רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. מָהוּ לְהוֹצִיא תֶבֶן מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים. ‏וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקּוּפָּה לַאֲחוֹרָיו. מַתְנִיתָה כְמָאן דְּאָמַר. לְכָל נֶ֔פֶשׁ. אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בִּכְלָל. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בִּכְלָל. בִּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בִּכְלָל. פְּשִׁיטָא לֵיהּ. מַתְנִיתָה בְמוֹצִיא לְהַאֲכִיל. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּמוֹצִיא לְהֶיסֵּק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא במוציא להאכיל. כלומר אי נמי דאפילו למ''ד נפשות בהמה בכלל ומתני' אזלא נמי כוותיה דמיירי במוציא לצורך בהמה אפ''ה איכא למיבעי דאיכא למימר מתני' מיירי במוציא התבן להאכיל לבהמה ומה צריכא ומיבעיא ליה לר' יודן במוציא להיסק ולאו בשביל אוכל נפש דזה ודאי מותר אלא לשאר איזה צורך. א''נ להיסק לצורך הבהמה אם בכה''ג ג''כ אמרינן אף נפשות בהמה בכלל:
ברם כמ''ד נפשות בהמה בכלל פשיטא ליה. לישנא יתירא הוא וכמי דמהדר מה דקאמר מעיקרא הוא:
מה צריכא ליה. כי קא מיבעיא ליה להאי מ''ד אין נפשות בהמה בכלל והכי קמיבעיא ליה אי נימא דהואיל וסתם תבן למאכל בהמה היא אין להוציא התבן ביו''ט מרשות לרשות דהוי שלא לצורך כלל לגבי אדם ונפש בהמה אינה בכלל היתר בי''ט או דילמא מכיון דתבן ראוי נמי להיסק היא הרי זה כלצורך אדם ומותר:
מהו להוציא תבן. בי''ט מרה''י לר''ה. ומתמה הש''ס מאי קמבעיא ליה ולא מתני' היא דקתני המוליך את התבן וכד' וממקום למקום איירי כדקתני ברישא וש''מ מיהת דשרי להוציא התבן:
מתניתא כמ''ד לכל נפש וכו'. דפליגי לעיל בסוף פ''ק אם לכל נפש שהתיר הכתוב לצורך י''ט אף נפשות הבהמה בכלל או לא ותנא דמתני' ס''ל כמ''ד דאף נפשות בהמה בכלל:
הלכה: הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן כול'. אָמַר רִבִּי חָנִין בַּר לֵוִי. מַתְנִיתָה בְּאִילֵּין קוֹרְפְדַייָא דַקִּיקָתָה. דְּמִיטְעַנָּן תַּרְתֵּיי תְּלָת בְּגַו יָדָא. הָֽיְתָה אַחַת גְּדוֹלָה. לְפָנָיו כָּךְ הִיא דַרְכּוֹ. לְאַחֲרָיו כָּךְ הִיא דַרְכּוֹ. הִיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר. מְבִיאָהּ עַל גַּב עוֹרָהּ. וְדִכְווָתָהּ. מְבִיאָהּ עַל גַּב קַנְקַנָּהּ. 16b כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. מְבִיאָהּ אֵיבָים אֵיבָרִים. וְדִכְווָתָהּ. מְבִיאָהּ צְלוּחִיּוֹת צְלוּחִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה דאת אמר. וכשם דאמרו התם מביאה אברים אברים וה''נ דכוותה כאן מביאה צלוחיות צלוחיות קטנות הרבה בסל ובקופה:
היך מה דאת אמר וכו'. סיומא דמילתא היא דכשם שאמרו לעיל בפ''ק גבי שחטה בשדה שמביאה על גב עורה אם יש עליה מעט בשר מביא העור ג''כ ע''י כך וה''נ כאן דכוותה מביאה ע''ג קנקנה כלומר שמביא בסל ובקופה הכל ע''ג הכדים בתוכן:
לפניו כך היא דרכו לאחריו כך היא דרכו. כלומר בין לפניו בין לאחריו כך היא דרכו להביא בסל ובקופה ובכה''ג שא''א לשנות מותר הוא אף בסל ובקופה:
היתה אחת גדולה. אבל אם היתה גדולה שאינה ניטלת ביד:
באילין קורפדייא דקיקתה. בכדים קטנים מיירי שהן נטענים תרתי ותלת בתוך ידו בפעם אחת והואיל ויכול לנושאן כך לא התירו להביאן בסל ובקופה כדרך שנושאין בחול:
גמ' מתניתא. דקתני אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו בידו:
רִבִּי אָמַר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ. עַלֵּה וְהָבֵא לָנוּ גְּרוֹגְרוֹת מִן הָעֲלִייָה. אָמַר לֵיהּ. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה. אָמַר לֵיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לְזוֹ אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵנִים וָעֲנָבִים בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטַיי. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַסְרִיחוֹת בֵּינְתַיִים. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא בְּאִילֵּין פִּיצוֹלַייָא הֲוָה עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנָא סְבַר כֵּן. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיִסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּאִילֵּין פִּיצוֹלַייָא הֲוָה עוֹבְדָה
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל אוף אנא סבר כן. דכך היה המעש' וכן כי אתא ר' יוסי בר' בון אמר נמי משום ר' יוחנן כן:
לא מסתברא באילין פיצולייא הוה עובדא. ודאי לא מסתברא בענין אחר אלא דהמעשה שהיה שאמר לו רבי להביא מאלו גרוגרות של תאנים שנתפצלו והלכך הוה ס''ד דר''ש שיש בהן משום מוקצה דאי בשאר גרוגרות מאי מספקא ליה לר''ש:
מפני שהן מסריחות בנתיים. טעמא דתאנים וענבים שמניחין לייבשן הוא מפרש דאית בהו משום מוקצה מפני שהן מסריחות בנתיים קודם שנתייבשו ומסחי לדעתיה מינייהו:
א''ל רבי ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מסופק בזה דחיישת משום מוקצה להמכונסין בחביות דליתא שאין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד כשמוציאין אותן לייבשן ולעשות מהן גרוגרות וצמוקין דאסח דעתיה מינייהו עד שיתייבשו אבל אלו שכבר מכונסין הן בחבית לית בהו משום מוקצה:
ואינו אסור משום מוקצה. דכסבור היה דאף אותן המכונסין בחביות ומונחין בעליה ג''כ מוקצין הן:
רבי אמר לר' שמעון בריה עלה והבא לנו וכו'. גרסי' להא לעיל בסוף פ''ק דמעשרות ובי''ט היה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. מוקְצֶה שֶׁיָּבַשׁ אָסוּר לִיגַּע בּוֹ.
אָמַר רִבִּי נַתָן. מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל שֶׁמְּבִיאִין עֵצִים מִן הַמְכוּנָסִין שֶׁבַּשָּׂדֶה וּמִן הַמְכוּנָסִין שֶׁבַּקַּרִפֵּף. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַמְפוּזָרִין שֶׁבַּקַּרִפֵּף. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׂם רַב יִרְמְיָה רִבִּי חֲנִינָה מַטֵּי בָהּ בְשֵׂם רַב. הֲלָכה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַחְמִיר. [וּבִלְבַד] מִן הַמְפוּזָרִין שֶׁבַּקַּרִפֵּף. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. [רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר] אֲפִילוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה. מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. וְהָכָא הוּא אוֹמֵר הָכֵין. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּבֵית דִּירָה עֲבִיד לָהּ רִבִּי יוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלכה כדברי מי שהוא מחמיר. זהו כר''א בר' שמעון אליבא דב''ה. וכגירסת התוספתא שהבאתי דהמפוזרין שבקרפף והמכונסין שבשדה בהא הוא דפליגי ב''ש וב''ה אבל המפוזרין שבשדה אף לב''ה לא יביאו דאיכא תרתי לריעותא שהן מפוזרין והן בשדה ולאו דעתיה עלייהו ודלא כר' נתן דלדידיה אף המפוזרין שבשדה מותר לב''ה והיינו דקאמר כדברי מי שהוא מחמיר במפוזרין שבשדה:
ובלבד מן המפוזרין שבקרפף. חוץ מן המפוזרים שבקרפף דלית הלכתא כוותיה דר''א בר' שמעון דלדידיה לב''ה מותר וכדקאמר במתני' ומן הקרפף אפי' מן המפוזר והיינו כר''א בר''ש לב''ה ואינה הלכה אלא אף מן הקרפף בעינן שיהו מכונסין דאיכא תרתי לטיבותא ובהא הוא דאמרינן דדעתיה עלייהו:
מחלפא שיטתיה דר' יהודה. דהכא קאמר במתני' איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר והא לעיל בפ''ב דעירובין בהלכה ג' משמע דפליג ר' יהודה אסמוך לעיר ולא חשיבא ליה קרפף לענין היתר טלטול בתוכה:
דתנינן תמן. אהא דקתני שם ועוד אמר ר' יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהוא שבעים אמה ושירים וכו' מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר ר' יהודה אומר אפי' אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה וקס''ד דר' יהודה פליג נמי אהא דמתיר ר' יהודה בן בבא בסמוכה לעיר:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה דכל שהוא סמוך לעיר דין קרפף הוא לו לכל דבר:
אמר ר' מנא כבית דירה עביד לה ר' יודה. כלומר לא כדקס''ד אלא דר' יהודה לא פליג התם אחלוקה דסמוך לעיר אלא למאי דקאמר ר' יהודה בן בבא ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה עלה הוא דפליג וקאמר אפי' אין בה אלא בור ושיח ומערה נמי מותר דעביד להו כבית דירה לענין היתר טלטול בתוכה. וגרסי' נמי להא שם:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמְּבִיאִין עֵצִים מִן הַמְכוּנָסִין שֶׁבַּשָּׂדֶה וּמִן הַמְפוּזָרִין שֶׁבַּקַּרִפֵּף. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַמְפוּזָרִין שֶׁבַּשָּׂדֶה. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני אמר ר''א בר''ש וכו'. תוספתא הוא בפ''ג. ודברי ר''א בר''ש ור' נתן לאו היינו הך כדהתם דגריס לא נחלקו ב''ש וב''ה על המכונסין שבקרפף שיביאו ועל המפוזרין שבשדה שלא יביאו ועל מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף ועל מכונסין שבשדה שב''ש אומרים לא יביאו וב''ה אומרים יביאו אמר ר' נתן לא נחלקו ב''ש וב''ה על המפוזרין שבקרפף ועל מכונסין שבשדה שיביאו על מה נחלקו על המפוזרין שבשדה שב''ש אומרים לא יביאו וב''ה אומרים יביאו:
הלכה: אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסּוּכָּה אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. בִּשֶׁלֹּא נִתְכַּווֵן לַעֲבוֹתָהּ. אֲבָל אִם נִתְכַּווְן לַעֲבוֹתָהּ. אָסוּר בְּשֶׁלֹּא הִיתְנָה. אֲבָל אִם הִיתְנָה. מוּתָּר. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. וְיֵשׁ אָדָם מַתְנֶה לִסְתּוֹר אוֹהֲלִין. וְאוֹמֵר בִּפְנֵי שְׁמוּאֵל. בְּטָפוּל לָהּ. וַהֲוָה רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב הֲוִי בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' שמואל אומר בשלא נתכוין לעבותה. הא דקתני דמן הסמוך לה נוטל הוא היינו בשנתן חבילות של קנים על הסכך ולא התיר אגדן שלא נתכוין לעבות הסכך אלא להצניעם שם ולא בטלינהו לגבי הסכך והלכך מותר ליטול מהן אבל אם נתכוין לעבות את הסכך ובטלי לגבי הסכך אסור משום סתירת אהל:
בשלא התנה. ובנתכוין לעבותה דאמרי אסור היינו בשלא התנה בתחלה ליטול מהן אבל אם התנה בתחלה כשנותנן על הסכך שיהא נוטל מהן בי''ט מותר:
רב נחמן בר יעקב בעי. הקשה על זה וכי התנה עליהן מאי מהני וכי יש אדם מתנה לסתור אוהלים בי''ט:
ותומר. ויש מי שהיה אומר בפני שמואל לתרץ המתני' דהא דמשמע דמן הסמוך לה נוטל הוא היינו בטפול לה כלומר לאו מן הסכך מיירי אלא מן הטפל לה וסמוך לדפנות והוה רב נחמן בר יעקב הוי בה. כלומר דמכל מקום הקשה אף על אוקמתו זו דהיכי דמי אם לא נארגו כלל עם הדופן פשיטא מאי למימרא ואין צריך תנאי לכך ואי דנארגו עם הדופן אכתי איכא משום סתירת אהל ומאי מהני תנאי לזה:
משנה: אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסּוּכָּה אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּדֶה מִן הַמְכוּנָּס. וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִילּוּ מִן הַמְפוּזָּר. אֵי זֶהוּ קַרְפֵּף כָּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעִיר דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר כָּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בַפּוֹתַחַת וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי אומר וכו'. כלומר בפותחת הדבר תלוי שכל שנכנסין לו בפותחת לא בעינן סמוך לעיר אלא אפי' הוא בתוך תחום שבת וכלומר לא סמוך ממש לעיר אלא אם הוא עד תחום שבת מביאין ממנו והלכה כר' יוסי:
איזהו קרפף כל שסמוך לעיר. ממש דברי ר' יהודה. ותרתי בעי סמוך ויש לו פותחת והיינו מסגרת והא דלא הזכיר פותחת משום דסתם קרפיפות יש להן פותחת:
ומן הקרפף אפילו מן המפוזר. דמוכנין הן ומסיק בבבלי דמתני' יחידאי הוא ולית הלכתא כוותיה אלא אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף ומן השדה לא יביא כלל אפילו מן המכונס דהואיל ואין משתמרות שם לאו דעתיה עלייהו אבל מן הקרפף שהוא משתמר שמוקף סביב וכשהן מכונסין דעתיה עלייהו:
מביאין עצים מן השדה. עצים תלושין ומכונסין בשדה והן בתוך התחום מביאין מהן בי''ט:
אלא מן הסמוך לה. כגון קנים הזקופין סמוך לדפנות ומכיון שלא נארגו עם הדופן לא בטלו לגבי דופן:
מתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה. לאו בסוכה של מצוה בלבד אלא אפי' שאינה של מצוה כגון בפסח או בעצרת ויושב בגינה או בפרדס אין נוטלין ממנה עצים בי''ט משום סתירת אהל:
אָמַר לֵיהּ. אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵנִים וָעֲנָבִים בִּלְבַד. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְאַתּ אָמַר לְעִנְיַין שַׁבָּת. 17a אֲבָל לְעִנְיַין מַעֲשְׂרות כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לָהֶן מוקְצֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הַגְּרוֹגְרוֹת מִשֶּׁיָּדוּשׁ. וּבִמְגוּרָה מִשֶּׁיְּעַגֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן. מתני' דמעשרות שם אמרה בהדיא כן גרוגרות משידוש ובמגורה משיעגל. דרך הגרוגרות משנתייבשו דשים אותן במקלות לתוך החבית או מכניסין אותן למגורה והוא אוצר ומעגלין אותן במעגילה בידים והוא גמר מלאכתן למעשרות:
הדא דאת אמר. דגרוגרות שבתביות לית בהו משום מוקצה לענין שבת דוקא אבל לענין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה. כלומר הוקצו למעשרות שחל החיוב עליהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source