Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 64b

הַאי קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד הוּא. אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דִּמְקַבֵּל עֲלֵיהּ זוֹלָא, קָרוֹב לָזֶה וְלָזֶה הוּא.

Traduction

This transaction is close to a gain and far from a loss for the seller, as he accepts upon himself the risk that the wine may go sour. An arrangement of this sort constitutes interest by rabbinic law. Abaye said to him: Since the buyer accepts upon himself the potential loss if the price depreciates, it is considered a transaction that is close to both this and that, as there is the possibility of both gain and loss. The transaction is therefore permitted.

Rachi non traduit

קרוב לשכר. אם יקרה:

רחוק להפסד. אם תקפה לא מקבל עליה ותניא בפירקין (ד' ע.) קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע דשקיל רבית דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח נמצא שאין זה מכר ומעות הלואה הן אצלו וקריבת השכר מחמת רבית הוא:

ה''ג כיון דקביל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא:

Tossefoth non traduit

האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא. וא''ת תיקשי ליה אמתני' (לקמן בבא מציעא עב:) דיצא השער פוסקין דהתם נמי אין הלוקח מפסיד כלום בתקיפה וי''ל דשאני התם כיון דאין הפירות מבוררין ללוקח אין ניכר שיהא קרוב לשכר ורחוק להפסד ופוסק עמו על הגדיש (שם) וברייתא דרבי אושעיא דקתני (לעיל בבא מציעא ד' סג.) יש לו מותר איכא למימר דאם מתקלקל כל הגדיש או כל חיטין שיש לו אין נותן לו אחרים אלא מאותם וכן משמע לקמן (בבא מציעא ד' עג:) דקאמר מעיקרא דחלא חלא ואחלא לא יהבי משמע דקלקול אחר דלאו חימוץ הוו מקבלי ומיהו נראה קצת דפוסק על הגדיש הוי דומיא דפוסק על שער שבשוק שאין הלוקח מפסיד בשום ענין ומכל מקום לא קשה דהתם יכול המוכר לתת לו חטין אחרים ואלו שיש לו מסתברא דיכול לאוכלם ולא מהני יש לו אלא לענין היתר פסיקה בלבד ורבנן דיהבי זוזי אחמרא משמע דקלקול אחר בר מחימוץ הוו מקבלי היינו לפי שהיו סומכין על יין של בעלי בתים דוקא ולא היו יכולין לקנות מן השוק אחר וליתן להם:

מַתְנִי': הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית.

Traduction

MISHNA: One who lends another money may not reside in the borrower’s courtyard free of charge, nor may he rent living quarters from him at less than the going rate, because this is interest. The benefit he receives from living on the borrower’s property constitutes the equivalent of an additional payment as interest on the loan.

Tossefoth non traduit

ולא ישכור הימנו בפחות. פי' בקונטרס בגמרא דיש ללמוד מכאן שאסור להלוות על הבית ולדור בו אפילו בנכייתא דתנן לא ישכור הימנו בפחות ולא דמי למשכונא של כרם (לקמן בבא מציעא ד' עב.) דהתם זימנין דלא שקיל מידי ואפילו הכי מנכה ליה והוה ליה קונה פירות בנכייתא על הספק אבל בבית נהנה תמיד ואין כאן ספק ונמצא שוכר בפחות ור''ת אמר דבית נמי זימנין דלא שקיל מידי או נופל או נשרף או שלא יצטרך לו אלא בין בית בין שדה היכא שאינו מלוה מעותיו עליהם אסור בפחות לאכול הפירות ולדור בבית דבהכי מיירי מתני' מדקתני המלוה את חבירו לא ידור בחצירו ולא קתני המלוה על חצירו של חבירו אבל היכא שהלוה על הבית או על השדה מותר בנכייתא דאין מפסיד בעל שדה ובעל חצר דבלאו הכי לא יוכל להשכירו לאחרים שזה החזיק בו במשכון וקשה דאטו לפי שזה מוחזק במשכון ירקבו הפירות ולמה לא יוכל הלוה למכור פירותיו ולפרוע חובו או יקח המלוה פירות עצמם בחובו ויש לתת טעם אחר לדבריו דכשמלוה על הבית או על השדה שרי טפי בנכייתא דהוי כאילו השדה בידו בתורת מכר כל אותן השנים כדאמרינן לעיל (בבא מציעא ד' סב:) גבי משכנתא בלא נכייתא אינהו בתורת זביני אתו לידיה ומיהו בערכין (ד' לא.) דקאמר רבית גמורה היא והתורה התירה משמע כפירוש הקונטרס דבבית לא שייך תיוהא ושום ספק מדחשיב ליה רבית גמורה דבשדה בלא נכייתא לא חשיב לה לעיל אלא אבק רבית ולפירוש רבינו תם צ''ל דה''פ רבית גמורה היא מדרבנן ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו להעמיד שם חכמים דבריהם ומתני' דקתני כעין רבית ואינה רבית יש לפרש אינה רבית אפילו מדרבנן וצריך לדחוק ולפרש לרבא דאע''ג דההוא תנא סבר דצד אחד ברבית שרי אפילו מדרבנן מ''מ סבר רבא דלית לן למימר שיתיר ר' יהודה צד אחד אפי' מדרבנן כל כמה דלא מפרש בהדיא ומה שדקדק רבינו תם מדלא קתני המלוה את חבירו על חצירו מכלל דאיירי בשלא הלוהו על חצירו אין זה דיוק דבפרק השולח (גיטין ד' לז. ושם ד''ה אלא) גבי הא דקתני המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט פריך אלא מעתה הלוהו ודר בחצירו הכי נמי דלא משמט והתם בעי למימר הלוהו על חצירו דאפילו הלוהו על חצירו משמט כדאמרינן לקמן (בבא מציעא ד' סז:) האי משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטתו ועוד דאי לא אהלוהו על חצירו פריך אמאי נקט חצר הוה ליה למינקט מטלטלין הלוהו ומשתמש במשכונו הכי נמי דלא משמט אלא ודאי דמשכון דחצר אמשכון דמטלטלין פריך:

גְּמָ' אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. הִלְוָהוּ וְדָר בַּחֲצֵירוֹ – צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יָדוּר בַּחֲצֵירוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית!

Traduction

GEMARA: Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says: Even though the Sages said that one who resides in another’s courtyard without his knowledge does not have to pay him rent if the owner of the courtyard does not suffer any loss from the arrangement, nevertheless, if he lent money to the owner of a courtyard and then resides in his courtyard, the lender must pay him rent. The Gemara poses a question: What is Rav Naḥman teaching us by this statement? We learn this explicitly in the mishna: One who lends money to another may not reside in the borrower’s courtyard free of charge, nor may he rent living quarters from him at less than the going rate, because this is interest.

Rachi non traduit

אינו צריך להעלות לו שכר. ואוקימנא בחצר דלא קיימא לאגרא אבל האי גברא שדר בה עביד למיגר בית לדירתו דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר:

אע''פ שאמרו. בבבא קמא פרק שני (ד' כא.):

Tossefoth non traduit

אמר רב נחמן אע''פ שאמרו כו'. בפרק כיצד הרגל (ב''ק ד' כא.) גבי ההוא גברא דבנה אפדנא אקלקלתא דיתמי דקאמר לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר המ''ל אם כן קשיא דרב נחמן אדרב נחמן דהכא אלא לא קאי התם הכי ועוד דהכא מיירי בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוי זה לא נהנה וזה אינו חסר כדמסיק:

אִי מִמַּתְנִיתִין, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בְּחָצֵר דְּקַיְימָא לְאַגְרָא, וְגַבְרָא דַּעֲבִיד לְמֵיגַר. אֲבָל חָצֵר דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא, וְגַבְרָא דְּלָא עֲבִיד לְמֵיגַר – אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The Gemara refutes this claim: If this halakha is learned from the mishna alone, I would say that this matter applies only to a situation with a courtyard that stands to be rented out and a man who usually rents a place of residence that would otherwise need to find a place to reside. But with regard to a courtyard that does not stand to be rented out and a man who does not usually rent a place of residence, as he has another place where he could reside, the owner of the courtyard appears to have lost nothing and the resident appears to have gained nothing, so you might say that he should not have to pay at all. Rav Naḥman therefore teaches us that even in that case he must pay rent in order to prevent the appearance of interest.

Rachi non traduit

בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר. המלוה הזה היה שוכר אחרת אם לא מצא זה דהוה ליה הוא נהנה ובעל חצר חסר דהא קיימא להכי שהיה משכירה לאחרים:

אבל חצר דלא קיימא לאגרא. דהוה ליה זה לא חסר:

וגברא דלא עביד למיגר. דהוה ליה זה לא נהנה דבלאו הכי נמי לא הוה מיגר שיש לו אחרות:

קא משמע לן. דמיחזיא כרבית ויש ללמוד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור בו אפילו בנכייתא דתנן לא ישכור ממנו בפחות ולא דמי למשכונא של כרם (לקמן בבא מציעא ד' עב:) דהתם זימנין דלא שקיל ביה מידי ואפילו הכי מנכי ליה והוה ליה קונה את הפירות בנכייתא זו על הספק אבל כאן זה נהנה תמיד ואין כאן ספק נמצא שוכרה בפחות:

Tossefoth non traduit

אבל חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אימא לא קא משמע לן. כהאי לישנא קמא דאפילו הלוהו אסור קיימא לן כדמוכח רבא מיניה בסמוך והשתא קשה דאדם שמלוה לחבירו וכי אסור לעשות לו שום טובה שבעולם לא מיבעיא דברים שאין רגילות להשאיל חנם כגון בית או סוס וכיוצא בהן דאסור להשאיל למלוה אפילו הוא אוהבו כל כך דבלאו הכי היה משאיל אלא אפילו דברים שרגיל להשאיל חנם לאחרים שאין רגילות ליטול שכר מהם יהא אסור דומיא דחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דמסיק דאסור וי''ל דדוקא במילי דפרהסיא ואוושא טובא אסר הכא כולי האי כגון לדור בחצירו ולתקוף בעבדו אבל להשאיל כליו או סוסו מותר כיון דבלאו הכי נמי הוה משאיל לו ודיקא נמי דנקט במתני' חצירו ולא נקט ולא ישכיר את כליו או בהמתו בפחות ועוד י''ל דדוקא לדור שלא מדעת חבירו אסור בכל ענין אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דכיון שלא ברשות עושה נראה דעל המלוה סומך שבשבילו יסבלו הבעלים אבל מדעתו לא אסור אלא בדבר שלא היה עושה לוה למלוה בלא הלואה דומיא דהקדמת שלום דסוף פרקין (בבא מציעא ד' עה:) שאין אסור אלא באותו שלא היה רגיל מקודם לכן להקדים ובהכי איירי מתניתין כדמשמע הפשט דאיירי במלוה הדר מדעת לוה ולא אסור אלא בחצר דקיימא לאגרא וכן משמע מדקתני לא ישכור הימנו בפחות ומשמע נמי דמתחילת דירתו שוכר הימנו מדעתו והא דקא מסיק קמ''ל לא בעי למימר קא משמע לן דמתניתין איירי אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא דמתני' לעולם איירי בדקיימא לאגרא כיון דמדעתו נכנס:

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. ''הַלְוֵינִי וְדוּר בַּחֲצֵרִי'' – צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר.

Traduction

There are those who say a different version of this discussion: Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says: Even though the Sages said that one who resides in another’s courtyard without his knowledge does not have to pay him rent, if the courtyard owner says to another: Lend me money and you may reside in my courtyard, the lender must pay him rent.

מַאן דְּאָמַר הִלְוָהוּ – כָּל שֶׁכֵּן הַלְוֵינִי. וּמַאן דְּאָמַר הַלְוֵינִי – אֲבָל הִלְוָהוּ לָא. מַאי טַעְמָא – כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא לָאו אַדַּעְתָּא דְּהָכִי אוֹזְפֵיהּ – לֵית לַן בַּהּ.

Traduction

The Gemara analyzes the difference between the two versions. According to the one who said that the lender must pay rent to the courtyard owner if he lent him money without the courtyard owner’s stipulating any conditions, all the more so would he hold that the lender must pay rent to the courtyard owner if the courtyard owner explicitly stated: Lend me money and you may reside in my courtyard, as this indicates a condition obligating the borrower to pay interest. According to the one who said that the arrangement is forbidden if he says: Lend me money and you may reside in my courtyard, it is forbidden only in such a case. But if he merely lent him money without any stipulation about the courtyard, it is not forbidden. What is the reason for the more lenient ruling? Since initially he did not lend him the money with this intention, we have no problem with it, as it is possible that there is no connection between the loan and his residing in the courtyard.

Rachi non traduit

מאן דאמר הלוהו. ולא קצץ עמו על מנת לדור ואפילו הכי אסור:

כ''ש הלויני. דקצץ לו דירת הבית בתורת רבית:

אבל הלוהו לא. ומתניתין בדקצץ ליה או בשעת מתן מעות או לאחר כן:

רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא תָּקֵיף עַבְדֵי דְאִינָשֵׁי דְּמַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי, וְעָבֵיד בְּהוּ עֲבִידְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא בְּרֵיהּ: מַאי טַעְמָא עָבֵיד מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּרַב נַחְמָן סְבִירָא לִי, דְּאָמַר רַב נַחְמָן: עַבְדָּא, נְהוֹם כְּרֵיסֵיהּ לָא שָׁוֵי.

Traduction

The Gemara relates: Rav Yosef bar Ḥama, Rava’s father, would seize the slaves of people who owed him money, and he would work them against the will of their owners. Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, said to him: What is the reason that the Master does this, i.e., seizes and uses these slaves? Rav Yosef bar Ḥama said to him: I maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said: A slave is not worth even the bread in his stomach. When the slaves work for me and eat in my home, I am not causing the owners any monetary loss.

Rachi non traduit

תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי. מחזיק בעבדיהם של בעלי חובות שלו וכופם לעשות מלאכתו:

נהום כרסיה. לחם מאכלו והריני זנו ביום מלאכתו:

אֲמַר לֵיהּ: אֵימוֹר דְּאָמַר רַב נַחְמָן כְּגוֹן דָּארוּ עַבְדֵּיהּ דִּמְרַקֵּיד בֵּי כוּבֵי, עַבְדֵי אַחֲרִינֵי מִי אָמַר? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא, כִּי הָא דְּרַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַב סְבִירָא לִי. דְּאָמַר: הַתּוֹקֵף עַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה – פָּטוּר.

Traduction

Rava said to him: I will say that Rav Naḥman said this with regard to specific slaves, such as his slave Dari, who only dances among the wine barrels [khuvei] and does not perform any labor. Did he say this concerning other slaves? All other slaves perform labor, and their labor is worth more than their board. His father said to him: I maintain that the halakha is in accordance with this statement said by Rav Daniel bar Rav Ketina that Rav says, as he says: One who seizes another’s slave and has him perform labor is exempt from paying the master for the labor of the slave,

Rachi non traduit

דארי עבדיה. כך שמו:

דמרקיד בי כובי. ליצן היה ומרקד בחנויות לשתות יין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source