והתניא זאת תורת הנזיר בין שיש לו כפים בין שאין לו כפים. וקס''ד דה''פ כשם שאין לו כפים ואינו בר תנופה דלא יניף כך בא להשוות יש לו כפים שלא לעכב התנופה וקס''ד ע''כ הכי פירושו לאו רבנן היא דא''כ לשתוק מזאת תורת ותיפוק ליה מגזירה שוה דאחר אחר אלא [ר''א] היא ש''מ דבתנופה מודה:

ואלא הא דתניא וזאת תורת הנזיר בין שיש לו שער ובין אין לו שער דלא מעכב. ותפרש דכוון להשוות יש לו לאין לו לומר שתגלחת לא מעכב ולרבנן מג''ש דאחר אחר נפקא ולר''א היא דאמר תגלחת מעכבת וע''כ בא להשוות אין לו ליש לו לומר כשם שיש לו שער יעביר לו תער על [ראשו] וזה יעביר תער על [מורטו] וה''נ בא להשוות אין לו ליש לו לומר שזקוק להניף על זרועו כשאין לו כפים ואיידי דידע לברייתא דאיתא במורט בהדיא ניחא ליה לאיתויי והתניא נזיר ממורט ב''ש אומרים א''צ להעביר תער וב''ה אומרים צריך להעביר תער ה''ג מאי אינו צריך לב''ש אין לו תקנה כלומר הממורט שהעביר תער על ראשו לא יועיל כלום ולר''א דאמר תגלחת מעכבת יאסר לעולם ביין ולרבנן דאמרי תגלחת למצוה ולא לעכב לא קיים המצוה הא לב''ה יש לו תקנה לממורט בהעברת תער לר''א יהא העברת תער במקום תגלחת להתירו ביין ולרבנן לקיים המצוה הרי [אי] אפשר לב''ש הא דאמר תורת נזיר בין יש לו שער בין שאין לו להשוות יש לו לאין לו בין לר''א בין לרבנן בין לב''ש בין לב''ה דאי לב''ש יש לו שער יש לו תקנה ובאין לו אין לו תקנה ואי לב''ה לענין מה [בא] להשוות יש לו ע''כ להא [ביש] לו שער בהדיא כתיב בהעברת תער דאין לו [נמי] צריך להעביר תער וב''ה היא ה''נ בא להביא אין לו ולהזקיקו תנופה על זרועו וה''ה דיש לו והיינו דרבי פדת הא דאמר רבינא דלב''ש אין לו תקנה דאמר ב''ש [ור''א] אמרו דבר אחד:

אין לו בהן יד ורגל. המצורע אין לו טהרה עולמית דבעינן קרא כדכתיב:

על מקומו. מקום הבהן:

אי אליבא דר''א פשיטא. דאף כי לא פירשו הש''ס אמת הוא כר''א מהו דתימא כיון לענין כפרה שירי מצוה כו' וכדתניא ללישנא קמא:

[ומי] לא מעכבא. פירוש לרבנן והתניא זאת תורת הנזיר בין יש לו [כפים] בין אין לו ולהאי לישנא ס''ל דה''פ כשם שבאין לו כפים דין הוא [שתעכב דכל] שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת [ה''נ] תנופה מעכבת ואי לר''א תיפוק ליה מאחר כל המעשים אלא לרבנן דאמרי אחר מעשה יחידי אחד מן הדמים קאמר אבל תנופה מעכבא דגלי זאת תורת ואלא הא דתניא בין יש לו בין אין לו שער הכי נמי דמעכבא והתניא נזיר ממורט בית שמאי אומרים א''צ וכו' וב''ה אומרים צריך ואמר רבינא מאי צריך לב''ה דאין לו תקנה דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת הא לב''ש [יש] לו תקנה וס''ל להאי לישנא לב''ש מקיש אין לו ליש לו וזאת [תורת הנזיר] בין יש לו שער בין אין לו לב''ש להשוות אין לו ליש לו שהממורט יעביר תער על ראשו והכי נמי בא להשוות אין לו לשיש לו לומר שיש לו תקנה להניף על זרועו ויש לתמוה דלעולם בא להשוות יש לו לאין לו ולב''ה אין לו [ליש לו להקשות] מברייתא דנזיר ממורט דבלאו הכי היה יכול להקשות דלרבנן תגלחת לא מעכבא לר''א מאחר כל המעשים נפקא:

ופליגא דרבי פדת. דאמר רבינא דנזיר ממורט לב''ש יש לו תקנה פליגא דרבי פדת דאמר ב''ש ור''א אומרים דבר אחד [ל''א] (תרגם) ר' אבינא ותירוצא הוא והכי פירושו והתני' בין יש לו שיער כו' והתניא נזיר ממורט כו' וב''ה אומרים צריך וקס''ד צריך ויש לו תקנה ופי' הברייתא הכי כשם דבשיש לו שיער להעביר או למצוה לרבנן או לעיכובא לר''א אין לו שיער צריך להעביר ויש לו תקנה בכך או למצוה או לעכב ה''נ אידך ברייתא כשם שיש לו כפים מניף למצוה כך אין לו כפים מניף בזרוע ודחי רבינא [מהכא] לא תוכיח דליכא עיכובא דודאי צריך ואין לו תקנה [יותר] לב''ה והכי קאמר כשם שאין לו שיער יש בה עיכובא וצ''ע דאם כן היינו כר''א תיפוק ליה מאחר כל המעשים ואם באנו לומר כי אינו חושש [לקושיא זו] אם כן גם [הא דבפרק הקומץ] י''ל דלכ''ע אתא וכר''א דקאמר בפרק הקומץ רבה (מנחות יט.) כל מקום שנאמרה תורה וחוקה לעכב קס''ד תרתי בעינן והרי נזיר דכתיב תורת נזיר ואמר רב תנופה בנזיר מעכבת ומשני כיון דכתיב כן יעשה כמאן דכתיב חוקה דמי והך שמעתא לוקמי לה כר''א משום דכתיב אחר אחר כל המעשים ותו הא דתנן (במנחות כז.) [ב' מינים שבנזיר] מעכבין זה את זה ומפרש בגמ' דכתיב כן יעשה וכי אין זה לרבנן דרבי אליעזר ויש משני דההיא כרבנן דודאי מעכבין זה את זה אבל [מ''מ] אין מעכבין משמע מיהו אכתי קשה מעכבין דהתם [ונראה] דסוגיא דהתם כלישנא בתרא והכי פירושו אמר רבא תנופה בנזיר מעכבת לכאורה נראה דהכי פירושו מעכבת לשתות יין ופריך אי אליבא דר''א פשיטא ואי אליבא דרבנן השתא תגלחת לא מעכבא כלומר אף כי אין מעכבת הנזיר מלשתות היין לרבנן קשה דתגלחת מ''מ מעכבת השלמים לרבנן וכדתניא במנחות שני מינין שבנזיר מעכבים זה את זה וההיא אף כרבנן והתניא [אף] זאת תורת בין יש לו כפים פירוש זאת תורת לעכב כדאמר בהקומץ רבה (שם ד' יט.) דתורה משמע לעכב או כדמשני התם (בסומכין אצל) יעשה דנהי דאין מעכב מלשתות יין מ''מ מעכב השלמים ואיצטריך לעשות שלמים אחרים אלא הא דתניא בין יש לו שיער בין אין לו ה''נ תרצה לומר [דלשון] תורה מעכבת התנן נזיר ממורט ב''ה אומרים צריך להעביר תער וס''ל השתא דצריך [ויש] לו תקנה אלמא לב''ה דממורט לא מעכב מנליה כתוב מקמי מלתיה דרב לעכב בקרבן כרבנן ומשום וכן יעשה כי ההיא דפרק הקומץ:

ונמצא פסול. נשפך דמו או יצא או נטמא:

תגלחתו פסולה. דהואיל ובשעת תגלחתו לא נזרק אפי' א' מן הדמים בהכשר ה''ל כגלחוהו לסטים וגילחו לסטים לאחר מלאת אמרינן ריש פירקין לר''א סותר ז' לרבנן שלשים:

וזבחיו לא עלו לו. שאר הזבחים שהקריב אחרי התגלחת פסולה לא עלו לו דהואיל והיה צריך לשהות (לא מצי) עד שיגדל שערו ובהקרבת שאר הזבחים לא היה ראוי לתגלחת יש להחשיב הזבחים כאילו הקריב קודם או תוך מלאת:

גילח על החטאת שלא לשמה כו'. דקיימא לן [ריש זבחים] כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח וחטאת:

גילח על העולה שלא לשמה או על השלמים ואח''כ הקריב השאר לשמן תגלחתו פסולה. דהואיל ולא עלו לשם חובה עולה ושלמים דנזיר ה''ל כגילח על עולה ושלמי נדבה ולא יועיל:

ר''ש אומר אותו הזבח. שנשחט שלא לשמה לא עלה לו לשם חובה וצריך להביא [זבח אחר במקומו] ושאר כל הזבחים עלו לו כר''ש בגמ' דאמר מגלח על שלמי נדבה יצא:

אחר עשותו שלשתן ונמצא אחד מהן כשר. והאחרים פסולים תגלחתו כשרה לדברי הכל:

קסבר ר''ש נזיר שגילח על שלמי נדבה יצא. שהרי עולה ושלמי נזיר ששחטן שלא לשמן הרי הן כנדבה:

מאי טעמא דאמר קרא [תחת זבח] השלמים (במדבר ו) ולא כתוב שלמיו. מדשני קרא [בזבחים] דרשינן בפרק התודה (מנחות עח.) לרבות שלמי נזיר לאקשויי לשמן ולכמה דברים וה''ה דמקשי להו [למימר] ותודה שהיא שלמים אם גילח עליו יצא: