הַכּוֹתֶל וְהָאִילָן וְאִישׁוּת קָנִים נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דִּיוֹמַד. עָלוֹ מֵאֵילֵיהֶן מְטַלְטְלִין בָּהֶן עַד בֵּית סְאָתַיִם. עֲשָׂאָן בְּיָד מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים. הָֽיְתָה בְּאֵר אַחַת גָּדוֹל. לְחֶצְייָהּ עָשָׂה וּלְחֶצְייָהּ לֹא עָשָׂה. לְחֶצְייָהּ שֶׁעָשָׂה מוּתָּר. וּלְחֶצְייָהּ שֶׁלֹּא עָשָׂה אָסוּר. הָיוּ שְׁתַּיִם. הָאֶמְצָעִי מָהוּ שֶׁיִּדּוֹן לְכָאן וּלְכָאן. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם מְמַלִּין. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מְמַלֵּא נִידּוֹן לְכָאן וּלְכָאן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אם היה אחד ממלא. כלומר ששני הבורות של אדם אחד הוא בהא לא מספקא לן שאותו חצי האמצעי נידון לכאן ולכאן לאיסור דהואיל וברשות אחד הן ושני הצדדים שאצל האמצעי אסורין הן מטילין אותו לחומרא:
מה צריכה ליה כשהיו שנים ממלין. כלומר והיכי דמי דמספקא לן אם נידון לכאן ולכאן לאיסור כשהבורות לשני בני אדם הן וזה עשה לחצייה בלבד וכן השני שאצלו ונמצא אותו החצי האחד שיש לו פסין הוא אמצעי בין שני החצאין האסורין ומכיון שהן של שנים הממלאים זה ממלא מבורו וזה ממלא מבורו איכא למימר דכל אחד ואחד נידון בפני עצמו וזה למה שעשה מותר לו למלאות וכן להשני או דילמא אותו החצי האמצעי נידון לכאן ולכאן לאיסורא ואע''פ שהן של שני בני אדם:
היו שתים. וכגון שלאחד עשה לחציה בלבד ולבור השני שאצלו עשה ג''כ כך והשתא אותו החצי שעשה להראשון הוא אמצעי בין שני החציין שלא עשה להן פסין וקא מיבעיא ליה מהו שאותו האמצעי ידון לכאן ולכאן לחומרא דהואיל שהוא בין שני החצאין האסורין אסור ג''כ למלאות מהחצי האמצעי שנמשך לכאן ולכאן לאיסור או לא וכדמפרש ואזיל בהי גוונא הוא דקמיבעיא ליה:
לחציה שעשה מותר. ואע''ג דאין הבאר כולו בתוך היקף הפסין:
לחציה עשה. פסין:
הכותל והאילן ואישות קנים. היינו מחיצת הקנים והכי איתא בתוספתא שם:
הָיָה שָׁם חָרִיץ עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בּוֹ שִׂשָּׁה לָכָאן שִׂשָּׁה לָכָאן. נִידּוֹן מִשּׁוּם דִּיוֹמַד. לֹא סוֹף דָּבָר חָרִיץ אֶלָּא אֲפִילוּ גַּבְשׁוּשִׁית. מִקְצָתוֹ חָרִיץ וּמִקְצָתוֹ גַבְשׁוּשִׁית. הָיוּ 15a חֲמִשָּׁה קָנִים וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה. וְיֵשׁ בָּהֶן שִׂשָּׁה לָכָאן שִׂשָּׁה לָכָאן. נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דִּיוֹמַד. שְׁלֹשָׁה וְקָשַׁר גָּמִי מִלְּמַעֲלָן מָהוּ שֶׁיַּצִּיל מִשּׁוּם פֵּיאָה. כְּלוּם פֵּיאָה מַצֶּלֶת עַד שֶׁתְּהֵא מוֹכַחַת מִכָּל צְדָדֶיהָ. אֶלָּא כָּהֵין דַּעֲגָלִין כְּסָתוּם הוּא. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. רוֹאִין שֶׁאִם תֵּיחָלֵק וְיֵשׁ בָהּ שִׁשָּׁה לְכָאן וְשִׁשָּׁה לְכָאן נִידּוֹן מִשּׁוּם דִּיוֹמַד. וָמַר אוֹף הָכָא כֵן. תַּמָּן עַד קְלִיפַּת הַשּׁוּם הַחִיצוֹנָה אַתָּ עָתִיד לְהַעֲמִידָהּ. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן בִּטַּלְתָּה הִילְכוֹת פֵּיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן עד כקליפת השום החיצונה את עתיד להעמידה וכא מה אית לך. כלומר שאני התם שיש באבן השיעור אלא שנראית סתום והלכך אמרינן רואין אם יש בה כדי שתיחלק וכו' ולא בעינן עד שתיחקק דכי כקליפת השום החיצונה אתה עתיד להעמידה וכהאי דמתמה ר' יוסי לעיל אבל הכא מאי אית לך למימר וכי אתה רואה לכל קנה וקנה עגול לשער אם יש בו כדי שיחלק וכו' בתמיה:
אלא בהין דעגלין כסתום הוא היך מה דאת אמר תמן וכו'. כלומר אלא כי קא מיבעיא לן כאן בענין הקנים לאו משום צורת הפתח אלא בכה''ג הוא דקא מיבעיא לן כגון שהקנים שהן רחוקים זה מזה שלשה עגונין הן ואם אתה מודד מבליטת העגול יש בין זה לזה שלשה והואיל כסתום הוא והבעיא כך היא אי אמרינן. דרואין שאם תיחלק ויהא נמשך לכאן ולכאן לא יהא שלשה ביניהן והיך דאת אמר תמן לעיל גבי אבן רואים שאם תיחלק וכו' נידון משום דיומד ואמור אוף הכא כן. ומהדר הש''ס דלא דמיא:
כלום פיאה מצלת עד שתהא מוכחת מכל צדדיה. בתמיה דהאיך ס''ד דתהני כאן צורת הפתח וכי צורת הפתח מהני במקום שפרוץ מד' רוחות הא אמרינן בפרק דלעיל שאין הפיאה מצלת והיא צורת הפתח עד שתהא מגופפת מד' רוחותיה וכדפרישית שם בהלכה ז' ומה תיבעי לך:
שלשה. אם יש בין זה לזה שלשה דבכה''ג לא מיחשב כחד אלא שהלך וקשר גמי מלמעלן ועשאן כצורת הפתח מהו שיציל משום פיאה וכלו' אם מהני גבי פסי ביראות צורת הפתח או לא:
היו חמשה קנים וכו'. לפי שכל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה ואז נחשב כאלו הכל אחד דאמרינן לבוד ואם יש בהן ששה לכאן ולכאן נידון משום דיומד:
לא סוף דבר חריץ וכו'. כלומר לאו דוקא שהשיעור כולו הוא בחריץ אלא אפילו גבשושית מקצתו חריץ וכו' כגון שהוא גבוה מצד אחד ונמוך מצד השני ונעשה כחריץ משערין בגבשושית עם החריץ אם יש בו ששה לכאן ולכאן:
אם את אומר כן ביטלת הלכות פיאה. כלומר ועוד. דאם תאמר כך דבכל מקום שיש לומר רואין אמרינן א''כ בטלת הלכות צורת הפתח דאמרינן לעיל דלא מהני במקום פרוץ מד' רוחות ולדבריך אם היה כאן פרוץ מד' רוחות ונתן קנה עגולה ועבה מכאן ומכאן וקנה על גביהן תאמר ג''כ רואין שאם תיחלק לכאן ולכאן לא יהיה כאן פרוץ לגמרי בתמיה אלא דלא אמרינן כאן נידון משום דיומד אלא דוקא אם אין בין זה לזה שלשה:
משנה: מוּתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה. מוּתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיַרְבֶּה בַפַּסִּים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מותר להקריב. הפסין לבאר ולעשות היקף קצר ביניהן ובלבד שיהא שם ריוח בכדי שתהא פרה ראשה ורובה בפנים מן הפסין ושותה אבל בציר מהכי לא דחיישינן שמא ימשך אחריה ויוציא הדלי מחוץ לפסין:
ומותר להרחיק. הפסין כל שהוא רוצה לעשות ההיקף גדול:
ובלבד שירבה בפסין. פשוטין בכל רוח ורוח בכדי שלא יהא בין פס לחבירו יותר מי''ג אמה ושליש לר' יהודה שהלכה כמותו וכן לר''מ למאי דאית ליה:
תַּנֵּי. יֵשְׁנָן כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה פָּרָא. אַמָּה מֶחֱצָה וְאַמָּה בֵּינַיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ישנן כעשר אמות דברי ר''מ וכו'. כך הוא שנוי בתוספתא פרק קמא ומפרש האי וכארבע עשרה לר' יהודה פרא אמה מחצה ואמה בנין וכלומר דלאו דוקא ארבע עשרה אלא אותה האמה הי''ד היא פחותה ואין כאן אמה שיש בה איזה בניין ואיזה חצוייה לפי ששתי רבקות של ד' ד' הן י''ג אמות ושליש כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא הִתִּירוּ פַסֵּי בִּירִיּוֹת אֶלָּא לְמַלְאוֹת בָּהֵן מַיִם בִּלְבַד. בָּאוּ מַיִם בַּשַּׁבָּת. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּאִיסּוּר. חָֽרְבָה הַבְּאֵר כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּהֵיתֵר. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי נָסָא שָׁאַל. מָהוּ לְטַלְטֵל בֵּין הַפַּסִּים. נֵימַר. אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּאַסְקוּפָּה אֲסוּרָה. וְאִם לָאו כְּאַיסְקוּפָּה מוּתֶּרֶת. מוּתָּר לְכָאן וּמוּתָּר לְכָאן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא התירו פסי ביראות. לטלטל בהן אלא למלאות בהן מים בלבד ולהשקות שם בהמתו:
באו מים בשבת כבר נכנסה שבת באיסור. שלא היה שם מים מקודם ואסור דקסבר מחיצה הנעשית בשבת לאו שמה מחיצה:
חרבה הבאר. שיבשו המים בשבת כבר נכנסה שבת בהיתר ושבת הואיל והותרה הותרה:
רבי נסא שאל. מה דפשיטא ליה לר' יוסי בי ר' בון מספקא ליה:
מהו לטלטל בין הפסין. מי נימא הואיל והותר למלאות הותר נמי לטלטל ביניהן:
נימר. דכך הוא אם יש בין הפסין ארבעה טפחים בין זה לזה וכלומר שיש ביניהן פרוץ הרבה עד ארבעה טפחים שהוא מקום חשוב:
כאסקופה אסורה היא. שאע''פ שלמלאות מים מותר לר''מ עד עשר אמות ולר' יהודה עד י''ג ושליש לענין טלטול אסור:
ואם לאו. שאין ביניהן ארבעה שהאריך הפסין עד שאין ביניהן ד' כאיסקופה מותרת היא שדינה מותר לכאן וכו' כדאמרינן בפ''ק סוף הלכה א' וה''נ מותר לטלטל ביניהן:
חָצֵר שֶׁהִיא פְתוּחָה לְפַסִּים מְטַלְטְלִין מִן הֶחָצֵר לַפַּסִּים אֲבָל לֹא מִן הַפַּסִּים לֶחָצֵר. הָא שְׁתַּיִם אָסוּר. אָמַר רִבִּי בָּא. לֹא סוֹף דָּבָר שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. אֶלָּא אֲפִילוּ חָצֵר אַחַת וּבָהּ שְׁנֵי בָתִּים. סָֽבְרִין מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא עִירֵיבוּ. הָא אִם עִירֵיבוּ מוּתָּרִין. רִבִּי דָּנִיֵּאל בְּרֵיהּ דָּרַב קְטִינָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. אֲפִילוּ עִירֵיבוּ אֲסוּרוֹת. שֶׁאֵין עֵירוּב עוֹשֶׂה אוֹתָן אַחַת. רַב חוּנָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. מָבוֹי שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד גּוֹי וְצִידּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב אָמַר. 15b אִם עִירִיבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אַבְָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ עִירֵיבוּ דֶּרֶךְ חֲלוֹנוֹת אֵין הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. וַאֲפִילו דְּיִסְבּוֹר רַב חוּנָא כְרִבִּי יוּחָנָן. תַּמָּן מוּתָּר. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא אֲסוּר. תַּמָּן שֶׁמָּא לְמָחָר תֶּחֱרָב הַבְּאֵר. אַף הוּא סָבוּר לוֹמַר. שֶׁמָּא עֵירוּב מוֹעִיל בְּפַסֵּי בֵּירָאוֹת. וְאִין מוֹעִיל עִירוּב בְּפַסֵּי בֵירָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. כלומר בדין חצר שנכנסת לבין הפסין היינו טעמא דאוסר אפילו עירבו דשמא למחר תחרב הבאר קודם השבת וחיישינן שמא יהא סבור לומר דעירוב מועיל בפסי ביראות ויטלטל שם על סמך העירוב ובאמת אין העירוב מועיל בפסי ביראות אלא כל זמן שהמים בבאר התירו למלאות בין הפסין:
ואפי' דיסבור וכו'. ודחי לה הש''ס דלא היא דאפי' אם יסבור רב הונא כר' יוחנן דתמן דמותר הוא מודה הוא הכא דמטעמא אחרינא אוסר הוא הכא כדמסיק ואזיל:
אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן. קאמר אפילו עירבו דרך חלונות ולא עירבו דרך הפתחים אין העכו''ם אוסר עליהן דקסבר דירת עכו''ם לא שמה דירה לאסור לטלטל בחצר ומכיון שהם מותרין מבית לבית שהעירוב עושה אותן אחד מותרין לטלטל בחצר ואע''פ שחצירו של העכו''ם ג''כ פתוח להמבוי אין העכו''ם אוסר עליהן וטעמא משום דקי''ל כר''א בן יעקב דאין העכו''ם אוסר אלא בשיש שם שני ישראלים ומכיון שעירבו אפי' דרך חלונות הוי להו כלהו כחד ואין העכו''ם אוסר במקום חד ישראל. ורב הונא בשם רב ס''ל שאין רבים נעשים ע''י עירוב כיחיד במקום עכו''ם ושמעינן מיהת דרב הונא מחמיר בעירוב וה''ה הכא וא''כ רב הונא כדעתי':
אם עירבו דרך פתחים. אם ישראלים הדרים בבתים שבחצרות עירבו דרך הפתחים העכו''ם אוסר עליהם משום שחצירו ג''כ פתוח להמבוי ודירת העכו''ם אוסר עד שישכיר רשותו ואם עירבו דרך החלונות הפתוחות מבית לבית בהא ס''ל לרב הונא בשם רב דמכ''ש דאוסר עליהן בחצר שאע''פ שהן מותרין להוציא מבית לבית דרך החלונות שהרי עירבו מ''מ דרך הפתחים הן אסורין:
דאיתפלגון. לקמן בפ''ו במבוי שצדו אחד דר בו עכו''ם וצדו אחד ישראל וכלומר שיש בו ישראל הדרין בו:
רב הונא כדעתיה. מי נימא דרב הונא לשיטתיה הוא דאזיל:
רב הונא. אמר אפי' עירבו החצרות אסורין שאין עירוב עושה אותן אחת לענין טלטול לבין הפסין:
היו שתים אסור. שהיו שתי חצרות זו אצל זו ומחיצה ביניהם ושתיהן ראשן בין הפסין ואוסרות זו על זו. לא סוף דבר שתי חצרות ופתוחות לבין הפסין אלא אפילו חצר אחת ובה שני בתים אוסרין זה על זה וכדמסיים ואזיל דסברין מימר בשלא עירבו החצרות ביניהן מיירי וא''כ אף בחצר אחת ובה שני בתים ולא ערבו אוסרין זה על זה לטלטל אף בין הפסין הא אם עירבו מותרין אף בשתי חצרות:
חצר שהיא פתוחה לפסים וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ק וגריס שם מותר לטלטל מחצר לפסין ומפסין לחצר וט''ס היא כאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source