בֶּן עִיר מָהוּ שֶׁיּוֹצִיא בֶּן כַּרַךְ יְדֵי חוֹבָתוֹ. ייָבֹא כְהָדָא. כֹּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן׃ בֶּן כַּרַךְ מָהוּ שֶׁיּוֹצִיא בֶּן עִיר יְדֵי חוֹבָתוֹ. ייָבֹא כְהָדָא. כֹּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן׃ אוֹ ייָבֹה כָהִיא דְאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא זְמַן קְרִיאָתָהּ. רִבּי יוּדָן בָּעֵי. [בֶּן עִיר שֶׁ]נָּתַן דַּעְתּוֹ לַעֲקוֹר דִּירָתוֹ לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר. לֹא מַתְנִיתָה הִיא. בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ. לִכְרַךְ. מַתְנִיתָה בְּשֶׁהָיָה בַכַּרַךְ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּשֶׁהָיָה בָעִיר. אֶבָל מַפְרִשֵׁי יָמִים וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת קוֹרְאִין כְּדַרְכָן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּעָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. עַל כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הַפְּרָזִ֗ים. פָּרוּז הָיָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעירובין ובתענית צבור וכו'. גרסי' להא לעיל רפ''ד דתענית וע''ש:
א''ר פנחס. מהכא איכא למיפשט להבעיא דר' יודן דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' והרי כתיב בתריה היושבים בערי הפרזות וכפל הלשון למה לי אלא ללמדינו דפרוז לשעה נקרא פרוז והרי זה פרוז היה באותה שעה ואע''פ שדעתו לעקור דירתו מכאן מיהת עדיין פרוז הוא:
א''ר מנא. שאני התם דבעתיד לחזור למקומו איירי אבל הכא הרי דעתו לעקור מהעיר ואיכא למיבעי כדאמרן:
אבל מפרשי ימים וכו'. תוספתא היא בפ''ק וכלומר דהדר בעי הש''ס למיפשט לבעיא דר' יודן מההוא דהתוספתא דלא יהא זה אלא כמפרשי ימים ואינו קבוע במקומו וקורין בי''ד וה''נ כן:
לא מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנינן בן עיר שהלך לכרך אם אינו עתיד לחזור למקומו קורא עמהן וקס''ד דזה נמי דיניה הכי שהרי עוקר דירתו מכאן ולבא לכרך ואינו עתיד לחזור למקומו. ומהדר ליה דלא דמיא להמתני' דהמתני' מיירי שהיה בכרך בזמן חובת קריאתם ותליא מילתא אם יתעכב שם או לא וכדמוקמינן לעיל אבל מה צריכה ומספקא ליה לר' יודן בכה''ג דקאמר כשהיה עדיין בעיר ביום י''ד מי אמרינן דאכתי לא נסתלק ממנו חובת קריאת יומו מכיון שהוא עדיין בעיר או דלמא הואיל ונתן דעתו לעקור דירתו מכאן ולבא לכרך בזמן חיוב קריאתם הרי הוא כבן כרך ובקריאת ט''ו עמהן יהא יוצא ידי חובתו:
ר' יודן בעי מי שנתן דעתו לעקור דירתו. מהעיר ליל חמשה עשר ולילך לכרך אם א''צ לקרותה היום בי''ד בעוד שעדיין הוא שם מאחר שיקרא למחר בט''ו בכרך:
בן כרך וכו'. אלא הא הוא דאיכא למיבעי אם בן כרך היה בעיר ביום י''ד אם יכול להוציא לבן העיר אי נימא דג''כ בכה''ג יבא כהדא כל שאינו חייב בדבר וכו' או דילמא דנימא דשאני הכא וכדר' חלבו וכו' דאמר לעיל בפ''ק הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לכל ומכיון דמיהת בדיעבד יוצא הבן כרך בקריאת יום י''ד מחויב בדבר קרינן ביה לענין שיכול להוציא לבן העיר ואפי' לכתחלה ולא איפשיטא:
הלכה: נִיחָא בֶּן כַּרַךְ שֶׁהָלָךְ לְעִיר שֶׁזְּמַנּוֹ מוּאַחַר. בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לְכַרַךְ וְאֵין זְמַנּוֹ מוּקְדָּם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. לֵית כָּאן בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לְכַרַךְ. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן. בֶּן כַּרַךְ שֶׁהָלָךְ לְעִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אוֹף כָּאן בְּעָתִיד לְהִשְׁתַּקֵּעַ עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שְׁיֵּצֵא קוֹדֶם לִשֶׁהֵאִיר מִזְרַח. אֲבָל אִם יָצָא לֵאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח כְּבָר נִפְטָר. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. מֵעַתָּה גֵּר שֶׁמָּל לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח כְּבָר נִפְטָר. 20a רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. בֶּן עִיר שֶׁעָקַר דִּירָתוֹ לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר [נִתְחַייֵב כָּאן. וּבֶן כַּרַךְ שֶׁעָקַר דִּירָתוֹ בְלֵיל אַרְבַּע עָשָׂר] נִפְטָר מִכָּן וּמִכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תוקף וכו'. ודריש ליה לכוליה דקרא וא''כ צריך לקרות כולה:
אשר גדלו המלך. וזה בא מחמת גדולות המן ומפלתו:
וכל מעשה תקפו וגבורתו. ודריש לה על אחשורוש:
מ''ד מאיש יהודי. דכתיב ומה ראו על ככה מה ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה ע''ז ומ''ד מאחר הדברים האלה גדל המלך וכו' ומה הגיע עליהם שנתקנא המן בכל היהודים:
בן עיר. שקרא המגילה בי''ד ובא אח''כ לכרך בליל ט''ו מהו שיוציא הוא לבן כרך י''ח ויקרא לפניו. וקאמר דהאי מילתא ייבא כהדא דתנינן בספ''ג דר''ה כל שאינו חייב בדבר וכו' ומכיון שזה בן עיר לאו מחויב בדבר הוא שהרי כבר יצא י''ח בקריאה בזמנו בי''ד אינו יכול להוציא לבן כרך בט''ו:
רב נחמן בר יעקב בעי. הקשה על זה דמאחר דקאמרת שצריך לצאת משם קודם האיר המזרח ועלות עמוד השחר ואע''ג שעדיין לא הגיע זמן מקרא מגילה שהוא לכתחלה משתנץ החמה ובדיעבד כשר משעלה עמוד השחר דוקא אבל לא מקודם וכדתנן במתני' דלקמן אין קוראין את המגילה ולא מולין ולא טובלין וכו' א''כ מעתה נאמר ג''כ בגר שמל לאחר שהאיר המזרח וקודם עלות עמוד השחר כבר נפטר ויצא בכך והא אנן לא תנן הכי אלא דוקא משעלה עמוד השחר מחשבינן ליממא ולענין דיעבד בכל הני השנוים לקמן:
ר' בון בר חייה בעי. קושיא אחריתא דאי אמרת דבליליא תליא מילתא וצריך שיצא משם קודם שהאיר המזרח כדי שלא יחול עליו חובת זמן המקום אשר הוא עכשיו שם א''כ אמור מעתה דאשכחן דלפעמים קורא בשני הימים בי''ד ובט''ו וזה ל''ק אלא לפעמים אינו קורא כלל ונפטר מכאן ומכאן בתמיה והיינו אם הוא בן עיר וכבר קרא בי''ד ועקר דירתו משם לילי חמשה עשר ובא לכרך א''כ צריך הוא לקרותה עוד בט''ו מכיון שבא לשם בליל ט''ו הרי הוא בן כרך וזהו נתחייב כאן וכאן והא ל''ק אלא אם הוא בן כרך שעקר דירתו בליל י''ד ובא לעיר ביום ארבע עשר א''כ תאמר שנפטר מכאן ומכאן שהרי בכרך לא קרא וכבן עיר נמי לא הוי שלא בא לשם ליל ארבע עשר וא''כ זה לא יקרא כלל המגילה אתמהא אלא ודאי מסתברא שזה יקרא מיהת ביום י''ד ואע''פ שלא היה שם בלילי י''ד ולא תליא מילתא בלילי לחוד לעולם:
גמ' ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר. קס''ד דמתני' הכי קאמרה בן עיר שהלך לכרך והוא שם בזמן קריאתם ובן כרך שהלך לעיר בזמן קריאתם והוא שם ולפיכך מתמה ופריך ניחא בן כרך שהלך לעיר שפיר הוה מיתפרשא המתני' דקאמרה אם עתיד לחזור למקומו והיינו בליל ט''ו קורא כמקומו ולא יקרא עמהן בי''ד וקמ''ל דלא תימא מכיון שהוא עכשיו בעיר שזמנם י''ד חל עליו חובת יום קריאתם ויקרא עמהם לפיכך קאמר דלא היא דהואיל ועתיד לחזור למקומו בט''ו יקרא שם בכרך כמקומו ואם לאו שאינו עתיד לחזור למקומו בליל ט''ו נעשה כבן עיר וקורא עמהם. אלא דרישא בן עיר שהלך לכרך קשיא היכי מיתפרשא:
ואין זמנו מוקדם. בתמיה ואם הוא היום בכרך בזמן קריאתם שהוא ט''ו מאי האי דקאמר אם עתיד לחזור למקומו וכו' הרי כבר עבר זמן מקומו שהוא מוקדם:
לית כאן. סמי ממתני' בן עיר שהלך לכרך דלא מיתפרשא המתני' אלא בבן כרך שהלך לעיר. וכן תנאי דבית רבי תנו כן במתניתין שלהן בן כרך שהלך לעיר בלבד ולא תני הרישא כלל:
אמר ר' יוסי אוף כאן. לא תיסמי חלוקה זו מהמתני' אלא אוף כאן בן עיר שהלך לכרך ולא כדקס''ד לפרש שהלך דהמתני' שהוא הלך לשם בזמן קריאתם אלא בעתיד להשתקע עמהן וכלומר בלהתעכב שם תליא מילתא וה''ק בן עיר שהלך לכרך יום או איזה ימים מקודם הדין הוא כך אם בדעתו היה לחזור למקומו בזמן קריאתם דהיינו בליל ט''ו ולא להשתקע ולהתעכב שם אע''פ שעדיין לא חזר קורא שם בי''ד כמקומו ואם לאו אלא שדעתו היה להשתקע שם בזמן קריאתם קורא עמהן בט''ו ולא יקרא בי''ד וכן בן כרך שהלך לעיר אם דעתו היה לחזור בליל י''ד וכו' וכדפרישית במתני':
והוא. הא דאמרינן שאם יצא מהמקום אשר הוא שם לחזור למקומו או שדעתו היה בתחלה לכך דקורא הוא כמקומו היינו דוקא שיצא משם בלילה קודם שהאיר המזרח שהוא קודם מעלות עמוד השחר כדאמרינן בפרק קמא דברכות ובריש פרק שני דיומא:
כבר נפטר. כלומר שכבר נסתלק מעליו חובת זמן מקומו וחל עליו חובת זמן המקום אשר הוא שם וקורא עמהם:
משנה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
הלכה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. עַל כֵּ֕ן עַל כָּל דִּבְרֵ֖י הָאִיגֶּרֶת הַזֹּ֑את. מָאן דְּאָמַר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּמָֽה רָא֣וּ עַל כָּ֔כָה. מָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּמָ֥ה הִגִּי֭עַ אֲלֵיהֶֽם׃ רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. וְכָל מַֽעֲשֵׂ֤ה תוֹקְפּוֹ וּגְב֣וּרָת֔וֹ. מָאן דְּאָמַר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּפָרָשַׁת֙ גְּדוּלַּת מָרְדֳּכַ֔י. וּמָאן דְּאָמַר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תּוֹקֶף. כָּל תּוֹקֶף. אֶת כָּל תּוֹקֶף. תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְהָמָן. כָּל תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְמָרְדֳּכַי. אֶת כָּל תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְאַחַשְׁוֵרוֹשׁ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. מִבַּלַּיְ֣לָה הַה֔וּא. מִמָּקוֹם שְׁהָֽיְתָה מַפַּלָּתוֹ שֶׁלְהָמָן מִשָּׁם הָֽיְתָה גְדוּלָּתוֹ שֶׁלְמָרְדֳּכַי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תוקף וכו'. ודריש ליה לכוליה דקרא וא''כ צריך לקרות כולה:
אשר גדלו המלך. וזה בא מחמת גדולות המן ומפלתו:
וכל מעשה תקפו וגבורתו. ודריש לה על אחשורוש:
מ''ד מאיש יהודי. דכתיב ומה ראו על ככה מה ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה ע''ז ומ''ד מאחר הדברים האלה גדל המלך וכו' ומה הגיע עליהם שנתקנא המן בכל היהודים:
בן עיר. שקרא המגילה בי''ד ובא אח''כ לכרך בליל ט''ו מהו שיוציא הוא לבן כרך י''ח ויקרא לפניו. וקאמר דהאי מילתא ייבא כהדא דתנינן בספ''ג דר''ה כל שאינו חייב בדבר וכו' ומכיון שזה בן עיר לאו מחויב בדבר הוא שהרי כבר יצא י''ח בקריאה בזמנו בי''ד אינו יכול להוציא לבן כרך בט''ו:
רב נחמן בר יעקב בעי. הקשה על זה דמאחר דקאמרת שצריך לצאת משם קודם האיר המזרח ועלות עמוד השחר ואע''ג שעדיין לא הגיע זמן מקרא מגילה שהוא לכתחלה משתנץ החמה ובדיעבד כשר משעלה עמוד השחר דוקא אבל לא מקודם וכדתנן במתני' דלקמן אין קוראין את המגילה ולא מולין ולא טובלין וכו' א''כ מעתה נאמר ג''כ בגר שמל לאחר שהאיר המזרח וקודם עלות עמוד השחר כבר נפטר ויצא בכך והא אנן לא תנן הכי אלא דוקא משעלה עמוד השחר מחשבינן ליממא ולענין דיעבד בכל הני השנוים לקמן:
ר' בון בר חייה בעי. קושיא אחריתא דאי אמרת דבליליא תליא מילתא וצריך שיצא משם קודם שהאיר המזרח כדי שלא יחול עליו חובת זמן המקום אשר הוא עכשיו שם א''כ אמור מעתה דאשכחן דלפעמים קורא בשני הימים בי''ד ובט''ו וזה ל''ק אלא לפעמים אינו קורא כלל ונפטר מכאן ומכאן בתמיה והיינו אם הוא בן עיר וכבר קרא בי''ד ועקר דירתו משם לילי חמשה עשר ובא לכרך א''כ צריך הוא לקרותה עוד בט''ו מכיון שבא לשם בליל ט''ו הרי הוא בן כרך וזהו נתחייב כאן וכאן והא ל''ק אלא אם הוא בן כרך שעקר דירתו בליל י''ד ובא לעיר ביום ארבע עשר א''כ תאמר שנפטר מכאן ומכאן שהרי בכרך לא קרא וכבן עיר נמי לא הוי שלא בא לשם ליל ארבע עשר וא''כ זה לא יקרא כלל המגילה אתמהא אלא ודאי מסתברא שזה יקרא מיהת ביום י''ד ואע''פ שלא היה שם בלילי י''ד ולא תליא מילתא בלילי לחוד לעולם:
גמ' ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר. קס''ד דמתני' הכי קאמרה בן עיר שהלך לכרך והוא שם בזמן קריאתם ובן כרך שהלך לעיר בזמן קריאתם והוא שם ולפיכך מתמה ופריך ניחא בן כרך שהלך לעיר שפיר הוה מיתפרשא המתני' דקאמרה אם עתיד לחזור למקומו והיינו בליל ט''ו קורא כמקומו ולא יקרא עמהן בי''ד וקמ''ל דלא תימא מכיון שהוא עכשיו בעיר שזמנם י''ד חל עליו חובת יום קריאתם ויקרא עמהם לפיכך קאמר דלא היא דהואיל ועתיד לחזור למקומו בט''ו יקרא שם בכרך כמקומו ואם לאו שאינו עתיד לחזור למקומו בליל ט''ו נעשה כבן עיר וקורא עמהם. אלא דרישא בן עיר שהלך לכרך קשיא היכי מיתפרשא:
ואין זמנו מוקדם. בתמיה ואם הוא היום בכרך בזמן קריאתם שהוא ט''ו מאי האי דקאמר אם עתיד לחזור למקומו וכו' הרי כבר עבר זמן מקומו שהוא מוקדם:
לית כאן. סמי ממתני' בן עיר שהלך לכרך דלא מיתפרשא המתני' אלא בבן כרך שהלך לעיר. וכן תנאי דבית רבי תנו כן במתניתין שלהן בן כרך שהלך לעיר בלבד ולא תני הרישא כלל:
אמר ר' יוסי אוף כאן. לא תיסמי חלוקה זו מהמתני' אלא אוף כאן בן עיר שהלך לכרך ולא כדקס''ד לפרש שהלך דהמתני' שהוא הלך לשם בזמן קריאתם אלא בעתיד להשתקע עמהן וכלומר בלהתעכב שם תליא מילתא וה''ק בן עיר שהלך לכרך יום או איזה ימים מקודם הדין הוא כך אם בדעתו היה לחזור למקומו בזמן קריאתם דהיינו בליל ט''ו ולא להשתקע ולהתעכב שם אע''פ שעדיין לא חזר קורא שם בי''ד כמקומו ואם לאו אלא שדעתו היה להשתקע שם בזמן קריאתם קורא עמהן בט''ו ולא יקרא בי''ד וכן בן כרך שהלך לעיר אם דעתו היה לחזור בליל י''ד וכו' וכדפרישית במתני':
והוא. הא דאמרינן שאם יצא מהמקום אשר הוא שם לחזור למקומו או שדעתו היה בתחלה לכך דקורא הוא כמקומו היינו דוקא שיצא משם בלילה קודם שהאיר המזרח שהוא קודם מעלות עמוד השחר כדאמרינן בפרק קמא דברכות ובריש פרק שני דיומא:
כבר נפטר. כלומר שכבר נסתלק מעליו חובת זמן מקומו וחל עליו חובת זמן המקום אשר הוא שם וקורא עמהם:
רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר דְּהוּא אָמַר. כּוּלָּהּ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעירובין ובתענית צבור וכו'. גרסי' להא לעיל רפ''ד דתענית וע''ש:
א''ר פנחס. מהכא איכא למיפשט להבעיא דר' יודן דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' והרי כתיב בתריה היושבים בערי הפרזות וכפל הלשון למה לי אלא ללמדינו דפרוז לשעה נקרא פרוז והרי זה פרוז היה באותה שעה ואע''פ שדעתו לעקור דירתו מכאן מיהת עדיין פרוז הוא:
א''ר מנא. שאני התם דבעתיד לחזור למקומו איירי אבל הכא הרי דעתו לעקור מהעיר ואיכא למיבעי כדאמרן:
אבל מפרשי ימים וכו'. תוספתא היא בפ''ק וכלומר דהדר בעי הש''ס למיפשט לבעיא דר' יודן מההוא דהתוספתא דלא יהא זה אלא כמפרשי ימים ואינו קבוע במקומו וקורין בי''ד וה''נ כן:
לא מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנינן בן עיר שהלך לכרך אם אינו עתיד לחזור למקומו קורא עמהן וקס''ד דזה נמי דיניה הכי שהרי עוקר דירתו מכאן ולבא לכרך ואינו עתיד לחזור למקומו. ומהדר ליה דלא דמיא להמתני' דהמתני' מיירי שהיה בכרך בזמן חובת קריאתם ותליא מילתא אם יתעכב שם או לא וכדמוקמינן לעיל אבל מה צריכה ומספקא ליה לר' יודן בכה''ג דקאמר כשהיה עדיין בעיר ביום י''ד מי אמרינן דאכתי לא נסתלק ממנו חובת קריאת יומו מכיון שהוא עדיין בעיר או דלמא הואיל ונתן דעתו לעקור דירתו מכאן ולבא לכרך בזמן חיוב קריאתם הרי הוא כבן כרך ובקריאת ט''ו עמהן יהא יוצא ידי חובתו:
ר' יודן בעי מי שנתן דעתו לעקור דירתו. מהעיר ליל חמשה עשר ולילך לכרך אם א''צ לקרותה היום בי''ד בעוד שעדיין הוא שם מאחר שיקרא למחר בט''ו בכרך:
בן כרך וכו'. אלא הא הוא דאיכא למיבעי אם בן כרך היה בעיר ביום י''ד אם יכול להוציא לבן העיר אי נימא דג''כ בכה''ג יבא כהדא כל שאינו חייב בדבר וכו' או דילמא דנימא דשאני הכא וכדר' חלבו וכו' דאמר לעיל בפ''ק הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לכל ומכיון דמיהת בדיעבד יוצא הבן כרך בקריאת יום י''ד מחויב בדבר קרינן ביה לענין שיכול להוציא לבן העיר ואפי' לכתחלה ולא איפשיטא:
משנה: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה וְלֹא מוֹלִין וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין. וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבּוֹל עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכוּלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכולן שעשו משעלה עמיד השחר כשר. בדיעבד דנפקא לן מקרא דנחמיה דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר ועד צאת הכוכבים וכתיב והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה אלמא מעלות השחר יממא הוי ולא אמרו דלכתחלה עד שתנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה לפי שאין הכל בקיאין כשעולה עמוד השחר:
וכן שומרת יום כנגד יום. בי''א יום שבין וסת נדה לוסת נדה והן נקראין ימי הזיבה שאם ראתה בהן יום אחד שומרת יום של מחרתו ואם לא תראה בו טובלת באותי יום עצמו ומשתנץ החמה ולא מקודם:
מתני' אין קורין את המגילה. לקריאתה ביום אלא עד שתנץ החמה דכתיב והימים האלה נזכרי' ונעשים וגו' ובגמרא הכא יליף לה מקרא אחרינא:
ר' יהודה מכשיר בקטן. והוא שהגיע לחינוך ואין הלכה כר' יהודה:
חוץ מחרש. בגמרא מוקי לה כר' יוסי דפרק היה קורא דס''ל צריך להשמיע לאזניו:
מתני' הכל כשרין לקרות את המגילה. הכל לאתויי נשים שאף הן היו באותו הנס:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא בְשֵׁם רַב חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה. מִיכָּן לְמִשְׁמְרוֹת כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה שֶׁיְּהוּ בְטִילִין. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. מִיכָּן לְבֵית הַווַעַד שֶׁיְּהֵא בָטֵל. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְזִכְרָ֖ם לֹא יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ מִיכָּן שֶׁקָּֽבְעוּ לָהּ חֲכָמִים מַסֶּכֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכאן שקבעו לה חכמים מסכת. כמו סמכת שמכאן סמכו לומר שמבטלין ת''ת למקרא מגילה מדכתיב וזכרם לא יסוף מזרעם משמע לעולם אפי' מתעסקין בזכרון תלמוד תורה זכרם לא יסוף:
לבית הוועד שיהא בטל. מתלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה:
שיהו בטלין. מעבודתן לשמוע מקרא מגילה:
רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ עוּלָּא בִירִייָה רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהֵיעָשׂוֹת רֹאשׁ חוֹלָה לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֙ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה. לְחוֹלָה כְתִיב. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֙ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ עַלמֽוּת בַּעֲלִימוּת. [בִּזְרִיזוּת]. עַלמֽוּת. כְּאִילֵּין עֲלָמוֹת. תִּירְגֵּם עֲקִילַס. אַתַא נַסִייָא. עוֹלָם שֶׁאֵין בוֹ מָוֶת. וְהַצַּדִּיקִים מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים. כִּ֤י זֶ֙ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַֽהֲגֵ֣נוּ עַלמֽוּת׃ הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא יְנַֽהֲגֵנוּ לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בזריזות. כאילין עלמות:
ראש חולה לצדיקים. עושה להם מחול והוא בראש:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מָנִישָׁא בְשֵׁם רַב. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּלָּהּ. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ וּבִלְּבַד מִסֵּפֶר שָׁלֵם. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב מַתָּנָה יוֹסֵי בַּר מָנִיישָׁא בְשֵׁם רַב. אִם הָֽיְתָה כְתוּבָה חוּמָשִׁין אֵין קוֹרְאִין בָּהּ בָּרַבִּים. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא. 20b מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת. עוּלָּא בִירִייָה רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רָגִיל צָרִיךְ לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה וּלְשַׁנּוֹתָהּ בַּיּוֹם. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. לְשַׁנּוֹת מִשְׁנָתָהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי בַּבְלָייָה. לְשַׁנּוֹת קִרְייָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לשנות קרייתה. אע''פ שקראה בלילה חוזר וקוראה ביום:
רגיל. כך שמו ר''ח רגיל:
מפני ההדיוטות. שיאמרו הרי היא כשאר הכתובים:
אם היתה כתובה חומשין. בין הכתובים שהספרים שלהם היו כולן בגליון כס''ת:
ובלבד מספר שלם. דכ''ע מיהת צריך שתהא כתובה כולה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source