Chap. 2
1
אַרְבָּעָה {א} מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים וְאַרְבָּעָה {ב} מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. אֵלּוּ הֵן מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים. הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, גֵּר, מְחֻסַּר כַּפָּרָה עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם. וְנָזִיר, לְיֵינוֹ וְתִגְלַחְתּוֹ וְטֻמְאָתוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַפָּרָה. שֶׁמְּבִיאִין כַּפָּרָה וְלֹא עַל חֵטְא אֶלָּא לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים:
וְהַמְצֹרָע. וְהָא דְּלָא חֲשִׁיב נַמִּי וְהַמְצֹרַעַת כִּי הֵיכִי דַּחֲשִׁיב זָב וְזָבָה, לְפִי שֶׁזָּב וְזָבָה עִקַּר טֻמְאָתָן חֲלוּקָה, שֶׁזָּב מְטַמֵּא בִּרְאִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּיוֹם אֶחָד, טָמֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְזָבָה אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּן עַד שֶׁתִּרְאֶה בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הִלְכָּךְ חַשְׁבִינְהוּ לְתַרְתֵּי, אֲבָל מְצֹרָע וּמְצֹרַעַת אֵין עִקַּר טֻמְאָתָן חֲלוּקָה, דִּשְׁנֵיהֶם שִׁעוּר טֻמְאָתָן בְּכַגְּרִיס {ג}:
גֵּר מְחֻסַּר כַּפָּרָה. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר, גֵּר כֵּיוָן שֶׁמָּל וְטָבַל {ד} מֻתָּר לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים, וְאֵין קָרְבָּן מְעַכְּבוֹ אֶלָּא מִלָּבֹא בַּקָּהָל, הִלְכָּךְ לָא חֲשִׁיב לֵיהּ בִּכְלַל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה:
עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם. אִם הֵבִיא קָרְבַּן בְּהֵמָה. וְאִם עוֹלַת הָעוֹף הֵבִיא {ה}, עַד שֶׁיִּתְמַצֶּה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ:
וְנָזִיר לְיֵינוֹ וּלְתִגְלַחְתּוֹ. קָרְבַּן נָזִיר מַתִּיר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְתִגְלַחַת וּלְהִטָּמֵא לְמֵתִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלְמוּ יְמֵי נִזְרוֹ אֵינוֹ מֻתָּר בְּיַיִן וּבְתִגְלַחַת וּלְהִטָּמֵא לְמֵתִים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן. וְתַנָּא קַמָּא לָא חֲשִׁיב נָזִיר, דְּלֹא תָּנֵי אֶלָּא הָנָךְ דִּלְאִשְׁתְּרוֹיֵי בַּקָּדָשִׁים, וְנָזִיר דְּמַיְתֵי קָרְבָּן, לְאִשְׁתְּרוֹיֵי בְּיַיִן דְּחֻלִּין הוּא:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} אַרְבָּעָה. מִנְיָנָא לַאֲפוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: {ב} וְאַרְבָּעָה. מִנְיָנָא לַאֲפוֹקֵי מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן לֹא נִתָּן זְדוֹנָהּ לְכַפָּרָה. גְּמָרָא: {ג} וְאִלּוּ בִּשְׁאָר דְּבָרִים חֲלוּקִים הֵם כְּדִתְנַן סוֹף פֶּרֶק ג' דְּסוֹטָה. גְּמָרָא: {ד} דְּגֵר צָרִיךְ מִילָה וּטְבִילָה וְקָרְבָּן, וְכֻלְּהוּ יָלְפִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי בַּגְּמָרָא: {ה} וּבַגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ דְּגַם בְּעוֹף סַגִּי לֵיהּ, וְהַיְנוּ שְׁתֵּי פְּרִידוֹת וּשְׁתֵּיהֶן עוֹלוֹת:
Rambam (non traduit)
ארבעה מחוסרי כפורים וארבעה מביאין כו': זב וזבה שנים ולא מנה מצורע ומצורעת מפני שעיקר טומאה בזב אינו טומאת זבה לפי שזבה אינה חייבת קרבן עד שתראה דם שלשה ימים זה אחר זה ואילו ראתה דם ביום אחד אלף ראיות דרך משל אינה חייבת בקרבן והזב יתחייב בקרבן משעה שיראה שלשה ראיות ואפי' ראה אותם בשעה אחת והוא מה שאמרו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים. וכבר זכרנו אלו הענינים בתחילת מגילה ובשמיני מפסחים ועוד יתבארו במקומותם במסכת זבים. אבל מצורע ומצורעת עיקר טומאתן שוה לפי שנגע צרעת בשניהם כאחד כגריס ואין אנו אומרים הגיון זה מן הצרעת מטמא באנשים ואינו מטמא בנשים או להפך אלא זה דבר תורה שהקב''ה נתן הפרש בין זב לזבה ולא עשה כן בצרעת. ואין מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בענינים האלו אלא בגר שתנא קמא סבר הואיל שמל וטבל הותר לאכול בקדשים והקרבן מצוה בעלמא ורבי אליעזר אומר שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיזרק עליו הדם אם הביא בהמה לכפרתו או עד שיביא קרבן העוף ולפי שבארנו בתחלת סדר זה שקרבן הגר גם כן שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה הרי הוא כאילו אמר עד שיתמצה דמם ות''ק קורא מחוסר כפורים כל מי שהבאת קרבנותיו מעכבתו מלאכול בקדשים ולפיכך לא מנה הנזיר שהבאת קרבנותיו מעכבתו מלשתות יין ומלטמא ומלגלח ור' אליעזר קורא שם זה לכל מי שהבאת קרבנו מעכבתו מאיזה ענין שיהיה ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. ואמרו ארבעה אע''פ שזכר המנין אחר כן לאפוקי מדר' אליעזר בן יעקב שאומר גר מחוסר כפורים:
2
אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא, וְעַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וְעַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן:
R. Bartenura (non traduit)
הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. דְּאָמַר קְרָא (וַיִּקְרָא יט) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם [לִפְנֵי ה'] עַל חַטָּאתוֹ, וַהֲדַר כְּתִיב (שָׁם) וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, לְרַבּוֹת מֵזִיד כְּשׁוֹגֵג {ו}:
וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר ו) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, פֶּתַע, זֶה שׁוֹגֵג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שָׁם לה) וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה. פִּתְאֹם, זֶה מֵזִיד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מִשְׁלֵי כז) פְּתָאיִם עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ, וְהַיְנוּ מֵזִיד, דְּאֵין עֹנֶשׁ אֶלָּא עַל הַמֵּזִיד {ז}:
וְעַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת. קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד הָאָמוּר בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, חִיֵּב הַכָּתוּב עַל מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג, דִּבְכֻלָּן נֶאֱמַר וְנֶעְלָם וְכָאן לֹא נֶאֱמַר וְנֶעְלָם:
וְעַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. אָשָׁם הָאָמוּר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן חַיָּב בּוֹ מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג, דְּיָלֵיף תֶּחֱטָא תֶּחֱטָא לִגְזֵרָה שָׁוָה מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת {ח}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ו} גְּמָרָא. וְהָא קְרָא כִּי כְּתִיב בְּמֵזִיד כְּתִיב [דִּכְתִיב בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה, וְהַיְנוּ מַלְקוֹת, וְאֵין מַלְקוֹת אֶלָּא בְּמֵזִיד, וַעֲלֵיהּ קָאָמַר וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ], אֶלָּא אֵימָא לַעֲשׂוֹת שׁוֹגֵג כַּמֵּזִיד: {ז} כְּלוֹמַר כִּדְאָמְרִינַן בְּעָלְמָא אֵין עוֹנְשִׁין אֶלָּא אִם כֵּן מַזְהִירִין. דְּהַיְנוּ עֹנֶשׁ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה. דְּוַדַּאי דְּאַף עַל הַשּׁוֹגֵג מִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרִין מִבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, דְּהָא צָרִיךְ חַטָּאת לְכַפָּרָה, וְעַל לֹא הוֹדַע אָשָׁם תָּלוּי שֶׁתּוֹלֶה וּמֵגֵן מִן הַיִּסּוּרִים. וּבַגְּמָרָא מֵבִיא קְרָאֵי דְּפִתְאֹם מַשְׁמַע נַמִּי שׁוֹגֵג וְאֹנֶס, וּפָרֵיךְ לִכְתֹּב פִּתְאֹם דְּמַשְׁמַע כֻּלְּהוּ וְלֹא לִכְתֹּב פֶּתַע. וּמְשָׁנֵי דַּהֲוָה אֲמֵינָא דְּהָכָא מַשְׁמָעוּתוֹ דַּוְקָא שׁוֹגֵג וְלֹא מֵזִיד מִידִי דַּהֲוָה אַכָּל הַתּוֹרָה דְּאֵין קָרְבָּן אַמֵּזִיד, לְהָכִי כָּתַב פֶּתַע דְּשׁוֹגֵג הוּא לְגַלּוֹיֵי דְּפִתְאֹם אֹנֶס וּמֵזִיד הוּא: {ח} וְתֵימַהּ דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן פֵּרֵשׁ הָרַ''ב מִדְּלֹא כְּתִיב בָּהּ וְנֶעְלָם, וְכֵן הוּא בַּגְּמָרָא דִּשְׁבוּעוֹת לְהֶדְיָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ:
Rambam (non traduit)
אלו מביאין על הזדון כשוגג הבא על השפחה כו': כל אלו הן קבלה בידינו ויש להם שרש מן הכתוב כפי מה שאמרו ונאמר בנזיר פתע זו שוגג ופתאום זה מזיד לפי שנאמר ופתאים עברו ונענשו ור''ל שפתאים היא בכוונה: והבועל שפחה חרופה נאמר בו ונסלח לו אמרו לעשות שוגג כמזיד ר''ל שנסלח לו בקרבן זה באיזה ענין שיהיה. ושבועת העדות לא אמר רחמנא עליה ונעלם אמרו בכולם נאמר ונעלם וכאן לא נאמר לחייב על המזיד כשוגג. ולמדנו שבועת הפקדון משבועת העדות בגזירה שוה לפי שנאמר בזו תחטא ובזו תחטא וכתוב בתוספתא ארבעה מביאין על הזדון כשגגה וכולם באונס פטורים: ודע שרבי שמעון אינו למד שבועת הפקדון משבועת העדות אבל הוא אומר מזיד בשבועת הפקדון אינו חייב קרבן ולפיכך אמר כאן ארבעה מביאין על הזדון כשגגה לאפוקי מדרבי שמעון:
3
חֲמִשָּׁה {ט} מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה, וַחֲמִשָּׁה {י} מְבִיאִים קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה {יד}, וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה. הֵבִיא צִפֳּרָיו {טז} וְנִתְנַגַּע, לֹא עָלוּ לוֹ, עַד שֶׁיָּבִיא אֶת חַטָּאתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יט) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם וְגוֹ' עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, וַהֲוָה מָצֵי לְמִכְתַּב עַל חַטָּאתוֹ וְלִשְׁתֹּק, מַאי אֲשֶׁר חָטָא, לְרַבּוֹת חַטָּאִים הַרְבֵּה. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁבָּא בִּיאוֹת הַרְבֵּה עַל שִׁפְחָה אַחַת {יא}, אֲבָל בָּא עַל שְׁפָחוֹת הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה, דִּכְתִיב וְהִיא שִׁפְחָה, לְחַיֵּב עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה:
וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה. כְּשֶׁנִּטְמָא בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי טֻמְאָתוֹ לֹא צְרִיכָא לְמֵימַר דְּאֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד, דְּטֻמְאָה אֲרִיכְתָּא הִיא. כִּי צְרִיכָא לְנִטְמָא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא יוֹם תִּגְלַחְתּוֹ. וְסָבַר הַאי תַּנָּא דִּקְרָא דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר ו) וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁהוּא יוֹם תִּגְלַחְתּוֹ קָאָמַר, שֶׁנְּזִירוּת טָהֳרָה חָלָה עָלָיו בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְהַשְׁתָּא סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא כִּי נִטְמָא תְּרֵי זִמְנֵי בַּשְּׁבִיעִי {יב} הֲווּ לְהוּ טֻמְאוֹת הַרְבֵּה, דְּהָא הִתְחִילָה נְזִירוּת דְּטָהֳרָה, וְלִחַיַּב שְׁתֵּי קָרְבָּנוֹת, קָמַשְׁמַע לָן דִּלְעִנְיַן קָרְבָּן לֹא מִחַיַּב אֶלָּא חַד {יג}, דְּלֹא אֲתָא זֶה לַשָּׁעָה הָרְאוּיָה לְקָרְבָּן, דְּאַף עַל גַּב דִּנְזִירוּת טָהֳרָה אַתְחֲלָה לַהּ מִיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁעָה הָרְאוּיָה לְקָרְבָּן אֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי:
הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר ה) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, תּוֹרָה אַחַת לִקְנָאוֹת הַרְבֵּה:
וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה. כְּגוֹן שֶׁנִּתְנַגַּע וְנִתְרַפָּא נִתְנַגַּע וְנִתְרַפָּא פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל כֻּלָּם, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יד) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, תּוֹרָה אַחַת לַמְּצֹרָע פְּעָמִים הַרְבֵּה {טו}:
הֵבִיא צִפֳּרִים וְנִתְנַגַּע. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּהָכִי קָתָנֵי, לֹא עָלוּ צִפֳּרִים לְהִקָּבַע בַּעֲנִיּוּת וּבַעֲשִׁירוּת. שֶׁאִם הָיָה עָנִי בִּשְׁעַת [הֲבָאַת] צִפֳּרִים וְהֶעֱשִׁיר קֹדֶם שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ, צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר. וְאִם הָיָה עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, מֵבִיא קָרְבַּן דַּלּוּת עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ. דְּבָתַר חַטָּאת אָזְלִינַן, בֵּין בַּעֲנִיּוּת בֵּין בַּעֲשִׁירוּת, דִּכְתִיב (שָׁם) אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ, כְּשֶׁלֹּא תַשִּׂיג יָדוֹ בִּשְׁעַת טָהֳרָתוֹ יָבִיא בְּדַלּוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱשִׁיר אַחַר כֵּן, וְהַאי טָהֳרָתוֹ הַיְנוּ חַטָּאת שֶׁהוּא כַּפָּרָתוֹ:
עַד שֶׁיָּבִיא אֲשָׁמוֹ. דִּבְטָהֳרָתוֹ, אֲשָׁמוֹ מַשְׁמַע, שֶׁנּוֹתֵן מִדָּמוֹ עַל בְּהוֹנוֹתָיו וּמַכְשִׁירוֹ לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה {יז}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ט} חֲמִשָּׁה. מִנְיָנָא לַאֲפוֹקֵי רַבִּי דְּסָבַר וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא בִּשְׁבִיעִי טֻמְאָה אֲרִיכְתָּא הוּא כְּאִלּוּ נִטְמָא בְּתוֹךְ הַשִּׁבְעָה: {י} וַחֲמִשָּׁה. מִנְיָנָא לַאֲפוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר נָשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר בְּטֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יא} בְּזָדוֹן אוֹ בְּשׁוֹגֵג וּבִידִיעָה בֵּינְתַיִם, דְּאִי לָאו הָכִי אֲפִלּוּ בִּשְׁאָר אִסּוּרִים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת כְּדִלְקַמָּן פֶּרֶק ג' מִשְׁנָה ב': {יב} פֵּרוּשׁ לְאַחַר שֶׁגִּלַּח וְטָבַל לִחַיַּב שְׁתֵּי קָרְבָּנוֹת, שֶׁכֵּיוָן שֶּׁלֹא הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו וְהוּא כְּבָר נִטְהַר רָאוּי לִכְשֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְטַמֵּא שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן עַל כָּל טֻמְאָה וְטֻמְאָה, דְּטֻמְאָה אַחֲרִיתִי הִיא הוֹאִיל וְטָבַל בּוֹ בַּיּוֹם: {יג} וְחַד מִיהָא חַיָּב מִשּׁוּם טֻמְאָה זוֹ. רַשִׁ''י בְּנָזִיר. וְאֵין נִרְאֶה כֵּן מִדְּבָרָיו בִּמְכִילְתִין רֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא. אֲבָל כְּשֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא רָאוּי לְהָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו, חַיָּב קָרְבָּן עַל כָּל טֻמְאָה וְטֻמְאָה כָּל זְמַן שֶּׁלֹא הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו: {יד} הַמְקַנֵּא כוּ'. מֵבִיא מִנְחַת שְׂעֹרִים אַחַת לְכֻלָּן כְּשֶׁהוּא מַשְׁקָהּ. רַשִׁ''י: {טו} וְאִיכָּא לְמֵידַק אִי הָכִי נַמִּי כְּשֶׁהָיָה רָאוּי לְהָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אִי מִחַיַּב קָרְבָּן עַל כָּל נֶגַע וְנֶגַע כְּמוֹ בַּנָּזִיר. וְנִרְאֶה דְּשָׁוִין הֵן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} צִפֳּרָיו. אוֹתָן שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת אַחַת לַשְּׁחִיטָה וְאַחַת לַשִּׁלּוּחַ. וְלָאו קָרְבָּן נִינְהוּ. רַשִׁ''י: {יז} וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ''ם. וְתֵימַהּ דִּבְפֶרֶק י''ד דִּנְגָעִים מִשְׁנָה י''א פָּסְקוּ כְּרַבִּי יְהוּדָה כוּ', וּבְנֻסַּח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֻגָּה בְּכָאן, וְהַנִּרְאֶה לִי שֶׁהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה כו': המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה ומצורע כו': אמר האשה שילדה ולדות הרבה ר''ל בתוך ימי מלאת כמו שבארנו אמרו בסיפרא זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה יכול על הלידה שלפני מלאת ושלאחר מלאת תלמוד לומר זאת ואח''כ חלק ר' יהודה עם חכמים בזאת שהפילה דרך משל נקבה בחוך שמונים של נקבה ואמרו חכמים כל מה שהפילה בתוך אלו הפ' השניים אינה חייבת עליו קרבן לפי שהוא בתוך ימי מלאת של נפל ר''ל של לידה שניה *וכן כל מה שהפילה בתוך שמונים של לידה הראשונה היא שאינה חייבת עליו קרבן אבל מה שהפילה אחר שמונים של לידה ראשונה ואע''פ שהוא בתוך לידה שניה הרי היא חייבת עליו קרבן לפי שאנו אומרים לולד ראשון מונים וולד שני כמאן דליתיה דמי אחר כן אמר שר' יהודה גם כן חולק על חכמים אפי' ביולדת תאומים ואינו אומר שהיא לידה אריכתא ותמני משני רק העיקר אצלו ולד ראשון וממנו מונין המנין אם היה זכר זכר ואם היה נקבה נקבה וכשישלימו ימי מלאת של ולד ראשון תביא קרבן ואין משגיחין לולד שני ואם חזרה דהפילה תאומים אחר מלאת ולדה ראשון ובתוך ימי ולד השני הרי תביא על האחד שהוא שלישי לתאומים שילדה ולא תביא על הרביעי וכבר נתבאר לך שענין תביא הוא שמונים לה ימי מלאת ותביא קרבן ויהיה כל מה שתלד תוך אותו זמן כאילו לא היה וכל המחלוקת הזה הוא לענין קרבן אבל לענין טומאה הכל מודים שכל זמן שתפיל זכר תשב ז' בדמי טומאה ול''ג בדם טהור וכל זמן שתפיל נקבה תשב לה י''ד ותשלים השמונים דם טהור וכן נתבאר כי קאמר ולד שני כמאן דליתיה לענין קרבן אבל ימי טומאה אית ליה ואין הלכה כרבי יהודה:
4
הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה, הִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה וְחָזְרָה וְהִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, וְהַמַּפֶּלֶת תְּאוֹמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי. מְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי. אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו, וְהַיֹּלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע. וּמַה בֵּין הַשִּׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת. שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בָעֹנֶשׁ וְלֹא בַקָּרְבָּן, שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת וְהַשִּׁפְחָה בְּאָשָׁם. כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה {כ}, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר. כָּל הָעֲרָיוֹת, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בַּמַּכּוֹת וּבַקָּרְבָּן, וּבַשִּׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה אֶת הָאִישׁ לָאִשָּׁה בַּמַּכּוֹת וְלֹא אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ {כא} בַּקָּרְבָּן. כָּל הָעֲרָיוֹת, עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. זֶה חֹמֶר הֶחְמִיר בַּשִּׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג:
R. Bartenura (non traduit)
הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה. וְקָאָזֵיל וּמְפָרֵשׁ כֵּיצַד, כְּגוֹן הִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, שֶׁטָּבְלָה לְאַחַר שְׁבוּעַיִם דְּטֻמְאָה וְשִׁמְּשָׁה וְנִתְעַבְּרָה, וְהִפִּילָה נְקֵבָה לְאַחַר אַרְבָּעִים שֶׁל יְצִירָה, דְּהַיְנוּ חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע לַלֵּידָה הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזְרָה וְהִפִּילָה לְסוֹף חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע שֶׁל זוֹ. וּלְהָכִי נָקַט נְקֵבָה, דְּבִזְכָרִים לֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי {יח}, דְּאִי הִפִּילָה בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים דְּזָכָר, הַאי שֵׁנִי מַיָּא בְּעָלְמָא הוּא, דְּאֵין הַוָּלָד נוֹצָר עַד אַרְבָּעִים יוֹם:
וְהַמַּפֶּלֶת תְּאוֹמִים. אֲפִלּוּ זְכָרִים. כְּגוֹן נִתְעַבְּרָה שְׁלֹשָׁה, וְהִפִּילָה אֶחָד לְאַחַר אַרְבָּעִים, וְהַשֵּׁנִי נִשְׁתַּהָה וְיָצָא תּוֹךְ יְמֵי טֹהַר הָרִאשׁוֹן, וּשְׁלִישִׁי בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר דְּשֵׁנִי. כָּל אֵלּוּ אֵין מְבִיאוֹת אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יב) זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, מְלַמֵּד שֶׁמְּבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד עַל וְלָדוֹת הַרְבֵּה. יָכוֹל עַל הַלֵּידָה שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת וְשֶׁל אַחַר מְלֹאת נַמִּי אֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי. רַבִּי יְהוּדָה פָּלֵיג בֵּין אַוְּלָדוֹת בֵּין אַתְּאוֹמִים, וְאוֹמֵר מְבִיאָה עַל הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן, וְלֹא עַל הַשֵּׁנִי שֶׁנּוֹלַד בְּתוֹךְ מְלֹאת שֶׁל רִאשׁוֹן. וּמְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי, מִשּׁוּם דְּהוּא לֹא נוֹלַד תּוֹךְ מְלֹאת, דְּלֹא חָשְׁבִינַן מְלֹאת לַשֵּׁנִי, דִּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי הוֹאִיל וְנוֹלַד תּוֹךְ מְלֹאת שֶׁל רִאשׁוֹן, וּשְׁלִישִׁי הָוֵי תְּחִלַּת לֵידָה. וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי, הוֹאִיל וְנוֹלַד תּוֹךְ מְלֹאת דִּשְׁלִישִׁי, אֲבָל שְׁלִישִׁי לֹא נוֹלַד תּוֹךְ מְלֹאת דְּרִאשׁוֹן דְּהָא עָבְרוּ יְמֵי טֻמְאָתוֹ דְּרִאשׁוֹן {יט}. וְגַבֵּי תְּאוֹמִים נַמִּי פָּלֵיג רַבִּי יְהוּדָה. וְאַף עַל גַּב דְּעִבּוּרָן כְּאַחַת, לֹא אָמְרִינַן חֲדָא לֵידָה אֲרִיכְתָּא הִיא וְאִית לֵיהּ מְלֹאת נַמִּי לַשֵּׁנִי, וּשְׁלִישִׁי לָאו בַּר קָרְבָּן הוּא, אֶלָּא אִם נוֹלַד שְׁלִישִׁי לְאַחַר מְלֹאת דְּרִאשׁוֹן סָבַר רַבִּי יְהוּדָה דִּמְבִיאָה קָרְבָּן עַל הַשְּׁלִישִׁי, וְעַל מְלֹאת דְּשֵׁנִי לֹא אִכְפַּת לָן דִּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי. וְכִי קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה וָלָד שֵׁנִי כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, לְעִנְיַן קָרְבָּן, הוֹאִיל וּבְתוֹךְ זְמַנּוֹ שֶׁל קָרְבָּן רִאשׁוֹן נוֹלַד, אֲבָל לְעִנְיַן טֻמְאָה מוֹדֶה דִּימֵי טֻמְאָה אִית לָהּ [וְכָל זְמַן שֶׁהִיא מַפֶּלֶת זָכָר יוֹשֶׁבֶת עָלָיו שִׁבְעַת יְמֵי טֻמְאָה וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ דְּדַם טֹהַר], וְכָל זְמַן שֶׁהִיא מַפֶּלֶת נְקֵבָה יוֹשֶׁבֶת עָלֶיהָ שְׁבוּעַיִם דְּטֻמְאָה וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ דְּדַם טֹהַר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
