אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְאִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירַשׁ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. וְאַתְיָא דְּרִבִּי כְרִבִּי יוֹסֵי. וּדְרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר לֵיהּ וְאַתְּ מַה בְיָדָךְ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא אָמַר רִבּי חִייָה בַּר אָבִין אָדָא בַּר תַּחְלִיפָא בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. 35a מַה פְלִיגִין. עַצְמוֹ לְעִנְייָנוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בְּאוֹתוֹ עִנְייָן גֵּט הוּא. וְהָכָא אֲפִילוּ בָעוֹסְקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן הִיא מַחֲלוֹקֶת.
Traduction
R. Hagaï dit en présence de R. Yossé (222)Ce passage, qui se retrouve en Maasser Sheni, ibid (t 3, p 240) y est défectueux Cf Frankel, Mabô,137a: cette discussion est conforme à celle qui est émise dans la Mishna suivante: ''Si en parlant avec sa femme de ce qui concerne son acte de divorce ou son acte de mariage, on lui remet un tel acte, sans faire la déclaration formelle, cela suffit, selon R. Yossé; mais selon R. Juda, la déclaration est indispensable''. Or, l’avis de Rabbi est conforme à celui de R. Yossé, et l’avis de R. Nathan à celui de R. Juda – (223)Suit un passage traduit, ibid (ib, p 241)
Pnei Moshe non traduit
ואתיין אילין פלוגתא. דרבי ורבי נתן כפלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה במעשר שני:
ולא פירש. שזה גיטה או קידושיה:
ואתייא דרבי. דאמר בהולך אם רצה לחזור לא יחזור משום דס''ל לא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה ואפי' בהולך אמרי' מסתמא דעתו הילך כמה שאמרה כרבי יוסי דס''ל נמי אע''פ שלא פירש אמרי' דעתיה אדמעיקרא הוי:
ודר' נתן. דס''ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיים שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר השליח דשליח קבלה הוא כר' יהודה דאמר צריך לפרש שעל דעת הראשונה הוא נותן לה:
ואת מה בידך. ר' חגיי שאל לר' ייסא ואת מה בידך אם ס''ל נמי דהני תנאי כהני תנאי וא''ל דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי:
דאמר ר' זעירא מה פליגין בשהפליגו עצמן לעניינות אחרי'. לא נחלקו שם ר' יוסי ור' יהודה אלא אם הפליגי עצמן מענין גיטין או קידושין לעסוק בענין אחר קודם שנתן לה אבל אם היו עסוקין באותו ענין בדיבור עסקי גיטה או קידושיה עד שעת נתינה הכל מודים דהוי גט או קידושין:
והכא. אבל הכא פלוגתייהו דרבי ור' נתן אפי' בעסוקים באותו ענין הבעל עם השליח דר' סבר הולך כזכה ואינו יכול לחזור ולר' נתן לאו כזכה דמי:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אַף לְעִנְייָן מַתָּנָה כֵן. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן הַתּוֹרָה זִיכָּת אוֹתָהּ בְּגִיטָּהּ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ. אִית לָךְ מֵימַר בְּמַתָּנָה. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. אָמַר לֵיהּ וְהֶן הוּא הִין צֶדֶק. אָֽמַר לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲמָרוֹ הִין צֶדֶק הֲוָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
א''ל בשעה שאמרו. ליתן לו הין צדק היה כדאמר התם דבשעת אמירה צריך לומר לו בדעת גמורה וע''ז קפדה התורה אבל אם בא לחזור קודם שהגיע ליד המקבל חוזר:
קם ר' יוסי. והקשה לר' יעקב וא''ל והן הוא הין צדק וכי זה הוא הן צדק דדרשינן הין צדק שיהא הן שלך צדק:
ועוד מן הדא. דבהדיא קאמר ר' יוחנן בפ' הכסף האומר ליתן מתנה יכול הנותן לחזור בו ובהא ודאי הולך לאו כזכי דמי:
תמן. שאני בגט דהתם התורה זיכתה בגיטה לעשות. שליח כדדרשינן מושלחה אבל במתנה אית לך למימר דאדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שלא יוכל הנותן לחזור בו:
אם במתנה נמי הולך כזכי דמי ואדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שנתן לו זה במתנה ואם הנותן אינו יכול לחזור בו:
אף לענין מתנה כן. לר' הוא דקבעי:
אָמַר לוֹ. הוֹלֵךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. אֵינוֹ גֵּט. תְּבָעוֹ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ. תֵּן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ. הֵילָךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. הֲרֵי זֶה גֵט. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי שַׁמַּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּאוֹמֶרֶת. יְהֵא לִי בְיָדָךְ.
