הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כול'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אוֹ מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת לִשְׁנֵי יָמִים. אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִיקָּר. מוֹדֶה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵינוֹ מְעָרֵב חֲצִי יוֹם בַּדָּרוֹם וַחֲצִי יוֹם בַּצָּפוֹן. חֲצִי יוֹם בַּדָּרוֹם וַחֲצִי יוֹם בַּצָּפוֹן לִבְנֵי עִירוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חִלַּקְתָּ לָנוּ יוֹם אֶחָד כָּךְ לֹא תַחֲלוֹק לָנוּ שְׁנֵי יָמִים. וְשָׁווִין שֶׁלֹּא יִתְּנֶנּוּ בַסַּל. אָמַר רִבִּי בָּא. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנּוּ. נָתַן בַּסַּל. מוֹלִיךְ אֶת הַסַּל לְשָׁם. אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן מִבְּעוֹד יוֹם הַרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושוין שלא יתננו בסל. כשהביאו בראשון לביתו כדמפרש ר' בא טעמא שמא ישכח כשהוא בסל עם הפת אחרת ויאכלנו ואם נתנו בסל ולתערב עם פת אחרת מוליך את הסל עם כל הפת לשם ואם נאכל פת אחד מן הסל מבעוד יום ה''ז חמר גמל שמא עירובו הוא שנאכל ומכיון שספק הוא הפסיד בשני ממקום עירובו וכן מרוח אחרת דשמא עירובו קיים וה''ז כחמר גמל:
חצי יום וכו' לבני עירו. כלומר שאינו יכול לומר ג''כ חצי יום יקנה לי שביתה לדרום או לצפון והחצי אחר כבני עירי לרוח אחרת:
מודה ר''א וכו'. תוספתא הוא בפ''ג:
גמ' כיני מתניתא או מערב לרוח אחת לשני ימים וכו'. משום דבמתני' אינו מפורש בהדיא מה שחכמים אומרי' או מערב לשני ימים והלכך קאמר כן צריך לפרש דלרוח אחת קאמרו כשם שליום אחד א''א כ''א לרוח אחת כדפרישית במתני' וכדמייתי הברייתא לקמיה:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹם טוֹב שֶׁהוּא סָמוּךְ לַשַּׁבָּת בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין וְאוֹמֵר עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב. הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו 25a וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ וּבַשֵׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ וּבָא לוֹ וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵירוּבוֹ. נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן עֵירוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵירוּב לַשֵּׁנִי. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדִין אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר להן ר''א וכו'. בתוספתא שם וכמפורש במתני':
נמצא משתכר בהליכתו. כלו' שבהליכה זו שמוליכו להעירוב משתכר הוא שקונה לו שביתה ליום המחר ומשתכר בעירובו שאוכלו ואם היא יו''ט אחר השבת מוליכו בראשון ואינו אוכלו וחוזר והולך בשני לראות אם קיים העירוב מחשיך עליו כדי שיקנה לו ואם רוצה יאכלנו או מביאו:
כיצד יעשה אם רוצה לערב בפת לרוח אחת לשני הימים מוליכו בראשון בערב יו''ט שהוא לפני השבת ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב ונוטלו ובא לו שמא יאבד ולא יהיה לו עירוב לשני שהמערב בפת ביום ראשון ורוצה לערב בפת ביום שני צריך שיערב באותו פת והלכך בשני מוליכו ומחשיך עליו ואוכלו מפני שהוא ליל שבת וא''א להביאו ואם השני ליל יו''ט מביאו:
וחכמים אומרים או מערב לרוח אחת וכו' או מערב לשני ימים. היינו לרוח אחת דקאמרי והא תו למה לי אלא דהכא קאמר רבנן לרב אליעזר אי אתה מודה שביום אחד או מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר שאינו יכול לערב חצי היום למזרח וחצי יום למערב וכך לשני ימים שהן שבת ויום טוב הסמוכין או מערב לרוח אחת לשני הימים או אינו מערב כל עיקר וטעמייהו דחכמים מפרש התם בגמרא משום דמספקא להו ביו''ט ושבת הסמוכין אי כחדא קדושה הוא וכיומא אריכא דמי או כשתי קדושות הן ואזלי לעולם לחומרא דלענין שאין יכול לערב לשתי רוחות אמרינן דילמא חדא קדושה היא ולענין אם נאכל עירובו בראשון אין עירוב לשני כדאמר לקמן משום דשמא שתי קדושות הן:
עירובי. הראשון והשני כבני עירי. כלומר או אם לא היה צריך לילך אלא ביום אחד ואינו רוצה להפסיד ביום שני לא לכאן ולא לכאן יאמר עירובי בראשון ובשני הריני כבן עירי או איפכא:
מתני' ר' אליעזר אומר יו''ט שהוא סמוך לשבת וכו' מערב אדם שני עירובין. אם הוא צריך לכך שרוצה לילך ביום ראשון לרוח זה וביום השני לרוח אחרת מערב הוא בערב יום ראשון ואומר עירובי הראשון יקנה לי היום למחר לילך למזרח ועירובי השני יקנה לי ליום השני לילך למערב או איפכא הראשון למערב והשני למזרח כפי שהוא צריך משום דקסבר רבי אליעזר יום טוב ושבת הסמוכין זה לזה לאו כחד יומא אריכא אלא שתי קדושות הן ובין השמשות דקמא קני ליה לדידיה למחר ובין השמשות דאידך קני ליה ליום המחרת לשני:
אמר להן ר''א מודים אתם לי שהן שתי קדושות. שהרי אתם מודים שאם נאכל בראשון אינו עירוב לשני ואי חדא קדושה היא הוי ליה כחד יומא אריכא ובין השמשות של הראשון היה קונה לשניהם ומכיון שכן יכול הוא ג''כ לערב לשני רוחות כדקאמינא אנא ורבנן טעמייהו דאזלי הכא לחומרא והכא לחומרא והלכה כר''א דשבת ויו''ט שתי קדושות הן ויכול לערב לשני הימים לשני רוחות ודוקא שיכול הוא להגיע ביום הראשון לכל אחד משני העירובין כגון שהניח בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף לכאן אבל אם הניח אחד מהן בסוף אלפים אמה למזרח והשני ברחוק איזה אמות למערב הרי אינו יכול להגיע אצל זה שמכיון שקנה שביתה בראשון באלפים למזרח שוב לא נשאר לו ברוח מערב כלום ואנן בעינן שיהא העירוב בסעודה הראויה מבעוד יום וה''ז אינו יכול להגיע אצלו מבעוד יום וכן הדין בשני יו''ט של גליות שהן שתי קדושות:
הלכה: פיס'. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר כול'. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מְכַפְּלָה פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חַמְייָן רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מִשּׁוּם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָֽמְרוּ. הַנֶּאֱכַל עֵירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה כִבְנֵי עִירוֹ כַשֵּׁינִי. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵינִים. רַב חַסְדַּאי בְעָא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אִיעֲבֲד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וָכָא אִיעֲבֲד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מְכַפְּלָה פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חַמֵיי רַבָּנִין מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. אִי אִידָא אִי אִידָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' דאיתפלגון וכו'. סוגיא זו כתובה לעיל בפ''ט דשביעית בהלכה א' אהא דקאמר התם מן קומי אילין תרתין מילייא נחת ליה ר' יוחנן מציפורין לטבירייא וכן גריס להא לקמן בפ''ק דביצה ומשום הא דלקמן מייתי לה נמי הכא:
שירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב שלאחריו אם אסור משום הכנה כמו ביצה או לא:
אמר ר' מנא קומי ר' יודן וכו' א''ל מן מה דאנן חמיין רבנן מדמיי לה וכו'. הך מילתא דר' מנא ור' יודן שייכא בתר הא דרב חסדאי בעא וכו' כדהדר גריס לה לקמן והכא אגב גררא נסבא:
משום ארבעה זקנים אמרו הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני. משום דשתי קדושות הן וכר' אליעזר במתני':
רב חסדאי בעא מחלפא שיטתיה דרב תמן עבד לה שתי קדושות. דהא קאמר הלכה כארבעה זקנים והכא גבי שירי פתילה איעבד לה קדושה אחת דאיתפלגון שירי פתילה וכו' רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור וקס''ד משום דדמיא לביצה שנולדה בשבת אסורה ביום טוב שלאחריו ומטעמא דיו''ט ושבת הסמוכין חדא קדושה היא:
אמר ר' מנא קומי ר' יודן מכפלה פתילה לגבי ביצה. בתמיה מה ענין לכפול ולדמות דין פתילה לדין ביצה דשאני ביצה דנולד הוי אבל פתילה וכן אינך הן הן עצמן שהדליקן על השבת אלא שכבו ונשתיירו השיריים:
א''ל מן מה דאנן חמיין רבנן מדמיי לה. והן רב ור''א דאסרי בפתילה כמו בביצה:
הדא אמרה היא הדא היא הדא. דתרווייהו דין אחד להן אלא דמ''מ קשיא דרב אדרב:
משנה: רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין וְאוֹמֵר עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מערב אדם שני עירובין לשתי הרוחות ואומר וכו'. כדלעיל בשבת ויו''ט הסמוכין:
ולא הודו לו חכמים. דקסברי קדושה אחת היא והלכה כחכמים בשני י''ט של ר''ה דלאו משום ספיקא בלחוד הוא אלא מכח התקנה שקודם תקנת רבן יוחנן בן זכאי הוא דהוה שהתקינו שיהא נוהגין היום קדש ולמחר קודש כדאיתא בפ''ד דראש השנה וחדא קדושה אריכתא הוא:
ועוד אמר ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה. פירות של טבל שיש לו מתנה ביו''ט ראשון של ר''ה ואומר אם היום חול תהא זו תרומה ומעשר על אלו ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר אומר אם אתמול קודש והיום חול תהא זו תרומה ומעשר על אלו ואם היום קודש ואתמול חול כבר היא תרומה או מעשר מאתמול ואוכל הכלכלה המתוקנת ומשייר התרומה ולפי שאין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט הלכך צריך להתנות:
ולא הודו לו חכמים. בשני י''ט של ר''ה דקדושה אחת הן אבל בשני י''ט של גליות שתי קדושות הן וכדפרישית במתני' דלעיל ומתנה:
מתני' ר' יהודה אומר ראש השנה שהי' ירא שמא תתעבר. שמא יעברו ב''ד הגדול לחודש אלול ויהיו שני ימים טובים ל' של אלול ויום ל''א שהוא א' של תשרי והוא צריך לילך בראשון לרוח זו ובשני לרוח אחרת:
תַּמָּן תַּנִּינָן. לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם מִן הֶחָבִית מַעֲשֵׂר טוֹבֵל. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה עֵרוּב. לֹא אָמַר כְּלוּם. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי חָמָא כַּר עֲקִיבָה מַקְשֵׁי. מַתְנִיתָה דְלֹא כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. אֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תַמָּן. בְּרַם הָכָא מִבַּחוֹל הוּא קָנָה לוֹ שְׁבִיתָה לִשְׁנֵי יָמִים. רִבִּי חַגַּיי בָעֵי. הָיָה עוֹמֵד בַּחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת וְאָמַר. תִּקָּנֶה לִי שְׁבִיתָה בַשַּׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר קָנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב לֹא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה אֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מְעָֽרְבִין לָאָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. 25b בְּרַם הָכָא וְהוּא רָאוּי לְעָרֵב מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. מְעָרֵב אֲפִילוּ בַּחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי. שֶׁאִם עִירֵב בַּכִּכָּר בָּרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְעָרֵב בַּכִּכָּר בַּשֵׁינִי. שֶׁאִם אֲכָלוֹ בָּרִאשׁוֹן שֶׁהוּא עֵירוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵירוּב לַשֵּׁינִי. הֲווֵי שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת הֵן. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ. אֵין אַתָּה מוֹדֶה לָנוּ שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם כַּתְּחִילָּה בְּיוֹם טוֹב. הֲווֵי קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אינון מתיבין ליה אי אתה מודה לנו שאין מערבין לאדם בתחלה ביו''ט. כלומר ביו''ט הסמוך לשבת אין מערבין לכתחלה בי''ט לשבת הוי משום דקדושה אחת היא:
אמר ר' יוסה. לאו מילתא היא דאמרת שהרי למה אין מערבין לאדם מיו''ט לשבת שכן מערבין מע''ש לשבת וכלומר שמע''ש שהוא חול הוא דמערבין שחול הוא מכין לשבת ואין יו''ט מכין לשבת ברם הכא הואיל וראוי הוא לערב מבע''ש שהוא חול א''כ מערב אפילו בחמישי בשבת ואפי' אליבא דרבנן שהרי זהו חול מכין לשבת:
היה עומד בחמישי בשבת ואמר תקנה לי שביתה. במקום העירוב בבין השמשות של שבת מי נימא דלדעתיה דר''א דס''ל דמערבין לשני ימים הוא דמהני נמי הכא וקנה העירוב אבל לדעתייהו דרבנן לא קנה:
דברי הכל היא תמן. שאי אפשר לו לערב קודם שתחשך שמחוסר הערב שמש ואין כאן סעודה הראויה מבעוד יום ברם הכא מבחול שהוא ערב שבת או ערב יו''ט קנה לו שביתה לשני ימים ביום זה לכאן וביום זה לכאן ואע''ג דר''א ס''ל שתי קדושות הן ולא קני ליה ביה''ש דקמא לאידך מ''מ הא איכא הכא סעודה הראויה מבעוד יום ובכה''ג לכ''ע יכול הוא לערב מע''ש אותן שני עירובין לשני הימים ואומר דליקני ליה כל בין השמשות ליומיה דהאי וכן לאידך וכי אמרינן אין מערבין משתחשך בגוונא שאי אפשר לו לערב קודם שתחשך כהאי דטבול יום:
דר''א אמר מערבין לאדם משתחשך. כצ''ל ולפי גי' הדפוס יש לפרש בתמיה וכי ר''א ס''ל אין מערבין לאדם משתחשך הא איהו קאמר מערבין לשני ימים לשתי רוחות וביו''ט אחר השבת או איפכא קניית העירוב להשני משתחשך הוא:
מקשי. נימא הך מתני' דלא כר''א דמתני' דידן:
אם אמר ה''ז עירוב לא אמר כלום. משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא שהרי אף לכהן אינה ראויה עד אחר הערב שמש:
לגין שהוא טבול יום. כלי שנטמא וטבלו אותו והוא טבול יום ומלאוהו מהחבית שיש בו מעשר טבל שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר ואמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך וכלומר שהתנה שלא תחול עליו תרומה עד שתחשך כדי שלא תהא נפסלת בכלי שהוא טבול יום דבריו קיימין:
תמן תנינן. בפ''ד דטבול יום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source