Vayedaber

הלכה: תַּנֵּי. סֵירוּגִים יָצָא. סֵירוּסִים לֹא יָצָא. סֵירוּגִין קִיטוּעִין. סֵירוּסִין חַד פָּרָה חַד.

Pnei Moshe (non traduit)

גמ' תני סירוגין יצא וכו' קיטועין. פיסקי פיסקי בשהיי' כדפרישית במתני':

סירוסים חד פרה חד. פסוק אחד פחיתה בפסוק שלאחריו שמדלגו וקוראו אח''כ וה''ז מסורס:

משנה: קְרָאָהּ סֵירוּגִין נִתְנַמְנֵם יָצָא. הָיָה כּוֹתְבָהּ דּוֹרְשָׁהּ וּמַגִּיהָהּ אִם כִּיוֵן לִבּוֹ יָצָא. וְאִם לָאו לֹא יָצָא. הָֽיְתָה כְּתוּבָה בַּסַּם וּבַסִּיקְרָא וּבַקּוֹמוֹס 19a וּבַקַּנְקַנְתּוֹם עַל הַנְּייָר וְעַל הַדִּיפְתְּרָא לֹא יָצָא עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית עַל הַסֵפֶר בַּדְּיוֹ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' קראה סירוגין. שקרא מעט ושהא וחזר וקרא מעט ושהא אפילו שהא כדי לגמור את כולה ויותר יצא:

נתנמנם. כגון ניער ולא ניער תיר ולא תיר וכי קראו ליה עני ולא ידע לאהדורי סברא דבר הבא מבינת הלב וכי אדכרו ליה מידכר:

היה כותבה. כגון דמנחא מגילתא כתובה כולה קמיה וקרי פסוקא פסוקא מההיא מגילתא וכותב ממנה ומשום דלא נפיק ידי חובתו אלא כשקורא במגילה שהיא כתובה כולה:

דורשה. או שהיה דורשה או מגיהה:

אם כיון לבו. לצאת בקריאה זו יצא:

היתה כתובה בסם. שיש עשב שקורין לו סמא או רפיבינטו בלעז:

קומוס. מין שרף גומ''א בלעז:

ובקנקנתום. הוא חרתא דאושכפי וידריאל''ו בלעז ובערבי זא''ג:

על הנייר. עשוי מעשבים או ממטלניות ע''י דבק וכותבים עליו:

ועל הדיפתרא. הוא עור שלא נשלם תיקונו דמליח וקמיח ולא עפיץ:

עד שתהא כתובה. בכתיבה אשורית:

ועל הספר. הוא קלף:

ובדיו. סתם דיו שלהם היה מעשן של שמנים או של זפת ושעוה וכיוצא בהן וגובלין אותו בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותו ומצניעין אותו ובשעת הכתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו:

וכותב בו. ודיו שלנו הנעשה ממי עפצים וקנקנתום ומעט גומ''א כשר וכותבין בו ס''ת ותפילין ומזוזות:

ובסיקרא. אבן שצובעים בו אדום או גוון אחר:

אמַר רִבִּי חַגַּי. סֵירוּגִים וַחֲלוֹגְלוּגוֹת וּמִי גָדוֹל בְּחָכְמָה אוֹ בַשָּׁנִים אִיצְרָכַת לַחֲבֵרַייָא. אָֽמְרוּן. נִיסּוֹק נִישְׁאוֹל לְבֵית רִבִּי. סַלְקוֹן מִישְׁאוֹל וְאָֽמְרוּן. יָצָאת שִׁפְחָה מִשֶּׁלְבֵּית רִבִּי. אָֽמְרָת לָהֶם. הִיכָּֽנְסוּ לִשְׁנַיִם. אָֽמְרוּן. יֵיעוֹל פַּלָּן קָמַי. יֵיעוֹל פַּלָּן קָמַי. שָׁרוֹן עָלִין קִטְעִין קִטְעִין. אָֽמְרָה לָהֶן. לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִין סֵירוּגִין סֵירוּגִין. חַד רִבִּי הֲוָה טָעִין פַּרְחִינִין וְנָֽפְלוּן מִינֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. רִבִּי. נִתְפָּֽזְרוּ חֲלֹגְֹלוּגֶיךָ. אָֽמְרָה לָהּ. אַייְתָא מְטַאְטֵא. וְאַייתַת אַלְבִּינָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' חגי וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ט דשביעית בהלכה א':

סירוגים וחלגלוגות. הפירוש שלהן וכן מי הגדול אם בחכמה או בשנים כל אלו הוו איצרכה לחברייא שלא היו יודעין ואמרו ניסוק ונשאל ונלמד מדבית רבי ויצאת השפחה משל בית רבי ואמרה להם תכנסו לשנים שנים כדי לידע מי הוא הראוי ליכנס קודם ולא יהו מעורבבין ושמעו שאמרו פלוני זה יכנוס קודם וזה קודם לשל אחריו ומתוך כך למדו מי הוא הקודם:

שרון. התחילו ליכנס פיסקי פיסקי ולא רצופין זה אחר זה ואמרה להם למה אתם נכנסין סירוגין סירוגין ולמדו הפירוש של סירוגין:

חד רבי. צורבא מרבנן אחד היה טעון פרפיחינין פורפלינ''י בלע''ז בגלימא שלו ונפלו ממנו וכו' וידעו מה הן חלגלוגות:

אמרה לה. לחבירתה אייתי מטאטא לכנסן ואייתת אילבינ''ה כך הוא בלעז מה שמכבדין בה הבית וידעו פירוש של הכתוב וטאטיתיה:

רִבִּי מָנָא אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשֵּׁם רִבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי. הִפְסִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְרוֹת אֶת כּוּלָּהּ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מָנָא שֶׁאָמַר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר מִשֵּׁם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. הִפְסִיק בָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. אַף בַּהַלֵּל וּבַמְּגִילָּה כֵן. אָבָּא בַּר חוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹן יָֽתְבִין אָֽמְרִין. אַף בִּתְקִיעוֹת כֵּן. סַלְקוֹן לְבֵית רִבִּי וּשְׁמָעוּן רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ שְׁמָעָן עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת יָצָא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. עַד דַּאֲנָא תַמָּן אִיצְרָכַת לִי. סָֽלְקִית לָהָכָא שְׁמָעִית דְּאָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ שְׁמָעָן כָּל הַיּוֹם יָצָא וְהוּא שֶׁשְּׁמָעָן עַל סֶדֶר. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. הָיָה זֶה צָרִיךְ לִפְשׁוּטָה רִאשׁוֹנָה וְזֶה צָרִיךְ לִפְשׁוּטָה אַחֲרוֹנָה. תְּקִיעָה אַחַת מוֹצִיאָה יְדֵי שְׁנֵיהֶן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. כְּגוֹן קִרְיַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. הִיא וְלֹא בִרְכוֹתֶיהָ. בִּרְכוֹתֶיהָ וְלֹא הִיא. הִפְסִיק שְׁלִישָׁהּ וְחָזַר וְהִפְסִיק שְׁלִישָׁהּ. וּבְקוֹרֵא מְשַׁעֲרִים וְּבְכָל אָדָם מְשַׁעֲרִים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. לֹא מִסְתַּבְּרָא בַּקּוֹרֵא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וסלקין לבי רבי. ושמעו לרב הונא בשם רב שאמר אפי' שמען לתשע תקיעות בט' שעות ביום יצא:

ר' מנא וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ב דברכות בהלכה א':

הפסיק בה. בק''ש ושהא כדי לקרות את כולה:

הלכה כר' מנא וכו' שאמר משום ר' יוסי הגלילי. בדין הפסיק בה:

אף בהלל ובמגילה כן. אם הפסיק ושהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

אף בתקיעות כן. אם הדין הוא כן אף בתקיעות:

עד דאנא תמן. בבבל:

איצרכת לי. הייתי מסופק בדין זה:

וכד סלקית להכא שמעית וכו'. והוא ששמען על הסדר תר''ת וכו' כדרך שמסודרין על הברכות:

היה זה צריך לפשוטה ראשונה. שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה אחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאן ידי שניהם. ולא אפשיטא:

ר' בון בר חייה בעי. הא דאמרינן אם הפסיק ושהא כדי לגמור את כולה לא יצא וצריך שיהא חוזר לראש מאי אם כולה דקאמר כגון קריאת שמע עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לגמור ברכותיה ולא היא:

הפסיק כדי שלישה. כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא שהפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אחר כך עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשיטו הני בעיות:

ובקורא משערין. וכן הא דאמרינן הפסיק בה וכו' בהקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן:

לא מסתברא בקורא. כלומר וכי לא מסתברא דבקורא משערינן לכל אחד ואחד לפי קריאתו:

מְנַשְּׁה הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה וְאִינַמְנַם. אֲמַר לֵיהּ. חֲזוֹר לָךְ דְּלָא כָֽווְנִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חזור לך. ותקרא עוד הפעם דלא כוונית בה בתחלה:

משנה: בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו קוֹרֵא עִמָּהֶם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''מ אומר כולה. דכתיב ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף ומפרש ליה ר''מ תקפו של אחשורוש ור' יהודה אומר מאיש יהודי תקפו של מרדכי ור' יוסי אומר מאחר הדברים האלה תקפו של המן. והלכה כר''מ דאמר כולה:

אם עתיד לחזור למקומו. כלומר שדעתו היה לחזור למקומו. ואם הוא בן כרך שהלך לעיר ודעתו היה לחזור למקומו בליל י''ד קודם זמן השחרית אינו צריך לקרות עמהם ואע''פ שנתעכב ולא חזר כיון שלח היה בתחלה בדעתו להתעכב ונתעכב שלא מדעתו קורא כמקומו בט''ו ואם לאו שלא היה בדעתו לחזור למקומו באותו לילה אלא להתעכב כאן בי''ד קורא עמהם בי''ד מפני שנעשה פרוז בן יומו וילפינן מן הכתוב מדכתיב היושבים בערי הפרזות והא כבר כתיב ברישיה דקרא על כן היהודים הפרזים היושבים וגו' למה לי אלא דקמ''ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז. וכן בן עיר שהלך לכרך אם דעתו היה בליל י''ד כדי לחזור בליל ט''ו קורא כמקומו בליל י''ד ובי''ד באותו כרך עצמו משום דלא נעשה מוקף בן יומו כשדעתו לחזור למקומו אבל אם דעתו היה בליל י''ד להתעכב שם בליל ט''ו אינו קורא בי''ד אלא ממתין עד ט''ו וקורא עמהם דכי היכי דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדילפינן מקרא סברא היא נמי דמוקף בן יומו נקרא מוקף:

שהלך לכרך. שזמנם בט''ו:

מתני' בן עיר. שזמנו בי''ד:

הָיָה כּוֹתְבָהּ. 19b הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מּוּתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. נֹאמַר. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בַּכַּרַכִים. וְדוֹרְשָׁהּ. וּבִלְבַד שֶׁלּוֹֹֹא יַפְלִיג עַצְמוֹ וְעִינְייָנוֹת אֲחֵרִים. וּמַגִּיהָהּ. תַּנֵּי. אֵין מְדַקְדְּקִין בָּטָעִיוֹתֶיהָ. רִבִּי יִצְחָק בַּר אַבָּא בַּר מְחַסְּיָה וְרַב חֲנַנְאֵל הֲווֹן יְתִיבִין קוֹמֵי רַב. חַד אָמַר יְהוּדִים. וְחַד אָמַר יִהוּדִייִם. וְלֹא חָזַר חַד מִינְּהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוְי קָרִי כוּלָּהּ יְהוּדִים. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב יִרְמְיָה בְִםִ רַב. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר סֵפֶר. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אִיגֶרֶת. הָא כֵיצַד. קַל קִקִּילוּ בִּתְפִירָתָהּ. שֶׁאִם תָּפַר בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה תַכִּים שֶׁהִיא כְשֵׁירָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנים או שלשה תכים. מושבות התפירה כלומר אפי' בב' וג' תפירות בלבד כשירה:

איגרת. משמע כאגרת בעלמא ובתפירה מועטת לחבר היריעות סגי:

כתוב אחד אומר ספר. משמע שדינה כס''ת הכל וכן במנין התפירות:

כולם יהודים. אף במקום שנכתב בשני יודי''ן:

אין מדקדקין בטעיותיה. אם טועה הוא בקריאה אין מדקדקין בזה וכהאי דר' יצחק בר אבא וכו' שלא מיחה רב לחזור בכל חד מינהון:

לעניינות אחרים. שלא מעניינה של יום דא''כ מסיח דעתו וקוראה שלא בכוונה:

היה כותבה. וקתני אם כיון לבו יצא וא''כ בזמן קריאתו מיירי וקאמר הש''ס אם הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה. ופלוגתא היא לעיל בפרק קמא בסוף הלכה א' וקשיא למאן דאמר פורים חסור בעשיית מלאכה ודחי לה דנאמר דמיירי שקורא בארבע עשר והוא עכשיו בכרכים וכגון בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו שקורא כמקומו אע''פ שהוא בכרך כדתנן במתני' דלקמן והלכך אפי' למ''ד שאסור בעשיית מלאכה וכל אחד ואחד בזמנו הוא דאסור היינו כשהוא במקומו אבל אם הוא בן עיר והוא עכשיו בכרך הואיל והן מותרין בעשיית מלאכה היום דלא ס''ל שאסרו את של זה בזה הוא מותר ג''כ שלא ישנה ממנהג המקום שהוא בה אבל לעולם אם היה במקומו אימא לך שאסור בעשיית מלאכה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source