Chap. 9
1
הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ {א}:
R. Bartenura (non traduit)
הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים. כְּגוֹן מַעְבְּרוֹת יַם סוּף וְנַחֲלֵי אַרְנוֹן וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁעָשָׂה מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק וְדוֹמֵיהֶן. וְאַנִּסָּא דְרַבִּים כְּגוֹן הַנֵּי דְאָמְרִינַן מְחַיְּבֵי כֻּלֵּי עַלְמָא לִבְרוּכֵי, אֲבָל אַנִּסָּא דְיָחִיד כְּגוֹן הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בוֹ נֵס אִיהוּ חַיָּב לִבְרוּכֵי בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ חַיָּבִים לְבָרֵךְ בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נֵס לַאֲבוֹתַי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְכָל הַנֵּי בְּרָכוֹת דְּמַתְנִיתִין בָּעוּ הַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת, דְּכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} מֵאַרְצֵנוּ. כְּשֶׁנֶּעֶקְרָה מִמְּקוֹמָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
Rambam (non traduit)
ופירוש נעקרה – ידוע:
וכבר אמרנו באשר הקדמנו (לעיל פרק ו משנה א), כי בכל מקום שיאמר ברוך, רוצה לומר: ''ברוך אתה י''י אלהינו מלך העולם''.
הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל וכו' – מקום שנעשו ניסים לישראל, כגון ים [סוף], ונחל ארנון, ואבן שישב עליה משה במלחמת עמלק, וכדומה לזה.
2
עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת {ד} אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
R. Bartenura (non traduit)
זִיקִים. כּוֹכָב הַנִּרְאֶה כְּמוֹ שֶׁפּוֹתֵחַ הָרָקִיעַ וְיוֹרֶה כַּחֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִי נַמִּי כּוֹכָב שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ זָנָב אָרֹךְ {ב}:
זְוָעוֹת. שֶׁהָאָרֶץ מִזְדַּעְזַעַת וְרוֹעֶשֶׁת:
רְעָמִים. קוֹל הַנִּשְׁמָע בָּרָקִיעַ מֵעֲנָנִים שֶׁשּׁוֹפְכִים מַיִם מִזֶּה לָזֶה, כְּמָה דְתֵימָא (יִרְמְיָה נא) לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם:
וְעַל הָרוּחוֹת. שֶׁבָּאִים בִּסְעָרָה וָזַעַף, וְאֵינָם מְצוּיוֹת אֶלָּא לִפְרָקִים:
בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם. וְאִי בָעֵי מְבָרֵךְ בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁכָּל אֵלּוּ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הֵם דִּכְתִיב (תְּהִלִּים קלה) בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, אֲבָל עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְכוּ' אוֹמֵר עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית דַּוְקָא, דְּלֹא מָצֵי לִבְרוּכֵי עֲלַיְהוּ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם, שֶׁאֵינָן נִרְאִים בְּרֹב הָעוֹלָם אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ:
הַיָּם הַגָּדוֹל. יַם אוֹקְיָנוּס שֶׁמַּקִּיף הָעוֹלָם:
בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל. שֶׁמִּתּוֹךְ גָּדְלוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ קוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ:
לִפְרָקִים. מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם:
עַל הַגְּשָׁמִים וְכוּ'. מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְהוּא דְּאִית לֵיהּ אַרְעָא בְּשֻׁתָּפוּת עִם אַחֲרִינֵי {ג}, דְּהָכִי מַשְׁמַע הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הַטּוֹב לְדִידֵיהּ וְהַמֵּטִיב לְאַחֲרִינֵי, אֲבָל כִּי לֵית לֵיהּ אַרְעָא כְּלָל אוֹמֵר מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ וְכוּ'. וְאִם יֵשׁ לוֹ קַרְקַע לְבַדּוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ב} זִיקִים הֵם נִצּוֹצוֹת וְהֵם תַּבְנִיּוֹת הַנִּרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם כִּדְמוּת כּוֹכָבִים וְיֵשׁ לָהֶם זְנָבוֹת. הָרַמְבַּ''ם: {ג} זוֹהִי שִׁיטַת הָרִי''ף. וְהָרֹא''שׁ כָּתַב דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַרְקַע כָּל שְׁכֵנָיו מְשֻׁתָּפִים עִמּוֹ כוּ' וְלֹא בָעֵי שֶׁיְּהֵא שֻׁתָּף עִמּוֹ בְּטוֹבָתוֹ רַק שֶׁיִּהְיֶה בִּבְשׂוֹרָה טוֹבָה גַּם לַאֲחֵרִים בְּשֶׁלָּהֶם, וְגָרְסִינַן דְּאִית לְהוּ לְאַחֲרִינֵי בַּהֲדֵיה: {ד} בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. שֶׁהֵן טוֹבוֹת לוֹ וְלַאֲחֵרִים. גְּמָרָא:
Rambam (non traduit)
על הזיקים ועל הזועות [בנוסחנו: ועל הברקים] ועל הרעמים ועל הרוחות כו' – זיקים הם ניצוצים, והם התבניות הנראין בשמים כדמות כוכבים יש להם זנבות.
וזועות – קול שאון נשמע באוויר, כקול רחיים סובבים לאיטם.
ופירוש רעמים – ידוע, וכן פירוש הברקים.
ורוחות – רוצה לומר, הסערות הגדולות הנושבות, שאינן מצויות תמיד.
ומה שאמר על ההרים ועל הגבעות ומה שאחריו, שיברך: ברוך עושה בראשית – אינו מברך ברכה אחרת; אבל בדברים המוקדמים, כמו הזיקים והרוחות ומה שזכר ביניהם, יברך ''עושה בראשית'' או ''שכוחו מלא עולם''.
ודברי רבי יהודה לפרקים – רוצה לומר, כשיראהו אחר זמן, וזה משלושים יום לשלושים יום ולמעלה. ואין הלכה כרבי יהודה:
3
בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא:
R. Bartenura (non traduit)
בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים. בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָהֶן בֵּין אֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָהֶן מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ:
עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן שֶׁצָּפוּ מַיִם עַל אַרְצוֹ וְשָׁטְפוּ תְּבוּאָתוֹ שֶׁל שָׁנָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁרִוּוּ הַמַּיִם פְּנֵי הָאֲדָמָה {ה} וְנַעֲשֵׂית שָׂדֵהוּ מְשֻׁבַּחַת לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת, הַשְׁתָּא מִיהָא רָעָה הִיא וּמְבָרֵךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. כְּגוֹן דְּאַשְׁכַּח מְצִיאָה, אַף עַל גַּב דְּרָעָה הִיא דְּאִי שָׁמַע בָּהּ מַלְכָּא חוֹבְטוֹ בְּמַכּוֹת וְיִסּוּרִין וְשָׁקִיל לַהּ מִנֵּיהּ הַשְׁתָּא מִיהָא טוֹבָה הִיא וּמְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב:
הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר. הַמִּתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁכְּבָר הָיָה הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, דְּמַאי דַהֲוָה הֲוָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ה} וְהַטַּעַם שֶׁהַדְּבָרִים הַמְּצוּיִם יְבָרֵךְ עַל מַה שֶּׁנִּמְצָא מֵהֶם תְּחִלָּה וְאַל יְהֵא חוֹשֵׁשׁ לְמַה שֶּׁיִּקְרֶה בְּסוֹפָם. לְפִי שֶׁהָעֲתִידוֹת הָהֵם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אוֹ לֹא יִהְיֶה. הָרַמְבַּ''ם:
Rambam (non traduit)
ופירוש לשעבר – הוא על דבר שחלף ועבר זמנו, שלא יתפלל על דבר שכבר נגזר; אבל יש לו להתפלל על העתידות:
והטעם, שהדברים המצויים אשר אין במציאותם ספק, יברך על מה שנמצא מהם תחילה, ואל יהא חושש למה שיקרה בסופם, לפי שהעתידות ההם – אפשר שיהיו או שלא יהיו.
ודמיון העניין השני, כגון שימצא מטמון, ויראה איש בשעת מציאתו. וזה טוב, ואף על פי שאפשר שסופו לרע, כי זה האיש שראהו בשעת מציאת הממון ילשין בו לשופט, וִיעַנֵּהו [השופט] ויבקש ממנו יותר ממה שמצא.
ודמיון העניין הראשון, כגון שיעבור גשם שוטף על ארצו, זה מקרה רע, אף על פי שסופו לטוב, מפני שהוא מרווה הארץ, ואפשר שהגשם ההוא יביא תועלת לשדהו.
מה שאמר: על הרעה מעין הטובה – רוצה לומר, כשיבוא עליו מקרה רע, ואף על פי שאפשר שסופו לטוב, יברך ''דיין האמת''. וכן כשתבוא לו טובה, ואף על פי שאפשר להיות סופה לרע, יברך ''הטוב והמטיב''.
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים כו' —
4
הַנִּכְנָס לִכְרַךְ {ו} מִתְפַּלֵּל {ז} שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ {ח} וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ, וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא:
R. Bartenura (non traduit)
שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ אוֹמֵר שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, נִכְנַס אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהִכְנַסְתַּנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם הֲרֵי (זֶה) שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ. בִּקֵּשׁ לָצֵאת אוֹמֵר שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, לְאַחַר שֶׁיָּצָא אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהוֹצֵאתָנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם. וְכָל כָּךְ לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתֵּן אָדָם הוֹדָאָה לְבוֹרְאוֹ עַל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מִן הַטּוֹב, וְיִתְפַּלֵּל עַל הֶעָתִיד שֶׁתָּבֹא לוֹ טוֹבָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ו} לִכְרַךְ. הִיא עִיר גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה כְּדִמְתַרְגְּמִינַן וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּרִיכָן רַבְרְבָן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י לִכְרַךְ, וְשָׁם מְצוּיִים מוֹשְׁלִים רָעִים וּמְחַפְּשִׂים עֲלִילוֹת: {ז} מִתְפַּלֵּל. אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וְלִפְאַת מִזְרָח וְלֹא גַּם כֵּן בְּרָכָה אֲבָל הִיא בַּקָּשָׁה. הָרַמְבַּ''ם: {ח} אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ. שֶׁיִּכָּנֵס לְשָׁלוֹם, וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ שֶׁיֵּצֵא לְשָׁלוֹם, רַשִׁ''י. וְהָרַמְבַּ''ם מְפָרֵשׁ בִּיצִיאָתוֹ שֶׁיּוֹדֶה לָאֵל שֶׁהוֹצִיאוֹ מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. וְהַתּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים בְּשֵׁם הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקֹב כֹּהֵן מְפָרֵשׁ דְּבָרָיו, דְּהוּכְרַח לְהָרַמְבַּ''ם לְפָרֵשׁ דְּלֹא כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ''י, מִשּׁוּם דְּהִקְדִּים בֶּן עַזַּאי הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר קֹדֶם צְעָקָה לֶעָתִיד וַהֲוָה לֵיהּ לְהַפֵּךְ דְּבָרָיו, אֲבָל לְפֵרוּשׁוֹ אָתֵי שַׁפִּיר דְּמַזְכִּיר כְּסֵדֶר מַה דְּמוֹסִיף עַל תַּנָּא קַמָּא. דִּלְתַנָּא קַמָּא אֵינוֹ נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל הַכְּנִיסָה, וְאָמַר בֶּן עַזַּאי וּמוֹסִיף וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר לְאַחַר הַכְּנִיסָה, וּלְתַנָּא קַמָּא אֵינוֹ צוֹעֵק לֶעָתִיד קֹדֶם שֶׁיָּצָא מֵהַכְּרַךְ וּמוֹסִיף בֶּן עַזַּאי וְצוֹעֵק לֶעָתִיד:
Rambam (non traduit)
וכבר אמר כלל זה העניין, והוא שיתן שבח למקום על הטובה שגמלהו במה שעבר, ויבקש מלפניו לגמול אותו כמו כן בעתיד. והלכה כבן עזאי:
ומה שאמר בכאן מתפלל – אינו רוצה לומר תפילה בכוונה ולפאת מזרח, ולא גם כן ברכה, אבל היא בקשה. בשעת כניסתו הוא מתפלל להקב''ה שישמרהו במדינה, ובשעת צאתו יודה לאל שהוציאו ממנה לשלום. ובן עזאי מוסיף שתים: בשעת כניסתו הוא נותן שבח והודאה למקום, על אשר הצילו בדרך עד שהגיעו לשלום למדינה; ובשעת צאתו, מתפלל להצילו כמו כן בדרך שילך בה.
כרך – שם למדינה.
הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו כו' —
5
חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע {י}. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל {יא} אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ:
R. Bartenura (non traduit)
חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה. כְּשֶׁמְּבָרֵךְ דַּיַּן הָאֱמֶת עַל הָרָעָה, חַיָּב לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב טוֹב {ט} כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל הַטּוֹבָה:
דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל מִדּוֹת הַמְדוּדוֹת לְךָ, בֵּין מִדָּה טוֹבָה בֵּין מִדַּת פֻּרְעָנוּת:
לֹא יָקֵל אָדָם רֹאשׁוֹ. לֹא יִנְהַג קַלּוּת רֹאשׁ:
כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח. חוּץ לְהַר הַבַּיִת אֲשֶׁר בַּחוֹמָה הַנְּמוּכָה אֲשֶׁר לְרַגְלֵי הַבַּיִת לַמִּזְרָח, לְפִי שֶׁהוּא מְכֻוָּן, שֶׁכָּל הַשְּׁעָרִים מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שַׁעַר מִזְרָח, שַׁעַר עֶזְרַת נָשִׁים וְשַׁעַר עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפֶתַח הָאוּלָם וְהַהֵיכָל וּבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים בִּימֵי בַּיִת רִאשׁוֹן {יב}:
בַּאֲפוּנְדָּתוֹ. אֵזוֹר חָלוּל שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ מָעוֹת. פֵּרוּשׁ אַחֵר בֶּגֶד שֶׁלּוֹבֵשׁ עַל בְּשָׂרוֹ לְקַבֵּל הַזֵּעָה שֶׁלֹּא לְטַנֵּף שְׁאָר בְּגָדִים, וּגְנַאי לָאָדָם לָצֵאת בְּאוֹתוֹ בֶּגֶד לְבַדּוֹ:
קַפַּנְדַּרְיָא. לִכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְלָצֵאת בְּפֶתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי לְקַצֵּר הִלּוּכוֹ דֶּרֶךְ שָׁם. וּלְשׁוֹן קַפַּנְדַּרְיָא אַדְּמַקִּיפְנָא דָּרֵי אֵעוֹל בְּהָא, כְּלוֹמַר בְּעוֹד שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַקִּיף שׁוּרוֹת שֶׁל בָּתִּים אֲקַצֵּר מַהֲלָכִי וְאֶכָּנֵס דֶּרֶךְ כָּאן:
וּרְקִיקָה. אֲסוּרָה בְּהַר הַבַּיִת:
מִקַּל וָחֹמֶר. מִמִּנְעָל, וּמַה מִּנְעָל שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן {יג} אָסוּר, רְקִיקָה שֶׁהִיא דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן לֹא כָּל שֶׁכֵּן:
כָּל חוֹתְמֵי בְּרָכוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם חוֹנֵן הַדָּעַת וְכֵן בְּכֻלָּם, וְהָעוֹנִין אוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בְּעֶזְרָא (נְחֶמְיָה ט) קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם, וְאוֹמֵר אַחַר כָּךְ וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, כְּלוֹמַר שֶׁעוֹנִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְאַשְׁמְעִינַן הָכָא דִּבְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לֹא הָיוּ אוֹמְרִים אֶלָּא בָּרוּךְ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְלֹא יוֹתֵר וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים וְעַד הָעוֹלָם:
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִים. שֶׁאֵין מַאֲמִינִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְאָמְרוּ אֵין עוֹלָם אֶלָּא זֶה, הִתְקִינוּ עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם לוֹמַר שֶׁשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת יֵשׁ, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים שֶׁכּוֹפְרִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים:
שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא אָמְרִינַן מְזַלְזֵל הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם עָלָיו, וְלָמְדוּ מִבֹּעַז שֶׁאָמַר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם, וְכִי תֵימָא בֹּעַז מִדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָעָבַד וְלֹא גָמְרִינַן מִנֵּיהּ, תָּא שְׁמַע מִן הַמַּלְאָךְ שֶׁאָמַר לְגִדְעוֹן ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל, וְכִי תֵימָא לֹא שָׁאַל הַמַּלְאָךְ בִּשְׁלוֹם גִּדְעוֹן, וְלֹא בֵּרְכוֹ, אֶלָּא בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם הוֹדִיעוֹ שֶׁהַשְּׁכִינָה עִמּוֹ, וְלֹא גָמְרִינַן מִנֵּיהּ, תָּא שְׁמַע וְאוֹמֵר אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ, אַל תָּבוּז אֶת בֹּעַז {יד} לוֹמַר שֶׁמִּדַּעְתּוֹ עָשָׂה אֶלָּא לְמַד מִזִּקְנֵי אֻמָּתְךָ, כִּי יֵשׁ לוֹ עַל מִי לְהִסָּמֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ:
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. פְּעָמִים שֶׁמְּבַטְּלִים {טו} דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לַה', אַף זֶה הַמִּתְכַּוֵּן לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ, וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים לד) בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ, מֻתָּר לְהָפֵר תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת דָּבָר הַנִּרְאֶה אָסוּר:
.
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ט} לְפִי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים רַבִּים נִרְאִים בִּתְחִלָּתָם טוֹבָה וְיִהְיֶה אַחֲרִיתָם רָעָה, וְעַל כֵּן אֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל לְהִשְׁתּוֹמֵם כְּשֶׁתָּבֹא עָלָיו צָרָה גְדוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יוֹדֵעַ סוֹפָהּ. הָרַמְבַּ''ם. וְהָרִ''י כָּתַב שֶׁיַּחֲשֹׁב כִּי הַכֹּל כַּפָּרַת עֲוֹנוֹתָיו: {י} וּבְיֵצֶר רָע. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ''ם אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הָעֶבְרָה וְהַכַּעַס, וְהָאַף שֶׁכָּל זֶה הוּא יֵצֶר רַע: {יא} לֹא יָקֵל. הוֹאִיל וְהִזְכִּיר אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד הֵיכָן תַּגִּיעַ, בָּא לְהַזְכִּיר כְּמוֹ כֵן עַד הֵיכָן תַּגִּיעַ יִרְאָתוֹ, שֶׁזֶּה לֹא יָקֵל וְכוּ' הוּא לִירָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה כִּדְאָמְרִינַן בִּיבָמוֹת דַּף ו' לֹא מִן הַמִּקְדָּשׁ אַתָּה יָרֵא אֶלָּא מִמִּי שֶׁהִזְהִיר עַל הַמִּקְדָּשׁ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} רַשִׁ''י, וּמְסַיֵּם שֶׁהָיָה אַמָּה טְרַקְסִין. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְשׁוֹן טְרוּקֵי גַּלֵּי, כְּלוֹמַר שֶׁסּוֹגֵר הַלּוּחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּסִינַי, וְאוֹתָהּ אַמָּה חוֹמָה הָיְתָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן וּבָהּ פֶּתַח אוֹ שַׁעַר. אֲבָל בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיְתָה חוֹמָה רַק שְׁתֵּי פָּרוֹכוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ה' דְּיוֹמָא וְהִלְכָּךְ אַסְבְּרֵי לַהּ אַבַּיִת רִאשׁוֹן: {יג} גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הָרַמְבַּ''ם שֶׁנַּעֲשָׂה לִשְׁמִירַת הָרַגְלַיִם: {יד} שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר וְאוֹמֵר אַל תָּבוּז אֵינָהּ רְאָיָה עַל שֶׁיִּשְׁאַל בַּשֵּׁם אֲבָל רְאָיָה שֶּׁלֹא יָבוּז וְיַלְעִיג לְתַקָּנוֹת חֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם יְשָׁנוֹת וְקַדְמוֹנִיּוֹת, וְעַל זֶה הִזְהִיר שְׁלֹמֹה בְּזֶה הַמָּשָׁל. הָרַמְבַּ''ם: {טו} וְהָרַמְבַּ''ם כָּתַב שֶׁהֵבִיא רְאָיָה עַל כָּל הָעוֹבְרִים עַל הַתַּקָּנוֹת הָהֵם כִּי יָבֹא זְמַן לְהִפָּרַע מֵהֶם וְלַעֲנֹשׁ אוֹתָם כִּי הֵם הֵפֵרוּ תּוֹרָה (אֲבָל כִּפְשׁוּטוֹ הַפֵּרוּשׁ כְּשֶׁיָּבֹא הָעֵת לְהִפָּרַע מֵהֶם יִזְדַּמֵּן לָהֶם סִבּוֹת לְהָפֵר הַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיָּחוּל עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ וְזֶה עִנְיָן עָמֹק, וּכְבָר הֵעִיר הַכָּתוּב כִּי מִשְׁפָּטָיו יְשָׁרִים כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט):
Rambam (non traduit)
סליק פירוש המשניות להרמב''ם ממסכת ברכות.
ועוד נדבר בקצת העניין הזה במסכת אבות, ואראך קצת מהסכמת בקיאי הפילוסופים לדברי הכתוב בכל העניינים. ואין זה מקום להביא הדבר הזה, לולי אשר כוונתי כשיבוא זכר דבר בעניין האמונה – לבאר בו מעט, כי יקר בעיניי ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו.
אבל דברי הפילוסופים בעניין ההוא, והם הבקיאים בפילוסופיה, הוא דבר מופלא מאד ועמוק, וצריך להקדמות רבות והרגל בחכמות. והאיש המשכיל הלבוב – ישים אל ליבו הדברים ההם, ויקשור דבריהם עם דברי הכתוב: ''ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב'' וגו', אות באות, ויכוון מדבריהם עניין קרוב ממה שזכרתי לך ביסוד הזה, או מה שהוא יותר מדוייק ממנו ומבורר.
ועל כן יש לך לסמוך על היסוד הזה, ואל תשגה נפשך להעמיק אחר העניין הזה, כי כל מי שחקר אחריו מאנשי תורתינו וזולתה לא השיג ממש, אבל הוא כמו שאמרו עליהם השלום: ''צלל במים אדירים והעלה חרס בידו''. ואם תראה בדברי המדבר בזה העניין דמות עניינים אמיתיים ומילים דומים טענה, אינה כן, אך בעת תיטיב להסתכל – יסור הציפוי ההוא, שהוא כסף סיגים מצופה על חרס, ויש עליו קושיות, ובאחרונה יחזור למה שאמרתי לך, ונאבד רוב הדברים וחיבור הספרים.
אבל היסוד הוא, כי הקב''ה יגמול לטובים ויענוש הרעים, והכל במשפט, כי כן העיד עליו הפסוק כי משפטיו ישרים, שנאמר: ''כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול''. ודרך הצדק בהם – אין ביכולת אדם להשיגו, כאשר אין בכוח שֵׂכֶל אדם להיות שכלו כולל דעת הקב''ה. וכבר הודיענו הכתוב כי אין ביכולת רעיונינו להשיג חכמתו וצדק דיניו בכל מה שפעל ויפעל, והוא מה שאמר: ''כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם'' (ישעיהו נה ט).
וזה העניין ארוך ורחוק, עמוק עמוק מי ימצאנו, כי נצא ממנו לעניין הדין הנגזר מהקב''ה על כל אדם. ועל כן אל תבקש ממני עתה בעניין הזה אשר אני בו, אלא לבאר דברי המדברים בלבד על דרך פירוש פשוט בכל דבריו, כי דברי הכתוב יבטלו קצתם לקצתם בעניין ההוא, וכן דברי החכמים.
אבל מי שיעזוב הפסוק על סידורו, ויפרשהו ויאמר: ''עת לעשות לה' הפרו תורתך'', יאמר, כי כשיבוא העת להיפרע מהם ולהינקם, יזדמנו סיבות לבני אדם להפר התורה, כדי שיבוא עליהם העונש במשפט.
ואחר כן הביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם, כי יבוא זמן להיפרע מהם ולענוש אותם, כי הם הפרו תורה, וזהו שאמר: ''הפרו תורתך עת לעשות לה'''.
ומה שאמר אחר כן, ואומר אל תבוז כי זקנה אמך – אינו ראיה על מה שהקדים, שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם; אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנות חכמים, אף על פי שהם ישנות וקדמוניות, ועל זה הזהיר שלמה בזה המשל.
וכשאמר בכלל התקנות שתיקנו, שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם האל – מפני שמילת שלום הוא שם משמות הקדוש ברוך הוא. והביאו ראיה שהדבר ההוא מותר, מעניין בועז, שאמר: ''ה' עמכם'', והשיבוהו: ''יברכך ה'''.
ופירוש קלקלו – השחיתו הדעות והאמונות.
כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם כו' – מינים – הם הכופרים בתורה, שלא יאמינו בחיי העולם הבא. ועוד נבאר עניין העולם הבא במקומו במסכת סנהדרין.
ומה שאמר ורקיקה מקל וחומר – פירוש, שתהיה הרקיקה אסורה במקום ההוא מדרך קל וחומר; כי אחר שהמנעל שנעשה לשמירת הרגלים – אסור להיכנס בו במקום ההוא, יותר ויותר הוא אסור הרוק שם, מפני שהוא דבר מטונף.
ופירוש קפנדריא – שיעשה אותו לדרך לקצר דרכו, וזה כגון שיכנס בשער זה ויצא בשער שכנגדו, כדי שיגיע למקום ידוע. כי אין ראוי להיכנס במקום הנכבד ההוא תחילה, אלא לעניין מענייני תפילה ועבודה.
ופירוש מקלו – המטה אשר בידו. ואפונדתו – בגד שילבש האדם על בשרו להזיע בו, ולא יטנף בגדיו החמודות בזיעה. ואין מנהג אדם לצאת בו לבדו, עד שילבש עליו בגד אחר.
ופירוש מכוון – מקביל.
ושער המזרח – רוצה לומר, הפתח המזרחי מפתחי העזרה, והוא נקרא שער ניקנור. וקדש הקדשים מערב לעזרה כנגד השער הנזכר.
לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח כו' – קלות ראש – היפך ''כובד ראש'' שהקדמנו (משנה ברכות ה א), ועניינו, שלא ירבה בשחוק ובדברי שעשועים.
ופירוש מדה – עניין, רוצה לומר, בכל עניין שיבואך, שבחהו והודהו.
ומה שאמר: ביצר טוב וביצר רע – רוצה לומר, להשיב אל ליבו אהבת האל ולהאמין בו, ואפילו בשעת העבירה והכעס והאף, שכל זה הוא יצר רע, כמו שאמר: ''בכל דרכיך דעהו'' – אפילו בדבר עבירה (ברכות סג א).
וכמו כן אסרו עליהם השלום להרבות בשמחה ובשחוק, אבל תהיה השמחה במעשים עליונים, רוצה לומר, לעשות הצדק ולרדוף אותו. ואולם אזהרת הכתוב על היגון והדאגה, כל כך הוא גלוי ומפורסם בספרי הנבואה, שאין צריך לדבר עליו. וזה – שלא היה הכבוד ההוא, שהוא מצטער עליו, לטובתו בעולם מתחילתו ועד סופו, ויחשוב החושב שכבר הצליח ושהיא ההצלחה האמיתית, והיה הכבוד ההוא סיבה לטורדו מחיי העולם הבא; ועל כן נאמר (משלי יד): ''יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות''. ולפיכך יכוון אדם מחשבתו ויתפלל לאל, להיות כל מה שיבואהו בעולם הזה מרע ומטוב, סיבה להשיג אליו ההצלחה האמיתית.
[ה.] חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך ''דיין האמת'', כמו שיעשה בשעה שיברך ''הטוב והמטיב''. וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: ''כל מה דעביד מן שמיא – לטב''. וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source