משנה: שְׁיָרָא שֶׁחָנָת בַבִּקְעָה וְהִקִּיפוּהָ כְלֵי בְהֵמָה מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא גָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְלֹא יְהוּ פְרָצוֹת יְתֵירוֹת עַל הַבִּנְיָן. כָּל פִּירְצָה שֶׁהִיא כְעֶשֶׂר אַמּוֹת מוּתֶּרֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַפֶּתַח יוֹתֵר מִכָּין אָסוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יותר מכאן. אפילו פרצה אחת שהיא יותר מעשר אוסרת כל המחיצה ואפילו בעומד מרובה דכל יותר מעשר לאו פתחא היא ואם עשה לה צורת הפתח מותר ואפי' היא יותר מעשר. ובלבד שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד במחיצה זו:
כל פירצה שהיא כעשר אמות מותרות. בשאין הפרוץ מרובה על העומד ואפילו הפרוץ כעומד ג''כ מותר כל זמן שאין כאן פירצה אלא כעשר אמות מפני שהיא כפתח:
ולא יהא פירצות יתרות על הבנין. ואפי' הן פרצות פחותות מעשר אמות כל שהפרוץ מרובה על העומד לאו מחיצה היא ואף כנגד העומד אסור:
ובלבד שיהא גדר. שעשו למחיצה גבוה עשרה טפחים דבפחות מעשרה לאו מחיצה היא:
מתני' שיירא שחנתה בבקעה. אין שיירא פחותה משלשה בני אדם ואם חנו בבקעה שהיא כרמלית והקיפוה סביב בכלי בהמה כגון מרדעת ואוכפין אע''פ שיש חלל בין אוכף ואוכף הוי מחיצה ומטלטלין בתוכה אפי' היא כמה מילין ודוקא שלא ישאר מן המחיצה שהקיפו בית סאתים בלא כלים אבל אם נשאר בית סאתים פנוי בלא כלים ואין צריכין לו אין מטלטלין בכל המחיצה אלא בד' אמות:
מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֶפֶר. מַה סֶפֶר מְיוּחַד שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. מַה סֶפֶר דָּבָר מְיוּחַד שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל. אַף כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מַה סֶפֶר מְיוּחַד שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא 10a בְתָלוּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי יָדוֹת אוֹכְלִין כְּאוֹכְלִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כְּתָבוֹ עַל קֶרֶן הַצְּבִי וּגְדָדוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ. כָּשֵׁר. מִפְּנֵי שֶׁגְּדָדוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָמוֹ. הָא אִם חֲתָמוֹ וְאַחַר כָּךְ גְדָדוֹ. לֹא. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מְייָשָׁא. וְהוּא שֶׁכָּתַב עַל זִכְרוּתוֹ שֶׁלְקֶרֶן. אֲבָל אִם כָּתַב עַל נַרְתֵיקוֹ. כְּפָרושׁ הוּא וְכָשֵׁר. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. אַף לְעִנָיַין הֶכְשֵׁר זְרָעִים כֵּן. הֵיךְ עֲבִידָא. חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן שֶׁיֵּרְדוּ עַל הַבְּהֵמָה וּמִן הַבְּהֵמָה עַל הָאוֹכְלִין. תַּמָן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֶפֶר. מַה סֶפֶר מְיוּחַד שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. אוֹף הָכָא כֵן. אוֹ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכָל מַשְׁקֶה֙ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁתֶ֔ה בְּכָל כְּלִי֖ יִטְמָֽא: מֵעַתָּה אֲפִילוּ חִישֵּׁב שֶׁיֵּרְדוּ לְבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. שַׁנְייָא הִיא הָכָא. דִּכְתִיב כְּלִי֖.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שניא היא הכא. לענין מחובר דכתיב כלי וכדדרשינן מה כלי שהוא דבר תלוש וכו' ומיהו לענין דבר שיש בו רוח חיים אכתי איבעיא לן אליבא דרבי יוסי הגלילי אי משוי ליה כמחובר לענין הכשר ולא איפשיטא לר' יוסי הגלילי:
רבי יונה בעי. אם אף לענין הכשר זרעים כן לר''י הגלילי דמחשיב דבר שיש בו רוח חיים כמחובר לענין גט מי נימא דאף לענין הכשר זרעים כמחובר משוי ליה כדמפרש ואזיל היך עבידא כגון שחישב עליהן שירדו על הבהמה וכו' משום דקי''ל מחשבה חשיבא לענין הכשר זרעים שאם חשב שירדו גשמים לצורך איזה דבר ואח''כ נפלו פירות בתוכן אע''פ שלא ידע כשהוכשרו ולא ניחא ליה בהאי הכשר אפ''ה מוכשרין הן לקבל טומאה וכדתנן בריש מכשירין כל משקה שתחלתו לרצון אע''פ שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותן והיינו דוקא כשחישב עליהן בתחלה לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך דבר מחובר לא מכשרי כדתניא בת''כ יכול אפי' חישב עליהן שירדו בבורות שיחין ומערות ת''ל בכל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע וכו' והשתא הבעיא היא אם חישב שירדו על הבהמה ונפלו מן הבהמה על האוכלין מהו אליבא דר''י הגלילי:
והוא שכתב על זכרותו של קרן. הוא הקרן הקטן הקבוע בראש הבהמה ונתחב בתוך הקרן ובהא הוא דפליג ר' יוסי הגלילי במתני' התם אבל אם כתב על נרתיקו הוא הקרן שחופה על הזכרות כפרוש הוא ממנה ולד''ה כשר:
כתבו על קרן הצבי וגדדו. שקצצו ממנו וחתמו ונתנו לה כשר וטעמא מפני שקצצו ואח''כ חתמו הא אם קצצו אחר שחתמו לא מהני שבשעת חתימה מחוסר קציצה היא והאי ברייתא רבי יוסי הגלילי היא דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן אליבא דר' יוסי הגלילי שכל המחובר לרוח חיים כרוח חיים היא. וה''נ ידות האוכלין המחוברין לאוכלין כאוכלין הן. א''נ יש לפרש דאיבעיא היא בידות האוכלין שנתלשו מן האוכלין אם כאוכלין הן לר' יוסי הגלילי ופשיט לה מהברייתא דאתיא אליביה דמכשיר בקרן צבי שקצצו אלמא דדוקא בשמחובר לרוח חיים הוא דפוסל וה''נ בידות האוכלין דהא רוח חיים ואוכל מחד קרא נפקי לה ושוין הן. והך מפני שגדדו מילתא באנפי נפשה היא דמדייק הש''ס דוקא שקצצו ואח''כ חתמו וכו' וכדפרישית:
נישמעינה מן הדא. דתניא:
על דעתיה דרבי יוסי הגלילי. מי נימא ידות האוכלין בזמן שהם מחוברין לאוכלין כאוכלין הן או לא:
אף כל דבר שהוא בתלוש. ואפילו רוח חיים ואוכל:
אף כל שאינו אוכל. כדפליג התם אף על האוכלין:
מ''ט דרבי יוסי הגלילי. במתני' דפוסל לכתוב עליו גיטי נשים וגרסינן להא לקמן בפ''ב דגיטין בהלכה ג':
תמן אמר ר''י הגלילי. כלומר מי נימא כמו דהתם לענין גט משוי ליה דבר שיש בו רוח חיים כמחובר ואוף הכא לענין הכשר זרעים כן או דילמא שניא היא לענין הכשר זרעים דהתורה ריבתה דכתיב וכל משקה וגו' ופריך אי דרבתה התורה מעתה נימא נמי אפי' חישב שירדו לבורות דגם כן הוי מחשבה:
הלכה: שְׁיָרָא שֶׁחָנָת בַבִּקְעָה כול'. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חַסְדַּיי. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כָּל מְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ שֵׁלְשְׁתִי וְשֶׁלְעֶרֶב אֵינָהּ מְחִיצָה. (דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה.) וּמוֹדֶה הוּא הָכָא. וְתַנֵּי כֵן. בַּכֹּל עוֹשִׂין מְחִיצוֹת. אֲפִילוּ אוּכָּפִין אֲפִילוּ עֲבִיטִין אֲפִילוּ גְמָלִים. וּבִלְבַד שֵׁלֹּא יְהֵא בֵין אִיכּוֹף לְאִיכּוֹף מְלֹא אִיכּוֹף. בֵּין עֲבִיט לַעֲבִיט מְלוֹא עֲבִיט. בֵּין גָּמָל לְגָמָל כִּמְלוֹא גָמָל. וּבִלְבַד שֵׁלֹּא יְהֵא עוֹמֵד כְּנֶגֶד עוֹמֵד וּפָרוּץ כְּנֶגֶד פָּרוּץ. אֶלָּא עוֹמֵד כְּנֶגֶד פָּרוּץ וּפָרוּץ כְּנֶגֶד עוֹמֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד שלא יהא עומד כנגד עומד וכו'. דכשהפרוץ הוא כנגד הפרוץ שכנגדו נראה הוא כפרצה פתוחה משני הצדדין זה כנגד זה:
ותני כן. בתוספתא ריש פ''ב דבמחיצה של שתי בלבד אמרו בכל עושין מחיצות וכו' בשיירא שחנתה בבקעה:
גמ' ר' אחא בשם רבי חסדיי למי נצרכה לר' יוסי בר' יהודה וכו'. משום דקשיא ליה מאי קמ''ל פשיטא אם יש כאן מחיצה גבוה עשרה ואין הפרוץ מרובה על העומד דהוי מחיצה. הלכך קאמר לא צריכא אלא לר' יוסי בר' יהודה דאמר מחיצה של שתי וערב הוא דהויא מחיצה וקמ''ל דמודה הוא הכא דאפי' המחיצה היא של כלי הבהמה עומדין ואינה אלא של שתי בלבד הויא מחיצה מפני שבשיירא התירו:
הלכה: מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים כול'. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְעֶשֶׂר וּבְיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. הָא פָחוּת מִיכֵּן לֹא. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא דוֹפָן שֶׁלְשִׁבְעָה טְפָחִים וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. מוּתָּר. תַּמָּן אַתְּ אַמַר. כָּל פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה כְסָתוּם. וְכָא אַתְּ אַמַר. כָּל פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. אִין אַתְּ בָּעֵי מַקְשִׁייָא הָכֵין קְשִׁי. הֵבִיא דוֹפָן שֶׁל (אַרְבָּעָה) [שִׁבְעָה] טְפָחִים וְכָל שֶׁהוּא. וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים חַסֵר כָּל שֶׁהוּא. ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹמֵד וְהֶחָלָל מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבָּעָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד רָבָה עַל הֶחָלָל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אמר רבי זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר וכו'. כלומר הא דקתני כדי שיהא הכל עשרה טפחים הוא הדין ביותר מעשר כגון שהחבל העליון לבדו עוביו טפח והרי כאן יותר מעשר ולא אתי לאפוקי אלא הא פחות מכאן לא דפחות מגבוה עשרה טפחים לא הוי מחיצה:
ותני. בברייתא כן דעל גובה עשרה הוא דקפדינן ואם הביא דופן של שבעה טפחים והגביהו מן הארץ פחות משלשה מותר דכלבוד הוא ויש כאן בין הכל גבוה עשרה:
תמן את אמר כל פחות משלשה כסתום וכו'. כלומר דמתמה הש''ס ומאי קמ''ל פשיטא דמאי שנא ממתני' דאמרינן התם כל פחות משלשה כסתום והכא נמי ודאי את אומר כן דכל פחות משלשה כסתום וכל כי האי לא איצטריך תו למיתני. והיותר נראה דט''ס הוא כאן ולקמן בפ' חלון בהלכה א' גרסינן לה והכי גריס תמן את אמר כל פחות משלשה כסתום וכא את אמר כל פחות מארבעה כסתום ואדאמר התם לעיל קאי בכותל שבין שתי חצרות שאם העמיד סולם אצלו ממעט מגובה עשרה וקאמר עלה וצריך שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום ועלה הוא דפריך הא בכל מקום אמרינן פחות משלשה כסתום והכא את אמר פחות מארבעה כסתום ואיידי הא דלעיל ודלקמיה מייתי לה הכא וכן נמי מייתי לכולא מילתא התם כדרך הש''ס הזה:
אין את בעי מקשייא הכין קשי. כלומר אלא אם אתה רוצה לישאל ולפלפל בדין חדש בענין זה הכין צריך אתה להקשות ולשאול אם הביא דופן של שבעה טפחים וכל שהוא והגביהו מן הארץ שני טפחים חסר כל שהוא וכגון שהעמוד את הדופן ברחוק טפח מן החבל שעל גביו שאע''פ שיש ג''כ כאן עשרה טפחים בין הכל. מ''מ איכא לספוקי הכא אי אמרינן לבוד משתי רוחות. מכיון שיש כאן חלל למעלה מן הדופן ולמטה ממנו או לא ומהו:
ייבא. הדין הזה כהאי דאמר ר' יוחנן לעיל פ' הזורק גבי חולית הבור והסלע והובא זה ג''כ לעיל בהלכה ב' שהעומד והחלל מצטרפין הן לארבעה טפחים ואפילו בשני חללים מכאן ומכאן ובלבד שיהא העומד מרובה על החלל וה''נ אפילו משתי רוחות אמרינן לבוד:
משנה: מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שִׁעוּר חֲבָלִים וְעוֹבְיָן יוֹתֵר עַל טֶפַח שֶׁיְהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מקיפין שלשה חבלים. אשיירא דלעיל קאי וכר' יהודה במתני' דלקמן:
זה למעלה מזה. על גבי יתדות סביב סביב:
ובלבד שלא יהא בין חבל לחברו שלשה טפחים. וכן מן החבל להתחתון פחות משלשה לקרקע וממנו לחבל האמצעי פחות משלשה ומהאמצעי להעליון פחות משלשה וכל פחות משלשה כסתום דמי הרי כאן תשעה טפחים עומד באלו שלשה האוירין פחות שלשה משהויין ושיעור החבלים עוביין בין הכל יותר על טפח שלשה משהויין כדי שיהא הכל עשרה טפחים:
אֲבָל לָעִנְיַין שַׁבָּת. כָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מֵאַרְבָּעָה וְעַד עֶשֶׂר. אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. אִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד אָסוּר. יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ אָסוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה. יֵשׁ כָּאן פִּרְצָה שְׁלֹשָׁה. אֵין כָּאן מְקוֹם אַרְבָּעָה. הָתִיב רִבִּי מָנָא. וְהָתַנִּינָן. מַקִּיפִין בַּקָּנֶה. וְקָנֶה יֵשׁ לוֹ מָקוֹם. אָמַר לֵיהּ. לָא תְתִיבֵינִי פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. שֶׁכָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. מִכָּל מָקוֹם. מִכֵּיוָן שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית כאן משלשה ועד ארבעה. כלומר סמי מכאן חלוקה זו דמג' ועד ארבעה גבי כלאים ולא מצינן למיתניה לבבא זו דהא קתני אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם כן כשהפירצות הן שלשה שלשה והעומד הוא יותר משלשה מותר ואע''פ שאין בעומד רוחב ארבעה. ואמאי הרי יש כאן פירצה שלשה ואין כאן מקום ארבעה להעומד ולא הוי מקום חשוב להתיר בכה''ג משום עומד מרובה על הפרוץ אלא דלא תנינן להאי בבא כלל:
התיב ר' מנא. על הא דקאמר ר' חנניה בשם ר' יוחנן דבעומד מרובה מקום ארבעה בעינן והתנינן לקמן בפרקין מקיפין המחיצה בקנים וכי קנה יש לו מקום חשוב והלא פחות מארבעה הוא ואע''פ כן מותר להקיף בקנים:
א''ל לא תתיבני פחות משלשה. אל תשיבני מהא מתני' דקנים שהפירצה פחות משלשה דהא קתני התם בהדיא ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים וכל הפחות משלשה כסתום הוא וכי קאמינא על האי חלוקה מג' ועד ד' דקתני שהפירצה שלשה היא וקתני להיתרא בעומד מרובה בלבד ואפילו אינו ארבעה והא אנן מקום חשוב בעינן:
ר' יוסי ברבי בון בשם רב. פליג אדרבי חנניה בשם רבי יוחנן וס''ל דמכל מקום אע''פ שאינו מקום חשוב מכיון שהעומד מרובה על הפרוץ מותר:
אבל לענין שבת וכו'. אין חילוק בין שהפירצה מג' ועד ארבעה ובין מארבעה ועד עשר כל שהפרוץ מרובה על העומד אסור אף כנגד העומד משום דכשהפרוץ מרובה נתבטלה המחיצה. ולענין שבת לא שייך להתיר כנגד העומד וכן כשהפירצה יותר מעשר היא אין כאן מחיצה כלל ואע''פ שהעומד מרובה על הפרוץ אסור:
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר לְעִנְיַין כִּלָאַיִם. כָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה. 10b אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. וְאִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד אָסוּר. מִד' וְעַד עֶשֶׂר. אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. אִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד. כְּנֶגֶד הָעוּמֵד מוּתָּר. כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ אָסוּר. יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ. כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד מוּתָּר. כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יותר מעשר וכו' כנגד העומד מותר. דכל שהוא כנגד העומד מותר גבי כלאים דהוי הפסק ומשום סיפא נקט נמי להא וקמ''ל דכנגד הפרוץ אסור אע''פ שהעומד מרובה משום דהפרצה יותר מעשר היא:
אם הפרוץ רבה וכו'. לפי גירסא זו אין חילוק בין מג' ועד ארבעה ובין מארבעה ועד עשר אבל בתוספתא גריס גבי מג' ועד ארבעה אם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור:
מארבעה ועד עשר. ועשר בכלל:
ואם הפרוץ רבה על העומד אסור. כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר:
אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אף כנגד הפרוץ:
משלשה ועד ארבעה. ולא ארבעה בכלל:
כל הפחות משלשה. פרוץ כסתום הוא בכל מקום:
נמצאת אומר לענין כלאים כו'. חלוקי דינים אלו שנויים בתוספתא דכלאים פ''ד אלא שנשתנית כאן הנוסחא במקצת. משום דקיי''ל המחיצה מפסקת לענין כלאים ומותר לסמוך שני מיני זרעים זה בצד זה להגדר וזה מצד השני וכן מותר לסמוך גפנים מצד זה וזרעים מצד זה כדתנן בפרק ב' דכלאים ובפ''ד ושם נשנו דיני העומד ופרוץ. וגרסינן לכל הא דהכא והא דבהלכה דלקמן בכלאים בפ''ד בהלכה ד':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source