Traduction
. Si le mari dit au messager: ''Apporte cet acte de divorce à ma femme (224)Tossefta à ce, ch 4'', puis, se reprenant, il dit que c’est l’acte de sa fille, ou celui de sa sœur, l’acte sera sans valeur (de crainte d’annulation). Si la femme a délégué un messager chargé de recevoir l’acte pour elle, et le mari le lui remet en disant ''voici'', puis il se reprend et dit que c’est l’acte de divorce de sa fille ou de sa sœur, l’acte reste valable (en raison de la réception définitive par le délégué). R. Yossé b. R. Aboun et R. Abin au nom de R. Saméi disent que c’est là l’avis de Rabbi (225)''D'après lui, le mari n'enlève à la femme la faculté de réception par messager que s'il a dit formellement: '''' Je ne veux pas que tu l'acceptes ''''; sans quoi, il ne peut pas s'y opposer''; mais, selon les autres sages, c’est lorsque la femme dit au messager de prendre l’acte de divorce en mains comme si c’était elle, que le mari ne peut plus y revenir.
Pnei Moshe non traduit
אמר לו. מעצמו להשליח הולך גט לאשתי ואחר שנתנו לידו חזר ואמר גט בתה גט אחותה הוא אינו גט דחיישינן שמא ביטל הגט:
אבל חכמים אומרים באומרת. מתחילה להשליח יהא הגט הזה לי בידך בהא הוא דאין הבעל יכול לחזור דכבר זכה לה השליח אבל אם לא אמרה לו כן אפילו לא אמר הבעל אי אפשי אלא הילך סתם אם רצה לחזור חוזר:
זו דברי רבי. דס''ל לא עקר הבעל שליחות הקבלה שלה אלא דוקא באומר אי אפשי שתקבל אלא הולך אבל כל זמן שלא אמר אי אפשי לא כדלעיל:
תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתך. ומיירי שהאשה עשתה לו שליח לקבלה וכן הוא בהדיא בתוספתא ואמר הילך גט אשתי וחזר ואמר גט בתה גט אחותה ה''ז גט וטעמא דמילתא כיון דאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא אדעתא דהכי יהיב ליה ואיהו קאמר ליה הילך דלכ''ע כזכי דמי כדפרישית ואין בדבריו אחרונים כלום:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי צְרִיכָה שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִיבְּלָהּ וְקָֽרְעָהּ אֲפִילוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִימד אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין שְׁתֵּי יָדַייִם זוֹכוֹת כְּאַחַת אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל גִּיטָּהּ בִּלְבַד. וְכָל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר שֶׁאֵין הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. וְאִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר.
Traduction
Lorsque la femme a chargé le messager de recevoir pour elle l’acte de divorce (qu’ensuite il fallait faire disparaître), il lui faut pour sa libération 2 catégories de témoins (227)Cf (Baba Batra 3, 4); la première atteste l’ordre donné au messager, et la seconde atteste la réception par la femme qui l’a déchiré. Ceux qui ont attesté le premier fait, peuvent aussi attester le second; ou bien, à l’un de ceux qui font partie de l’un des deux groupes, il suffit d’adjoindre un autre témoin. Une jeune fille adolescente qui est fiancée peut recevoir l’acte de divorce, ou directement, ou par son père (228)Cf, (Terumot 8, 1). Selon R. Juda, deux mains (le père et la fille) ne peuvent posséder à la fois la même faculté, et le père seul (en la minorité de la fille) recevra l’acte. Une enfant, si jeune qu’elle est incapable de conserver l’acte de divorce, ne pourra être répudiée. Si une mineure charge quelqu’un de recevoir pour elle le divorce, l’acte n’a pas de valeur; il faut pour cela qu’il soit entre ses mains à elle; aussi, lorsqu’après cet ordre, le mari veut reprendre l’acte, il le peut, car un mineur ne peut pas instituer un délégué. Mais le père a chargé le messager d’aller recevoir pour elle cet acte de divorce, la réception suffit à la valider, et le mari ne peut plus y revenir.
