Chap. 11
1
אֵין נוֹתְנִין דְּבֵלָה וּגְרוֹגָרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרְיָס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן, אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לַמּוּרְיָס. וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן, אֲבָל עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן יֵנוּמְלִין. אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ {א}:
R. Bartenura (non traduit)
מֵי כְבָשִׁים וּמֵי שְׁלָקוֹת. שֶׁנִּכְבְּשׁוּ אוֹ נִשְׁלְקוּ בָהֶן תְּרוּמָה, אֲסוּרִים לְזָרִים:
אֵין נוֹתְנִין דְּבֵלָה וּגְרוֹגָרוֹת. שֶׁל תְּרוּמָה:
לְתוֹךְ הַמּוּרְיָס. שֻׁמָּן שֶׁל דָּגִים:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ דְּבֵלָה וּגְרוֹגָרוֹת הַנְּתוּנִים בְּמוּרְיָס לְסָחֲטָן וּלְהוֹצִיא אֶת מֵימֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִיכָן:
אֲבָל נוֹתְנִים אֶת הַיַּיִן לַמּוּרְיָס. רְגִילִים הָיוּ לָתֵת יַיִן לַמּוּרְיָס שֶּׁלֹא הָיָה בוֹ שַׁמְנוּנִית כָּל כָּךְ כְּדֵי לְמַתְקּוֹ וְלָתֵת בּוֹ טַעַם. הִלְכָּךְ מֻתָּר לִתֵּן יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹכוֹ, וְלֹא אָמְרִינַן לַעֲבוּרֵי זֻהֲמָא בִּלְבָד הוּא נוֹתֵן אֶת הַיַּיִן וַהֲוָה כִּמְאַבְּדוֹ:
אֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן. שֶׁל תְּרוּמָה בְּעִקְּרֵי בְשָׂמִים, שֶׁבּוֹלְעִים אֶת הַשֶּׁמֶן וְאָזֵיל לְאִבּוּד. אִי נַמִּי דְּלֹא חָזֵי הַשֶּׁמֶן לַאֲכִילָה כְּשֶׁהוּא מְפֻטָּם:
יֵנוּמְלִים. נוֹתְנִים לְתוֹךְ הַיַּיִן דְּבַשׁ וּפִלְפְּלִין:
מַמְעִיטוֹ. שֶׁמִּתְחַסֵּר וּמִתְמַעֵט עַל יְדֵי הַבִּשּׁוּל. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי שֶׁמַּמְעִיטוֹ מִשּׁוֹתָיו, שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם רְגִילִין לִשְׁתּוֹת יַיִן מְבֻשָּׁל כְּמוֹ חַי:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} מַשְׁבִּיחוֹ. וְלֹא קַשְׁיָא אַדְּסוֹף פֶּרֶק ב' דְּאֵין תּוֹרְמִין מִן הַמְבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל מִשּׁוּם דַּהֲוָה מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. דִּמְשָׁנֵי בַּיְרוּשַׁלְמִי תָּמָן תָּנִינַן בִּבְעָלִים וְהָכָא בְּכֹהֵן, דִּלְכֹהֵן הִתִּירוּ לְבַשֵּׁל, שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ שֶׁמִּתְקַיֵּם לוֹ, אֲבָל בְּעָלִים צְרִיכִין לִתְרֹם מִן הַיָּפֶה, וְשֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל יָפֶה לִשְׁתִיָּה, וְלֹא חַיְשִׁינַן בְּמִתְקַיֵּם:
Rambam (non traduit)
מורייס ידוע:
מפטמין את השמן. כלומר מרקחים או מבשמים את השמן בדברים שריחם טוב לפי שאלו הדברים משנים טעם השמן ומוציאין אותו מתכונתו ומחזירין אותו במדרגת השמנים שעושין הרופאים שאינן ראוים לאכילה:
ויינומלים הוא דבר מעורב משמן ויין ודבש ופלפלים וידוע כי היין כשנתבשל חסר בבשולו וטעמו וריחו יהיו משובחי' יותר ואין הלכה כרבי יהודה:
2
דְּבַשׁ תְּמָרִים {ב}, וְיֵין תַּפּוּחִים, וְחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת, וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִים כְּמוֹנֵי פְטָמִים {ג}, אֶלָּא אָמְרוּ, שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין:
R. Bartenura (non traduit)
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. וּמִתְקַיֵּם יוֹתֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
