Daf 46a
תָּנוּ רַבָּנַן נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים בְּכֵלִים בְּבֵית הָאוּמָּן הֲרֵי זֶה יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטּוֹל אֶת שֶׁלּוֹ בְּבֵית הָאֵבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטּוֹל אֶת שֶׁלּוֹ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא
אֶלָּא לָאו דְּלֵיכָּא עֵדִים וְקָתָנֵי אוּמָּן מְהֵימַן מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר לֵיהּ לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי מְהֵימַן נָמֵי אַאַגְרֵיהּ
Tossefoth (non traduit)
אלא לאו דליכא עדים. הקשה ריב''ם דהיכי מצי לאורויי בדליכא עדים אם כן אמאי בזמנו נשבע ונוטל הא אמרינן בריש כל הנשבעין (שבועות דף מה:
ושם) דאם שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך ואור''י דלא קשה מידי דחדא דפלוגתא היא התם ועוד דהכא ליכא האי מיגו כיון שמודה במקצת ואי אמר לא שכרתיך מעולם הוי כופר בכל וחזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו:
לָא לְעוֹלָם דְּלֵיכָּא עֵדִים וְהוּא דְּלֹא רָאָה
מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה אוּמָּן הוּא דְּאֵין לוֹ חֲזָקָה הָא אַחֵר יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה
הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאִיכָּא עֵדִים אַחֵר אַמַּאי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה אֶלָּא לָאו דְּלֵיכָּא עֵדִים וְקָתָנֵי אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה תְּיוּבְתָּא:
Tossefoth (non traduit)
אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה. ונראה דבראה מיירי דאי בלא ראה אומן נמי יש לו חזקה מיגו דאי בעי אמר החזרתיו לך דאין צריך להחזיר לו בעדים אלא ודאי בראה מיירי א''כ אחר אמאי יש לו חזקה כיון דאיכא עדים דבתורת פקדון בא לידו ולא מצי למיטען נמי החזרתי לך שהרי ראה ופר''ת נראה לר''י מאד רחוק על כן לא כתבתיו:
אָמַר רַב הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּחַבִּיבִי וַאֲמַר לִי וְכִי אֵין אָדָם עָשׂוּי לוֹמַר לָאוּמָּן מְכוֹר לִי טַלִּיתִי
Tossefoth (non traduit)
וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי. וטעה אומן ומכר את של זה שהיה סבור למכור את של חבירו ונתן לו את של חבירו תחתיו אבל אם לא היה עשוי לומר לאומן למכור לא היה מותר מחמת שטעה אומן ונתן את שלו לחבירו דהוי כנתחלפו לו בבית האבל או בבית המשתה וסופו שיחזיר חבירו את שלו לאומן ויחזור ויתבע ממנו טליתו:
אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא הוּא אֲבָל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לֹא וְהוּא נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ טַלִּית סְתָם אֲבָל טַלִּיתְךָ לָא הַאי לָאו טַלִּית דִּידֵיהּ הוּא
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא תָּא אַחְוִי לָךְ רַמָּאֵי דְפוּמְבְּדִיתָא מַאי עָבְדִי אָמַר לֵיהּ הַב לִי סַרְבָּלַאי לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם הָא אִית לִי סָהֲדִי דְּחַזְיוּהּ גַּבָּךְ אָמַר לֵיהּ הָהוּא אַחֲרִינָא הֲוָה אַפְּקִינֵּיהּ וְנֶחְזִינְהוּ אָמַר לֵיהּ אִיבְרָא לָא מַפֵּיקְנָא לֵיהּ
Tossefoth (non traduit)
הא אית לי סהדי דחזיוה גבך. פי' טלית שהיו בו סימנים כעין שלי ולא שהיה להם טביעות עין שהיו מכירים שהיא שלו:
אָמַר רָבָא שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ
Tossefoth (non traduit)
שפיר קאמר ליה. דלא משוי ראה מ''ט דראה תניא תימה לרשב''א דמאי בעי למימר אי בעי למימר שפיר קאמר דלא משוי ליה ראה דלא בעי לאפוקי דנחזייה דמה צריך למימר עלה ראה תניא פשיטא דאי מפיק ליה ויכירוה שהיא שלו דחייב להחזיר שהרי כפר ואמר לא היו דברים מעולם ונראה לו לפרש הכי שפיר קאמר כלומר שטוען טענה זו לא היו דברים מעולם דעל ידי כך לא משוי ליה ראה הואיל ולעדים לא היה בה טביעות עין ויכול לומר אחר היה אבל אי הוה טעין לקוח הוא בידי לא היה נאמן דאין לו עוד מיגו דאי בעי אמר החזרתיו לך או לא היו דברים מעולם דירא לומר כן הואיל ויש עדים שראו טלית כאותו שהוא שלו בידו והשתא אתי שפיר דקאמר מ''ט ראה תניא כלומר אע''פ שאינה ראיה גמורה של טביעות עין אלא שהיו בה סימנין כמו שלו דראה דקתני בברייתא משמע ליה בכל ענין ראיה (גמורה) אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source