מתני' יו''ט הראשון של חג כו'. וכל המשמרות עולות לרגל ושש עשרה מהם מקריבין שש עשרה בהמות הללו:

נשתיירו כו'. דכל המשמרות זוכות בחובות הבאות מחמת הרגל ברגל ואין משמר של אותה שבת יכולה לעכב עליהן כדאמרינן בגמרא:

יום הראשון. שהיו שמונה משמרות לי''ד כבשים ששה משמרות מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחת מהן הרי שנים עשר כבשים:

והשאר. שנים הנותרות מקריבות אחד אחד:

בשני. שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשעה משמרות לי''ד כבשים:

חמשה מהם מקריבים שנים שנים. הרי עשרה:

והשאר. ארבעה הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד:

בשלישי. שנתמעט עוד אחד מן הפרים ונשארו עשרה משמרות לי''ד כבשים:

ארבעה מקריבין שנים שנים. דהוו להו שמונה:

והשאר אחד אחד. ששה כבשים לששה משמרות:

בשביעי כולן שוין. כל המשמרות המקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחד שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים שנים ושעיר אחד לעשרה משמרות נשתיירו י''ד כבשים לי''ד משמרות:

בשמיני חוזרים לפייס כברגלים. פר אחד ואיל אחד ושבעה כבשים הקריבים בשמיני אין קריבים כסדר קרבנות החג שקרבו לפי סדר משמרות כדבעינן לפרושי במסקנא אלא כל המשמרות באות ומפיסות עליהן כמו שמפיסין בשאר רגלים שאין קרבנותיהן מרובין להקריבן לפי הסדר ולהשוות בהן כל המשמרות אף בשמיני כולן מפייסין והזוכה בפייס מקריבו ובסדר יומא (דף כב.) מפרש היאך מפיסין:

אמרו מי שהיה מקריב היום פרים לא היה מקריב למחר. פרים שאין המשמרות שהקריבו כבשים אתמול מניחים אותם אלא חוזרין חלילה ונמצאו כולן שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים ששונות ואין משלשות כיצד ביום הראשון היו י''ג פרים והקריבו י''ג משמרות כדרך שסדרום בדברי הימים (א כד) יהויריב ראשון ואחריו ידעיה חרים כו' כולן כמות שהן סדורים נשתיירו עשתי עשרה אחרונות לאילים ולכבשים למחרת היו שנים עשר פרים ומקריבין אותן הנך י''א משמרות וחוזר יהויריב ומקריב אחד נמצא ששנה יהויריב לבדו בשלישי היו אחד עשר פרים והקריבום י''א משמרות שאחרי יהויריב נמצא ששנו י''ב משמרות ברביעי היו עשרה פרים והקריבום עשרה משמרות שלאחריהם הרי ששנו נמצאו כ''ב משמרות שונות בחמישי תשעה פרים שתי משמרות האחרונות הקריבו שנים מהן וחזר יהויריב ושש משמרות שלאחריו והקריבו שבעה הרי ששילשו שבעה משמרות בששי שמונה פרים והקריבום השמונה שלאחריהם הרי ט''ו משמרות ששילשו בשביעי שבעה פרים לשבעה משמרות נמצאו כולן משלשות חוץ משתים האחרונות:

גמ' לימא מתניתין. דקתני בשמיני חוזרים לפייס כברגלים וקא סלקא דעתיה דכל המשמרות באות ומפיסות רבי היא ולא רבנן:

בתחילה מפיסין עליו. כל המשמרות כאילו הוא תחילת קרבנות ולא אמרינן ליקרבו חד מהנך שלא שישלו:

לאו אפוסי בעי. בין שתיהן איזה מהן תזכה בו ודלמא ההוא פייס דקאמר מתני' בין שתיהן היה דהא לא תנן ביה בתחילה:

מאי קמ''ל. וכי מניינא אתא לאגמרינן שכן עולה החשבון כשחוזרין חלילה:

ומשני קמ''ל מאי דאשמועינן נמי תנא דמתניתין מי שהיה מקריב פרים היום כו':

שבעים פרים. פרי החג שבעים הם חוץ משל שמיני כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים:

פר יחידי. של שמיני:

שאהנה ממך. אין לי הנייה וקורת רוח בשל אלו אלא בשלך:

מתני' בג' פרקים. בשלשה רגלים:

באימורי רגלים. בעורות של עולות ובחזה ושוק של שלמי חגיגה הבאות מחמת הרגל ובגמרא מפרש מאי לשון אימורים דקתני:

ובחילוק לחם הפנים. אם אירעה שבת ברגל שבשבת מסלקין אותו ומסדרין לחם אחר תחתיו כדכתיב (ויקרא כד) ביום השבת יערכנו:

ובעצרת. כשאירע בשבת ויש בו חילוק חמץ דשתי הלחם וחילוק לחם הפנים שהוא מצה כדאמרינן בכל המנחות באות מצה (מנחות דף נב:):

אומר לו. לכל אחד כשנותנין לו חלקו הילך מצה וכשנותנין לו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן אלא מכל אחד חלקו כדקיימא לן בקידושין (דף נג.) ובמנחות (דף עג.) מלכל בני אהרן תהיה ולפיכך מודיעים אותו:

משמר שזמנו קבוע. שהיה משמש בשבת זו שהרגל חל בתוכה:

מקריב תמידין. שהרי אינם בשביל הרגל:

ונדרים ונדבות. שנדבו ונדרו כל השנה ומקריבין אותם עכשיו אין שאר המשמרות זוכין בהם שאין זוכין אלא חובות שמחמת הרגל:

והוא מקריב את הכל. בגמרא מפרש לאתויי מאי:

גמ' אימורין דגבוה נינהו. ומאי שוות איכא:

במה שאמור ברגלים. בחילוק קרבנות האמורים ברגל הראויין להתחלק כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד ועורות של עולות ראייה ומוספי צבור ושעירי חטאות:

ובא בכל אות נפשו ושרת ככל אחיו. שאין המשמר מעכב עליו וכיון דזוכה בעבודתו זוכה באכילתו דכתיב (ויקרא ז':ט') לכהן המקריב אותה לו תהיה ובכ''ד מקומות נקראו כהנים לוים:

ת''ל מאחד שעריך. רישיה דקרא וכי יבא הלוי מאחד שעריך ודריש ליה הכי כמו באחד שעריך כשכל ישראל נכנסין בשער אחד כלומר בעיר אחת:

מנין שכל המשמרות שוות. ברגל בחילוק לחם הפנים: