Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 40b

מְנַקְּטָא לֵיהּ אִימֵּיהּ בְּאַרְבֵי.

Traduction

that his mother would bring him wheat in a trough. In other words, she would guard the wheat grains from when they were harvested by placing them in vessels and guarding them until Passover.

Rachi non traduit

מנקטא לה אימיה. חיטין מתחלת קציר לצורך הפסח ועבדא להו שימור מעיקרא:

בארבי. מלא עריבה או עריבות הרבה ומצניעתן לבדם לצורך הפסח:

הָהוּא אַרְבָּא דְחִיטֵּי דִּטְבַעָא בְּחִישְׁתָּא, שַׁרְיָא רָבָא לְזַבּוֹנֵי לְגוֹיִם.

Traduction

The Gemara relates that there was a certain boat carrying wheat, which capsized before Passover in the Ḥishta River. Rava permitted its owners to sell the recovered grain to gentiles before Passover.

Rachi non traduit

חישתא. שם הנהר. טבעה קודם הפסח והיו בה חיטין:

אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה בַּר לֵיוַאי לְרָבָא: בֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ כִּלְאַיִם — הֲרֵי זֶה לֹא יִמְכְּרֶנּוּ לְגוֹי, וְלֹא יַעֲשֶׂה בּוֹ מַרְדַּעַת לַחֲמוֹר. אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתוֹ תַּכְרִיכִין לְמֵת.

Traduction

Rabba bar Levai raised an objection to the opinion of Rava from a baraita: With regard to a garment in which diverse kinds, a prohibited mixture of wool and linen, has been lost, i.e., a wool garment into which a linen thread was sewn or vice versa, one may not sell it to a gentile; and one may not even fashion it into a saddlecloth for a donkey. It is prohibited to do so lest one remove a piece of this garment and sew it onto his own clothing. However, one may fashion it into a shroud for a dead body, as there is no concern that he will remove it from the dead.

Rachi non traduit

שאבד בו כלאים. שנארג בו חוט של כלאים ואינו ניכר:

הרי זה לא ימכרנו לנכרי. דהואיל ואין כלאים שבו ניכרים אתי לזבוניה האי נכרי לישראל ולביש להו ישראל ולאו אדעתיה:

ולא יעשנו מרדעת. דילמא הדר שקיל ליה מהתם ותופרו באחד מבגדיו:

אבל עושה אותו תכריכין למת. דמהתם תו לא שקיל ליה דבגדי המת אסורין בהנאה ומת אין מצות נוהגות בו דכתי' במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות (שבת ל.) והני חיטי כיון דלא מינכר חימוץ דידהו אתי האי נכרי והדר מזבין להו לישראל:

Tossefoth non traduit

לא יעשנו מרדעת לחמור. אומר ר''י דדוקא בכלאים אבודים אסור לעשות מהן מרדעת שמא יעשנו טלאי על בגדו ולא יזהר נמי שלא יגע בבשרו אבל בכלאים ידועים שרי כדאמרי' במסכת כלאים (פ''ט מ''ד) מרדעת החמור אין בה משום כלאים ומותר לעשות מהן כר וכסת ובלבד שלא יגע בבשר אע''ג דאמרינן בפ''ק דביצה (דף יד:) אפי' עשר מצעות זו על גב זו אסור שמא תכרך לו נימא על בשרו שמא כר וכסת ומרדעת אין רגילין ליכרך כל כך:

אבל עושהו תכריכין למת. וא''ת והא איכא לועג לרש וגו' ובפרק התכלת (מנחות דף מא.) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית (אמר רב) ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש ומהאי טעמא נמי לא יעשה כלאים למת ואומר ר''ת דציצית שקולה כנגד כל המצות לכך איכא לועג לרש טפי כדאמרינן בהתכלת (שם דף מג:) וזכרתם את כל מצות ה' מלמד ששקולה ציצית כנגד כל המצות והא דאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף יח.) רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הוי שדיא תכלת דרבי יונתן אמר ליה ר' חייא דלייה שלא יאמרו למחר באים אצלנו והיום מלעיגים אותנו ואף על גב דמתים נמי יש להם ציצית אומר ר''ת דמכל מקום שייך בהן ליעוג לפי שמראין עצמן כמצווין במצות והן אינן מצווין ואינו דומה מצווה ועושה למי שאין מצווה ועושה ומה שמסירים בזמן הזה מטליתות של מתים סומכין אהא דתניא במסכת שמחות (פי''ב) אבא שאול בן בטנית צוה לבניו קברוהו תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מפליוני ובכמה דברים אנו סומכין על ספרים חיצונים ומניחין גמרא שלנו דבפרק בתרא דמגילה (דף לא:) אמרי' ראש חודש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם דהיינו חזון ישעיה ואנו מפטירין השמים כסאי וכן הוא בפסיקתא ובפר' ויחל אנו קורין בתענית שלנו אע''ג דתנן במגילה (גם זה שם) שקורין בתענית בקללות וברכות ואנן סומכין על מס' סופרים (פי''ז ה''ז):

לְגוֹי מַאי טַעְמָא לָא — לָאו מִשּׁוּם דַּהֲדַר מְזַבֵּין לְיִשְׂרָאֵל?

Traduction

The Gemara clarifies this issue: What is the reason that one may not sell it to a gentile? Is it not due to the concern that the gentile will resell it to a Jew? Since the mixture of wool and linen is not visible, it is possible for a Jew to use this cloth unawares. The same concern applies to grain: It is not apparent that the grain that capsized in the river is prohibited. It should therefore be prohibited to sell this wheat to gentiles, lest they resell it to Jews.

הֲדַר אָמַר רָבָא: לְזַבִּינְהוּ קַבָּא קַבָּא לְיִשְׂרָאֵל, כִּי הֵיכִי דְּכָלְיָא קַמֵּי פִּיסְחָא.

Traduction

Rava reconsidered and then said: He should sell this wheat one kav at a time, i.e., in small measures, each to a different Jew, but not to any one Jew in large quantities, so that all of this wheat will be used before Passover. By selling it in this manner, all the grain will be used quickly and no one will unwittingly eat these leavened grains on Passover.

Rachi non traduit

קבא קבא. קב לזה וקב לזה ולא הרבה לאיש אחד:

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מוֹלְלִין אֶת הַקְּדֵירָה בַּפֶּסַח. וְהָרוֹצֶה שֶׁיִּמְלוֹל — נוֹתֵן אֶת הַקֶּמַח וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַקֶּמַח.

Traduction

The Sages taught: One may not stir flour into a pot of food on Passover to absorb the foam that has accumulated during the cooking process. And one who wishes to stir flour should add the flour and afterward add vinegar, which will prevent the flour from becoming leavened. And some say: One may even add vinegar and afterward add the flour, as vinegar prevents flour from becoming leavened even after the flour is diluted in water.

Rachi non traduit

מוללן. בקמח קרי מלילה כשנותנין קמח לתבשיל:

ויש אומרים אף נותן חומץ תחלה. דאף על גב דחומץ כבר מעורב בתבשיל הוא מבשל את הניתן בתוכו:

ואחר כך נותן את החומץ. דאין החומץ מניחו להחמיץ לפי שמבשלו:

מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים?

Traduction

The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is introduced by the phrase some say?

אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן: הָאִילְפָּס וְהַקְּדֵירָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין — לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר.

Traduction

Rav Ḥisda said: It is the opinion of Rabbi Yehuda, as we learned in a mishna: With regard to a stew pot or a pot of food that one removed from the fire when it was seething, one may not add spices to them on Shabbat. However, one may add spices to a dish or to the large plate into which the food is poured from the pot. Rabbi Yehuda says: One may add spices to any food that has been removed from the fire, except to a dish that contains vinegar or brine, as this food is considered as though it were still seething, due to the pungency of the vinegar or brine. Since Rabbi Yehuda maintains that vinegar has the same effect as boiling, he would agree that vinegar, like boiling water, prevents flour from becoming leavened.

Rachi non traduit

לתוך הקערה. דכלי שני אינו מבשל:

שהעבירן מעל האור. מרותחין ערב שבת עם חשיכה:

לא יתן לתוכן תבלין. דכלי ראשון מבשל ונמצא מבשל תבלין בשבת:

לכל הוא נותן. לכל מיני מאכל הוא נותן תבלין בכלי שני חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהחומץ מבשלן ואע''ג שקדם:

Tossefoth non traduit

האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין. מכאן אין להוכיח דעירוי ככלי שני מדלא אשמעינן רבותא שלא יערה על הקערה שהתבלין בתוכה דאדרבה דוק מסיפא איפכא דקתני אבל נותן הוא לתוך הקערה ולא קתני אבל מערה על הקערה שיש בה תבלין ונראה דאפילו שמואל דאית ליה תתאה גבר ותניא בכיצד צולין (לקמן פסחים דף עו.) כוותיה אפ''ה מבשל העירוי כדי קליפה דאמר התם תניא כוותיה דשמואל חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח ואם עירו רותחין על התרנגולת צריך קליפה וכלי שנשתמשו בכלי ראשון לא יוכל להגעילו ע''י עירוי דאין מבשל אלא כדי קליפה והוא בלע יותר מכדי קליפה והא דאמרינן בפרק כירה (שבת דף מב.) דשרי חם לתוך צונן יש לומר כיון שאינו מבשל אלא כדי קליפה הואיל והצונן של מטה מים שהוא דבר המתערב אינו יכול להתבשל מחמת צנינות המים אבל דבר שאינו מתערב לא ובשילהי ע''ז (דף עו.) אמר מר עוקבא זבן יורה מנכרי ואהדר ליה גדנפא וכו' ומסיק כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות ואי עירוי ככלי ראשון הוא מאי איריא משום דבלע בניצוצות אפילו בלע בליעה גמורה פליט בניצוצות דהיינו עירוי אלא ודאי לא בשיל אלא כדי קליפה והא דתנן בפרק חבית (שבת דף קמה:) כל שלא בא בחמין לפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת וכו' צריך לאוקמא בכלי שני דבכלי ראשון אפילו הדחה אסורה וקשה דקתני דוקא מדיחין אבל שורין לא והכא גבי תבלין קתני אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי דהיינו אפילו שורין ואומר ר''י דהתם מיירי במידי דבר בישול וכששורין אותו אפילו בכלי שני מיחזי כמבשל אבל תבלין עשויין למתק הקדירה ולא מיחזי כמבשל ובירושלמי בפרק כירה בעי מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה ר' יונה אומר אסור דעירוי ככלי ראשון הוא חיליה דר' יונה מן הדא וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר א' שבישל בו וא' שעירה לתוכו רותח ודחי ר' אסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינו מבשל התיב ר' אסי בר בון והתניא אף בכלי נחשת כך אית לך למימר כלי נחשת בלע בתמיה:

וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, (דִּתְנַן) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹרָן בְּחוֹמֶץ, וְחוֹמֶץ צוֹמְתָן!

Traduction

The Gemara asks: And let us establish the opinion of: Some say, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As we learned in a mishna: Rabbi Yosei says, with regard to wheat grains that were soaked in water: One should soak them in vinegar, and this vinegar will cause the wheat to contract and prevent it from becoming leavened.

כִּי אַשְׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי, הָנֵי מִילֵּי דְּאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, אֲבָל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת — לָא.

Traduction

The Gemara answers: When we learn the opinion of Rabbi Yosei, this applies only to a situation where the vinegar is in its pure, unadulterated form, in which case its pungency prevents the wheat from becoming leavened. However, if the vinegar is added by means of a mixture, no, Rabbi Yosei’s statement does not apply to a case of this kind.

Rachi non traduit

הני מילי בעיניה. כשהחומץ בעין אבל כשהוא מעורב בתבשיל אין כחו חזק:

עוּלָּא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — אָסוּר, מִשּׁוּם: ''לֵךְ לֵךְ אָמְרִינַן נְזִירָא, סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב''.

Traduction

Ulla said: In both of these cases, whether the vinegar is added first or afterward, its use is prohibited, as one must avoid scenarios that might lead to a prohibition, as per the well-known adage: Go around, go around, and do not approach the vineyard, they say to the nazirite. Since a nazirite is prohibited from drinking wine and eating grapes, it is preferable for him to avoid a vineyard entirely. A similar principle applies to other prohibitions.

Rachi non traduit

אחד זה ואחד זה. בין חומץ תחלה בין חומץ בסוף אסור:

רַב פַּפִּי שָׁרֵי לֵיהּ לְבוּרְדִּיקִי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא לְמִמְחֵה קְדֵירָה בַּחֲסִיסֵי. אָמַר רָבָא: אִיכָּא דְּשָׁרֵי כִּי הַאי מִילְּתָא בְּדוּכְתָּא דִּשְׁכִיחִי עָבְדִי? אִיכָּא דְאָמְרִי: רָבָא גּוּפָא מָחֵי לֵהּ קִידְרָא בַּחֲסִיסֵי.

Traduction

The Gemara relates: Rav Pappi permitted the cooks [burdikei] of the household of the Exilarch to mash roasted grains into a pot of food, to dissolve the accumulated foam. Rava said: Is there anyone who permits this matter in a place where servants are found? Servants are unlikely to be careful with regard to these prohibitions. They will use raw flour for this purpose, which will lead to a violation of the prohibition against leavened bread on Passover. Some say that Rava himself would add roasted grains into his own pot.

Rachi non traduit

לבורדקאי. נחתומין:

בחסיסי. קמחא דאבשונא:

בדוכתא דשכיחי עבדי. כגון בי ריש גלותא שהעבדים מזלזלין בדבר איסור יותר ויותר:

Tossefoth non traduit

רבא מחו ליה קידרא בחסיסי. פ''ה קימחא דאבישונא וקשה דהא לעיל (פסחים דף לט:) אסרינן וליכא מאן דפליג ונראה לר''י כדפירש בערוך בחסיסי קמח של עדשים דאין דרכם לבא לידי חימוץ כל כך:

מַתְנִי' אֵין נוֹתְנִין קֶמַח לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ הַחַרְדָּל. וְאִם נָתַן — יֵאָכֵל מִיָּד, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר.

Traduction

MISHNA: One may not add flour to ḥaroset, a seasoned, pungent food, or to mustard, to dull the sharp taste. In both cases, the pungency of these foods might accelerate the leavening of the flour. And if one added flour to either of these, the mixture may be eaten immediately before it is leavened; and Rabbi Meir prohibits this, lest the food be leavened immediately.

Rachi non traduit

מתני' חרוסת. אייגרו''ס ויש בו חומץ ועשוי לטבל בו בשר ורגילים לתת בו קמח וכל דבר שמקהה את טעמו וקמח לאחר זמן מחמיץ ומקהה את הטעם:

אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְּמַשְׁקִין וְלֹא בְּמֵי פֵירוֹת, אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָּהֶן.

Traduction

The mishna continues: One may not boil the Paschal lamb in ordinary liquids or in fruit juices, as the Torah explicitly states that it must be roasted. However, one may baste it while it is roasting and dip it into liquid while eating it.

Rachi non traduit

לא במשקין. אע''ג דכתיב במים וטעמא מפרש בגמרא:

סכין. בשעת צלייתו:

ומטבילין. בשעת אכילתו:

אין מבשלין. דכתיב (שמות י''ב:ט') אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל וגו':

מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם — יִשָּׁפְכוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין.

Traduction

The tanna further states: Water that has been used by a baker for cooling his hands or washing dishes should be poured out, because this water leavens the dough, as the water probably contains a small quantity of flour and dough.

Rachi non traduit

מי תשמישו של נחתום. שמצנן בו ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה ישפכו:

גְּמָ' אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, אֲבָל לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת — דִּבְרֵי הַכֹּל יִשָּׂרֵף מִיָּד.

Traduction

GEMARA: Rav Kahana said: The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis concerns a case where one adds flour to mustard, which is extremely pungent and will not leaven the flour immediately. But in a case where flour is added to the less pungent ḥaroset, which will leaven the flour quickly, everyone agrees that the mixture must be burned immediately.

Rachi non traduit

גמ' מחלוקת. דשרי ליה תנא קמא לאוכלו מיד בנותן לתוך החרדל לפי שהוא חזק ואין מניחה מהר להחמיץ:

וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין נוֹתְנִין קֶמַח לְתוֹךְ הַחֲרוֹסֶת, וְאִם נָתַן — יִשָּׂרֵף מִיָּד. לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יִשָּׂרֵף מִיָּד, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵאָכֵל מִיָּד. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה:

Traduction

And that opinion was also taught in a baraita: One may not add flour to ḥaroset, and if one did add flour it should be burned immediately. With regard to flour that was added to mustard, Rabbi Meir says: It should be burned immediately, and the Rabbis say: It should be eaten immediately, before it is leavened. Rav Huna, son of Rav Yehuda, said that Rav Naḥman said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis concerning this issue. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Huna, son of Rav Yehuda:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source