Pnei Moshe non traduit
ואם אמר לו אביה. בבבלי קידושין קאמר דחסורי מחסרא וה''ק בד''א בשאין לה אב אבל אם יש לה אב ואמר לו אביה כו' והכי מפרש לה בגמרא:
עד שיגיע גט לידה. דבאין לה אב יש לה יד:
אינה יכולה להתגרש. ואפי' בקבלת אביה דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
היא ואביה. או היא או אביה דגדולה היא ויש לה יד ואביה נמי זכאי לקבלו:
או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים וא'. שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם ומהו דתימא דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי לחד מיהא חיישינן קמ''ל:
אפי' הן הראשונים כו'. שהשנים שאמרה בפניהם לקבל הן עצמן ראו כשקיבלו וסד''א מיחזי כשיקרא שהיאך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח קמ''ל:
בפנינו קיבל וקרע. בבבלי מפרש בשעת השמד שנו שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד שלא יראה:
מתני' צריכה. להביא לפנינו שתי כתי עדים:
שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבל:
ואם אמר לו אביה. בבבלי קידושין קאמר דחסורי מחסרא וה''ק בד''א בשאין לה אב אבל אם יש לה אב ואמר לו אביה כו' והכי מפרש לה בגמרא:
עד שיגיע גט לידה. דבאין לה אב יש לה יד:
אינה יכולה להתגרש. ואפי' בקבלת אביה דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
היא ואביה. או היא או אביה דגדולה היא ויש לה יד ואביה נמי זכאי לקבלו:
או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים וא'. שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם ומהו דתימא דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי לחד מיהא חיישינן קמ''ל:
אפי' הן הראשונים כו'. שהשנים שאמרה בפניהם לקבל הן עצמן ראו כשקיבלו וסד''א מיחזי כשיקרא שהיאך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח קמ''ל:
בפנינו קיבל וקרע. בבבלי מפרש בשעת השמד שנו שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד שלא יראה:
מתני' צריכה. להביא לפנינו שתי כתי עדים:
שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבל:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי כול'. שְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה. וּשְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ קִיבֵּל וְקָרַע. וְהוּא מוֹדֶה. יִצְטָרֵף הַשָּׁלִיחַ. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה קָרוֹב. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקָּרוֹב נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ.
Traduction
Pourquoi faut-il qu’un ''groupe de 2 témoins atteste l’ordre donné au messager, et que le second groupe atteste la réception par la femme qui a déchiré l’acte''? N’admet-on pas que le messager pourra être joint au nombre des témoins? Il peut s’agir du cas, fut-il répondu, où le messager est un parent des conjoints (de sorte qu’il ne peut rien attester, et il faut d’autres témoins). Il résulte du moins de cette explication qu’un parent peut se charger d’un tel message.
Pnei Moshe non traduit
תיפתר שהיה קרוב. השליח והילכך צריך שנים שיעידו על הקבלה:
גמ' שנים כו' ושנים שאמרו בפנינו קיבל. בתמיה אמאי צריך שנים לקבלה הא הוא מודה דמסתמא בשהשליח מודה איירי וא''כ הוא יצטרף עם הא':
גמ' שנים כו' ושנים שאמרו בפנינו קיבל. בתמיה אמאי צריך שנים לקבלה הא הוא מודה דמסתמא בשהשליח מודה איירי וא''כ הוא יצטרף עם הא':
תיפתר שהיה קרוב. השליח והילכך צריך שנים שיעידו על הקבלה:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהוּא שֶׁאָֽמְרָה לוֹ הִיא טוֹל לִי. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. חַד בַּר נַשׁ שָׁלַח גֵּט לְאִיתְּתֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם בָּא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מַה וּפְלִיג. שַׁנְייָא הוּא יְהֵא בְיָדָךְ שַׁנְייָא הוּא יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. אִשָּׁה אַחַת עָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. 35b אֲנִי אֹמֵר. אַחַר הַדֶּלֶת הָיָה עוֹמֵד וְשָׁמַע אֶת קוֹלָהּ.
Traduction
R. Hanina dit: l’avis exprimé dans notre Mishna par R. Gamliel (dès que la femme a dit de prendre l’acte pour elle, le mari ne peut plus y revenir) sert de règle, pourvu qu’elle ait dit: ''c’est pris pour moi ce que tu as en main (226)Au nom des deux époux''. Ainsi, un mari avait envoyé à sa femme l’acte de divorce par messager, et elle lui dit: ''que cet acte soit entre tes mains pour moi'' (comme reçu). On soumit à Rav la question de validité en ce cas, et il répondit: le mari qui voudrait revenir alors sur la répudiation ne le peut plus. -Est-ce à dire que Rav conteste l’avis précédemment formulé (d’exiger dans les termes de remise, le mot ''prends'')? -C’est qu’il faut distinguer entre l’expression ''qu’il soit entre tes mains'' (sans les mots ''prends pour moi'') et celle-ci: ''qu’il soit pour moi entre tes mains''. R. Hiskia dit (que le fait précédent est incomplètement exposé): je connais le commencement et la fin de ce fait. Une femme avait désigné un messager pour recevoir l’acte des mains du messager de son mari. On soumit à Rav la question, et celui-ci décida que si le mari veut revenir sur la répudiation, il ne peut plus. Rav n’est-il pas en contradiction avec lui-même, puisqu’ailleurs (ci-dessus), R. Houna a dit au nom de Rab: la femme n’a pas le droit de déléguer un envoyé pour recevoir l’acte des mains de l’envoyé du mari, tandis qu’il le permet (et déclare l’acte définitif)? Ici, l’acte est définitif, parce qu’on suppose que le mari, placé derrière une porte, a entendu l’ordre donné par la femme.
Pnei Moshe non traduit
מחלפא שיטתי' דרב. דהא לעיל אמר אין האשה כו' ומשני אני אומר אחר הדלת היה ושמע את קולה בתמיה כלומר וכי זה ידע ושמע שהאשה עשתה שליח לקבל מיד שלוחו הוא סבר שתקבל הוא מיד שלוחו והילכך כשקיבלה קיבלה ולא אמר רב לעיל אין האשה עושה שליח אלא בדידע הבעל דאיכא בזיון דיליה אבל בדלא ידע אמרי' מסתמא דלא קפיד בהא אם מקבלת מיד שלוחה או שלוחו מקבל לה:
אנא ידע רישא וסיפא. אני יודע כל המעשה ולא כך היה אלא מילתא אחריתא הוה שהאשה עשתה שליח לקבל הגט משליח בעלה ובהא פסק רב אם רצה לחזור לא יחזור:
שנייא הוא יהא לי בידך. דמהני דכמו שאמר זכה בשבילי:
שנייא הוא יהא בידך דלא מהני לחוד:
מה ופליג. אם רב פליג אהא דאמרי' דצריך שתאמר טול ויהא בידך:
והוא שאמרה לו היא טול לי יהא בידך גרסי'. כלומר שאמרה שניהם טול ויהא בידך:
הלכה כר''ג. במתני' דטול לי לשון קבלה הוא:
אנא ידע רישא וסיפא. אני יודע כל המעשה ולא כך היה אלא מילתא אחריתא הוה שהאשה עשתה שליח לקבל הגט משליח בעלה ובהא פסק רב אם רצה לחזור לא יחזור:
מחלפא שיטתי' דרב. דהא לעיל אמר אין האשה כו' ומשני אני אומר אחר הדלת היה ושמע את קולה בתמיה כלומר וכי זה ידע ושמע שהאשה עשתה שליח לקבל מיד שלוחו הוא סבר שתקבל הוא מיד שלוחו והילכך כשקיבלה קיבלה ולא אמר רב לעיל אין האשה עושה שליח אלא בדידע הבעל דאיכא בזיון דיליה אבל בדלא ידע אמרי' מסתמא דלא קפיד בהא אם מקבלת מיד שלוחה או שלוחו מקבל לה:
הלכה כר''ג. במתני' דטול לי לשון קבלה הוא:
והוא שאמרה לו היא טול לי יהא בידך גרסי'. כלומר שאמרה שניהם טול ויהא בידך:
מה ופליג. אם רב פליג אהא דאמרי' דצריך שתאמר טול ויהא בידך:
שנייא הוא יהא בידך דלא מהני לחוד:
שנייא הוא יהא לי בידך. דמהני דכמו שאמר זכה בשבילי:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי צְרִיכָה שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִיבְּלָהּ וְקָֽרְעָהּ אֲפִילוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִימד אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין שְׁתֵּי יָדַייִם זוֹכוֹת כְּאַחַת אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל גִּיטָּהּ בִּלְבַד. וְכָל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר שֶׁאֵין הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. וְאִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר.
Traduction
Lorsque la femme a chargé le messager de recevoir pour elle l’acte de divorce (qu’ensuite il fallait faire disparaître), il lui faut pour sa libération 2 catégories de témoins (227)Cf (Baba Batra 3, 4); la première atteste l’ordre donné au messager, et la seconde atteste la réception par la femme qui l’a déchiré. Ceux qui ont attesté le premier fait, peuvent aussi attester le second; ou bien, à l’un de ceux qui font partie de l’un des deux groupes, il suffit d’adjoindre un autre témoin. Une jeune fille adolescente qui est fiancée peut recevoir l’acte de divorce, ou directement, ou par son père (228)Cf, (Terumot 8, 1). Selon R. Juda, deux mains (le père et la fille) ne peuvent posséder à la fois la même faculté, et le père seul (en la minorité de la fille) recevra l’acte. Une enfant, si jeune qu’elle est incapable de conserver l’acte de divorce, ne pourra être répudiée. Si une mineure charge quelqu’un de recevoir pour elle le divorce, l’acte n’a pas de valeur; il faut pour cela qu’il soit entre ses mains à elle; aussi, lorsqu’après cet ordre, le mari veut reprendre l’acte, il le peut, car un mineur ne peut pas instituer un délégué. Mais le père a chargé le messager d’aller recevoir pour elle cet acte de divorce, la réception suffit à la valider, et le mari ne peut plus y revenir.
Pnei Moshe non traduit
ואם אמר לו אביה. בבבלי קידושין קאמר דחסורי מחסרא וה''ק בד''א בשאין לה אב אבל אם יש לה אב ואמר לו אביה כו' והכי מפרש לה בגמרא:
עד שיגיע גט לידה. דבאין לה אב יש לה יד:
אינה יכולה להתגרש. ואפי' בקבלת אביה דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
היא ואביה. או היא או אביה דגדולה היא ויש לה יד ואביה נמי זכאי לקבלו:
או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים וא'. שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם ומהו דתימא דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי לחד מיהא חיישינן קמ''ל:
אפי' הן הראשונים כו'. שהשנים שאמרה בפניהם לקבל הן עצמן ראו כשקיבלו וסד''א מיחזי כשיקרא שהיאך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח קמ''ל:
בפנינו קיבל וקרע. בבבלי מפרש בשעת השמד שנו שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד שלא יראה:
מתני' צריכה. להביא לפנינו שתי כתי עדים:
שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבל:
ואם אמר לו אביה. בבבלי קידושין קאמר דחסורי מחסרא וה''ק בד''א בשאין לה אב אבל אם יש לה אב ואמר לו אביה כו' והכי מפרש לה בגמרא:
עד שיגיע גט לידה. דבאין לה אב יש לה יד:
אינה יכולה להתגרש. ואפי' בקבלת אביה דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
היא ואביה. או היא או אביה דגדולה היא ויש לה יד ואביה נמי זכאי לקבלו:
או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים וא'. שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם ומהו דתימא דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי לחד מיהא חיישינן קמ''ל:
אפי' הן הראשונים כו'. שהשנים שאמרה בפניהם לקבל הן עצמן ראו כשקיבלו וסד''א מיחזי כשיקרא שהיאך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח קמ''ל:
בפנינו קיבל וקרע. בבבלי מפרש בשעת השמד שנו שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד שלא יראה:
מתני' צריכה. להביא לפנינו שתי כתי עדים:
שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבל:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי כול'. שְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה. וּשְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ קִיבֵּל וְקָרַע. וְהוּא מוֹדֶה. יִצְטָרֵף הַשָּׁלִיחַ. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה קָרוֹב. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקָּרוֹב נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ.
Traduction
Pourquoi faut-il qu’un ''groupe de 2 témoins atteste l’ordre donné au messager, et que le second groupe atteste la réception par la femme qui a déchiré l’acte''? N’admet-on pas que le messager pourra être joint au nombre des témoins? Il peut s’agir du cas, fut-il répondu, où le messager est un parent des conjoints (de sorte qu’il ne peut rien attester, et il faut d’autres témoins). Il résulte du moins de cette explication qu’un parent peut se charger d’un tel message.
Pnei Moshe non traduit
תיפתר שהיה קרוב. השליח והילכך צריך שנים שיעידו על הקבלה:
גמ' שנים כו' ושנים שאמרו בפנינו קיבל. בתמיה אמאי צריך שנים לקבלה הא הוא מודה דמסתמא בשהשליח מודה איירי וא''כ הוא יצטרף עם הא':
גמ' שנים כו' ושנים שאמרו בפנינו קיבל. בתמיה אמאי צריך שנים לקבלה הא הוא מודה דמסתמא בשהשליח מודה איירי וא''כ הוא יצטרף עם הא':
תיפתר שהיה קרוב. השליח והילכך צריך שנים שיעידו על הקבלה:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהוּא שֶׁאָֽמְרָה לוֹ הִיא טוֹל לִי. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. חַד בַּר נַשׁ שָׁלַח גֵּט לְאִיתְּתֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם בָּא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מַה וּפְלִיג. שַׁנְייָא הוּא יְהֵא בְיָדָךְ שַׁנְייָא הוּא יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. אִשָּׁה אַחַת עָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. 35b אֲנִי אֹמֵר. אַחַר הַדֶּלֶת הָיָה עוֹמֵד וְשָׁמַע אֶת קוֹלָהּ.
Traduction
R. Hanina dit: l’avis exprimé dans notre Mishna par R. Gamliel (dès que la femme a dit de prendre l’acte pour elle, le mari ne peut plus y revenir) sert de règle, pourvu qu’elle ait dit: ''c’est pris pour moi ce que tu as en main (226)Au nom des deux époux''. Ainsi, un mari avait envoyé à sa femme l’acte de divorce par messager, et elle lui dit: ''que cet acte soit entre tes mains pour moi'' (comme reçu). On soumit à Rav la question de validité en ce cas, et il répondit: le mari qui voudrait revenir alors sur la répudiation ne le peut plus. -Est-ce à dire que Rav conteste l’avis précédemment formulé (d’exiger dans les termes de remise, le mot ''prends'')? -C’est qu’il faut distinguer entre l’expression ''qu’il soit entre tes mains'' (sans les mots ''prends pour moi'') et celle-ci: ''qu’il soit pour moi entre tes mains''. R. Hiskia dit (que le fait précédent est incomplètement exposé): je connais le commencement et la fin de ce fait. Une femme avait désigné un messager pour recevoir l’acte des mains du messager de son mari. On soumit à Rav la question, et celui-ci décida que si le mari veut revenir sur la répudiation, il ne peut plus. Rav n’est-il pas en contradiction avec lui-même, puisqu’ailleurs (ci-dessus), R. Houna a dit au nom de Rab: la femme n’a pas le droit de déléguer un envoyé pour recevoir l’acte des mains de l’envoyé du mari, tandis qu’il le permet (et déclare l’acte définitif)? Ici, l’acte est définitif, parce qu’on suppose que le mari, placé derrière une porte, a entendu l’ordre donné par la femme.
Pnei Moshe non traduit
מחלפא שיטתי' דרב. דהא לעיל אמר אין האשה כו' ומשני אני אומר אחר הדלת היה ושמע את קולה בתמיה כלומר וכי זה ידע ושמע שהאשה עשתה שליח לקבל מיד שלוחו הוא סבר שתקבל הוא מיד שלוחו והילכך כשקיבלה קיבלה ולא אמר רב לעיל אין האשה עושה שליח אלא בדידע הבעל דאיכא בזיון דיליה אבל בדלא ידע אמרי' מסתמא דלא קפיד בהא אם מקבלת מיד שלוחה או שלוחו מקבל לה:
אנא ידע רישא וסיפא. אני יודע כל המעשה ולא כך היה אלא מילתא אחריתא הוה שהאשה עשתה שליח לקבל הגט משליח בעלה ובהא פסק רב אם רצה לחזור לא יחזור:
שנייא הוא יהא לי בידך. דמהני דכמו שאמר זכה בשבילי:
שנייא הוא יהא בידך דלא מהני לחוד:
מה ופליג. אם רב פליג אהא דאמרי' דצריך שתאמר טול ויהא בידך:
והוא שאמרה לו היא טול לי יהא בידך גרסי'. כלומר שאמרה שניהם טול ויהא בידך:
הלכה כר''ג. במתני' דטול לי לשון קבלה הוא:
אנא ידע רישא וסיפא. אני יודע כל המעשה ולא כך היה אלא מילתא אחריתא הוה שהאשה עשתה שליח לקבל הגט משליח בעלה ובהא פסק רב אם רצה לחזור לא יחזור:
מחלפא שיטתי' דרב. דהא לעיל אמר אין האשה כו' ומשני אני אומר אחר הדלת היה ושמע את קולה בתמיה כלומר וכי זה ידע ושמע שהאשה עשתה שליח לקבל מיד שלוחו הוא סבר שתקבל הוא מיד שלוחו והילכך כשקיבלה קיבלה ולא אמר רב לעיל אין האשה עושה שליח אלא בדידע הבעל דאיכא בזיון דיליה אבל בדלא ידע אמרי' מסתמא דלא קפיד בהא אם מקבלת מיד שלוחה או שלוחו מקבל לה:
הלכה כר''ג. במתני' דטול לי לשון קבלה הוא:
והוא שאמרה לו היא טול לי יהא בידך גרסי'. כלומר שאמרה שניהם טול ויהא בידך:
מה ופליג. אם רב פליג אהא דאמרי' דצריך שתאמר טול ויהא בידך:
שנייא הוא יהא בידך דלא מהני לחוד:
שנייא הוא יהא לי בידך. דמהני דכמו שאמר זכה בשבילי:
נַעֲרָה מְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין גִּיטָּהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כְּמַחֲלוֹקֶת בְּגִיטִּין 36a כָּךְ מַחֲלוֹקֶת בְּקִידּוּשׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאִמָּהּ מְקַדְּשָׁהּ וְלֹא הִיא. מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּנִישּׂוּאִין. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְאֵינוֹ עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ יֵשׁ לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. פָּתַר לָהּ בִּגְדוֹלָה. וְהָתַנִּינָן. קְטַינָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. פָּתַר בִּיתוֹמָה. וְהָא תַנִּינָן. אִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָה. רֵישָׁא בִיתוֹמָה וְסֵיפָא בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֵֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר. אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חַד רַב נְפַק מִבֵּית ווַעֲדָא אֲמַר. נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְסָֽמְכִין עֲלוֹי. לָא הֲוָה צְרִיכָא מִיסְמוֹךְ עֲלוֹי אֶלָּא דַהֲוָת מִן יַמָּא לְטִיגְנֵי.
Traduction
– ''Une jeune fille adolescente qui est fiancée peut recevoir l’acte de divorce, ou directement, ou par son père''. R. Simon b. Lakish dit: la discussion entre R. Juda et les autres sages, exprimée ici au sujet du divorce, est aussi applicable aux mariages. R. Yohanan au contraire dit: tous s’accordent à reconnaître (même les autres sages) que pour la consécration, la jeune fille n’a pas cette latitude; car au besoin sa mère peut la donner en mariage, et elle ne peut pas se marier d’elle-même (il y a donc cette distinction à établir qu’après la répudiation, le jeune fille rentre seule au domicile paternel, sans avoir besoin pour cela d’une autorisation). Toutefois, dit R. Simon b. Lakish, il n’y pas de discussion pour la question de mariage; il ne dépend pas d’elle (selon l’avis de tous) de se marier elle-même, ou de faire perdre à son père le produit de ses travaux (elle est encore à sa complète dépendance). Selon l’opinion de R. Yohanan (229)D'après lui, les autres sages n'accordent pas à la jeune adolescente (comme R Juda le fait) la faculté de disposer d'elle pour se marier, au lieu de son père l'admettant seulement pour la répudiation, contre laquelle le père ne peut rien, elle est considérée comme n’ayant pas de connaissance auprès de son père et n’ayant pas l’aptitude voulue à désigner un délégué; tandis que selon R. Simon b. Lakish, elle possède cette connaissance et elle a la faculté de désigner un délégué. N’y a-t-il pas une Mishna (230)(Qidushin 2, 1) en opposition avec l’avis précité de R. Yohanan, puisqu’elle dit: ''Un homme peut se consacrer en mariage par lui-même, ou par son messager; et de même une femme peut se consacrer en mariage soit par elle-même, soit par son messager''? (Pourquoi donc ici la jeune adolescente ne le pourrait-elle pas)? C’est que dans la Mishna invoquée il s’agit seulement d’une fille majeure. -Mais n’est-il pas dit ici (dans notre Mishna): ''Si une