דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פָתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְּתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דַאֲנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מִשֵּׁם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָ‍מְרוּ. הַנֶּאֱכַל עֵירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא כִבְנֵי עִירוֹ בַּשֵּׁינִי. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵינִים. רַב חִסְדָּא בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וְהָכָא הוּא עֲבַד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
דאיתפלגון וכו'. כדלעיל ואסר רב. והתם משנינן לה דלחומרא עבדינן בתרוייהו:
מחלפא שיטתיה דרב דתמן. בעירובין עבד לה שבת וי''ט שתי קדושות והכא בשירי פתילה עבד לה קדושה אחת:
משם ארבעה זקנים אמרו וכו'. איידי דאיירי בהאי עניינא מסיק לה לכולא מילתא כדגריס בעירובין הנאכל עירובו בראשון וכו'. התם במתני' פליגי ר''א וחכמים בי''ט הסמוך לשבת ר''א אומר מערב אדם שני עירובין וכו' דס''ל שבת וי''ט שתי קדושות הן וחכמים אומרים וכו' ועלה קאמר שם דמשום ד' זקנים אמרו אם נאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני שאין עירובו לשני וקאמר רב הלכה כד' זקנים אלמא ס''ל שתי קדושות הן:
הדא אמרה היא הדא היא הדא. שדין אחד להם:
א''ל מן מה. דאנן רואין דרבנן מדמיין לה והן רב ור' חנינה שאוסרין בפתילה כמו בביצה ור' יוחנן דמתיר בפתילה מתיר נמי בביצה:
מה אפכן לה פתילה גבי ביצה. מה זה שהם מהפכין ומחזרין לדמות דין פתילה לדין ביצה. ובעירובין גריס מה מכפלה פתילה גבי ביצה והיינו הך. דהא שאני ביצה דנולד הויא אבל פתילה הרי היא אותה בעצמה שהדליקו בה בשבת אלא שכבתה ונשתייר בה וכן מדורה ושמן:
דאיתפלגון. והיכא איתמר הא דרב ור' חנינה אהא דפליגין בשירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליתן בי''ט שלאחריו אם אסור משום מוקצה או לא:
נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב תֵּיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת תֵּיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוּדָה אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. תֵּיאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא תֵיאָכֵל. רִבִּי חֲנִינָה הוֹרֵי לְצִיפּוֹרָאֵיי בְּסִפְחֵי חַרְדָּל וּבְבֵיצָה כְרִבִּי יוּדָה. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ לְהוֹן כְּרַבָּנִן דְּהָכָא וּכִרַבָּנִן דְּתַמָּן. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹצָדָק. מִן קוֹמֵי אִילֵּין תַּרִתִּין מִילַּייָא נִחַת רִבִּי יוֹחָנָן מִן צִיפּוֹרִין לְטִיבֵּרִיָּא. אֶמַר. מַה אַייתִיתוֹן לִי הָהֵן סַבָּא [דַּאֲנָא] שָׁרֵי וְהוּא אָסַר וְאָסַר וְהוּא שָׁרֵי. 3a אָמַר רִבִּי בָּא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וּבְעָא מֵעֲבַד כְּרִבִּי יוֹחָנָן. כַּד שָׁמַע דְּרַב וְרִבִּי חֲנִינָה [תְּרַוֵּיהוֹוּן] פְּלִיגִין שְׁרַע מִינָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כד שמע. ר' יסא דרב ור' חנינא תרוייהון פליגין על ר' יוחנן:
אתא עובדא קומוי ר' יסא. בביצה שנולדה בשבת אם מותרת בי''ט שלאחריה ובעא מיעבד כר' יוחנן דס''ל כרבנן שלא נחלקו ב''ה בנולדה בזה שמותרת בזה:
וגרסי' להאי סוגיא בשביעית שם ובפ''ג דעירובין בהלכה ו'. מן קומוי וכו'. מפני אלו שני דברים ירד ר' יוחנן מצפורי והלך לו לטיבריה ולא היה רוצה לדור בציפורי משום הוראת ר' חנינה דחרדל וביצה ואמר מה זה שהביאו לי להדין סבא דמה דאני שרי בביצה וכרבנן דהתוספתא דלעיל והוא אסר וכר' יהודה דעדיין מחלוקת במקומה עומדת ומה דאנא אסר בספיחי חרדל וכרבנן דשביעית והוא שרי וכר' יהודה:
עאל ר' יוחנן ודרש להיך. לאנשי ציפורי כרבנן דהכא דהת''ק דהתוספתא דנולדה בזה מותרת בזה לדברי הכל וכרבנן דתמן בשביעית דס''ל התם כל הספיחין אסורין:
ר' חנינא הורי לציפוראיי וכו'. בספיחי חרדל הא דתנינן ברפ''ט דשביעית ר' יהודה אומר ספיחי חרדל מותרין בשביעית שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה להיות זורעין או משמרין אותן בשביעית. ובביצה כר' יהודה היינו ר' יהודה דתוספתא דאמר משום ר''א דעדיין היא מחלוקת וי''ט ושבת הסמוכין זה לזה אסרו ב''ה בזה מה שנולד בזה:
היא המחלוקת. במקומה עומדת ולב''ה נולדה בזה אסורה בזה:
נולדה בי''ט וכו'. תוספתא היא שם:
שרע מיניה. הסיר ומנע עצמו מזה:
משנה: הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא יִשְׁחוֹט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן. וּמוֹדִין שֶׁאִם שָׁחַט שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ב''ש אומרים שאור בכזית. בגמרא דהתם מסיק דלענין אכילה כ''ע לא פליגי דזה וזה בכזית מדפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת לומר לך זהו שאור וזהו חמץ כשיעורו של זה כן של זה כי פליגי לענין ביעור ב''ש סברי מדכתב רחמנא לתרוייהו שאור וחמץ ולכתוב חמץ שאין חימוצו קשה ואפ''ה חייב לבער ק''ו לשאור שחימוצו קשה אלא ש''מ דלענין ביעור שיעורו של זה לא כשיעורו של זה ולא ילפינן ביעור מאכילה וב''ה סברי דילפינן ביעור מאכילה. והני תלת מילי מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה גבי י''ט לפיכך תני להו הכא גבי הדדי:
מתני' השוחט חיה ועוף בי''ט. לישנא דהשוחט הוה משמע בדיעבד ומדקתני סיפא ומודים שאם שחט וכו' מכלל דרישא לאו דיעבד הוא הלכך מפרש התם בגמרא דה''ק הבא לשחוט חיה ועוף בי''ט ונמלך בב''ד כיצד יעשה. בש''א ב''ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר שיש לו נעוץ והכינו מבעוד יום וכלו' שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה ודוקא כשהוא נעוץ בעפר תיחוח שראוי לכיסוי שאינו מחוסר כתישה:
וב''ה אומרים לא ישחוט. לכתחלה אא''כ היה לו עפר מוכן שמותר לטלטלו:
ומודים שאם עבר ושחט שיחפור בדקר. שהכין בעפר תיחוח ויכסה:
שאפר כירה מוכן הוא. מילתא באנפי נפשה היא ולאו אפלוגתייהו קאי וה''ק ואפר כירה מוכן הוא. שאם יש לו אפר כירה אינו צריך הזמנה דדעתו עליה. ולא שנו אלא שהוסק מעי''ט אבל הוסק בי''ט אסור דלאו דעתיה עליה מאתמול ואם היה רמץ חם שראוי לצלות בו ביצה אע''פ שהוסק בי''ט הואיל דחזי להפוכי ביה ולצלות בו שקיל נמי ומכסה בו:
הלכה: [הלכה ב]. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְבִיעוּרוֹ. הָא לַאֲכִילָה כַזַּיִת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי חִזְקִיָּה. אָמַר לֵיהּ. מָן הֵן שְׁמַע רַב הָדָא מִילְּתָא. אֲמַר לֵיהּ. מִן רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. [וְאוּף] (וַ)אֲנָן אָ‍ֽמְרִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. דִּי לֹא כֵן. נִיתְנֵי שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע כְּרִיתוֹת בַּתּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא שנו. דפליגי ב''ש בחמץ אלא לביעורו וכו'. כדפרישית במתני':
בין לביעור בין לאכילה כזית. לפרש לדברי ב''ה קאי דלא תימא הואיל דר' יוסי בן חנינה מפרש דפלוגתייהו בביעור הוא ועל זה קאמרי ב''ה זה וזה בכזית. אבל באכילה לב''ה שאור מחייבי אף בפחות מכזית דהואיל וחימוצו קשה מחמירי ב''ה בשאור יותר מבחמץ לענין אכילה כדאשכחן דמחמירי גבי חמץ לענין ביעור ה''נ מחמירי גבי שאור לענין אכילה הלכך קמ''ל דלב''ה בין לביעורו בין לאכילה כזית בין שאור ובין חמץ:
מן הן שמע רבי וכו'. דרך כבוד אמר לר' חזקיה אם שמע כך וממי שמע לו זה בשם ר' יוחנן:
ואף אנן אמרין. כן דר' אבהו קיבל זה מר' יוחנן ומוכרח הוא לב''ה דאם לא כן אלא דמחמירין ב''ה באכילה בשאור אם כן קשיא ניתני בריש כריתות שלשים ושבע כריתות בתורה דקתני התם ל''ו כריתות וקחשיב האוכל חמץ בפסח ואם איתא דשיעורו של שאור חמיר באכילה מבחמץ א''כ ה''ל למיתני האוכל כזית חמץ בפסח וכחצי זית שאור אלא ודאי דשיעורן שוה לב''ה אף לאכילה וקתני האוכל חמץ ושאור נמי במשמע משום דשיעור אחד להן:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׂאוֹר כְּזַּיִת וְחָמֵץ כַּכּוֹתְבָת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ב''ש אומרים שאור בכזית. בגמרא דהתם מסיק דלענין אכילה כ''ע לא פליגי דזה וזה בכזית מדפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת לומר לך זהו שאור וזהו חמץ כשיעורו של זה כן של זה כי פליגי לענין ביעור ב''ש סברי מדכתב רחמנא לתרוייהו שאור וחמץ ולכתוב חמץ שאין חימוצו קשה ואפ''ה חייב לבער ק''ו לשאור שחימוצו קשה אלא ש''מ דלענין ביעור שיעורו של זה לא כשיעורו של זה ולא ילפינן ביעור מאכילה וב''ה סברי דילפינן ביעור מאכילה. והני תלת מילי מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה גבי י''ט לפיכך תני להו הכא גבי הדדי:
מתני' השוחט חיה ועוף בי''ט. לישנא דהשוחט הוה משמע בדיעבד ומדקתני סיפא ומודים שאם שחט וכו' מכלל דרישא לאו דיעבד הוא הלכך מפרש התם בגמרא דה''ק הבא לשחוט חיה ועוף בי''ט ונמלך בב''ד כיצד יעשה. בש''א ב''ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר שיש לו נעוץ והכינו מבעוד יום וכלו' שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה ודוקא כשהוא נעוץ בעפר תיחוח שראוי לכיסוי שאינו מחוסר כתישה:
וב''ה אומרים לא ישחוט. לכתחלה אא''כ היה לו עפר מוכן שמותר לטלטלו:
ומודים שאם עבר ושחט שיחפור בדקר. שהכין בעפר תיחוח ויכסה:
שאפר כירה מוכן הוא. מילתא באנפי נפשה היא ולאו אפלוגתייהו קאי וה''ק ואפר כירה מוכן הוא. שאם יש לו אפר כירה אינו צריך הזמנה דדעתו עליה. ולא שנו אלא שהוסק מעי''ט אבל הוסק בי''ט אסור דלאו דעתיה עליה מאתמול ואם היה רמץ חם שראוי לצלות בו ביצה אע''פ שהוסק בי''ט הואיל דחזי להפוכי ביה ולצלות בו שקיל נמי ומכסה בו:
הַכֹּל מוֹדִין בִּנְשָׁרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַה בֵין נְשָׁרִין מַה בֵין בֵּצִים. אִילּוּ נְשָׁרִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן אֲסוּרִין. אִילּוּ בֵצִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן מוּתָּרוֹת. מֵעַתָּה נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב [לֹא] תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לֵיהּ. וְכֵינִי. לֹא דַייֶךָ שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלֶיהָ. שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. אֶלָּא שֶׁאַתְּ מְבַקֵּשׁ לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. עִיטּוּרֵי סוּכָּה 3b מָה הֵן. חָזַר רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. כָּל שִׁבְעָה הֵן בְּטֵילִין עַל גַּב סוּכָּה. מִיכָּן וָהֵילַךְ בַּהֲכִינָן הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל שִׁבְעָה קְדוּשַּׁת (שִׁבְעָה) [סוּכָּה חָל] עֲלֵיהֶן. מִיכָּן וָהֵילַךְ קְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב עֲלֵיהֶן. מֶה אָתָא מִישְׁאוֹל. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁתֵּי קְדושּׁוֹת הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אתא מישאול י''ט שחל להיות ערב שבת. כלומר ואם באת לשאול ולהסתפק הכי היא דבעית למישאל אם י''ט האחרון חל להיות ע''ש מה הן בשבת:
כמ''ד שתי קדושות הן. כלומר וכן צריך אתה לשאול אי קי''ל כמ''ד י''ט ושבת הסמוכין זה לזה שתי קדושות הן והאסור בזה מותר בזה וא''כ עיטורי סוכה מותרין הן בשבת שאחר י''ט או דילמא קדושה אחת הן ואסורין אף בשבת שלאחריו:
אמר ר' יוסה. דלא היא דכל שבעה קדושת סוכה חל עליהן ומוקצין הן למצות סוכה ומכאן והילך בי''ט האחרון קדושת י''ט עליהן כלומר מחמת קדושת י''ט אסורין הן שהרי בין השמשות די''ט האחרון אכתי מוקצין משום קדושת סוכה הן דאי איתרמי ליה סעודתא בעי' למיתב בה ומיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצו לכולא יומא:
חזר ר' ירמיה ואמר. דמסתברא כל שבעה הן בטלין על גב סוכה ואסורין בהנאה ומכאן ואילך כמוכנין הן דלא איתסרו אלא בשבעת ימי הסוכה:
ר' ירמיה בעי עיטורי סוכה. שעיטרה בקרמים וסדינין מה הן לאחר שבעה אם מותרין הן ביום טוב האחרון:
לא דייך וכו'. דאפי' בי''ט עצמו לא אסרו ב''ה אלא משום חומרא בעלמא כדקאמר טעמייהו בריש ההלכה נעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו:
א''ל וכיני. וכן אתה אומר בתמיה:
מעתה. לב''ה דקי''ל כוותייהו דלא שרו אגב אמה נימא נמי נולדה בי''ט לא תאכל בשבת וכו' ואמאי קאמר הת''ק דהתוספ' דלעיל בי''ט ושבת הסמוכין דלד''ה נולדה בזה מותרת בזה:
מה בין נשרין מה בין בצים. לב''ש. והשיב לו לא דמי דאלו נושרין באמותיהן כשהן מחוברות באילן שמא אינן אסורין בתמיה ואלו בצים במעי אמן שמא אינן מותרות שהרי לד''ה השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות כדלעיל וא''כ מוכנין הן אגב אמן:
הכל מודים. אפי' ב''ש מודים בנשרין. פירות הנושרין מן האילן בי''ט שהן אסורין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source