אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֵין הַבָּמָה נִיתֶּרֶת אֶלָּא בְּנָבִיא. מַה טַעַם. הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן תַּֽעֲלֶה֖ עוֹלוֹתֶיךָ בְּכָל מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃ כִּ֣י אִם בַּמָּק֞וֹם וגו'. וְאֵלִיָּהוּ מַקְרִיב בִּשְׁעַת אִיסּוּר הָבָּמוֹת. אָמַר רִבִּי שִׂמְלַאי. דִּבִּירָא אָמַר לֵיהּ. וּבִדְבָרְךָ֣ עָשִׂ֔יתִי. וּבִדִיבּוּרְךָ עָשִׂיתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואליהו. היאך היה מקריב בהמזבח אשר בנה בשעת איסור הבמות:
דיבורא אמר ליה. מפי הדבור נאמר לו לעשות כדכתיב ובדברך וגו' ובדיבורך עשיתי זאת. והובא זה לעיל בפ''ב דתענית בהלכה ג':
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. הַצִּיבּוּר אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא מַה שֶׁקָּבַע עָלָיו הַכָּתוּב. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִשֶּׁנִּקֵבַּע מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עוֹד לֹא פָסַק. מַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר. פַּר הֶעֱלֵם דָּבָר בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. נִדְבַת הַצִּיבּוּר בֵּינֵיהוֹן. תַּנֵּי. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן אִשָּׁה. אִישׁ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. תַּנֵּי. אַף הַנְּזִירוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן נְזִירוּת. נְזִירוּת חוֹבָה הִיא. תַּנֵּי. אַף הַנְּסָכִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן תַּנָּא נְסָכִים דְּלָא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אָנִי. אַף מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אֵין ניְסָכִים קְרֵיבִין אֶלָּא מִבִּפְנִים. מַה טַעַם. בַּקּוֹדֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָר֖ לַֽי֨י׃ אֵין כָּתוּב בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא מִבִּפְנִים. מְנַיִין מִבַּחוּץ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מְנַיִין לַשּׁוֹחֵט לַפֶּסַח וּלְיָחִיד וּלְבָמַת יָחִיד וּלְבָמַת צִיבּוּר בַּשְׁעַת אִיסּוּר בָּמָה שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֵׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבּוֹחַ אֶת הַפָּ֑סַח בְּאַחַת. עָנוּשׁ כָּרֵת וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בְּשׁוֹחֵט מִשֵּׁשּׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּשְׁעַת הֵיתֵר בָּמָה. וְלָמָּה הוּא אוֹמַר בִּשְׁעַת אִיסּוּר בָּמָה. בִּשְׁעַת אִיסּוּר בָּמָתוֹ. 16b וְלָמָּה לִי שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. שֶׁלֹּא תֹאמַר. שְׁלָמִים הֵן וְהֵן כְּשֵׁירִין. וְעוֹד מִן הָדָא. יָכוֹל אִם שְׁחָטוֹ מִשֵּׁשּׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן יְהֵא כָשֵׁר. מָה אִית לָךְ מִשֵּׁשּׁ שָׁעוֹת (וּלְמַעֲלָן יְהֵא כָשֵׁר) [וּלְמַטָּן יְהֵא פָסוּל]. לֹא. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. שְׁלָמִים הַבָּאִין מַחְמַת פֶּסַח כְּשֵׁירִים בַּבָּמָה. עוֹלָה הַבָּאָה מַחְמַת אָשָׁם. עַל דַּעִתֵּיהּ דִּרִבִּי לָֽעְזָר מָהוּ שֶׁתְּהֵא כְשֵׁירָה בַבָּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב קָרֵב בַּבָּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב אֵינוֹ קָרֵב בָּבָּמָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועוד מן הדא. ברייתא למדין נמי דפסח שלא לשמו בזמנו פסול הוא דתנינן יכול אם שחטו משש שעות ולמעלה יהא כשר והיינו בשחטו שלא לשמו דאלו לשמו זמנו הוא ומיהת שמעינן דבזמנו שלא לשמו פסול הוא:
מה אית לך וכו'. כלומר דמתמה הש''ס ומה אית לך למידק מהאי ברייתא דקאמר משש שעות ולמעלה יהא כשר וא''כ וכי דייקית מהא נמי דאם שחטו משש שעות ולמטן והיינו קודם שש שעות יהא פסול בתמיה וכי לא בשלא לשמו עסקינן ובשלא לזמנו ושלא לשמו ודאי כשר הוא אלא מהאי ברייתא לא תידוק מינה כלום:
הדר אמרה שלמים הבאין מחמת פסח. וכגון ששחטו שלא לשמו קודם חצות דשלמים הוא ובאין מחמת פסח הן כשרין להקריב בבמה בשעת היתר הבמות דאע''ג דהפסח עצמו אסור להקריבו בבמה מ''מ שלמים הבאין מחמתו כשרין הן בבמה דהא בפשיטות קאמר דאם שחטו שלא לשמו משש שעות ולמטן כשר הוא משום דשלמים הן וה''ה בכל שלמים הבאין מחמת פסח כגון עבר זמנו או שעברה שנתו דשלמים הוא וכשרין להקריבן בבמה ולא אמרינן דהואיל ומחמת פסח אתיין כפסח דמו וגם לענין איסור במה וכדאמרן:
עולה הבאה מחמת אשם. כגון תמורת אשם וכדתנינן בפ''ג דתמורה תמורת אשם ולד תמורתה עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה והרי הן קרבין עולה כדין הנדבה וזהו כהת''ק דהתם ור''א קאמר שם יביא בדמיהן עולות ומפרש שם והלא אף נדבה עולה היא ומה בין דברי ר' אליעזר לדברי חכמים אלא בזמן שהיא באה חובה הוא סומך עליה ומביא עליה נסכים ונסכים משלו וכו' שמעינן מיהת דלרבי אליעזר חובה קרי לה והשתא על דעתיה דר' אליעזר מהו שתהא כשירה בבמה מי אמרינן הואיל דמחמת חובה היא באה וזהו אשם שאין בא בנדבה ותו הא רבי אליעזר קרי לה חובה אף שהיא עכשיו עולה וא''כ אינה קריבה בבמה או דילמא הא השתא מיהת שם עולה עלה וכיון דאשכחן דעולה קרב בבמה היא נמי קריבה בבמה:
נשמעינה. לזה מן הדא דקתני במחני' לישנא יתירא זה הכלל וכו' וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה והא תו למה לי דהא קתני כל שהוא נידר ונידב הוא שקרב בבמה אלא הא קמ''ל וכל שאינו לא נידר ולא נידב בעצמו אלא בא מחמת החובה וכגון הא דאמרן ג''כ אינו קרב בבמה כמו שאר חובות שאינן קרבין בבמה:
רשב''ל אמר. להכי איצטריך כגון בשוחט את הפסח בשש שעות ולמעלן שהוא זמן שחיטת הפסח ושחטו שלא לשמו ובשעת היתר הבמה ולמה הוא אומר בשעת איסור במה בשעת איסור במתו כלומר בשעת איסורו של הפסח בבמה שאין הפסח קרב בבמה קטנה אבל הוא שעת היתר הבמה לשאר זבחים:
תני בשם ר''ש וכו'. בתוספתא שם אלא דכתב התם רבי יהודה אומר אף הצבור לא היו מקריבין באהל מועד שבמדבר אלא במה שקבוע לו מה''ת בלבד. וט''ס הוא וצ''ל ר''ש אומר וכן מוכרח שם דגריס אח''כ וכן היה ר''ש אומר השוחט את הפסח על היחיד וכו' ע''ש:
סבר ר''ש משנקבע מה שבכתוב עוד לא פסק. כך הוא האמת בזה ולפני המעתיקים או המדפיסים היה כתוב ראשי תיבות מה שבכתוב או מה שבתורה מ''ש וטעו והדפיסו מעשר שני והרבה מצוי בהאי תלמודא מהטעיות כאלה אשר לא שלטה בו יד המגיהים מהיודעים בתורה. וכלומר משנקבע החובות בכתוב שיש עליה זמן כגון תמידין ומוספין שוב לא פסק מלהקריב באהל מועד אלא כגון אלו ולאפוקי מחובות שאין קבוע להם זמן כגון פר העלם דבר של צבור וכיוצא שאינן באין אלא על החטא אפי' באהל מועד לא היו קריבין וכדמפרש ואזיל מה ביניהון וכו':
ר' יוסה אומר נדבת הצבור ביניהון. אם צבור הביאו קרבן נדבה כענין שכתוב בד''ה אחר שהתנדבו לעבודת בית אלהים ויזבחו זבחים לה' וגו' דכיוצא בזה אינו קרב באהל מועד שבמדבר לר''ש אבל פר העלם דבר וכיוצא בו הוקבעו גם הן בהכתוב וקריבין הן:
תני אחד האיש ואחד האשה. שוין להקריב בבמה וכך שנוי בתוספתא דזבחים שם איזהו במה קטנה בשעת היתר הבמה עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו ועבדו ושפחתו:
לית כאן אשה. סמי מכאן אשה שאינה כשירה להקריב בבמה דאיש כתיב בפרשה איש כל הישר בעיניו:
תני אף הנזירות. אזה הכלל דמתני' קאי דקתני כל הנידר ונידב קרב בבמה ותני בברייתא אף נדר הנזירות בכלל הוא וקרב בבמה:
תני אף הנסכים. קרבין בבמה ובתוספתא דזבחים שם פלוגתא דתנאי הוא דגריס במת יחיד אין נסכים דברי ר''מ וחכמים אומרים טעונה נסכים:
דלא כרבי דתני רבי אומר וכו' אלא מבפנים. באהל מועד ולא בבמה:
הסך נסך שכר לה'. לפני ה' באהל מועד:
אין כתיב בל''ת אלא מבפנים. מילתא באנפי נפשה היא ועל שחוטי חוץ קאי אין כתיב בל''ת כדדרשינן על האזהרה בשחוטי חוץ מדכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה וזה על הקדשים שהוקדשו להביאן מבפנים:
מניין מבחוץ. שהוקדשו להביאן מבחוץ על הבמה והוא בשעת איסור הבמות מנין שהוא בל''ת:
נשמעינה מן הדא. דתני בברייתא מנין לשוחט לפסח וליחיד וכו' בין ליחיד ולבמת יחיד ובין לבמת צבור בשעת איסור הבמות כגון משבאו לירושלים שנאסר הכל להקריב חוץ מאל פתח אהל מועד ת''ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך:
ענוש כרת ואת אמר הכין. בתמיה והלא בלאו הכי למדנו שענוש. כרת הוא כעל שאר שחוטי חוץ כדכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו וגו' ונכרת האיש ההוא מעמיו ואזהרת ל''ת למדנו מהשמר לך וגו' והאי דרשה למאי איצטריך:
ולמה לי שלא לשמו. דקאמר הרי אף לשמו איצטריך לרבות את הפסח ששחטו בבמה קטנה שהוא בל''ת ומשני לרבותא קאמר שלא לשמו שלא תאמר הא קי''ל פסח שלא לשמו שלמים הוא וא''כ הן כשרין שהרי הוא שעת היתר הבמה לכל שאר הזבחים קמ''ל דאפ''ה הואיל ושם פסח עליו בתחלה יאסור בבמה קטנה הרי הוא בכלל נא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך:
לית כאן נזירות. דמשנדר בנזיר קרבן נזירות חובה היא עליו ואינו קרב בבמה:
משנה: אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה אוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל הָרוֹאֶה וּבִירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מִן הַחוֹמָה. וְכָאן וְכָאן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קְדוּשַּׁת שִׁילֹה.יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר וּקְדוּשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם אֵין אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קדושת שילה יש אחריה היתר. שלאחר שנחרב' שילה הותרו הבמות וכל ימי נוב וגבעון היו הבמות מותרות עד שבאו לירושלים ונאסרו הבמות ושוב אין להן היתר אף לאחר שחרבה:
מתני' אין בין שילה לירושלים וכו':
בכל הרואה. בכל מקום אשר יכול לראות משם את שילה דאמר קרא השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה ודרשינן בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה. אבל אתה אוכל בכל מקום אשר אתה רואה:
הלכה: רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֨עַ֨ מִזְבֵּ֔חַ לַֽי֨י אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַר֭ עֵיבָֽל׃ אֵין לִי אֶלָּא הַר עֵיבָל. שִׁילֹו מְנַיִין. וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד וַיַּֽעֲלֵה֧וּ עוֹלָ֛ה כָּלִי֖ל לַֽי֨י. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת הוּתְּרוּ בְשֵׂייוֹ שֶׁלְשְׁמוּאֵל. הוּא (ועירו) [וְעוֹרוֹ] וּמְחוּסָּר זְמַן וְלֵוִי הָיָה. אָמַר רִבִּי יֹוסֵה. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שֶׁבַע עֲבֵירוֹת הוּתְּרוּ בְּפָרוֹ שֶׁלְגִּדְעוֹן. אֲבָנִים פְּסוּלוֹת וַעֲצֵי אֲשֵׁירָה וּמוּקְצָה וְנֶעֱבַד וְלַיְלָה וְזָר וְאִיסּוּר בָּמָה. מָאן דְּבָעֵי ישְׁמְעִינָהּ טַבָּאוּת מִן הַהִיא דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וּתְשׁוּבָתוֹ הָֽרָמָ֨תָה֨ כִּֽי שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן שָׁ֥ם מִזְבֵּחַ֭ לַֽי֨י׃ כָּתוּב וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת הַשּׁ֨וֹק וְהֶֽעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם ׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וגו'. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. שֻׁקָּא וְשׁוֹפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֻׁקָּא וְאַלְיָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. חֲזֶה וְשׁוֹק. דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. חֲזֶה וְשׁוֹק לַכֹּהֲנִים בְּבָמָה גְדוֹלָה וְלַבַּעֲלִים בְּבָמָה קְטַנָּה. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. עוֹר הָעוֹלָה לַכֹּהֲנִים בְּבָמָה גְדוֹלָה וְלַבַּעֲלִים בְּבָמָה קְטַנָּה. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. תְּרוּמַת תּוֹדָה לַכֹּהֲנִים בְּבָמָה גְדוֹלָה וְלַבַּעֲלִים בְּבָמָה קְטַנָּה. רִבִּי יֹוחָנָן בָּעֵי. הַלַּיְלָה מָהוּ שֵׁיְּהֵא כָשֵׁר בַּבָּמָה. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל פּוּצוּ בָעָ֡ם וַֽאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֡ם הַגִּ֣ישׁוּ אֵלַי֩ אִ֨ישׁ שׁוֹר֜וֹ וגו'. וּכְתִיב וַיַּגִּ֤ידוּ לְשָׁאוּל֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה הָעָ֛ם חוֹטִאים לַֽיִהֹוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל עַל הַדָּ֑ם וגו'. הָא כֵיצַד. הַלַּיְלָה לַחוּלִין וְהַיּוֹם לַמּוּקְדָּשִׁין. כַּד שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' יוחנן בר מרייה שמע לה מן הדא. שמע לה להקשות מהא דלקמיה אהא דקתני אין בין שילה לירושלים וכו' אלמא דלענין איסור הבמות זה וזה שוין וכדתנן בהדיא בפ' בתרא דזבחים באו לשילה נאסרו הבמות והא אשכחן שהקריבו בבמה בימי שילה כדמסיק ואזיל:
אז יבנה יהושע וגו'. אין לי שהקריבו בבמה אלא בהר עיבל שילה מנין דכתיב ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה וגו' ואמר ר' אבא בר כהנא שלש עבירות הותרו וגו' הוא ועורו דכתיב כליל לה' בלא הפשט ונתוח ומחוסר זמן דכתיב טלה חלב ואם אחר ז' ימים היה מאי אשמעינן הכתוב בזה דכתיב טלה חלב אלא ללמד שמחוסר זמן היה ושמואל לוי היה ולא כהן ואם איתא דשעת איסור הבמה היתה למה לא מנה לה נמי להא:
אין מן הדא לית ש''מ כלום. דלעולם איסור הבמה הי' אלא דלא קחשיב כאן איסור המקום דהקרבה כי אם אותן שלש שהן בגוף הקרבן והמקריב תדע דהא אמר ר' אבא בר כהנא גופיה גבי פרו של גדעון שהיה גם כן בימי שילה שבע עבירות הותרו וכו' וקחשיב לה נמי איסור במה. אלא דמהני קראי ליכא למשמע מידי שאלו עבירות הותרו בהוראת שעה ופעמים חשיב לכולהו ופעמים לא קחשיב לכולהו:
מאן דבעי ישמיעינה טבאות. מי שרוצה ללמוד מן הכתוב בלימוד הטוב שאין להשיב עליו ילמוד מהאי דאמר ר' שמואל בר נחמן דכתיב גבי שמואל ותשובתו הרמתה ויבן שם מזבח לה' אלמא שהיה נוהג להקריב באותו המזבח ברמה וזה היה לאחר שחרבה שילה וכדכתיב קראי דלעיל מיניה ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וגו' ומדכתיב ויבן שם מזבח לה' ש''מ ולא מקודם דכל זמן שלא חרבה שילה היה נוהג איסור הבמות:
כתיב וירם הטבח וגו'. וזה היה בזמן שהבמות היו מותרות כדכתי' כי זבח היום לעם בבמה ודריש להאי קרא השוק והעליה מאי והעליה:
שקא ושופה. שופי הבשר שעל השוק:
חזק ושוק. והעליה הוא החזה שהיתה מונחת על השוק:
וישם לפני שאול. לכבדו דאמר ר' אלעזר וכו' לבעלים בבמה קטנה ולא היה צריך ליתנם לכהן:
התיב ר''א. תשובה דמהאי קרא נלמד דהלילה אינו כשר בבמה דהא כתיב גבי שאול ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה משמע שציוה לעשות זה ביום וכתיב בתריה ויאמר שאול פצו בעם וגו' ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם הא כיצד אלא הלילה לחולין והיום למוקדשין שהקריב וכדכתיב אבתריה ויבן שאול מזבח לה' אלמא שאין הלילה כשר בבמה. וכד שמע ר' יוחנן זה הוטב בעיניו ואמר יפה לימדנו ר' אלעזר:
רִבִּי חִייָה רַבָּה אָמַר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִיךָ שֶׁכָּל חוּפּוֹת [שֶׁהָיוּ] לָא הָיוּ אֶלָּא בְחֶלְקוֹ שֶׁלְבִּנְיָמִין. מַה טַעֲמָא. וּבֵ֥ין כְּתֵפָי֭ו שָׁכֵֽן׃ וְהָא כְתִיב וַ֭יִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף וּבְשֵׁ֥בֶט אֶ֝פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר. וַ֭יִּבְחַר בְּשֵׁבֶט יְהוּדָ֑ה. וְכִי בִיהוּדָה בָחַר. אֶלָּא בְחִירָה וּבְחִירָה. מַה בְחִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּנְיָמִן בִּכְלָל. אַף בְחִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן בִּנְיָמִן בִּכְלָל. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וּרְצ֥וֹן שֹֽׁכְנִי֭ סְנֶ֑ה. קֳדָשִׁים הַמְרַצִּין נֶאֱכָלִין בְּחֶלְקוֹ שֶׁלְיוֹסֵף. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּוּמָא דְּצִיפּוֹרִין. כְּרֹאשׁ תּוֹר הָיָה נִכְנַס מִתּוֹךְ חֶלְקוֹ שֶׁלְיוֹסֵף לְתוֹךְ חֶלְקוֹ שֶׁלְבִּנְיָמִן וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ נָתוּן עָלָיו. מַה טַעַם. וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מִזְרָ֖חָה תַּֽאֲנַ֣ת שִׁלֹ֑ה. עַד אַיסִכּוּפִּיָּה דְּשִׁילֹה. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וּרְצ֥וֹן שֹֽׁכְנִי֭ סְנֶ֑ה. שֶׁשָּׁרַת שְׁכִינָה בְּסַנְאָיו שְׁלְיוֹסֵף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ששרת שכינה בסנאיו של יוסף. שרצועה מחלקו של יהידה היתה גם כן יוצאה ונכנס בחלקו של. בנימין:
תאנת שילה. גבי גבולים כתיב ביהושע עד אסקופיה דשילה עד הרצועה כמין אסקופה היוצאת משילה שהיא בחלקו של יוסף:
נאכלין בחלקו של יוסף. שקרוי סנה על שם שהיה שנאוי מאחיו וכדקאמר ר' אבודמא מצפירי רצועה כמין ראש תור היה נכנס וכו':
ויבחר בשבט יהודה. תירוצא הוא והכתיב נמי ויבחר בשבט יהודה וכי ביהודה בחר והלא בית עולמים בחלקו של בנימין היה אלא גמר בחירה בחירה מה בחירה שנאמר להלן אל בית הבחירה בנימין בכלל וכו' וכדלקמן:
והכתיב וימאס באהל יוסף. וזה שילה:
שכל חופות. חפיפות מלשון המקרא חופף עליו כל היום כלומר המקומות ששרתה השכינה לא היו אלא בתוך חלקו של בנימין שילה ונוב וגבעון ובית עולמים:
17a רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי אֵילָעִאי. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַ֭יִּטּשׁ מִשְׁכַּ֣ן שִׁילֹה. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵֽית יי֨ שִׁלֹה. הָא כֵיצַד. בַּיִת שֶׁלְאֲבָנִים מִלְּמַטָּן וִירִעוֹת מִלְּמַעֲלָן. וְהִיא הָֽיְתָה מְנוּחָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וּבִלְבַד עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּבִנְיַין הַבַּיִת. וְהָא תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהָיָה אוֹהֶל מוֹעֵד נָטוּי כָּךְ אוֹהֶל שֶׁבְּשִׁילֹה נָטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו בְּרִיחָי֭ו וַֽאֲדָנָיו וְעַמּוּדָיו׃ וְהָיוֹ הַקְּרָסִים נִרְאִין מִתּוֹכוֹ כְּכוֹבָבִים בָּרָקִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כך אהל שבשילה נטוי. משמע שלא היה בנין כלל וקאמר ר' יוסי בר' בון דלא קאי אלא על קרסיו וכו' כמו שהיה באהל מועד:
ובלבד עשרה טפחים. שמלמטה היה בבנין הבית:
והיא היתה מנוחה. דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ומנוחה זו שילה שכשבאו לשילה לא היו נוסעים ממקום למקום כמו במדבר:
ויריעות מלמעלן. לגג:
כתוב אחד אומר ויטש משכן שילה. ולא קראו בית וכתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source