mineure charge quelqu’un de recevoir pour elle le divorce, l’acte n’a pas de valeur; il faut pour cela qu’il soit entre ses mains à elle''? (Cela prouve du moins qu’elle a cette faculté de désignation)? C’est qu’il s’agit ici d’une orpheline (comme elle n’a plus de père, elle a la faculté de désignation). -Mais n’est-il pas dit aussitôt après: ''Si le père a dit au messager d’aller recevoir l’acte de divorce pour sa fille, la réception suffit à le valider, et le mari ne peut plus y revenir''? On peut répondre à cela que notre Mishna est composée de deux parties distinctes (à compléter chacune); la première partie traite d’une orpheline, la seconde parle d’une fille qui a son père. D’autre part, la Mishna déjà invoquée conteste aussi l’avis de R. Simon b. Lakish, en disant (ensuite): ''Un père peut consacrer salle lorsqu’elle est encore adolescente, soit par lui-même, soit par son messager'' (N’est-ce pas dire que, par elle-même, ou par son messager à elle, cette union serait inadmissible)? On peut supposer cette Mishna conforme à l’avis exprimé ici par R. Juda, qui dit: ''Deux mains (celles du père et celles de la fille) ne peuvent pas posséder à la fois la même faculté (231)En d'autres termes, cette fille n'a pas de pouvoir en présence de son père'', car R. Yossé dit qu’un rabbin sortit un jour de la salle de réunion (des études) et proclama qu’en fait on suivit l’avis de R. Yohanan; l’on se base sur ce précédent désormais admis. En réalité, ce n’est pas que l’on avait besoin de s’y appuyer, mais on veut indiquer la rapidité: Cela se passa aussi vite que de jeter un poisson de la mer à la poêle, thganon (232)''Ou, selon l'explication de l'Aroukh (rappelée par J Lévy): '''' comme de Yammi à la localité voisine de Tigna, ou Tigni '''' Comp J, (Berakhot 3, 5) passage à rectifier et compléter d'après la présente version)''.
Pnei Moshe non traduit
אלא דהות מן ימא לטיגני. שני מקומות קרובין זה לזה כלומר דאין אדם משקר בכה''ג דכיון דמקום קרוב הוא ירא שמא יבא א' ויכחישו:
וסמכין עלוי. הש''ס קאמר אם בר סמכא הוי האי מרבנן:
חד רב נפק. א' מרבנן יצא מבה''מ ואמר שהסכימו כלם למעשה כר' יוחנן:
דאמר. כמו ואמר והרבה כמוהו בש''ס הזה. ובקידושין אמר ר' יוסי:
כר' יהודה. ההיא מתני' דקידושין כר' יהודה דהכא אתייא דאמר אין לה יד אצל אביה:
מתני' פליגא על ריש לקיש. דקתני האיש מקדש בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. הא בה ובשלוחה לא:
פתר לה לצדדין היא. מתני' וחסורי מחסרא כדפרישית במתני' ורישא ביתומה וסיפא בשיש לה אב:
התנינן אם אמר לו אביה. אלמא ביש לה אב עסקינן:
פתר. למתני' דביתומה מיירי ושפיר דייקינן הא נערה מציא לשוויי' שליח לקבלה:
והתנינן קטנה כו'. ודוקא קטנה הא נערה הרי זה גט אלמא מציא לשווי' שליח:
פתר לה בגדולה. בוגרת:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דקתני האשה מתקדשת בה ובשלוחה וקס''ד אפי' נערה אלמא מציא לשווי' שליח לקידושין וה''ה לגירושין:
על דעתיה דר' יוחנן. דאמר לרבנן אין לנערה המאורסה כח ודעת במקום אביה לקדש עצמה אלא דבגירושין היינו טעמא דמסתמא ניחא ליה לאביה שמכנסת עצמה לרשותו אין עושה שליח לקבל גיטה דאע''ג דהיא מקבלת את גיטה לשליח מיהא לא אלימא לשוויה שתתגרש בקבלתו:
מודה ר''ל בנישואין. דלא פליגי ולכ''ע אינה יכולה להשיאה עצמה בלא רשות אביה לפי שבנשואין יוצאת מרשות אביה לגמרי' לא כל הימנה להפסיד מעשה ידיה שהוא של אביה:
ר'יוחנן אמר הכל מודים בקידושין. דשאני גירושין שמכנסת עצמה לרשות אביה אבל קידושין שמפקעת עצמה מרשות אביה אפי' רבנן מודו דאביה מקדשה ולא היא:
כמחלוקת. דר' יהודה ורבנן בגיטין כך חולקין בקידושין אם קידשה נערה עצמה לרבנן מקודשת ולר' יהודה אינה מקודשת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source