משנה: אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּייָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַייִם אֲבָל מְכַבְּשִׁין. אֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵירָה. אֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵירָה בַבַּקַּעַת. וְכֵן הַדֶּלֶת. אֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין סומכין את הקדרה בבקעת. של עצים וכן הדלת אין סומכין אותה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה ולשארי תשמישין עצים מוקצים הן:
אין מנהיגין את הבהמה במקל בי''ט. שנראה כמוליכה למכור בשוק:
מתני' נוטל אדם קיסם לחצות בו שיניו. כמו לחצוץ ליטול הבשר החוצץ בין שיניו ואף מן החצר נוטל הוא:
ומגבב מן החצר ומדליק. וכן אם רוצה להדליק מגבב הוא מכל החצר שכל מה שבחצר מוכן הוא:
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק. דוקא משלפניו אבל לא מן החצר דאיכא טירחא יתירה ומאתמול לאו להכי קיימי וכן להדליק דוקא דלא ניתנו עצים אלא להסקה ולא לחצוץ בו שיניו ובתרתי פליגי וכן הלכה שאין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה ולא יחתכנו ולא יתקננו לכך אא''כ היה לח וראוי הוא למאכל בהמה שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין בי''ט בין בשבת ואין בו משום תיקון כלי:
ואין מקיפין שתי חביות. אין מקרבין זו אצל זו. כמו אין מקיפין בריאה:
לשפות עליהן. לערוך ולהושיב את הקדירה משום דדמי לבנין:
מתני' אין שוברין את החרס. כשצולין דגים על האסכלה חותכין קנים או קש או שוברין חרסית או חותכין נייר ושורין במים וסודרין אותן על גב האסכלה מפני שהמתכת מתתמם ושורף את הדג:
לצלות בו מליח. דג:
אין גורפין תנור וכיריים. אם נפל מתוכו מן הטפל והטיח אין גורפין אותו דמתקן מנא הוא וכרבנן דס''ל מכשירי אוכל נפש אסורי:
אבל מכבשין. משכיבין את האפר והעפר כדי שיהא חלק ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו ואם אי אפשר לאפות אא''כ גורפו מותר:
שֶׁלֹשָׁה דִבָרִים נֶאֶמְרוּ בִפְתִילָה לְהַחֲמִיר וּשְׁלֹשָׁה לְהָקֵל. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שְׁאָֽמְרוּ לְהַחֲמִיר. אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם. וְאִין מְפַסְפְּסִין אוֹתָהּ בָּאוּר. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שְׁאָֽמְרוּ לְהָקֵל. מוֹעֲכִין אוֹתָהּ וְשׁוֹרִין אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶן. וְחוֹלְקִין אוֹתָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. 18b בְּצָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָייָא. מֵבִיא שְׁתֵּי נֵרוֹת ונוֹתְנָהּ בִּשְׁנֵיהֶן וְחוֹלְקָהּ בָּאוּר לִשְׁנֵי נֵירוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חִינְנָא בַּר אִידִי בְשֵׁם רַב. מוֹהַטִין אֶת הַפְּתִילָה בְיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
אין מקיפין וכו'. ומפרש דטעמא משום בונה:
תני. בתוספתא פ''ג:
לא יצא סומא במקלו וכו'. דהוי דרך חול ואיכא זילותא לי''ט:
הואיל והוא מותר בדבר אחד. לצאת במקלו יהא מותר בכל הדברים דחשיב ת''ק בברייתא שאין יוצא בכסא. א''נ דאמקל קאי הואיל ומותר לסומא לצאת במקל הותר במקל גם כן להנהיג את הבהמה. ובנוסחת המשניות גריס במתני' על זה ור''א בר''ש מתיר:
ג' דברים נאמרו בפתילה וכו'. תוספתא סוף פ''ג:
מועכין אותה. ביד לחלוק הצמר והשער דכלאחר יד הוא:
בצריך לשניהן. כדפרישית במתני':
מוחטין את הפתילה בי''ט. כשנעשה פחם בראש הפתילה ומחשיך האור מסירין הפחם ביד:
ואין מפספסין. אין מהבהבין אותה באור להסיר הצמר והשער סביב:
הלכה: הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן סִיקִירָה אֲסִיר מֵיעֲבֲד בְּיוֹמָא טָבָא. דְּהוּא מַקְטַע בְּגוּמֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא אמרה. מדקתני אין שוברין את החרס וכו' אלמא דכל כה''ג תקוני מנא הוא ואע''פ שא''צ לתיקון החרס אלא כדי להניחו על האסכלא בשביל שלא ישרף את הדג וכן בגריפת התנור וכיריים אינו אלא בשביל שלא ישרף הפת מ''מ כתיקון כלי הוא א''כ ש''מ מכאן:
ההן סיקורה אסור מיעבד ביומא טבא. סיקירה הוא אבן מאבני הצבע כמו ששנינו בסם ובסיקרא וסודרן אבנים אלו זו אצל זו למלאכתן. ונזכר זה לעיל פ' כלל גדול בהלכה ב' דקחשיב שם כמה חטאות הוא חייב עד גמר מלאכה. ההן סיקורא וכו' כד מקטע בגומא משום מחתך וכו' והכא לענין סידורן בלבד הוא דקאמר שאף לסדרן אסור בי''ט משום דהוא מקטע בגומין כשמסדרן ודוחקן להיות מונחין בשוה מקטע הגומין והחידודין היוצאין מהן וזה אסור בי''ט דומיא דשבירת כלי חרס וגריפת תנור וכיריים דמתני':
גמ' מה ביניהון. במאי קא מיפלגי:
לעשות ציבור ביניהון. אם יכול לעשות ציבורין צבורין בחצר דעל דעתיה דר''א מותר דקסבר דאין חוששין שלא יהא נראה כמכין למחר ועל דעתייהו דרבנן אין עושין ציבור משום דמיחזו כמכין אותן למחר:
בְּרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה רַבָּה אֲתַת מֵיפָה גַּו תַּנּוּרָא. אַשְׁכַּחַת כִּיפָּה בַגַוֵּיהּ. אֲתַת שְׁאָלַת לַאֲבוּהָא. אֲמַר לָהּ. אִיזְלִין גָּֽרְפִין. אָֽמְרָה. לֵינָה יָֽכְלָה. אֲמַר לָהּ. אִיזְלִין כָּֽבְשִׁין. יָֽדְעָה הֲווָת. אֶלָּא דַהֲווָת בְְּעָיָא מִישְׁמַע מִן אָבוּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אתת מיפה גו תנורא. היתה רוצה לאפות בהתנור בי''ט:
ואשכחת כיפה של עפר. בתוכו ובאת ושאלה לאביה וא''ל בתחלה איזלין גרפין התנור ולנסותה בא אם יודעת היא שאסור וכשאמרה לו לית אנא יכלה לפי שאסור זה בי''ט אמר לה איזלין כבשין את העפר. וקאמר הש''ס ידעה הוות שזה אסור וזה מותר אלא שהיתה רוצה לשמוע הדבר מפי אביה:
רַב אָמַר. מַצִּילִין מִן הַתַּנּוּר לַכִּירָה. אֲבָל לֹא מִכִּירָה לַתַּנּוּר. רַב אַבָּא בַּר חָנָה אָמַר. מַצִּילִין מִתַּנּוּר לַכִּירָה וּמִכִּירָה לַתַּנּוּר. אֲבָל לֹא מֵעַרְבִית לַשַּׁחֲרִית. רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַב. מַצִּילִין מִתַּנּוּר לַכִּירָה וּמִכִּירָה לַתַּנּוּר. מֵעַרְבִית לַשַּׁחֲרִית אֲבָל לֹא מִיּוֹם טוֹב לַחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
מצילין מן התנור לכירה. נוטלין הקדרה מן התנור לאחר שנתבשלה ומתיירא שלא יקדיח התבשיל מחמת חום התנור שהוא מרובה מציל אותה ומניחה ע''ג הכירה שאין חומה כמו התנור אבל לא מן הכירה לתנור:
רב אבא בר חנה. מתיר בשתיהן אבל לא מניחין מערבית לשחרית של מחר ור' אבון בשם רב קאמר דאף זה מותר אבל לא מניחין בתחלה מיו''ט לחול אא''כ נשאר ממה שנתבשל לצורך י''ט:
אֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵירָה. מִשֵּׁם בּוֹנֶה. תַּנֵּי. לֹא יֵצֵא סוּמֵא בְמַקְלוֹ וְלֹא רוֹעֶה בְתַרְמִילוֹ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הוֹאִיל וְהוּא מוּתָּר בְּדָבָר אֶחָד. יְהֵא מוּתָּר בְּכָל הַדְּבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אין מקיפין וכו'. ומפרש דטעמא משום בונה:
תני. בתוספתא פ''ג:
לא יצא סומא במקלו וכו'. דהוי דרך חול ואיכא זילותא לי''ט:
הואיל והוא מותר בדבר אחד. לצאת במקלו יהא מותר בכל הדברים דחשיב ת''ק בברייתא שאין יוצא בכסא. א''נ דאמקל קאי הואיל ומותר לסומא לצאת במקל הותר במקל גם כן להנהיג את הבהמה. ובנוסחת המשניות גריס במתני' על זה ור''א בר''ש מתיר:
ג' דברים נאמרו בפתילה וכו'. תוספתא סוף פ''ג:
מועכין אותה. ביד לחלוק הצמר והשער דכלאחר יד הוא:
בצריך לשניהן. כדפרישית במתני':
מוחטין את הפתילה בי''ט. כשנעשה פחם בראש הפתילה ומחשיך האור מסירין הפחם ביד:
ואין מפספסין. אין מהבהבין אותה באור להסיר הצמר והשער סביב:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נוֹטֵל אָדָם קִיסָם לַחֲצוֹץ בּוֹ שִׁנָּיו וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק:
Pnei Moshe (non traduit)
ואין סומכין את הקדרה בבקעת. של עצים וכן הדלת אין סומכין אותה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה ולשארי תשמישין עצים מוקצים הן:
אין מנהיגין את הבהמה במקל בי''ט. שנראה כמוליכה למכור בשוק:
מתני' נוטל אדם קיסם לחצות בו שיניו. כמו לחצוץ ליטול הבשר החוצץ בין שיניו ואף מן החצר נוטל הוא:
ומגבב מן החצר ומדליק. וכן אם רוצה להדליק מגבב הוא מכל החצר שכל מה שבחצר מוכן הוא:
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק. דוקא משלפניו אבל לא מן החצר דאיכא טירחא יתירה ומאתמול לאו להכי קיימי וכן להדליק דוקא דלא ניתנו עצים אלא להסקה ולא לחצוץ בו שיניו ובתרתי פליגי וכן הלכה שאין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה ולא יחתכנו ולא יתקננו לכך אא''כ היה לח וראוי הוא למאכל בהמה שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין בי''ט בין בשבת ואין בו משום תיקון כלי:
ואין מקיפין שתי חביות. אין מקרבין זו אצל זו. כמו אין מקיפין בריאה:
לשפות עליהן. לערוך ולהושיב את הקדירה משום דדמי לבנין:
מתני' אין שוברין את החרס. כשצולין דגים על האסכלה חותכין קנים או קש או שוברין חרסית או חותכין נייר ושורין במים וסודרין אותן על גב האסכלה מפני שהמתכת מתתמם ושורף את הדג:
לצלות בו מליח. דג:
אין גורפין תנור וכיריים. אם נפל מתוכו מן הטפל והטיח אין גורפין אותו דמתקן מנא הוא וכרבנן דס''ל מכשירי אוכל נפש אסורי:
אבל מכבשין. משכיבין את האפר והעפר כדי שיהא חלק ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו ואם אי אפשר לאפות אא''כ גורפו מותר:
הלכה: מַה בֵינֵיהֶן. לַעֲשׂוֹת צִיבּוּר בֵּינֵיהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עוֹשִׂין צִיבּוּרּ. כַל דַּעִתִּהוֹן דְּרַבָּנִן. אֵין עוֹשִׂין צִיבּוּרּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא אמרה. מדקתני אין שוברין את החרס וכו' אלמא דכל כה''ג תקוני מנא הוא ואע''פ שא''צ לתיקון החרס אלא כדי להניחו על האסכלא בשביל שלא ישרף את הדג וכן בגריפת התנור וכיריים אינו אלא בשביל שלא ישרף הפת מ''מ כתיקון כלי הוא א''כ ש''מ מכאן:
ההן סיקורה אסור מיעבד ביומא טבא. סיקירה הוא אבן מאבני הצבע כמו ששנינו בסם ובסיקרא וסודרן אבנים אלו זו אצל זו למלאכתן. ונזכר זה לעיל פ' כלל גדול בהלכה ב' דקחשיב שם כמה חטאות הוא חייב עד גמר מלאכה. ההן סיקורא וכו' כד מקטע בגומא משום מחתך וכו' והכא לענין סידורן בלבד הוא דקאמר שאף לסדרן אסור בי''ט משום דהוא מקטע בגומין כשמסדרן ודוחקן להיות מונחין בשוה מקטע הגומין והחידודין היוצאין מהן וזה אסור בי''ט דומיא דשבירת כלי חרס וגריפת תנור וכיריים דמתני':
גמ' מה ביניהון. במאי קא מיפלגי:
לעשות ציבור ביניהון. אם יכול לעשות ציבורין צבורין בחצר דעל דעתיה דר''א מותר דקסבר דאין חוששין שלא יהא נראה כמכין למחר ועל דעתייהו דרבנן אין עושין ציבור משום דמיחזו כמכין אותן למחר:
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. נָחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים פּוֹרְסִין עָלֶיהָ סַדִּין. בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה. וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. מַה כְרָב. כִּשְׁמוּאֵל. כָּאן מִלְּמַעֲלָן כָּאן מִלְּמַטָּן.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא. אֲחוֹתִי אָֽמְרָה לִי מִשְּׁמוֹ. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב סוֹמְכִין לָהּ כְּלִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל. אֲבָל אֵין כּוֹפִין עָלֶיהָ כְלִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. כּוֹפִין עָלֶיהָ כְלִי. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא כְלִי נוֹגֵעַ בְּגוּפָהּ שֶׁלְּבֵיצָה.