עוֹלֶה וְיוֹרֵד. עוֹלֶה לְעָשִׁיר, וְיוֹרֵד לְעָנִי. שֶׁאִם הוּא עָשִׁיר מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, וְאִם עָנִי תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, וּבְדַלֵּי דַּלּוּת עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת:
שְׁמִיעַת הַקּוֹל. וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְטֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו בְּשׁוֹגֵג, וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי, שְׁלָשְׁתָּן כְּתוּבִים בְּהֶדְיָא בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא שֶׁמְּבִיאִין בְּדַלּוּת וּבְדַלֵּי דַּלּוּת:
וְהַיּוֹלֶדֶת. בַּעֲשִׁירוּת, כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר לְחַטָּאת. בְּדַלּוּת, שְׁתֵּי תּוֹרִים דְּהַיְנוּ פְּרִידָה דְּעוֹף תַּחַת כֶּבֶשׂ. וְדַלֵּי דַּלּוּת לֹא נֶאֱמַר בְּיוֹלֶדֶת. וְכֵן מְצֹרָע, בַּעֲשִׁירוּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים, בְּדַלּוּת שְׁתֵּי תּוֹרִים תַּחַת שְׁנֵי כְּבָשִׂים, וְדַלֵּי דַּלּוּת אֵין בּוֹ:
שָׁוִין בַּמַּכּוֹת וּבַקָּרְבָּן. אִם מְזִידִין שְׁנֵיהֶם לוֹקִין, כִּדְקַיְמָא לָן אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם (בְּמִדְבַּר ח), הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לָאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאִם שׁוֹגְגִין שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים קָרְבָּן, דִּבְתַרְוַיְהוּ כְּתִיב כָּרֵת בְּמֵזִיד, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יח) וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, וְכָל שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת:
וּבַשִּׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה. שֶׁהָאִשָּׁה לוֹקָה כְּדִכְתִיב (שָׁם יט) בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה, הִיא בְּמַלְקוֹת וְהוּא בְּקָרְבַּן אֵיל אָשָׁם. וּלְשׁוֹן בִּקֹּרֶת, בִּקְרִיאָה, לְפִי שֶׁקּוֹרִין עַל הַלּוֹקֶה אִם לֹא תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְהִפְלָה ה' וְגוֹ'. אִי נַמִּי, בִּקֹּרֶת לְשׁוֹן בִּקּוּר, שֶׁבֵּית דִּין מְבַקְּרִים וְאוֹמְדִים אֶת הַלּוֹקֶה כַּמָּה מַכּוֹת יָכוֹל לְקַבֵּל:
עָשָׂה בָהֶן הַמְעָרֶה. הַמַּכְנִיס עֲטָרָה בִּלְבַד:
כַּגּוֹמֵר בִּיאָתוֹ. וְחַיָּב עַל שֶּׁלֹא כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ כְּדַרְכָּהּ, דְּמִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כְּתִיב. וּבַשִּׁפְחָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל גְּמַר בִּיאָה כְּדַרְכָּהּ, דְּשִׁכְבַת זֶרַע כְּתִיב בָּהּ {כב}, שֶׁרְאוּיָה לְהַזְרִיעַ:
וְכָל הָעֲרָיוֹת חַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. וּבַשִּׁפְחָה אֲמַרַן לְעֵיל בְּפִרְקִין [דַּף ט] שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן אֶחָד עַל בִּיאוֹת הַרְבֵּה:
שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג. אִם שְׁנֵיהֶן מְזִידִין אוֹ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה, הִיא בְּמַלְקוֹת וְהוּא בְּקָרְבָּן. אֲבָל אִם הִיא שׁוֹגֶגֶת, בֵּין שֶׁהוּא שׁוֹגֵג בֵּין שֶׁהוּא מֵזִיד, שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִים, דִּכְתִיב בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה, וַהֲדַר וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ. בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה לוֹקָה, אִישׁ מֵבִיא קָרְבָּן. אֵין הָאִשָּׁה לוֹקָה, אֵין הָאִישׁ מֵבִיא קָרְבָּן:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יח} וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ''ם, דְּאַטּוּ בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן: {יט} רְצוֹנוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁאִמּוֹ טְמֵאָה לַמִּקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. הָרַמְבַּ''ם: {כ} בִּנְקֵבָה. כָּל חַטַּאת יָחִיד נְקֵבָה הִיא דְּהַיְנוּ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה. רַשִׁ''י: {כא} וְלֹא אֵת הָאִשָּׁה לָאִישׁ. אֵימָא הוּא מַעֲטֵיהּ קְרָא [מִמַּלְקוֹת דִּכְתִיב תִּהְיֶה] אֲבָל הִיא תִּלְקֵי וְתֵיְתֵי קָרְבָּן. וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' כְּתִיב, גְּמָרָא: {כב} וְהָא דִּכְתִיב לְזָרַע בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְכֵן בְּסוֹטָה, מְתָרֵץ בַּגְּמָרָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ בְּאֵבָר מֵת, אִי נַמִּי פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵתָה, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא לְאַחַר מִיתָה נַמִּי אִקְרֵי שְׁאֵרוֹ וְלִחַיַּב, קָא מַשְׁמַע לָן. דְּסוֹטָה פְּרָט לְשֶׁקִּנֵּא לַהּ בִּנְשִׁיקָה אִי נַמִּי דֶּרֶךְ אֵבָרִים, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא בִּקְפִידָא דְּבַעַל תָּלָה רַחֲמָנָא וְהָא קָא קָפֵיד, קָא מַשְׁמַע לָן:
Rambam (non traduit)
אלו מביאים קרבן עולה ויורד על שמיעת כו': ומה בין השפחה לבין כל העריות שלא שוותה כו' עולה ויורד ענינו עולה אם העשיר ויורד אם העני לפי שאם היה עשיר יביא בהמה ואם היה עני יביא עוף וכל זה מבואר בפסוקים בתחלת זה הסדר. ומה שאמר חמשה מביאים קרבן עולה ויורד ואע''פ שמנה אותם כבר לאפוקי מדר' אליעזר שנתבארה דעתו בסוף פ' שני מהוריות שהנשיא לפי דעתו אם שגג בטומאת מקדש וקדשיו יביא שעיר לא קרבן טומאת מקדש וקדשיו הידוע וכבר בארנו שם שאינה הלכה וקבלה בידינו ששפחה חרופה היא לוקה והוא אינו לוקה שנאמר בקורת תהיה היא במלקות והוא בקרבן והוציא המלקות בלשון בקורת שאין אדם לוקה עד שבודקין בכחו וגופו ורואים כמה הוא יכול לסבול כמו שבארנו בסוף מכות. המערה הכנסת העטרה. וגומר גמר המעשה. וכבר בארנו זה בששי מיבמות ושם נתבאר שכל העריות לא חלק בהם בין ביאה כדרכה ובין ביאה שלא כדרכה ובשפחה חרופה הוא פטור על ביאה שלא כדרכה לפי שנאמר עליה שכבת זרע ודע זה:
האשה שילדה ולדות הרבה והפילה בתוך שמונים נקבה כו': אמר האשה שילדה ולדות הרבה ר''ל בתוך ימי מלאת כמו שבארנו אמרו בסיפרא זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה יכול על הלידה שלפני מלאת ושלאחר מלאת תלמוד לומר זאת ואח''כ חלק ר' יהודה עם חכמים בזאת שהפילה דרך משל נקבה בחוך שמונים של נקבה ואמרו חכמים כל מה שהפילה בתוך אלו הפ' השניים אינה חייבת עליו קרבן לפי שהוא בתוך ימי מלאת של נפל ר''ל של לידה שניה *וכן כל מה שהפילה בתוך שמונים של לידה הראשונה היא שאינה חייבת עליו קרבן אבל מה שהפילה אחר שמונים של לידה ראשונה ואע''פ שהוא בתוך לידה שניה הרי היא חייבת עליו קרבן לפי שאנו אומרים לולד ראשון מונים וולד שני כמאן דליתיה דמי אחר כן אמר שר' יהודה גם כן חולק על חכמים אפי' ביולדת תאומים ואינו אומר שהיא לידה אריכתא ותמני משני רק העיקר אצלו ולד ראשון וממנו מונין המנין אם היה זכר זכר ואם היה נקבה נקבה וכשישלימו ימי מלאת של ולד ראשון תביא קרבן ואין משגיחין לולד שני ואם חזרה דהפילה תאומים אחר מלאת ולדה ראשון ובתוך ימי ולד השני הרי תביא על האחד שהוא שלישי לתאומים שילדה ולא תביא על הרביעי וכבר נתבאר לך שענין תביא הוא שמונים לה ימי מלאת ותביא קרבן ויהיה כל מה שתלד תוך אותו זמן כאילו לא היה וכל המחלוקת הזה הוא לענין קרבן אבל לענין טומאה הכל מודים שכל זמן שתפיל זכר תשב ז' בדמי טומאה ול''ג בדם טהור וכל זמן שתפיל נקבה תשב לה י''ד ותשלים השמונים דם טהור וכן נתבאר כי קאמר ולד שני כמאן דליתיה לענין קרבן אבל ימי טומאה אית ליה ואין הלכה כרבי יהודה:
5
אֵיזוֹ הִיא שִׁפְחָה. כֹּל שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט), וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, זוֹ הִיא שִׁפְחָה וַדָּאִית {כד}. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כָּל הָעֲרָיוֹת מְפֹרָשׁוֹת, וּמַה שִּׁיּוּר, אֵין לָנוּ אֶלָּא שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין:
R. Bartenura (non traduit)
חֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין. הַמְאֹרֶסֶת לְעֶבֶד עִבְרִי, שֶׁהוּא מֻתָּר בְּשִׁפְחָה וּמֻתָּר בְּבַת חוֹרִין. אֲבָל לֹא לְעֶבֶד כְּנַעֲנִי, שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בָּהּ מִפְּנֵי צַד חֵרוּת שֶׁבָּהּ. וְאִלּוּ לֹא הָיְתָה חֶצְיָהּ שִׁפְחָה הָיוּ הַקִּדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, וּשְׁנֵיהֶן נֶהֱרָגִין, אֲבָל עַכְשָׁיו קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ קְצָת מִפְּנֵי צַד חֵרוּת שֶׁבָּהּ, וְאֵין תּוֹפְסִין בָּהּ לְגַמְרֵי מִפְּנֵי צַד עַבְדוּת שֶׁבָּהּ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יט) לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה, הָא חֻפָּשָׁה חַיָּבִים {כג}:
וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה. מַשְׁמַע פְּדוּיָה קְצָת וְאֵינָהּ פְּדוּיָה לְגַמְרֵי:
זוֹ הִיא שִׁפְחָה וַדָּאִית. כְּלוֹמַר שִׁפְחָה גְּמוּרָה. וְהַאי דִּכְתִיב וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם:
כָּל הָעֲרָיוֹת מְפֹרָשׁוֹת. שֶׁהֵן בְּנוֹת חוֹרִין, וְשִׁיּוּר אֵין לָנוּ, וְזוֹ וַדַּאי מְשֻׁנָּה הִיא חֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הַיְנוּ רַבִּי עֲקִיבָא, אֶלָּא דְּאָמַר לֵיהּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֲנָא בְּעָלְמָא כְּוָתָךְ סְבִירָא לִי דְּדִבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, מִיהוּ הָכָא שָׁאנֵי, מִדִּכְתִיב כִּי לֹא חֻפָּשָׁה, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה לָמָּה לִי. שְׁמַע מִנַּהּ לְחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{כג} וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבּוֹעֵל שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת פְּנוּיָה שֶׁיּוּמַת [לְפִי שֶׁהִיא פְּנוּיָה כִּשְׁאָר הַנָּשִׁים], אֶלָּא לְפִי שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת וְיֵשׁ בָּהּ צַד עַבְדוּת. שֶׁאִלּוּ נִגְמַר פִּדְיוֹנָהּ הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ וְנֶהֱרָגִים שְׁנֵיהֶם. הָרַמְבַּ''ם: {כד} וַדָּאִית. וּמְאֹרֶסֶת לְעֶבֶד עִבְרִי. דִּכְתִיב כִּי לֹא חֻפָּשָׁה, מִכְּלָל דְּהוּא חֻפַּשׁ. גְּמָרָא:
Rambam (non traduit)
איזו היא שפחה כל שחציה שפחה וחציה וכו': מבואר ענין שפחה הנזכרת בתורה שזכרנו דיניה ואומר שעניניה כך והוא כי מה שאמר והפדה לא נפדתה ענינה שלא נגמר פדיונה מה שאמר נחרפת לאיש ראיה שיש בה צד קדושין ואי אפשר זה אלא כשתהא מקודשת לעבד עברי שיש לו קדושין והיא לו מוחרת כמו שזכרנו בששי מתמורה ולפיכך יש לו בה קנין והראיה על שהיא מקודשת תפסו בה קדושין במקצת מה שנאמר לא יומתו כי לא חופשה הא חופשה יומתו ואין מן הראוי לומר שבועל שפחה משוחררת שיומת לפי שהיא פנויה כשאר הנשים אלא לפי שהיא מקודשת ויש בה צד עבדות שאילו נגמר פדיונה היתה אשת איש ונהרגין שניהם וכן אמרו פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי דברי ר' עקיבה וכן הלכה:
6
כָּל הָעֲרָיוֹת, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַקָּטָן פָּטוּר. אֶחָד עֵר וְאֶחָד יָשֵׁן, הַיָּשֵׁן פָּטוּר. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד, הַשּׁוֹגֵג בְּחַטָּאת וְהַמֵּזִיד בְּהִכָּרֵת:
R. Bartenura (non traduit)
כָּל הָעֲרָיוֹת. אִם הָאֶחָד גָּדוֹל, הָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה, וְהָאַחֵר קָטָן, הַקָּטָן פָּטוּר וְגָדוֹל חַיָּב. וּבַשִּׁפְחָה אֵינוֹ כֵּן, דְּאִם הָאֶחָד קָטָן, גָּדוֹל נַמִּי פָּטוּר, דְּהָא אִתַּקּוּשׁ לַהֲדָדֵי, בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ, בִּזְמַן שֶׁהִיא לוֹקָה הוּא מֵבִיא קָרְבָּן, אֵין הָאִשָּׁה לוֹקָה אֵין הָאִישׁ מֵבִיא קָרְבָּן:
אֶחָד עֵר וְאֶחָד יָשֵׁן הַיָּשֵׁן פָּטוּר. וְעֵר חַיָּב. וּבְשִׁפְחָה חֲרוּפָה עֵר נַמִּי פָּטוּר, דְּהָא אִתַּקּוּשׁ לַהֲדָדֵי כְּדַאֲמַרַן:
שׁוֹגֵג בְּחַטָּאת וּמֵזִיד בְּהִכָּרֵת. וְשִׁפְחָה חֲרוּפָה, אִם הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת, שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין, דְּהוֹאִיל וְאֵין הָאִשָּׁה לוֹקָה אֵין הָאִישׁ מֵבִיא אָשָׁם. וְאִם הוּא שׁוֹגֵג {כה} וְהִיא מְזִידָה, הִיא לוֹקָה וְהוּא בְּאָשָׁם:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{כה} וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא מֵזִיד, דְּהָא קְרָא כִּי כְּתִיב בַּמֵּזִיד כְּתִיב כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְמִשְׁנָה ב':
Rambam (non traduit)
כל העריות אחד גדול ואחד קטן הקטן פטור כו': כבר נתבאר בשביעי מסנהדרין שהקטנה הבא עליה חייב כשהוא גדול והוא שתהא בת שלש שנים ויום אחד או יותר וכן הקטן שחייבת הנבעלת לו אם היא גדולה והוא בן ט' שנים ויום אחד לפי שפחות מתשע שנים ויום אחד אין ביאתו ביאה וזה בשאר העריות אבל בשפחה חרופה אינו חייב על הקטנה אע''פ שהיא יתירה על בת ג' שנים ויום אחד עד שתהיה גדולה וכן בשאר עריות אחד ער ואחד ישן חייב זולתי בשפחה חרופה שאם היתה ישנה שהוא גם כן פטור ודע זה וכבר נתבאר שאין בה הפרש בין שוגג למזיד:
פרק ג
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source