סִתְוָנִיּוֹת. עֲנָבִים שֶׁאֵינָם מִתְבַּשְּׁלִים עַד יְמוֹת הַסְּתָו, וּרְגִילִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן חֹמֶץ:
וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵרוֹת. חוּץ מִיַּיִן וְשֶׁמֶן:
מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. לְזָר הָאוֹכְלָן בְּשׁוֹגֵג, דְּחָשִׁיב לְהוּ מַשְׁקֶה תְרוּמָה מַמָּשׁ:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. מִחֹמֶשׁ. אֲבָל קֶרֶן חַיָּב, וּלְכַתְּחִלָּה אֲסוּרִים לְזָרִים:
מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. טְמֵאִים, וּמְטַמְּאִים, וּמַכְשִׁירִים זְרָעִים לְקַבֵּל טֻמְאָה כִּשְׁאָר מַשְׁקִים, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יא) אֲשֶׁר יָבֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ב} דְּבַשׁ תְּמָרִים. אִם עָבַר וְעָשָׂה דְבַשׁ מִתְּמָרִים. וְעַיֵּן מַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} פְּטָמִים. שֵׁם פַּטָּם הוּא לְשׁוֹן אֲרָמִית, כְּתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי אֲשֶׁר יִרְקַח, דִּי יְפַטֵּם:
Rambam (non traduit)
חומץ סתוניות הוא חומץ העשוי מן הענבים שבימי החורף והוא מגזרת כי הנה הסתיו עבר (שיר ב) והוא שם לזמן הגשם:
ור''א מחייב קרן וחומש לאוכלו בשגגה כמו שקדם לפי שהם אצלו כתרומה ממש וכמו כן כל המשקים:
ורבי יהושע פוטר מן החומש. וגם ר''א סובר כי דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ענבי הסתיו מקבלים טומאה משום משקה והם נכללים במה שאמר השם ית' ובכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא (ויקרא יא) והעיקר אצלנו כי שבע משקין בלבד הם שמקבלים טומאה ועליהם בלבד ועל תולדותיהן אמר הכתוב וכל משקה אשר ישתה והם גם כן שמכשירין את הזרעים לטומאה ואמר לו רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקין כאדם שמונה עקרןשריחן טוב כדי לפטם בהם מה שרוצה להשביח ולפטם שאין כוונתו באלו שמנה בלבד אבל הכוונה כל דבר שריחו טוב בין שיהיה מאלו המנוים או זולתם אבל מנו חכמים אותם על שאין מטמאין ואין מכשירין לטומאה שום דבר מן המשקין אלא אלו השבעה בלבד והם היין והטל והמים והשמן והחלב והדם והדבש ושם דבש סתם בלי שום יחוס נופל על דבש דבורים בלבד ועוד יתבארו דיני אלו משקין ותולדותם לגמרי במסכת מכשירים מסדר טהרות והלכה כרבי יהושע בכל זה:
3
אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבַשׁ {ד}, וְלֹא תַפּוּחִים יַיִן, וְלֹא סִתְוָנִיּוֹת חֹמֶץ, וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָם מִבְּרִיָּתָן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד. אֵין סוֹפְגִין {ה} אַרְבָּעִים מִשּׁוּם עָרְלָה, אֶלָּא עַל הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה {ו}, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים:
R. Bartenura (non traduit)
כְּמוֹנֵי פְטָמִין. כַּפַּטָּם הַזֶּה שֶׁמּוֹנֶה צְרוֹרוֹת בְּשָׂמִים שֶׁלּוֹ שֶּׁלֹא בְדִקְדּוּק וְחוֹזֵר וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶם, אֲבָל חֲכָמִים בְּדִקְדּוּק מָנוּ שִׁבְעָה מַשְׁקִים, שֶׁאֵלּוּ בִּלְבָד טְמֵאִים וּמְטַמְּאִים וּמַכְשִׁירִים הַזְּרָעִים לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵין לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם. וְשִׁבְעָה מַשְׁקִין שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים הֵם מַיִם, טַל, יַיִן, שֶׁמֶן, דְּבַשׁ דְּבוֹרִים, חָלָב, דָּם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבַשׁ. אִם הֵם שֶׁל תְּרוּמָה אוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שֶׁהַתְּמָרִים אֹכֶל וְהַדְּבַשׁ מַשְׁקֶה, וְאֵין מַחֲזִירִים הָאֹכֶל מַשְׁקֶה:
אֶלָּא בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד. דִּבְפֵרוּשׁ אָמְרָה תּוֹרָה בָּהֶם (בְּמִדְבָּר יח) כָּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ:
אֵין סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים מִשּׁוּם עָרְלָה. פֵּרוֹת שֶׁל עָרְלָה שֶׁסְּחָטָן וְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקֶה, אֵין לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה הַשּׁוֹתֶה אוֹתוֹ מַשְׁקֶה אֶלָּא בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד:
וְאֵין מְבִיאִים בִּכּוּרִים מַשְׁקִין. דִּכְתִיב (דְּבָרִים כו) אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, פְּרִי אַתָּה מֵבִיא וְאִי אַתָּה מֵבִיא מַשְׁקֶה:
אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. דְּגָמַר בִּכּוּרִים מִתְּרוּמָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ד} אֵין עוֹשִׂין כוּ' דְּבַשׁ. מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבֵי אִיצְטְרִיךְ לְמִיתְנִינְהוּ. הָרַ''שׁ: {ה} אֵין סוֹפְגִין כוּ'. הַךְ וְהַהִיא דְּבִכּוּרִים מוֹקֵי לַהּ בְּחֻלִּין דַּף ק''כ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: {ו} וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִשׁוּם מַשְׁקֶה. מַשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מִן הַפֵּרוֹת. הָרַמְבַּ''ם:
Rambam (non traduit)
אלא הזיתים והענבים בלבד. למאמר השם יתברך (כל חלב דגן תירוש ויצהר) (במדבר יח) ותירוש הוא היין ויצהר הוא השמן וקראו הכתוב ראשית כמו שקרא הבכורים ראשית וחייב אותה בתרומה ולפיכך מותר להוציא מהם משקה בין שיהיו תרומה או מעשר שני וכמו כן מי שלקח פירות ערלה והוציא מהם משקה וישתה אותו המשקה אינו חייב מלקות מן התורה אלא אם הוא משקה הענבים או הזיתים כי כן מנהגם היה להוציא מהם המשקה ומה שאמרו כי הבכורים מביאין אותו יין ושמן הוא לדעת רבי יהודה כי הוא למד הבכורים מן התרומה וכן אמר [חולין קכ:] מני ר' יהודה דאמר דון מינה ואוקי באתרא וגמר לה בכורים מן התרומה ואין הלכה כרבי יהודה וכבר בארנו כי מכלל שבעה משקין היין והשמן ואומר כי אין בכל המשקין היוצאים מן הפירות שיקבלו טומאה משום משקה אלא היין והשמן וכן אינו קרב על גבי המזבח אלא היין והשמן והוא לשוןהתורה במנחות בשמן ובקרבנו' ביין לנסך:
התמרים אוכל והדבש משקה ואסור לו להחזיר האוכל משקה כשהאוכל אוכל של תרומה או של מעשר שני:
4
עֻקְצֵי תְאֵנִים {ז} וּגְרוֹגָרוֹת, וְהַכְּלִיסִים וְהֶחָרוּבִין שֶׁל תְּרוּמָה, אֲסוּרִים לְזָרִים:
R. Bartenura (non traduit)
וְאֵין מַקְרִיבִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אֶלָּא שֶׁמֶן לִמְנָחוֹת וְיַיִן לִנְסָכִים:
עֻקְצֵי תְאֵנִים. שֶׁבָּהֶם תְּאֵנִים מְחֻבָּרִים לָאִילָן:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ז} עֻקְצֵי תְאֵנִים. בַּיְרוּשַׁלְמִי, מַתְנִיתָא בְּמֻבְלָעִין בָּאֹכֶל, וְהָרַמְבַּ''ם כָּתַב אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אֹכֶל:
Rambam (non traduit)
עוקץ הוא העץ הקטן הדבק בבדי האילןובעיקר הפרי וגרוגרות הם התאנים היבשים וכליסין מין ממיני התאנים:
5
