הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. טָעוּ חֲמִשָּׂה זִקֵינִים שֶׁהוֹרוּ לָרִבִּי טַרִפוֹן בְּלוֹד. אָמַר רַב מַתָּנָה. בִּבְכוֹר הֲוָה עוֹבִדָא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּיטְמֵאת. מַה זוֹ קוֹדֶשׁ אַף זוֹ קוֹדֶשׁ. בְּעוֹן קוֹמֵי לֵוִי. מָהוּ לִרְאוֹת אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר. לְאַפֵּק לְבָר. רִבִּי אִמִּי בָעֵי. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בְּבַיִת אָפֵל. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא שֶׁמָּא תִימָּצֵא טְרֵיפָה וִיהֵא אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. אַתְייָא דְּרַב מַתָּנָה כִשְׁמוּאֵל. וּדְלֵוִי כְרַב. אָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָֹה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הא להוסיף מוסיפין. דדוקא למנות עליה מתחלה בי''ט הוא דאסור אבל אם כבר נמנו כמה בני אדם עליה מעי''ט ורצו להוסיף בני אדם עליה בי''ט מותר לפי שא''צ להזכיר פיסוק דמים לכך כדמפרש ואזיל שאם היו חמשה בני אדם שנמנו עליה מעי''ט מוסיפין בי''ט ונעשין עשרה ואומרים החמשה הנוספין הרי אנו בבהמה זו כפי שנמנו אתם הראשונים עליה:
אמר רבי בא. אני שמעתי מרב יהודה בשם שמואל דאמר הלכה כרבי יהודה במוקצה בי''ט:
אתייא דרב מתנא כשמואל. רב מתנא דאוקי למתני' דבבכור הוה עובדא אבל אם היתה בהמת חולין מותר לטלטלה וזה כשמואל בענין מוקצה בי''ט דפסק בפ''ק כר''ש ודלוי דאמר להוציאה לחוץ לפי שאח''כ יהא אסור לטלטלה אתיא כרב דאית ליה מוקצה וכר' יהודה:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא מטעם הזה כדקס''ד אלא בי''ט הוה עובדא וציוה לוי לאפקה לבר ולראותה דשמא תמצא טרפה ויהא אסור לטלטלה אחר כך ויבשלו בה הואיל דהבית אפל הוא:
מהו לראות את הטריפה בבית אפל. קס''ד דבחול קאי ומטעמא דשמא לא יוכל לדקדק בראייתה:
אמר רב מתנא. לא טעו דבבכור הוה עובדא וכדדייק ר' אבין נמי ממתני' דאמרה כן עליה וכו' הלכך אפי' לר''ש לא יזיזנה ממקומה דטעון קבורה הוא וכדפרישית במתני':
גמ' שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר''ט בלוד. ר''ט בלוד היה כדתני בפ' הזהב הורה ר' טרפון בלוד וכשנכנס כאן לבית המדרש ושאל והיו שם חמשה זקנים והורו לו לא יזיזנה ממקומה וקאמר שמואל דאותן הזקנים טעו בהוראה זו דהורו ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה ואנן כר''ש הוא דקי''ל:
ואמר לוי לאפקה לבר. ועל זה הקשה ר' אימי ואמר אנחנו שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל כדתנן בפ''ב דנגעים בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אבל היכא שמעינן אין רואין את הטרפה בבית אפל בתמיה:
משנה: 15a בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רִבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה. וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אין מעיינין בכף מאזנים. וכלעיקר דנקטי אפי' ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היה המאזנים תלוים מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים והלכה כחכמים:
ר' יהודה אומר וכו'. אע''פ שאסור לשקול בי''ט בליטרא דהוה עובדא דחול מותר לשקול בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ ולמחר יראו כמה משקל הכלי והקופץ:
אבל נמנין עליה וכו' ושוחטין וכו'. כלומר ובי''ט אם לא נמנו עליהן מעי''ט עושין כך מביאין שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן ולמחר שמין כמה דמי השניה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו:
מתני' אין נמנין על הבהמ' לכתחל' בי''ט. אין פוסקין דמים בין שנים או שלשה בני אדם על הבהמה ולומר בהמה זו בכך וכך ומגיע על כל אחד ואחד כך וכך דמקח וממכר הוא:
