הפשיון מטמא בכל שהוא. בפרק רביעי דנגעים. ומ''ש והוא שיהיה הפשיון מאחת ממראות נגעים. בפרק ד' יש במחיה מה שאין בפסיון וכו' שהמחיה מטמאה בכל מראה משא''כ בפסיון כלומר שהפסיון אינו מטמא אא''כ הוא מד' מראות ובפרק קמא תנן שאם הבוהק חילק בין האום לפסיון טהור. ומ''ש ואין הפסיון סימן טומאה וכו' אבל אם פשה לתוך הנגע הרי הוא כמות שהיה וכו'. בפ''ו וכרבי עקיבא:

אין הפשיון וכו'. הכי משמע בפ''ו משנה ב' ובת''כ יכול יהא הפשיון מטמא בתחילה ת''ל אחרי הראותו יכול אם ראהו שהוא פושה והולך יזקק לו ת''ל לטהרתו אינו נזקק לו אלא בשעה שרואה אותו מטומאה לטהרה והביאה ר''ש בפ''ק וגורס בשעה שרואה אותו אם לטומאה אם לטהרה ופי' אם לטומאה בסוף הסגר ראשון שנקרא עליו שם טומאה אם לטהרה בסוף הסגר שני או לאחר הפיטור:

אין הבהרת פושה לתוך השחין וכו'. פ''ו ופרק ט'. ומ''ש ולא לתוך מחית השחין ולא לתוך מחית המכוה. הכי משמע בפירקא קמא. ומה שכתב אבל בהרת שפשתה לתוך הבוהק הרי זו פשיון. הכי משמע שם:

השחין והמכוה וכו' עד ה''ז מוחלט. שם:

בהרת כגריס וכו'. בפ''ד בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס ר''ע מטמא וחכמים מטהרים ופירש רבינו ר''ע סבר כי כאשר הגיע תוספת על אי זה פנים שיהיה הנה הוא פשיון וחכ''א שהפסיון הוא שיוסיף על הנגע אשר היה תחילה וכאשר הלך מן האום כחצי גריס הנה לא נשאר נגע שלם אע''פ שהנשאר מן האום עם הפסיון יותר מכגריס הנה הוא טהור וידוע דהלכה כחכמים: היתה כגריס וכו'. בפ''ד וכחכמים וטעמא כטעם מה שקדם בדין שקודם זה: היתה בו בהרת והסגירו וכו'. בפ''ד הלכה וחזרה בסוף שבוע הרי היא כמות שהיתה לאחר הפיטור תראה בתחילה ופירש ר''ש הלכה וחזרה בסוף שבוע הסגירו בבהרת כגריס ובסוף השבוע הלכה לה וחזרה בו ביום או שהלכה באמצע השבוע של ימי הסגרו ובסוף השבוע חזרה הרי היא כמות שהיתה ומסגירו הסגר שני לאחר הפיטור דראה אותה הכהן בסוף שבוע שהלכה לה ופטרו אם אח''כ חזרה תראה בתחילה או עמדה בו שני שבועות ופטרו ואח''כ הלכה ושוב חזרה: וכתב הראב''ד והלכה הבהרת בסוף ימי הסגר א''א זה המחבר פעם מפרש וכו'. נראה שגירסת רבינו במשנה היתה כמ''ש והעתיק לשונה כמנהגו ושפיר משתמע לשון בסוף ימי הסגר קודם פיטורו: נתמעטה בתוך ימי הסגר וכו'. לכאורה נראה דהיינו דתנן בפ''ד כנסה ופשתה או פשתה וכנסה ר''ע מטמא וחכמים מטהרים ופסק כחכמים אבל כתב הראב''ד הרי זה יסגיר או יפטור א''א המשנה אמרה בזה ר''ע מטמא וכו'. נראה שנוסחת הראב''ד ברבינו ה''ז יסגיר או יפטור וכן מצאתי בספר רבינו מוגה והיינו לומר שאם הוא בשבוע ראשון יסגיר ואם הוא בסוף שבוע שני יפטור. וראיתי נוסחא בדברי רבינו שכתוב בה בסוף ימי הסגר במקום בתוך ימי הסגר ולי בתוך ימי הסגר אפשר שכולל גם לסוף ואתי שפיר כגירסת הראב''ד יסגיר או יפטור וכמו שכתבתי: ביאור דברי הראב''ד ששם שנינו למטה מפיסקא זו בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גריס רבי עקיבא אומר תראה בתחילה וחכמים מטהרים ומאחר שדעת רבי עקיבא שם תראה בתחילה א''א שיטמא בזו אי בתוך ימי הסגר מיירי דמ''ש דההיא נמי פשתה וכנסה הוא שמתחילה היתה כגריס ופשתה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גריס והיינו וכנסה שחזרה כמות שהיתה ואמר תראה בתחילה ולא חשש למה שפשה כיון שחזר לכשיעור וא''כ למה יחליט בזו. ומ''ש כלומר מחליט נזהר שלא נפרש דמאי מטמא דאמר ר''ע תראה בתחילה ולאפוקי מחכמים דמטהרים והשתא לא תיקשי ממשנה זו לזו לכך אמר דליתא דלישנא דמטמא לא משמע אלא מחליט. וליישב דברי רבינו י''ל שמצאתי במשניות מוגהות כתוב על אותה משנה דר''ע אומר תראה בתחילה כתוב בלשון הזה זו המשנה אינה בנוסחת הרמב''ם וא''כ בטלה לה קושיא מעיקרא. ועל מ''ש ואולי לא כתב זאת כנגד אותה הפיסקא אלא שמועה בפני עצמה עשה ק''ל שאם כדבריו כן הוא צריך לחקור אותה שמועה בפני עצמה שעשה וכי מאין הוציאה ונראה שטעמו שפיסקא זו הוציאה רבינו מדתניא בת''כ גבי הסגר ראשון לא פשה שאם כנס ופשה כאילו לא כנס הנגע שאם פשה וכנס כאילו לא פשה ודכוותה דריש התם בהסגר שני וההיא מיירי ודאי בשכנסה ופשתה או פשתה וכנסה קודם ששלמו ימי ההסגר ומש''ה יסגיר אם הוא בשבוע ראשון או יפטור אם הוא בסוף שבוע שני ומתניתין דכנסה ופשתה ופשתה וכנסה ר''ע מטמא וחכמים מטהרים מיירי בשאחר פיטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה וההיא דת''כ אליבא דחכמים היא ור''ע פליג עלה ולית הלכתא כוותיה ויותר נראה לומר דבההיא מודה רבי עקיבא כיון שבתוך הסגרו הוא וסמך רבינו דין זה לדין הסמוך לו דמיירי בהלכה הבהרת וחזרה קודם הפיטור כדמיירי דין זה ודינא דמתני' דכנסה ופשתה וכו' דמיירי לאחר הפיטור כתבה רבינו בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה וכו' ומ''מ נראה שאנו מוכרחים לפרש דטמא דאר''ע היינו לומר דתראה בתחילה ולאפוקי מחכמים דמטהרים דאילו להחליט אין שום טעם בפשתה וכנסה:

בהרת כגריס ופשתה וכו'. כך היא הנוסחא הנכונה בדברי רבינו והוא משנה בפרק ד' ופסק כחכמים וא''ת ומאי נ''מ במה שתראה בתחילה הרי שיער לבן ומחיה מטמאין בתחילה ממ''נ טמא הוא ומדברי רבינו שם נלמד דנפקא מינה להיכא שהשיער והמחיה אין בהם כל התנאים הצריכין לטמא והר''ש כתב דנ''מ דלרבנן בעי איתויי קרבן אכל חד וחד ולר''ע כנגע ראשון חשיב וכי מתסי מהאי מייתי חד קרבן: היתה בו בהרת כגריס וכו'. ריש פרק ה':

בהרת כגריס וחוט וכו'. בפ''ד: היו שתי בהרות וכו'. ג''ז שם ונ''מ אם מצטרפות כגון שנולד שערה אחת בנגע זה ושערה אחת בנגע זה שאם מצטרפות הוי סימן טומאה ויחליט: הסגירו שבוע אחד וכו'. בפרק ז' עודהו מסגירו ופוטרו ונולדו לו סימני טומאה יחליט ופירש רש''י ופוטרו כלומר או פוטרו כגון בסוף שבוע שני ואפילו לאחר הפיטור אם נולדו סימני טומאה יחליט:

בהרת שטהרה מתוך וכו'. תוספתא פ''ב בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושיער לבן מתוך פשיון ומתוך הסגר אינה משמש את הסגור מעתה אבל עלו לו ליטמא בשיער לבן ובפשיון והביאה ר''ש בפ''ד וגריס אינה משמשת הסגר מעתה ופי' שטהורה מתוך החלט מחיה שרבתה הבהרת על המחיה ונתמעטה מכעדשה ופשיון לא חשיב כמ''ד אין הנגע פושה לתוכו או טהרה מתוך הסגר כגון שעמד בעיניו עד סוף שבוע שני ופטרו אינה משמשת הסגר מעתה דאין מסגירין בה לעולם אבל עלו לו ליטמא בשיער לבן אם חזרו או אם חזר ופשה: וכתב הר''י קורקוס ז''ל וא''ת וכיון שטהרה מתוך הסגר מה יחזור להסגר וי''ל דקמ''ל אפילו נשתנית משלג לסיד ומסיד לשלג וכדאיתא התם בתוספתא אחרת סמוכה לזאת בהרת אחרת שנשתנית משלג וכו' הרי היא כמות שהיתה ואפשר שעיקר החידוש משום מתוך החלט הוא דסד''א כיון שהנגע נשאר והסימנים הם שהלכו יסגיר בה ולכך כתב רבינו מתוך החלט אחר מתוך הסגר וקתני סיפא אבל עלו לו וכו' כלומר מוכנת היא שאם נולד בה זה סימן טומאה מחליט כמו שנתבאר אבל הסגר אין בנגע זה עוד בשום סבה בעולם ונראה שהגירסא אבל עלו לה ואפשר דעלו לו אמתוך הסגר קאי משום פשיון נקט הכי והכוונה אותם הסגרים עלו לו לענין פשיון דלא הוי כתחילה ויסגיר אלא מחליט וכן בשיער מחליט עכ''ל:

בהרת שכנסה אחר הפיטור וכו'. בפ''ד וכחכמים וכמו שכתבתי לעיל: כתב הראב''ד בהרת שכנסה א''א זו היא הפיסקא במשנת נגעים וכו'. טעמו משום דבפ''ט גבי שאלו את ר''א אמרינן שמא תכנוס ותפשה משמע בהדיא שאם כנסה ואח''כ פשתה לכמות שהיתה טמאה ולכך הוצרך להעמידה לזו בבהרת כגריס ורבינו שלא פירשו אין עליו השגה לו הונח שהיינו מוכרחים לפרש כדברי הראב''ד לפי שהוא זכרונו לברכה בספר זה מחבר לא מפרש:

בהרת כגריס ובה מחיה וכו'. שם וכתנא קמא: ומ''ש היה השיער לבן בתוך הבהרת וכו'. גם זה שם בהרת היא ומחיתה כגריס ושיער לבן בתוך הבהרת הלכה הבהרת טמאה מפני שיער לבן הלך שיער לבן טמא מפני המחיה ר' שמעון מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת כגריס ופסק כת''ק:

בהרת ובה מחיה ופשיון וכו'. גם זה שם: החליטו בשיער לבן וכו'. בפ''ה: