פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין אֵיכָן הֵן נִשְׂרָפִין. עַל גַּבֵּי הַקֶּבֶר. מִן מַה דְתַנִּינָן אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְּסָחִים. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְּסָחִים בִּלְבַד. וּדְלָא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה גְדוֹלָה. אֵין חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה קְטַנָּה. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. כָּל מַה שֶׁהַצִּיבּוּר מַקְרִיב בְּאוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר הוּא מַקְרִיב בְּאוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגַּל. מַה בֵין אוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר לָאוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגַּל. אוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר לֹא הָיָה לוֹ הֵיתֶר בָּמָה. אוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגַּל הָיָה לוֹ הֵיתֶר בָּמָה. וּבָמָתוֹ בְרֹאשׁ גַּגּוֹ וְאֵין מַקְרִיב עָלֶיהָ אֶלָּא עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּלְבַד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כָּל מַה שֶׁהַצִּיבּוּר וְהַיָּחִיד מַקְרִיבִין בְּאוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר מַקְרִיבִין בְּאוֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגַּל. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. לֹא תַֽעֲשׂוּ בַּגִּלְגַּל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עוֹשִׂים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם. מַה תַעֲשׂוּ שָׁם. דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי יַשְׁרוּת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ עוֹלָה וּשְׁלָמִים. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. בִּמְקוֹם אִ֖ישׁ כָּל הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו יַעֲשֶׂה. לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עוֹשִׂים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם. וּמַה 16a תַעֲשׂוּ שָׁם. דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי יַשְׁרוּת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ עוֹלָה וּשְׁלָמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַיָּחִיד הוּזְהָר וְהַיָּחִיד הוּתָּר. הוּזְהָר וּבָמָתוֹ בְרֹאשׁ גַּגּוֹ וְהוּתָּר לְעוֹלָה וּשְׁלָמִים. רַבָּנִן אָֽמְרֵי. אַף הַצִּיבּוּר וְהַיָּחִיד הוּזְהָרוּ. צִיבּוּרּ תוּתָּר מִכְּלָלוֹ. יָחִיד לָן בְּאִיסּוּרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פרים הנשרפין וכו' איכן הן נשרפין. שנקרבין בבמה מיירי דס''ל שאף חובות שאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי ע''ז היו קרבין בבמה גדולה שבגלגל ושבנוב וגבעון וכדמסיק ואזיל לקמיה ולפיכך שואל הש''ס אותן פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין היכן הם נשרפין דבאהל מועד שבמדבר כתיב בהדיא גבי פר כהן משיח והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אותו וגו' וכן בפר העלם דבר דאבתריה כתיב והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון וגו' אבל אותן שהוקרבו בבמה היכן הן נשרפין אם צריך ג''כ אל מקום טהור או לא. וקאמר על גבי קבר כלומר דאותן לא הוצרכו להיות נשרפין במקום טהור אלא אף במקום טומאה:
אבל היחיד לן בחיסורו. כלומר ומה שהוזהר עוד היחיד במדבר שלא הותרו לו להקריב החובות אפילו באהל מועד נשאר הוא באיסורו אף באהל מועד שבגלגל וכסברת ר' יהודה לפי גי' דהכא בהברייתא שכאן וכאן אין היחיד מקריב אלא עולה ושלמים בלבד. וזהו כגי' התוספתא אליבא דהחכמים וכדלעיל:
ר' יהודה אומר. בכאן ע''כ שתאמר נשתבשה הגי' והוחלפו התיבות בהעתקה וא''א להעמידה לפי גי' דהכא בברייתא בפלוגתייהו אלא דכנ''ל. רבנן אמרי היחיד הוזהר והיחיד הותר הוזהר ובמתו בראש גגו והותר לעולה ושלמים ר' יהודה אומר אף הצבור והיחיד הוזהרו צבור הותר מכללו יחיד לן באיסורו. והכי פירושא רבנן אמרי היחיד הוזהר והיחיד הותר. כלומר מה שהוזהר היחיד במדבר הותר הוא בגלגל ומפרש ואזיל במה הוזהר היחיד במדבר הוזהר ובמתו בראש גגו לזה בלבד הוזהר שלאחר שהוקם המשכן נאסרו הבמות והיו הצבור והיחיד מקריבין באהל מועד דוקא והכל הקריבו ואף החובות ולמאי שהוזהר היחיד הותר הוא בגלגל שמקריב בבמות בראש גגו שכשבאו לגלגל הותרו הבמות ובמה הותר לעולה ושלמים שבאין בנדר ונדבה אבל החובות באהל מועד הוא מקריב ולא בבמה. רבי יהודה אומר אף הצבור והיחיד הוזהרו. כלומר ודאי לענין הזהרה מצינו ששוין הן הצבור והיחיד דכמו שנאסרו הבמות במדבר ליחיד כך נאסרו הבמות אף לצבור ובאהל מועד היו מקריבין הכל וכן אף שבגלגל הותרו הבמות לא הותרו אלא ליחיד אבל הצבור הוזהרו להקריב בבמות אלא שמצינו שהצבור הותר מכללו בזה שלפעמים הקריבו ג''כ בבמה כמו בשמואל ואליהו ועל פי הדבור כדלקמן:
במקום איש הישר בעיניו יעשה לא תעשון וכו'. כלומר כשתבאו למקום אשר הותרו הבמות לכם לא תעשון שם בבמות קטנות ככל אשר אנחנו עושים פה היום להקריב היחיד החובות באהל מועד אלא ומה תעשו שם דבר שהוא בא לידי ישרות וכו' אבל באהל מועד שוין הן גלגל כמו במדבר וכדקאמרי הכא כל מה שהצבור והיחיד וכו':
מה טעמון דרבנן. וכפי הגי' דהכא בברייתא וחכ''א כל מה שהצבור והיחיד וכו' וכגי' התוספתא לר' יהודה:
מה תעשו שם דבר שהוא בא לידי ישרות. כלומר וסיפיה דקרא איש כל הישר בעיניו לא קאי אדלא תעשו דרישיה אלא דה''ק ומה תעשו איש כל הישר בעיניו והוא דבר שהוא בא לידי ישרות ואיזו זו עולה ושלמים שהן באין בנדר ונדבה ולפי אשר ישר בעיני כל איש ואיש וא''כ כאן וכאן במדבר ובגלגל אין היחיד מקריב אלא עולה ושלמים בלבד:
מ''ט דר' יודה לא תעשו בגלגל וכו'. דאמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו ולר' יהודה דס''ל דהצבור הן שמקריבין חובות במדבר מקריבין גם בגלגל ולאפוקי יחיד שלא היה מקריב חובות לא כאן ולא כאן. וכפי הגי' דהכא דריש ליה לקרא הכי לא תעשו בגלגל והיינו היחידים ככל אשר אנחנו עושים פה היום והיינו הצבור שמקריבין אף החובות ואתם היחידים לא תעשו כן בגלגל וכדי שלא יחשבו הואיל והותרו הבמות בגלגל א''כ אף באהל מועד שבגלגל יכולין להקריב הכל ואף החובות לפיכך הזהיר להן משה שלא יעשו כן אף בגלגל אלא כמו שאין היחיד עושה כאן באהל מועד שבמדבר החובות כך לא תעשו באהל מועד בגלגל:
במתו שבראש הגג אין יחיד מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד וחכמים אומרים כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל כאן וכאן אין היחיד מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד. גי' דהכא מוחלפת היא דר' יהודה לדברי חכמים ודחכמים לדברי ר' יהודה. ולפי מאי דגריס הכא בהאי ברייתא כך מפרש לטעמייהו דכל חד וחד:
תני אמר ר' יהודה וכו'. בתוספתא דזבחים שם גריס להא בדברי חכמים וה''ג התם ר' יהודה אומר כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל אין בין אהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל אלא במדבר אין בו היתר במה ובגלגל יש בו היתר במה:
ודלא כר' יודה. כלומר רישא דהמתני' אם אנחנו מפרשין כפשטה שאין ביניהן אלא פסחים בלבד א''כ לא אתיא כר' יהודה דאמר חטאת פסח ליחיד בין חטאת יחיד וכן פסח ליחיד קרבין בבמה גדולה אבל לא בבמה קטנה ולדידיה כל שהוא חובה אין קרב בבמה קטנה וסיפא דהמתני' זה הכלל וכו' וכל שאינו לא נידר ונידב אינו קרב בבמה ההיא כר' יהודה וע''כ לאוקמא מתני' רישא דלא כר' יהודה וסיפא כר''י:
מן מה דתנינן אין בין וכו' אלא פסחים וכדמסיים ואזיל כיני מתני' וכו'. כן אנחנו מפרשין להמתני' דאין ביניהן אלא פסחים בלבד שבבמה קטנה לא היה הפסח קרב אבל שאר חובות בין הקבוע להן זמן ובין שאין קבוע להן זמן ובין של צבור ובין של יחיד היו קרבין כאן וכאן וא''כ היו קרבין בבמה:
מן מה דתנינן וכו'. כלומר ומנלן שהוקרבו בבמה:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. הַצִּיבּוּר אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא מַה שֶׁקָּבַע עָלָיו הַכָּתוּב. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִשֶּׁנִּקֵבַּע מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עוֹד לֹא פָסַק. מַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר. פַּר הֶעֱלֵם דָּבָר בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. נִדְבַת הַצִּיבּוּר בֵּינֵיהוֹן. תַּנֵּי. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן אִשָּׁה. אִישׁ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. תַּנֵּי. אַף הַנְּזִירוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן נְזִירוּת. נְזִירוּת חוֹבָה הִיא. תַּנֵּי. אַף הַנְּסָכִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן תַּנָּא נְסָכִים דְּלָא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אָנִי. אַף מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אֵין ניְסָכִים קְרֵיבִין אֶלָּא מִבִּפְנִים. מַה טַעַם. בַּקּוֹדֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָר֖ לַֽי֨י׃ אֵין כָּתוּב בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא מִבִּפְנִים. מְנַיִין מִבַּחוּץ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מְנַיִין לַשּׁוֹחֵט לַפֶּסַח וּלְיָחִיד וּלְבָמַת יָחִיד וּלְבָמַת צִיבּוּר בַּשְׁעַת אִיסּוּר בָּמָה שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֵׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבּוֹחַ אֶת הַפָּ֑סַח בְּאַחַת. עָנוּשׁ כָּרֵת וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בְּשׁוֹחֵט מִשֵּׁשּׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּשְׁעַת הֵיתֵר בָּמָה. וְלָמָּה הוּא אוֹמַר בִּשְׁעַת אִיסּוּר בָּמָה. בִּשְׁעַת אִיסּוּר בָּמָתוֹ. 16b וְלָמָּה לִי שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. שֶׁלֹּא תֹאמַר. שְׁלָמִים הֵן וְהֵן כְּשֵׁירִין. וְעוֹד מִן הָדָא. יָכוֹל אִם שְׁחָטוֹ מִשֵּׁשּׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן יְהֵא כָשֵׁר. מָה אִית לָךְ מִשֵּׁשּׁ שָׁעוֹת (וּלְמַעֲלָן יְהֵא כָשֵׁר) [וּלְמַטָּן יְהֵא פָסוּל]. לֹא. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. שְׁלָמִים הַבָּאִין מַחְמַת פֶּסַח כְּשֵׁירִים בַּבָּמָה. עוֹלָה הַבָּאָה מַחְמַת אָשָׁם. עַל דַּעִתֵּיהּ דִּרִבִּי לָֽעְזָר מָהוּ שֶׁתְּהֵא כְשֵׁירָה בַבָּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב קָרֵב בַּבָּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב אֵינוֹ קָרֵב בָּבָּמָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועוד מן הדא. ברייתא למדין נמי דפסח שלא לשמו בזמנו פסול הוא דתנינן יכול אם שחטו משש שעות ולמעלה יהא כשר והיינו בשחטו שלא לשמו דאלו לשמו זמנו הוא ומיהת שמעינן דבזמנו שלא לשמו פסול הוא:
מה אית לך וכו'. כלומר דמתמה הש''ס ומה אית לך למידק מהאי ברייתא דקאמר משש שעות ולמעלה יהא כשר וא''כ וכי דייקית מהא נמי דאם שחטו משש שעות ולמטן והיינו קודם שש שעות יהא פסול בתמיה וכי לא בשלא לשמו עסקינן ובשלא לזמנו ושלא לשמו ודאי כשר הוא אלא מהאי ברייתא לא תידוק מינה כלום:
הדר אמרה שלמים הבאין מחמת פסח. וכגון ששחטו שלא לשמו קודם חצות דשלמים הוא ובאין מחמת פסח הן כשרין להקריב בבמה בשעת היתר הבמות דאע''ג דהפסח עצמו אסור להקריבו בבמה מ''מ שלמים הבאין מחמתו כשרין הן בבמה דהא בפשיטות קאמר דאם שחטו שלא לשמו משש שעות ולמטן כשר הוא משום דשלמים הן וה''ה בכל שלמים הבאין מחמת פסח כגון עבר זמנו או שעברה שנתו דשלמים הוא וכשרין להקריבן בבמה ולא אמרינן דהואיל ומחמת פסח אתיין כפסח דמו וגם לענין איסור במה וכדאמרן:
עולה הבאה מחמת אשם. כגון תמורת אשם וכדתנינן בפ''ג דתמורה תמורת אשם ולד תמורתה עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה והרי הן קרבין עולה כדין הנדבה וזהו כהת''ק דהתם ור''א קאמר שם יביא בדמיהן עולות ומפרש שם והלא אף נדבה עולה היא ומה בין דברי ר' אליעזר לדברי חכמים אלא בזמן שהיא באה חובה הוא סומך עליה ומביא עליה נסכים ונסכים משלו וכו' שמעינן מיהת דלרבי אליעזר חובה קרי לה והשתא על דעתיה דר' אליעזר מהו שתהא כשירה בבמה מי אמרינן הואיל דמחמת חובה היא באה וזהו אשם שאין בא בנדבה ותו הא רבי אליעזר קרי לה חובה אף שהיא עכשיו עולה וא''כ אינה קריבה בבמה או דילמא הא השתא מיהת שם עולה עלה וכיון דאשכחן דעולה קרב בבמה היא נמי קריבה בבמה:
נשמעינה. לזה מן הדא דקתני במחני' לישנא יתירא זה הכלל וכו' וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה והא תו למה לי דהא קתני כל שהוא נידר ונידב הוא שקרב בבמה אלא הא קמ''ל וכל שאינו לא נידר ולא נידב בעצמו אלא בא מחמת החובה וכגון הא דאמרן ג''כ אינו קרב בבמה כמו שאר חובות שאינן קרבין בבמה:
תני אף הנזירות. אזה הכלל דמתני' קאי דקתני כל הנידר ונידב קרב בבמה ותני בברייתא אף נדר הנזירות בכלל הוא וקרב בבמה:
תני בשם ר''ש וכו'. בתוספתא שם אלא דכתב התם רבי יהודה אומר אף הצבור לא היו מקריבין באהל מועד שבמדבר אלא במה שקבוע לו מה''ת בלבד. וט''ס הוא וצ''ל ר''ש אומר וכן מוכרח שם דגריס אח''כ וכן היה ר''ש אומר השוחט את הפסח על היחיד וכו' ע''ש:
סבר ר''ש משנקבע מה שבכתוב עוד לא פסק. כך הוא האמת בזה ולפני המעתיקים או המדפיסים היה כתוב ראשי תיבות מה שבכתוב או מה שבתורה מ''ש וטעו והדפיסו מעשר שני והרבה מצוי בהאי תלמודא מהטעיות כאלה אשר לא שלטה בו יד המגיהים מהיודעים בתורה. וכלומר משנקבע החובות בכתוב שיש עליה זמן כגון תמידין ומוספין שוב לא פסק מלהקריב באהל מועד אלא כגון אלו ולאפוקי מחובות שאין קבוע להם זמן כגון פר העלם דבר של צבור וכיוצא שאינן באין אלא על החטא אפי' באהל מועד לא היו קריבין וכדמפרש ואזיל מה ביניהון וכו':
ר' יוסה אומר נדבת הצבור ביניהון. אם צבור הביאו קרבן נדבה כענין שכתוב בד''ה אחר שהתנדבו לעבודת בית אלהים ויזבחו זבחים לה' וגו' דכיוצא בזה אינו קרב באהל מועד שבמדבר לר''ש אבל פר העלם דבר וכיוצא בו הוקבעו גם הן בהכתוב וקריבין הן:
תני אחד האיש ואחד האשה. שוין להקריב בבמה וכך שנוי בתוספתא דזבחים שם איזהו במה קטנה בשעת היתר הבמה עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו ועבדו ושפחתו:
לית כאן אשה. סמי מכאן אשה שאינה כשירה להקריב בבמה דאיש כתיב בפרשה איש כל הישר בעיניו:
ולמה לי שלא לשמו. דקאמר הרי אף לשמו איצטריך לרבות את הפסח ששחטו בבמה קטנה שהוא בל''ת ומשני לרבותא קאמר שלא לשמו שלא תאמר הא קי''ל פסח שלא לשמו שלמים הוא וא''כ הן כשרין שהרי הוא שעת היתר הבמה לכל שאר הזבחים קמ''ל דאפ''ה הואיל ושם פסח עליו בתחלה יאסור בבמה קטנה הרי הוא בכלל נא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך:
לית כאן נזירות. דמשנדר בנזיר קרבן נזירות חובה היא עליו ואינו קרב בבמה:
תני אף הנסכים. קרבין בבמה ובתוספתא דזבחים שם פלוגתא דתנאי הוא דגריס במת יחיד אין נסכים דברי ר''מ וחכמים אומרים טעונה נסכים:
דלא כרבי דתני רבי אומר וכו' אלא מבפנים. באהל מועד ולא בבמה:
הסך נסך שכר לה'. לפני ה' באהל מועד:
אין כתיב בל''ת אלא מבפנים. מילתא באנפי נפשה היא ועל שחוטי חוץ קאי אין כתיב בל''ת כדדרשינן על האזהרה בשחוטי חוץ מדכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה וזה על הקדשים שהוקדשו להביאן מבפנים:
מניין מבחוץ. שהוקדשו להביאן מבחוץ על הבמה והוא בשעת איסור הבמות מנין שהוא בל''ת:
נשמעינה מן הדא. דתני בברייתא מנין לשוחט לפסח וליחיד וכו' בין ליחיד ולבמת יחיד ובין לבמת צבור בשעת איסור הבמות כגון משבאו לירושלים שנאסר הכל להקריב חוץ מאל פתח אהל מועד ת''ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך:
ענוש כרת ואת אמר הכין. בתמיה והלא בלאו הכי למדנו שענוש. כרת הוא כעל שאר שחוטי חוץ כדכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו וגו' ונכרת האיש ההוא מעמיו ואזהרת ל''ת למדנו מהשמר לך וגו' והאי דרשה למאי איצטריך:
רשב''ל אמר. להכי איצטריך כגון בשוחט את הפסח בשש שעות ולמעלן שהוא זמן שחיטת הפסח ושחטו שלא לשמו ובשעת היתר הבמה ולמה הוא אומר בשעת איסור במה בשעת איסור במתו כלומר בשעת איסורו של הפסח בבמה שאין הפסח קרב בבמה קטנה אבל הוא שעת היתר הבמה לשאר זבחים:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֵין הַבָּמָה נִיתֶּרֶת אֶלָּא בְּנָבִיא. מַה טַעַם. הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן תַּֽעֲלֶה֖ עוֹלוֹתֶיךָ בְּכָל מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃ כִּ֣י אִם בַּמָּק֞וֹם וגו'. וְאֵלִיָּהוּ מַקְרִיב בִּשְׁעַת אִיסּוּר הָבָּמוֹת. אָמַר רִבִּי שִׂמְלַאי. דִּבִּירָא אָמַר לֵיהּ. וּבִדְבָרְךָ֣ עָשִׂ֔יתִי. וּבִדִיבּוּרְךָ עָשִׂיתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואליהו. היאך היה מקריב בהמזבח אשר בנה בשעת איסור הבמות:
דיבורא אמר ליה. מפי הדבור נאמר לו לעשות כדכתיב ובדברך וגו' ובדיבורך עשיתי זאת. והובא זה לעיל בפ''ב דתענית בהלכה ג':
משנה: אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה אוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל הָרוֹאֶה וּבִירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מִן הַחוֹמָה. וְכָאן וְכָאן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קְדוּשַּׁת שִׁילֹה.יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר וּקְדוּשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם אֵין אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין בין שילה לירושלים וכו':
בכל הרואה. בכל מקום אשר יכול לראות משם את שילה דאמר קרא השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה ודרשינן בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה. אבל אתה אוכל בכל מקום אשר אתה רואה:
קדושת שילה יש אחריה היתר. שלאחר שנחרב' שילה הותרו הבמות וכל ימי נוב וגבעון היו הבמות מותרות עד שבאו לירושלים ונאסרו הבמות ושוב אין להן היתר אף לאחר שחרבה:
הלכה: רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֨עַ֨ מִזְבֵּ֔חַ לַֽי֨י אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַר֭ עֵיבָֽל׃ אֵין לִי אֶלָּא הַר עֵיבָל. שִׁילֹו מְנַיִין. וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד וַיַּֽעֲלֵה֧וּ עוֹלָ֛ה כָּלִי֖ל לַֽי֨י. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת הוּתְּרוּ בְשֵׂייוֹ שֶׁלְשְׁמוּאֵל. הוּא (ועירו) [וְעוֹרוֹ] וּמְחוּסָּר זְמַן וְלֵוִי הָיָה. אָמַר רִבִּי יֹוסֵה. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שֶׁבַע עֲבֵירוֹת הוּתְּרוּ בְּפָרוֹ שֶׁלְגִּדְעוֹן. אֲבָנִים פְּסוּלוֹת וַעֲצֵי אֲשֵׁירָה וּמוּקְצָה וְנֶעֱבַד וְלַיְלָה וְזָר וְאִיסּוּר בָּמָה. מָאן דְּבָעֵי ישְׁמְעִינָהּ טַבָּאוּת מִן הַהִיא דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וּתְשׁוּבָתוֹ הָֽרָמָ֨תָה֨ כִּֽי שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן שָׁ֥ם מִזְבֵּחַ֭ לַֽי֨י׃ כָּתוּב וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת הַשּׁ֨וֹק וְהֶֽעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם ׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וגו'. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. שֻׁקָּא וְשׁוֹפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֻׁקָּא וְאַלְיָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. חֲזֶה וְשׁוֹק. דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. חֲזֶה וְשׁוֹק לַכֹּהֲנִים בְּבָמָה גְדוֹלָה וְלַבַּעֲלִים בְּבָמָה קְטַנָּה. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. עוֹר הָעוֹלָה לַכֹּהֲנִים בְּבָמָה גְדוֹלָה וְלַבַּעֲלִים בְּבָמָה קְטַנָּה. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. תְּרוּמַת תּוֹדָה לַכֹּהֲנִים בְּבָמָה גְדוֹלָה וְלַבַּעֲלִים בְּבָמָה קְטַנָּה. רִבִּי יֹוחָנָן בָּעֵי. הַלַּיְלָה מָהוּ שֵׁיְּהֵא כָשֵׁר בַּבָּמָה. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל פּוּצוּ בָעָ֡ם וַֽאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֡ם הַגִּ֣ישׁוּ אֵלַי֩ אִ֨ישׁ שׁוֹר֜וֹ וגו'. וּכְתִיב וַיַּגִּ֤ידוּ לְשָׁאוּל֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה הָעָ֛ם חוֹטִאים לַֽיִהֹוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל עַל הַדָּ֑ם וגו'. הָא כֵיצַד. הַלַּיְלָה לַחוּלִין וְהַיּוֹם לַמּוּקְדָּשִׁין. כַּד שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
התיב ר''א. תשובה דמהאי קרא נלמד דהלילה אינו כשר בבמה דהא כתיב גבי שאול ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה משמע שציוה לעשות זה ביום וכתיב בתריה ויאמר שאול פצו בעם וגו' ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם הא כיצד אלא הלילה לחולין והיום למוקדשין שהקריב וכדכתיב אבתריה ויבן שאול מזבח לה' אלמא שאין הלילה כשר בבמה. וכד שמע ר' יוחנן זה הוטב בעיניו ואמר יפה לימדנו ר' אלעזר:
גמ' ר' יוחנן בר מרייה שמע לה מן הדא. שמע לה להקשות מהא דלקמיה אהא דקתני אין בין שילה לירושלים וכו' אלמא דלענין איסור הבמות זה וזה שוין וכדתנן בהדיא בפ' בתרא דזבחים באו לשילה נאסרו הבמות והא אשכחן שהקריבו בבמה בימי שילה כדמסיק ואזיל:
אז יבנה יהושע וגו'. אין לי שהקריבו בבמה אלא בהר עיבל שילה מנין דכתיב ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה וגו' ואמר ר' אבא בר כהנא שלש עבירות הותרו וגו' הוא ועורו דכתיב כליל לה' בלא הפשט ונתוח ומחוסר זמן דכתיב טלה חלב ואם אחר ז' ימים היה מאי אשמעינן הכתוב בזה דכתיב טלה חלב אלא ללמד שמחוסר זמן היה ושמואל לוי היה ולא כהן ואם איתא דשעת איסור הבמה היתה למה לא מנה לה נמי להא:
אין מן הדא לית ש''מ כלום. דלעולם איסור הבמה הי' אלא דלא קחשיב כאן איסור המקום דהקרבה כי אם אותן שלש שהן בגוף הקרבן והמקריב תדע דהא אמר ר' אבא בר כהנא גופיה גבי פרו של גדעון שהיה גם כן בימי שילה שבע עבירות הותרו וכו' וקחשיב לה נמי איסור במה. אלא דמהני קראי ליכא למשמע מידי שאלו עבירות הותרו בהוראת שעה ופעמים חשיב לכולהו ופעמים לא קחשיב לכולהו:
מאן דבעי ישמיעינה טבאות. מי שרוצה ללמוד מן הכתוב בלימוד הטוב שאין להשיב עליו ילמוד מהאי דאמר ר' שמואל בר נחמן דכתיב גבי שמואל ותשובתו הרמתה ויבן שם מזבח לה' אלמא שהיה נוהג להקריב באותו המזבח ברמה וזה היה לאחר שחרבה שילה וכדכתיב קראי דלעיל מיניה ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וגו' ומדכתיב ויבן שם מזבח לה' ש''מ ולא מקודם דכל זמן שלא חרבה שילה היה נוהג איסור הבמות:
כתיב וירם הטבח וגו'. וזה היה בזמן שהבמות היו מותרות כדכתי' כי זבח היום לעם בבמה ודריש להאי קרא השוק והעליה מאי והעליה:
שקא ושופה. שופי הבשר שעל השוק:
חזק ושוק. והעליה הוא החזה שהיתה מונחת על השוק:
וישם לפני שאול. לכבדו דאמר ר' אלעזר וכו' לבעלים בבמה קטנה ולא היה צריך ליתנם לכהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source