וְלֹא מַקְדִּישִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. אִיתְפַּלְּגּוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. מַקְדִּישִׂין. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין מְפָֽרְשִׁין לְהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְסָחִים. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. כְּמָאן דְּאָמַר. מַקְדִּישִׂין. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְּסָחִים. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְקָדֵשׁ. אִין תֵּימַר. יוֹצֵא לַחוּלִין חוֹזֵר וְקָדֵשׁ. יְהֵא אָסוּר [מִשּׁוּם מַקְדִּישׁ]. וְתַנִּינָן. [אֵין] מַקְדִּישִׂין. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְמָחָר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּיי. וַאֲפִילוּ כְמָאן דָּאָמַר. מַקְדִּישִׁין. בָּעֲזָרָה מִשּׂוּם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איתפלגון ר''י ור''ש בן לקיש חד אמר מקדישין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''א דפסחים בהלכה ג' עד משום שבות שהתירו במקדש ושם מפורש הכל:
וְלֹא מְקַדְּשִׁין. רִבִּי בָּא בַּר כֹהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר שְׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לְאָרֵס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה. בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד: וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. בִּתְפִילָּה. אֲפִילוּ כֵן לֹא 21a קַייְמַה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפילו כן לא קיימה. לא תקיים הזיווג הזה:
שלא יקדמנו אחר. ומשני בתפלה אפשר שיקדמנו אחר:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה:
מחלפא שיטתיה דשמואל דתמן הוא אמר. לקמן בפ''ק דתענית דהזיווג מן השמים הוא דכתיב אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' כדדריש בויקרא רבה עד שהן הבל במעי אמן נגזר להם זיווגם:
אסור לארס וכו'. לקדשה וכדמפרש ואזיל דהיינו שלא לעשות סעודת אירוסין וטעמא משום שאין קובעין סעודה בע''ש הא לארס בלא סעודה יארס:
אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד׃ מַה בֵּינֵיהוֹן. רַב חִסְדָּא אָמַר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָעֵצִים בֵּינֵיהוֹן. תַּנָּא רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָייָא. הוּא הַדָּבָר. מָהוּ הוּא הַדָּבָר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד הוּא הַדָּבָר. אוֹ לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָאֲבָנִים הוּא הַדָּבָר. לֵית לָך אֶלָּא כְהָדָא. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דאמר. ואמר רב יהודה בשם שמואל וכו'. כלומר אף זה לא מתוקמא דהא דאמר רב יהודה לעיל אדרב חסדא דלא היא דהך מתני' דברי הכל היא דלאו לחדדה מיירי אלא כדי להעביר שמנונית שעליה ואפ''ה במשחזת לא דעובדא דחול הוא:
הוא הדבר. ביניהון ולא פירש מהו ולפיכך שואל הש''ס מהו הוא הדבר דתנא ר' יהודה בר פזי אם על דרב חסדא או על הא דר' חנינא קאמר הוא הדבר ולמה סתם דבריו אלא ודאי לא קאי אלא על הדבר הנזכר במתני' ולית לך אלא כהדא דתנינן לעיל בפ''ג בהלכה ז' אין משחיזין את הסכין בי''ט אבל משיאה ע''ג חבירתה וקאמר עלה רב חסדא שם דר' יהודה הוא דאמר אף מכשירי אוכל התירו ומשיאה על גבי חברתה כדי לחדדה:
להוציא אש מן העצים ביניהו. דאע''ג דמוליד הוא מתיר ר' יהודה דמכשירי אוכל נפש הוא וכדי לבשל ולצלות בו:
לחדד ראשו של שפוד. לצלות בו ביניהון דר' יהודה מתיר אף זה לתקן בי''ט:
מה ביניהון. חסר כאן דברי ר' יהודה וכמו דגריס לקמן במגילה שם על המתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד תני בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו. ועלה קאמר מה ביניהון כלומר באיזה מכשירין פליגי ר' יהודה וחכמים:
כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אָֽמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַשַּׁבָּת. אִילֵּין אִינִּין. וְהָא אִית לָךְ חוֹרַנִייִן. סְקִילָה בַשַּׁבָּת וְאֵין סְקִילָה בַיּוֹם טוֹב. כָּרֵת בַּשַּׁבָּת וְאֵין כָּרֵת בַּיּוֹם טוֹב. מַכּוֹת בַּיּוֹם טוֹב וְאֵין מָכּוֹת בַּשַּׁבָּת. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְהָא תַנִּינָן. מַשְִּׁחִילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא. שׁוֹחֲקִין עֲצֵי בְשָׂמִים לַמִּילָה בַיּוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁמָּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. בַּכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועוד. יש ביניהון מן הדא דתני מודים חכמים לר''מ וכו' כמפורש בפ' דלעיל סוף הלכה ב':
דתניא שוחקין וכו' והוא שמל. כבר וצריך לשחוק סמנין לרפואה ולא דקשיא ליה אמאי לא חשיב נמי להא דעצי בשמים דלא שייך לאוכל נפש:
ועוד מן הדא. כלומר דהשתא קחשיב ואזיל עוד דיש בין י''ט לשבת:
אין תימר. וכ''ת בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני. במתני' דבהא קאמר אין בין י''ט לשבת וכו' אבל במילי אחרינא איכא טובא אכתי קשיא והא תנינן משחילין פירות וכו' וזה נמי שייך לאוכל נפש ולמה לא קחשיב להא. ולא משני מידי:
כל אלו בי''ט אמרו וכו' ואין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ופריך וכי אילין אינין בלבד שבין י''ט לשבת דלא קחשיב אלא אוכל נפש והא אית לך חורנין והרי יש ביניהן עוד דברים אחרים כדקא חשיב ואזיל. סקילה בשבת. להעובר במזיד ובהתראה ואין חיוב מיתה בי''ט וכן כרת להעובר במזיד בלא התראה. מכות בי''ט דכל המלאכות בי''ט בלאו הן וחייבין עליהן מלקות בהתראה אבל אין מכות בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד הוא ואין לוקין עליו. וגרסי' להא לקמן בפ''ק דמגילה בהלכה ח':
הלכה: אָמַר רִבִּי בָּא. תְּחוּמִין עָשׂוּ אוֹתָן כְּמִידַּת הַדִּין. תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא וְלָא יָֽדְעִין אִין מִן שְׁמוּעָה וְאִין מִן מַתְנִיתָה. וְאֲפִילוּ עֵצִים. וְסָֽבְרִינָו מֵימַר. עֵצִים אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא. דקתני מסרו לרועה הרי הוא כרגליו של הבעלים בשמסרה לו ביו''ט דלא קנה שביתה אצל הרועה אבל אם מסרה לו מערב יו''ט וקנה שביתה אצלו הוא כרגלי הרועה:
בשיש שם רועה אחד. כלומר שיש בעיר עוד רועה א' דבשני רועים לא קנה אחד מהן לפיכך הרי הוא כרגלי הבעלים אבל אם אין שם עוד רועה אחד אלא זה לבדו לעולם הוא כרגלי הבקר והוא הרועה וכמו שקורין חמר למוליך החמורים כך קורין לרועה הבהמות בקר שמוליך את הבקרים:
ותני כן וכו'. בתוספתא פ''ד ר' דוסא אומר הלוקח בהמה מן הרועה אעפ''י שלא הודיעה עליה לרועה הרי היא כרגלי הרועה:
אמר ר' בא תחומין וכו'. בעניינא דהסיפא הוא דקאמר האשה ששאלה מחברתה וכו'. והש''ס קיצר כאן ועיקרה דהסוגיא בפ''ב דמעשר שני בהלכה א' היא דנשנית על דקתני התם במתני' עיסה של מעשר שני שאפאה בעצים של חולין והשביחה השבח לשני זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני. ופליגי התם ר' יוחנן ורשב''ל בפירושא דמילתא כל ששבחו ניכר ור' יוחנן ס''ל דבעינן שיהא ניכר בתוספת המדה ולא מהני נתינת הטעם בלבד שיהא השבח לפי חשבון ופריך התם על ר' יוחנן מתניתא פליגא על ר' יוחנן האשה ששאלה מחברתה תבלין וכו' הרי אלו כרגלי שתיהן משום שקנו שביתה אצל בעליהן אלמא דאע''פ שאלו נבלעין הן בעיסה ואינן נכרין ואין כאן אלא נתינת הטעם בלבד מכל מקום נגררין הן אחר שתיהן וקשיא לר' יוחנן דקאמר נתינת הטעם בלבד לא מהני שיהא חלק למעשר שני ולחולין בהשבח. ועלה קאמר שם אמר ר' בא תחומין עשו אותן כמידת הדין כלומר שאני איסור תחומין שעשו אותן חכמים כמו למידת הדין וזהו לענין ממון ולמקח וממכר דכל שיש לשנים חלק בדבר לא בטיל האי לגבי האי ולאו משום דנותן טעם זה בזה הוא:
תדע לך שהוא כן. גבי תחומין דתמן בבבל אמרין בשם רב חסדא ולא ידעין אם קיבל זה מן השמועה או מן איזו ברייתא דתני לה שאפילו עצים ששאלה מחברתה לאפות עיסתה הולכין אחר רגלי שתיהן והא סברין מימר עצים אין בהן ממש וכלומר הא ודאי מסתברא הוא שהעצים אין בהן בנתינת טעם ושיהא בהן ממשות שיהא ניכר בפת ואפ''ה הולכין אחריהן ש''מ דטעמא הויא משום דתחומין עשו אותן כדיני ממונות. ע''כ שם:
משנה: הַשּׁוֹאֵל כְּלִים מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. הַשּׁוֹאֵל בְּיוֹם טוֹב כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶירְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִיסָּתָהּ הֲרֵי אֵילּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כלים המיוחדים לאחד מן האחין שבבית הרי הן כרגליו. וקמ''ל שאע''פ שעדיין לא חלקו ביניהן אלא אחד מהן יחד לו כלים אלו לכשיגיע החלוקה הרי הן כרגליו:
ושאינן מיוחדין. לאחד מהן אלא לכולן הרי אלו כמקום שהולכין כולן אבל אם עירב אחד לסוף אלפים אמה לצפון והשאר לא עירבו הוא מעכב על ידן להוליכם לדרום אפי' פסיעה אחת והן מעכבין על ידו מלהוליכם לצפון אלא אלפים שהן מותרים בהן:
השואל כלים מחבירו מערב י''ט כרגלי השואל. מפני שבשעת קנין שביתה והוא בין השמשות שהוא כניסת היום קונה השואל וקמ''ל שאע''פ שלא נתנו לו הכלי אלא בי''ט ובין השמשות לא היה ברשותו אפ''ה קנה והרי הוא כרגליו של השואל:
בי''ט. שאלו ממנו בי''ט הרי הוא כרגלי המשאיל לפי שקנה שביתה אצל בעליו וקמ''ל שאעפ''י שדרכו תמיד לשאול ממנו כלי זה בכל י''ט אפ''ה כרגלי המשאיל משום דמימר אמר המשאיל דילמא אשכח השואל אינש אחרינא ואזל ושאיל מיניה:
האשה ששאלה מחברתה תבלין. לקדרתה או מים או מלח לעיסתה ולשה בהן עיסתה או בישלה בהן תבשיל הרי אלו העיסה או התבשיל כרגלי שתיהן ואין מוליכין אותן אלא במקום ששתיהן יכולות לילך דכיון דבי''ט שאלה קנו התבלין או המים או המלח שביתה אצל בעליהן:
ר' יהודה פוטר במים מפני שאין בו ממש. שאין ניכרות לא בקדירה ולא בעיסה וכגון שהתבשיל עבה ואין המים ניכרין בה והלכך אין מעכבות הולכתן ובמלח לא פליג ר' יהודה משום דמיירי במלח גסה ועבה שהיא נכרת ויש בה ממש ואין הלכה כרבי יהודה:
המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי הוא כרגליו. של הבעלים והכי מוכח בגמרא. ובנוסחת המשנה של הבבלי כתוב בהדיא הרי אלו כרגלי הבעלים ואוקימנא מתני' בשיש שם שני רועים ומסרה להם דלא קנה אחד מהם ולפיכך הרי אלו כרגליו אבל אם מסרה לרועה אחד הרי הוא כרגלי הרועה ואפי' לא מסרה לו אלא ביו''ט. ודקתני לבנו הרי הוא כרגליו אע''ג דיחיד הוא לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשבין אותם כאלו הוציאם מרשותם:
מתני' הבהמה והכלי' כרגלי הבעלי'. אין אדם יכול להוליכה בי''ט אלא במקום שבעליה יכולים לילך ואם לא עירב יש לה אלפים לכל רוח העיר כמו הבעלים ואם עירב לצפון גם היא תלך לצפון ולא לדרום:
הלכה: מַתְנִיתָה בְּשֶׁמְּסָרָהּ לוֹ בְיוֹם טוֹב. אֲבָל אִם מְסָרָהּ לוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רוֹעֶה אֶחָד. אֲבָל אִם אֵין שָׁם רוֹעֶה אֶחָד. כְּרַגְלֵי הַבַּקָּר. וְתַנֵּי כֵן. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לַבַּקָּר אַף עַל פִּי שֵׁלֹּא הוֹדִיעַ לַבַּקָּר הֲרֵי זוֹ כְרַגְלֵי הַבַּקָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא. דקתני מסרו לרועה הרי הוא כרגליו של הבעלים בשמסרה לו ביו''ט דלא קנה שביתה אצל הרועה אבל אם מסרה לו מערב יו''ט וקנה שביתה אצלו הוא כרגלי הרועה:
בשיש שם רועה אחד. כלומר שיש בעיר עוד רועה א' דבשני רועים לא קנה אחד מהן לפיכך הרי הוא כרגלי הבעלים אבל אם אין שם עוד רועה אחד אלא זה לבדו לעולם הוא כרגלי הבקר והוא הרועה וכמו שקורין חמר למוליך החמורים כך קורין לרועה הבהמות בקר שמוליך את הבקרים:
ותני כן וכו'. בתוספתא פ''ד ר' דוסא אומר הלוקח בהמה מן הרועה אעפ''י שלא הודיעה עליה לרועה הרי היא כרגלי הרועה:
אמר ר' בא תחומין וכו'. בעניינא דהסיפא הוא דקאמר האשה ששאלה מחברתה וכו'. והש''ס קיצר כאן ועיקרה דהסוגיא בפ''ב דמעשר שני בהלכה א' היא דנשנית על דקתני התם במתני' עיסה של מעשר שני שאפאה בעצים של חולין והשביחה השבח לשני זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני. ופליגי התם ר' יוחנן ורשב''ל בפירושא דמילתא כל ששבחו ניכר ור' יוחנן ס''ל דבעינן שיהא ניכר בתוספת המדה ולא מהני נתינת הטעם בלבד שיהא השבח לפי חשבון ופריך התם על ר' יוחנן מתניתא פליגא על ר' יוחנן האשה ששאלה מחברתה תבלין וכו' הרי אלו כרגלי שתיהן משום שקנו שביתה אצל בעליהן אלמא דאע''פ שאלו נבלעין הן בעיסה ואינן נכרין ואין כאן אלא נתינת הטעם בלבד מכל מקום נגררין הן אחר שתיהן וקשיא לר' יוחנן דקאמר נתינת הטעם בלבד לא מהני שיהא חלק למעשר שני ולחולין בהשבח. ועלה קאמר שם אמר ר' בא תחומין עשו אותן כמידת הדין כלומר שאני איסור תחומין שעשו אותן חכמים כמו למידת הדין וזהו לענין ממון ולמקח וממכר דכל שיש לשנים חלק בדבר לא בטיל האי לגבי האי ולאו משום דנותן טעם זה בזה הוא:
תדע לך שהוא כן. גבי תחומין דתמן בבבל אמרין בשם רב חסדא ולא ידעין אם קיבל זה מן השמועה או מן איזו ברייתא דתני לה שאפילו עצים ששאלה מחברתה לאפות עיסתה הולכין אחר רגלי שתיהן והא סברין מימר עצים אין בהן ממש וכלומר הא ודאי מסתברא הוא שהעצים אין בהן בנתינת טעם ושיהא בהן ממשות שיהא ניכר בפת ואפ''ה הולכין אחריהן ש''מ דטעמא הויא משום דתחומין עשו אותן כדיני ממונות. ע''כ שם:
משנה: הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֶה הֲרֵי הִיא כְרַגְלָיו: כֵּלִים הַמְיוּחָדִין לְאֶחַד מִן הָאַחִים שֶׁבַּבַּיִת הֲרֵי הֵן כְּרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיוּחָדִין הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כלים המיוחדים לאחד מן האחין שבבית הרי הן כרגליו. וקמ''ל שאע''פ שעדיין לא חלקו ביניהן אלא אחד מהן יחד לו כלים אלו לכשיגיע החלוקה הרי הן כרגליו:
ושאינן מיוחדין. לאחד מהן אלא לכולן הרי אלו כמקום שהולכין כולן אבל אם עירב אחד לסוף אלפים אמה לצפון והשאר לא עירבו הוא מעכב על ידן להוליכם לדרום אפי' פסיעה אחת והן מעכבין על ידו מלהוליכם לצפון אלא אלפים שהן מותרים בהן:
השואל כלים מחבירו מערב י''ט כרגלי השואל. מפני שבשעת קנין שביתה והוא בין השמשות שהוא כניסת היום קונה השואל וקמ''ל שאע''פ שלא נתנו לו הכלי אלא בי''ט ובין השמשות לא היה ברשותו אפ''ה קנה והרי הוא כרגליו של השואל:
בי''ט. שאלו ממנו בי''ט הרי הוא כרגלי המשאיל לפי שקנה שביתה אצל בעליו וקמ''ל שאעפ''י שדרכו תמיד לשאול ממנו כלי זה בכל י''ט אפ''ה כרגלי המשאיל משום דמימר אמר המשאיל דילמא אשכח השואל אינש אחרינא ואזל ושאיל מיניה:
האשה ששאלה מחברתה תבלין. לקדרתה או מים או מלח לעיסתה ולשה בהן עיסתה או בישלה בהן תבשיל הרי אלו העיסה או התבשיל כרגלי שתיהן ואין מוליכין אותן אלא במקום ששתיהן יכולות לילך דכיון דבי''ט שאלה קנו התבלין או המים או המלח שביתה אצל בעליהן:
ר' יהודה פוטר במים מפני שאין בו ממש. שאין ניכרות לא בקדירה ולא בעיסה וכגון שהתבשיל עבה ואין המים ניכרין בה והלכך אין מעכבות הולכתן ובמלח לא פליג ר' יהודה משום דמיירי במלח גסה ועבה שהיא נכרת ויש בה ממש ואין הלכה כרבי יהודה:
המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי הוא כרגליו. של הבעלים והכי מוכח בגמרא. ובנוסחת המשנה של הבבלי כתוב בהדיא הרי אלו כרגלי הבעלים ואוקימנא מתני' בשיש שם שני רועים ומסרה להם דלא קנה אחד מהם ולפיכך הרי אלו כרגליו אבל אם מסרה לרועה אחד הרי הוא כרגלי הרועה ואפי' לא מסרה לו אלא ביו''ט. ודקתני לבנו הרי הוא כרגליו אע''ג דיחיד הוא לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשבין אותם כאלו הוציאם מרשותם:
מתני' הבהמה והכלי' כרגלי הבעלי'. אין אדם יכול להוליכה בי''ט אלא במקום שבעליה יכולים לילך ואם לא עירב יש לה אלפים לכל רוח העיר כמו הבעלים ואם עירב לצפון גם היא תלך לצפון ולא לדרום:
מָהוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (הַבְטָלָה) [אַבְטָלָה]. חִזְקִיָּה אָמַר. אָסוּר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל חִזְקִיָּה. לֹֽא תְבַֽעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ בַּשַּׁבָּת אֵין אַתְּ מַבְעִיר. [אֲבָל אַתְּ] מַבְעִיר (אַתְּ) בְּיוֹם טוֹב. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲנָן קַייָמִין. וְהָֽכְתִיב אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם: אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּנֵר שֶׁל (הַבְטָלָה) [אַבְטָלָה]. אָמַר רִבִּי אָבוּנָה. 21b וְתַנֵּיי תַמָּן. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי נָחוּם אֲחוֹי דְּרִבִּי אִילָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. לָא תֶאֱסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא תאסור. אם אתה רואה אחד מדליק נר של בטילה ולא תישרי לכתחלה:
בעא קומי ר' יוחנן. אם נר של בטילה מותר בי''ט:
ותני תמן. לעיל בפ''ק גבי אין מוציאין את הקטן וכו' דקתני פלוגתא דב''ש וב''ה בהא כדמפרשינן שם דפליגי אי אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכן בהבערה וזה נמי קשיא לחזקיה דהא ב''ה מתירין בהבערה שלא לצורך:
מתניתא. ברייתא במכילתא פליגא על חזקיה דאוסר דדריש לא תבערו וגו' בשבת אין אתה מבעיר אבל את מבעיר בי''ט ובמאי עסקינן אם תאמר שצריך לדברים שיש בהם אוכל נפש הא בהדיא כתיב אך אשר יאכל וכו' וכל המלאכות השייכין לאוכל נפש בכלל ולמה ליה למידרש מביום השבת אלא ודאי כי אנן קיימין להאי דרשא בנר של אבטלה להתיר בי''ט וקשיא לחזקיה:
מהו להדליק. בי''ט נר של אבטלה נר בטילה שאינו צריך לו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source