הלכה: כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב וּשְׁמוּאֵל. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִם. וְרַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּם אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים. הֲווּ בָעֵי מֵימַר. מַה פָלִיגֵי רִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִן. בְּשֶׁעִירְבוּ. אֲבָל בְּשֶׁלֹּא עִירְבוּ. פָּתַר לָהּ כְּשֶׁהָיוּ כוּלָּן לְאָדָם אֶחָד. מַתְנִיתִין שֶׁהָיוּ כוּלָּן עוֹלִין אוֹ בְסולָּם צוּרִי אוֹ בְסוּלָּם מִצְרִי. אֲבָל אִם הָיוּ כוּלָּן עוֹלִין בְּסולָּם מִצְרִי וְאֶחָד עוֹלֶה בְסוּלָּם צוּרִי. אוֹתוֹ שֶׁלְצוּרִי נַעֲשֶׂה כְפֶתַח וְהַשְּׁאָר נַעֲשֶׂה כְמִטְרַפֵּס וְעוֹלֶה כְמִטְרַפֵּס וְיוֹרֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא. דתנינן לחכמים שהגגין חילוק רשויות הן בשלא עירבו הבתים כשהיו כולן עולים או בסולם צורי או בסולם מצרי כלומר שהסולמות שעולין בהן על הגגין כולן שוין הן או שהן הכל בסולם צורי שהוא קבוע והיינו שיש לו ארבעה חווקין כדאמרינן לעיל בפ' חלון או שהן כולן בסולם מצרי שאינו קבוע בהא הוא דאמרי דכל גג רשות בפני עצמה הוא אבל אם היו כולן עולין בסולם מצרי שהוא אינו קבוע ואחד עשה לו סולם צורי קבוע לגגו נעשה סולם קבוע זה כפתח לבעל הגג הזה והשאר הגגין נעשה כמטרפס ועולה וכו' כלו' מותר לו להיות מטפס ועולה מטפס ויורד בכל הגגין כולן דמכיון דאינהו לא עבדי סולם קבוע סליקו נפשייהו מגגן ואחלינהו לגביה:
אבל בשלא עירבו פתר לה כשהיו כולם לאדם אחד. כלומר אבל בשלא עירבו ולא שכיחי מאני דבתים בידייהו אף חכמים מודים דלא חיישינן למידי ומפרש לה לדמות לכה''ג כמו שהיו כולם לאדם אחד והכל רשות אחת היא. והיותר נראה דאיפכא גרסינן וכצ''ל מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשלא עירבו ואפילו הכי לר' מאיר הגגין רשות אחת הן ולרבנן כל אחד ואחד רשות בפני עצמו כמו הדיורין שלמטה אבל אם עירבו הבתים יחד א''כ פתר לה בכה''ג שזהו כמו שהיו כולם לאדם אחד ולכ''ע בין הבתים ובין הגגות הכל רשות אחת הן דמכיון שעירבו יחד אין כאן חילוק רשויות:
מימר. לפרש דמה פליגי ר''מ ורבנן בשעירבו הבתים שלמטה יחד ולר''מ כמו שמבית לבית מותר ע''י עירוב כך מגג לגג ואפי' אין העירוב אלא בשביל הבתים. והעירוב מונח באחד מן הבתים מ''מ מהני נמי להגגים ולחכמים מכיון דעיקר העירוב בשביל לערב הבתים יחד נשאר הגגים כל א' וא' רשות בפ''ע. אי נמי בשעירבו טעמא הויא משום דחיישינן הואיל דשכיחי מאני דבתים בידייהו דמטלטלי מבית לבית דילמא אתי לטלטלינהו לגג ומגג לגג ולר''מ לא חיישינן למידי:
הוין בעיי. בני הישיבה:
גמ' ר' יוסי בר' בון אמר איתפלגון רב ושמואל. אליבא דחכמים דמתני' דס''ל כל אחד ואחד רשות בפ''ע ולענין לטלטל מזה לזה אבל לטלטל בגג עצמו או בקרפף בעצמו רב אמר מטלטלין בכולו ואפי' כור או כוריים ולשמואל אין מטלטלין בו אלא עד בית סאתים:
משנה: כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוֹךְ עֲשָׂרָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. 56a רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵירוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת רְשׁוּת אַחַת לְכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ לְתוֹכָן וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש. מיקל הוא מכולן וסבירא ליה שאחד גגות ואחד חצרות וא' קרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה אבל אין בכל אחד מהן יותר על בית סאתים הואיל ואין תשמישן תדיר כולן רשות אחת הן ודוקא לכלים ששבתו בתוכן באחד מן הגגות או בחצר או בקרפף מותר להוציאן מזה לזה מגג לגג דרך חצר או מחצר לגג וכו' ואף על פי שלא עירבו אבל לא לאותן כלים ששבתו בתוך הבתים אסור להוציאן לגג וכו' אלא א''כ עירבו וכן הכלים ששבתו באחד מהן בגג או בחצר וכו' אסור להכניס לבית מן הבתים אלא א''כ עירבו והלכה כר''ש:
וחכ''א כל אחד ואחד רשות' בפ''ע. ואם לא עירבו הדיורים למטה אסור לטלטל גם מגג לגג:
ובלבד שלא יהיה גג גבוה וכו' או נמוך עשרה. ומשכחת לה שיהא זה נמוך עשרה מחבירו ואעפ''כ אין חבירו גבוה ממנו עשרה כגון שבית אחד עמוק ביותר מהבית שאצלו והגג הזה נמוך מחבירו עשרה והגג שאצלו בעצמו אינו גבוה י' יותר ממנו אלא הבית הוא עומד יותר בגובה. וטעמא דלר''מ אסור מגג לגג אם הן חלוקין בגובה עשרה גזירה משום תל גבוה עשרה ורחב ד' בר''ה דלא ליתי לכתף עליו:
מתני' כל גגות העיר רשות אחת. אע''פ שהדיורין חלוקין הן למטה לשני בני אדם וליותר מ''מ הגגות שאין תשמישן תדיר הקילו בהן שאין בהן חילוק רשויות וכלים ששבתו בגג זה מותר להוציאן לזה:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עִירִבוּ. אֲבָל בְּשֶׁעִירִבוּ נַעֲשִׂית חָצֵר כְבָתִּים. וְהַגַּגּוֹת רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הִיא עִירִיבוּ הִיא שֶׁלֹּא עִירִיבוּ. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. לֹא לְכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת: אִם בְּשֶׁלֹּא עִירִיבוּ. הָדָא צוֹרְכָא. לְהוֹצִיא מְן הַגַּג אָסוּר. לֹא כָל שֶׁכֵּן לַגַּג. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. בְּשֶׁעִרְבָה זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אֲפִילוּ כֵן לֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ לְתוֹכוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפילו כן לא לכלים ששבתו לתוכו. כלומר דדחי להא דר' בון דאפי' כן קשיא דאי הכי שעירבה זו בפ''ע וזו בפ''ע א''כ רשויו' חלוקות הן לגמרי ואפילו לא לכלים ששבתו לתוכו ליכא למיתוקמא שיהא מותר להוציאן מחצר לחצר ומגג לגג הלכך לא מצינן לאוקמי כדקאמרת:
והגגות רשות בפני עצמן. כלומר ובכה''ג אסור להוציא מהחצר להגגות משום שמא יוציא מן הכלים ששבתו בבתים להגגות והרי הגגות רשות בפני עצמן הן מן הבתים:
ר' זעירא. פליג ואמר היא עירבו היא שלא עירבו הכל דין אחד היא לרבי שמעון:
מתניתא פליגא על ר' זעירא. דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית שאותן הכלים אסור להוציאן מגג לגג והשתא מאי קמ''ל כדמסיק הקושיא:
אם לא בשלא עירבו הדא צורכה. בתמיה כלומר אם לא אמרת דבשלא עירבו דוקא מית קמא מתני' אלא אפי' בשעירבו קשיא וכי הדא צורכה לאשמועי' דבכה''ג אסור להוציא מגג לגג חבירו שהרי כשעירבו הא אמרינן שנעשית חצר כבתים והגגין חלוקין הן ורשות בפני עצמן חשיבי וא''כ להוציא מן הגג לחצר אסור שהחצר רשות אחרת היא לגג חבירו לכ''ש שאסור ומאי קמ''ל דאי אמרת בשלמא בשלא עירבו מיירי בדוקא ל''ק דהא קמ''ל דכשם שאסור להוציא כלים ששבתו בתוך הבית להחצר כך אם הוציאן לחצר או לגג וכגון שהוציאן דרך מלבוש אסור להוציאן מגג לגג ולא אמרינן כיון שהחצירות והגגות רשות אחת הן ועכשיו הן בחצר או בגג יוציא ג''כ לגג חבירו אלא אי אמרת אפילו בשעירבו מיירי א''כ הגגות רשות בפני עצמן הן קשיא כדאמרן:
אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' אילא. דאפילו תימא בשעירבו מיירי ול''ק דהב''ע כשעירבה זו בפ''ע וזו בפ''ע כלומר כל חצר עם הבתים וכן עם הגג שלהן עירבו כל אחת ואחת בפני עצמה ולא עירבו יחד החצירות זו עם זו והשתא טובא קמ''ל דאותן כלים ששבתו בתוך הבתים מותרין הן להוציאן לחצר ולגג שהרי עירבו ומהו דתימא ה''א דמכיון שכל גגות רשות אחת הן א''כ להוציאן מגג לגג ג''כ מותר קמ''ל דלענין כלים ששבתו בתוך הבתים לא אמרינן דהכל כרשות אחת חשיבי:
אַשְׁכָּחַת אָמַר. אַרְבַּע פַּלְגְּווָן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת הֵן. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. חָצֵר וְגַגּוֹת רְשׁוּת אַחַת הֵן. רִבִּי שִׂמְעוֹן אוֹמֵר. חָצֵר וְגַג וְקַרְפֵּף אַחַת הֵן לַכֵּלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְּתוֹכָן וְלֹא לַכֵּלִיֹם שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְּתוֹךְ הָבָּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכחת אמר ארבע פלגוון. נמצאת אומר שיש כאן ארבע מחלוקת בדבר לר''מ כל גגות הן רשות אחת ולחכמים דמתני' כל אחד ואחד רשות בפ''ע ולר' יודה דברייתא דקאמר והיינו עולין מחצר לגג וכו' חצר וגגות רשות אחת הן ולר''ש חצר וגג וקרפף רשות אחת הן:
לכלים ששבתו לתוכן וכו'. וקאמר ר' יוחנן דוקא בשלא עירבו החצירות עם הבתים דלא שכיחי בחצר אלא כלים ששבתו לתוכן. אבל בשעירבו החצירות עם הבתים נעשו החצירות כבתים דהא שכיחי מאני דבתים בחצר ואסור להוציא מהן אפי' כלים ששבתו בתוכן דגזרינן אטו כלים ששבתו בבתים והן גם כן כחצר ואותן אסורין הן:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד הָיִינוּ נוֹטְלִין אֶת הַסֶּפֶר וְהָיִינוּ עוֹלִין מֵחָצֵר לְגַג וּמִגַּג לְגַג אַחֵר וְיוֹשְׁבִין וְקוֹרִין. וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין שְׁעַת הַשְּׁמָד רְאָייָה. אָמַר רִבִּי. שׁוֹנִין הָיִינוּ אֶצֶל רִבִּי שִׂמְעוֹן (בְּבִקְעָה) [בִּתְקוֹעַ]. וְהָיִינוּ נוֹטְלִין שֶׁמֶן וַאֲלִינְטִית וְהָיִינוּ נִכְנָסִין מֵחָצֵר לְגַג וּמִגַּג לְקַרְפֵּף וּמִקַּרְפֵּף לְקַרְפֵּף. עַד שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִין לְקַרְפֵּף הַסָּמוּךְ לְמַעֲייָן וְיוֹרְדִין וְטוֹבְלִין בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשעת השמד. שגזרו שלא לקרות בתורה והיו מסתירין עצמן והיינו נוטלין את הספר וכו':
בתקוע. שהשמן מצוי שם הרבה והיינו נוטלין שמן לסוך ואלונטית להסתפג והיינו נכנסין מחצר לגג וכו' שלא עירבו והיינו מהלכין כך עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמוך למעיין ויורדין וטובלין בו בשבת:
רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בְּכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בֶּחָצֵר שֶׁמְּטַלְטְלִין אוֹתָן בֶּחָצֵר. מַה נִשְׁתַּנֶּה גַג מֵחָצֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחָצֵר שֶׁאֵין לָהּ דִּיּוּרִין לְמַטָָּה. תֹּאמַר בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִיּוּרִין לְמַטָּה. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי שֶׁהָֽיְתָה הֶחָצֵר לְמַעֲלָה מִן הַגַּג מָהוּ. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחָצֵר שֶׁאֵין כָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. תֹּאמַר בְּגַג שֶׁכָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי שֶׁהָֽיְתָה הֶחָצֵר חֲלוּקָה בִפְּסֵיסִיּוֹת מָהוּ. עַד כָּאן הָֽיְתָה תְשׁוּבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִיכָּן וָהֵילָךְ הָיוּ מֵשִׁיבִין לְפָנָיו. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחָצֵר שֶׁמְּחִיצוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. תֹּאמַר בְּגַג שֶׁאֵין מְחִיצוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. וַהֲוָה מֵימַר לוֹן. אוֹף אֲנָא אִית לִי עָמוֹק כְּגוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרו לו וכו'. כלומר שחזרו והשיבו לו תשובה אחרת ולא כדמעיקרא דשאני חצר שאין כל אחד מכיר את מקומו לומר שהיא שלו שהרי כל החצר לכל בני החצר היא וכולן שוין בו תאמר בגג שכל אחד מכיר את מקומו ושלו וא''כ חלוקין הן בגגות:
אמר להן הרי שהיתה חצר חלוקה בפיספיות מהו. כלומר בחצר נמי משכחת לה כשהיא חלוקה במחיצה קלה כמו במסיפס בעלמא זה חלק של זה וזה חלק של זה והרי כל א' וא' מכיר את שלו ואפ''ה מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר בכל החצר דיד כולן שוה בהן:
עד כאן היתה תשובה. שהשיבו זה לזה. ואמר ר' יוסי בר' בון אע''פ דבתוספתא נשנה ע''כ היתה תשובה מ''מ מצינו שחזרו והשיבו לר''מ לא אם אמרת בחצר וכו' תאמר בגג שאין המחיצות שלמטה עולות עמו:
והוה מימר לון אוף אנא אית לי עמוק כגובה. כלומר ואם השיבו כך לר''מ כדאמרן הוה יכול ר''מ לומר לון דאה''נ דסבירא לי כדין עמוק כך דין גובה דכמו דאמרי' בעלמא גוד אחית מחיצתא כך נימא כאן גוד אסיק מחיצתא והרי הויא כאלו מחיצות שלמטה עולות והגגין מוקפות מחיצות הן ואכתי קשיא לכו מה נשתנה גג מחצר:
אמר להן הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג מהו. שיש מקום פנוי ורחב על הגג כמו חצר ומאי איכא למימר הרי ג''כ יש כאן דיורין חלוקין למטה ואפ''ה מותר לטלטל כלים ששבתו בתוכה ומ''ש גג מחצר:
תאמר בגג שיש לו דיורין למטה. וכשם שחלוקים הדיורין למטה כך חלוקין הן למעלה:
ר' מאיר אומר וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ז אמר להם רבי מאיר אם אתם מודים לי באנשי חצר ששכחו ולא עירבו שאסור להכניס ולהוציא מחצר לבתים ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר מה נשתנה גג מחצר אמרו לו וכו' כדהכא:
מָהוּ לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. מְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ. רַב אָמַר. אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רַב. גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן. הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. נִיחָא הַגָּדוֹל מוּתָּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַקָּטָן אָסוּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְיֵשׁ אָסוּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. רַב וּשְׁמוּאֵל אָֽמְרֵי. שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּפְנֵי פִתְחוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּשֶׁהָיָה שָׁם פֶּתַח פָּתוּחַ לַגַּג. אֲפִילוּ כֵן הַגָּדוֹל מוּתָּר. שֶׁלֹּא נִפְרָץ בִּמְלוֹאוֹ. וְהַקָּטָן אָסוּר. שֶׁנִּפְרָץ 56b בִּמְלוֹאוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי בר' בון בשם שמואל אמר. לשנויי הך מתני' אליבא דרב דבלא''ה ל''ק דאפי' תימא שהקטן אסור הוא לגמרי והיינו טעמא דמיירי כשהיה שם פתח במלואו כלומר שהקטן נפרץ במלואו להגדול והשתא בפשיטו' מיתוקמא האי מתני' בין לרב ובין לשמואל כדמסיים ואזיל שאפילו כן כלומר אפילו תימא שהגדול מותר לכל חד וחד כדאית ליה שהרי הוא לא נפרץ במלואו שנשתייר בו גיפופי מכאן ומכאן ואין הקטן אוסר עליו אבל הקטן אסור לגמרי שנפרץ במלואו הוא:
רב ושמואל אמרו. כלומר דתרוייהו משני לה ושמואל נמי אליבא דרב דלא תיקשי ליה מהאי מתני' דאיכא למימר דה''ק שנותנין לו ד' אמות בפני פתחו והיינו שלפני הפתח שהקטן פתוח לו ומלבד ד' אמות שלו ולהקטן אין לו אלא ד' אמות:
גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור. והניחא בגדול מצית לפרושי שמותר בד' אמות אלא והקטן אסור ואפי' בד' אמות ויש איסור בד' אמות בתמיה דמהיכי תיתי לאסור בו בטלטול ד' אמות וה''ה דהוה מצי למיפרך נמי מגדול גופיה דאם בד''א ותו לא מאי רבותא טפי בגדול אלא דניחא ליה למיפרך מדקתני בהדיא גבי קטן דאסור ולדידך ואפי' בד' אמות ואמאי:
מתניתא פליגא על רב. דתנינן לקמן:
רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. והא דאמר רב לעיל אפי' כור ואפי' כוריים ע''כ אי אפשר לשנויי לסוגיא דהכא אלא כן דלעיל פלוגתייהו אליבא דר' מאיר דאמר כל הגגין השוין רשות אחת הן וקאמר שמואל עד בית סאתים ותו לא משום דאין דיורין למעלה והוי כקרפף שלא הוקף לדירה ואין מטלטלין בו אלא עד בית סאתים ורב ס''ל אליבא דר''מ דמהני המחיצות דלמטה גם למעלן ומטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים והכא אליבא דרבנן דמתני' פליגי דשמואל סבירא ליה דמיהת בכל גג בפ''ע מותר לטלטל בכולו. ורב ס''ל אין מטלטלין בו אלא בד' אמות:
שמואל אמר מטלטל בכולו. אף על גב דלעיל אמר שמואל עד בית סאתים התם מיירי דלא מינכרא מחיצתא שלמטה למימר בהו גוד אסיק והכא מיירי דמינכרא מחיצתא ואמרי' גוד אסיק ומטלטל בכל הגג בכולו:
מהו לטלטל בכולו. לר''מ בכל הגגין אם שוין הן ולרבנן בגג יחידי או שהן כולן כרשות אחת כגון שעירבו ואם מותר לטלטל בכל גג וגג בכולו כמו בכל בית ובית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source