Chap. 2
1
א הַנּוֹדֵר בְּנָזִיר בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּאֹנֶס אוֹ שֶׁנָּדַר לְזָרֵז חֲבֵרוֹ אוֹ דֶּרֶךְ הֲבַאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר בִּשְׁאָר נְדָרִים. וּמִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְנִחָם עַל נִדְרוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם וּמַתִּיר לוֹ נְזִירוּתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתִּירִין שְׁאָר הַנְּדָרִים:
Kessef Michneh (non traduit)
הנודר בנזיר בשוגג או באונס וכו'. מבואר בגמרא בפרק שני (דף י''א:): מי שנדר בנזיר וניחם על נדרו וכו'. שם (דף כ''א):
2
ב מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְהָלַךְ לְהָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁנָּזַר עַל דַּעַת שֶׁיְּבִיאֵם בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ. מְצָאָן שֶׁנִּגְנְבוּ אוֹ נִגְנְבָה בְּהֵמָה מֵהֶן. אִם עַד שֶּׁלֹא נִגְנְבָה הַבְּהֵמָה נָזַר הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְאִם אַחַר שֶׁנִּגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה אוֹ שֶׁמֵּתָה נָזַר אֵינוֹ נָזִיר שֶׁזֶּה נָזַר בְּטָעוּת:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שנדר בנזיר והלך להביא קרבנותיו וכו'. משנה פ' ב''ש (דף ל''ב) דהקדש טעות:
Le'hem Michneh (non traduit)
ואם אחר שנגנבה או שאבדה או שמתה וכו' אינו נזיר שזה נזר בטעות וכו'. משמע דאינו נזיר כלל אפילו בלי שאלה לחכם משום דהוי כנדרי טעות אבל בתוס' ז''ל פירשו שם דאינו נזיר אם יתיר לו החכם. וא''ת לדעת רבינו ז''ל שמשמע שנדר על דעת שיביאם שלא הזכיר כן בפירוש ואעפ''כ אמר דלא הוי נדר כלל אמאי הא אינו מוטעה בעיקר הנדר ובפ''ח מהלכות נדרים במי שראה אנשים מרחוק וכו' ואמר להן הרי הן עליכם קרבן כיון שקרב אליהם והביט והרי הן אביו ואחיו הרי אלו מותרין וכתב שם הרב ב''י ז''ל טעמא בשם הר''ן ז''ל דטעמא שהוא מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוים ובטל מעצמו ומשום הכי בקונם אשתי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אף על פי שהיה בדעתו בשביל כך מ''מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוון ליכא טעות בעיקר הנדר וכו' ע''כ. א''כ הכא נמי כיון דלהזיר את עצמו נתכוון אע''פ שהיה בדעתו שהיו הבהמות קיימין אין זה מוטעה בעיקר הנדר. ונראה לי דרבינו ז''ל לית ליה התם טעמא דהר''ן ז''ל אלא טעמא משום דהוי כאילו פירש בהדיא שלא אסר עליהם וכן כתב שם הוא ז''ל הרי זה כמו שפירש שהדבר מוכיח שלא אסר עליהם וכו' וא''כ הוי דומיא דגנבה את כיסי דגם כאן הוי פירש בהדיא כמו התם וכן הכא איירי באופן שהדבר מוכיח שנדר על דעת כן וכיון דאיכא הוכחה הוי כאילו פירש והוי נדרי טעות וזה דלא כהרב ב''י ז''ל דמשמע מדבריו דאית ליה לרבינו ז''ל טעמא דהר''ן ז''ל ואין לשונו אשר שם והענין אשר כאן מוכיח כן כדכתיבנא. וא''ת לדעת רבינו ז''ל דאינו נזיר הוי דשאלה לא בעי א''כ נימא דהרי זה נזיר דרישא איירי בלא שאלה אבל אם בא לישאל לחכם מתירין לו בשביל כך ולפ''ז מתני' אתי אפילו כר' אליעזר דאמר פותחין בנולד ואמאי קאמר בגמרא דשטפוה רבנן לר' אליעזר. והיה נראה לתרץ לזה דע''כ רישא אפילו בשאלת חכם דהא הביא טעות של נחום המדי דאי ברישא בהיתר חכם סגי שפיר התיר נחום המדי אלא ודאי דהיתר חכם לא סגי דאין פותחין בנולד. ראיתי לרבינו ז''ל בפירוש המשנה שכתב והטעות שטעה נחום המדי מבואר כי באומרו התירם אינו ר''ל התיר נדרם אבל ר''ל שהוא התיר להם שתיית היין וכו' אבל אם התיר להם נדרם אין מחלוקת שזה מותר ומאמר חכמים כשחרב בית המקדש אינו נזיר שמורה בלי ספק שהוא אינו צריך הפרה לפי שלא חל עליו הנזירות נמשכו בזה המאמר אחר דעת ר' אליעזר ר''ל אינו צריך הפרה כו' ואמרינן בגמרא שטפוה רבנן לר' אליעזר ואוקמוה בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד והלכה כחכמים ומכאן יתבאר שענין מאמר ר' אליעזר פותחין בנולד ר''ל אין צריך הפרה וכו' ע''כ. נראה שמפרש שנחום המדי לא התירם היתר חכם וגם מפרש אוקמוה בשיטתייהו הפך מדברי רש''י ז''ל שרבנן לקחו דברי ר' אליעזר לעצמן וסברי כמותו דפותחין בנולד כלומר בלא הפרה ומפני כן אמרו כל שנזר אחר שחרב אינו נזיר אבל קודם שחרב הוי נזיר. וזה מתמיה מאד שנולד הוי אפילו שהיה אחר הנדר וכדאמרינן בפרק פותחין שנדר מפלוני ואח''כ נעשה סופר וא''כ אפילו נזר עד שלא חרב בית המקדש לא הוי נזיר. ובאמת שפירוש זה אשר פירש בפירוש המשנה הוא דחוק מאד מדוחקים אחרים זולת זה ובודאי דכאן בחיבורו לית ליה ההוא פירושא דאם כן מתניתין הוי כר' אליעזר ולכך אינו נזיר וכיון דלא קי''ל כר' אליעזר דפותחין בנולד אמאי פסק כמתני' אלא ודאי דאית ליה כפי' רש''י ומה שפירש בפירוש המשנה צ''ע שדבריו מתמיהין:
3
ג הַמַּתְפִּיס בִּנְזִירוּת הֲרֵי זֶה נָזִיר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּדִין כָּל הַמַּתְפִּיס בְּנֵדֶר:
Kessef Michneh (non traduit)
המתפיס בנזירות וכו' היה נזיר עובר לפניו וכו'. סיפא פירושא דרישא היא והוא משנה בריש נזיר:
4
ד הָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו וְאָמַר הֲרֵינִי כָּזֶה הֲרֵי זֶה נָזִיר. נָדַר חֲבֵרוֹ בְּנָזִיר וְאָמַר הוּא פִּי כְּפִיו מִיַּיִן אוֹ שֶׁאָמַר שְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ מִלְּהִגָּזֵז הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְכֵן אִם שָׁמַע וְאָמַר וַאֲנִי בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר [וְשָׁמַע שְׁלִישִׁי בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר] שֶׁל שֵׁנִי וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה כֻּלָּן נְזִירִין:
Kessef Michneh (non traduit)
נדר חבירו בנזיר ואמר הוא פי כפיו מיין וכו'. משנה פ''ד דנזיר (דף כ':) מי שאמר הריני נזיר ושמע (חבירו ואמר) פי כפיו ושערי כשערו ה''ז נזיר ומוקי לה בגמ' (דף כ''ב:) דוקא דאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מליגזז: וכן אם שמע אחר ואמר ואני וכו'. גם זה שם משנה וגמרא (דף כ':): ומה שכתב אפילו הם מאה הרי כולם נזירים. שם בעיא דאיפשיטא:
5
ה * הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן וַחֲבֵרוֹ אָמַר וַאֲנִי הֲרֵי חֲבֵרוֹ נָזִיר מִיָּד:
Kessef Michneh (non traduit)
האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן וכו'. בפ''ב (דף י''ג) בעא מיניה בן רחומי מאביי הריני נזיר לכשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ועלי מהו אדיבוריה משמע או אגופיה משמע את''ל אגופיה משמע אמר הריני נזיר לכשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר או דילמא ה''ק רחימנא לך כוותי את''ל כל באנפיה כסיפא ליה מילתא אמר הריני נזיר לכשיהיה לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו מי אמרינן שלא בפניו אנפשיה קאמר או דילמא ה''ק ליה רחימנא ליה כוותך תיבעי. כך היא הגרסא בספרים שלנו ורבינו נראה שלא היה גורס כן אלא הכי גריס בבבא דרישא ואמר ואני במקום ואמר ועלי. ובבבא שניה במקום לכשיהיה לי בן גורס לכשיהיה לך בן וכך היא גירסת הראב''ד אלא שמפרש בענין אחר ככתוב בהשגותיו וז''ל. הרי חבירו נזיר מיד א''א תמה אני מאין הוציא זה וכו'. ורבינו נראה שמפרש הריני נזיר כשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני, אדיבוריה כלומר על מה שאמר כשיהיה לי בן ואינו נזיר עד שיהיה לו בן או אגופיה משמע כלומר לא קאי אכל דיבוריה אלא אגוף ועיקר דיבורו דהיינו לאמירתו הריני נזיר בלבד וא''כ הרי הוא נזיר מיד את''ל אגופיה משמע והרי הוא נזיר מיד אמר הריני נזיר כשיהיה לך בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר כלומר שהוא מתפיס עצמו בנזירות כשיהיה בן לחבירו או דלמא אינו מתפיס עצמו בנזירות כלל אלא ה''ק גם אני אוהבו ושמח בטובתו כמותך ואין כוונתי על נזירות כלל את''ל כל באנפיה כסיפא ליה מילתא כלומר ואין כוונתו לומר אלא שהוא אוהב אותו אמר הריני נזיר לכשיהיה לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו וסלקא בתיקו ופסק רבינו בבעיי קמאי כמו האת''ל וכבר נודע שזו היא שיטתו ושיטת הגאונים ובזו פסק להקל משום דתנן בפ''ד דטהרות (משנה י''ב) ספק נזירות מותר:
Raavade (non traduit)
האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני הרי חבירו נזיר מיד. א''א תמה אני מאין הוציא זה כי מלשון הגמ' או כשיהיה לו בן למתפיס או כשיהיה לו בן לנודר הראשון אבל נזירות מיד ליכא למתפיס. תו אמרינן בגמרא את''ל אגופיה משמע כלומר גם אני כשיהיה לו בן אהיה נזיר קאמר אבל לא על הבן הנודר הראשון אמר לחבירו הריני נזיר כשיהיה לך בן ואמר לו חבירו ואני מהו אנפשיה קאמר כלומר גם אני כשיהיה לי בן אהיה נזיר או דילמא על הבן של אותו חבר קאמר שיהא גם הוא נזיר דאמר רחימנא ליך כותך. ואת''ל כל באפי דההוא חבירו כסיפא ליה מילתא ואההוא חבר קאמר לומר דרחים ליה כוותיה. ועל הבן של אותו חבר יהיה נזיר. אלא אם אמר שלא בפני חבירו הריני נזיר שיהיה לפלוני בן ואמר זה ואני מי אמרינן הואיל ושלא בפניו אנפשיה קאמר כלומר כשיהיה לי בן או דילמא שלא בפניו נמי רחימנא ליה כותך קאמר ועל בנו של אותו פלוני קאמר וסליקו ליה כולהו בתיקו. וכיון דלא פליט מחד נזירות לית ליה תקנתא עד דמני שתי נזירות חד לבן חבירו וחד לבן עצמו כן השכל מורה:
6
ו הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ בֵּן וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי אֵין זֶה נָזִיר. שֶּׁלֹא נִתְכַּוֵּן זֶה הָאַחֲרוֹן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁאֲנִי אוֹהֵב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בֵּן כְּמוֹ זֶה שֶׁהֲרֵי הוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ:
7
ז הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִפְלוֹנִי בֵּן וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי. הֲרֵי זֶה סָפֵק שֶׁמָּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִהְיוֹת נָזִיר כְּמוֹתוֹ אוֹ לוֹמַר שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ כְּמוֹתְךָ. וּסְפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל:
8
ח שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וְרָאוּ אֶחָד בָּא כְּנֶגְדָּן וְאָמַר אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם זֶה הַהוֹלֵךְ כְּנֶגְדֵּנוּ שִׁמְעוֹן הוּא. וְאָמַר חֲבֵרוֹ רְאוּבֵן הוּא. וְאָמַר זֶה הֲרֵינִי נָזִיר אִם יִהְיֶה רְאוּבֵן. וְאָמַר הָאַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר אִם יִהְיֶה שִׁמְעוֹן. הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם וַהֲרֵי הוּא רְאוּבֵן הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְאִם הָיָה שִׁמְעוֹן הֲרֵי חֲבֵרוֹ נָזִיר כְּמוֹ שֶׁנָּדְרוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְנֶעְלַם מֵעֵינֵיהֶם וְלֹא יָדְעוּ מִי הוּא אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר:
Kessef Michneh (non traduit)
שנים שהיו מהלכים בדרך וכו'. משנה בפ' ב''ש (דף ל''ב:) היו מהלכים בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד מהן הריני נזיר שזה (איש) פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה (איש) פלוני וכו' ב''ש אומרים כולם נזירים וב''ה אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ובגמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו: ומ''ש לא הגיע אליהם וכו'. שם במשנה הרתיע לאחוריו אינו נזיר ר''ש אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה ופסק כת''ק:
9
ט וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר אִם יִהְיֶה בִּכְרִי זֶה מֵאָה כּוֹר וְהָלַךְ לְמוֹדְדוֹ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד אֵינוֹ נָזִיר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שֶׁסָּפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור וכו'. שם (דף ל''ד) בסוף הפרק פלוגתא דר''י ור''ש בברייתא ופסק כר''י דהלכה כותיה לגבי ר''ש ועוד דסתם מתני' כוותיה:
10
י הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְרָאוּ אֶת הַכְּוִי מֵרָחוֹק וְאָמַר אֶחָד מֵהֶם הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה חַיָּה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְּהֵמָה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְּהֵמָה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה וְחַיָּה הֲרֵי כֻּלָּם נְזִירִים. מִפְּנֵי שֶׁהַכְּוִי יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לְחַיָּה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לִבְהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לְחַיָּה וְלִבְהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לִבְהֵמָה וְלֹא לְחַיָּה. וְהוּא הַדִּין אִם רָאוּ אַנְדְּרוֹגִינוּס וְנֶחְלְקוּ בּוֹ אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְנָדְרוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנָּדְרוּ אֵלּוּ בִּכְוִי הֲרֵי כֻּלָּם נְזִירִים. שֶׁהָאַנְדְּרוֹגִינוּס יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לְאִישׁ. וּדְרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לְאִשָּׁה. וּדְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בָּהֶן לֹא לְאִישׁ וְלֹא לְאִשָּׁה. וּדְרָכִים שֶׁהֵן שָׁוִין לְאִישׁ וּלְאִשָּׁה:
Kessef Michneh (non traduit)
היו מהלכים בדרך וראו את הכוי מרחוק וכו'. משנה שם. ומ''ש וה''ה אם ראו אנדרוגינוס וכו'. בתוספתא פ''ג:
Le'hem Michneh (non traduit)
היו מהלכין וראו את הכוי וכו'. בפ' ב''ש (דף ל''ד) אמר במשנה ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה הריני נזיר שזה אינו חיה הריני נזיר שזה בהמה הריני נזיר שזה אינה בהמה הריני נזיר שזה חיה ובהמה הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה הריני נזיר שאחד מכם נזיר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר הריני נזיר שכולכם נזירים כולם נזירים ע''כ. וכתב שם רש''י תרי לישני בחד לישנא מוקי מתני' כב''ש דאמר הקדש טעות הוי הקדש וללישנא בתרא כב''ה נמי מתוקמא וכר''ש דאמר גבי הרתיע לאחוריו דספק נזיר להחמיר וכן כתבו שם התוס' ז''ל וא''כ לכולהו לישני לית הלכתא כהך מתני' דהא קי''ל דלא כב''ש ודלא כר''ש וכדפסק רבינו בפסק זה דספק נזירות להקל אבל רבינו ז''ל דעת אחרת עמו דהך מתני' מתוקמא כב''ה ואפי' אליבא דר''י דספק נזירות להקל הכא הוי ודאי נזירות כיון שיש בו כל הדברים שהוא בהמה במקצת ואינו בהמה במקצת וכן כל השאר כמו שפי' ובסיפא דמתני' דהריני נזיר שאחד מכם נזיר פירשה רבינו דלא קאי ארישא דלרש''י ז''ל קאי ארישא דבא אחד ואמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר כלומר ודאי אחד מכם נזיר שהרי ודאי הוא כדברי אחד מכם בענין הכוי וכן השני אמר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר שודאי אינו כדברי אחד מכם בענין הכוי והג' אמר הריני נזיר שכולכם נזירים כלומר ספק נזירים וכן פירשו התוס' ומפני כן כולם נזירים. אבל רבינו בפירוש המשנה לא פירש כן אלא מילתא באנפי נפשה היא וז''ל הביא מה שהוא דומה לזה וזה שיהיו שני אנשים באים כנגדו אחד נזיר ואחד שאינו נזיר הרי מי שאמר עליהם הריני נזיר שאחד מכם נזיר חל עליו נזירות וכמו כן אם אמר ששניכם נזירים לפי שכבר אמר אמת במקצת כמ''ש בכוי וכמו כן אם היו הבאים נגדו רבים והיו בהם נזירים ושאינן נזירים ואפי' היו מאה שאינם נזירים ואחד נזיר ואמר שכולכם נזירים חלה עליו הנזירות לפי שיש במקצתם נזיר כמו שחל עליו בכוי כשאמר שזה חיה לפי שקצת דרכיו דרכי חיה ע''כ. ונראה שמחלוקה זו יצא לו מה שכתב וכן אם ראו אנשים באים כנגדם מהם פקחים ומהם סומים כו' אלא שיש לתמוה למה לא כתב לנו חידוש יותר גדול שאפי' אמר שכולם פקחים ויש בהם אחד פקח סגי כמו שכתב שאפי' אמר שכולכם נזירים ויש אחד בהם נזיר סגי. ותו קשיא איך אפשר לומר דהיכא דאמר שכולכם נזירים ולא יש בהם אלא אחד נזיר סגי ומאי שנא מהיכא דאמר הריני נזיר אם יהיה בזה מאה כור דאינו נזיר כדמשמע מדברי רבינו ז''ל לעיל. מיהו יש לחלק דשם אמר אם יהיה בכרי זה והרי אם מלה תנאית אבל הכא לא אמר אם כלכם נזירים וכיון דאינה מלה תנאית סגי שיהיה בהם נזיר ומ''מ הסברא רחוקה כיון דהוא אמר כולכם למה יהיה נזיר כיון דלא נמצא כדבריו. ותו קשיא לפי פירושו דמילתא באנפי נפשיה היא ולא קאי אדלעיל כדפירש בפי' המשנה וכן מוכרח לפי פירושו שאינו מפרש נזירים דכוי דהוו נזירים ספק אלא נזירים ודאי מפני שיש דרכים דומים לזה ולזה א''כ מ''ש שאחד מהן נזיר או אינו נזיר ודאי הוא קאי אדלעיל מה שאמר שאחד מהן אינו נזיר שקר הוא דודאי כולם נזירים ולכן מוכרח לפי פירושו דהוא מילתא באנפי נפשה כדפירש בפירוש המשנה א''כ מאי האי דאמרו שם בגמרא ב' ברייתות חדא תשעה נזירים וחדא תשעה נזירות והקשו דהיכי משכחת ט' נזירות ותירצו כגון דאמר הריני נזירות הכל עלי בשלמא למפרשים דכל הני נזירות הוו גבי כוי ניחא דחד אמר גבי כוי תשעה נזירים וחד אמר נזירות ומשכחת באדם אחד אמר נזירות אלו התשעה שהזירו בכוי עלי אבל לרבינו ז''ל שהיה חלוקה אחרת איך אפשר לפרש כן. וי''ל דהוא מפרש תשעה נזירים גבי מתני' אינה כהך מתני' תשעה נזירים וחד אמר תשעה נזירות ופירשו בגמרא דתשעה נזירות הוי אדם אחד שאמר לאלו שנדרו גבי כוי ואלו שנדרו שראו אנשים אחד נזיר ואחד שאינו נזיר בא הוא ואמר לכולן נזירות הכל עלי יש עליו ט' נזירות:
11
יא וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בְּעִנְיְנֵי הַמִּצְוֹת וְלֹא בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ. וְכֵן דַּרְכֵי הַכְּוִי בְּעִנְיְנֵי הַמִּצְוֹת לֹא בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ. כֵּיצַד. דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּחַיָּה וְחֶלְבּוֹ אָסוּר כִּבְהֵמָה. וַהֲרֵי הוּא כִּלְאַיִם עִם הַבְּהֵמָה וְכֵן עִם הַחַיָּה כְּאִלּוּ אֵינָהּ חַיָּה וְלֹא בְּהֵמָה. וְטָעוּן שְׁחִיטָה כִּבְהֵמָה וְחַיָּה. וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֲחֵרִים וְכָל אֶחָד מֵהֶן יִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְכֵן אַנְדְּרוֹגִינוּס מִטַּמֵּא בְּלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים. וּמִטַּמֵּא בְּאֹדֶם כְּנָשִׁים. וְאֵינוֹ נִמְכָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כְּנָשִׁים. וְהַהוֹרְגוֹ נֶהֱרָג עָלָיו כַּאֲנָשִׁים וּכְנָשִׁים. וְיֵשׁ בּוֹ דִּינִים אֲחֵרִים וְכָל אֶחָד יִכָּתֵב בִּמְקוֹמוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש שהכוי דמו טעון כיסוי כחיה וכו'. משנה פ''ב דבכורים. ומ''ש שהאנדרוגינוס מטמא בלובן כאנשים וכו'. בתוספתא דבכורים:
12
יב וְכֵן אִם רָאוּ אֲנָשִׁים בָּאִים כְּנֶגְדָּם מֵהֶם פִּקְחִים וּמֵהֶם סוּמִים וְאָמַר אֶחָד הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵלּוּ פִּקְחִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֵלּוּ פִּקְחִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵי אֲנִי נָזִיר שֶׁאֵלּוּ סוּמִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֵלּוּ סוּמִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵלּוּ פִּקְחִין וְסוּמִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֵלּוּ לֹא פִּקְחִין וְלֹא סוּמִין. הֲרֵי כֻּלָּם נְזִירִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן אם ראו אנשים באים כנגדם מהם פקחים ומהם סומים וכו':
13
יג * קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים וְנָדַר בְּנָזִיר הֲרֵי זֶה נָזִיר וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. וְהָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ קָטָן בְּנָזִיר אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא בָּא לְעוֹנַת נְדָרִים. וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה הוּא וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּשְׁאָר נְדָרִים:
Kessef Michneh (non traduit)
קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר וכו': כתב הראב''ד דבר זה אינו מחוור למ''ד מופלא סמוך לאיש דרבנן היכי מייתי חטאת שהיא חולין לעזרה ואפשר דהלכתא כמ''ד דאורייתא דרב כהנא וכו' ור' יוחנן ור''ל ס''ל דאורייתא פ' יוצא דופן עכ''ל. ותמהני למה כתב כן בדרך אפשר דמילתא דפשיטא היא דלית הלכתא כרב כהנא לגבי ר''י ור''ל: והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר וכו'. משנה סוף פרק ד' דנזיר (דף כ''ח:) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ובגמרא מאי טעמא רבי יוחנן אמר הלכה היא בנזיר. ומשמע בגמרא דדוקא בנזיר אבל לא בשאר נדרים:
Le'hem Michneh (non traduit)
קטן שהגיע לעונת נדרים וכו'. נראה דאית ליה דמופלא סמוך לאיש דאורייתא וכן פסק רבינו ז''ל בהלכות נדרים פי''א. ויש לתמוה על הר''א ז''ל איך עשה עצמו כאילו לא ידעו וכתב אפשר דהלכתא כמאן דאמר דאורייתא דאם לא היה נראה לו לפסוק כן שם היה לו להשיג. אבל יש לתמוה על רבינו ז''ל דהוא פסק כרבי דאמר עד שיביא שתי שערות שכן כתב לקמן עד שיגדיל ויעשה איש א''כ הרי משמע התם דרבי אית ליה דמופלא הסמוך לאיש דרבנן ומשום הכי אתי הלכה דאורייתא ודחי דרבנן אבל אי הוי דאורייתא לא דחי דאורייתא אדאורייתא וכן נראה מוסכם שם בסוגיא ואפילו למאן דהוה סבור מעיקרא דפליגי אי הלכה היא בנזיר הוה סבור דכ''ע אית להו דמופלא סמוך לאיש דרבנן כדכתבו שם התוס' דאי לא לרבי לא הוה ליה למדחי הלכה למופלא סמוך לאיש וא''כ רבינו ז''ל דפסק כרבי הוה ליה למפסק דמופלא סמוך לאיש דרבנן ואולי דרבינו ז''ל סובר דמעיקרא היה סבור דכולי עלמא דאורייתא מופלא סמוך לאיש ופליגי אי הוי הלכה משמע דלרבי דהוי הלכה אע''פ שהוא מדאורייתא וכיון דקי''ל דמופלא סמוך לאיש דאורייתא כסברא דמקשה דכולהו תנאי אית להו דאורייתא ופסק כרבי, ודוחק דמן הראוי לפרש כמסקנא ודבריו עדיין צריכים עיון:
Raavade (non traduit)
קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר ה''ז נזיר ומביא קרבנותיו. א''א דבר זה אינו מחוור למ''ד מופלא סמוך לאיש דרבנן היכי מייתי חטאת שהיא חולין לעזרה ואפשר דהלכתא כמ''ד דאורייתא דרב כהנא ורבי יוחנן ורשב''ל פליגי ורבי יוחנן ורשב''ל סבירא להו דאורייתא פרק יוצא דופן:
14
יד כֵּיצַד. הָאָב שֶׁאָמַר לִבְנוֹ הַקָּטָן הֲרֵי אַתָּה נָזִיר. אוֹ שֶׁאָמַר בְּנִי פְּלוֹנִי נָזִיר אוֹ הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְשָׁתַק הַבֵּן. הֲרֵי זֶה נָזִיר וְחַיָּב הָאָב לִנְהֹג בּוֹ כָּל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת וְאִם נִטְמָא מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. וּכְשֶׁיַּשְׁלִים נְזִירוּתוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה כִּשְׁאָר הַנְּזִירִים הַגְּדוֹלִים:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש ואם נטמא מביא קרבן טומאה. ומ''ש רבינו וכשישלים נזירותו מביא קרבן טהרה וכו'. מבואר שם בגמרא:
15
טו לֹא רָצָה הַבֵּן וּמִחָה בְּדָבָר זֶה אוֹ שֶׁמִּחוּ קְרוֹבָיו אוֹ שֶׁגִּלֵּחַ שְׂעָרוֹ אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבָיו שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶּׁלֹא רָצָה הוּא אוֹ קְרוֹבָיו בִּנְזִירוּת זוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נָזִיר. וְעַד מָתַי יֵשׁ לוֹ לְהַדִּירוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיֵעָשֶׂה אִישׁ:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש לא רצה הבן ומיחה בדבר זה או שמיחו קרוביו או שגילח שערו או שגלחוהו קרוביו וכו'. שם במשנה. וממה שכתב רבינו ושתק הבן אפשר לומר שדעתו כדעת התוס' שכתבו דוקא שמיחו מיד כששמע ואם לא מיחו אז ושוב לימים מיחו אין בכך כלום אחרי שהתחיל הנזירות אלא שבסוף דבריו היה לו לגלות יותר: ועד מתי יש לו להדירו וכו'. שם (דף כ''ט:) עד מתי מדיר את בנו בנזיר עד שיביא שתי שערות דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיגיע לעונת הנדרים ופסק כרבי מחבירו:
16
טז הָעַכּוּ''ם אֵין לָהֶן נְזִירוּת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו־ב) 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל':
17
יז נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. וְהָאָב אוֹ הַבַּעַל מֵפֵר נְזִירוּת הָאִשָּׁה אִם רָצָה כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. אֲבָל הָעֶבֶד יֵשׁ לְרַבּוֹ לָכֹף אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים וְאִם לֹא כָּפָה אוֹתוֹ נוֹהֵג נְזִירוּת:
Kessef Michneh (non traduit)
(טז־יז) העכו''ם אין להם נזירות וכו' נשים ועבדים יש להם נזירות. משנה רפ''ט (דף ס''א): והאב או הבעל מפר נזירות האשה וכו'. שם במשנה חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו (דף ס''ב:) חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו בגמרא ת''ר למה רבו כופהו לנזירות אבל לא לנדרים ולערכים מ''ש גבי נזיר דאמר רחמנא לאסור איסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו א''ה גבי נדרים נמי ואסיקנא אלא אמר אביי למה רבו צריך לכפותו לנזירות ואין צריך לכפותו לנדרים ואינו צריך לכפותו לשבועות מ''ט דאמר קרא להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו. ופי' המפרש אלא אמר רבא הכי קתני למה רבו צריך לכפותו לנזירות שאם נדר בנזיר ואין רבו כופהו ה''ז אסור ביין כל זמן שאינו כופהו לפי שאמרה תורה ואמרת אליהם לרבות את העבדים אבל לענין נדרים וערכים אינו צריך להפר וערך אין לו שאין גופו קנוי לו וכן בנדרים נמי אפי' בלא כפיה מותר לשתות ביין ולאכול מכל אוכלים וכו'. יצא הנשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו ה''נ כיון דקא מכחיש כי לא אכיל ולא שתי ואיכא הפסד לרבו לא חיילא עליה שבועה:
18
יח נָדַר הָעֶבֶד שְׁאָר נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ אוֹ שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַמְּלָאכָה אוֹ שֶׁהֶעֱרִיךְ. אֵין רַבּוֹ צָרִיךְ לְכֻפּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ וְלֹא יָחוּל עָלָיו נֶדֶר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאוֹסֵר פֵּרוֹת אֲחֵרִים עֲלֵיהֶם. אֲבָל אִם אֵין שָׁם עִנּוּי וְלֹא דָּבָר שֶׁמְּעַכֵּב מְלָאכָה אֵינוֹ יָכוֹל לְכֻפּוֹ. * נָדַר עַבְדּוֹ בִּנְזִירוּת וְאָמַר לוֹ מוּפָר לְךָ יָצָא לְחֵרוּת וְחַיָּב לְהַשְׁלִים נְזִירוּתוֹ. שֶׁהָעֶבֶד כּוֹפִין אוֹתוֹ וְאֵין מְפֵרִין לוֹ. וְאִם הֵפֵר יָצָא לְחֵרוּת:
Kessef Michneh (non traduit)
נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך וכו'. משנה שם (דף ס''ב:) הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו יצא לחירות משלים נזירותו. ופירוש רבינו בה מבואר וכ''כ בפירוש המשנה כלומר דדמי להא דאמרינן בפ' השולח עבד שהניח לו רבו תפילין יצא בן חורין וז''ל אם אמר אדם לעבדו מופר לך כבר ביטל ממנו זכותו וחזר בן חורין לכך משלים נזירותו עכ''ל: והראב''ד כתב כל זו הפיסקא אינה כלום וכו'. ואין בדבריו הכרח להטעות גירסת רבינו ופירושו:
Raavade (non traduit)
נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך יצא לחירות וכו'. א''א כל זו הפסקא אינה כלום וטעות הוא שטעה בלשון המשנה וכך הוא לשון המשנה העיקרי הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו. עבר מנגד פניו ר''מ אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה. והפר לעבדו לאו דוקא לשון הפרה אלא אפי' כפאו ואמר לו שתה אם לא שתה ויצא לחירות משלים. וי''ל דוקא כשהפר ולא כפה מפני שאין הפרה לגבי עבד כלום אבל אם כפאו אע''פ שלא שתה כשיצא לחירות אינו משלים שכבר בטלו. ולא נהירא אלא אפי' בשכפאו משלים לפי שהוא כמי שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות שחלה עליו נזירות כשיצא:
19
יט * עֶבֶד שֶׁנָּדַר בִּנְזִירוּת וּבָרַח אוֹ שֶׁהָלַךְ מֵרַבּוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר וְיַחְזֹר לִרְשׁוּת רַבּוֹ. נָזַר וְהִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְגִלֵּחַ וְלֹא יְדָעוֹ רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ יָצָא לְחֵרוּת הֲרֵי זֶה יָצָא יְדֵי נִדְרוֹ. * אֲבָל אִם נָדַר וְלֹא גִּלֵּחַ וְיָצָא לְחֵרוּת לֹא יָצָא יְדֵי נִדְרוֹ. נִטְמָא וְאַחַר כָּךְ יָצָא לְחֵרוּת מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּטְמָא:
Kessef Michneh (non traduit)
עבד שנדר בנזירות וברח וכו'. שם במשנה עבר מכנגד פניו ר''מ אומר לא ישתה ור' יוסי אומר ישתה ובגמרא מ''ד ישתה סבר סוף סוף מיהדר הדר ואתי גביה לישתי חמרא כי היכי דלא ליכחוש ומ''ד לא ישתה סבר ליהוי ליה צערא כי היכי דליהדר גביה. ויש לתמוה על רבינו שפסק כרבי מאיר במקום רבי יוסי וכבר השיגו הראב''ד: וכתב א''א דלא כהלכתא וכו'. ונראה שרבינו היה גורס בהפך ר''מ אומר ישתה ור' יוסי אומר לא ישתה. ומ''ש רבינו או שהלך מרבו, טעמו מפני שהוא בכלל עבר מכנגד פניו: נזר והשלים נזירותו וגילח וכו' עד משעה שנטמא. תוספתא בסוף נזיר: וכתב הראב''ד אין לזה שורש אלא כשכפאו רבו וכו'. טעמו לומר דהא דקתני נדר ולא גילח ויצא לחירות לא יצא ידי נדרו קשה אם מונה ימי נזירות קודם שיצא לחירות כי לא גילח מאי הוי ולמה לא יצא ידי נדרו ולכך העמידה כשכפאו רבו עד שלא גילח וזהו שכתב אין לזה שורש אלא כשכפאו רבו כלומר אין לדין זה מקום אלא כשכפאו רבו, אך מה שסיים וכתב לומר שמביא קרבנותיו ומגלח נראה שאין לו ענין עם מה שכתב קודם ואפשר דאו או קתני וה''ק אין לזה שורש אלא באחד משני פנים או כשכפאו רבו או בשלא כפאו רבו ומאי לא יצא לאו למימרא שלא עלו לו הימים שנזהר בנזירותו אלא היינו לומר שלא יצא עד שיביא קרבנותיו ויגלח. ומ''ש ובנטמא ויצא לחירות מפרש בירושלמי וכו' בפ' הנזכר נטמא ואח''כ יצא לחירות מביא קרבן טומאה מהו כשכפפו רבו או כשלא כפפו רבו וכו' אמר ר' יוסי בשכפפו רבו אנן קיימין. ומ''ש והכי איתא בירושלמי. שם:
Le'hem Michneh (non traduit)
נזר והשלים נזירותו וכו'. כ' הראב''ד ז''ל אין לזה שורש וכו'. והרב''י ז''ל כ' דמ''ש לומר שמביא קרבנותיו הוי מילתא באנפי נפשה, ולי ה''פ אי איירי שלא כפאו רבו מאי לא יצא ידי נדרו ואין לומר שימים שמנה לא יעלו הרי מנה ואע''פ שלא גילח מאי הוי ואין לומר שמביא קרבנותיו פשיטא שיביא קרבנותיו ומי היה פוטרו לכך פירש דאיירי בשכפאו רבו כלומר שכפאו להטמאות ולא נטמא וכמו שכתב הר''א ז''ל לעיל כפאו לשתות ולא שתה ומאי לא יצא ידי נדרו לא שיעלו הימים הראשונים אלא לומר שמביא קרבנותיו והשתא השמיענו חידוש דאע''פ שכפאו רבו והוה אמינא לא יצטרך להביא קרבנותיו שהרי נתבטל הנזירות קמ''ל. כנ''ל פירוש דברי הראב''ד ז''ל:
Raavade (non traduit)
עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מנגד רבו הרי זה אסור לשתות יין. א''א דלא כהלכתא שהרי ר''מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה: אבל אם נדר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא. א''א אין לזה שרש אלא בשכפאו רבו עד שלא גלח, לומר שמביא קרבנותיו ומגלח. ובנטמא ויצא לחירות מפרש בירושלמי אפילו בשכפאו רבו. ונראה לי בשכפאו כשנטמא אבל בשכפאו עד שלא נטמא הרי רבו כופהו שיטמא ולמה סותר והכי איתא בירושלמי:
20
כ נְזִירוּת נוֹהֶגֶת בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה נָזִיר לְעוֹלָם. שֶׁאֵין לָנוּ בַּיִת כְּדֵי שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ:
21
כא אֵין הַנְּזִירוּת נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִי שֶׁנָּזַר בְּחוּצָה לָאָרֶץ קוֹנְסִין אוֹתוֹ וּמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת נָזִיר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִנְיַן הַיָּמִים שֶׁנָּזַר. * לְפִיכָךְ מִי שֶׁנָּדַר בַּזְּמַן הַזֶּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת נוֹהֵג שָׁם נְזִירוּת עַד שֶׁיָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיִּבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ וְיָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
(כ־כא) נזירות נוהגת בפני הבית וכו'. בספ''ג דנזיר (דף י''ט:) תנן מי שנזר נזירות הרבה והשלים נזירותו ואח''כ בא לארץ ב''ש אומרים נזיר שלשים יום וב''ה אומרים נזיר בתחלה. וכתב שם רבינו הנזירות א''א בח''ל מפני הטומאה ומה שאמרו בתוספתא שהנזירות נוהגת בין בארץ בין בח''ל ר''ל שכל מי שחייב עצמו נזירות בח''ל נתחייב בזה על צד הקנס לפיכך יעלה לא''י ויתחייב שם בנזירות עכ''ל. ואיני יודע מי הכריחו לומר שהוא על צד הקנס דמשמע שמן הדין הוא חייב לנהוג נזירות בח''ל שאע''פ שיהיה טמא למה לא ינהוג מן הדין ביין ובתגלחת ולא גרע ממי שנזר והוא בין הקברות ועוד שמי שהוא בח''ל אינו טמא מן התורה שהרי טומאת ארץ העמים אינה אלא מדרבנן וא''כ אסור לו ליטמא בטומאה דאורייתא ואפי' בטומאה דרבנן נמי אסור. וגם רבינו כך היא דעתו שהרי כתב וכל זמן שהוא בח''ל אסור לשתות יין ולהטמא למתים ולגלח וכל דקדוקי נזירות עליו ואם עבר ושתה או גילח או נגע במת לוקה ומאחר שכן מן הדין הוא חייב לנהוג נזירות בח''ל ולא משום קנס כמ''ש בפירוש המשנה ופה בחיבור תיקן וכתב שהקנס הוא שמחייבים אותו לעלות לארץ. וג''ז לא ידעתי מנין לו אדרבה שנינו במשנה שהילני המלכה נדרה נזירות שבע שנים והשלימה נזירותה ואח''כ עלתה לארץ ואם כדברי רבינו למה לא חייבוה שתעלה לארץ: והראב''ד כתב א''א למה כופין אותו לעלות ולמנות וכו'. ואיני יודע למה אסור להזיר עכשיו בא''י שאע''פ שאנו טמאי מתים אם אחר שנזר יזהר מלטמא במת מה איסור יש בזה. ולענין מה שקשה על רבינו למה מחייבין אותו לעלות לא''י י''ל שהטעם מפני שכל שהוא בח''ל בכל יום מיטמא בארץ העמים ומה שלא חייבו להילני המלכה לעלות אפשר שלא ידעו חכמים בנזירותה עד שעלתה לארץ או אפשר שהיתה צריכה לעמוד אותם שנים בח''ל מפני תיקון המלכות אי נמי אפשר שלא עלתה לארץ אלא מפני שחייבוה לעלות:
Raavade (non traduit)
לפיכך מי שנדר בזה''ז בח''ל כופין אותו לעלות לא''י. א''א למה כופין אותו לעלות ולמנות וכי יש שם טהרה והלא כלנו טמאין טומאת מת ואין כאן הפרש בין א''י לח''ל ואסור להזיר בכל מקום:
22
כב וְכָל זְמַן שֶׁהוּא בְּחוּצָה לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים וּלְגַלֵּחַ וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָמִים אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ. וְאִם עָבַר וְשָׁתָה אוֹ גִּלֵּחַ אוֹ נָגַע בְּמֵת וְכַיּוֹצֵא בִּנְגִיעָה לוֹקֶה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source