רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב חַסְדַּיי. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בְּשִׁיטַּת אָבִיו וְחָלוּק עַל אָבִיו. בְּשִׁיטַּת אָבִיו. בְּיָחִיד יֶתֶר מִבֵּית סְאָתַיִם. וְחָלוּק עַל אָבִיו. בִּשְׁייָרָה פָּחוּת מִבֵּית סְאָתַיִם. וָהֵן אַשְׁכַּחְנָן דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. בְּיָחִיד יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם צָרִיךְ שְׁתִי וָעֶרֶב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי אָחָא תַּנָּא רִבִּי חָנִין רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִים בְּכִלְאַיִם. וְכִלְאַיִם לֹא אֲפִילוּ הִיא בֵית רוֹבַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשמעינה מן הדא וכו'. דמהכא שמעינן לר' יהודה דשתי וערב מהני ליחיד ביתר מבית סאתים דהא רב ששת קאמר כשם שחלוקין ר' יהודה ורבנן כאן כך הם חלוקין בכלאים וכלאים לא אפי' היא בית רובע בתמיה כלומר דלענין מאי מדמה פלוגתייהו דהכא לענין דינא דכלאים דליכא למימר כי היכי דפליגי בענין כמה נותנין ליחיד בשבת אם בית סאתים או יותר ה''נ פליגי לענין הרחק גבי כלאים הא ודאי לא מצית אמרת דהא גבי כלאים לכל היותר לא בעינן אלא בית רובע סאה כדתנן בפ''ב דכלאים תבואה בתבואה בית רובע וכו' ולא אשכחן פלוגתא בהא אלא ודאי לענין מחיצות הפסק גבי כלאים הוא דקאמר דבמקום מחיצה א''צ להרחיק בכלאים אלא זורע מין זה מכאן ומין אחר מכאן ועלה הוא דקאמר רב ששת כשם שחלוקין כאן וכו' דלר' יהודה צריך מחיצה של שתי וערב בכלאים כשם דס''ל גבי שבת. והשתא ש''מ מיהת דלר' יהודה ביחיד יתר מבית סאתים צריך שתי וערב ומהני נמי דאילו עד בית סאתים הא בהדיא קאמר דאפילו של שתי או של ערב מהני עד בית סאתים:
והן אשכחן. והיכן מצינו דס''ל לר' יהודה בהדיא דביחיד יותר מבית סאתים צריך שתי וערב. וכלומר דמיהת שתי וערב. מהני לדידיה ביחיד יתר מבית סאתים דילמא הא דקתני בתוספתא לרבי יהודה לא ירבה ליחיד יותר מבית סאתים היינו דיותר מבית סאתים כלל כלל לא ואפילו במחיצה של שתי וערב:
וחולק על אביו בשיירא פחות מבית סאתים. כלומר בשיירא ובפחות מבית סאתים אפילו ליחיד דלר' יוסי בר' יהודה לא התירו כלל למחיצה של שתי או של ערב בלבד דקאמר כל מחיצה וכו' לא ליחיד עד בית סאתים ולא לשיירא ואלו לרבי יהודה סגי במחיצה של אחת מהן לשיירא וכן ליחיד עד בית סאתים:
בשיטת אביו. ביחיד יתר מבית סאתים דבענין זה שוין הן דאין נותנין ליחיד יותר מבית סאתים כדתני בתוספתא בהדיא בפ''ב ר' יהודה אומר לא ירבה ליחיד יותר מבית סאתים והיינו במחיצה או של שתי או של ערב וביותר מבית סאתים צריך שתי וערב כדמייתי ראיה לקמיה דהכי ס''ל לר' יהודה ביתר מבית סאתים ובזה שוין הן דהא ר' יוסי בר' יודה קאמר במתני' כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה וא''כ מיהת ביחיד יתר מבית סאתים בחדא שיטתא קיימי דצריך שתי וערב:
אתיא דרבי יוסי בר' יודה בשיטת אביו. בחדא וחלוק על אביו בחדא כדמפרש ואזיל:
אֵין שֵׁייָרָה פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. אֵין הַגּוֹי מַשְׁלִים בַּשְּׁייָרָה. קָטָן מָהוּ שֶׁיַּשְׁלִים בַּשְּׁייָרָה. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שְׁנַיִם וְעִירְבוּ עֵירוּב אֶחָד. וּבָא הַגּוֹי וְהוֹסִיף. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּאִיסּוּר. הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְעִירְבוּ שְׁנֵי עֵירוּבִין. וּבָא הַגּוֹי וּפָתַח. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת 12b בְּהֵיתֵר. רִבִּי רְדִיפָה אָמַר. רִבִּי נִיסָא שָׁאַל. מָהוּ לִיתֵּן לָהֶן שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי תוֹרִין. שֶׁיְּהֵא זֶה מְטַלְטֵל בְּתוֹךְ סְאָתַיִם שֶׁלָּזֶה. וְזֶה מְטַלְטֵל בְּתוֹךְ סְאָתַיִם שֶׁלָּזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו ליתן להם שלשה ראשי תורין. ראש תור הוא באלכסון שראש תור הזה נכנס בשל זה והבעיא היא בשנים שמן הדין אין לכל אחד יותר מבית סאתים. ומי נימא דהואיל ונכנס ראש בית סאתים של זה בזה כזה מותרין הן לטלטל אפילו ביותר משני בית סאתים ולא איפשיטא:
כבר נכנסה שבת בהיתר. ושבת הואיל והותרה הותרה מכיון דאיתנהו למחיצות:
כבר נכנסה שבת באיסור. שבשעת הכנסת שבת לא היה להן היתר יותר מב' סאתים ואין להן יותר:
והוסיף. שהרחיב המחיצה יותר מבית סאתים היאך הדין:
ובא העכו''ם. בשבת:
היך עבידא. מילתא באנפי נפשה וכעין בעיא הוא כלומר למאי דאמרינן דאין העכו''ם מצטרף להשיירא ושואל הש''ס ובכה''ג היך עבידא כגון שהיו שנים בע''ש ועירבו עירוב אחד והיינו בית סאתים אחד ומשום דמותר לטלטל בו קרי ליה עירוב. כלומר כדרך שמותר לטלטל ע''י עירוב ומשמעות לשון עירוב עצמו הוא כן שע''י כך מעורבין הן יחד בהיתר טלטול:
קטן מהו שישלים לשיירא. מכיון שבא לכלל חיוב או לא ולא נפשטה הבעיא:
אין שיירא פחות משלשה. ישראלים ואין העכו''ם משלים לשיירא דלאו בר חיובא הוא:
היו שלשה ועירבו שנים עירובין. כלומר יותר משיעור בית סאתים שאינו אלא שיעור עירוב אחד ולאו דוקא שנים עירובין אלא שיעור עירוב אחד לכל אחד ואחד כדלעיל ובא העכו''ם בשבת ופיחת מכשיעור ההיתר שלהן וכגון שלא היה שם בית סאתים פנוי ובא העכו''ם ופינה הכלים משם שעכשיו גרם איסור כדין בית סאתים פנוי וגרם האיסור הוא בלי קלקול המחינה:
וּמִלְּעָרֵב. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי אָמַר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת. אֲבָל בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין דְּבַר תוֹרָה הֵן. וְיֵשׁ חֲצֵירוֹת בַּמַּחֲנֶה. לִסְתּוֹר אוֹהָלִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה. כְּהָדָה דְתַנֵּי. אוֹהָלִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה צְרִיכִין עֵירוּב. אוֹהָלִים שֶׁבִּשְׁייָרָה אֵינָן צְרִיכִין עֵירוּב. יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר. אַף חוֹנִים בְּכָל מָקוֹם. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נֶהֱרָגִין שָׁם נִקְבָּרִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשׂוּ כְהֲרוּגֵי פֹּלֶמוֹסִיּוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אָסוּר לְפַנּוֹתָן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתָּר לְפַנּוֹתָן. אָמַר רַב חַסְדַּיי. מָאן דָּמַר. מוּתָּר לְפַנּוֹתָן. בִּמְכוּנָסִין. וּמָאן דָּמַר. אָסוּר לְפַנּוֹתָן. בִּמְפוּזָרִין. כְּשֵׁם שֶׁבַּהֲלִיכָתְן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. כָּךְ בַּחֲזִירָתָן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא מִֽי יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשׁוֹב וְיִצְפּוֹר מֵהַ֣ר הַגִּלֳע֑ד. וְלָמָּה הֵן חוֹזְרִין בַּצְּפִירָה. מִפְּנֵי הַשּׂוֹנְאִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. כְּשֵׁם שֶׁבַּהֲלִיכָתְן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. כָּךְ בַּחֲזִירָתָן פְּטוּרִין מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויש חצרות במחנה. בתמיה וקאמר אין להתיר אוהלים שבמחנה וכו' כצ''ל:
שלא תאמר יעשו כהרוגי פולמוסיות. החיילים מאומות שאינן מקפידין על כך:
אסור לפנותן. אח''כ:
במכונסין. הרבה במקום אחד מותר לפנותן ולקברן במקום אחר שזהו כבודן:
שמע לה מן הדא. שאף בחזירתן מהמלחמה פטורין הן מד' דברים אלו דכתיב גבי גדעון מי ירא וגו' ויצפור ולשון השכמה הוא בצפרא ולמה הן חוזרין בצפרא מפני השונאין שמתייראין מהם שלא יראו וירגישו בהן וא''כ גם בחזירה צריכין לזרז עצמן כמו בהליכה הלכך פטורין מכל אלו וכן ר' יוסי בר' בון אמר בהדיא בשם רב דאף בחזירתן פטורין הן מארבעה דברים:
הדרן עלך פרק מבוי
כַּמָּה הִיא מַחֲנֶה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. מֵאָה. וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵֽאָה אִ֨ישׁ אֲשֶׁר אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּֽחֲנֶ֗ה. רִבִּי אָבוּנָה בָעֵי. אִילּוּ אָמַר מַחֲנֶה וָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵאָה. יְאוּת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲשָׂרָה. וַיָּבֹ֨אוּ֙ נַֽעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל נָבָ֛ל וגו'. מָהוֹ וַיָּנִיחוּ. רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֶה אָמַר. נַעֲשׂוּ מַחֲנֶה. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. עֲשָׂרָה. עַד לְמַֽחֲנֶ֥ה גָד֭וֹל כְּמַֽחֲנֵ֥ה אֱלֹהִֽים׃ וְכַמָּה מַחֲנֵה אֱלֹהִים. עֲשָׂרָה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. הַיּוֹצְאִים לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים לַחִין וַאֲסוּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵישִׁין. הַיּוֹצְאִים לְמִלְחֶמֶת חוֹבָה מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵישִׁין וְלַחִין. רִבִּי דָּנִיֵּאל בְּרֵיהּ דְּרַב קְטִנָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. אִם הָיוּ עֲשׂוּיִין 13a חֲבִילָה. אָסוּר. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵינָן סְמוּכִין לַחוֹרֶשׁ. וַאֲפִילוּ סְמוּכִין לַחוֹרֶשׁ. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵינָן סְמוּכִין לַמַעֲייָן. וַאֲפִילוּ סְמוּכִין לַמַעֲייָן. נִכְנְסוּ עִמָּהֶן לָעִיר כְּבָר נִפְטְרוּ. יָֽצְאוּ עִמָּהֶן מֵעִיר כְּבָר נִתְחַייְבוּ בִדְמַאי. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. דְּמַיי תִקֵּן לֹא תִקֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון בשאינן סמוכין. המחנה להחורש ליטול מן החורש עצים ואפילו סמוכין להחורש אע''פ כן יכולין ליטול עצים שהניחו הבעלים ליבשן:
עד כדון בשאינן סמוכין למעיי'. אפטורא מרחיצת ידים קאי ואפילו הן סמוכין למעיין לא הטריחו אותן חכמים:
נכנסו עמהם לעיר כבר נפטרו. אפטורין מדמאי קאי דשאר אנשים שאינם עכשיו מן המחנה ונתחלקו מהן אע''פ כן כשנכנסו עם אנשי המחנה לעיר כבר נפטרו מן הדמאי ואינם צריכין לתקן אבל אם יצאו מן העיר עמהן ויש אצלם דמאי כבר נתחייבו בשעה שהיו בתוך העיר וצריכין לתקן. א''נ אאנשי המחנה גופן קאי דמה שנכנסו מהתבואות דמאי עמהם בבואן לעיר מהמלחמה כבר נפטרו בהיותם במחנה והיוצאים עמה מעיר בתחלה כבר נתחייבו בדמאי מקודם וצריכין לתקן:
דמיי תיקן לא תיקן. איידי דאיירי בדמאי מייתי להא כדגרסינן בסוף מעשר שני למה נקרא דמאי מפני שספק הוא דא מאי אם תיקן אם לא תיקן:
אם היו עשויין חבילה אסור. הואיל והטריחו בעלים את עצמן לקשרן ולעשות חבילה לא הפקירו החכמים אותן אצל מחנה:
היוצאים למלחמת הרשות וכו'. ובתוספתא פ''ב גריס גבי למלחמת הרשות מותרין לגזול עצים יבישין:
י''ב אלף כמחנה ישראל. על מדין וכתיב התם מחנה:
רבי יודה בן פזי אמר. מהכא מוכח דעשרה נקראו מחנה דכתיב בד''ה גבי דוד בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה וגו' כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלהים ועשרה נקראו מחנה אלהים דשכינתא שריא בי עשרה:
עשרה. דכתיב גבי דוד וישלח דוד עשרה נערים וגו' ויבואו נערי דוד וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו ומלת וינוחו מיותר אלא לרמז שנעשו מחנה כדכתיב גבי מחנה ישראל לתור להם מנוחה וכאן עשרה היו:
ר' אבינה בעי. על הא דרבי חנניה דהיאך נרמז בהאי קרא דמאה איש הוו מחנה דאלו אמר מחנה ואנשים אשר אתו מאה יאות קאמרת דמחנה קאי על המאה אשר אתו השתא דכתיב ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה על מחנה מדין הוא דקאי שהיו הרבה והרבה:
מאה. דכתיב ויבא גדעון וגו' וקרי למאה איש מחנה:
כמה היא מחנה. שיהו פטורין בארבעה דברים דתנינן במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source