה לי. לזכות בעבור זאת הטובה ואל תמחה החסדים וכו' : ובמשמריו. להעמיד על מכונם :
M. Tsion (non traduit)
תמח. כמו תמחה והוא ענין מחיקה :
Ralbag (non traduit)
ואל תמח חסדי. ואל תמחה :
15
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה | דֹּֽרְכִֽים־גִּתּ֣וֹת | בַּשַּׁבָּ֡ת וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים וְאַף־יַ֜יִן עֲנָבִ֤ים וּתְאֵנִים֙ וְכָל־מַשָּׂ֔א וּמְבִיאִ֥ים יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וָאָעִ֕יד בְּי֖וֹם מִכְרָ֥ם צָֽיִד:
A la même époque, je vis en Juda des gens qui foulaient des pressoirs le jour du sabbat et qui transportaient, à dos d’âne, des charges de blé et aussi du vin, des raisins, des figues et toute autre denrée pour les introduire à Jérusalem le jour du sabbat ; et je les admonestai le jour où ils procédaient à la vente de ces comestibles.
Rachi (non traduit)
הָעֲרֵמוֹת. אֲלוּמוֹת שֶׁל תְּבוּאָה:
וָאָעִיד. הַעִידוֹתִי בָּהֶם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת:
בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד. בְּיוֹם שֶׁהָיוּ מוֹכְרִים מָזוֹן וְצַיִד, צָיִד כְּמוֹ וְיִתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ (בְּרֵאשִׁית מ''ח):
M. David (non traduit)
דורכים גתות. דורכים ענבים בגתות להוציא היין : ומביאים הערמות. מביאים אל הבית הערמות התבואה ועומסים אותם על החמורים לשאתם : ואף יין וגו'. עומסים על החמורים לשאתם ולהביאם אל הבית ביום השבת : ואעיד. התריתי בהם לבל יעשו עוד כזאת : ביום וגו'. ר''ל ביום השוק שמוכרים בו את הצידה כי אז כולם מקובצים :
M. Tsion (non traduit)
גתות. הכלי שדורכים בו הענבים להוציא היין קרוי גת וכן כדורך בגת (ישעיה ס''ג) : הערמות. כרי לתבואה כמו ויתנו ערמות (ד''ה ב' ל''א) : ועומסים. ענין הטענת משא כמו ויעמוס איש על חמורו (בראשית מ''ד) : ציד. מלשון צידה ומזון :
Ralbag (non traduit)
דורכים גתות בשבת. הנה זו היא מלאכה מהמלאכות שיתחייבו עליהם בשבת : ומביאים הערמות וגו'. ר''ל שערמות התבואה היו טוענים על החמורים בשבת והנה ישראל הם מצווים על שביתת בהמתם : ואעיד ביום מכרם ציד. ר''ל הנה הזהרתי אותם מכל זה ביום שהיו מוכרים צדה ומזון ביום השבת :
16
וְהַצֹּרִים֙ יָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ מְבִיאִ֥ים דָּ֖אג וְכָל־מֶ֑כֶר וּמֹכְרִ֧ים בַּשַּׁבָּ֛ת לִבְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָֽם:
Les Tyriens s’étaient établis dans la ville, qui apportaient du poisson et d’autres marchandises et qui les débitaient, le sabbat, aux Judéens dans Jérusalem même.
Rachi (non traduit)
וְהַצֹּרִים. סוֹחֲרִים שֶׁל צוֹר מְבִיאִים דָּגִים לִמְכּוֹר:
M. David (non traduit)
והצורים. אנשי צור אשר ישבו בירושלים היו מביאים דגים וכל דבר הנמכר והיו מוכרים בשבת לישראל : ובירושלים. כאומר אף שהיא עיר קדושה ובה המקדש חללו בה את השבת :
M. Tsion (non traduit)
דג. ר''ל קבוצת דגים :
Ralbag (non traduit)
והנה הצורים והם סוחרי צור ישבו בה ביום השבת והיו מביאים דגים וכל סחורה בירושלים והיו מוכרים בה ביום השבת לבני יהודה :
17
וָאָרִ֕יבָה אֵ֖ת חֹרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֗ם מָֽה־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים וּֽמְחַלְּלִ֖ים אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:
Je fis des reproches aux nobles de Juda et leur dis : "Comment pouvez-vous commettre une si mauvaise action, de profaner le sabbat ?
M. David (non traduit)
ומחללים וגו'. לקנות בה מיד הצורים :
M. Tsion (non traduit)
חורי יהודה. שרי יהודה :
Ralbag (non traduit)
והנה הריב נחמיה עם השרים בעבור שהיו מחללים את יום השבת באלו השלשה דברים אשר האחד הוא מדברי סופרים והוא הקניה והמכירה בשבת. והשנים הם מן התורה. האחד הוא שלא שבתה בהמתם בשבת והשני הוא עשותם מלאכה בשבת לדרוך את הגתות :
18
הֲל֨וֹא כֹ֤ה עָשׂוּ֙ אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וַיָּבֵ֨א אֱלֹהֵ֜ינוּ עָלֵ֗ינוּ אֵ֚ת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את וְעַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאַתֶּ֞ם מוֹסִיפִ֤ים חָרוֹן֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל לְחַלֵּ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּֽת: (פ)
N’est-ce pas ainsi qu’ont agi vos pères, de telle sorte que notre Dieu a fait fondre tous ces désastres sur nous et sur cette ville ? Et vous, vous augmentez encore la colère [divine] contre Israël, en profanant le sabbat !"
M. David (non traduit)
כה עשו. לחלל את השבת : הזאת. ר''ל הידוע לכל : מוסיפים וגו'. על החרון שהיה על אבותינו :
19
וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר צָֽלֲלוּ֩ שַׁעֲרֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לִפְנֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת וָאֹֽמְרָה֙ וַיִּסָּגְר֣וּ הַדְּלָת֔וֹת וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִפְתָּח֔וּם עַ֖ד אַחַ֣ר הַשַּׁבָּ֑ת וּמִנְּעָרַ֗י הֶֽעֱמַ֙דְתִּי֙ עַל־הַשְּׁעָרִ֔ים לֹא־יָב֥וֹא מַשָּׂ֖א בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:
Dès que les portes de Jérusalem commençaient à s’assombrir, la veille du sabbat, je donnai ordre d’en fermer les battants et de ne les rouvrir que le sabbat une fois passé. Je postai aussi quelques-uns de mes gens près des portes pour empêcher qu’aucune charge ne fût introduite le jour du sabbat.
Rachi (non traduit)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ. כַּאֲשֶׁר נָטוּ הַצְּלָלִים שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁעָרִים צִוִּיתִי לִסְגּוֹר דַּלְתוֹת הָעִיר שֶׁלֹּא יִפְתְּחוּ עַד אַחַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ הָרוֹכְלִים בָּעִיר לִמְכּוֹר סְחוֹרָתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת עַל יְדֵיהֶם:
M. David (non traduit)
כאשר צללו. כאשר האריכו צללי השערים והוא לפנות הערב כי אז החמה בשפולי הרקיע ומתארך אז צל כל דבר : ויסגרו. לבל יבואו הצורים עם דבר ממכרם : לא יבוא. למען לא יבוא משא של כל ממכר בשבת דרך פתחים קטנים היו שם :
M. Tsion (non traduit)
צללו. מלשון צל :
Ralbag (non traduit)
ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת. זה הוא בערב שנטו הצללים בשערים. ואומרה ויסגרו השערים. כדי שלא יבאו שם הסוחרים ויהיו למכשול לבני יהודה שלא יזהרו מלקנות מהם בשבת :
20
וַיָּלִ֨ינוּ הָרֹכְלִ֜ים וּמֹכְרֵ֧י כָל־מִמְכָּ֛ר מִח֥וּץ לִירוּשָׁלִָ֖ם פַּ֥עַם וּשְׁתָּֽיִם:
Les marchands et les débitants de toute espèce passèrent donc la nuit en dehors de Jérusalem, une ou deux fois.
Rachi (non traduit)
וַיָּלִינוּ. וְהָיוּ לָנִים הָרוֹכְלִים וְהַסּוֹחֲרִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם פַּעַם א' וּשְׁתֵּי פְּעָמִים כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְתּוֹחַ הַשְּׁעָרִים וְלִקְנוֹת מֵהֶם בְּשַׁבָּת:
M. Tsion (non traduit)
הרוכלים. מוכרי הבושם :
Ralbag (non traduit)
וילינו הרוכלים. הם הסוחרים :
21
וָאָעִ֣ידָה בָהֶ֗ם וָאֹמְרָ֤ה אֲלֵיהֶם֙ מַדּ֜וּעַ אַתֶּ֤ם לֵנִים֙ נֶ֣גֶד הַחוֹמָ֔ה אִם־תִּשְׁנ֕וּ יָ֖ד אֶשְׁלַ֣ח בָּכֶ֑ם מִן־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא לֹא־בָ֖אוּ בַּשַּׁבָּֽת (ס)
Mais je leur donnai un avertissement et leur dis : "Pourquoi vous tenez-vous, la nuit, devant la muraille ? Si vous recommencez, je vous repousserai par la force." A partir de ce moment, ils ne vinrent plus le sabbat.
Rachi (non traduit)
וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם. הִתְרֵיתִי בְּאוֹתָם הָרוֹכְלִים:
אִם תִּשְׁנוּ. אִם תוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת פַּעַם שְׁנִיָּיה:
מִן הָעֵת. מִן אוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה לֹא בָּאוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
M. David (non traduit)
מדוע אתם לנים. כי חשש פן יצא מי אליהם לקנות מה מהם : אם תשנו. אם תלינו שם פעם שנית ר''ל עוד פעם אזי אשלח בכם יד לענוש אתכם :
M. Tsion (non traduit)
לנים. מל' לינה : תשנו. מל' שנית :
Ralbag (non traduit)
אם תשנו. ר''ל אם תוסיפו שנית לעשות כן אשלח ידי בכם ליסר אתכם שלא תוסיפו לעשות כדבר הזה ומפני זה נזהרו ולא באו בירושלים מהעת ההיא בשבת :
22
וָאֹמְרָ֣ה לַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִֽהְי֤וּ מִֽטַּהֲרִים֙ וּבָאִים֙ שֹׁמְרִ֣ים הַשְּׁעָרִ֔ים לְקַדֵּ֖שׁ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת גַּם־זֹאת֙ זָכְרָה־לִּ֣י אֱלֹהַ֔י וְח֥וּסָה עָלַ֖י כְּרֹ֥ב חַסְדֶּֽךָ: (פ)
Je recommandai aussi aux Lévites de se mettre en état de pureté et de venir garder les portes pour sanctifier le jour du sabbat : cela aussi, tiens-m’en compte, ô mon Dieu, et protège-moi selon l’abondance de ta grâce !
M. David (non traduit)
אשר יהיו מטהרים. ר''ל שיטהרו לטבול ולטהר עצמן ויהיו באים ושומרים את השערים בעוד יום וזהו לקדש את יום השבת ר''ל שלא יבאו משקדש היום כי לא לכבוד יחשב לשבת לבא משתחשך (כי כל המשמרות היו מתחדשות משבת לשבת כמ''ש בד''ה) : גם זאת. גם הטובה הזאת זכרה לי לזכות : כרוב חסדך. גם גמול מעשה הטוב לחסד יחשב וכמ''ש מי הקדמני ואשלם (איוב מ''א) :
M. Tsion (non traduit)
וחוסה. ענין חמלה כמו אתה חסת על הקיקיון (יונה ד') :
Ralbag (non traduit)
ואומרה ללוים שיהיו כלם מטהרים ויבאו לשמור השערים בשבת כל משמרות השוערים להוסיף קדושה וכבוד ליום השבת ואמנם צוה זה כי השבת לא היה נכר במקדש כי הכהנים היו עובדים עבודתם בשבת. ולזה צוה שיהיה בו זה ההיכר :
23
גַּ֣ם | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם רָאִ֤יתִי אֶת־הַיְּהוּדִים֙ הֹשִׁ֗יבוּ נָשִׁים֙ (אשדודיות) אַשְׁדֳּדִיּ֔וֹת (עמוניות) עַמֳּנִיּ֖וֹת מוֹאֲבִיּֽוֹת:
En ces temps-là aussi, je vis les Judéens qui avaient épousé des femmes d’Asdod, d’Ammon et de Moab.
Rachi (non traduit)
הֹשִׁיבוּ נָשִׁים. אֲשֶׁר נָשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים שֶׁל עכו''ם:
M. David (non traduit)
הושיבו. ר''ל הושיבו בבתיהם לקחתם לנשים :
24
וּבְנֵיהֶ֗ם חֲצִי֙ מְדַבֵּ֣ר אַשְׁדּוֹדִ֔ית וְאֵינָ֥ם מַכִּירִ֖ים לְדַבֵּ֣ר יְהוּדִ֑ית וְכִלְשׁ֖וֹן עַ֥ם וָעָֽם:
La moitié de leurs enfants parlaient la langue d’Asdod ; ils ne savaient point parler le judéen, mais se servaient de l’idiome de tel ou tel autre peuple.
Rachi (non traduit)
חֲצִי מְדַבֵּר. הַרְבֵּה מִבְּנֵיהֶם הָיוּ מְדַבְּרִים לְשׁוֹן אַשְׁדּוֹדִים כְּאִמּוֹתָם:
M. David (non traduit)
חצי. קצת מבניהם מדברים לשון אשדודית בלשון עם אמותם : וכלשון עם ועם. ר''ל וכן קצת מבני יתר העובדות גלולים היו מדברים כל אחד כפי לשון עם אמותם :
25
וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם וָאַשְׁבִּיעֵ֣ם בֵּֽאלֹהִ֗ים אִם־תִּתְּנ֤וּ בְנֹֽתֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וְאִם־תִּשְׂאוּ֙ מִבְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לִבְנֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:
Je les pris à partie, les menaçai de malédictions, en frappai quelques-uns, leur arrachai les cheveux ; et je les adjurai au nom de Dieu : "Ne donnez pas, leur dis-je, vos filles à leurs fils et ne prenez pas de leurs filles comme épouses pour vos fils et pour vous !
Rachi (non traduit)
וָאַכֶּה. נָתַתִּי לָהֶם מַלְקִיּוֹת לְהַלְקוֹתָם כְּדֵי לְהוֹכִיחָם וּלְהַזְכִּירָם:
M. David (non traduit)
ואכה מהם. מקצת מהם : ואמרטם. תלשתי שער ראשם : אם תתנו. אם מעתה תתנו וגו' אזי יהיה עליכם עונש שבועה :
M. Tsion (non traduit)
ואמרטם. ענין תלישת השער כמו ואיש כי ימרט ראשו (ויקרא י''ג) :
Ralbag (non traduit)
ואקללם. הנה קצתם נדה והחרים. וקצתם הלקה ארבעים חסר אחת מפני עברם על מצות לא תעשה : ואמרטם. הוא מריטת השער ליסרם :
26
הֲל֣וֹא עַל־אֵ֣לֶּה חָטָֽא־שְׁלֹמֹ֣ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָרַבִּים֩ לֹֽא־הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֤וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־אוֹת֣וֹ הֶחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת:
N’est-ce en cela que Salomon, roi d’Israël, a failli, lui qui n’avait point son pareil parmi les rois des grandes nations, qui était aimé de son Dieu, et qui avait été, par lui, établi roi de tout Israël ? Pourtant les femmes étrangères l’entraînèrent au péché !
Rachi (non traduit)
גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּהְיוּ חוֹטְאִים ע''י נְשֵׁיכֶם שֶׁל עכו''ם וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ וְלָכֶם הַנִּשְׁמָע וגו' בִּתְמִיָּה כְּלוֹמַר שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִמְצָא חוֹטֵא עַל יְדֵי נָשָׁיו שֶׁל עכו''ם וְאַתֶּם נְשָׂאתֶם נָשִׁים שֶׁל עכו''ם לִהְיוֹת חוֹטְאִין:
M. David (non traduit)
על אלה. בעבור נשים עכו''ם חטא שלמה כי הטו את לבבו לחטוא לה' : ובגוים הרבים וגו'. ועם שבכל העכו''ם הרבים לא היה מלך חכם כמוהו והדבר קשה להטות לב חכם אחר דעתו : ואהוב לאלהיו. והיה אהוב לה' עד שהמליכו על כל ישראל והיה לו להיות א''כ נזהר מאד לקיים מצות ה' : גם אותו. עם כל חכמתו ואהבת ה' אליו לא התחכם להשיב כגמול ונשיו העכו''ם יכלו לו לפתותו להטות לבבו אחר דעתן ולחטוא לה' :
Ralbag (non traduit)
גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. ואף על פי שהיה חכם גדול ושלם וכל שכן שיחטיאו אתכם :
27
וְלָכֶ֣ם הֲנִשְׁמַ֗ע לַעֲשֹׂת֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את לִמְעֹ֖ל בֵּֽאלֹהֵ֑ינוּ לְהֹשִׁ֖יב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּֽוֹת:
Quant à vous, n’est-ce pas une chose inouïe que vous commettiez ce grand méfait de vous montrer infidèles envers notre Dieu, en épousant des femmes étrangères ?"
M. David (non traduit)
ולכם. ר''ל א''כ כ''ש לכם שאינכם כשלמה היתכן להיות נשמע אליכם אשר תזידו לעשות את כל הרעה וגו' להושיב ולקחת נשים עכו''ם הלא בודאי יטו לבבכם לחטוא לה' :
M. Tsion (non traduit)
למעול. ענין חטא ופשע :
Ralbag (non traduit)
ולכם הנשמע לעשות את כל הרעה הגדולה וגו'. האם נשמע לכם במה ששמעתם מדברי התורה ומקללותיה למי שיעבור על דבריה מה שתתירו בו לעצמכם לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת למעול באלהינו להושיב נשים נכריות הלא היה ראוי לכם שתקבלו מוסר ותיראו את ה' בראותכם הרעה הגדולה אשר אנחנו בה בעבור חטא אבותינו בכמו אלה הדברים :
28
וּמִבְּנֵ֨י יוֹיָדָ֤ע בֶּן־אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל חָתָ֖ן לְסַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֑י וָאַבְרִיחֵ֖הוּ מֵעָלָֽי:
Même un des fils de Joïada, fils d’Elyachib, le grand-prêtre, était devenu le gendre de Sanballat, le Horonite : je le chassai de ma présence.
Rachi (non traduit)
וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע וגו' חָתָן לְסַנְבַלַּט. אֶחָד מִבְּנֵי יוֹיָדָע חָתָן לְסַנְבַלַּט צוֹרֵר הַיְּהוּדִים וְהִבְרַחְתִּיהוּ מֵעָלָי לְמַעַן לֹא יִהְיֶה רָגִיל בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁבִיל חֹתְנוֹ לִרְאוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת מוֹצְאֶיהָ וְאֶת מוֹבָאֶיהָ:
M. David (non traduit)
ומבני יוידע. אחד מבני יוידע היה חתן לסנבלט צורר היהודים : ואבריחהו מעלי. גרשתי הבן ההוא מן העיר על כי לא רצה לגרש אשתו העכו''ם ובעבורו היה עוד סנבלט חותנו רגיל לבוא לירושלים והיה מרגל לדעת כל מה אשר נעשה בה ולכן גרש גם חתנו לבל יוסיף גם סנבלע לבוא עוד :
Ralbag (non traduit)
ואבריחהו מעלי. בעבור התחתנו בגויי הארצות וכדי שלא יהיה רגיל סנבלט החורוני בירושלים בעבורו כי הוא היה מצרי יהודה ובנימין ואם יראה מוצאי העיר ומבואיה אולי יתישר להזיק ליושבי ירושלים :
29
זָכְרָ֥ה לָהֶ֖ם אֱלֹהָ֑י עַ֚ל גָּאֳלֵ֣י הַכְּהֻנָּ֔ה וּבְרִ֥ית הַכְּהֻנָּ֖ה וְהַלְוִיִּֽם:
Mon Dieu, tiens-leur compte de cette profanation du pontificat et du pacte imposé aux prêtres et aux Lévites !
Rachi (non traduit)
זָכְרָה לָהֶם. הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשׂוּ:
M. David (non traduit)
זכרה להם. לענוש אותם על אשר גאלו ומאסו הכהונה בקחתם נשים עכו''ם כי עי''ז נפסלו מן הכהונה : וברית. וחללו ברית הכהונה והלוים כי בברית הבטיח להם המקום ב''ה להיות משרתים בבית ה' וכמ''ש ברית כהונת עולם (במדבר כ''ה) ובאו אליו וגרמו לחלל הברית כי נמאסו מן הכהונה :
M. Tsion (non traduit)
גאלי. ענין טנוף ומאוס כמו ויגאלו מן הכהונה (לעיל ז') :
Ralbag (non traduit)
על גאלי הכהנה. ר''ל שהיו מטנפים דבר הכהונה בהתערבם בגויי הארץ :
30
וְטִֽהַרְתִּ֖ים מִכָּל־נֵכָ֑ר וָאַעֲמִ֧ידָה מִשְׁמָר֛וֹת לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם אִ֥ישׁ בִּמְלַאכְתּֽוֹ:
Je les purifiai ainsi de tout élément étranger, et j’établis des sections pour les prêtres et les Lévites, assignant à chacun sa besogne,
M. David (non traduit)
וטהרתים. אבל אני הייתי מטהר אותם מכל עבודת כוכבים כי השביעם בה' שלא יקחו עוד מבנותיהם כמ''ש למעלה : ואעמדה. העמדתי משמרות הכהנים והלוים להיות כל אחד במלאכתו בקביעות גמור :
M. Tsion (non traduit)
משמרות. כל דבר המוטל על אנשים הרבה לעשות כל אחד בזמנו קרוי משמר כי ישמור לבוא בזמן הקבוע לו ולא יעבור :
31
וּלְקֻרְבַּ֧ן הָעֵצִ֛ים בְּעִתִּ֥ים מְזֻמָּנ֖וֹת וְלַבִּכּוּרִ֑ים זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָֽה: (פפפ)
ainsi que [des surveillants] pour les offrandes du bois à des époques déterminées et pour les prémices. Mon Dieu, veuille m’en garder le souvenir pour mon bonheur !
Rachi (non traduit)
בְּעִתִּים. לְעִתִּים הָיוּ כּוֹרְתִים עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. וְלַבִּכּוּרִים. שֶׁהָיוּ מְבִיאִים בִּכּוּרִים בְּפֶרֶק אֶחָד לְכָל דָּבָר וְדָבָר קָבַעְתִּי זְמַנּוֹ:
M. David (non traduit)
ולקרבן העצים. את תקרובת העצים שעל מערכת המזבח קבעתי בעתים מזומנות מתי יבוא כל אחד : ולבכורים. קבעתי זמן לבכורים עד מתי יביאו הבכורים מראשית פרי האדמה : זכרה לי. הזכות הזאת להטיב לי בעבורה, חזק.
M. Tsion (non traduit)
מזומנות. ענין הכנה וקביעות כמו לעתים מזומנים (לעיל י') :
Ralbag (non traduit)
ולקרבן העצים בעתים מזומנות וגו'. ר''ל שסדרתי הכל סדור שלם כדי שיהיה הכל מוגבל ולא יחסר דבר ולזה סדרתי עתים יביאו בעת עת. מהם קרבן העצים למערכה אנשים ידועים כדי שיהיה הכל מוכן. וכן סדרתי עת לבכורי פירות האילן ועת אחר לבכורי התבואה יביאו אנשים באלו העתים בכוריהם. ובקש נחמיה מה' יתברך שיזכור לו כל זה לטובה אשר עשה לכבודו. הנה זה באור מה שראינו לבארו במה שהגבלנו באורו בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים ממנו הם אלו. התועלת הראשון הוא להודיע שראוי לפחד תמיד ולברוח מן הספק ולזה זכר שאחר שנבנתה החומה והעמיד הדלתות שם בעיר ירושלים שומרים בשערים אנשי אמת ויראי אלהים כדי שיוכל לבטוח בהם שלא יפותו בשום פנים להסכים עם צרי יהודה ובנימין. וצוה עוד שלא יפתחו הדלתות בבקר עד חום השמש כי אולי אם יותר להם לפתחם קודם זה יקרה שיוכלו להכנס צרי יהודה ובנימין. ולזאת הסבה גם כן צוה שטרם ישכבו אנשי העיר בערב יסגרו הדלתות ולהעמיד משמרות לשמור בלילה בכל מבוי ומבוי לשמור העיר ולפי שראה שהעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים השתדל שישבו שם שרי יהודה ועשירית שאר הגולה העולים מבבל. התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי שיופקדו בכל מלאכה גדולה ממונים ישגיחו בענין המלאכה ההיא שתהיה נעשית כהוגן ואם לא לא יתכן שתשלם המלאכה ההיא. ולזה זכר שאחר שהעמיד הדלתות שם על מנוים השוערים והמשוררים וזכר גם כן שעל כל משמר ומשמר היה ראש המשמר להשגיח על המשמר שלו. התועלת השלישי הוא להודיע שהכוונה במועדים הוא לעסוק בהם בתורה כי אז העם פנוים ממלאכה ויתכן להם זה ושהוא ראוי שישימו קצת היום בתור' ובקצתו יתענגו וישמחו לכבוד יום וב כי זה ממה שיתישרו בו לעמוד על מה שכונה התורה בענין המועדים. ולזה זכר שעזרא הסופר קרא בתורה נגד כל העם בראש השנה מאור הבקר עד מחצית היום ומחצי היום והלאה צוה שילכו לאכול ולשתות ולשמוח. ושישלחו מנות לאין נכון לו למען ישמחו העניים גם כן בשמחת יום טוב. ולהעיר גם כן שהוא ראוי לקרא התורה ביום טוב זכר כי בחג הסכות קראו בתורה בכל יום ויום. התועלת הרביעי הוא להודיע שדבר שבקדושה לא יתכן שיהיה בפחות מעשרה. ולזה זכר כי מפני שהיה עזרא עומד במגדל עץ עשו לדבר כדי שיהיה גבוה על העם וישמעו כלם דבריו והיה המגדל ההוא חולק רשות לעצמו הנה הוכרחו לעלות שם עמו אנשים מימינו ומשמאלו כדי שלא יאמרו דבר שבקדושה בפחות מעשרה. התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי בעת קריאת התורה שיטו כל העם אזניהם אל דברי התורה. ולזה הוא מבואר שאין ראוי שידברו כלל אבל ישמעו דברי התורה ויבינום כפי כחם. ולזה אמר שכאשר קרא עזרא בספר התורה היו אזני כל העם אל ספר התורה ושכאשר פתח עזרא הספר עמדו כל העם במקומם כדי שיהיו יותר מוכנים להטות אזניהם אל הדברים. ר''ל שאם היו מתנועעים והולכים זה פה וזה פה היתה מתבלבלת להם שמיעת הדברים. התועלת הששי הוא להודיע שהקורא בתורה הוא ראוי שיברך קודם הקריאה. ולזה זכר שכבר ברך עזרא את ה' האלהים אחרי זכרו פתיחת עזרא הסופר את ספר התורה ומזה יתבאר שהוא ראוי יותר שיברכו לאחריה כי אז הגיע התועלת ממצות הקריאה וזה יתבאר מברכת המזון שחייבה התורה בה אחר האכילה והשביעה כי אז הגיעה ההנאה לא קודם זה. התועלת השביעי הוא להודיע שהשומע ברכה מפי המברך הראוי לברך צריך לענות אמן. ולזה זכר שכאשר ברך עזרא את ה' האלהים ענו כל העם אמן. התועלת השמיני הוא להודיע שכאשר היה שם מי שיקרא בתורה בצבור ראוי שיהיה שם מי שיבין הדברים ההם לעם ויבארם להם. ולזה זכר שכבר היו שם רבים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם לשמע דברי המבארים במה שקרא עזרא בספר התורה ושהם קראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל והבינו העם בתארי המקרא איך יתישר לעמוד מצורת הקריאה על כונת הכתוב. התועלת התשיעי הוא להודיע שאין ראוי לבכות ולהתאבל במועדים. אבל ראוי לשמוח בהם שמחת ה' לא שמחה מישרת לסור מאחריו. ולזה אמר נחמיה לישראל היום קדוש הוא לה' אל תתאבלו ואל תבכו ואמר להם אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. התועלת העשירי הוא להודיע כי סכוך הסוכה ראוי שיהיה מעצים תלושים עם עלים וראוי שיבחרום יפי העלים וטובי הריח לפי מה שאפשר. וזה למדנו מאמרו צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדם ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב. וזה אמנם הוא למצוה מן המובחר כי התורה לא דקדקה בנוי וטוב הריח. אבל אמרה בסכות תשבו מכל מקום וכבר בארנו שם מה הם הדברים שיתכן להיות מהם סכך. התועלת האחד עשר הוא להודיע שאין ראוי לעשות סוכה כי אם במקום מגולה לא בתוך הבית. ולזה זכר שכבר עשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלהים וברחובות העיר. התועלת השנים עשר הוא להודיע שהחוטא בשובו אל ה' ראוי שיכנע לבבו ויהיה נשבר ונדכה בשיצער עצמו בצום ובלבישת שקים ומה שידמה לזה ויתודה חטאו. ולזה ספר שכאשר שבו ישראל מחטאתם במה שהתחתנו עם גויי הארצות הנה נאספו ישראל בצום ובשקים ואדמה על ראשם ונבדלו מגויי הארצות אשר התחתנו בהם והתודו על חטאתיהם וגם על עונות אבותיהם אשר עליהם גם כן היה חרון אף ה' עליהם. והנה היה התועלת בהתודותם על עונות אבותיהם להעיר לבם כי על רוב חטאיהם נפלו ברעה אשר נפלו בה ומזה נתישרו לתת אל לבם לכרות ברית עם ה' ללכת בתורתו כמו שנזכר בזה הספור בסוף הדברים שנאמרו בזה הצום. התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ביום הצום ראוי לקרוא בתודה ברביעית היום הראשון ולהתודות לה' יתברך ולהשתחות לו ברביע האחרון כי אז הוא בצער גדול ותהיה מפני זה תפלתו יותר נשמעת ובמה שבין אדם יפשפש במעשיו לתקן עותתו. ולזה ספר כי ביום הצום קראו בספר התורה רביעית היום ורביעית היום התודו והשתחוו לה' אלהיהם. והתבאר שזה הרביעית היה האחרון מן היום ממה שאמרו בסוף אלה הדברים ובצרה גדולה אנחנו. התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי כשהיו אומרים ברכו במקדש היו אומרים ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וברכו שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה והם היו עונין ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ולזה ספר אמרו קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וגו'. התועלת החמשה עשר הוא להודיע שאין נמצא יתכן שיקרא בשם יו''ד ה''א וא''ו ה''א זולתי ה' יתברך וכבר בארנו שהענין הוא כן בבאורנו למה שאחר הטבע ובמאמר החמישי מספר מלחמות ה'. ולזה אמר אתה הוא ה' לבדך. התועלת הששה עשר הוא להודיע שה' יתברך שברא העולם בכללו הוא מעמיד אותו תמיד ונותן חיים וקיום לכל מה שיחיה ויתקיים לא כמו הענין בפועלים אשר בכאן שלא יצטרכו להם פעולותיהם אחר שפעלו אותם וזה כי התנועה אשר לצבא השמים אשר שמה ה' יתברך כלי לקיום כל אלו הדברים לא תהיה אלא מפני היותם משתחוים לה' יתברך. ר''ל כי מפני חשקם למה שציירו מעצם נימוס הנמצאות המושכל וסדרם וישרם אשר בנפש ה' יתברך יהיו נכספים להתנועע בתנועה המתחיבת מעצם הציור ההוא אשר מהתנועה ההיא יושפעו הרבה מהדברים אשר בכאן כמו שיסד להם ה' יתברך ביום הבראם. ולזה אמר ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים. התועלת השבעה עשר הוא להודיע כי האותות והמופתים ששם ה' יתברך בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו היה להועיל לישראל והוא שידעו כי הוא ה' ולא היה בו עול כנגד המצרים אף על פי שהקשה ה' יתברך רוח פרעה ואמץ את לבבו כי כבר ידע ה' יתברך כי הרשיעו מאד פרעה ועמו לעשות כנגד ישראל. ולזה נתחייבו לפול בזה העונש ורצה ה' יתברך שיגיע ממנו תועלת לישראל שידעו כי הוא ה'. ולזה אמר ותתן אותות ומופתים וגו'. התועלת השמונה עשר הוא לפרסם עוצם חסדי ה' יתברך לישראל בעבור בריתו עם האבות וזה שכבר ראה ענים במצרים ושמע צעקתם על ים סוף עם היותם בלתי ראוים אז מצד עצמם שתדבק בהם אז ההשגחה האלהית אך היה זה מצד בריתו עם האבות כמו שנזכר בתורה ואחרי כן הישירם ה' יתברך לעבודתו באופן נפלא מצד האותות והמופתים שהרבה להם במצרים ועל הים ובמדבר ובמעמד הר סיני ובתורתו השלמה ששמעו שם קצתה מפי ה' יתברך בקול ההוא הנפלא וקצתם מפי משה ועם כל זה הפליגו לחטוא תכף ועשו להם מסכה ולא עזבם עם כל זה במדבר אבל דבקה בהם השגחתו לכלכלם שם על דרך המופת וגם בדבר המרגלים מרו ועצבו את רוח קדשו והאריך ה' יתברך ענשם עד שלמות ארבעים שנה לחמול עליהם לפי מה שאפשר ותוך זה הזמן עשה להם מופתים עצומים על צד החנינה ועל צד התוכחת למען ייראו את ה' לטוב להם. וכאשר נתישרו ליראת ה' הדור הבא אחר דור המדבר נתן לפניהם מלכים אדירים ונתן ארצם נחלה לישראל עמו ולא ארך הזמן ושבו לחטוא שמנו ובעטו בה' יתברך ונתנו ביד אויביהם ובשובם נתן להם ה' יתברך מושיע וכן התמיד פעמים רבות גם אחרי כן בעת מלכיהם מרדו בה' יתברך ועזבו כל תורתו ושלח להם ה' יתברך את עבדיו הנביאים יום השכם ושלוח והעידו בהם להודיעם הרע הנפלא שיקרה להם אם לא יסורו מדרכם הרעה והנה האריך להם ה' יתברך זה מאד עד שראה שלא היתה בהם תקוה שישובו מדרכם הרעה ואז נפלו ברע בהדרגה עד שגלו מן הארץ במעלם וגם שם לא עזב חסדו מהם. אבל היו עיניו בהם לשמרם מהכליון בהיותם בארץ אויביהם וזה כלו ממה שיישיר שומעי אלו הדברים להכנע לעבודת ה' יתברך. ולזה כרתו כלם ברית עם ה' יתברך ללכת בתורתו ולקיים המצות אשר עזבום עד שכמעט נשכח זכרם מהם. התועלת התשעה עשר הוא להודיע שעבודת קצת הלוים היתה בשיר להודות לה'. ולזה היו שם משמרות ממונות על זה כאמרו והלוים ישוע בנוי וגו' (לעיל י''ב י') ואמר גם כן וראשי הלוים חשביה וגו' (שם כ''ד) משמר לעומ' משמר וכבר בארנו זה גם כן מדברי התורה אלא שהוא יותר מבואר בזה המקום ובספר דברי הימים. התועלת העשרים הוא להודיע שקדוש חומת ירושלים ראוי שיהיה בתודות ושיר. (בשני משבועות דף י''ד). התועלת העשרים ואחד הוא להודיע שאסור לקנות ולמכור בשבת ואף על פי שאינה מלאכה כי זה אולי יביא לעשות מלאכה ולזה אמר נחמיה לחורי יהודה שהם מחללים את יום השבת מפני קנותם ומכרם בשבת. ולזה צוה לסגור שערי ירושלים ביום השבת כדי שלא תבא שם שום סחורה בשבת לשמור ישראל מהכשל בזה. והנה זה האסר הוא מדברי סופרים לעשות משמרת למשמרת התורה. התועלת העשרים ושנים הוא להודיע שיש לדיין לענוש לפי שעה יותר מהשעור שיתחייב מצד התורה. ולזה ספר כי נחמיה הריב עם המתחתנים בגויי הארצות וקלל קצתם וקצתם הלקה ומרט שערם. ואם אין הקללה והמריטה ראויה לפי מה שהטילה התורה מהעונשים על זה. אך עשה זה נחמיה להוראת שעה מפני שהיה הדור פרוץ בזה. ולזה רצה להוכיחם בזה האופן גם השביעם באלהים שלא יעשו ככה לזאת הסבה. התועלת העשרים ושלשה הוא להודיע שעור זאת העבירה עד היכן הוא מגיע. ד''ל ההתחתן בגוים. והוא שגם שלמה שהיה נביא ואהוב מאד לאלהים החטיא אותו ההתחתן בגוים ואף על פי שכבר נתגיירו עד שכבר היה זה החטא סבה להגלות ישראל מעל אדמתם כי זה היה סבה להתחלק המלוכה והחלק המלוכה היה סבה להעשות עגלי הזהב אשר היה סבה בסוף הענין להכרית ישראל מעל אדמתם ויהודה ובנימין עמם כי למדו מלכי יהודה ממלכי ישראל לעשות הרע בעיני ה'. ולזה אמר הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל וגו'. התועלת העשרים וארבעה הוא לפרסם מה שהיה באלו הפעולות שעשה נחמיה מהשלמות והטוב כי הוא השלים בנין ירושלים בזה האופן הנפלא שקדם אשר היה בו מהחסידות והטוב מה שלא יעלם והעמיד עבודת בית המקדש באופן שלם בדרך שלא תשכח העבודה ונקה ישראל מכל סיג ועון כיד אלהיו הטובה עליו. ולזה אמר במקום מקום מאלו הפעולות זכרה לי אלהי לטובה למשוך לב האנשים להדמות פעולתיהם לפעולותיו. ובכאן נשלם ביאור זה הספר והיתה השלמתו בירח אדר שני של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי ליצירה. יתברך ויתעלה יוצר הכל אשר עזרני ברחמיו וברוב חסדיו על כל ברכה ותהלה אא''ס. תם ונשלם :
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source