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. פּוֹרְסִין מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי שַׁיפוּף שֶׁל לְבֵינִים בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
מחלפה שיטתיה דר' אליעזר וכו'. כתובה היא לעיל בפ''ק בהלכה ד' ושם פירשתי ע''ש:
הדרן עלך המביא כדי יין
רב ירמיה בשם רב פורשין מחצלת וכו'. גרסי' להא לעיל בשבת פ''ד בהלכה ב' עד ושרי לכון מטלטלתון ושם מפורש:
הלכה: מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב כול'. מַתְנִיתָה בְאוֹתוֹ הַגָּג. אֲבָל בְּגָג אַחֵר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. אֲבָל אִם הָיָה שָׁוֶה מוּתָּר. תַּנֵּי. הָיָה שָׁם חַלּוֹן מַשְׁחִילִין דֶּרֶךְ חַלּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מאן דאמר מלבנין בבדוקין. שהן ישנים וכבר נבדקו שיכלו לקבל ליבון ולא חיישינן דילמא פקעי ואשתכח דטרח שלא לצורך י''ט ומ''ד אין מלבנין בשאינן בדוקין שהן חדשים והלכך חיישינן דילמא פקעי:
גמ' מתניתא באותו גג. דוקא מותר לפנות ולהשילן דרך הארובה אבל אם היו הפירות בגג אחר ובא לפנותן מגג לגג ולהשילן דרך הארובה אסור דטרחא יתירא לא התירו לו:
תני. בתוספתא פ''ד. והתם גריס אין משלשלין אותן דרך חלונות:
משנה: מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב. וּמְכַסִּין אֶת הַפֵּירוֹת בַּכֵּלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף. וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכֵן כַּדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
ערב שבת בשביעית. שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה וה''ה במעושר ובשאר שני שבוע אלא אורחא דמלתא נקט דסתם מוקצה לאו מעושר הוא דסתם מוקצה גרוגרות וצמוקין הן ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכתן כמפורש בפ''ק דמעשרות:
ואומר מכאן אני אוכל למחר. וסגי בהכי דקסבר ר''א יש ברירה:
וחכמים אומרים עד שירשום. בסימן ויאמר מכאן ועד כאן דקסברי אין ברירה והלכה כחכמים:
מתני' משילין פירות דרך ארובה בי''ט. מי שיש לו פירות או תבואה שטוחין על הגג להתייבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולשלשלם דרך הארובה שבגג לארץ או ממקום למקום באותו הגג ודוקא דרך ארובה דכל ארובה היא מלמעלה למטה בתקרת הגג אבל לא דרך החלון כגון גג שמוקף מחיצות וחלון בכותל וצריך להגביה עד החלון ולהשליכן דכולי האי לא שרו רבנן למטרח:
ומכסין את הפירות מפני הדלף. גשמים הנוטפין מן הגג מכסין אותן ולא אמרי' טרחא שלא לצורך היא דמשום הפסד ממון שרו ליה רבנן:
וכן כדי יין וכן כדי שמן. מכסין אותן מפני הדלף:
ונותנין כלי תחת הדלף. לקבל את המים שלא יטנפו את הבית ואף בשבת ובדלף הראוי דאי בשאינו ראוי הוא מבטל כלי מהיכנו הוא ועוד דהוי כגרף שנ רעי ואין עושין גרף של רעי לכתחלה:
עומד אדם על המוקצה. הצריך הזמנה וכשמזמין מהני:
ועוד אמר ר''א. משום דתני לעיל אחת לקולא במוקצה והדר אמר אחריתא קאמר ועוד אע''ג דאפסיק בינייהו במילתא אחריתא:
ואין מלבנין את הרעפים. הן כלי חרס שמכסין בהן את הגגות אין מלבנין אותן באור כדי לצלות בהן מפני שהן מתחסמין ומתחזקין על ידי האור:
ולא מן המים. שנותנין מים בכלי זכוכית לבנה ונותן בחמה וכשהשמש חם מאוד הזכוכית מוציאה שלהבת מביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:
ולא מן האבנים. ובנוסחת הבבלי ולא מן העפר שיש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אש ממחפורת שלה:
מתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים. שחותכין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש משום דמוליד וכבורא האש בי''ט:
וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר עוֹמֵד אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנַּינָן תַּמָּן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמֻּתִי הוּא. חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר מִכָּן וְעַד כָּאן׃ מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים. עוֹמֵד וְאוֹמֵר. זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל׃ וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. עוֹד אִינּוּן אִית לָהוֹן. חוֹמֶר בַּדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מחלפה שיטתיה דר' אליעזר וכו'. כתובה היא לעיל בפ''ק בהלכה ד' ושם פירשתי ע''ש:
הדרן עלך המביא כדי יין
רב ירמיה בשם רב פורשין מחצלת וכו'. גרסי' להא לעיל בשבת פ''ד בהלכה ב' עד ושרי לכון מטלטלתון ושם מפורש:
הלכה: אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת עֲלֵיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְלַבְּנִין. [וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְלַבְּנִין.] אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מְלַבְּנִין. בִּבְדוּקִים. וּמָאן דְּאָמַר. אִין מְלַבְּנִין. בְּשֶׁאֵינָן בְּדוּקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מאן דאמר מלבנין בבדוקין. שהן ישנים וכבר נבדקו שיכלו לקבל ליבון ולא חיישינן דילמא פקעי ואשתכח דטרח שלא לצורך י''ט ומ''ד אין מלבנין בשאינן בדוקין שהן חדשים והלכך חיישינן דילמא פקעי:
גמ' מתניתא באותו גג. דוקא מותר לפנות ולהשילן דרך הארובה אבל אם היו הפירות בגג אחר ובא לפנותן מגג לגג ולהשילן דרך הארובה אסור דטרחא יתירא לא התירו לו:
תני. בתוספתא פ''ד. והתם גריס אין משלשלין אותן דרך חלונות:
משנה: אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הַמַּיִם. וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת עֲלֵיהֶן. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר עוֹמֵד אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת 19a בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר מִכָּן וְעַד כָּאן:
Pnei Moshe (non traduit)
ערב שבת בשביעית. שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה וה''ה במעושר ובשאר שני שבוע אלא אורחא דמלתא נקט דסתם מוקצה לאו מעושר הוא דסתם מוקצה גרוגרות וצמוקין הן ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכתן כמפורש בפ''ק דמעשרות:
ואומר מכאן אני אוכל למחר. וסגי בהכי דקסבר ר''א יש ברירה:
וחכמים אומרים עד שירשום. בסימן ויאמר מכאן ועד כאן דקסברי אין ברירה והלכה כחכמים:
מתני' משילין פירות דרך ארובה בי''ט. מי שיש לו פירות או תבואה שטוחין על הגג להתייבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולשלשלם דרך הארובה שבגג לארץ או ממקום למקום באותו הגג ודוקא דרך ארובה דכל ארובה היא מלמעלה למטה בתקרת הגג אבל לא דרך החלון כגון גג שמוקף מחיצות וחלון בכותל וצריך להגביה עד החלון ולהשליכן דכולי האי לא שרו רבנן למטרח:
ומכסין את הפירות מפני הדלף. גשמים הנוטפין מן הגג מכסין אותן ולא אמרי' טרחא שלא לצורך היא דמשום הפסד ממון שרו ליה רבנן:
וכן כדי יין וכן כדי שמן. מכסין אותן מפני הדלף:
ונותנין כלי תחת הדלף. לקבל את המים שלא יטנפו את הבית ואף בשבת ובדלף הראוי דאי בשאינו ראוי הוא מבטל כלי מהיכנו הוא ועוד דהוי כגרף שנ רעי ואין עושין גרף של רעי לכתחלה:
עומד אדם על המוקצה. הצריך הזמנה וכשמזמין מהני:
ועוד אמר ר''א. משום דתני לעיל אחת לקולא במוקצה והדר אמר אחריתא קאמר ועוד אע''ג דאפסיק בינייהו במילתא אחריתא:
ואין מלבנין את הרעפים. הן כלי חרס שמכסין בהן את הגגות אין מלבנין אותן באור כדי לצלות בהן מפני שהן מתחסמין ומתחזקין על ידי האור:
ולא מן המים. שנותנין מים בכלי זכוכית לבנה ונותן בחמה וכשהשמש חם מאוד הזכוכית מוציאה שלהבת מביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:
ולא מן האבנים. ובנוסחת הבבלי ולא מן העפר שיש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אש ממחפורת שלה:
מתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים. שחותכין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש משום דמוליד וכבורא האש בי''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source