Vayedaber

משנה: 1a מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר בִּשְׁנֵים עָשָׂר בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֵר. כַּרַכִּים הַמּוּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרִין כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. כְּפָרִים וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר. פעמים בזה ופעמים בזה כדמפרש ואזיל:

כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. דכתיב על כן היהודים הפרזים עושים את יום ארבעה עשר ומדפרזים בי''ד ש''מ מוקפין בט''ו דאמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא כזמנו של זה וכיון דלא רמז לך הכתוב זמן דמוקפין אימת ואשכחן בקרא ט''ו לשושן מסתברא שהמוקפין יעשו כשושן ודקאמר מימות יהושע נפקא לן מג''ש פרזי פרזי כתיב הכא היהודים הפרזים וכתיב ביהושע לבד מערי הפרזי מה להלן מימות יהושע אף כאן מימות יהושע ותיקנו שהמוקפין מימות יהושע שאע''פ שאין להם חומה עכשיו יקראו בט''ו כמו שושן כדי לחלוק כבוד לא''י שהיתה חריבה בימי מרדכי ואסתר ושיקראו כבני שושן ויחשבו כאלו הם כרכין המוקפין אע''פ שהם חרבים עתה כדי שיהיה לזכרון לא''י בנס זה ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה וכתיב כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע לפיכך הזכירו מימות יהושע:

אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. כלומר מאחר שהמוקפין קורין בט''ו ועיירות גדולות בי''ד והיינו כולי עלמא א''כ היכי משכחת לה שקורין בי''א ובי''ב וי''ג וקאמר דמשכחת לה בכפרים שאין להם ש''צ שיקראו להם מגילה ונתנו להם חכמים רשות להקדים קריאתן ביום הכניסה שהוא יום שני בשבת שלפני י''ד או בחמישי בשבת שבלאו הכי הן מתכנסין בעיירות לקרות בתורה כתקנת עזרא וצריכים שיקרא להם אחד מבני העיר לפי שהם אינם בקיאים כל כך ומפני שהן מספיקין כל השנה כולה מים ומזון ביום הכניסה לבני עיירות הקילו חכמים עליהם להיות שומעין מקרא מגילה ביום הכניסה ולא יצטרכו לחזור וליכנס שם ביום הפורים לשמוע מקרא מגילה בעשרה. ומצאו חכמים רמז לדבר זה מן המקרא דכתיב להיות עושים את ימי הפרים האלה בזמניהם ואי לא תקון מרדכי ואסתר אלא י''ד וט''ו הכתובים במקרא לימא קרא בזמנם מתי בזמניהם אלא ש''מ מזה עוד שני זמנים אחרים חוץ מאותן הכתובים במגילה וי''ג לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה לפי שעיקר הנס בו היה שבו נקהלו למלחמה להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות וע''כ דלא איצטרך לרבות אלא י''א וי''ב ואין לומר דרבי קרא ט''ז וי''ז של אחר הימים הכתובים במגילה דהא אמר קרא ולא יעבור:

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. כָּל הַחוֹדֶשׁ כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה. מַה טַעַם. וְהַחוֹדֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וגו'. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. וּבִלְּבַד עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא יַעֲבוֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבוֹר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יַֽעֲבֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבוֹר. הָדָא דְאַתְּ אַמַר. לִקְרִיַּת הַמְּגִילָּה. אֲבָל לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה אֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְאֵין מְחַלְּקִין [לָעֲנִיִּים] אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אֵין עֵינֵיהֶם שֶׁלְעֲנִיִּים תְּלוּיוֹת אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְיִהְיוּ אֵילּוּ לִקְרִיאָה וְאֵילּוּ לִּסְעוּדָה. רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב. וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַֽעֲשִׂ֜ים. נִזְכָּרִ֨ים בִּקְרִיאָה. וְנַֽעֲשִׂ֜ים בִּסְעוּדָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמְּגִלַּת אֶסְתֵּר נִיתְּנָה לְהִידָּרֵשׁ. רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. נֶאֱמַר כָּאן דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל תִּמְכּוֹר. הֲרֵי הִיא כַאֲמִיתָּהּ שֶׁלְתּוֹרָה. מָה זוֹ צְרִיכָה סִירְטוּט אַף זוֹ צְרִיכָה סִירְטוּט. מַה זוֹ נִיתְּנָה לְהִידָּרֵשׁ אַף זוֹ נִיתְּנָה לְהִידָּרֵשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֶׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מְגִילָּה שֶׁמָּסַר שְׁמוּאֵל לְדָוִד נִיתְּנָה לְהִידָּרֵשׁ. מַה טַעַם. הַכֹּ֥ל בִּכְתָ֛ב. זוֹ הַמְּסוֹרֶת. מִיַּ֥ד י֨י. זוֹ רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. עָלַ֣י הִשְׂכִּ֑יל. מִיכָּן שֶׁנִּיתְּנָה לְהִידָּרֵשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. וְלַמָּה לֵינָן אָֽמְרִין. וְתַבְנִ֗ית כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה בָר֨וּחַ֙ עִמּ֔וֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַהוּ בָר֨וּחַ֙. בְּרוּחַ פִּיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' מנא. דמזה יכילנא לומר מהו ברוח ברוח פיו שאמר לו ג''כ בפה ואין לנו רמז ביותר אלא מדכתיב מיד ה' זו רוח הקדש:

ולמה לית אנן אמרין. ללמוד מזה שניתנה ברוח הקדש דכתיב בהדיא כל אשר היה ברוח עמו:

מכאן שניתנה להדרש. דהשכיל משמע להשכיל ולדקדק בה:

זו המסורת. שמסר לו בכתב:

מגילה שמסר שמואל לדוד. לבנין הבית וצורתו ניתנה ג''כ להדרש שלא יוסיף ולא יגרע:

זאת אומרת. מדדרשינן הכל מדקדוק המקראות הללו ש''מ שמגילת אסתר ניתנה להדרש וכלומר שברוח הקדש נאמרה ולא כסיפור מעשה בעלמא שאין מדקדקין בה וכדר' חלבו וכו':

נזכרים ונעשים. כתיב נזכרים וכו' הכל ביום אחד:

ויהיו אלו. הקודמין לסעודה ואלו המפורשין לקריאה או איפכא:

הדא דאת אמר. שמקדימין לקריאת המגילה דוקא אבל לעשות סעודה וכו':

ובלבד וכו'. מתחלת החודש עד חמשה עשר כשר הוא לקריאה ולא מט''ו ולהלן דאמר ר' אבהו וכו':

הלכה: מְגִילָּה נִקְרֵאת כול'. רִבִּי אִילָא שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּתוּב לְקַייֵם אֵת יְמֵי֩ הַפּוּרִים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. לִיתֵּן לָהֶן זְמַנִּים אַחֵרִים. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. זְמַנִּים שֶׁקָּֽבְעוּ לָהֶם חֲכָמִים. וְאֵילּוּ הֵן. אַחַד עָשָׂר וּשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שִׂשָּׁה עָשָׂר וְשִׁבְעָה עָשָׂר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְלֹ֣א יַֽעֲבֹר. לֹא יְעַבֵּר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יַֽעֲבֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבֹר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא תְשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי. שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. יָמִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא כַּיָּמִ֗ים. תֵּן יָמִים כְּנֶגֶד יָמִים. אַחַד עָשָׂר וּשְׁנֵים עָשָׂר כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אוֹ שְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם מִלְחָמָה הָיָה. הוּא מוֹכִיחַ עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ נִיחָה. מֵעַתָּה אַל יִקְרְאוּ בוֹ. לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו קוֹרִין וּבוֹ אֵינָן קוֹרִין. אוֹ אֵינוֹ 1b אֶלָּא תְשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי. כַּיָּמִ֗ים. יָמִים שֶׁהֵן סְמוּכִין לַיָּמִים. וְאִם יָמִים שֶׁהֵן סְמוּכִין לַיָּמִים. אֵינָן אֶלָּא שִׂשָּׁה עָשָׂר וְשִׁבְעָה עָשָׂר. לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. וְלֹ֣א יַֽעֲבֹר. וְלֹא יְעַבֵּר. [רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יַֽעֲבֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבֹר.]

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואם ימים וכו'. כדלעיל:

או אינו אלא תשיעי ועשירי. ומשני כימים וכו' שהן סמוכין לימים המפורשים:

מעתה. הואיל ולא היה בו. ניחא אל יקראו בו וקאמר ק''ו הוא אם תקנו חכמים לקרות לפניו וכן לאחריו קורין ובו אינן קורין בתמיה:

יום י''ג יום מלחמה היה. שנקהלו לעמוד על נפשם ביום זה שהיתה הגזירה ובאו להלחם על אויביהם וכתיב כימים אשר נחו והוא מוכיח על עצמו שלא היה בו ניחא הלכך לית לן לרבויי לי''ג:

או י''ב וי''ג. וי''א מנלן:

שמואל בר נחמן וכו'. קאמר מהכא דכתיב כימים אשר נחו בהם ימים אין כתיב וכו' ללמד תן ימים אחרים כנגד ימים המפורשים והן י''א וי''ב כנגד י''ד וט''ו:

ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל. קאמר הכי לא יעבר מיבעי ליה וכתיב ולא יעבר לדרוש ולא יותר להוסיף בזמנים:

ולא יעבר כתיב. קרי ביה לא יעבר מלשון עיבור כלומר להוסיף עוד להלן:

ואלו הן וכו'. הזמנים בין הכל:

רבי יונה ורבי יוסי. פליגי בהא לר' יונה הכתוב בעצמו מרמז שתיקנו להם בתחלה עוד זמנים אחרים כזמנים המפורש בכתוב ור' יוסי קאמר שהכתוב ניתן לדרוש להחכמים והם שקבעו להם להזמנים שאינם מפורשין:

מה ת''ל בזמניהם. בזמנם מיבעי ליה:

גמ' ר' אילא וכו'. לפרש לזמנים הללו מרמז הכתוב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source