משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין מוציאין לא את הקטן וכו'. דמידי דלאו צורך אכילת נפש הן:
וב''ה מתירין. דמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה שלא לצורך וכגון שיש בו איזו צורך מצוה או צורך הנאה כגון מפתח ביתו לאפוקי הוצאות אבנים וכיוצא בזה דבהא מודו ב''ה דאסור:
[בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר.] שָׁוִין שֶׁלֹּא יְגָֽרְדֶנּוּ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְחובָּר לוֹ. כְגוּפוֹ הוּא. אִם בְּפָרוּשׁ. הָדָא הִיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חִינְנָא קַרְתָּחַייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דִּיסִיקִיָּה שְׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת. נוֹתֵן עָלֶיהָ כִכָּר וּמְטַלְטְלָהּ. כְּהָדָא 7a אַנְטִיכֵי נַפְלַת עַל רִבִּי יִרְְמְיָה בְשׁוּבְתָא. וְחָֽשְׁבוּן עָלֶיהָ וְרִימוּנָהּ. לֹא שֶׁהֲלָכָה כְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֶלָּא בְגִין רִבִּי יִרְמְיָה דְלָא יְסַכֵּן. שָׁוִין שֶׁלֹּא יְמַלְּחֶנּוּ. תַּנֵּי. אֲבָל הוּא מוֹלֵחַ עָלָיו בָּשָׂר לִצְלִי. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רַב. מוֹלֵחַ הוּא אָדָם דְּבַר מְרוּבֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹכַל מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְבַר מְמוּעָט. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. מוֹלֵחַ וּמַעֲרִים מוֹלֵחַ וּמַעֲרִים. מְלַח הָכָא וּמְלַח הָכָא. עַד דְּהוּא מְלַח כּוּלֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו תלמיד חכם. ואינו חכם ממש אינו טועה בדבר זה ורב הונא טעי בתמיה אלא בודאי טעם היה לו בדבר שאיסטניס היה או כיוצא בזה:
מיעול. לעלות לבקר חולים בשבת:
מיעול מידרוש. לעלות ולדרוש בשבת והיה נטען ע''י בני האדם בסדינים:
את שאיל לה. אם יש היתר בדבר הזה:
אלא שמא יצרכו לו רבים. ג''כ מותר:
דילמא. מעשה וכו' שהורו לטלטל ולהביא פת לארכסקינס שר ומושל אחד בשבת שמא יצרכו לו הרבים:
ב''ש אומרים וכו' שוין שלא יגרדנו. אע''פ שב''ה מתירין שיגביהנו מודים שצריך ליזהר שלא יגרד את השער מן העור על ידי שמגביה אותן:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו בעור אם במחובר לו הבשר שעליו א''כ כגופו הוא ופשיטא דמותר:
אם בפרוש וכו'. כלומר אי מיירי בפרוש הבשר ממנו אלא שמונח עליו וקמ''ל דאף ב''ש מתירין להגביהו מפני הבשר שמונח עליו א''כ הדא היא דאמר ר' יעקב וכו' דיסקיא שק שיש בתוכה מעות נותן עליה ככר ומטלטלה אגב הככר וה''נ מטלטל העור אגב הבשר שעליו:
כהדא. עובדא:
וחשבון עליה ורימונה. ובאו אנשים וחשבו מה לעשות ולבסוף הרימוהו אותו ממנו ואע''פ שאין לטלטלו אגב כובדו. ולא שהלכה כר' הושעיה ותאמר שעשו כדקאמר ר' הושעיה בדיסקיא אלא בשביל שלא יסתכן ר' ירמיה הרימו אותו ממנו:
שוין שלא ימלחנו. להעור מפני שהוא כמעבד:
בשר לצלי. כלומר אבל מעט מלח כמליחת בשר לצלי מותר ליתן ולמלוח עליו דכה''ג לא מיחזי כעיבוד:
מולח הוא אדם. בי''ט:
דבר מרובה. חתיכה גדולה ואע''פ וכו':
ר' אחא. אמר הכי הורה רב שע''י הערמה מותר שהוא מולח כאן מעט וכאן מעט כלומר לזה אני רוצה עדשהוא מולח את כולו:
אנטיכי. הוא כלי המוזכר לעיל בפ' כירה והוא כבד ונפל על ר' ירמיה בשבת:
הלכה: הָא גָדוֹל אָסוּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אֲפִילוּ גָדוֹל מוּתָּר. וְלֵיידָא מִילָּה תַנִּינָן קָטָן. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ כוֹחָן שֶׁלְבֵּית שַׁמַּי עַד אֵיכָן הָיוּ מַחְמִירִין. שְׁמוּאֵל מִיטְעַן מֵעֶרֶס לָעֶרֶס. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נֹאמַר דַּהֲוָה אֵיסְתֶנֵיס. אָמַר לֵיהּ. בָּרֵי הֲוָה מִינִּי וּמִינָּךְ. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אֲבָנִים שֶׁיָּשַׁבְנוּ עֲלֵיהֶן בְּנַעַרוֹתֵינוּ עָשׂוּ עִמָּנוּ מִלְחָמָה בְזִקְנוּתֵינוּ. רִבִּי יוֹנָה מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. לָא תֵיתְבוּן לְכוֹן עַל מַסְטוֹבְייָתָה [בָּרְייָתָא] דְּסִדְרָה דְבַר עוּלָּא דְּאִינּוּן צְנִינִין. רַב מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. לָא תֵיתְבוּן לְכוֹן עַל טַבֻּלָה בַּרְייָתָא דְסִדְרָא דְּאַסִּי דְּאִינּוּן צְנִינִין. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה נְחַת מַסְחֵי בְהָדֵין דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּה. וַהֲוָה מִיסְתַּמִּיךְ עַל תְּרֵין גּוּתַיִּין. שַׁרְעוּן וּזְקָפוּן. שַׁרְעוּן וּזְקָפוּן. אָֽמְרוּן לֵיהּ. מָהוּ הָכֵן. אֲמַר לוֹן. שִׁימַּרְתִּי כוֹחִי לְזִיקְנוּתִי. רַב חוּנָה לָא נְחַת לְבֵית ווַעֶדְא. רַב קַטִּינָא שְׁאִיל. לָא כֵן תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הָאַיסְתֶנֵיסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
שמואל מיטען. היה מניח את עצמו לטוענו בכסא משכונה לשכונה. ערס לשון שורה הוא ודוגמתו פ''ק דגטין רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא משורת הבתים שבצד ר''ה לשורה שכנגדה:
נאמר. אפשר דהוה איסתניס ואין ללמוד לשאר בני אדם ממנו אמר ליה בריא וחזק הוה מיני ומינך:
אבנים שישבנו עלינו בנערותינו. ולא הרגשנו כלום עשו עמנו מלחמה בזקנותינו כלומר אח''כ הרגשנו בימי הזקנה את מה שהטרחנו בעצמנו בימי נערותינו וללמד דרך ארץ בא שצריך לשמור עצמו בימי הנערות ואף שאינו מרגיש בדבר מפני שסופו להיות מרגיש בימי הזקנה וכהאי דשמואל שאף שהיה בריא וחזק שימר עצמו להיות נטען ע''י בני אדם כדי להחזיק כחו לעת זקנתו וכהאי דלקמן והא דר' אבוהו:
על מסטוביתה. איצטבא החיצונה של בית המדרש דבר עולא לפי שהן צוננים ושל אבנים היתה שלא תצטננו עצמיכם:
טבלא ברייתא. דף החיצונה של בית המדרש דאסי ושל אבנים הי':
ר' אבהו. היה יורד לרחוץ עצמו בזה המרחץ של טבריה והיה מסתמך עצמו על תרין גוותיין הן נערים גדולים המשרתים אותו:
שרעין. והיה מטין ליפול לארץ וזקפון הוא שרעין והוא זקפן וא''ל מהו הכין אם כחך גדול כל כך מפני מה אתה מסתמך עלינו בהליכתך ואמר להן שימרתי כחי לעת זקנותי:
רב הונה לא נחת לבית וועדא. בי''ט שהיה תש כחו מלילך ברגליו:
רב קטינה שאל. וכי לא כך תני וכו' והיה לו להיות נטען בכסא ע''י בני אדם:
גמ' הא גדול אסור. להוציאו שהרי יכול להלך ברגליו:
ר' בון אמר אפי' גדול מותר. ולאיזה דבר תנינן קטן משום שבא להודיעך כחן של ב''ש שמחמירין אף בקטן:
רַב חוּנָה הוֹרֵי לְרֵישׁ גָּלוּתָא לָצֵאת בְּכִסֵּא. רַב חִסְדָּא בָעֵי. לֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בַּכִּסֵּא אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים. אֲפִילוּ תַלְמִיד חֲכָמִים אֵינוֹ טוֹעֶה בַדָּבָר הַזֶּה. וְרַב חוּנָה טָעֵי. רִבִּי יִרְמְיָה הוֹרֵי לְבַר גֵּירוֹנְטִי אַסְיָא מִיטְעַנָּה בַסַּדִּינָא מֵיעוֹל מְבַקְּרָא בַּיישִׁייָא בְשׁוּבְתָא. מִייָשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיטְעַן בַסַּדִּינָא מֵיעוֹל מִידְרוֹשׁ בַּצִּיבּוּרָא בְשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן לְרִבִּי זְעוּרָה. כַּד תֵּיעוֹל לַדְּרוֹמָא אַתְּ שְׁאִיל לָהּ. אִשְׁתְּאָלַת לְרִבִּי סִימוֹן. אֲמַר לוֹן רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁצּוֹרֶךְ לָרַבִּים בּוֹ. אֶלָּא שֶׁמָּא יִצְרְכוּ לוֹ הָרַבִּים. דֵּלֹמָא. רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה הוֹרֵי פִיתָּא לְאֻרְסִקִינָס בְּשׁוּבִתָא. שֶׁמָּא יִצָּֽרְכוּ לוֹ הָרַבִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו תלמיד חכם. ואינו חכם ממש אינו טועה בדבר זה ורב הונא טעי בתמיה אלא בודאי טעם היה לו בדבר שאיסטניס היה או כיוצא בזה:
מיעול. לעלות לבקר חולים בשבת:
מיעול מידרוש. לעלות ולדרוש בשבת והיה נטען ע''י בני האדם בסדינים:
את שאיל לה. אם יש היתר בדבר הזה:
אלא שמא יצרכו לו רבים. ג''כ מותר:
דילמא. מעשה וכו' שהורו לטלטל ולהביא פת לארכסקינס שר ומושל אחד בשבת שמא יצרכו לו הרבים:
ב''ש אומרים וכו' שוין שלא יגרדנו. אע''פ שב''ה מתירין שיגביהנו מודים שצריך ליזהר שלא יגרד את השער מן העור על ידי שמגביה אותן:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו בעור אם במחובר לו הבשר שעליו א''כ כגופו הוא ופשיטא דמותר:
אם בפרוש וכו'. כלומר אי מיירי בפרוש הבשר ממנו אלא שמונח עליו וקמ''ל דאף ב''ש מתירין להגביהו מפני הבשר שמונח עליו א''כ הדא היא דאמר ר' יעקב וכו' דיסקיא שק שיש בתוכה מעות נותן עליה ככר ומטלטלה אגב הככר וה''נ מטלטל העור אגב הבשר שעליו:
כהדא. עובדא:
וחשבון עליה ורימונה. ובאו אנשים וחשבו מה לעשות ולבסוף הרימוהו אותו ממנו ואע''פ שאין לטלטלו אגב כובדו. ולא שהלכה כר' הושעיה ותאמר שעשו כדקאמר ר' הושעיה בדיסקיא אלא בשביל שלא יסתכן ר' ירמיה הרימו אותו ממנו:
שוין שלא ימלחנו. להעור מפני שהוא כמעבד:
בשר לצלי. כלומר אבל מעט מלח כמליחת בשר לצלי מותר ליתן ולמלוח עליו דכה''ג לא מיחזי כעיבוד:
מולח הוא אדם. בי''ט:
דבר מרובה. חתיכה גדולה ואע''פ וכו':
ר' אחא. אמר הכי הורה רב שע''י הערמה מותר שהוא מולח כאן מעט וכאן מעט כלומר לזה אני רוצה עדשהוא מולח את כולו:
אנטיכי. הוא כלי המוזכר לעיל בפ' כירה והוא כבד ונפל על ר' ירמיה בשבת:
תַּנֵּי. וְלֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין. וְאָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּמַפְתֵּחַ שֶׁלְאוֹכְלִין. אֲבָל בְּמַפְתֵּחַ שֶׁלְכֵּלִים לֹא בְדָא. וְהָא רִבִּי אַבָּהוּ יְתִיב וּמַתְנֵי וּמַפְתְּחָא דִפְּלֹמַנְטָרִין בְּיָדֵיהּ. פִּילְפְּלִין הֲוָה לֵיהּ בְּגַווָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני וכו'. בתוספתא פ''ק וגריס שם יוצא אדם במפתח שבאצבעו לר''ה ואינו חושש:
אבל במפתח של כלים לא בדא. התירו:
ומפתחא דפלמנטרין בידיה. פלמנטרין היא כלי שעושין להניח בו חפצים ומטלטלין ועשוי כמין קינים קינים בהבדל דפין ומחיצות:
פילפלין הוה ליה בגווה. והרי זה כמפתח של אוכלין:
הלכה: וְיִדּוֹךְ מֵאֶתְמוֹל. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁטַּעֲמָן מָר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁטַּעֲמָן פָּג.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וידוך מאתמול. להתבלין ואמאי התירו לו לדוך בי''ט:
גמ' תני וכו'. בתוספתא פ''ק:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תַּבְלִין נִידּוֹכִין בְּמָעוֹךְ שֶׁל עֵץ וְהַמֶּלַח בַּפַּךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תַּבְלִין נִידּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' תבלין נידוכין במדוך של עץ. אבל לא בשל אבן ובמדוך של עץ נידוכין כדרכן וא''צ שינוי מפני שהתבלין מפיגין טעמן כשנדוכין מאתמול:
והמלח. שאינו מפיג טעמו והיה לו לדוך מאתמול הלכך בעי שינוי ולדוך בפך או בעץ פרור הוא הכף שמגיסין בו הקדירה:
וב''ה אומרים וכו' כדרכן. ולא בעי שינוי והמלח במדוך של עץ ומיהו מטה המדוכה על צידה וידוך:
כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' בבבלי מסיק דמתני' כאחרים דברייתא הוא דאתיא ולית הלכתא כוותייהו אלא כר' יוסי דברייתא דאמר לא נחלקו ב''ש וב''ה על החלה והמתנות שמוליכין על מה נחלקו על התרומה שבש''א אין מוליכין ובה''א מוליכין וכך היו ב''ה דנין חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה אמרו להן ב''ש לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן היום שהרי לשין ושוחטין בי''ט תאמרו בתרומה שאין זכאי בהרמתה שאין חיוב תרומה אלא משיתמרח בכרי ואין ממרחין בי''ט וא''כ החיוב בא מעי''ט:
מתנה לכהן. מכ''ד מתנות כהונה:
אמרו ב''ש גזירה שוה. לאו דוקא ג''ש שהרי מדרבנן היא שגזרו ואמרו אין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט אלא דומיא דג''ש:
מתני' ב''ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות. הזרוע ולחיים והקיבה לכהן בי''ט שאע''פ שמותר להפריש אותן ולתקן העיסה שנתחייבה היום לא התירו להוליכם אותם לכהן:
וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית הִלֵּל. תְּרוּמָה אֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תְנַיי. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ. וְלָמָּה תַנִּינָן חַלָּה. מִפְּנֵי חַלָּה שֶׁהוּרְמָה בְיוֹם טוֹב. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַלָּשׁ עִיסָּה בְיוֹם טוֹב. מַפְרִישׁ חַלָּתָהּ בְּיוֹם טוֹב. לָשָׁהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשָׁכַח לְהַפְרִישׁ חַלָּתָהּ. אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִיטּוֹל מִמֶּנָּהּ. עִירֵס. לֹא אָמַר אֶלָּא לָשׁ. הָא עִירֵס לֹא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוֹי דְּרִבִּי בְְרֶכְיָה. תִּיפְתָּר בְּעִיסָּה טְמֵיאָה שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ חַלָּתָהּ אֶלָּא בַסּוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. בְּדִין הָיָה בְעִיסָּה טְהוֹרָה שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ חַלָּתָהּ אֶלָּא בַסּוֹף. תַּקָּנָה תִיקְנוּ בָהּ שֶׁיַּפְרִישֶׁנָּהּ תְחִילָּה שֶׁלֹּא תִיטָמֵא הָעִיסָּה. מַתְנִיתָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְפֶּסַח. אֲבָל בָּעֲצֶרֶת וּבַחַג מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ בָעֲצֶרֶת וּבַחַג אָסוּר. עַל שֵׁם כָּל מְלָאכָה֙ לֹא יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם.
Pnei Moshe (non traduit)
וקשיא על דב''ה. דקאמרו סתמא תרומה אינו זכאי בהרמתה דמשמע דלא אשכחן שום גוונא שיהא זכאי בהרמתה בי''ט והרי הגע עצמך שיש עליה תנאי כלומר הרי מצינו שאם התנה עליה מעי''ט או מע''ש דבריו קיימין וכהאי דתנינן בדמאי פ''ז המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר וכו' אלמא דבכה''ג זכאי הוא בהרמתה ואמאי קאמרי סתם אין מוליכין את התרומה מפני שאינו זכאי בהרמתה:
ומשני זו מפני זו. גזרו על זו שמפרישה בי''ט ובשבת ע''י תנאי שהתנה מאתמול ואפ''ה אין מוליכין אותה היום לכהן:
מפני זו. מפני שאר תרומה שהופרשה מאתמול דאי שריית להוליך בזו אתי למישרי אף בזו:
ולמה תנינן חלה מפני חלה וכו'. כלומר ובאיזה חלה אמרו שמוליכין. בחלה שהורמה בי''ט שבאה לה החיוב היום כגון שלשה בי''ט:
כהדא דתני וכו'. בתוספתא שם ומייתי לה לעיל בפ''ג דפסחים והתם שייכא הכל וכמו שפרשתי שם בס''ד ע''ש:
הלכה: תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל. שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ בַיּוֹם טוֹב. וְאֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵעֶרֶב יּוֹם טוֹב עִם הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ בַיּוֹם טוֹב. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵעֶרֶב יּוֹם טוֹב לְעַצְמָן. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וידוך מאתמול. להתבלין ואמאי התירו לו לדוך בי''ט:
גמ' תני וכו'. בתוספתא פ''ק:
משנה: 7b בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי גְּזֵירָה שָׁוָה חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה כָּךְ לֹא יוֹלִיכוּ אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ תֹּאמְרוּ בַּמַּתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' תבלין נידוכין במדוך של עץ. אבל לא בשל אבן ובמדוך של עץ נידוכין כדרכן וא''צ שינוי מפני שהתבלין מפיגין טעמן כשנדוכין מאתמול:
והמלח. שאינו מפיג טעמו והיה לו לדוך מאתמול הלכך בעי שינוי ולדוך בפך או בעץ פרור הוא הכף שמגיסין בו הקדירה:
וב''ה אומרים וכו' כדרכן. ולא בעי שינוי והמלח במדוך של עץ ומיהו מטה המדוכה על צידה וידוך:
כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' בבבלי מסיק דמתני' כאחרים דברייתא הוא דאתיא ולית הלכתא כוותייהו אלא כר' יוסי דברייתא דאמר לא נחלקו ב''ש וב''ה על החלה והמתנות שמוליכין על מה נחלקו על התרומה שבש''א אין מוליכין ובה''א מוליכין וכך היו ב''ה דנין חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה אמרו להן ב''ש לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן היום שהרי לשין ושוחטין בי''ט תאמרו בתרומה שאין זכאי בהרמתה שאין חיוב תרומה אלא משיתמרח בכרי ואין ממרחין בי''ט וא''כ החיוב בא מעי''ט:
מתנה לכהן. מכ''ד מתנות כהונה:
אמרו ב''ש גזירה שוה. לאו דוקא ג''ש שהרי מדרבנן היא שגזרו ואמרו אין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט אלא דומיא דג''ש:
מתני' ב''ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות. הזרוע ולחיים והקיבה לכהן בי''ט שאע''פ שמותר להפריש אותן ולתקן העיסה שנתחייבה היום לא התירו להוליכם אותם לכהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source