ועל החלה שנטמאת. ואינה ראויה לכהן היום דהא באכילה אסורה לעולם ובהסקה או לתתו לכלבו אסור בי''ט דאין מבערין קדשים בי''ט ואפי' על ידי בהמה דגזירת הכתוב הוא שאין מבערין קדשים טמאין בי''ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך כמלאכה הוא:
מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה. בגמרא מסיק לאוקימתא דמתני' בבהמת קדשים מיירי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה זו קדש אף זו קדש דמכיון דבהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית דבעיא העמדה והערכה א''נ אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפי' למ''ד פודין בי''ט לא פרקי לה הלכך לא יזיזנה ממקומה דלא חזיא אבל בהמת חולין שמתה מחתכין אותה לפני הכלבים ודוקא שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עלה אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה דהכא בי''ט איירינן וקיי''ל בי''ט כר' יהודה דמוקצה אסור:
הלכה: הָא לְהוֹסִיף מוֹסִיפִין. הָיוּ חֲמִשָּׁה נַעֲשִׂין עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הא להוסיף מוסיפין. דדוקא למנות עליה מתחלה בי''ט הוא דאסור אבל אם כבר נמנו כמה בני אדם עליה מעי''ט ורצו להוסיף בני אדם עליה בי''ט מותר לפי שא''צ להזכיר פיסוק דמים לכך כדמפרש ואזיל שאם היו חמשה בני אדם שנמנו עליה מעי''ט מוסיפין בי''ט ונעשין עשרה ואומרים החמשה הנוספין הרי אנו בבהמה זו כפי שנמנו אתם הראשונים עליה:
אמר רבי בא. אני שמעתי מרב יהודה בשם שמואל דאמר הלכה כרבי יהודה במוקצה בי''ט:
אתייא דרב מתנא כשמואל. רב מתנא דאוקי למתני' דבבכור הוה עובדא אבל אם היתה בהמת חולין מותר לטלטלה וזה כשמואל בענין מוקצה בי''ט דפסק בפ''ק כר''ש ודלוי דאמר להוציאה לחוץ לפי שאח''כ יהא אסור לטלטלה אתיא כרב דאית ליה מוקצה וכר' יהודה:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא מטעם הזה כדקס''ד אלא בי''ט הוה עובדא וציוה לוי לאפקה לבר ולראותה דשמא תמצא טרפה ויהא אסור לטלטלה אחר כך ויבשלו בה הואיל דהבית אפל הוא:
מהו לראות את הטריפה בבית אפל. קס''ד דבחול קאי ומטעמא דשמא לא יוכל לדקדק בראייתה:
אמר רב מתנא. לא טעו דבבכור הוה עובדא וכדדייק ר' אבין נמי ממתני' דאמרה כן עליה וכו' הלכך אפי' לר''ש לא יזיזנה ממקומה דטעון קבורה הוא וכדפרישית במתני':
גמ' שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר''ט בלוד. ר''ט בלוד היה כדתני בפ' הזהב הורה ר' טרפון בלוד וכשנכנס כאן לבית המדרש ושאל והיו שם חמשה זקנים והורו לו לא יזיזנה ממקומה וקאמר שמואל דאותן הזקנים טעו בהוראה זו דהורו ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה ואנן כר''ש הוא דקי''ל:
ואמר לוי לאפקה לבר. ועל זה הקשה ר' אימי ואמר אנחנו שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל כדתנן בפ''ב דנגעים בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אבל היכא שמעינן אין רואין את הטרפה בבית אפל בתמיה:
משנה: אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּיה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל נִימְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אין מעיינין בכף מאזנים. וכלעיקר דנקטי אפי' ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היה המאזנים תלוים מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים והלכה כחכמים:
ר' יהודה אומר וכו'. אע''פ שאסור לשקול בי''ט בליטרא דהוה עובדא דחול מותר לשקול בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ ולמחר יראו כמה משקל הכלי והקופץ:
אבל נמנין עליה וכו' ושוחטין וכו'. כלומר ובי''ט אם לא נמנו עליהן מעי''ט עושין כך מביאין שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן ולמחר שמין כמה דמי השניה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו:
מתני' אין נמנין על הבהמ' לכתחל' בי''ט. אין פוסקין דמים בין שנים או שלשה בני אדם על הבהמה ולומר בהמה זו בכך וכך ומגיע על כל אחד ואחד כך וכך דמקח וממכר הוא:
ועל החלה שנטמאת. ואינה ראויה לכהן היום דהא באכילה אסורה לעולם ובהסקה או לתתו לכלבו אסור בי''ט דאין מבערין קדשים בי''ט ואפי' על ידי בהמה דגזירת הכתוב הוא שאין מבערין קדשים טמאין בי''ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך כמלאכה הוא:
מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה. בגמרא מסיק לאוקימתא דמתני' בבהמת קדשים מיירי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה זו קדש אף זו קדש דמכיון דבהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית דבעיא העמדה והערכה א''נ אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפי' למ''ד פודין בי''ט לא פרקי לה הלכך לא יזיזנה ממקומה דלא חזיא אבל בהמת חולין שמתה מחתכין אותה לפני הכלבים ודוקא שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עלה אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה דהכא בי''ט איירינן וקיי''ל בי''ט כר' יהודה דמוקצה אסור:
הלכה: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי חַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אין משחיזין וכו' א''ר חסדא דר' יהודה היא. והכי גריס להא לקמן בפ''ה על מתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ור' יהודה קאמר בברייתא אף מכשירי אוכל נפש מותר ומתני' דמתיר להשיאה ע''ג חבירתה וקס''ד כדי לחדדה והלכך קאמר רב חסדא דר' יהודה היא ובמשחזת הוא דאסור דעובדא דחול הוא:
אמר רב יהודה וכו'. לא היא אלא דברי הכל היא ומיירי שעושה כדי להעביר שמנונית שעליה ואפילו הכי במשחזת לא דעובדא דחול היא:
משנה: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר אֲבָל שׁוֹחֵט וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין משחיזין את הסכין ביו''ט. ברחיים או במשחזת:
אבל משיאה ע''ג חבירתה. דשינוי הוא:
לא יאמר אדם לטבח וכו'. לפי שאסור להזכיר שם דמים וסיפא איצטריך ליה שאע''פ שהוא טבח ורגיל למכור לא מיחזי כדרך מקח וממכר כששוחט ומחלק סתם בלי פסוק דמים:
תַּנֵּי. אֵין מַרְגִּילִין בְּיוֹם טוֹב. וְלֹא בַחוֹל בִּבְכוֹר וְלֹא בִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שֶׁלֹּא יְהֵא כְעוֹבֶד בּוֹ עֲבוֹדָה בְחַייָו. אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בַר שׁוּנֶם. גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִרְעוּ אוֹתָן עֲדָרִים עֲדָרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מִינְפּוּחַ שָׁרֵי. לְמִיחְבּוֹט. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי לְמִיחְבּוֹט אָסוּר. לְמִינְפּוּחַ. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ב:
אין מרגילין בי''ט. אסור להפשיט הבהמה דרך הרגלים כל העור שלם כדי לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותן בעורות כבשים המופשטין שלימים ומשום דטירחא יתירא הוא:
ולא בחול בבכור וכו'. כדמפרש ר' אבון טעמא שלא יהא כעובד בו עבודה בחייו כלומר שלא יהא נראה שמשמרו בחייו לכך ולעשות עבודה בעורו:
אמר ר' יוסטה בר שונם. בבכור ובפסולי המוקדשין טעמא אחרינא איכא שגזרו עליהן כדי שלא ירעו אותן עדרים עדרים שאם אתה מתירו להרגילו גזירה דאתי לשהוייה מלשחטן עד שימצא בני אדם המבקשין עורות שלימין ובין כך יגדל עדרים מהן ואתי בהו לידי תקלה לגיזה ועבודה:
כל עמא מודיי מינפוח שרי. הני תנאי דפליגי לקמיה בהא כ''ע מודים שאם עשוי לעשות ממנו מנפוח לנפחים שהוא מותר דשכיחא הוא לקנותן ולא אתי לשהויי כי פליגי למיחבוט אם הוא עשוי בשביל לקבל בתוכו שמן ודבש שדרך לחבוט אותו כדי לנקותו דבהא לא שכיחי הקונים כל כך ור' חייה רבה ור' שמעון ברבי פליגי חד וכו':
ור' יוסי בר' בון. אמר איפכא דטפי שכיחא למיחבוט ולמינפוח הוא דפליגי:
תַּנֵּי. הַטַּבָּח לֹא יְהֵא שׁוֹקֵל בְיָדוֹ וּמֵנִיחַ. שֶׁיָּדוֹ כְלִיטְרָא הִיא. אֲבָל חוֹתֵךְ הוּא בַסַּכִּין וְנוֹתֵן לָזֶה וְלָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא שם:
הטבח לא יהא שוקל בידו ומניח. לפי שידו כליטרא היא שהוא אומן בכך ויודע לכוין המשקל בידו:
אבל חותך הוא בסכין ונותן וכו'. אע''פ שיודע לכוין בחתיכה שאין זה דרך משקל:
תַּנֵּי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מְפַייֵס הוּא אָדָם אֶת עַצְמוֹ בַּלִּיטְרָא. לֵידַע מַה הִגִּיעַ לוֹ. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא זְבַן חָרוּבִין דִּשְׁמִיטָּה. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי חִזֵקִיָּה. אֲמַר לֵיהּ. נְהִגִין רַבָּנִן כְּהָדָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא ר' מנא זבן חרובין דשמיטה. ותנן בפ''ח דשביעית אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין כי היכי דלא ליתי לזלזולי בהו ואתא ר' מנא ושאל לר' חזקיה אם מותר לשקול בינו לבין עצמו להפיס דעתו ולידע כמה הוא וא''ל נהגין רבנן כהדא דרשב''ג ומותר:
אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא. אם לקח אדם בשר בי''ט יאינו יודע כמה הוא משקלו לפי שאסור ליקח במשקל יכול הוא לפייס עצמו ולשקלו בביתו בליטרא להנחת דעתו ולידע מה הגיע לו מהבשר הזה:
תַּנִּי. לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ. הֲרֵי אֲנִי עִמָּךְ בְּסֶלַע. הֲרֵי אֲנִי עִמָּךְ בְּשֶׁקֶל. אֲבָל אוֹמֵר הוּא לוֹ. הֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד לַמֶּחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי שָֽׁקְלוֹ מָנָה כִנֶגֶד מָנָה בִּבְכוֹר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּחוֹל. הָא בְיוֹם טוֹב אָסוּר. עַל שֵׁם אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר׃ רַב אָבוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. 15b אֲפִילוּ לִתְלוֹתוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר׃ הָא תַנַּייָא קַדְמִייָא סְבַר מֵימַר מַשְׁגִּיחִין. הָא תְלוֹתוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא תנייא קדמייא וכו'. כלומר משום דת''ק והוא ר' יהודה ס''ל משגיחין לפיכך נקטו חכמים בהאי לישנא וקאמרי אין משגיחין בכף מאזנים והיינו לאסור מה דמתיר ר' יהודה הא לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים לכ''ע מותר דהאי לא מיחזי כשוקל:
א''ר יוסי בר' בון לא מטעם הזה וכו'. כלומר לא מפני שאמרו חכמים אין משגיחין בכף מאזנים אתה בא לאסור אפי' בא לשומרו מפני העכברים דלא היא אלא בגין דתנינן וכו' הואיל ור' יהודה מתיר לשקול בשר כנגד הכלי והקופץ ועלה אמרו חכמים אין משגיחין בכף מאזנים:
אפי' לתלותו וכו'. כדפרישית במתני':
בד''א בחול. גבי בכור הוא שהתירו כדאמרן הא בי''ט בבהמה שנשחטה לצורך י''ט אסור אף מנה כנגד מנה לפי שאין משגיחין וכו':
שקלו מנה כנגד מנה בבכור. כדתנן בפ''ה דבכורות שאע''פ שאין הבכור והמעשר נשקלין בליטרא מפני שהוא כמזלזל בקדשים אבל שוקלין מנה כנגד מנה בבכור שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה ובמעשר אפי' מנה כנגד מנה אין שוקלין דמיחזי כאלו מוכרו ובהמת מעשר אסור למכור כלל לפי שנאמר בו לא יגאל וגמרינן גאולה גאולה מחרמים:
תני. בתוספתא פ''ג לא יאמר וכו' הרי אני עומד למחצה לשליש ולרביע מותר שאינו מזכיר פיסוק דמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source