גַּרְעִינֵי תְרוּמָה, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרוֹת, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרוֹת. וְכֵן עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרִין, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרִין. הַמֻּרְסָן מֻתָּר. סֻבִּין שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת, וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מֻתָּרוֹת. וְנוֹהֵג בַּתְּרוּמָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֻלִּין. הַמְסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִם לִסְאָה, לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע:
R. Bartenura (non traduit)
הַכְּלִיסִין. רַמְבַּ''ם פֵּרֵשׁ שֶׁהֵם מִין מִמִּינֵי הַתְּאֵנִים:
גַּרְעִינֵי תְרוּמָה. גַּרְעִינִים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּתוֹךְ פֵּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה כְּשֶׁהַכֹּהֵן אוֹכְלָם:
בִּזְמַן שֶׁהַכֹּהֵן מַכְנִיסָן. וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶם וְלֹא הִפְקִירָן אֲסוּרִים. וּכְגוֹן שֶׁהֵן רַכִּין וּרְאוּיִן לַאֲכִילָה, כְּגוֹן גַּרְעִינֵי הַתַּפּוּחִים וְהַחֲבוּשִׁין וְהָאַגָּסִים, אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצְצִים אוֹתָן, כְּגוֹן גַּרְעִינֵי הַתְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם. אֲבָל אֵינָם רְאוּיִם כְּלָל, אֲפִלּוּ הַכֹּהֵן מַכְנִיסָן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים:
עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים. בַּעֲצָמוֹת הָרְאוּיִין קְצָת לַאֲכִילָה מַיְרֵי, כְּגוֹן רָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִין:
הַמֻּרְסָן. שֶׁל תְּרוּמָה, וְהֵן סֻבִּין הַגַּסִּין, מֻתָּר לְזָרִים:
סֻבִּין. שֶׁל חִטִּין חֲדָשׁוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אֲסוּרִים לְזָרִים, לְפִי שֶׁהַחֲדָשׁוֹת הֵן לַחוֹת וְאֵינָם נִטְחָנִים הֵיטֵב, וְנִשְׁאַר קֶמַח הַרְבֵּה מְעֹרָב בַּסֻּבִּין:
וְשֶׁל יְשָׁנוֹת. שֶׁל חִטִּין יְשָׁנוֹת שֶׁהֵן יְבֵשׁוֹת וְנִטְחָנוֹת הֵיטֵב, מֻתָּרוֹת, שֶׁאֵין קֶמַח מְעֹרָב בָּהֶן כְּלָל. וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם נִקְרָאִים חֲדָשׁוֹת:
וְנוֹהֵג בַּתְּרוּמָה. בְּהוֹצָאַת הַסֻּבִּין וְהַמֻּרְסָן:
כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֵג בַּחֻלִּין. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם מְאַבֵּד תְּרוּמָה כְּשֶׁמַּשְׁלִיךְ מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה:
הַמְסַלֵּת. שֶׁקּוֹלֵט אֶת הַסֹּלֶת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פַּת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר, וְלֹא בֵרֵר מִסְּאָה אַחַת שֶׁהִיא שִׁשָּׁה קַבִּין אֶלָּא קַב אוֹ קַבַּיִם:
Rambam (non traduit)
המסלת. נגזר מן סלת וענינו שאם לקח סאה חטה והוציא ממנה קב או קבים סלת שלא ישליך השאר לפי שהוא ראוי לאכילה ואסור לאבד התרומה אבל מניחין השאר במקום מוצנע:
וסובין ידוע: ואמרם ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין ענינו שמותר לו שיכבור את התרומה וישליך מן הסובין מה שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא עושה בחולין:
ומורסן הוא העולה מן הסובין:
גרעיגים ידועין והן אותן שבתוך הפרי ואלו הגרעינים שאמרו שהן אסורין עד שישליכם הכהן הוא על שני דרכים האחד שתהיה הגרעינה ראויה לאכילה כמו גרעיני החבושין והפרישים או שתהיה גרעינה שישאר בה לחלוחית שתהיה ראויה למציצה כגון גרעינת התמרה כשהיא לחה אבל הגרעינים האחרים מותרין באכילה לזרים כגון גרעיני החרובין אע''פ שלא השליכם הכהן וכן אלו העצמות הם העצמות הראויות לאכילה ר''ל העצמות שיש בהן לחלוחית:
6
מְגוּרָה שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְרוּמָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת, אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ {ח}, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין:
R. Bartenura (non traduit)
לֹא יַשְׁלִיךְ אֶת הַשְּׁאָר. שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, וְנִמְצָא מְאַבֵּד אֶת הַתְּרוּמָה:
מְגוּרָה. אוֹצָר שֶׁאוֹגְרִים תְּבוּאָה לְתוֹכוֹ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ח} מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ. דְּכֵיוָן שֶׁמְּכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ לֹא מַטְרְחִינַן לֵיהּ טְפֵי, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הַפֵּרוּשׁ:
Rambam (non traduit)
מכבד כדרכו. ר''ל שיכבד כדרך שבני אדם מכבדין האוצרות כשמפנין אותן מן הדברים שהצניעו בהם:
7
וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ, אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחֻלִּין:
R. Bartenura (non traduit)
מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִים לְכַבֵּד הָאוֹצָרוֹת בְּעֵת שֶׁמְּפַנִּים אוֹתָן:
Rambam (non traduit)
מטפח. נגזר מן טפח ענינו שלא נחייב אותו לדקדק בלקיטת השמן מן הקרקע עד שלא יניח שם שום לחלוחית אלא ילקט כמו שיהיה מלקט אלו נשברה שם חבית של שמן חולין:
8
הַמְעָרֶה מִכַּד לְכַד וְנוֹטֵף שָׁלֹשׁ טִפִּים, נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין {ט}. הִרְכִּינָהּ וּמִצָּהּ, הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְכַמָּה תְהֵא בִתְרוּמַת {יא} מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְיוֹלִיכֶנָּה לַכֹּהֵן {יב}, אֶחָד מִשְּׁמֹנָה לַשְּׁמִינִית {יג}:
R. Bartenura (non traduit)
מְטַפֵּחַ. מְאַסֵּף אֶת הַשֶּׁמֶן בְּטֶפַח שֶׁלּוֹ, כְּלוֹמַר מְקַנְּחוֹ בְאֶצְבְּעוֹתָיו:
הַמְעָרֶה. יַיִן אוֹ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה מִכַּד לְכַד, וְאַחַר שֶׁעִירָה כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ נָטְפוּ מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ טִפִּין, טִפָּה אַחַר טִפָּה, כְּדֶרֶךְ הַכֵּלִים לְאַחַר שֶׁעִירָה כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן:
נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין. וְאֵין צָרִיךְ לְקַנְּחָהּ יָפֶה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַחֻלִּין לְתוֹכָהּ:
הִרְכִּינָהּ. הִטָּה {י} אוֹתָהּ עַל צִדָּהּ לְחָבִית שֶׁהָיָה בָהּ תְּרוּמָה אַחַר שֶׁעִירָה כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, וּמִצָּה הַיַּיִן אוֹ הַשֶּׁמֶן שֶׁהָיָה בָהּ וְנִרְאָה כָּנוּס בְּתוֹכָהּ:
הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְלֹא אָמְרִינַן חֻלִּין הֵן, הוֹאִיל וְעִירָה כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְנָטְפוּ מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ טִפִּין:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ט} חֻלִּין. אַף כִּי עֲדַיִן יֵשׁ טִפּוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אֵין לָחוּשׁ, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל. מֵהַנֵּי שְׁנֵי בָּבֵי מַשְׁמַע דְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי הַמְבַטֵּל וְשֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְבַטֵּל לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הַפֵּרוּשׁ: {י} תַּרְגּוּם הַטִּי נָא כַדֵּךְ (בְּרֵאשִׁית כד) אַרְכִּינִי כְעַן, וּמַיְרֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָתַן בְּתוֹכָהּ חֻלִּין, אֶלָּא דַּהֲוֵי אֲמֵינָא שֶׁהֵן חֻלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן. הָרַמְבַּ''ם: {יא} בִּתְרוּמַת. וְזָכַר בְּכָאן זֶה הַדִּין לְפִי שֶׁקָּדַם לוֹ הַדָּבָר בַּשִּׁעוּרִין הַקְּטַנִּים מִן הַתְּרוּמָה שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לָחוּשׁ בָּהֶן מִפְּנֵי מִעוּטָן כוּ', גַּם כֵּן זָכַר שִׁעוּר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב מִפְּנֵי מִעוּטָהּ. הָרַמְבַּ''ם: {יב} וְיוֹלִיכֶנָּה לַכֹּהֵן. כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַנִּיחָהּ בִּמְקוֹם הֶפְקֵר, אֲבָל לֹא שֶׁמְּחֻיָּב הוּא לַהֲבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן, דְּאֵין יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהִטָּפֵל וְלַהֲבִיאָהּ מִן הַגֹּרֶן לָעִיר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} מִשְּׁמֹנָה לַשְּׁמִינִית. וְהוּא הַקּוֹרְטוֹב. וְדַרְכָּן לְהַפְלִיג בְּמִדָּה זוֹ מִפְּנֵי קַטְנוּתָהּ, שֶׁכֵּן אָמְרוּ אֲפִלּוּ חָסֵר קוֹרְטוֹב. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
אומר בכאן כי כשעירה כד שיש בו שמן של תרומה או יין של תרומה בכד שני לא נחייב אותו לקנח אותו הכד עד שלא ישאר שם לחלוחית ואז יתן שם החולין אלא מאחר שנתמצה מן הכד כל מה שהי'בתוכו ונטפו ממנו שלש טפים טפה אחר טפה כאשר יארע לכלי כשמריקין ממנו כל מה שבתוכו מותר לו לשום באותו הכד החולין ואם הניח הכד ולא נתן בו חולין אחר שעירה אותו והטהו על צדו ונתמצה ונתכנס בו שום שארית הרי זו תרומה ולא נאמר כיון שיצא ממנו כל מה שיש בו טפה אחר טפה שלש טפין כל מה שנמצה ממנו אחר כך חולין לפי שהסיח דעתו ממנו ותרגום הטי נא כדך (בראשית כד) ארכיני כען וכבר בארנו כי הדמאי אין לכהן בו אלא תרומת מעשר ושמינית הוא שמינית הלוג וכבר בארנו שיעור הלוג וכשתהיה תרומת מעשר של דמאי שמינית השמינית או יותר על זה אז יתחייב להטריח עצמו עד שיגיענה ליד כהן ואם היה פחות מזה אינו חייב להגיעו ליד כהן אבל יצניענו עד שיבא כהן ויתננו לו או עד שיפסד וזכר בכאן את זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשיעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוין לחוש בהם מפני מעוטן וכמו הגרגרים שנשרו באוצר והלחלוחית שנשארה בכד וג''כ זכר שיעור תרומת מעשר שאין אדם חייב לטרוח ולהוליכה לכהן מפני מעוטו:
9
כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלַתַּרְנְגוֹלִים. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה {יד} מִכֹּהֵן, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה:
R. Bartenura (non traduit)
בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. שֶׁהַמַּעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ, וְנוֹתֵן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן, וְאִם יֵשׁ בְּיָדוֹ אֶחָד מִשְּׁמֹנָה שֶׁבִּשְׁמִינִית הַלֹּג צָרִיךְ לְהוֹלִיכָהּ לַכֹּהֵן, אֲבָל פָּחוֹת לֹא. וְהַנֵּי מִילֵי בְּטָמֵא, אֲבָל בְּטָהוֹר אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַזֵּר בִּדְמַאי, אֲבָל בְּוַדַּאי בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר בֵּין רַב בֵּין מְעַט צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כֹּהֵן:
כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. עִקָּרָם לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, דְּאִי עִקָּרָם לְמַאֲכַל אָדָם הָיָה אָסוּר לְהַאֲכִילָן לַבְּהֵמָה. וּמִכָּל מָקוֹם חָזוּ קְצָת לְמַאֲכַל אָדָם, דְּאִי לֹא הֲווֹ חָזוּ כְּלָל לָאָדָם, לֹא הָיוּ מַפְרִישִׁים עֲלֵיהֶם תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, דְּמִידֵי דְלֹא חָזֵי לָאָדָם אֵין מַפְרִישִׁין עָלָיו תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
מַאֲכִילִין אוֹתָן. כֹּהֲנִים לִבְהֶמְתָּן:
מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. הוֹאִיל וְגוּף הַבְּהֵמָה לַכֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם גָּזֵל, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה נוֹתֵן הַתְּרוּמָה לְבַעַל הַפָּרָה, וַאֲנַן סַהֲדֵי דְנִיחָא לֵיהּ לְבַעַל הַפָּרָה שֶׁיִּתֵּן לָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילֶנָּה בְּרֶוַח, וַהֲוֵי כְּאִלּוּ זָכָה בָהֶן כֹּהֵן וְהוּא מַאֲכִילָן לִבְהֶמְתּוֹ:
לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. כֵּיוָן שֶׁגּוּף הַפָּרָה לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְנֶפֶשׁ אֲפִלּוּ נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בְּמַשְׁמַע. וְאָמַר רַחֲמָנָא קִנְיַן כַּסְפּוֹ דְכֹהֵן לֵיכוֹל בִּתְרוּמָה, קִנְיַן כַּסְפּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא לֵיכוֹל בִּתְרוּמָה:
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן. שֶׁקִּבֵּל פָּרָה מִכֹּהֵן בְּשׁוּמָא כְּפִי מַה שֶּׁהִיא שָׁוָה עַכְשָׁיו כָּךְ וְכָךְ דָּמִים, וִיטַפֵּל בָּהּ יִשְׂרָאֵל לְפַטְּמָהּ, וּמַה שֶּׁיַּשְׁבִּיחַ עַל הַשּׁוּמָא יְחַלְּקוּ הָרֶוַח בֵּינֵיהֶם:
לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלָהּ הַיִּשְׂרָאֵל בְּשׁוּמָתָהּ כְּפִי מַה שֶּׁהִיא שָׁוָה, נַעֲשֵׂית פָּרָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה:
וְכֹהֵן שֶׁקִּבֵּל פָּרָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בְּשׁוּמָא בְּדֶרֶךְ זוֹ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יד} שֶׁשָּׁם פָּרָה. דְּשָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ה' דְּבָבָא מְצִיעָא:
Rambam (non traduit)
תרגנולין ידוע שם נופל על הזכרים ועל הנקבות מזה המין וידוע כי כשיקנה הכהן בהמה שהוא מאכילה תרומה למאמר השם יתעלה (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כםפו ולפיכך כששכר הבהמה אינו מאכילה תרומה לפי שאינה קנין כספו:
וישראל ששם פרה מכהן. ר''ל שיקנה אותה הישראלי מן הכהן בדמים ידועים ויתנה עמו שיטפל במזונותיה הישראלי עד זמן ידוע ואח''כ ימכרו הפרה וכל מה שירויחו על מה שהסכימו ביניהן שיחלקו אותו בשוה כמו שהוא מותר לעשותו מן הדין ועוד יתבאר בב''מ כיצד הוא מותר כיצד הוא אסור מצד הרבית וזהו ענין ששם כי שומא בלשון חכמים כמו שיעור ואלו השנים הישראלי והכהן משערין דמיי זאת הבהמה ויודעין כמה היא שוה עכשיו ומפטמין אותה ויודעין כמה מוסיפה דמים ולפי שזה הישראלי קנאה מכהן אע''פ שנשאר לכהן חלקו בריוח לא תאכל בתרומה לפי שאינה קנין כספו ואם הכהן קנאה מישראל על הדרך שזכרנו הרי זו אוכלת בתרומה:
10
מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת, וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין בִּרְשׁוּת כֹּהֵן {טו}. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וְהִיא לְמוּדָה אֵצֶל אָבִיהָ, אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, אֲבָל לֹא בְבֵית הָאֵבֶל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּבֵית הָאֵבֶל, אֲבָל לֹא בְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן:
R. Bartenura (non traduit)
מַאֲכִילָהּ כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית פָּרָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלָהּ עָלָיו בְּשׁוּמָא:
שֶׁמֶן שְׂרֵפָה. שֶׁמֶן תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ שֶׁמֶן שְׂרֵפָה, הוֹאִיל וְלִשְׂרֵפָה עוֹמֵד:
בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם כֹּהֵן, דְּנֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה:
מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. כְּשֶׁהִיא שָׁם:
מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה. מִתּוֹךְ שֶׁעוֹמְדִים בִּבְגָדִים נְקִיִּים אֵין רְגִילִין לְטַלְטֵל נֵרוֹת שֶׁל שֶׁמֶן מִמְּקוֹמָן, שֶׁמָּא יְטַנְּפוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם, הִלְכָּךְ לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יְטַלְטְלוּ הַנֵּר מִמָּקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן שָׁם לְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כֹּהֵן, אֲבָל בְּבֵית הָאֵבֶל שֶׁלּוֹבְשִׁין בְּגָדִים צוֹאִים חַיְשִׁינַן:
בְּבֵית הָאֵבֶל אֲבָל לֹא בְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. בְּבֵית הָאֵבֶל מִתּוֹךְ שֶׁלִּבָּן נִשְׁבָּר וְנִכְנָע לֹא חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא יוֹצִיאוּ הַנֵּר לְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כֹּהֵן, אֲבָל בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁהֵן שְׂמֵחִים וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָתָן רְגִילִים לְהִתְעַסֵּק וּלְטַלְטֵל הַנֵּרוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם חַיְשִׁינַן:
אוֹסֵר כָּאן וְכָאן. דְּתוֹפֵס סְבָרַת שְׁנֵיהֶן לְחֻמְרָא:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{טו} בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. מְפָרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי דְּלֹא קָאֵי בִרְשׁוּת כֹּהֵן אֶלָּא אַחוֹלִין, הָא קָמַיְתָא אֲפִלּוּ שֶּׁלֹא בִרְשׁוּת כֹּהֵן. הָרַ''שׁ. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ''ם:
Rambam (non traduit)
שמן שרפה. הוא שמן תרומה שנטמא לפי שהוא אסור באכילה כמו שבארנו פעמי' ודינו שישרף: ואמרו ברשות כהן ענינו במאמרו ומצותו שירשה לנו זה:
ורבי יהודה מתיר. להדליקו בבית המשתה לפי שכליהם נקיים ר''ל הכלים שהם אוכלים בהם ושותים בבית המשתה אין משתמשין בו בכליהם ואין אוכלין אותו ואסור להדליקו בבית האבל לפי שכליהם מלוכלכין ואינם נקיים ושמא ישתמשו בו בדבר אחר מלבד הדלקה:
ורבי יוסי אומר בבית האבל. אין משתמשין בו במאכל ודומה לו מפני כי באבילותם אינם מתעסקין במאכל ולא בזולתו ובבית המשתה מפני שמחתם שמא ישתמשו בו בדבר אחר לבד ההדלקה:
ור''מ אוסר. בבית המשתה מפני השמחה כדברי ר' יוסי ואוסר בבית האבל מפני טנוף הכלים כדברי רבי יהודה:
ור''ש מתיר. בבית המשתה מפני נקיות הכלים שלהם ובבית האבל מפני אבלותם ודאגת נפשם שאין מתעסקין בשום דבר ואינן קרבים לשום עסק ומה שחולקים כולם בבית האבל ובבית המשתה לרוב משמוש ועסק בני אדם בחבורות הנכנסות לשם ושמא יבואו לידי פשיעה והלכה כרבי שמעון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source