והא. מילתא דלקיטת קשואין:

ר''ע מר' יהושע גמר לה. בתמיה:

קינוף. ארבעה עמודים וכילה פרוסה עליהם כדאמרי' בסוכה (דף י.):

לחלוץ תפיליו. של אביו דקסבר שבת לאו זמן תפילין הוא ואסור להניחן שמא יצא בהן לרשות הרבים:

שדעתו של אבא נטרפה. וקרוב הוא למות שאילו היתה דעתו מיושבת היה חולץ תפיליו:

איסור סקילה. הדלקת הנר והטמנת חמין ועוסקין בדבר שאינו אלא איסור שבות דמניח תפילין בשבת אין כאן איסור מלאכה ואפילו יצא לרשות הרבים דהא דרך מלבוש הוא ותכשיטין הוא לו בחול:

ברחוק ארבע אמות. מפני הנדוי שברכוהו במחלוקת תנורו של עכנאי בבבא מציעא (דף נט:):

שלו מהו. במה תהא מיתתו:

שלך קשה משלהן. מפני שלבך פתוח כאולם ואילו שמשתני היית למד תורה הרבה:

נטל. ר''א שתי זרועותיו:

שנגללין. כשגוללין ספר תורה והכתב מכוסה כך תתעלם ותתכסה תורה שבלבי כשאמות לפי שלא שמשוני ולמדו ממני:

ולא חסרתי מרבותי ככלב המלקק מן הים. לפי חכמתם שהיתה גדולה אין למודי עולה לחסרם ולקבל מהם חכמה אלא מעט ככלב המלקק מן הים וכן תלמידי לא חסרוני ולא קבלו מחכמתי לחסר את יתרון חכמתי מהם אפי' כמו שמחסר המכחול בשפופרת בטבול אחד:

ולא חסרתי. כלומר לא חסרתים מחכמתם ממה שהיו מתחילה גדולים יותר ממני וגם עתה גדולים הם ממני לפי שלא למדתי מחכמתם כי אם מעט מהם:

שפופרת. קנה שנותנין בה כחול קיסם של עץ או של כסף שתוחבין מכחול בתוכו ומטבלו בכחול ומוציאו:

בבהרת עזה. בהלכות מראות נגעים:

בנטיעת קשואים. הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קשואים:

אמרו לו הכדור והאימוס וכו'. כדור פלוט''ה מחופה עור ומלאה מתוכו צמר של איל בדוחק וכן אימוס שלהם של עור היה כעין מנעל וממולא מתוכו שער ופיו תפור ובו היו עושין המנעלים כמו שעושין הרצענין שלנו בדפוס של עץ:

הקמיע. של עור וממולא מתוכו ותלאהו בצואר לנוי:

משקולת קטנה. כעין אונקיא שעושין מעופרת ומחפין אותה בעור כדי שלא תחסר אבל משקולת גדולה אין דרכה לחפותה בעור:

וצרור המרגלית. תופרין המרגלית בעור ותולין אותו בצואר בהמה לרפואה:

מהו. לפי שנחלקו באלו רבי אליעזר וחכמים בסדר טהרות (כלים פכ''ג) וחכמים אומרים אינן מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקבל טומאה אלא אם כן יש לו בית קיבול דהא איתקש לשק והני הואיל וקבולן נעשית למלאותן מלוי בתוכו עולמית לא שמיה קבול ורבי אליעזר אומר מקבל טומאה דבית קיבול העשוי למלאות שמיה קבול ועוד נחלקו בכדור ובאימוס שנקרעו ונראה חלל שלהם דמודו רבנן דמקבלי טומאה דהא איכא בית קיבול ופליגי לענין טבילה שחכ''א מה שבתוכו חוצץ ור' אליעזר אומר מה שבתוכו אינו חוצץ דכולי חד כלי הוא ובשעת פטירתו היו רוצין לידע אם חזר בו ושאלוהו מה אתה אומר באותן שני המחלוקות אמר להם טמאים אפילו שלמים והטומאה נוגעת מבחוץ:

וטהרתן במה שהן. כלומר אם נקרעו שחכמים מודים שמקבלין טומאה וחלוקין עלי לומר שהמלוי חוצץ ועומד אני בדברי שהמלוי אינו חוצץ שמטבילן כמות שהן:

מנעל שעל גבי אימוס מהו. שאף בו נחלקו בתוספתא דטהרות חכמים אומרין הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט יכול לסלקו מעל האימוס כבר שם כלי עליו וטמא ור''א מטהר שעדיין לא נגמרה מלאכתו:

הותר הנדר. שברכוהו:

בין קסרי ללוד. שהיו נושאין את מטתו מקסרי ללוד:

פתח עליו בשורה. שהיו עושין שורה סביבות המטה להספד:

הרבה מעות יש לי. להחליף:

ואין לי שולחני להרצותן. כלומר הרבה שאלות יש לי לשאול ואין למי לשאול:

היכי עביד. רבי אליעזר הכי שעשה מעשה בנטיעת קשואין:

להתלמד. בהם ר''ע הוא דעבד ר' אליעזר: